הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 36546-08-18

בפני
כבוד ה שופט יעקב אזולאי

התובע:
יונה ברק
ע"י ב"כ עו"ד שלמה ברוך

נגד

הנתבעת:
משחקי יצירה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נחום פינברג ועו"ד רועי סבג

פסק דין חלקי

לפני תביעה לתשלום בגין הפרשות וניכויים לקופת גמל ולפיצויים, אשר לטענת התובע לא הופרשו ולא נוכו כדין.
רקע
התובע עבד אצל הנתבעת כדפס ראשי מיום 7.9.1999 ועד יום 31.12.2017, אז יצא לגמלאות. לפני שעבד אצל הנתבעת עבד באותו תפקיד בחברת " רוט הדפסות" ותנאי שכרו לא השתנו ביחס למקום עבודתו הקודם.
רכיבי השכר מהם הופרשו ונוכו הסכומים לקצבאות עבור התובע היו שכר יסוד בסך של 7,312.60 ₪; בונוס בסך של 750 ₪; ופרמיות בסך של 1000 ₪. לאחר שפנה התובע לנתבעת טרם הגשת תביעה, הושלמו לו הפרשות גם בגין הרכיב " תוספת מסירות", בסכום חודשי של 500 ₪. כלומר, השכר הקובע של התובע עמד על 9,562.60 ₪.
טענות הצדדים
לטענת התובע, היה על הנתבעת להפריש ו/או לנכות לקצבאות גם מרכיבי השכר הבאים: אחזקת טלפון, בסך של 210 ₪; אחזקת רכב, בסך של 750 ₪; ומשכורת 13, בסך של 609.38 ₪ לחודש. בסך הכל, 1,569.38 ₪ בחודש, מהם לא הופרש לתובע כנדרש.
מדובר ברכיבי השכר פיקטיביים, מאחר שלא השתנו מיום תחילת העסקתו ועד יום סיום ההעסקה. גם הרכיב של אחזקת רכב לא השתנה ושולם לתובע על אף שהיה ברשותו רכב מטעם הנתבעת מיום תחילת העסקתו, אשר הוחלף ברכב אחר בשנת 2014. מאחר והרכיבים פיקטיביים הרי ש יש להכיר בהם כחלק מן השכר הקובע להפרשות. כלומר, היה על הנתבעת להפריש משכר קובע של 11,131.98 ₪, ולא משכר קובע של 9,562.60 ₪ כפי שעשתה בפועל.
כן נטען, שהסכום שעל הנתבעת להפריש לתובע הוא לפי אחוז ההפרשה הנדרש בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף מחודש פברואר 2008 ( להלן – צו ההרחבה). בתמיכה, צירף התובע טבלה אשר הדגימה את הסכומים שהופרשו ואת הפער בין הסכום שהופרש לסכום שאמור היה להיות מופרש מכוח צו ההרחבה.
התובע עתר לסעדים כספיים שעניינם כאמור : הפרשי פיצויי פיטורין, הפרשות בגין רכיבים שונים ששולמו בחסר וכן תשלום בגין ניכויים, בסך כולל של כ - 58,000 ₪.
לטענת הנתבעת, אין לכלול את הרכיבים "אחזקת טלפון", "משכורת 13 " ו"אחזקת רכב" כחלק מהרכיבים לשכר הקובע. לפי תקנות פיצויי פיטורים ( חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – " תקנות פיצויי פיטורים") וההלכה הפסוקה,
לגבי אחזקת טלפון ומשכורת 13 הם אינם חלק מן הרכיבים שיש לכלול בשכר הקובע.
לגבי אחזקת רכב, נקבע בפסיקה שגם אם הרכיב משולם ללא דיווח בפועל וכתשלום אחיד, החזר ההוצאות הוא אמיתי ולא פיקטיבי.
הנתבעת טענה שהתובע החזיק ברכב פרטי, בגינו קיבל אחזקת רכב, עד שנת 2014. בשנת 2014, לבקשתו, הועמד לרשותו רכב מטעם הנתבעת, ועל מנת שלא לפגוע בשכרו הוחלט שלא להשמיט את רכיב אחזקת הרכב.
