הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 35426-06-13

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציגת ציבור (עובדים) - גב' מרים יעיש
נציג ציבור (מעסיקים) - מר יאיר כפיר

התובעת:
(הנתבעת שכנגד)

תעשיות תוצרת חקלאית אביטן בני בע"מ,
ח.פ. 513440115
ע"י ב"כ עו" ד גיא אבני

-
הנתבע:
(התובע שכנגד)
יצחק כחלון,
ע"י ב"כ עו"ד ישראל דולינגר

פסק דין

תביעה זו עניינה טענת המעסיקה לחיוב העובד בתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו בשל הפרת חוזה ותביעה שכנגד לתשלום זכויות העובד בגין עבודתו וסיומה.

רקע עובדתי

1. התובעת היא חברה העוסקת בין היתר בגידול, אריזה של תוצרת חקלאית ואשר בבעלותה ובניהולה כ-4000 דונמים של שטחי עיבוד וגידול חקלאי באיזור הדרום (להלן: החברה).

2. הנתבע עבד אצל התובעת כמנהל פרדסים האחראי על כ- 2000 דונ מים של פרדסי פרי הדר של התובעת. בין היתר מגדלת התובעת קלמנטינות מזן "אור" המצויים בפרדס חוליקת בסמוך למושב חלץ .

3. הנתבע עבד אצל התובעת מיום 14.9.09 ועד ליום 31.1.12, עת פוטר מעבודתו (להלן: התקופה הראשונה) ומיום 1.4.12 עד ליום 25.3.13 (להלן: התקופה השנייה) כאשר בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לאופן סיום העבודה.

4. על יחסי הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות.

5. בחודש ספטמבר 2009, עם תחילת עבודתו בתקופה הראשונה, חתם הנתבע על הסכם עבודה שפירט את תנאי העסקתו (נספח 1 לכתב ההגנה שכנגד) . עם תחילת תקופת העבודה השנייה, לא נחתם הסכם עבודה חדש. שכרו של ה נתבע השתנה מעת לעת ובמועד סיום עבודתו עמד על הסך של 15,000 ₪ .

6. ביסוד תביעת התובעת טענתה שלפיה הנתבע פעל בכוונה ולכל הפחות ברשלנות חמורה עת השאיר לאחר הקטיף בפרדס עצמו 300 מיכלי פרי של קלמנטינות מסוג "אור", מבלי שדאג לפנותם לקירור כנדרש וזאת למשך 4 ימים. התובעת טוענת כי מרבית הפרי נהרס ונפסל למכירה ולייצוא, דבר אשר גרם לה נזק ישיר בסך של 430,200 ₪ ואשר בצירוף עלויות נוספות שעשתה להצלת הפרי עמד על סך כולל של 573,600 ₪. התובעת עתרה לחייב את הנתבע בתשלום כל נזקיה.

7. הנתבע הכחיש את טענות התובעת שלפיהן פעל מתוך כוונת תחילה או ברשלנות להשאיר 300 מיכלי פרי בשטח במשך 4 ימים וטען כי הפרי פונה במועד וכי הוא אינו אחראי לעבודות בבית האריזה. הנתבע טען , כי הכמות המקסימלית שניתן לקטוף ביום עומדת על כ- 150 מיכלים וכי ההוראות לביצוע הקטיף ניתנות על ידי מנהל התובעת. עוד טען הנתבע, כי אין כל יסוד להיקף הנזק הנטען.

8. הנתבע הגיש תביעה שכנגד במסגרתה עתר לתשלום זכויותיו בגין עבודתו וסיומה. ה נתבע טען כי הוא זכאי לתשלומים שונים ובהם שכר חודש ינואר 2012 (20,000 ₪), גמול שעות נוספות בגין שתי תקופות העבודה (209,425 ₪ או לחילופין 157,153 ₪), פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו השנייה (15,000 ₪), חלף הודעה מוקדמת בעבור תקופת העבודה השנייה (15,000 ₪), ביטול קיזוז הודעה מוקדמת של תקופת העבודה הראשונה (10,200 ₪), ביטול קיזוז מפרעה (500 ₪) ובונוסים בעבור שתי התקופות (30,000 ₪).

9. התובעת טענה בתשובה לתביעה שכנגד כי בתום התקופה הראשונה ה נתבע פוטר כדין וזכה לתשלום מלוא זכויותיו הסוציאליות השונות. לטענתה, הנתבע ביקש לשוב ולעבוד אצל התובעת ומשנעתרה התובעת לבקשתו, חתמו הצדדים על הסכם עבודה. עוד טענה התובעת, כי בתום התקופה השנייה הנתבע התפטר מעבודתו אצלה לאחר שמצא מקום עבודה אחר ולאחר התפטרותו היא ביצעה גמר חשבון באופן מסודר. לטענתה, שולמו לתובע מלוא שכרו בגין חודש ינואר 2012 וגמול שעות נוספות הגם שנעדר מעבודתו שעות רבות, וכי ה נתבע אינו זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים משהתפטר מעבודתו.

רקע להליכים

10. תביעת התובעת הוגשה ביום 17.6.13, כתב הגנה הוגש ביום 27.8.13 וכתב תביעה שכנגד הוגש ביום 1.9.13. התביעה נדונה בפני כב' השופט טוינה (בימים 1.5.14, 30.10.14, 13.11.14, 16.2.14 ו-21.1.15) והצדדים נדרשו להגיש סיכומיהם בכתב (להלן: ההליך הקודם). לאחר הגשת סיכומי הצדדים הובא התיק בפני כב' השופט טוינה למתן פסק דין אלא שבין לבין התרחשו נסיבות אשר יצרו מצב שבו נמנע מכב' השופט טוינה להמשיך לדון בתביעה ובתביעה שכנגד.

בעקבות נסיבות אלה, זומנו הצדדים לדיון תזכורת ביום 8.2.16 בפני כב' השופט טוינה שבמסגרתו לאחר שציין השופט טוינה את הנסיבות שנוצרו, פסל השופט טוינה עצמו מלדון בתביעה ובתביעה שכנגד והתיק הועבר לנשיאה סלע למתן החלטה על המשך ההליך. לאחר הדיון ובהתאם לבקשה שהגיש ב"כ הנתבע, פירט כב' השופט טוינה בהחלטה שניתנה ביום 10.2.16 את הנסיבות שהביאו לפסילתו מהמשך הדיון בתיק ואשר עיקרן העובדה שהתברר לו כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים ולאחר שבסמוך לכך עבר לדירה במושב ניר עקיבא שם מתגוררים מנהלי ובעלי התובעת, פנתה הגב' אביטן והציעה את עזרתה לרעיית השופט אשר עברה תאונה ואף סייעה לה בפועל, הגם שהכחישה בדיון כי הייתה מודעת שמדובר באשת השופט הדן בתיק.

11. בהמשך להחלטת הפסלות ומשלא צלח הליך הגישור בין הצדדים, העבירה הנשיאה סלע את התיק לטיפולו של סגן הנשיא השופט סופר תוך שקבעה שההליכים ימשיכו מהשלב שבו מצוי התיק. ביום 26.5.16 ניתן פסק הדין בתיק על ידי כב' השופט סופר ונציג הציבור מר אשר רפפורט (אשר ישב בדיון בתיק במותב עם כב' שופט טוינה) ובמסגרתו חויב הנתבע בתשלום סך של 430,000 ₪ בגין פיצוי הפרת חוזה והתובעת חויבה בתשלום פיצויי פיטורים בסך של 15,000 ₪, החזר ניכוי דמי הודעה מוקדמת בסך של 11,400 ₪ וניכוי מהשכר שלא כדין בסך של 500 ₪ (להלן: פסק הדין).

12 על פסק הדין הוגש ערעור ובמסגרת פסק הדין בערעור, ביטל בית הדין הארצי את פסק הדין וקבע כי:

"מעיון בכלל החומר שהוגש ומטענות הצדדים שנשמעו בדיון לפנינו עולה כי קיימים פערים של ממש בין גרסאות הצדדים וכי לא ניתן להכריע ביניהן מבלי להתרשם באופן ישיר מהעדויות שהובאו לפני בית הדין האזורי. דעתנו היא כי תיק זה הוא מסוג התיקים שעל המותב שנותן את פסק הדין לשמוע את העדויות ולהתרשם מהן אשר על כן ולנוכח העובדה שלא נשמעה עמדת הצדדים בנוגע להמשך ההליך לאחר פסלות ראש המותב אנו מורים כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי שיפנה את התיק למותב אחר על מנת שישמע את כל הראיות מבראשית, אלא אם יחליט אחרת לגבי עדויות שאינן מרכזיות ולאחר שיישמע את עמדות הצדדים. הראיות שיתבררו בהליך יהיו הראיות שהוגשו מלכתחילה אלא אם תוגש בקשה מטעם מי מהצדדים והיא תדון על ידי המותב החדש לפי שיקול דעתו ולאחר שמיעת עמדת הצד שכנגד. פסק הדין בהליך יינתן על ידי המותב החדש על יסוד הראיות שיובאו לפניו.
לא נעלמו מעינינו הקשיים הכרוכים בשמיעה מחודשת של ראיות, אך בנסיבות העניין שוכנענו כי אין מנוס מכך. נדגיש כי במהלך ישיבת בית הדין הועלתה ההצעה להחזיר את ההליך לבית הדין האזורי ובאי כוח הצדדים הסכימו לעיקרון, אולם לא הגיעו להסכמה לגבי בטלותו של פסק הדין של בית הדין האזורי ולתוצאה כי יש להחזיר למערער את הכספים ששילם על פי פסק הדין" (ע"ע 53174-06-16 מיום 16.6.17; הדגשות שלי - י.א.ש.).

עם השבת התיק לבית הדין האזורי הועבר התיק לדיון בפני מותב בר אשות החתום מטה, נציג ציבור מעסיקים מר יאיר כפיר ונציג ציבור עובדים מר שרון מיכל. משסיים מר מיכל את כהונתו ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להציג עמדתם, מונתה במקומו נציגת ציבור עובדים הגב' מרים יעיש ונקבע כי ההליך יימשך מהמקום שבו הוא מצוי.

13. לטענת התובעת, עצם העובדה שההליך התקיים מראשיתו מאפשרת לנתבע להתכונן מחדש ולבצע מקצה שיפורים. אכן, צודקת התובעת בטענתה זו אלא שבית הדין הקפיד הקפדה יתרה שלא ייעשה כן ועל כן בהסכמת הצדדים נקבע כי " יהוו הפרוטוקולים של ההליך הקודם חלק מהראיות בהליך זה" (החלטה מיום 4.1.18) כמו כן, נקבע כי התביעה תבורר על פי הראיות שהוגשו מלכתחילה (החלטה מיום 4.1.18). על רקע קביעה זו, בקשת הנתבע להוספת חוות דעת מטעמו נדחתה בהחלטה מיום 21.2.18 משנקבע כי מדובר בניסיון למקצה שיפורים. על בסיס האמור, נשמעו שוב חקירות הצדדים בפנינו בהסתמך על התצהירים והראיות שהוגשו במסגרת ההליך הקודם.

עם זאת, לאורך ההליך וגם בסיכומיה מפנה התובעת שוב ושוב לפסק דינו של בית הדין בהליך הקודם ומבקשת לאמץ את מסקנותיו. יובהר כי להבדיל מהראיות שהובאו במסגרת ההליך הקודם, פסק הדין שניתן אינו מהווה חלק ממסכת הראיות ועל בית הדין הוטל לבחון את הראיות מחדש ולהגיע למסקנות על בסיס ראיות אלה, וכך נעשה.

14. מטעם ה תובעת הוגשו תצהיריהם של מר בנימין אביטן בעלי התובעת (להלן: מר אביטן) הגב' סיגל אביטן מנהלת התובעת (להלן: הגב' אביטן), הגב' נורית עוז מנהלת אצל התובעת (להלן: גב' עוז), הגב' פאינה גולדשטיין מנהלת החשבונות של התובעת (להלן: הגב' גולדשטיין), דוד כהן עובד בתובעת (להלן: מר כהן) ומר חביב ישראל יפרח אשר עבד כפרדסן אצל התובעת (להלן: מר יפרח), מר דוד שמואל (להלן: מר שמואל), מר חאלד אבו עסא (להלן: מר אבו עסא). כן הוגשה חוות דעת מומחה של ד"ר משה תמים (להלן: ד"ר תמים).

מטעם הנתבע הוגשו תצהירים של הנתבע עצמו ומר ניסים בן קיסוס (להלן: מר קיסוס) שעבד כאיש אחזקה כללי בנתבעת.

בפנינו העידו מטעם התובעת - הגב' גולדשטיין, הגב' אביטן, הגב' עוז, מר אביטן, מר חביב ישראל וד"ר תמים כאשר הנתבע וויתר על חקירתו של מר אבו עסא (הן בהליך בפנינו (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 4.1.18) והן בהליך הקודם (עמ' 86 לפרוטוקול מיום 16.2.15). ואילו מטעם הנתבע העידו מר קיסוס והנתבע עצמו.

