הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 40801-07-15

בפני
כבוד ה שופט משה טוינה
נציגת ציבור (עובדים) גב' מרים יעיש
נציג ציבור (מעסיקים) מר אשר רפפורט

התובע:

אלכסנדר טטרבוב

נגד

הנתבעים:

1.ימית צנרת תעשייתית בע"מ
2.פלדה בנגב ימית בע"מ
3.יגאל מימון

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש מר אלכסנדר טטרבוב (להלן: "התובע") נגד ימית צנרת תעשייתית בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), פלדה בנגב ימית בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") ומר יגאל מימון (להלן: "הנתבע") (להלן: "הנתבעים").

2. בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לו פיצויי פיטורים; דמי הבראה; פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה ולתגמולים; דמי הודעה מוקדמת ודמי פדיון חופשה בסכום כולל של 379,739 ₪ הנתבע בעילות התביעה המפורטות לעיל.

הרקע העובדתי:

3. התובע הוא עולה מחבר המדינות אשר עבד אצל הנתבעת 1 מיום 1.10.2006 ועד ליום 31.12.2014 כמנהל עבודה; והחל מ-1.1.2015 ועד ליום 28.7.2015 כמנהל עבודה אצל הנתבעת 2.

4. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ אשר בסוף שנת 2014 העבירה את פעילותה העסקית לנתבעת 2.

5. הנתבע הינו בעל המניות של הנתבעות 1 ו-2.

6. יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבעת 1 הסתיימו בעקבות מעבר הפעילות של הנתבעת 1 לנתבעת 2, בסוף שנת 2014. יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבעת 2, הסתיימו בעקבות התפטרות התובע במכתב מיום 25.6.2015 ביום 28.7.2015 ; עם תום תקופת ההודעה המוקדמת .

7. ביולי 2015 מיד עם כניסת ההתפטרות לתוקף הוגשה התביעה מושא פסק דין זה.

טענות התובע:

8. בקצירת האומר טוען התובע, כי:

א. התובע התפטר מעבודתו בשל חילופי המעסיקים ועל רקע פגיעה נמשכת בזכויותיו כעובד. נסיבות אלה טוען התובע כי יש להכיר בהתפטרות כפיטורים; ובהתאם הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

על פי התביעה יש לחשב את זכותו של התובע לפיצויי פיטורים על בסיס שכר ממוצע של 17,835 ₪ לחודש; ובסה"כ סכום של 144,645 ₪ עבור תקופת ההעסקה הכוללת (מאוקטובר 2006 ועד סוף יולי 2015) .

ב. בתביעתו טען התובע כי בעקבות התפטרותו הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת; ולפיכך תבע התובע דמי הודעה מוקדמת בסכום של 18,835 ₪ .

ג. לגרסת התובע, במועד סיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, נותר חוב על חשבון דמי הבראה המתייחסים לשנת 2014, בסכום של 2,597 ₪ ; וכן זכאי התובע לדמי פדיון חופשה המתייחסים למכסת ימי החופשה שעמדה לרשותו נכון למועד סיומם של יחסי עובד מעסיק (9.5 ימים) בסכום של 6,777 ₪ .

ד. בכתב התביעה הפנה התובע לשיעורי ההפרשה של המעסיק לטובת רכישת זכויות פנסיה מקיפה, מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה שעניינו הנהגת פנסיה מקיפה במשק מנובמבר 2007.

בשונה משיעורי ההפרשה הקבועים בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה הנ"ל, טען התובע כי לאורך תקופת הקשר היו מעסיקותיו חייבות לה פקיד " 6% ממשכורתו לטובת קרן תגמולים ו-8.33% לטובת קרן הפיצויים".

בהתאם טען התובע, כי הנתבעות היו חייבות להפקיד כספים לקרן פנסיה על בסיס שכר של 17,835 ₪ לאורך כל תקופת הקשר כדלקמן: 6% חלק המעסיק; 5.5% חלק העובד; ו-6% לטובת פיצויי פיטורים. סה"כ סכום של 262,267 ₪.

התובע הוסיף, כי נכון למועד הגשת התביעה, עומד לזכותו בחברת כלל סכום כולל של 54,382 ₪. על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות בסכום של 207,885 ₪.