ככל שיקבע שרכיב הרכב הוא חלק מהשכר המובטח לצורך הפרשות, יש לקחת בחשבון את הרכיב החל מדצמבר 2014, או-אז יהיה זכאי התובע להשלמה בסך של 73.5 ₪ בלבד.
כן טענה הנתבעת שהפרישה לתובע כדין, לפי אחוזי ההפרשה הנדרשים מכוח צו ההרחבה, וכי חישובי התובע שגויים. בדיון מיום 25.2.2019 הוסבר לתובע שורש הטעות ומצופה היה ממנו שיתקן את חישוביו בהתאם. בנוסף, הסכומים שדורש התובע בגין כספים שלטענתו לא נוכו לטובת קצבאות הם חלק ממשכורתו של התובע, והוא יכול היה להעבירם לקופות ביוזמתו .
עניין אחזקת הרכב – מחלוקת עובדתית
בדיון שהתקיים ביום 25.2.2019 הוסכם בין הצדדים שמאחר שהמחלוקת היא משפטית לא נדרשת שמיעת הוכחות בתיק וניתן צו הדדי להגשת סיכומים.
עם זאת, בעת קריאת סיכומי הצדדים, התחוור שקיימת מחלוקת עובדתית מהותית ביחס לרכיב אחזקת הרכב, בעניין משך השימוש ברכב מטעם הנתבעת. - האם מתחילת העסקתו של התובע או כטענת הנתבעת רק בדצמבר 2014.
לטענת התובע, עמד לרשותו רכב מטעם הנתבעת מיומו הראשון בעבודה – סובארו ג'סטי ישנה, שהוחלפה בשנת 2014 לאימפרזה.
לטענת הנתבעת, עד שנת 2014 נסע התובע עם רכבו הפרטי, בגינו קיבל אחזקת רכב. בשנת 2014, לבקשתו, הועמד לרשותו רכב מטעם הנתבעת, ועל מנת שלא לפגוע בשכרו הוחלט שלא להשמיט את רכיב אחזקת הרכב.
לטענת התובע העובדה שקיבל רכיב אחזקת רכב לצד שימוש ברכב החברה מטעם הנתבעת מלמדת על היות הרכיב פיקטיבי, וככזה יש לכלול אותו כחלק מהשכר הקובע להפרשות.
עוד טוענת הנתבעת, ככל שתתקבל טענת התובע לפיה שולם רכיב בגין אחזקת רכב בעת שהחזיק ברכב החברה, הרי שהתובע זכאי להשלמה רק החל מחודש דצמבר 2014. מוסכם שממועד זה אין מחלוקת כי קיבל רכב מהחברה ושולמה אחזקת רכב בנוסף.
חרף הסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בדיון בישיבת הקדם הרי שמעיון בסיכומי הצדדים, מדובר במחלוקת עובדתית מהותית, שאין לבית הדין אפשרות ליתן הכרעתו בלא שקיימת תשתית עובדתית מוסכמת. עם זאת, לפי שעל פניו שוויו של הרכיב , ככל שבית הדין יידרש לתביעה בגינו, עומד בגבולות שבין דחיית רכיב התביעה ( ככל שתתקבל עמדת הנתבעת) לבין קבלת רכיב התביעה ( ככל שתתקבל עמדת התובע - בחישוב לא מדויק נע הסכום בגבולות שבין 4000-11,000 ₪). לפיכך, לא יאוחר מיום 15.9.19 יודיעו הצדדים האם בכוחם להגיע להסכמה שתייתר המשך הליך בסוגיה מצומצמת זו.
ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמה, לרבות תוך נטילת הסיכונים המתחייבים בנסיבות העניין, אפשר כי בית הדין יורה על קביעת קד"מ נוסף, או על מתן החלטה משלימה.
שאלת תחולת צו ההרחבה
לטענת התובע - צו ההרחבה הרלוונטי הוא צו ההרחבה מיום 7/9/10 מס' 7031/10 בעניין שבין הסתדרות עובדי הדפוס והצינקוגרפיה.