15. עיקר המחלוקת בין הצדדים בתביעה העיקרית נוגעת לשאלה, האם פעל הנתבע בכוונה תחילה או ברשלנות חמורה לגרימת נזק לתוצרת החקלאית של התובעת? ואם כן, האם הוכיחה התובעת את שיעור הנזק שנגרם לה, האם חב הנתבע בתשלום נזק זה ובאיזה שיעור?

במסגרת התביעה שכנגד נחלקו הצדדים בשאלה , האם שולמו לתובע מלוא זכויותיו בגין עבודתו וסיומה ואם לא, מה הן הזכויות להם הוא זכאי?

נדון בטענות כסדרם.

תביעת התובעת - האם פעל הנתבע בכוונה תחילה לגרימת נזק לתובעת?

16. טרם נדון בתביעה נציין כי בסיכומיה טענה התובעת כי מדובר בהפרה יסודית של חוזה העבודה וכי יש לראות בתביעה גם תביעה נזיקית. בעניין זה מופנים הצדדים להוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 הקובעות את גדר סמכותו העניינית של בית הדין כאשר תביעות נזיקיות הוחרגו ממנה (למעט עילות ספציפיות המפורטות בסעיף 24(1ב)ו-(1ד)). ואולם בית הדין מוסמך לדון בטענות של הפרת חוזה ובסעד של פיצוי בגין הפרה שכזו. על בסיס זה התקיים הדיון בפנינו.

17. לטענת התובעת, אין מחלוקת כי בין הימים 13-15.3.13 נפסלה תוצרת קלמנטינות מזן "אור" במשקל של 95,710 ק"ג לאחר שנמצאה במצב ריקבון. התובעת מבססת טענתה על חוות דעתו של ד"ר תמים המשמש כיועץ חיצוני לחברה ואשר העיד כי נכח בבית האריזה וראה את הפירות הרקובים וכן על עדותם של מר כהן מנהל בית האריזה, הגב' עוז מנהלת שיווק ושילוח פרי הדר לייצור בחברה ומר יפרח העובד כפרדסן בחברה. התובעת מוסיפה וטוענת כי, בטיפולו הרשלני של הנתבע בפרי והעובדה כי הותיר את הפרי חשוף לשמש במשך שלושה ימים, הפר את התחייבויותיו כמנהל וגרם נזק לפרי בהיקף של 430,200 ₪, נזק שהוא מחויב לפצות בגינו.

הנתבע טען מנגד, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהפרי הגיע לבית האריזה כשהוא מקולקל וכי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של ד"ר תמים כאשר זו לא נתמכה בתיעוד על התרחשות בזמן אמת. עוד טוען הנתבע, כי החלטת התובעת להעביר את הפרי למיון בבית האריזה ככל שנגרם נזק למערך המיון, הרי שמדובר במחדל של התובעת. הנתבע הוסיף וטען, כי אין יסוד לטענה שהפרי נותר בשטח במשך 4 ימים וככל שהפרי עמד בבית האריזה תחת כיפת השמיים הוא אינו מודע לכך. לדבריו, החברה לא הציגה תיעוד מלא הכולל תעודות משלוח מהפרדס לבית האריזה, דוח כניסה כללי לבית האריזה, דוח מיון ואריזה ותעודות משלוח של פרי ארוז ליעדים השונים ועל כן לא הומצאה כל הוכחה לקשר בין תעודות המשלוח שהגיעו לבית האריזה לבין תעודות המשלוח ששווקו לתנופורט – מהדרין.

18. עיקר טענת התובעת היא כי הנתבע עיכב בפרדס חוליקת פרי שנקטף בימים 13-15.3.13 מזן "אור" שהוא רגיש במיוחד כאשר הפרי אינו מכוסה ותוך מתן העדפה להעברה של פרי אחר באופן שנגרם נזק לפרי הנקטף. בתצהירי העדים מטעמה, לא ציינה התו בעת מועדים מדוייקים שבהם לטענתה עוכב הפרי בפרדס ואשר לדבריה נעשה הדבר בכוונה תחילה מתוך רצון לפגוע בתובעת. גם בחקירות הנגדיות לא ידעו העדים לציין מועדים ספציפיים (ראו עדות הגב' אביטן עמ' 93 ש' 19-22 לפרוטוקול מיום 16.2.15; עדו ת מר כהן עמ' 40 ש'10-14 לפרוטוקול מיום 30.10.14 ). אלא שמר אביטן טען בחקירתו הנגדית:

"ש. אמרת שהוא בכוונה תחילה השאיר 300 מכלים של פרי אור, איפה הוכחה לזה? שהוא עשה בכוונה, אתה שמעת אותו אומר בכוונה?
ת. אני יודע איך הראש של צחי עובד, אני ראיתי את הפרי שהגיע לבית האריזה זה פרי שהושאר בחוץ הכי פחות 4 ימים, פרי שהגיע בצורה רקובה לחלוטין ואי אפשר לקטוף פרי כזה, דוחות הקטיף מראים שזה פרי שנקטף קודם. הפרי הזה עמד בפרדס שבמקום לשלוח את הפרי שלחו שמוטי שזה פרי חזק שנקטף אחרי האור.
...
ש. באיזה יום נקטף הפרי?
ת. 13, 14, ו – 15 נקטף
ש. איך אתה יודע את התאריכים האלה?
ת. על סמך העובד שהיה בפרדס, על סמך ....
ש. מי זה העובד שהיה בפרדס?
ת. חביב.
ש. אני אראה לך את התצהיר של חביב ותגיד לי איפה חביב אומר את זה?
ת. אם הוא לא כתב בתצהיר, לי הוא אמר.
...
ת. אני זוכר את חביב אך לא זכור תאריכים. שאלת לגבי חביב ותאריכים, חביב אני זוכר שאמר לי והתאריכים הם מהפרוטוקול
ש. האם שהפרי הגיע לבית האריזה הוא היה כבר רקוב?
ת. לחלוטין וזה ראיתי בעיניים, ראיתי את רוב הפרי רקוב עד כדי מצב שהוא הכחיל ומעלה עובש.
ש. מאחר שאתה מדבר לא על מה שראית או שמעת, באיזה תאריך זה היה?
ת. ראיתי. לא יודע תאריכים אבל ראיתי את זה שזה הגיע מהפרדס בשפיכה על המערך.
...
ש. אם אתה מתייחס לכתב התביעה שלך אני לא כ"כ מבין, כתב התביעה שלך , יותר נכון בכתב התביעה אתה לא מצרף בשלב מאוחר צירפת שלושה פתקים, אני מפנה אותך, אתה צירפת לבית הדין בשלב מאוחר יותר שלושה מסמכים, אני מפנה את בית הדין לנספחים, דוחות קבלה ושקילה, ... אם אתה אומר שזה נקטף ואתה חוזר על הדברים הללו גם פה, שזה נקטף ביום 13,14,15 איך זה מסתדר שזה הגיע לבית האריזה ביום 14, 15 איך זה?
ת. זה לא אותו פרי, יש פרי שנקטף קודם, הפרי שהוא הכניס זה פרי שעומד, פרי רקוב שהגיע, לגבי הדוחות שנכנס הפרי ביום 14,15,16 באותו חודש נקטפו 800 מכלים, לגבי התעודות האלה זה לא מדובר על אותו פרי שהגיע רקוב. פה על הדוחות כתוב: אור. (פונה לעו"ד )הפרי הזה שיש פה זה אותו פרי? (עמ' 45 ש' 22 – עמ' 47 ש' 8 לפרוטוקול מיום 15.10.18; הדגשה שלי – י.א.ש.).

בהמשך הוצגו בפני מר אביטן דוחות שמהם עולה כי לבית האריזה הגיעו מיכלים עם הפרי "אור" בימים 13-15.3.13 וכך טען:

"מי כתב את הדוחות האלה? בית האריזה או צחי? זה פרי שנקטף לפני. באותו חודש סמוך לאותה תקופה נקטפו 800 מיכל, הפרי שנכנס אותו יכול להיות שצחי הכניס את הפרי החדש ומכוון השאיר את הפרי הישן שנקטף בפרדס. בעיון שלי בחומר שביקשתם שנביא דוחות של מה נעשה ומה נקטף אני ראיתי את הדוחות האלה ובאותו חודש זה דוחות שצחי מילא אותם נקטפו 800 מיכל.
...
ת. הוא שלח את הפרי שקטף והשאיר פרי ישן בפרדס.
ש. אני רוצה להבין, אני מבולבל,
ת. הוא מדבר על הכניסות שיש, בכניסות שיש בתעודות של פרי שנכנס זה יכול להיות פרי שנקטף חדש, יש פה 300 מיכלים של פרי, ויש פרי שעמד בשמש לא מעט ימים, מהניסיון שלנו זה פרי שעמד וחטף מכות שמש מכל הכיוונים, זה פרי רגיש
ש. אני שואל, מה שאתה אומר זה חדש לגמרי, אתה אומר אדון צחי קטף פרי בתאריך מסוים של אור, השאיר אותו בצד, קטף פרי אור חדש, וזה מה שהוא הביא לבית האריזה ביום 13,14,15
ת. אני אומר שזה אפשרות, מה שהגיע לבית האריזה הגיע רקוב. יש תמונות של הפרי שהגיע והוא צולם שהגיע רקב ולא פרי.
ש. אני רוצה להבין דבר אחד, אתה בבית המשפט הזה הגשת את המסמכים הללו ואלו המסמכים שנורית הסתמכה עליהם במשפט, זה המסמכים של תעודת השקילה של יום 13,14,15 שאתה אומר שהוא קטף
ת. לא, אני אומר שהוא קטף 800 בחודש הזה
...
ש. על פי התעודות אלו הגיעו לבית האריזה 244 מיכל של אור וכולם הוגשו באותם ימים שאתה העדת בפעם השלישית שזה אותם ימים שנקטף הפרי. הגשת את זה. אתה הגשת את זה עכשיו.
ת. אני חוזר על התשובה שלי. אני אמרתי לך שנכון לאותה תקופה נקטפו 800 מיכל. מה הוא שלח, מה הוא השאיר רק הוא יודע את התשובה. לגבי ה-300 מיכל שהגיעו, הגיעו 300 מיכל שהושארו לא מעט ימים בשמש.
...
אני שואל בפעם הרביעית, איך אתה מוכיח שאדון כחלון בא ושם בצד פרי שהוא קטף והביא לבית האריזה פרי חדש?
ת. יש לך הוכחה מצולמת ומתועדת על ידי לא מעט אנשים ואני אמרתי לך באותה תקופה נקטפו 800 מיכל, 300 מיכל שהגיעו לבית האריזה הגיעו בצורה קטסטרופלית וריקבונות. זה לא קל ללכת ולתבוע גזל. מה אני רמאי? אתה יודע לעשות את זה אתה מחתים אנשים על תצהיר בשקר. אתה גם מתלונן עליי ועל העורך דין שלי במשטרה בשקר.
ש. כמה מכלים היו בבית אריזה ביום שבאת וראית את הפרי הרקוב?
ת. אני לא יודע לומר.
ש. כמה הרבה? קצת? 300?500?
ת. לא יודע לומר לך אבל הספירה שעשינו של מיכלים זה 300.
ש. יש לך דוח מלאי?
ת. יש דוח כניסות. בוודאי.
ש. אני מבקש אם אתה יכול להצביע לי איך אפשר לקבל לבית הדין מה היה מצב המלאי בימים 13,14,15 לחודש?
ת. אני חושב שזו שאלה שאתה צריך להפנות לנורית" (עמ' 47 ש' 27 – עמ' 50 ש' 16 לפרוטוקול מיום 15.10.18) .

אלא שגב' עוז העידה כי היא לא יכולה ליתן נתונים לגבי חומר הגלם שהיה בבית האריזה בחודש מרץ 2013 אלא רק לגבי משטחים ארוזים (עמ' 31 ש' 22-24 לפרוטוקול מיום 4.10.18) .
והגם שניתנה החלטה ביום 4.10.18 להמצאת נתונים המתייחסים לחומר הגלם מיום 10.3.13 – 15.3.13, נתונים אלה לא הוצגו.

19. התובעת טוענת לקיומו של נזק בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר תמים. בחוות דעתו מיום 1.4.14 (כשנה לאחר האירוע) רשם ד"ר תמים כדלקמן:

"בתאריך 18.3.13 הובאה כמות של כ-300 מיכלים "אור" לביא"ר מבועים השייך לבני אביטן. הפרי שהיה במיכלים היה פגוע ממכות חום, היה רך וברובו רקוב מפטריות פניצ'יליום רקבון כחול וירוק.
כאן המקום לציין שפרי כזה לא מעלים על מערך המיון בגלל החשש לאילוח מערך המיון בגורמי מחלות.
פרי זה גם לא ראוי משלוח לתעשייה בגלל כמות הרקבונות (ראה תמונות).
אין עוררין על כך שפרי הוא גולת הכותרת של פירות ההדר בישראל בכלל ואצל המגדל בני אביטן בפרט. פרי זה משיג את התשואה הגבוהה ביותר בשוק ההדרים הישראלי והעולמי".