9. לדעת התובע יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בסכומים הנתבעים בכתב התביעה בצירוף פיצויי הלנת שכר/ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי העני ין.

10. למען הסדר הטוב נציין, כי בסיכומים שהגיש התובע, ביקש האחרון לחייב את הנתבעות לשלם לו גמול בדין העסקה בשעות נוספות בסכום של 77,380 ₪. משרכיב זה – גמול בגין העסקה בשעות נוספות – לא נכלל במסגרת כתב התביעה – אין להזדקק לטענות התובע לעניין זה ומ מילא לא ניתן לפסוק לזכות התובע גמול בגין העסקה בשעות נוספות במסגרת פסק דין זה.

תשובת הנתבעים:

11. בשלב זה של פסק הדין אין בדעתנו לפרט את תשובת הנתבעים לנטען ברכיבי התביעה השונים. די לנו להביא את עיקרי הטענות והן כדלקמן:

א. התביעה נגד הנתבע נעדרת עילה משאין בכתב התביעה פירוט העובדות המקימות עילת תביעה נגד הנתבע באופן שניתן לייחס לנתבע את החובות הנובעים מהעסקתו של התובע על ידי הנתבעות 1 ו-2.

ב. לגרסת הנתבעים, העובדה כי התובע התפטר מעבודתו כשישה חודשים לאחר חילופי המעסיקים במקום העבודה, מלמדת כי אין קשר סיבתי בין חילופי המעסיקים במקום העבודה לבין ההתפטרות.

הנתבעים הוסיפו כי התובע המשיך ועבד בנתבעת 2 באותם תנאים בהם הועסק בנתבעת 1, באופן שאין בידי התובע להצביע על הרעת תנאים בתכוף להגשת הודעת ההתפטרות.

בנסיבות אלה טוענים הנתבעים, כי אין בסיס לתביעת התובע לפיצויי פיטורים.

ג. משיחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובע, אין התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת.

ד. בעקבות סיומם של יחסי עובד מעסיק, שולמו לתובע דמי פדיון חופשה ודמי הבראה באופן שיש לדחות את תביעת התובע ברכיבים אלה.

ה. הנתבעים הכחישו את טענות התובע לעניין הפרשות בחסר לטובת רכישת זכויות פנסיה. עם זאת יש לציין, כי בשלב הגשת התצהירים הגישו הנתבעים תצהיר של רואה חשבון אבישי כליף אשר לפיה נערך חישוב של שיעור הפקדות המעסיק בהתאם להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה מנובמבר 2007 ועל בסיס שכר היסוד, כמפורט בתלוש השכר המראה כי התובע זכאי לפיצוי בגובה 11,359 ₪ בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה מקיפה.

דיון והכרעה:

12. על רקע טענות הצדדים כמפורט להלן את פרק הדיון וההכרעה נפתח בהתייחסות לתביעה האישית שהוגשה נגד הנתבע; משם ניגש לתביעות התובע לדמי הבראה, דמי פדיון חופשה ולדמי הודעה מוקדמת. בסיומו של שלב הדיון בתביעות לדמי הבראה דמי פדיון חופשה ודמי הודעה מוקדמת , נפנה לעיקר טענות התובע והן בשאלת זכותו של התובע לפיצויי פיטורים ושיעורם ; ולפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה.

התביעה נגד הנתבע:

13. כפי שעולה מכתב התביעה הועסק התובע על ידי הנתבעת 1 בתקופה שמאוקטובר 2006 ועד לחודש דצמבר 2014 כולל, ובידי הנתבעת 2 עד לסוף יולי 2015. אין מחלוקת כי הנתבעות 1 ו-2 הינן חברות בע"מ.

כידוע, חוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), מכיר באישיות המשפטית הנפרדת של החברה בע"מ.

לפיכך, על מנת לייחס חוב של חברה לבעל המניות ובענייננו לנתבע, על התובע שלפנינו להצביע על העובדות אשר בהתקיימן רשאי בית הדין לייחס חוב של החברה לבעל המניות .

נקצר ונאמר, כי במקרה שלפנינו אין בכתב התביעה ואין בתצהירי התובע התייחסות לעובדות אשר בהתקיימן רשאי בית הדין לייחס את החובות הנובעות מהעסקתו של התובע אצל הנתבעות 1 ו-2 לנתבע. זאת ועוד, בסיכומים שהגיש התובע זנח האחרון את טענותיו נגד הנתבע.