לטענת הנתבעת - צו ההרחבה בענף הדפוס והצינקוגרפיה לו טוען התובע לא חל בענייננו ואף לא חל הסכם קיבוצי מס' 7031/10 מכמה טעמים: ראשית - המסמך אליו מפנה התובע הינו הסכם קיבוצי ולא צו הרחבה שנחתם בין התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל - ארגון אומניות הדפוס בישראל, לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה. שנית – הסכם קיבוצי זה חל רק על חברי ארגון אומניות הדפוס שבהתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, והנתבעת אינה חברה בארגון זה. שלישית – צו ההרחבה בענף הדפוס והצינקוגרפיה הינו משנת 1985. במסגרת צו זה מצוין מפורשות כי תחולת הצו רלוונטית " במפעלים שמועסקים בהם לא יותר מ – 20 עובדים", שעה שבנתבעת מועסקים למעלה מ – 20 עובדים ולכן אין תחולה להוראות צו הרחבה הנ"ל והזכויות מכוחו.
תחולת צו הרחבה – המסגרת הנורמטיבית
בסעיף 28( א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, נקבע, בין היתר, כי בצו ההרחבה יפורטו סוגי העובדים והמעסיקים שעליהם חל הצו.
נפסק כי שאלת תחולת צו הרחבה, היא " שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד". לצורך סיווג עסקו של המעסיק, יש לבחון את מכלול נסיבות העניין וליתן משקל, גם, לפעילות העיקרית במפעלו של המעסיק. בנוסף, במידת הצורך ניתן להיעזר בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אשר לנטל ההוכחה - נפסק כי הנטל להוכיח את סיווג העסק, טענה שבעובדה, מוטל על העובד. במקרים מסוימים, אפשר שהנטל יעבור לכתפי המעסיק. במקרים כאלו, אי הבאת ראיות מצד המעסיק, למשל ראיות בדבר פעילות המפעל , עלול לחזק את טענות העובד.
צו ההרחבה בענף הדפוס, הכריכה והצינקוגרפיה 1985 – הסדר התחולה
צו ההרחבה בענף הדפוס, אשר נחתם ביום 11/12/85, הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף, שנכרת בין התאחדות בעלי מלאכה ותעשיה זעירה בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, האיגוד הארצי של עובדי הדפוס, הכריכה והקרטונז' . ( להלן: "הצו", או "הצו הענפי").
על פי האמור בצו, ההוראות המורחבות יחולו על: כל העובדים בישראל בתעשיית הדפוס על כל ענפיו ומקצועות הכריכה, הצינקוגרפיה, בלט, אופסט, משי, וכל שיטת דפוס אחרת לרבות המועסקים בפוטוליטו, בצילום, הפרדת צבעים, סדר צילום, מעתיקי לוחות אופסט וליטוגרפיה לרבות העובדים המועסקים בשירותים ומעבידיהם של כל אלה, במפעלים "שמועסקים בהם לא יותר מ-20 עובדים..."
בענייננו, התובע לא עמד בנטל הנדרש כדי להוכיח את סיווג העסק, לא הובאו בפני ראיות בדבר פעילותו העיקרית של המפעל או אינדיקציות מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה. כמו כן לא נטען כי מועסקים במפעל פחות מ - 20 עובדים שאז ניתן היה לקבוע כי קיימת תחולה לצו. כללו של דבר - אין תחולה לצו ההרחבה בענף הדפוס.
האם יש להתייחס לרכיבים "משכורת 13 " ו"אחזקת טלפון" כחלק מהשכר הקובע לצורך הפרשות לקופות ולצורך חישוב פיצויי פיטורים?
מעיון בסע' 6 ב' ו – ג' לצו ההרחבה [ נוסח משולב] לפנסיה חובה 2001 קובעים כי:
א. ...
ב. השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הוא, שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים, עד התקרה המפורטות בסעיף קטן ג';