20. ד"ר תמים העיד בבית הדין פעמיים. מעדותו של ד"ר תמים עולה כי באופן שוטף הוא עוסק בייעוץ לתובעת בכל הנוגע לטיפול בפרי ובמזיקים. בעדותו מיום 21.5.15 (בהליך הקודם) נשאל האם היה נוכח כאשר הפרי הגיע לבית האריזה והשיב: "הזעיקו אותי לבית האריזה ובני בזעקות רמות מה קרה שהפרי הגיע בצורה כזו" (עמ' 105 ש' 14 לפרוטוקול). משנשאל כיצד הוא יודע שמדובר ביום 18.3.13 השיב כי הוא אינו זוכר את התאריך, אבל כך נמסר לו (עמ' 105 ש' 29 לפרוטוקול) ובהמשך ציין " יכול להיות גם ב-20 או 21, אין לי תיעוד על זה". (עמ' 105 ש' 31 לפרוטוקול).

המומחה נשאל:

"ש. כשבדקת את הפרי בבית האריזה אתה לא יודע כמה זמן הפרי היה בתוך בית האריזה לפני שאתה באת וראית אותו.
ת. לא.
ש. יכול להיות שככל שהזמן של הפרי שנמצא בבית האריזה והוא לא מטופל, אז הוא ניזוק, הוא יפגע יותר?
ת. פרי שנשאר בבית האריזה ולא מטופל, אין בו כתמי חום, אין בו מכות חום, זה פרי ששהה בחוץ, יש בו מכות חום בפרי ששהה בחוץ. פרי שהגיע לבית האריזה יכול להישאר הרבה זמן בבית האריזה ויכול להיות בו עובש, אבל לא יהיו בו מכות חום. הפרי שהגיע היו בו מכות חום.
ש. אתה מתאר בחוות הדעת את הפרי נגוע פטריות. אלה מחלות של פרי
ת. לאחר קטיף. כי אחרת הוא היה נרקב על העץ ונופל.
ש. אם זה לאחר קטיף אתה יכול להגיד מתי התפתחו המחלות האלה? נניח שהפרי היה שבוע, שבועיים שלוש בבית האריזה, האם אותן מחלות יכולות להתפתח בבית האריזה?
ת. כן, חוץ ממכות החום.
ש. כלומר אם אתה רואה פרי רקוב בבית האריזה אתה לא יודע מתי הפרי הגיע לבית האריזה, אתה לא יודע אם המחלה התפתחה במהלך השהות בבית האריזה או לפני שהוא הגיע לבית האריזה.
ת. אמת.
...
ש. כשאתה ראית את הפרי כמו שהוא, אתה יכול להעריך באופן גס מתי נוצר הנזק, בתחום של יום יומיים, שבוע שבועיים
ת. לא יום יומיים. בין יום יומיים אולי שבוע, אולי יותר. תוך יום יומיים אתה לא רואה את זה.
ש. אתה יכול להגיד מתי התפתחה הפגיעה?
ת. בעוצמה של הפגיעה שראיתי במכלים זה יותר מיום יומיים, על גבול של שבוע אולי קצת פחות, זה תלוי בסביבה, אם זה בשמש יכול להיות שזה יותר מהיר. שמו את זה בשמש.
ש. אין לך שום רישום מתי אתה באת?
ת. לא. אמרו לי שזה קרה ב-18 לכן כתבתי ב-18.
(עמ' 106 ש' 14 עד עמ' 107 ש' 22 לפרוטוקול מיום 21.5.15).

בחקירתו מיום 18.10.18 חזר ד"ר תמים וציין כי התמונות שצורפו לחוות הדעת לא צולמו על ידו והוא אינו יודע מי צילמם. עוד אישר ד"ר תמים כי התמונות דומות פחות או יותר למה שהיה במיכלים כאשר הגיע לבית האריזה, אך הוא לא יכול להעיד כי מדובר באותו אירוע (עמ' 72 לפרוטוקול מיום 18.10.18). ד"ר תמים חזר ואישר בחקירתו בפנינו כי הוא לא יודע מתי הגיע הפרי, מתי היה האירוע והוא אף לא בדק את " נסיבות היווצרות הריקבון בפרי" (עמ' 70 ש' 25-26 לפרוטוקול מיום 18.10.18). מר כהן האחראי על בית האריזה העיד כי מה שמופיע בתמונות הוא תחילתו של הליך המיון כאשר הפרי נשפך למערך לצורך ברירתו (עמ' 50 ש' 3-11 לפרוטוקול מיום 18.10.18).

21. גב' אביטן העידה כי היא משמשת כמנהלת הכספים בחברה. בחקירתה נגדית נשאלה גב' אביטן לגבי רישום סחורה נכנסת ויוצאת והשיבה כי היא אינה עוסקת בכך אך לדבריה: "צריך להיות תעודות של העברת סחורה ממקום למקום" (עמ' 19 ש' 24 לפרוטוקול מיום 4.10.18). בהמשך העידה גב' אביטן כי היא לא עסקה בכל הענין הנדון בתביעה (עמ' 23 ש'20 לפרוטוקול מיום 4.10.18). משנשאלה כיצד היא יודעת שהפרי היה 4 ימים בפרדס השיבה, "כך הבנתי מאחרים" עמ' 26 ש' 27 לפרוטוקול מיום 4.10.18).

22. מר אביטן נשאל לעניין הטענה שהנתבע גרם את הנזק והעיד כי "הנזק של הפרי התגלה איך שהגיע ונשפך למערך, כבר דודי עשה מהומות, כבר רואים את הנזק ... הפרי נשפך איך שהוא הגיע מפרדס" (עמ' 27 שורות 2-25 לפרוטוקול מיום 30.10.14) ושוב בחקירתו השניה: " כששפכו את זה למערך המיון וראו את הפרי הרקוב. הקטסטרופה " (עמ' 53 ש' 1 לפרוטוקול מיום 15.10.18). אך בהמשך הוא מודה כי שיווק את הפרי שכן "לא ידעתי שיש ריקבון פנימי ראיתי את הפרי שהוא פחות או יותר בסדר, אני מגדל פרי שנה שלמה, משקיע על הפרי הזה שנה שלמה, אני רואה שמגיע קטסטרופה לבית האריזה היה אחוז קטן מהפרי אמרתי שנראה עוד טוב ואולי אני יכול ל הציל אותו, מיינתי אותו שיווקתי אותו הגיע למהדרין ופסלו אותו". עוד טען כי "ד"ר משה תמים הגיע כשהפרי הגיע וראינו את הקטסטרופה אנחנו הזמנו אותו. מיד כשראינו את התופעה זימנו אותו" (עמ' 56 ש' 1-2 לפרוטוקול מיום 15.10.13 הדגשה שלי – י.א.ש. ).

23. בעדותו מיום 18.10.18 טען מר כהן כי כל יום מגיע "סט משאית" הכולל 72 או 76 מיכלים כאשר במשך שלושה ימים הגיעו 240 מיכלים של אור וזאת בין הימים 13-15.3.13. לטענתו, המשלוח הראשון הגיע ביום 13.3.13 כאשר הפרי עמד בפרדס שלושה ימים לפני כן, היינו, בימים 10-12.3.13 אלא שטענה זו לא הועלתה על ידי התובעת עצמה ומדוח תעודות למגדלים עולה כי בימים 10-12.3.13 הגיעו מידי יום כ-72 מיכלי פרי מסוג "אור" כאשר התובעת לא טרחה להציג תעודות משלוח לתאריכים אלה שמהם ניתן היה ללמוד אלו פירות הגיעו לבית האריזה חלף הקלמנטינות מזן " אור", כנטען על ידה.

24. יתרה מזו, לדברי הגב' עוז "ברגע שמגיע פרי לבית האריזה הוא מתחיל להתמיין" (עמ' 31 ש' 18 לפרוטוקול מיום 4.10.18) ולדבריה, מי שמחליט מתי הפרי נכנס למיון הוא מר כהן מנהל בית האריזה (עמ' 64 ש' 19-30 לפרוטוקול מיום 13.11.14). אף מר כהן מציין כי "איך שהגיע הפרי התחלנו לארוז" ומיד הוא פנה לגב' עוז ולנתבע כאשר הגב' עוז פנתה למר אביטן והוא הגיע באופן מידי. משהוצב העד בפני העובדה שד"ר תמים העיד שהגיע ביום 18.3.13 ונשאל מה עשה עם הפרי עד אז השיב: " ארזנו, איך שהפרי הגיע התחלנו לארוז אותו בבית האריזה" (עמ' 78 ש' 29 – עמ' 79 ש' 2 לפרוטוקול מיום 18.10.18).

25. רק לאחר החלטת בית הדין מיום 4.10.18 הגישה התובעת עותק מתעודות המשלוח של העברת פרי מהפרדס לבית האריזה:
דוח קבלה ושקילה מס' 3263 מיום 13.3.13 המציינת העברת 42 מיכלים של פרי מזן "אור" שהם 30,710 ק"ג וכן עגלה עם משקל פרי של 18,280 ק"ג; תעודת משלוח מס' 3316 מיום 13.3.13 מפרדס חוליקת המציין העברת 72 מיכלים (וכן תעודת קבלת מיכלים 11801);
תעודת משלוח 3263 מיום 14.3.13 מפרדס חוליקת הכולל 72 מיכלי פרי ותעודת שקילה של 42 מיכלים מיום זה מצביע על 30,740 ק"ג פרי ודוח קבלה ושקילה המפרט 30 עגלות במשקל של 18,390 ק"ג, דוח שקילה וקבלה נוסף מצביע על קבלת משלוח נוסף של 82 מיכלים מזן "שמוטו" במשקל כולל של 52,620 ק"ג;
דוח קבלה ושקילה מס' 3270 מיום 15.3.13 של קלמנטינה מזן "אור" מפרדס חוליקת וכן תעודת משלוח פרי מס' 3265 מפרט 72 מיכלים במשקל כולל של 49,100 ק"ג; דוח קבלה ושקילה מס' 3272 ותעודת משלוח מס' 3268 מיום 15.3.15 המפרט 28 מיכלים במשקל כולל של 11,620 ק"ג.

ביום 2.11.14 הגישה התובעת בקשה לצירוף נספחים לתצהיר הגב' עוז ובין היתר צורף מסמך הנושא כותרת " דוח תעודות כניסה ממגדלים" ממסמך זה ניתן ללמוד כי בחודש מרץ 2013 קיבלה התובעת 743 מיכלים אשר נפרשו בין הימים 4-15 לחודש. מדוח כניסה ממגדלים עולה כי ביום 4-6.3.13 הגיעו לבית האריזה 210 מיכלים שהם 90,750 ק"ג ובימים 10-12.3.13 הגיעו לבית האריזה 216 מיכלים שהם 93,480 ק"ג.

ביום 15.10.18 הגישה התובעת תעודות משלוח לחברת היצוא שמהן עולה כי ביום 7.3.13 שלחה כ-37,235 ק"ג, ביום 13.3.13 בשעה 09:00 לערך שלחה 38,753 ק"ג ובשעה 15:07 שלחה 38,053 ק"ג.

26. משנשאל מר כהן כיצד נשלח פרי מזן "אור" ביום 13.3.13 אם לטענתו בימים 10-12.3.13 לא הגיע לבית האריזה פרי מסוג " אור" השיב כי ייתכן כי מדובר בפרי שהיה בקירור ונשלח רק ביום 13.3.13 (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 18.10.18). טענה זו אינה סבירה.

27. מעדותו של ד"ר תמים עולה כי לדבריו היה בבית האריזה ביום 18.3.13 ויכול להיות אפילו שהוזעק ביום 20.3.13 או ביום 21.3.1 3. כמפורט בדוח תעודות כניסה למגדלים, קטיפת הפרי והעברתו לבית האריזה נעשתה בימים 4-6.3.13 ובימים 10-15.3.13. בפנינו הוצגו תעודות משלוח למהדרין תנופורט יצוא מיום 7.3.13 ושתי תעודות מיום 13.3.13 בשעה 09:12 ובשעה 15:07. סביר להניח כי תעודות אלה משקפות את משלוח הסחורה שהגיעה עד ליום 12.3.13.

28. כאמור, טענת התובעת היתה כי שהפרי שנקטף בימים 13-15.3.1 3 נותר בשטח והובא לבית האריזה רק כ -3-4 ימים לאחר מכן. התובעת מבססת טענותיה לנזק על תעודת משלוח (4100088) מיום 18.3.13 שלדבריה נפסלה על ידי חברת מהדרין תנופורט והוחזרה אליה. על בסיס תעודה זו עותרת התובעת לקביעת הנזק הנתבע על ידה.