בנסיבות אלו המאופיינות בהיעדר תשתית עובדתית להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות הנתבעות 1 ו-2 לנתבע ועל רקע זניחת הטענות נגד הנתבע בסיכומי הנתבע – התביעה כנגד הנתבע נדחית.

התביעה לדמי הבראה, דמי פדיון חופשה ודמי הודעה מוקדמת:

14. כפי שעולה מהודעת ב"כ התובע בדיון שהתקיים ביום 14.2.2017, בעקבות סיומם של יחסי עובד מעסיק שולמו לתובע דמי הבראה ודמי פדיון חופשה ונוכח האמור חזר התובע מתביעתו ברכיבים אלה (דמי הבראה ודמי פדיון חופשה).

בנסיבות הללו התביעה לתשלום דמי הבראה ודמי פדיון חופשה – נדחות בהיעדר עילה.

15. את הדיון בשאלת זכותו של התובע לדמי הודעה מוקדמת, מבקשים אנו לפתוח בהפניה לסעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001 ולפיו, מעסיק או עובד שחייב במתן הודעה מוקדמת ונכשל במילוי חובה זו, חייב "בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה הודעה מוקדמת" (להלן: "דמי הודעה מוקדמת"). מכאן שהזכות לדמי הודעה מוקדמת לעובד קמה במקום שבו חייב מעסיק במתן הודעה מוקדמת; וזו לא ניתנה.

16. סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת מטיל חובת מתן הודעה מוקדמת על המעסיק המבקש לפטר עובד.

17. במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בעקבות התפטרות התובע, בתום תקופת הודעה מוקדמת. לעניין זה די להפנות לסעיף 17 לכתב התביעה ולסעיף 11 לתצהיר התובע שבו נאמר:

"ביום 25.6.15 משדרישותיי לתשלום זכויותיי החוקיות נענו בשלילה ובזלזול והחלטתי שלא לסבול עוד את הניצול ואת ההתנהלות חסרת תום הלב שלה נתבעים כלפי במשך כל תקופת עבודתי, הודעתי כי לאור אי תשלום הזכויות המגיעות לי על פי כל חוק ודין, לא נותרה בידיי בריריה מלבד להתפטר תוך מתן הודעה מוקדמת כחוק".

18. מכאן; משהסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בהתפטרות התובע, לא קמה חובת הודעה מוקדמת על הנתבעת 2 (מעסיקתו האחרונה של התובע); ו לפיכך התביעה לדמי הודעה מוקדמת נעדרת עילה.

התביעה לפיצויי פיטורים:

19. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע כי:

"התפטר עובד מחמת ... נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".

20. נקצר ונאמר, כי מקובלת עלינו טענת התובע להצטברות של נסיבות שהתקיימ ו במקרה שלפנינו ובגינן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו בנתבעת 2 - כמפורט להלן:

א. העיקרון עליו מבוסס משפט העבודה, אומר ש"עבודה איננה מצרך"; וממנו נובע שאין לראות בעובד כנכס הניתן להעברה מיד ליד. משכך ובשעה שיחסי עובד מעסיק מבוססים על התקשרות חוזית שבין העובד למעסיקו לא ניתן לכפות על העובד מעסיק עמו לא התקשר ביחסי עובד מעסיק.

מכאן חילופי מעסיקים במקום העבודה הם בגדר נסיבות שביחסי העבודה, ביחס לאותו עובד "שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" – ככל שלא נחה דעתו מהמעסיק החדש.

ב. בענייננו אין מחלוקת כי בסוף דצמבר 2014 התחלפו המעסיקים במקום העבודה, כך שבנעליה של הנתבעת 1 נכנסה הנתבעת 2.

ג. עוד עולה מהעדויות שבפנינו, כי את ההחלטה שקיבל התובע להתפטר בשל חילופי המעסיקים, קיבל התובע בתום תקופה של כשישה חודשים בהם לא הופקדו לזכות התובע כספים כדין להבטחת זכויותיו לפנסיה על ידי הנתבעת 2 - עובדה המקבלת ביטוי במכתב שהוציאה חברת הביטוח כלל לתובע ביום 21.5.2015 שלפיו טרם העביר המעסיק את המלוא התשלומים לביטוח מנהלים ובכלל זה את חלקו של התובע בפרמיה המנוכה ממשכורתו.