ג. חובת הביטוח הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מזמן לזמן, הנמוך מבין השניים;
היינו, שכר העובד כמשמעו בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים ( חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כהתפטרות), תשכ"ד – 1964 ( להלן: "תקנות פיצויי פיטורים") וזאת עד לתקרה המנויה בסע' ג' לעיל.
תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים, קובעת את הרכיבים שיובאו בחשבון כשכר עבודה לעניין חישוב פיצויי פיטורים.
1. רכיבי שכר
(א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין תקנות אלה הם:
(1) שכר יסוד;
(2) תוספת ותק;
(3) תוספת יוקר המחיה;
(4) תוספת משפחה.
(ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.
(ג) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת משנה ( א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות.
בדב"ע מה 5-7 אליעזר שדה נ' הממונה על תשלום הגמלאות פ"ד יז(1) 422 (1986) נפסק כי:
"המושג זכויות נלוות כולל מיגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה במשמעות הצרה של המושג, והן ' חופשות' למיניהן, תגמולי פרישה ופיצויים עקב סיום יחסי עובד-ומעביד, 'משכורת 13', מענקי חגים, 'הטבות בעין' - כגון ארוחות במקום העבודה, דמי הבראה, ביגוד, כיסוי הוצאות השתלמות, כיסוי הוצאות לרכישת ספרות מקצועית, 'השתתפות בשכר לימוד של ילדי העובד' וכיוצא באלה.
המשותף לכל אלה הוא שהם באים למטרה מסוימת, או מטעם מסוים, שאין הם קשורים ישירות בעצם ביצוע העבודה, אלא רק ' נלווים' לה. בכך ההבדל בין ' תוספת שכר' כגון תוספת יוקר, תוספת מקצועית, תוספת ותק וכיוצא באלה, לבין זכויות נלוות, שכנגדן אין המעביד מקבל תמורה ישירה בייצור או בשירות" (דב"ע לו/131- 3[2], בע' 312)."
גם בע"ע ( ארצי) 309/05‏‏ אסתר רחמים נ' האגודה לתרבות הדיור ( פורסם בנבו, 1.1.2007) בחן בית הדין הארצי את תוספות השכר אשר יש לכלול בשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים והפרשות לגמלאות, וכך קבע:
"יתר הרכיבים שלא נכללו בתקנות פיצויי פיטורים ולא הוכרו בחוקת העבודה או בהסכם אחר כתוספת לשכר אינם נכללים בחישוב המשכורת הקובעת לפיצויי פיטורים. מאחר ומשכורת שלוש עשרה לא באה במניין הרכיבים שנמנו בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים אין להביאה בחשבון פיצויי הפיטורים ( ראו דב"ע לב/21-3 שמואל מרגלית – בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע ד, 7; דב"ע נג/223-3 פלסטיין פוסט בע"מ – ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436, 442 ; דב"ע נו/174-3 מקולאי צייקובסקי – שלב קואופרטיב לתחבורה בע"מ). כמו משכורת שלוש עשרה גם יתר הרכיבים, דמי הבראה, קצובת ביגוד, מהווים זכויות נלוות ולא חלק מהשכר הרגיל של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורין."
בענייננו, הנתבעת בחרה לשלם לתובע חודש בחודשו 1/12 בגין משכורת 13 (לפי משכורת של 7,312.60 ₪) 609.38 = 12 / 7,312.60. נשאלת השאלה האם והפיכת תשלום " משכורת 13" לתשלום חודשי, היינו תשלום בתשלומים חודשיים משך כל חודשי השנה, הופך אותו לחלק משכרו הרגיל של העובד? הפסיקה בענין זה קבעה ( ראו: דב"ע נד3-186/ טוביה ואח' – בנק עין חי ובנק הפועלים) כי משכורת 13 ששולמה כל חודש אינה רכיב לצורך חישוב פיצויי פיטורים. להלן אבהיר:

לשאלה " משכורת 13" מהי. אין בחוק הגדרה כללית של " שכר עבודה", ולמעשה אין להניח כי ניתן להגדיר שכר עבודה בהגדרה יחידה, שתהיה יפה לכל עניין. ה"משכורת 13" שבה עסקינן אינה משתלמת מכוח הסכם קיבוצי, או צו הרחבה על-ידי הנתבעת לתובע, ואין לה תמורה אחרת מאשר העבודה או השירות אשר העובד עשה בשביל מעסיקתו או שהגיש לה. יש ומעסיק ישלם לעובדיו תשלום או שווה כסף לרגל מאורע מסוים, מבלי שיהא חייב בכך, כגון מענק יובל, מענק לרגל הצלחה בפעילות עסקית, או מענק לרגל אירוע כלשהו; אלה לא יבואו בגדר " שכר עבודה", אלא אם חוק מסוים יקבע זאת במפורש אחרת;

בענייננו, "משכורת 13" ששולמה לתובע, אינה מאלה, משלא נקבע כי " משכורת 13" משולמת כאמור מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה החל על הצדדים, הוא אינו מהווה חלק משכר העבודה. העובדה ש"משכורת 13" שולמה חודש בחודשו, אינה צריכה לשקול לענייננו. יכול ושכרו של עובד ישתלם כולו על בסיס שנתי או על בסיס חודשי (1/12).

בתקנה 1 נקבעו הרכיבים שיובאו בחשבון וברור שהכוונה היא לעניין סעיף 13 לחוק שמכוחו הותקנה תקנה 1, באשר לתקנות עצמן אין כל " עניין". בין הרכיבים המפורטים בתקנה, קיימות שלוש תוספות: תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה. מתקין התקנות נתן את דעתו אף לשתי תוספות ( תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית, שלא פורטו בתקנה 1), וקבע כי " יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד".

משקבע המחוקק בסעיף 13 לחוק כי בתקנות ייקבעו המרכיבים של שכר העבודה הכולל שיובאו בחשבון שכר העבודה לעניין פיצויי פיטורים, אין להביא בחשבון מרכיב של שכר העבודה הכולל שלא נקבע כך בתקנות. מהאמור, עולה כי " משכורת 13" היא אמנם " מרכיב של שכר העבודה הכולל", אך אין למצוא מרכיב זה בתקנה 1 לתקנות, ועל כן אין להביאו בחשבון לעניין פיצויי פיטורים.