לא מצאנו לקבל טענה זו. ראשית, התעודה מפרטת משקל של 36,861 ק"ג שהם כ38% מהנזק הנטען על ידה. שנית, התובעת לא נתנה כל הסבר כיצד היא קושרת בין משלוח זה לקטיף שנעשה והובא לבית האריזה בימים 13-15.3.13 ולא הסבירה מה עשתה עם הפרי שהגיע בימים אלה עד ליום 18.3.13.

מר כהן העיד כי מיון הפרי נעשה ביום הגיעו לבית האריזה ולכל היותר אורך יום, יום וחצי (עמ' 79 ש' 22-25 לפרוטוקול מיום 18.10.18). נציין כי ד"ר תמים העיד כי הוא הוזעק לבית האריזה כאשר הפרי היה מונח על המסוע והוא נזעק בשל כך שכן לטענתו, הפרי הפגום גורם לנזק למסוע העשוי לפגוע בפירות אחרים. אלא שעל פי תעודת המשלוח, הפרי "אור" הגיע ביום 18.3.13 ארוז לבית הקירור באשדוד בשעה 09:03 בבוקר ולא ברור מתי הספיק ד"ר תמים לראות את הפרי. יתר על כן, לא הוצגו בפנינו תעודות הקטיף של הפרי הזה וככל שמדובר בפירות שנקטפו והועברו לבית האריזה בימים 13-15.3.13, לא הסבירה התובעת מדוע לא הזעיקה את ד"ר תמים באותם הימים אם וכאשר סברה שהפרי נפגם בשטח ואם כדבריה, הדבר היה גלוי לעין עוד כאשר הגיע הפרי לבית האריזה וכאשר הוא נשפך על המסוע מיד עם הגיעו לבית האריזה .

29. הנתבע טען בעדותו כי הפרי התקלקל היות שהיה בבית האריזה ולא הספיקו למיין אותו והוא אוחסן בצורה לא נכונה תחת כיפת השמיים בבית האריזה (עמ' 122 ש' 14 -27 לפרוטוקול מיום 21.5.15). טענת ה נתבע תואמת את התעודות שהוצגו בפנינו שמהן עולה שהפרי שנקטף בימים 13-15.3.13 הועלה על מסוע המיון ככל הנראה רק ביום 18.3.13 ולא מיד עם הגיעו לבית האריזה כנטען על ידי התובעת (במאמר מוסגר נציין כי גם אם הפרי הועלה על המסוע ביום 17.3.13 לא הובהר מה נעשה עמו במשך שלושה- ארבע הימים בבית האריזה. כאמור, לא הוצגו בפנינו תעודות משלוח של פרי שהגי ע לבית האריזה ביום 18.3.13 ומנגד גם לא ה וצגו תעודות משלוח של פירות שיצאו בימים 13-15.3.13 מבית האריזה אל חברות הייצוא.

30. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של מר בן קיסוס אשר בהמשך הוגדר כעד עוין היות שחזר בו מהאמור בתצהירו (ולעניין זה נפרט בהרחבה בהמשך). מר בן קיסוס ציין בתצהירו כי:

"ג. שמעתי ויכוח בין שני עובדים של החברה – בין מנהל בית האריזה לבין אחראי פריקה שהאשימו אחד את השני בערבוב קטיפים, אשר ייתכן שבגלל זה נגרם נזק ל 'אור'
ד. כמו כן, הנני זוכר כי בתקופת מיון הפרי הנ"ל היתה תקלה בבית האריזה שנמשכה בין יומיים לשלושה ועיכבה את מיון הפרי – ייתכן שזו הסיבה בגרמה נזק ל"אור", אם נגרם " (סעיפים 7(ג) -(ד) לתצהיר).

משנשאל העד על דברים אלה בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ התובעת, השיב:

"ש. אתה כותב בסעיף 7.ג' ששמעת ויכוח בין שני עובדי החברה על ארגון קטיפים
ת. יכול להיות ששמעתי, תמיד יש את הויכוחים האלה, זה לא חדש.
ש. אתה יודע שהייתה תקלה של יומיים שלושה בתקופות המדוברות
ת. לא יודע על הימים האלה, תמיד היו תקלות, אני הייתי איש אחזקה של החברה, תמיד היו תקלות, כל הזמן זה לפרקים מסוימים, לפעמים לשעה, לפעמים יום, לפעמים שעתיים, תלוי בתקלה" (עמ' 112 ש' 21-26 לפרוטוקול מיום 21.5.15; הדגשה שלי – י.א.ש.).

ואילו בחקירתו מיום 18.10.18 נשאל העד על ידי ב"כ התובעת וכך השיב:

"ש. סעיף 7 ג' לתצהירך כתוב ששמעת על וויכוח בין שני עובדי החברה על ארגון קטיפים על איזה וויכוח אתה מדבר.
ת. לא יודע" (עמ' 86 ש' 18-19 לפרוטוקול) .

31. נציין כבר עתה כי יש קושי ליתן אמון בעדותו של העד ואולם בחקירתו הראשונה הוא לא הכחיש את קיומו של הויכוח בענין ערבוב הקליפים ו את קיומן של תקלות. מר כהן מנגד ציין כי אין מצב שפרי נשאר בחוץ בשל היעדר מקום, אך הודה כי ייתכנו מקרים (לא רבים) של תקלות במערך הקירור (עמ' 44 ש' 31 – עמ' 45 ש' 3 לפרוטוקול מיום 30.10.14).

32. מעדויותיהם של הגב' אביטן ומר אביטן עולה כי באותה תקופה הם עסקו בבנייתו של מערך אריזה חדש אשר מגדיל את התפוקה (עמ' 95 לפרוטוקול מיום 16.2.15), אך משנשאלו האם אין בכך כדי להעיד שבית האריזה לא עמד בעומס הקיים, השיבה הגב' אביטן כי בשנים הקודמות לא היו כמויות גדולות של פרי הדר וכי הם נערכים לקראת שינוי עתידי (עמ' 95 לפרוטוקול מיום 16.2.15) ואילו מר אביטן העיד כי הוא נערך להגדלת היקף העבודה היות שהוא נו תן שירותי מיון וקירור גם לחקלאים אחרים. עם זאת טען, כי נכון למועד עדותו (30.10.14) די לו במערך הקיים (עמ' 23 ש' 12-29 לפרוטוקול מיום 30.10.14). מעדותו של מר כהן עולה כי הקיבולת של בית האריזה עומדת על כ-80 מיכלים ביום לערך ומשנשאל האם ייתכן מצב שלא ניתן לקלוט את כל הפרי בבית האריזה, השיב כי ניתן להכניס לקירור (עמ' 44 ש' 20-31 לפרוטוקול מיום 30.10.14).

אלא שמעדותה של הגב' עוז מיום 13.11.14 עולה כי ישנם מקרים שבהם נעזרים בשירותי בית אריזה אחר וזאת כאשר יש תקלה במערך המיון או מצב של עומס, אם כי העזרות זו נעשית רק במצבים נדירים (עמ' 61 ש' 24 – עמ' 62 ש' 2 לפרוטוקול). בעדותה מיום 4.10.18 חזרה בה וטענה כי מדובר רק באחסון תוצרת גמורה ולא בקליטת פרי (עמ' 32 ש' 25-27 לפרוטוקול). למותר לציין שדברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם הדברים שלפיהם הסיוע נדרש גם כאשר יש תקלה מערך המיון ולא חוסר מקום במקררים.

בהנתן כי ד"ר תמים ראה את הפרי על מערך המיון ביום 18.3.13 וכי מר אביטן בחר לשווק את הפרי כי הוא " נראה לו בסדר" ובהתחשב בהפרש במועדים מהגעת הפרי ועד למיונו בהיות הפרי רגיש, לא מן הנמנע (והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח אחרת) כי הפרי הגיע לבית האריזה כשהוא תקין וכי טיפול לא הולם או תקלה בבית האריזה הם שגרמו לנזק לפרי. אנו ערים לכך שד"ר תמים קבע כי הפגיעה בפרי היא כתוצאה מחשיפה לחום, אך ד"ר תמים לא ידע לציין היכן שהה הפרי במשך שלושה-חמישה ימים בבית האריזה ומעדותו של הנתבע עולה כי היו מקרים שבהם הפרי המתין בחוץ מתחת לכיפת השמיים.

33. הגב' אביטן נשאלה כיצד נודע לה על הנזק והשיבה שמר כהן, גב' עוז ומר אביטן שוחחו על כך (עמ' 93 ש' 28-29 לפרוטוקול; מיום 16.2.15). עוד היא נשאלה לעניין הוכחת הנזק וכך השיבה:

"ש. בתור מנהלת כספים איך את מוכיחה את הנזק.
ת. אני לא מוכיחה את הנזק. נורית מנהלת הייצוא והיא מנהלת את נושא ההדרים היא יודעת את המחירים ותמחרה את כל נושא הנזק".

34. מר אביטן נשאל כיצד נודע לו על כך שהנתבע הורה לנהג המשאית לקחת פרי אחר במקום את הפרי מזן "אור" והשיב כי נאמר לו כך על ידי "אודי" (עמ' 36 ש' 5-7 לפרוטוקול מיום 30.10.14). משנשאל מי חוץ ממר יפרח יכול להעיד על כך השיב כי יש אנשים, משנשאל מדוע לא הובאו למתן עדות השיב כי עורך דינו מטפל בזה או בהמשך ציין כי " יש תצהיר" (עמ' 33 ש' 33 - עמ' 34 ש' 14-17 לפרוטוקול מיום 30.10.14).
35. מר יפרח העיד כי עבד כעובד כללי בפרדס. בתצהירו ציין מר יפרח כי הנתבע אמר לו פעמים רבות כי בכוונתו לגרום לתובעת נזק גדול (סעיף 8 לתצהיר). עוד ציין מר יפרח בתצהירו כי "כחלון השאיר בשטח מיכלים רבים שלמים של קלמנטינה מסוג אור – בכוונה תחילה ולא פינה אותם לקירור על מנת לפגוע בבני אביטן. לקלמנטינות שהיו במיכלים נגרם נזק גדול מאוד ולא ניתן היה לשווק אותן. אדגיש כי על אף שכחלון קיבל לידיו משאיות לצורך פינוי הקלמנטינות הוא העדיף לפנות פירות אחרים ובכוונה לא לפנות את הקלמנטינות מסוג אור – הרגישות והיקרות – והכל על מנת הן יתקלקלו וייגרם להן נזק" (סעיפים 9-11 לתצהירו).

בחקירתו הנגדית טען מר יפרח כי ראה את הנזק שנגרם לפרי גם בשטח וגם בבית האריזה. לדבריו, הנתבע קטף כמות גדולה מאוד שלא ניתן להוציא מהפרדס לבית האריזה ביום אחד והוא ריכז את המיכלים בפרדס (עמ' 82 ש' 12-20 לפרוטוקול מיום 31.11.14). בחקירתו מיום 15.10.18 חזר מר יפרח וטען כי הנתבע הורה לו במפורש לא לפנות את הפרי מזן "אור" וזאת לאחר שהפרי נקטף והמתין במיכלים מוכן להעמסה. לדבריו, ידע שהשמש החזקה יכולה לקלקל את הפרי וכך גם אמר לנתבע (עמ' 58 ש' 15-28 לפרוטוקול מיום 15.10.18). בהמשך משנשאל העד מתי ארע האירוע , לא ידע לציין את המועד המדויק אלא רק ציין שבסמוך לכך שהנתבע הפסיק לעבוד (סוף חודש 3/13) נערכה פגישה עם הנתבע ועם מר אביטן שבמסגרתה הוא סיפר למר אביטן את כל מעללי הנתבע, אך בהמשך ציין כי "את האור קוטפים בינואר-פברואר, לא קוטפים במרץ" (עמ' 60 ש' 1-26 לפרוטוקול מיום 15.10.18).

36. מעדותו של מר יפרח עולה כי בזמן אמת הוא בחר שלא לספר על עיכוב מיכלי הפרי בפרדס והדברים נאמרו למר אביטן ככל הנראה ימים ספורים לפני מועד סיום עבודתו של הנתבע כאשר הוא הלין שהנתבע עוסק בגניבת סולר ודברים נוספים. אלא שמר יפרח הוסיף וטען כי הפרי עליו מדובר נקטף בחודשים ינואר-פברואר. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם טענות התובעת שלפיהן הנתבע עיכב מיכלי פרי במחצית חודש מרץ.