ד. כך גם סיפר התובע בעדותו, כי בסמוך למועד חילופי המעסיקים (בין הנתבעת 1 לנתבעת 2), התחייב בפניו הנתבע כי ישולם לו מלוא הזכויות בגין המעבר. עם זאת ועד למועד ההתפטרות, לא נערך לתובע גמר חשבון ביחס לתקופה שעד ליום 31.12.2014 ולא נערך הליך מוסדר במסגרתו לקחה הנתבעת 2 את החובות הנובעים מהעסקתו של התובע אצל הנתבעת 1.

נוסיף עוד, כי תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת 2 לתובע, מתעלמים מהוותק שצבר התובע בעבודה אצל הנתבעת 1; ולעניין זה נדגיש כי מתוך תלושי השכר, חישוב הזכויות של התובע דוגמת הזכות לחופשה, נערך בהתעלם מתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1.

ה. בנסיבות הללו, יש להכיר בהחלטת התובע להתפטר נוכח חילופי המעסיקים ועל רקע התנהלות הנתבעות 1 ו-2, התנהלות המאופיינת בהתעלמות מבקשות התובע להסדיר ולהבהיר את זכויותיו בעקבות חילופי המעסיקים - כהתפטרות בנסיבות שביחסי העבודה, שבהן אין לדרוש ממנו שימשיך לעבוד.

21. מכאן שזכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בחוק פיצויי פיטורים, שכידוע מבוסס על תקופת העסקה כוללת באותו מקום עבודה ועל בסיס השכר האחרון. בהעדר מחלוקת לגבי תקופת העסקה כוללת על בסיסה יש לחשב את זכותו של התובע לפיצויי פיטורים, לא נותר לנו אלא לבחון את שאלת השכר הקובע; ולשאלה זו נפנה מיד.

שאלת השכר הקובע:

22. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים הודו הנתבעים כי התובע הועסק בשכר גלובלי, שעמד בממוצע על שכר נטו של 13,000 ₪ לחודש; וכך בא הדבר לביטוי בסעיפים 17 ו-22 לכתב ההגנה:

"17. ... התובע, המגלה טפח והמסתיר טפחיים, מנסה להטעות את בית הדין, עת "שוכח" לציין כי עבד אצל הנתבעות ככלל בתפקיד שטח מחוץ לגבלות המפעל, כאשר שכרו הנו שכר גלובאלי..."

"22. ... התובע השתכר במשכורת גלובלית כאמור לעיל, ואכן משכורת נטו שלו עמדה בממוצע על סך של כ-13,000 ₪ לחודש".

23. עיון בתלושי השכר מגלה כי שכרו של התובע היה מחולק לרכיבים שונים הכוללים בין היתר פרמיות, נסיעות, פיצוי שווי ועוד. עם זאת, מאותם תלושי שכר עולה, כי שכרו של התובע שולם בערכי נטו; אשר החל מחודש נובמבר 2013 ועד לחודש יוני 2015 (למעט חודש יוני 2015 שבו שולם לתובע שכר סדר גודל של שכר נטו של 21,830 ₪), עמד על סך של 13,000 ₪ לחודש המתבטא בסכום ברוטו של 16,204 ₪ .

24. בהליך מושא פסק הדין לא הציגו הנתבעות טופס הודעה לעובד אשר ממנו ניתן ללמוד על העקרונות שהביאו לחלוקה המתבטאת ברכיבי השכר המפורטים בתלוש השכר. כך גם לא התייחסו הנתבעות בעדויותיהן לאופן שבו נקבע ושולם שכרו של התובע. בנסיבות אלו (בהן לא הציגו הנתבעות הסבר לחלוקת השכר הכולל לרכיבי השכר המפורטים בתלוש השכר) ועל בסיס הודעת הנתבעות בכתב ההגנה לפיה שולם לתובע "שכר גלובלי" ובהתאם לדפוס שעולה מתלושי השכר, המלמד כי שכרו של התובע שולם בערכי נטו אשר עמד במועד סיום הקשר על סך של 13,000 ₪ לחודש - נגזרת המסקנה כי יש לראות בשכר הנטו ששולם לתובע מידי חודש, כשכר יסוד, דהיינו כשכר קובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים (וזאת בהתעלם מהחלוקה לרכיבי השכר השונים בתלוש השכר).

25. בהתאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים על פי החישוב הבא:

א. תקופת ההעסקה הכוללת, אוקטובר 2006 ועד לחודש יולי 2015 כולל – סה"כ 8 שנים ו-10 חודשים; סה"כ 106 חודשים.

ב. משכורת קובעת לצורך תשלום פיצויי פיטורים – 13,000 ₪ נטו, שהם שווי ערך ל-16,204 ₪, נכון למועד סיום הקשר .

ג. מכאן שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 143,135 ₪.

26. מסכום פיצויי הפיטורים שלהם זכאי התובע, יש לקזז את הסכום שבא על חשבון פיצויי פיטורים שהפרישו הנתבעות לתוכנית ביטוח מנהלים בחברת הביטוח כלל במהלך שנת 2015, בסכום של 5,620 ₪.

בהתאם, על הנתבעת 2, מעסיקתו האחרונה של התובע, לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 137,515 ₪.

27. בהתחשב בעובדה כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובע ולאור המחלוקת שבין הצדדים בשאלת זכותו של התובע לפיצויי פיטורים, הרינו מעמידים את שיעור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2015 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים:

28. את תביעת התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים, מבקשים אנו לבחון על יסוד העקרונות הבאים:

א. בהיעדר התייחסות בכתב התביעה, בתצהירי הצדדים ובעדויות שנשמעו בבית הדין לעניין תחום הפעילות של הנתבעות 1 ו-2; ובשעה שכתב התביעה מבס ס את חובת הנתבעות 1 ו-2 להפקיד לזכות התובע כספים לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים על ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה מנובמבר 2007 – יש לבחון את חובת הנתבעות להפקדת כספים בקרן פנסיה/ביטוח מנהלים, על בסיס הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה מנובמבר 2007, אשר הנהיג חובת ביטוח פנסיוני על כלל המועסקים במשק בשיעורים הקבועים בהסכם ובצו ההרחבה האמורים.

ב. כפי שנאמר לעיל, בפסקה שעניינה השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים, הועסק התובע במסגרת הסדר שכר אשר לפיו היה התובע זכאי לשכר נטו באופן שהשכר ששולם לתובע בפועל מידי חודש – שכר הברוטו - הוא השכר הקובע אשר על בסיסו היה על הנתבעת לבצע הפקדות לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים .

ג. בהתאם היה על הנתבעות להפקיד לזכות התובע כספים, בהתאם לשיעורי ההפקדה לגמל המפורטים בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה מנובמבר 2007, מתוך סה"כ השכר ברוטו ששילמה הנתבעת 1 במהלך כל אחת מהשנים 2008 עד 2014 כולל; ושילמה הנתבעת 2 בשנת 2015.

נתון זה של סה"כ השכר ברוטו מופיע בהתייחס לשנים 2008 עד 2014 כולל בתלושי השכר של חודש דצמבר לכל שנה, בחלק המתייחס לנתונים כללים, תחת הכותרת "סה"כ תשלומים".

באשר לשנת 2015, נתון סה"כ השכר מופיע בתלוש השכר לחודש יולי 2015 תחת הכותרת נתונים כלליים ובו סיכום סה"כ התשלומים עד כולל חודש יולי 2015.

ד. בין השנים 2008 ל-2015 הפקידו הנתבעות לזכות התובע כספים להבטחת זכויותיו ובכלל זה לתגמולים, לתוכנית ביטוח מנהלים בחברת הביטוח "כלל". הכספים שהופקדו בפועל מקבלים ביטוי בדוחות השנתיים של חברת הביטוח שכותרתם "ריכוז הפוליסות למבוטח" ובו טבלה שכותרתה "סיכומים שנתקבלו בחשבון קופות הביטוח במעמד מבוטח שכיר".

ה. בהתאם לפסיקה, מקום שהיה על מעסיק להפקיד כספים לזכות העובד לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים ונכשל בחובתו – זכאי העובד לפיצוי בגובה הפקדות המעסיק לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים.