לסיכום, ההלכה היא כי רכיב "משכורת 13" אינו נחשב כרכיב שיש להביאו בחשבון פיצויי פיטורים. בנושא זה, הכלל הוא כי יש לציין בהסכם את ההסכמה בדבר הבאת בחשבון של רכיב "משכורת 13" לצורך פיצויי פיטורים, ואין לקבל את טענת התובע כי בהעדר הוראה השוללת הבאה בחשבון של רכיב זה, יש לחשב את פיצויי הפיטורים ככוללים אף רכיב זה.
הוא הדין גם לגבי אחזקת טלפון. החזר הוצאות בגין אחזקת רכב בא לפצות על השימוש שעושה עובד בטלפון שלו לצורכי עבודה. רכיב טלפון אינו רכיב אשר יש לכלול אותו בחישוב השכר הקובע לפיצויי פיטורים ולהפרשה לגמלאות. מדובר בתוספת שאינה קשורה באופן ישיר לביצוע העבודה. לעניין זה, הרי שמדובר בהחזר הוצאות, בדומה לקצובת ביגוד, כיסוי השתלמות וכדומה. על כן, ברוח ההלכה הפסוקה, גם אם רכיב אחזקת טלפון כמו גם רכיב משכורת 13 אלו לא השתנו ונשארו קבועים מדי חודש בחודשו, אין לראות בהם רכיבי שכר לצורך חישוב השכר הקובע.
אין לקבל את טענת התובע לפיה " החזר הוצאות לא השתנה גם כאשר עבד באופן חלקי" הפסיקה קבעה כי אופיו של רכיב אחזקת הטלפון, כהחזר הוצאות מובהק, אינו משתנה גם אם הוא משולם בעת חופשה או בעת היעדרות מכל סיבה שהיא אף לרבות מחלה וגם אם שיעור התשלום משתנה בהתאם לגובה הדרגה. לעניין זה ( ראו: דב"ע 3-50 / נה ( עבודה ארצי) צביה יעקובוביץ – תנובה מחשבים בע"מ ( פורסם בנבו, 10.04.1995))
גם אם נניח שהתובע לא הזדקק בפועל לטלפון לצורכי עבודה, הרי עצם האפשרות לטלפן בענייני עבודה היא המכרעת בנושא זה ( דב"ע נג / 7-3 דוד שליסר - הממונה על תשלום הגימלאות, לא פורסם).
נוכח האמור, אין להביא בחשבון את רכיב החזר הוצאות טלפון לצורכי חישוב פיצויי פיטורים והפרשות פנסיוניות.
תשלום עבור ניכויים והפרשות לקופות שלא בהתאם לחוק
התובע צירף לכתב התביעה טבלאות ( נספח 8) המהוות את בסיס הנתונים של חישוביו, לפיהם על הנתבעת להשלים סך של 8,349.05 ₪ הפרשות לקופות וכן סך של 7,351.59 ₪ עבור ניכויי עובד שלא נוכו.
לטענת הנתבעת - חישובי התובע היו שגויים והתובע הועמד על טעותו במסגרת הדיון שהתקיים ביום 25.2.2019, ולמרות זאת לא תיקן את חישוביו במסגרת הסיכומים. הנתבעת ציינה שבעת הכנת הגנתה גילתה טעות בחישוביה והשלימה לתובע את הסכום החסר4,345 ₪ ( נספח א). כן ציינה, לעניין ניכויי העובד, שהכספים שלא נוכו כדין, לטענת התובע, נותרו למעשה בידיו של התובע כחלק ממשכורתו, ואין לחייב אותה בסכום שכבר נמצא בידו.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בסיכומים ובנספחיהם, מצאתי כדי לאמץ את טענת הנתבעת. מעיון בתלושי השכר שצירף התובע לכתב התביעה והשוואה בין האמור בהם לבין האמור בטבלה שצורפה לסיכומי התובע, הגעתי למסקנה, שאכן התובע התבסס על נתונים שגויים. להלן השוואה:

לפי נספח 8 לכתב התביעה

עובד
מעסיק
01/2011
362
362
01/2012
362
362
01/2013
362
362
02/2014
402.2
402.2
07/2015
402.2
402.2
01/2016
366.53
366.53
01/2017
439.58
439.58
לפי תלושים בפועל – נספח 6 לכתב התביעה