זאת ועוד, משנשאל מר יפרח לעניין שיעור הנזק כ-300 מיכלים, השיב כי קיבולת המשאית היא "72 מיכלים כפול 2 ועוד 20 ומשהו מיכלים " (עמ' 61 ש' 24-26 לפרוטוקול מיום 15.10.18), היינו כ-164 מיכלים. עוד ציין כי קטיף של 72 מיכלים מסתיים בשעה 11:00 לערך, אך הוא נדרש להשאירם בשטח. העד המשיך וציין כי למחרת נעשה קטיף נוסף של 72 מיכלים ורק בלילה מאוחר פינו את המיכלים לבית האריזה אם כי העד לא ידע לציין האם פינו את המיכלים של היום הראשון או של היום השני. בהמשך סיפר העד כי ביום השלישי בשעות הצהריים פינו את כל המיכלים (עמ' 66 ש' 9-13 לפרוטוקול מיום 15.10.18). העד הוסיף וציין כי על המיכלים העליונים הונח כיסוי אלא שלטענתו הכיסוי עף ברוח (עמ' 67 ש' 26-28 לפרוטוקול מיום 15.10.18). גרסה זו סותרת את גרסתו בהליך הקודם שם טען כי נאמר לו במפורש שלא לשים כיסוי (עמ' 83 ש' 16 לפרוטוקול מיום 13.11.14). כעולה מטענתו הפרי שהה יומיים בשמש בחום של כ- 400 (עמ' 67 ש' 2 לפרוטוקול מיום 15.10.18).

37. מר יפרח נשאל מדוע לא יצר קשר עם מר אביטן כאשר קיבל הוראה שלא לפנות את הפרי לבית האריזה אלא לשלוח את הנהג לאסוף תוצרת בפרדס אחר והשיב כי אוים על ידי הנתבע אשר שימש כממונה הישיר וכי פחד לעקוף אותו ורק כאשר חש שהוא אינו יכול עוד להמשיך לעבוד התקשר למר אביטן (עמ' 61 ש' 10-18 לפרוטוקול מיום 15.10.18). אלא שבהמשך עדותו טען "ברגע שצחי היה נותן הוראה שלא הגיונית אז הייתי מתווכח איתו והוא היה מבהיר טוב מאוד כמה הוא נטוע חזק אצל בני אביטן" (עמ' 64 ש' 15-15 לפרוטוקול מיום 15.10.18).

38. אין חולק כי יחסיהם של הנתבע ומר יפרח היו עכורים. אין גם חולק כי מר יפרח שימש כממונה על התפעול בשטח בפרדס חוליקת. מעדותו עלה הרושם כי הוא חושש שהאחריות לנזק תוטל עליו ועדותו לא עשתה עלינו רושם מהימן. כך חזר בו מגרסתו הראשונית שלפיה הנתבע נתן הוראה שלא לכסות את המיכלים. גם טענתו שלפיה הנתבע הורה שלא לפנות את המיכלים אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבכל יום פונו מיכלים לבית האריזה ומכל מקום, העד טען כי באותו המועד היה חום של כ- 40 0, טענה שלא הוכחה ולו בבדל ראיה ואין לה כל בסיס . העד טען כי הנתבע נתן לו את ההוראות טלפונית כשהוא אינו נמצא בשטח (עמ' 58-59 לפרוטוקול מיום 15.10.18), אך מדוח האיכון עולה כי בימים 7-15.3.13, שהה הנתבע בפרס חוליקת. משכן, לא מצ אנו כי ניתן ליתן אמון בעדותו של מר יפרח.

39. מר כהן אשר שימש כאחראי קו אריזה טען בתצהירו כי הנתבע החליט לפגוע במר אביטן ובחר שלא להורות לנהג לפנות את הפרי מהשטח למרות שהיה חשוב לפנות את הפרי מהשטח לקירור. גם מר כהן ציין בתצהירו כי הנתבע הותיר בשטח מיכלים רבים של קלמנטינות מסוג "אור" על מנת שייגרם להן נזק ואכן כך ארע בפועל.

בחקירתו הנגדית סיפר שכאשר שאל את הנהג מה קורה עם הפרי השיב הנהג שהנתבע העדיף לתת עדיפות להעברת מיכלים לעבודות נוספות. לדבריו, הסיק כי הנתבע מעוניין לפגוע בתובעת (כאשר הדברים לא נאמרו לו מפורשות) היות שכאשר נשפך הפרי על המסוע הגיע הנתבע לקו האריזה וכאשר הוא שאל אותו "למה הפרי ככה, תראה איזה נזק, אמר לי מה אתה מתרגש מה אתה לוקח את זה ללב, אתה שותף איתם בחשבון עם בני וסיגל .. הבנתי שהוא רוצה לפגוע בהם בכוונה, רוב הסיכויים" (עמ' 75 ש' 15-22 לפרוטוקול מיום 15.10.18). ואולם מיד בהמשך סייג את דבריו ואמר כי "לא אמרתי בכוונה תחילה. היכן זה כתוב אמרתי שכנראה זה מה שהוא עשה" (עמ' 75 ש' 25 לפרוטוקול מיום 15.10.18). בהמשך נשאל מר כהן לגבי הגעת הפרי לבית האריזה ו השיב כי בין התאריכים 13-15.3.13 הגיעו כ-240 מיכלים של "אור" וכי הוא יודע שהפרי נקטף קודם לכן ולא הובא לבית האריזה וזאת מדברי הנתבע ומדברי הנהג "אודי" שציין כי הנתבע נתן לו לבצע עבודות אחרות (עמ 77 ש' 11 – עמ' 78 ש' 8 לפרוטוק ול מיום 18.10.18). מר כהן העיד :

"ש. מה שאתה יודע בימים לפני ה-13.3, אני מציג לוח שנה של חודש 3/13, אנו מדברים על 13-15/3 ואתה אומר שבשלושת הימים האלה הגיע פרי אור לפני כן 12, 11, 10 לא הגיע פרי אור, זה מה שאתה אומר?
...
ת. כן. לפי התעודות.
ש. אתה ראית, ביקשת לראות את התעודות המשלוח של כל חודש מרץ.
ת. לא" (הדגשה שלי –י.א.ש).

אין לקבל גרסה זו. כמפורט לעיל, הוצגו בפנינו ראיות לכך כי גם בימים 10-12.3.13 הגיעו למעלה מ-200 מיכלים לבית האריזה. זאת ועוד, מר כהן העיד כי במסגרת תפקידו הוא משוחח עם הנתבע לפחות פעמיים ביום לצורך תיאום (עמ' 42 ש' 18-19 לפרוטוקול מיום 30 .10.14). אך לדבריו לא שוחח עמו במשך שלושה ימים שבהם הפרי עוכב לטענתו (עמ' 41 ש' 21-22 לפרוטוקול מיום 30.10.14).

עוד העיד מר כהן:
"ש. שהגיע פרי ב-13.3 ראית שהפרי רקוב.
ת. לאחר שהתחלנו לעבוד שהתחלנו לפרוק ראינו שיש הרבה רקובים.
ש. זה היה ב-13.
ת. כן. איך שהגיע הפרי התחלנו לארוז.
ש. ביום שראית את זה פנית למישהו.
ת. לנורית וצחי. גם נורית שאחראית על הייצור בחברה.
ש. האם פנית לבני.
ת. באותו רגע, לא. באותו רגע אני חושב שנורית עדכנה את בני, הוא הגיע.
ש מי הוא הגיע?
ת. אותו יום או יום אחרי.
ש. או ב-13 או 14?
ת. כן. נתן הנחייה לנסות להציל את הפרי שנראה נורמאלי.
ש. ד"ר תמים העיד ואמר שהוזמן ב-18.3.
ת. או. קיי.
ש. זאת אומרת, שאם הזמינו אותו ב-18.3 ואתה מודה שב-13-15/3 הגיע אור כלומר מה עשו איתו עד ה-18.3 עם הפרי.
ת. ארזנו, איך שהפרי הגיע התחלנו לארוז אותו בבית האריזה.
ש. ד"ר תמים העיד כאן שהוא הגיע.
ת. הוא הגיע ב-18.3, מה זה קשור? הוא ראה את הפרי אך איך שהפרי הגיע התחלתי לעבוד. לא יודע מה ראה. אני לא משה תמים.
ש. עד ה-18.3 באיזה מצב הפרי אמור להיות.
ת. איך שהגיע התחלנו למיין ולארוז. הוא לא עמד עד 18.3 לחכות לתמים. התחלנו לעבוד" (עמ' 78 ש' 3 - עמ' 79 ש' 17); הדגשה שלי – י.א.ש .).

40. הגב' עוז הצהירה כי הנתבע החליט להשאיר 300 מיכלים של הפרי לאחר הקטיף, בפרדס עצמו, בחום, ללא קירור במשך 4 ימים (סעיפים 22-24 לתצהירה . בחקירתה אמרה:

"ש. היית שם.
ת. אני יודעת את העובדות האלה במאה אחוז. דיברתי עם כחלון ושאלתי למה הפרי לא מגיע לבית האריזה.
ש. היכן את כותבת בתצהירך שאת דיברת עם כחלון ושאלת אותו למה הפרי לא מגיע לבית האריזה.
ת. לא רואה שזה כתוב" (עמ' 27 ש' 26-30 לפרוטוקול מיום 4.10.18; הדגשה שלי – י.א.ש ).

אך בהמשך ציינה:

"ת הוא לא אמר שהוא משאיר בכוונה את הפרי. אמר שהוא יישלח משאיות. הוא לא אמר מילה אחת שהוא לא מתכוון להביא את הפרי אבל הפרי לא הגיע. פשוט לא שלח אותו. חכינו יום יומיים שלושה. סמכנו עליו בתור אחראי של הפרדסים שהפרי יישלח.
ש. את מחכה 4 ימים מה את עושה.
ת. אנחנו מדברים עם אחראי על הפרדסים.
ש. מי זה אנחנו.
ת. אני ודודי.
...
ש. עובר יום נוסף עדיין לא מגיע פרי, האם דיווחת לבני וסיגל.
ת. זה לא תפקידי. אני מנהלת שיווק ולוגיסטיקה של הייצוא. תפקידי לארוז את הפרי ללקוחות מסוימים לפי הזמנות, התפקיד שלי לא לוודא שהפרי מגיע לבית האריזה. ברגע שאחראי הפרדסים אומר שישלח את הפרי אני סומכת שיעשה זאת. אני לא מדווחת לבני כל דבר מסוג זה כי אני סומכת שזה ייעשה. אם עברו 3-4 ימים אז דווח לבני עד כמה שזכור לי.
...
ש. מי היה הנהג של כחלון.
ת. אני יודעת שאודי היה צריך להעביר את הפרי הזה. הוא אחד הנהגים שעבדו באותה תקופה. אודי אמר שקיבל הוראה מכחלון להכניס את תפוז לבית האריזה ולא את האור" (עמ' 28 ש' 6-27 לפרוטוקול מיום 4.10.18 ; הדגשה שלי – י.א.ש ).

בעדותה מיום 4.10.18 סייגה העדה את דבריה וציינה:

ש. את דיברת עם כחלון ישירות בקשר לפרי שלא מגיע.
ת. לא זוכרת. אני חושבת שכן אבל לא זוכרת במאה אחוז.
ש. אני מקריא לך מה אמרת בעדות הקודמת שלך בהליך הקודם, מפנה לעמ' 56 שורות 10-12 לפרוטוקול, מי זה אמרו לך.
ת. לא זוכרת. עבר הרבה זמן. אני משערת שדיברתי עם אודי שהיה נהג משאית שהיה אמור להביא את הפרי לבית האריזה.
ש. למה זה לא בתצהיר.
ת. לא יודעת" (עמ' 36 ש' 20 -27 לפרוטוקול).

41. מר כהן והגב' עוז טענו כי המתינו למשלוח של ה"אור" אך הגם שזה בושש להגיע לא פנו בענין זה למר אביטן. טענה זו מעוררת תמיהה משתי סיבות. האחת, משום שמדוח כניסת מגדלים עולה כי באופן יומיומי הגיע משלוח של "אור" לבית האריזה. שנית, מר כהן מנהל מערך של בית האריזה והגב' עוז ממונה על היצוא. הייתכן כי שניהם סבורים שהנתבע מעכב משלוח שעשוי להינזק ולא עושים דבר למנוע זאת? עמדתנו היא כי אין יסוד לטענת התובעת שלפיה עיכב הנתבע את העברת הפרי שנקטף לבית האריזה וודאי כאשר עולה מהראיות שהנתבע העביר באופן שוטף ויומיומי פרי לבית האריזה.

42. הנתבע טען כי הוא לא נהג לתת הוראות הובלה לנהגים אלא כל פניותיו לענין הובלות עברו דרך סדרן הובלות בשם אברהם אסייג ורק כאשר הנהג קיבל הוראה מהסדרן, היה הנהג מתקשר אליו והוא היה מפנה אותו למנהל הפרדס האחראי בשטח (עמ' 99 ש' 18-28 לפרוטוקול מיום 20.11.18).