ו. מכאן שזכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות/הפקדות בחסר לטובת הבטחת זכויותיו בביטוח מנהלים, בגובה ההפרש בין סכום ההפקדה שהיה על המעסיק להפקיד, שהיא נגזרת מהשכר הקובע ושיעור ההפקדה שנקבע באחוזים מהשכר הקובע, לבין סכום ההפקדה בפועל.

ז. יודגש, כי משנפסקו לטובת התובע פיצויי פיטורים אין התובע זכאי לפיצוי בגובה חלק המעסיק, הבא על חשבון פיצויי פיטורים. כך גם אין התובע זכאי לפיצוי בגין תרומת העובד לטובת הבטחת זכויותיו בקרן פנסיה/ביטוח מנהלים, סכום שאותו היה על הנתבעת לנכות משכרו.

29. ריכוז הנתונים המתייחסים לשכר השנתי, שהוא הבסיס להפקדות המעסיק לביטוח המנהלים, שיעור ההפרשה באחוזים מהשכר השנתי, הנגזרת מכך – הסכום שהיה על המעסיק להפקיד והסכומים שהופקדו בפועל, מרוכזים בטבלה הבאה:

שנה
סך הכל שכר
אחוז הפרשות המעסיק לגמל
סך הכל סכום ההפרשה
הפרשה בפועל על חשבון תגמולים
2008
₪ 117,388
0.00833
₪ 978
₪ 5,699
2009
₪ 154,254
0.0166
₪ 2,561
₪ 4,200
2010
₪ 147,086
0.025
₪ 3,677
₪ 4,199
2011
₪ 167,006
0.0333
₪ 5,561
₪ 4,199
2012
₪ 161,195
0.0416
₪ 6,706
₪ 4,200
2013
₪ 178,374
0.05
₪ 8,919
₪ 4,199
2014
₪ 192,771
0.06
₪ 11,566
₪ 2,170
2015
₪ 131,745
0.06
₪ 7,905
₪ 5,620
סך הכל

₪ 47,872
₪ 34,486

₪ 13,386

מהטבלה האמורה עולה, כי לאורך תקופת הקשר היה על הנתבעות 1 ו-2 להפקיד לזכות התובע סכום כולל של 47,872 ₪ בתוכנית ביטוח המנהלים, בעוד שבפועל הופרש סכום של 34,486 ₪.

מכאן שזכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות כמתחייב מההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, עליהם ביסס את תביעתו לפיצוי כאמור, בסכום של 13,386 ₪.

לסכום האמור יתווסף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מחודש מרץ 2012 (מחצית התקופה בגינה נפסק הפיצוי).

30. להשלמת התמונה נוסיף:

החל מינואר 2008 ועד לסוף תקופת הקשר ביולי 2015, ניכתה הנתבעת משכרו של התובע סכום כולל של 26,381 ₪.

מתוך דוחות חברת הביטוח "כלל" עולה כי ביחס לאותה תקופה הופקדו כספים המתייחסים לחלקו של העובד לטובת רכישת זכויות בתוכנית ביטוח מנהלים בסכום כולל של 29,898 ₪.

מכאן שלא ניתן לטעון כי הנתבעות 1 ו-2 ניכו משכרו של התובע כספים המיועדים לרכישת זכויות בתוכנית הביטוח מנהלים ואשר לא הועברו ליעדם.

סוף דבר:

31. מהמקובץ עולה:

א. על הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצויי פיטורים ביחס לתקופת ההעסקה הכוללת, בסכום של 137,515 ₪. לסכום זה יתווספו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.8.2015.

ב. הנתבעות 1 ו-2 ישלמו לתובע יחד ולחוד, פיצוי בשל הפרשות בחסר לביטוח המנהלים, בסכום של 13,386 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מחודש מרץ 2012 (מחצית התקופה בגינה נפסק הפיצוי).

32. משהתקבלה התביעה בחלקה, ישלמו הנתבעות 1 ו-2 לתובע (יחד ולחוד) שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

על אף ונדחתה התביעה כנגד הנתבע, לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות לזכותו במקרה הנוכחי, לאחר שבפועל לא השתתף הנתבע בהליך מושא פסק דין זה.

33. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור עובדים
גב' מרים יעיש

משה טוינה, שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר אשר רפפורט