עובד
מעסיק
01/2011
362
452.50
01/2012
362
452.50
01/2013
362
452.50
02/2014
402.20
548.73
07/2015
402.20
563.73
01/2016
366.62
366.53
01/2017
439.58
476.22
לעומת זאת, ולאחר עיון בכל תלושי השכר שצירפה הנתבעת, קיימת הלימה מוחלטת בין המשתקף בתלושים לבין הטבלאות. כאמור, הנתונים הכתובים בטבלאות המצורפות לסיכומי הנתבעת ( נספח ב) מציגות תמונה התואמת את תלושי השכר, אל מול בדיקה מדגמית בתלושי השכר שצירף התובע. על כן, אני קובע כי יש לאמץ את חישובי הנתבעת על פני הנתונים עליהם התבסס התובע אשר התברר כי נעשה שימוש בנתונים שגויים. יש להניח שהנתונים שנלקחו מתלוש השכר תחת העמודה "ניכויי חובה" הועברו לקרן הפנסיה ע"ח "תגמולי מעסיק" בעוד שיש לראותם כ"ניכויי עובד".
בנוסף, עיון בתלושי השכר מלמד כי ניכויי המעסיק ("גמל מעביד") גבוה יותר מהסכום שנוכה לצורך תגמולי עובד . (לעניין זה ראו: סע' 90 בסיכומי הנתבעת. - הטבלה מציגה דוגמאות לסכומים שהופקדו בפועל לרכיב תגמולי מעסיק בקרן הפנסיה לבין הסכומים הנקובים בטבלת העובד כתגמולי מעסיק).
הנתבעת הרחיבה בסיכומיה תוך שהיא מפנה לטעויות מובהקות בחישוביו של התובע ונותנת הסבר אפשרי לטעויות. לא מצאתי כדי להידרש מעבר לכך. רק אציין כי בית הדין ביצע השוואה בין הסכומים שפורטו בטבלאות התובע אל מול המופיע בתלושי השכר שצורפו לסיכומי הנתבעת ואז אכן התחוור כי הנתונים בטבלאות, אינם משקפים מציאות בתלושים. מאידך נמצאה תאימות מוחלטת בין הנתונים שהופיעו בטבלאות הנתבעת אל מול הסכומים בתלושי השכר. (לעניין זה: מפנה לסיכומי הנתבעת סעיפים 79-92)
בנוסף לאמור, הסכומים המפורטים בתלושי השכר ביחס לניכויי העובד נוכו בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק. לעניין זה הפנתה הנתבעת לתלושים ולכרטסת שצורפו לסיכומיה מהם עולה כי אכן קיימת הלימה בין השיעורים הנקובים בצו ההרחבה לבין אלו המופיעים בתלושי השכר. כמו כן, לא מצאתי כדי לקבל את טענת התובע כי יש להפקיד לקרן הפנסיה את הכספים ששולמו לתובע כחלק ממשכורתו. לענין זה, אני מקבל את הטיעון של הנתבעת, לפיו אין לחייבה בכספים אשר שולמו לתובע כחלק ממשכורתו אך לטענתו אמורים היו להיות מנוכים לקופות. התובע כבר קיבל את הסכומים האמורים ויכול היה לעשות בהם כרצונו – לרבות הפרשתם לקופות ביוזמתו.
נוכח האמור, תביעת התובע להפרשים לקופות שלא בהתאם לחוק – נדחית.
תשלום עבור השלמת פיצויי פיטורים
מאחר שדחיתי את תביעת התובע בעניין הרכיבים של משכורת 13 ושל אחזקת הטלפון, הרי שאין לקחת בחשבון רכיבים אלה לטובת חישוב השכר האחרון וחישוב פיצויי הפיטורים על בסיסו. סך הרכיבים החסרים לטענת התובע הוא 1,569.38 ₪. סכום הרכיבים של משכורת 13 וטלפון הוא 819.38 ₪, המהווים 52% מסך הרכיבים החסרים. 52% מתוך 28,569.38 ₪ - התשלום הנדרש על ידי התובע בגין פיצויי פיטורים, הם 14,856 ₪. התביעה בגין סכום זה – נדחית.
באשר לסכום הנותר, 13,713.38 ₪, הקשורים ברכיב אחזקת הרכב, עניין זה יוכרע על יסוד התשתית העובדתית בעניין רכיב אחזקת הרכב.
סיכום
סיכומו של דבר עמדו בפניי להכרעה - האם יש לכלול שלושה רכיבים בעניין משכורת 13, אחזקת טלפון ואחזקת רכב לשכר הקובע. באשר לשני רכיבים מצאתי ליתן פסק דין חלקי הן בסוגיית משכורת 13 והן בסוגיית אחזקת טלפון, תוך שסוגיה בעניין אחזקת רכב נותרה במחלוקת כאמור, ועל הצדדים לפעול למסור עמדתם במועד שנקבע.
התביעה בגין הפרשות וניכויים שלא בהתאם לחוק לקופות גמל ולפיצויי פיטורים – נדחית.
התביעה בגין אי חישוב הרכיבים "משכורת 13 " ו"אחזקת טלפון" לשכר הקובע – נדחית.
התביעה בגין אי חישוב רכיב אחזקת הרכב תידון נוכח המחלוקת העובדתית ותוכרע בהתאם לתוצאות הדיון.
סוגיית ההוצאות תובא בחשבון בפסק הדין המשלים שיינתן בעניין רכיב אחזקת הרכב.
המזכירות תעורר התיק בפני ביום 16/9/19
ניתן היום, ז' אב תשע"ט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.