הנתבע העיד:
"ש. כמה זמן לשיטתך פרי האור נשאר בשטח עד ששונע לבית האריזה.
ת. כפי שרואים בתעודות הפרי ב-13 לחודש תעודה מס'
ש. כמה זמן לשיטתך הוא נשאר בשטח.
ת. לא היה שום עיכוב התעודות הוצאו ומוכיחות שיצאו בזמן.
...
ש מה זה בזמן לאחר יום, שעתיים, חמש שעות.
ת. עבדנו באופן שוטף בכל יום שנקטף פרי. הקטיף על בסיס יומי. כל יום מגיעים פועלים וקוטפים, נקטפים 70-80 מיכלים ביום. הפרי מתפנה אם לא באותו יום בסוף למחרת בבוקר.
שץ. פרי האור לשיטתך.
ת. אם לא יצא באותו יום אז למחרת, כרגיל.
...
ת. בית האריזה היה מפוצץ פרי אור. אני מגיע לבית האריזה בנוהל העבודה שלי כנקודה ראשונה, תחנה ראשונה ביום העבודה הסטנדרטי שלי, אני לא אמור להיות בקטיף ולא נמצא בקטיף. ראיתי אותו בפועל כי כל יום עבודה אני מתחיל בבית האריזה.
ש. תתאר כמה פרי אור ראית באיזה צורה ראית אותו שאתה אומר שראית אותו תקין, כמה פירות, ארגזים.
ת. בבית האריזה היה לפחות 300 מיכלי פרי.
...
ש. כמה מיכלים.
ת. מפוצץ לא היה מקום לעבור.
ש. מיכלים גדולים.
ת. דולב, מיכלי פלסטיק סטנדרטיים שעבדנו איתם.
ש. ראית את פרי האור תקין בתוך המיכלים.
ת. כן. לא היה משהו חריג. הקטיף הוא על בסיס יומי כל יום נכנס" (עמ' 100 ש' 14 – עמ' 101 ש' 18 לפרוטוק ול מיום 20.11.18).

43. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבע כי הוא אינו אחראי על שינוע הפרי והתרשמנו כי הנתבע אולי היה בקשר עם סדרן נהגים, אך לרשותו עמדו נהגים ומשאית וכי לא הייתה מניעה לשינוע הפרי. עם זאת, הנתבע הכחיש את הטענה שלפיה הורה שלא להוביל את הפרי והעיד כי מעולם לא נתן הנחייה שלא לכסות את מיכלי הפרי וכי מדובר בהוראה שגרתית ובנוהל קבוע (עמ' 101- 102 לפרוטוקול). טענה זו לא נסתרה.

44. מהעדויות חוזרת ועולה הטענה כי במקום ה"אור" בחר הנתבע לפנות תפוזים מזן "שמוטי" אלא שעיון בתעודות המשלוח מעלה כי ביום 13.3.13 הובאו מיכלי "אור" (מוצגים 12-16), ביום 14.3.14 הובאו מיכלי "אור" (מוצגים 17-21) ו מיכלי "שמוטי" (מוצגים 22-26) וביום 15.3.13 שוב הובלו מיכלי "אור" (מוצגים 27-24). התובעת לא הציגה תעודות קודמות ליום 10-11.3.13 שמהן ניתן היה אולי ללמוד מה העדיף הנתבע להוביל לבית האריזה במקום ה"אור". יתרה מזו, מדוח כניסה ממגדלים עולה כי בין התאריכים 4-12.3.13 נכנסו 499 מיכלי "אור" ו הוצגו תעודות משלוח סחורה מיום 7.3.13 ומיום 13.3.13 (בשעות הבוקר) של סחורה שהיתה בבית האריזה (מוצגים 6-11) קודם למועד הנטען על ידי התובעת וממנה עולה כי התובעת שלחה קלמנטינות מסוג "אור". מכאן, כי התובעת לא ה וכיחה כי הנתבע נתן העדפה לפרי אחר על פני ה"אור".

45. התובעת מבססת טענותיה גם על אמירות מזלזלות של הנתבע, כך שאמר למר כהן "מה אתה מתרגש? מה אתה השותף של בני וסיגל? מה אתה השותף בחשבון שלהם בבנק לאומי" (סעיף 6 לתצהיר מר כהן) וכאשר גב' אביטן פנתה אליו ואמרה לו " לא כואב לך על הנזק שנגרם, שהשארת את הפרי השם נזק של חצי מיליון ₪? " השיב: "לא נורא שנה הבאה" (עמ' 93 ש' 28-30 לפרוטוקול מיום 16.2.15). הנתבע אישר את דבריו למר כהן, אך טען כי נאמרו בסיטואציה אחרת שאינה קשורה ל" אור". לטעמנו, לא ניתן להסיק מאמירות אלה מעשה של הזנחה פושעת בכוונה תחילה על מנת לפגוע, מבלי שהדבר ייתמך בעדות ממשית לגופה של המחלוקת.

46. איש מהעדים שהעידו בפנינו (למעט מר יפרח כמפורט לעיל) לא העיד כי ידע ממקור ראשון שהנתבע ביכר להשאיר בשטח את הפרי שנקטף. כל העדויות נסמכות על דברים שכביכול נאמרו לעדים על ידי אנשים אחרים (ולעיתים אפילו שמיעה על שמיעה). עיקר הגרסה נסמכה על דברים שנאמרו לטענת התובעת על ידי הנהג בשטח, מר "אודי" שעודנו עובד אצל התובעת אלא שאיש מהצדדים לא בחר להזמינו כעד מטעמו.

47. מר אביטן נשאל מדוע לא זומן "אודי" למתן עדות והשיב כי הענין טופל על ידי עורך הדין (עמ' 33 ש' 33 - עמ' 34 ש' 3 לפרוטוקול מיום 30.10.14).

גם הנתבע נשאל מדוע לא הזמין את אודי הנהג ליתן עדות מטעמו והשיב:

"ת. שביקשתי מאודי לבוא לתת עדות בזמנו עדיין היה עובד בחברה. אודי השיב לי בלגלוג אם הייתי רוצה לבוא להעיד ההצעה שקיבלתי ממר בני אביטן היא הרבה יותר משמעותית ממה שאתה מסוגל לדמיין. עניתי לבני אביטן שאם אני בא לבית המשפט אני אומר את האמת, מר אביטן החליט לא להביא אותו.
ש. אתה אומר שהיה נהג עובד שלנו שהצענו לו כסף כדי לבוא לבית משפט (עמ' 100 ש' 8-13 לפרוטוקול מיום 20.11.18). .
ת. בני אביטן, זה מה שאודי אמר לי".

משהנטל להוכיח את הפגיעה והנזק מוטל על כתפי התובעת הרי שהימנעות מהבאת עד שהיה יכול לחזק את גרסתה ולמעשה הוא מהווה את העד העיקרי להוכחת מעשה הנזק בכוונה תחילה, כנטען על ידה, פועלת לחובתה. וכבר נפסק כי:

"כידוע, הימנעות מלהביא ראיה עשויה להקים חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (רע"א 4047/18 פלונית נגד המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (6.11.2018).

48. העולה מכל האמור הוא , כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע השאיר 300 מיכלי פרי (או חלק מהם) בפרדס במשך 3 ימים וממילא לא הוכח כי הדבר נעשה בכוונה תחילה לגרום נזק . משכך, דין תביעת התובעת לחייב את הנתבע בפיצוי בגין נזקי הפרי – להידחות.

תביעה שכנגד – זכויות ה נתבע

49. אין מחלוקת שבתחילת תקופת עבודתו של ה נתבע נחתם בין הצדדים הסכם עבודה (נספח 1 לכתב ההגנה שכנגד). התובעת טענה כי הסכם זה חל רק על תקופת עבודתו הראשונה של הנתבע אשר הסתיימה ביום 31.1.12 כאשר הסתיימו יחסי עובד מעסיק ונערך לנתבע גמר חשבון. התובעת טוענת כי להסכם זה אין כל קשר לתקופת עבודתו השנייה. לעמדת הנתבע, משלא נחתם הסכם חדש בתחילת תקופת העבודה השנייה ראו הצדדים את ההסכם כחל גם על תקופת עבודה זו.

אין גם מחלוקת שעל יחסי הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות ומכאן בין אם תתקבל טענת הנתבע כי חלות עליו הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים ובין אם לאו, אין לכך כל השלכה לזכויות להן טוען הנתבע במסגרת תביעתו שכנגד. בהקשר זה נציין כי טענת הנתבע בסיכומיו כי העסקתו ללא הסכם עבודה בתקופת העבודה השנייה נוגדת את הוראות החוק ומזכה אותו בפיצוי כספי אינה יכולה להתקבל ול ו מהטעם שטענה זו כלל לא הועלתה במסגרת תביעתו.

שכר חודש ינואר 2012

50. לטענת הנתבע, לא שילמה לידיו התובעת את שכר עבודתו בגין חודש העבודה האחרון של תקופת עבודתו הראשונה (חודש ינואר 2012) לדבריו עבד בחודש זה כביתר החודשים ועל כן הוא זכאי לתשלום שכר (כולל שעות נוספות) בסך של כ-20,000 ₪. התובעת טענה כי מלוא זכויות הנתבע שולמו במסגרת גמר החשבון וכי התשלום קוזז כנגד יתרת הלוואה שחב הנתבע לתובעת (סעיף 52 לתצהיר מר אביטן).

51. לתצהירי התובעת צורף פרוטוקול ישיבת שימוע שממנו עולה כי נערך ביום 1.1.12. ממכתב הפיטורים עולה כי הודעת הפיטורים נמסרה ביום 4.1.12. עוד צורף מכתב שבו מבקש הנתבע לסיים עבודתו ביום 31.12.12 במקום ביום 5.2.13 וכי בקשתו אושרה. מכאן, כי הנתבע היה זכאי לשכר עבודה או לדמי הודעה מוקדמת בעבור עבודתו בחודש ינואר 2012.

52. עיון בתלוש השכר מעלה כי בחודש זה שולמו לנתבע חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, פידיון חופשה ודמי הבראה בסך כולל של 39,814 ₪ ברוטו (שהם 32,911 ₪ נטו) כאשר סכום זה קוזז במלואו כהחזר הלוואה. כאמור, רכיב ההודעה המוקדמת חופף את שכר עבודתו של הנתבע לחודש זה ואין מקום לתשלום כפול. הנתבע אישר ב תצהירו (סעיף 38) כי היה חייב במועד זה את ההלוואה שניתנה לו ולא מחה על עצם הקיזוז. בנסיבות אלה, לא הוכיח התובע את זכאותו לתשלום שכר עבודה נוסף לחודש ינואר 2012 ודין תביעתו ברכיב זה, להידחות.

גמול שעות נוספות בגין שתי תקופות העבודה

53. לטענת הנתבע עבד בקיץ 14 שעות ובחורף 12 שעות וכן עבד בימי שישי. לדבריו, משמוגדר יום עבודה בענף החקלאות כבן 7 שעות בימי הקיץ ו-7.6 שעות בימי החורף ומשעבד ביום שישי זכאי היה לתשלום בגין שעות העבודה הנוספות. הנתבע טען כי שולם לו שכר יסוד בלבד. הנתבע צירף לתביעה שכנגד שתי טבלאות עם חישוב השעות הנוספות (האחת על בסיס 12 שעות עבודה ביום והשנייה על בסיס 14 שעות בחודשי הקיץ בנוסף לשעות כוננות) ועל בסיסן העמיד את תביעתו לגמול שעות נוספות בסך של 209,425 ₪. עוד טען הנתבע כי הוא זכאי היה לתשלום בגין שעות שבהן הוא הוזעק לטיפולי חירום בשעות הלילה המוערכות על ידו בכ-25 שעות לחודש ובסך כולל של 28,000 ₪.

התובעת טענה בעניין זה כי הנתבע לא עבד אף את השעות המלאות על פי הסכם השכר ושעל פיהן שולם שכרו. עוד טענה התובעת כי שכ ר הנתבע היה גבוה ונקבע בין היתר בשל העובדה שמהות עבודתו של הנתבע לא איפשרה לה לבצע מעקב שעות מדויק אחר עבודת הנתבע כאשר הנתבע עבד בשטח, נהג כרצונו והגיע למקום העבודה בזמנים הנוחים לו על פי ראות עיניו ועל כן אין להחיל אליו את חוק שעות עבודה ומנוחה .

54. הוראות סעיף 30 (א) (6) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) קובעות, כי החוק אינו חל על "עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם". בית הדין הארצי קבע כי יש לפרש את הוראות החריגים בצמצום וכי הנטל להוכיח שעל העסקתו של עובד חל איזה מהחריגים הקבועים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה מוטל על המעסיק.

עוד נקבע כי המבחן אינו אם התקיים פיקוח בפועל אלא ה"אם תנאי העבודה ונסיבותיה איפשרו פיקוח כאמור" (דב"ע לג/3-4 אברהם רון – המועצה המקומית מצפה רמו ן, פד"ע ד 386).

אשר למידת הפיקוח נקבע כי "בסעיף 30(א)(6) לחוק מדובר במצב, שבו אין 'כל' אפשרות פיקוח; אף משברור שאין למצות את תוכנה של המלה 'כל', באשר פיקוח כלשהו אפשרי כמעט תמיד, ברור באותה מידה, ואולי אף במידה רבה יותר, שהחוק אינו מתנה את תחולתו בקיום פיקוח מוחלט, מלא ויעיל על כל דקה ודקה שביום העבודה". עוד נקבע בעניין אברהם רון "שלא כל אימת שמעביד פלוני לא ידע על מעשיו של העובד בכל רגע ורגע, ולא כל אימת שמעביד פלוני חייב היה לסמוך על יושרו ומהימנותו של העובד, ייאמר כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על אותו עובד" כאשר "עבודה מחוץ לחצרים" הוכרה כאחת מהאפשרויות להעדר פיקוח. ואולם המבחן אינו פיזי אלא מהותי וכך נקבע:
"כעבודה מחוץ לחצרים של המפעל off site jobs יש לראות עבודות שבהן הקשר של העובד עם "מקום העבודה" במובן הפיסי הוא באקראי או שאינו קיים כלל, כגון עבודתו של גובה-חוץ, סוכן-ביטוח, סוכן-מכירות, או נהג שעבודתו במשך היום כולו היא בחוץ, ולא עובדים שכל פעם יוצאים מהבסיס למשימה מוגדרת, חוזרים לבסיס, ושוב יוצאים למשימה. ברור שעל "נער-שליח" לא ייאמר, כי הוא מהעובדים מחוץ לחצרים." (הדגשה שלי- י.א.ש).
(ראו גם: ע"ע 15546-05-11 בוסקילה- נתיבי מעין אביב בע"מ (24.2.15 ; להלן: פרשת בוסקילה)

55. ומן הכלל אל הפרט – בענייננו, אין חולק כי הנתבע היה אחראי על פרדסים בהיקף של כ-2000 דונם. הנתבע טען כי תפקידו כלל ניהול כל עבודות הפרדס, תיאום בין בעלי תפקידים שונים, טיפול בריסוס, פיקוח על מזיקים ועל עמידה בתקני "יורוגאפ", ניהול מערכת השיווק והקטיף, ניהול הצעות מחיר מול קבלנים, אישורי ביצוע, טיפול בכח אדם, עבודות טרקטור ועוד (סעיף 29 לתצהיר הנתבע).

התובעת טענה כי תיאור ה נתבע הוא מוגזם ומופרך וכי הוא לא עסק בהדברה, לא נדרש לביצוע תיקונים, לא עבד על טרקטור, לא טיפל במערך השיווק והיצור ולא עסק בהקמת פרדסים חדשים וכי תפקידו התמקד ב אחריות לתפקוד הפרדסים (סעיפים 44-47 לתצהיר מר אביטן).

56. כעולה מפרשת בוסקילה, כיום משניתן לפקח על עבודת עובד באמצעיים טכנולוגיים ובשים לב למטרת החוק "למנוע עבודה בשעות נוספות, להבטיח מנוחה במסגרת יום העבודה, ולמנוע עבודה במנוחה השבועית, ....." כאשר המדיניות היא "שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק" (ע"ע 300271/98 טפקו – יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ – טל (2000) , יש לצמצם את תחולת החריג.

57. בהסכם העבודה מחודש ספטמבר 2009, הוגדרה משרת הנתבע כמשרה מלאה בהיקף של 6 ימים בשבוע כאשר בימי א-ה הוא נדרש לעבוד משעה 07:00 – 18:00 וביום ו' מהשעה 07:00 – 14:00. עוד הוגדר יום העבודה הרגיל כ-8 שעות וכי העבודה בשעות נוספות תעשה על פי דרישת הממונים עליו כאשר " בגין עבודה בשעות נוספות העולות על יום עבודה הקבוע על פי דין יקבל העובד גמול שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951". לאור הוראות הסכם העבודה שבמסגרתה הצדדים מסכימים במפורש לתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה ולאור העובדה כי לא ה ייתה כל מניעה לפקח על עבודת הנתבע באמצעות דיווח אישי או דוחות איכון או איתוראן, הגם שהתובעת נמנעה מלעשות זאת בזמן אמת, מביאה לכלל מסקנה כי אין מקום להחיל על עבודת התובע את החריג לחוק שעות עבודה ומנוחה. לא נעלם מעינינו כי הנתבע הוגדר כאחראי על הפרדסים וכי מדובר בתפקיד ביצועי בכיר אך אין מדובר באיש הנהלה כאשר הנתבע היה כפוף לבני הזוג אביטן.

58. האם עבד הנתבע שעות נוספות?

טענת התובע לעבודת השעות הנוספות נסמכת בעיקרה על טענה למתכונת עבודה של לפחות 12 שעות עבודה ביום ועל הנתונים העולים מתלושי השכר שעל פיהן עבד בי ן 220-300 שעות בחודש.

59. אין מחלוקת כי עבודת הנתבע היתה בעיקר בפרדסים. הנתבע צירף לתצהירו רשימה של פרדסי התובעת והם: מושב ניר עקיבא, מושב שדה צבי, פרדס פולי-מושב פעמי תש"ז, פרדס גילת- צומת מגן בדרום, פרדס חוליקת צומת חלץ- ליד מושב חלץ, פרדס ג'וליס- קיבוץ משואות יצחק, פרדס שדה משה, פרדס אופקים א'- סמוך לחצרים, פרדס אופקים ב' – לב הנגב, גוש איתן-מושב איתן.

גב' גולדשטיין העידה:
"הוא אחראי של פרדס הם לא באזור נתיבות. המגורים שלו כן באזור נתיבות. הפרדסים נמצאים בקריית גת, מושב איתן וכו'. אם הנתבע טוען כי הוא מתחיל משעות מוקדמות לפי האיתוראן הרכב צריך לפחות בשעה 07:00 צריך להיות באזור הפרדסים כי הוא לא יכול ללכת ברגל, זה מרחקים. שהתחלנו לבדוק את הדוחות לא זוכרת בדיוק מה היה בדוחות והיו הרבה דוחות. היה למשל שהוא יצא מהבית בסביבות הוא גר במושב שיבולים או גבעולים זה אחד ליד השני, הוא יוצא מאותו אזור לא אומרת בדיוק מהבית רחוב ומספר הוא יוצא 08:00- 09:00 הנסיעה של חצי שעה מגיע לפרדס יש כל מיני עצירות בדרך כמו שדרות, נתיבות לא זוכרת עכשיו. לא יכולה לומר מקומות, לא זוכרת. אבל דרך שיוצא מהבית עד לפרדס שהוא אמור להגיע למקום העבודה שלו נסיעה כמו 20-30 דקות. יוצא משעה 09:00 ולא בשעה 07:00 ומגיע לפרדס עם כל העצירות בסביבות 11:00 הוא בפרדס. מקרים שבאמצע היום בשיא העונה קיץ והוא חייב להשגיח על כל מה שקורה שם עבודה, כל מה שיש, הוא נמצא בשיבולים או גבעולים על פי המיקום. אני לא טוענת שהוא בבי ת אבל המיקום שלו היה באזור ההוא" (עמ' 11 ש' 9-20 לפרוטוקול).

60. פסיקת בית הדין הארצי לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר דנה במצבים השונים וקובעת את נטלי ההוכחה כדלקמן:

"המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה - הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה".

61. על פי החלטת בית הדין בהליך הקודם הוצגו דו"חות איכון טלפוני של הנתבע ועל בסיסם מבקשת התובעת לקבוע כי הנתבע לא עבד אפילו לא את משרתו המלאה. הנתבע טען מנגד, כי לא ניתן להסתמך על דוחות אלה. לא מצאנו לקבל טענה זו.

עיינו בדוחות האיכון הטלפוני ומדוחות אלה לא ניתן ללמוד על מתכונת עבודה קבועה. הנתבע לא החל את עבודתו בשעה קבועה ולא נסע מיד לפרדסים אלא עבר דרך נתיבות, אופקים, שדרות ומקומות נוספים ואפילו חזר לעיתים קרובות לביתו בשיבולים. יתרה מזו, מהדוחות עולה ערבוביה בין שעות עבודה לבין שעות שהנתבע עשה לענייניו גם במהלך יום העבודה כאשר במקרים רבים חזר הנתבע באמצע יום העבודה למושב שיבולים או שהה בנתיבות או במקומות אחרים שאינם קשורים לעבודות הפרדס.

אין חולק כי לא נערך מעקב בזמן אמת וכי הנתבע לא טרח מעולם למסור דיווח על שעות נוכחותו. אכן, הוראות ההסכם קובעות כי לנתבע ישולמו שעות נוספות על פי חוק אך תשלום זה הותנה בקבלת אישור מהממונים אליו והנתבע לא טען כי פנה לקבלת אישור שכזה. יתרה מזו, בהינתן שהנתבע שהה מחוץ לחצרי התובעת, היה עליו לדווח על עבודתו בשעות נוספות. הנתבע לא טען כי עשה זאת או אפילו כי ביקש לעשות זאת . טענת הנתבע היא כי יש לבסס את תביעתו על תלושי השכר. לא מצאנו לקבל טענה זו שכן בהשוואת תלושי השכר עם האיכון הטלפוני, עולה כי אין קורלציה בין השניים.

62. על יסוד האמור, הגם שיתכן שמעת לעת עבד התובע שעות עבודה נוספות, לא ניתן לחלץ גם מדוחות האיכון מהן השעות הנוספות שאותן עבד. יתרה מזו, אמנם נטל רישום השעות מוטל על המעסיק אך במקרה דנן, מהשנתבע עבד מ "חוץ לחצרים" ונמנע מלדווח על שעות עבודתו וכאשר דוחות האיכון אינם תומכים בגרסתו, לא מצאנו להטיל על התובעת את תוצאות המנעות התובע מדיווח שעות עבודתו. בנסיבות אלה , אנו מוצאים כי תביעת הנתבע ברכיב זה לא הוכחה ודינה להידחות.

פיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת בגין תקופת עבודתו השנייה

63. הנתבע טען כי הוא זכאי לתשלום פיצוי פיטורין בגין פיטוריו בתום תקופת עבודתו השנייה. לדבריו, פוטר בשרירות, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת ועל כ ן זכאי הוא לתשלום פיצוי פיטורין בסך של 15,000 ₪ , לחלף הודעה מוקדמת בסך של 15,000 ₪ ולהחז ר קיזוז שנעשה משכר בגין חלף הודעה מוקדמת (10,200 ₪).

התובעת טענה כי בתום תקופת העבודה השנייה התפטר הנתבע מעבודתו לאחר שמצא מקום עבודה אחר וזאת מבלי שנתן כל הודעה מוקדמת. עוד טענה כי לאחר התפטרותו הוציאה מכתב ובו ציינה כי התפטר ופירטה גמר חשבון שנערך עימו והנתבע לא טען מנגד דבר בענין זה בזמן אמת. התובעת הוסיפה וציינה כי בשל הנזקים הגדולים שגרם לה הנתבע אין הוא זכאי לתשלום כלשהו ברכיבים אלה וכי משהתפטר הנתבע על אתר, זכאית הייתה לקזז חלף הודעה מוקדמת.

64. יצויין כי בסיכומיו העמיד הנתבע את תביעותיו ברכיבים אלה על סכומים גבוהים יותר וכן עתר לתשלום פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע. למותר לציין כי התובע אינו זכאי לסכומים ולרכיבים שלא נתבעו בכתב התביעה והחלטתנו לא תחרוג ממסגרת כתבי הטענות.

65. הנתבע בטענותיו כי פוטר, הסתמך על תצהירו של מר בן קיסוס שבו נרשם כדלקמן:

"ביום שכחלון פוטר, יום לפני חג הפסח, הייתי עד לשיחה הטלפונית שהתנהלה בין אביטן לבין כחלון. באותה העת ביצעתי עבודות בביתו של אביטן ושמעתי את הצעקות ואת ניבולי הפה של אביטן לעבר כחלון... כאשר השיחה הסתיימה, ציין אביטן בפני כי הוא לא אוהב לפטר עובדים בערב חג אך כחלון לא הותיר בפניו ברירה" (סעיפים 10-13 לתצהיר בן קיסוס).

בעדותו בהליך הראשון טען מר בן קיסוס בפני בית הדין כי בטרם הגיע למשרדו של עורך הדין היה התצהיר כתוב וכי הוא חתם עליו מבלי שקרא אותו תחילה (עמ' 111 שורות 28-31 לפרוטוקול מיום 21.5.15). בהמשך עדותו סיפר מר בן קיסוס כי עבר אירוע מוחי, היתה לו תקרית לא נעימה עם מר אביטן והוא עזב את העבודה והיה במצב קשה כאשר הנתבע חיפש אותו והוביל אותו לבא כוחו והובטח לו שהם יתבעו את מר אביטן על פיצויים ותנאים המגיעים לו (למר בן קיסוס) כאשר הוא עצמו לא יידרש לשאת בכל תשלום ורק ישמש כעד בתביעת הנתבע. לדבריו, לאור מצבו הסכים אך לאחר תקופה מסוימת התעשת, הבין כי עשה טעות וביקש, התקשר לבא כוח התובעת (עו"ד אבני) וסיפר לו את הדברים ועורך הדין אמר לו לבוא לבית הדין לספר את האמת (עמ' 122 שורות 1-12). בהמשך , משהופנה העד לסעיפים נוספים בתצהיר, לא אישר אותם באופן מפורש.

בחקירת העד על ידי ב"כ התובעת השיב:

ש. בתצהיר של מר בני אביטן, סעיף 20 לתצהיר תשובה "מר בן קיסוס לא היה לידי בזמנים בהם דיברתי עם מר כחלון, מר כחלון התפטר בסיטואציה אחרת לגמרי..." מה שכתב עורך הדין שאתה היית עד ובני עדכן אותך בפרטי השיחה וידעת על מה הוא מדבר. זה נכון?
ת. אני לא מכיר את השיחות של בני, אני יודע שצחי עזב את העבודה, שם את האוטו בבית האריזה גם לא השאיר את המפתחות, זהו" (עמ' 113 ש' 1-5 לפרוטוקול).

66. לאור עדותו, נחקר העד על ידי ב"כ הנתבע בחקירה נגדית כעד עויין . בשאלות שהופנו אליו אישר כי יתכן שהיה בביתו של מר אביטן ועבד בשיפוצים אך הוסיף "הוא לא פיטר את צחי" (עמ' 114 שורות 26-28). בהמשך החקירה נשאל העד:

"ש. זאת אומרת שאתה לא שמעת את השיחה שבני דיבר עם צחי, לא שמעת שבני מדבר עם צחי בטלפון.
ת. יכול להיות ששמעתי את בני מדבר עם מישהו, לא ידעתי על מה.
ש. שאלתי את סיגל בעדותה, אשתו של בני, עמ' 92 לפרוטוקול "בשיחה שאת היית נוכחת גם מר קיסוס היה נוכח"
ת. אז יכול להיות שהייתי בסביבה.
ש. עכשיו אני כבר לא יודע, בני אומר שאתה לא היית נוכח, זה בכלל לא היה אז
ת. נוכח או מעורב בשיחה?
ש. תענה אתה משקר עכשיו או שיקרת בתצהיר
ת. אתה שקרן.

לשאלת בית הדין:
ש. השאלה היא כזאת: אתה בתצהיר שלך מספר בסעיף 10 שהיית עד לשיחה טלפונית שהתנהלה בין אביטן למר כחלון. אתה אומר לנו פה כל הזמן בתשובות לשאלות, אתה ענית בשאלה "נוכח או מעורב?" אני רוצה להבין מזה, האם מה שאתה אומר לי כרגע זה שהיית נוכח בשיחת הטלפון שקיים מר בני אביטן עם מר כחלון, אבל לא היית מעורב?
ת. יכול להיות שהייתי נוכח בסביבה.
ש. אני לא מבין את הדבר הזה "יכול להיות שהייתי נוכח בסביבה" אם יש שיחה בחדר הסמוך, אני יכול לדעת על השיחה או לא יכול לדעת על השיחה, אתה אומר שהיית עד לשיחה, ששמעת אותה.
ת. אני לא שמעתי אותה.
ש. אומרת הגב' סיגל שהייתה שיחה ואתה היית שם, אתה בא ואומר לי שיכול להיות שהיית שם?
ת. כן, הרבה פעמים היה מצב שהייתי עובד איפשהו ובני בסביבה שלי ומדבר לא יודע עם מי" (עמ' 117 שורה 13 עד עמ' 118 שורה 7).

ביום 18.10.18 נחקר העד שנית וכך אמר:

"ש. סעיפים 10-13 לתצהיר, אתה יודע לומר על איזה שיחה מדובר והאם הדברים שכתובים כאן הם נכונים.
ת. הם לא נכונים.
ש. מה לא נכון שם.
ת. לא הייתי עד לשיחה כזו, לא שמעתי שיחה כזו. גם למה מר אביטן פיטר את כחלון, הוא לא פיטר אותו הוא עזב לבד.
ש. כל התצהיר הזה והתוכן שלו לא דברים שאתה יודע או אמרת, כתבת.
ת. נכון" (עמ' 86 שורה 27 עד עמ' 87 שורה 6).

67. במסגרת עדותו אישר העד כי הגיע למשרדו של ב"כ הנתבע מספר פעמים וזאת משהובטח לו שבמסגרת עדותו כנגד מר אביטן ייצג אותו ב"כ הנתבע כנגד מר אביטן ללא עלות כספית. מעדותו עולה עוד כי ב"כ הנתבע פעל בעבורו תוך ששלח מכתבי דרישה למר אביטן. עוד עולה כי העד חתם על תצהיר עדות ראשית בתביעתו כנגד מר אביטן (נספחים נ/7 – נ/11). העד אישר את הא מור בתצהירו (נ/11) למעט סעיף 32 לתצהיר אך עמד על גרסתו שעל התצהיר שהוגש במסגרת ההליך דנן חתם מבלי לדעת מה רשום בו. עדותו של עד זה לא עשתה עלינו רושם מהימן כלל.

68. התובעת טענה כי הנתבע התפטר מעבודתו לאחר שנתגלו הנזקים הגדולים שביצע ומשבקשתו להעלאה בשכר נדחתה, מצא מקום עבודה אחר והודיע על התפטרותו. משנחקר מר אביטן בעניין זה עמ ד על טענתו כי לא פיטר את הנתבע. יתרה מזו, הוא הכחיש בתוקף כי התקיימה כל שיחה שכזו (עמ' 51 ש' 3-4 לפרוטוקול מיום 15.10.18). מנגד, גב' אביטן העידה כי שיחה שכזו התקיימה ולדבריה:

"ש. שיחת הטלפון שהתנהלה בין צחי לבין בעלך בערב פסח, בתקופת סיום העבודה השניה, היית נוכחת בזמן שהוא דיבר איתו?
ת. אני חושבת שהייתי בחצר, שמעתי קצת מהשיחה, לא שמעתי את כולה, הייתי עסוקה בתבשילים של החג.
ש. בשיחה שאת היית נוכחת גם מר קיסוס היה נוכח?
ת. כן.
ש. מר בן קיסוס נתן תצהיר והוא אמר שמע את השיחה "הייתי עד לשיחה טלפונית.. באותה עת ביצעתי עבודות בביתו... כאשר השיחה הסתיימה ..."
ת. לא שמעתי את זה.
ש. מה כן שמעת בשיחה, שמעת צעקות של בני אביטן.
ת. שמעתי את בני שאומר "תתבייש לך איך אתה מקלל, ערב חג איך אתה מקלל". צחי אתה בעצמך אמרת לי שאני כן מקלל את בני (עמ' 92 ש' 12 לפרוטוקול מיום 16.2.15 הדגשה שלי – י.א.ש.) .

69. מהדברים שהובאו בפ נינו שוכנענו כי בערב חג הפסח התקיימה שיחה בין הנתבע לבין מר אביטן. הגם שישנה מחלוקת בין הצדדים לגבי תוכנה, העובדה שמר אביטן בחר להרחיק עדותו ממנה וגרסתו זו נסתרה ולא זו בלבד אלא שמעדות הגב' אביטן עולה כי מדובר בשיחה לא נעימה ולאור גרסתו המתנדנדת והמתפתלת של מר בן קיסוס, מצאנו לקבל את את הטענה כי התקיימה שיחה טלפונית ובמסגרתה הוחלפו גידופים בין הצדדים. אלא שלעניין הכרעה בשאלה האם פוטר הנתבע או התפטר דומה כי די בעדותו של הנתבע שלפיה:

ש. מפנה לעמ' 122 לפרוטוקול שורות 2-8, אתה כותב שאתם הולכים להפיל עלי תיק של... אחר כך בהמשך אתה אומר אני תבעתי ב-300 והוא תבע ב-600 למה אמרת שהולכים להפיל עליך תיק בין 600 ל-700.
ת. הסיפא לומדים על הרישא. הסיפא אומרת שאני יצחק כחלון ניסיתי להגיע בכל דרך יפה ובשיחה עם בני לגמור את העבודה בצורה מסודרת ויפה. בני אמר לי בפירוש אתה לא מפוטר, נשאר לעבוד. אמרתי לבני שאני מוכן לתת את כל הזמן הדרוש על מנת שימצא מישהו חלופי שיכנס לנעליים שלי הוא לא הסכים. בני אומר לי מה אתה מסוגל לעשות, אמרתי אני לא מסוגל לעשות כלום אפנה בדרכים הרלוונטיות בחוק להגשת הזכויות ובני אמר על כל שקל שתתבע אני אתבע 2" (עמ' 102 ש' 26 – עמ' 103 ש' 3 לפרוטוקול מיום 20.11.18); הדגשה שלי – י.א.ש) .

70. מהדברים עולה כי הנתבע ביקש לסיים את עבודתו והודיע על התפטרותו ולאחר שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים, הודיע מר אביטן לנתבע כי הוא סיים את עבודתו. הודעה זו שניתנה לאחר שהתובע הודיע כי הוא מתפטר מהווה ויתור על תקופת הודעה מוקדמת ואינה בבחינת פיטורים.

71. משכך, מצאנו כי דין תביעת התובע לפיצויי פיטורים להידחות. ואולם משלא נסתרה טענת הנתבע כי ביקש להמשיך לעבוד תקופת מה וכי מר אביטן סירב לאפשר זאת, זכאי הנתבע לחלף הודעה מוקדמת בסך של 15,000 ₪ ולהחזר הקיזוז של הודעה מוקדמת בסך של 10,200 ₪.

ביטול קיזוז מפרעה

72. לטענת הנתבע קיזזה התובעת משכרו האחרון סך של 500 ₪ בגין מפרעה שכלל לא ניתנה. התובעת הכחישה את טענת הנתבע. עיון בתלוש השכר לחודש מרץ 2013 מעלה כי נוכתה מפרעה בסך של 500 ₪ אך לא הובהר מדוע ומתי שולמה מפרעה זו. בנסיבות אלה, אנו מקבלים את תביעת הנתבע ברכיב זה.

בונוסים בעבור שתי התקופות

73. לטענת הנתבע, על התובעת לשלם לו מידי שנה בונוס אך המענק שולם רק בעבור השנה הראשונה. לדבריו הוא זכאי לפחות לבונוסים של שנתיים בסך כולל של 30,000 ₪. בסיכומיו העמיד התובע ברכיב זה על סך של 35,000 ₪. התובעת טענה מנגד כי הנתבע זכה למלוא התשלומים שלהם היה זכאי ובכללם מענקים וזכויות סוציאליות שונות.

74. הנתבע טען כי מקור החיוב בתשלום הבונוס הוא בהסכם העבודה האישי עליו חתם. עיון בהסכם מעלה כי "תנאים סוציאליים ישולמו על פי כל דין, הסכם קיבוצי וצו הרחבה". משאין מחלוקת כי צו ההרחבה בחקלאות חל על הצדדים, הרי שעל פי הוראות סעיף 36 לצו ההרחבה המפנות להוראות נספח ב' להסכם "עובד חודשי קבוע יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכ ורת שתשולם לו בשני חלקים שווים". על בסיס הוראות אלה, על התובעת לשלם לנתבע מענק שנית בגין שנתיים בסך כולל של 15,000 ₪.

אחרית דבר

75. סיכומו של דבר מצאנו להורות כדלקמן:

תביעת התובעת – נדח ית.

אשר לתביעה שכנגד – תביעות הנתבע לתשלום שכר עבודה בעבור חודש ינואר 2012, פיצויי פיטורים וגמול שעות נוספות – נידחות.

התובעת תשלם לנתבע את הסכומים הבאים:

א. חלף הודעה מוקדמת בסך של 15,000 ₪
ב. החזר קיזוז של הודעה מוקדמת בסך של 10,200 ₪.
ג. החזר קיזוז מפרעה בסך של 500 ₪.
ד. מענק שנתי בסך של 15,000 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.3.13 ועד התשלום המלא בפועל.

לאור התוצאה שאליה הגענו, משנדחתה תביעת התובעת ונדחתה מרבית תביעת הנתבע ומשמצאנו כי גרסאות הצדדים (כל אחד בתביעתו) אינה מהימנה, יישא כל צד בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, ב' אייר תש"פ, (26 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' מרים יעיש
נציגת ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר יאיר כפיר
נציג ציבור (מעסיקים)