הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 31245-10-14

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור (עובדים) - מר שרון מיכל
נציג ציבור (מעסיקים) - מר אשר רפפורט

התובעת:
ילנה יוחננוב, ת.ז. XXXXXX609
ע"י ב"כ עו" ד שרון אלמקייס חכמון

-
הנתבעת:
טיב טעם רשתות בע"מ, ( ח.פ. 512792714)
ע"י ב"כ עו"ד מנחם עופר
פסק דין

תביעה זו עניינה נסיבות סיום עבודתה של התובעת והזכויות שלהן זכאית התובעת בגינן.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בין היתר בשיווק מזון.

2. התובעת עבדה בשירות הנתבעת מחודש 8/01 ועד לחודש 6/04, מועד שבו פוטרה מחמת צמצומים. בחודש 11/05 שבה התובעת לעבוד אצל הנתבעת וזאת עד ליום 29.1.12. במשך כל תקופת עבודתה עבדה התובעת כקופאית.

3. ביום 22.1.12 זומנה התובעת לשיחה עם קב"ט הסניף מר רפי מיארה (להלן: מר מיארה). במסגרת אותה שיחה הוצגו בפני התובעת סרטוני וידאו ממצלמות האבטחה ונטען כלפיה כי היא העבירה מוצרי ירקות בקופה בעבור עובדת אחרת שלא בהתאם לנהלים. התובעת מסרה את הסבריה באותו מעמד ונאמר לה כי מעשיה עולים כדי גניבה. הצדדים נחלקו בנוגע לדברים שנאמרו באותה שיחה.

4. ביום 29.1.12 זומנה התובעת למשרדו של מנהל הסניף מר איילון קיט (להלן: מר קיט). אין חולק כי במעמד זה חתמה התובעת על מכתב התפטרות שהוכן על ידי הנתבעת ואולם הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת ביקשה להתפטר או שמא נכפה עליה לחתום על מכתב ההתפטרות.

5. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לשתיים אלה:

א. האם הפרה התובעת את נהלי הנתבעת ופעלה במעשים העולים כדי גניבה מהנתבעת?
ב. האם התפטרה התובעת מעבודתה או שמא פוטרה?

כפועל יוצא מהתשובות לשאלות אלה, יש להכריע בעניין הזכויות שלהן זכאית התובעת בגין סיום עבודתה.

6. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה וכן קופאיות נוספות שעבדו עמה הגב' עדה גלזרוב (להלן: גב' גלזרוב), הגב' טניה טרץ' (להלן: גב' טרץ') והגב' תמרה יעקובוב (להלן: גב' יעקובוב ואילו מטעם הנתבעת העיד קב"ט הנתבעת מר מיארה.

הכרעה

טענת הגניבה

7. לטענת התובעת, אין כל יסוד לטענה שלפיה הפרה את נהלי הנתבעת באופן שיש לראות במעשה כמעשה גניבה. לדבריה, הנתבעת לא הוכיחה כי שקילת הירקות כפי שנעשתה על ידי התובעת אינה משקפת את כמות הירקות שהייתה בפועל בשקיות השונות. לטענתה, כבר ביום 22.1.12 מסרה למר מיארה כי הקלדה הידנית שנעשתה על ידי הייתה הקלדת הירקות בהתאם למחירון מיוחד לעובדים שכלל מוצרים מוזלים. כמו כן, נעשה פיצול של הרכישה על מנת לזכות בהנחות ולשלם מחיר זול יותר. לטענתה, מדובר היה בנוהל מקובל בסניף וכך נהגה כלפי כלל העובדים לרבות מנהל הסניף, הקופאית הראשית וסגניתה. התובעת טענה, כי הקב"ט דחה את הסבריה ללא נימוק תוך שהוא אומר שאם תודה בגניבה לא תוגש כנגדה תלונה למשטרה וכי כד אי לה להודות בכך. התובעת מוסיפה וטוענת כי נדרשה לחתום על פרוטוקול השיחה שערך הקב"ט מבלי שזה הוקרא בפניה, מבלי שתורגם לה לשפה הרוסית על אף שלקב"ט היה ידוע היטב שאינה שולטת בעברית ואינה יודעת לקרוא היטב. התובעת הוסיפה כי האמור בפרוטוקול כלל אינו משקף את השיח בין הצדדים. לטענת התובעת לאור האיום שהוצג בפניה, נאלצה לחתום על הפרוטוקול מבלי שידעה את תוכנו, עותק לא נמסר לידיה , ובהמשך היא אולצה גם לחתום על מכתב התפטרות.

8. לטענת הנתבעת, כעולה מהראיות שהוצגו בפני בית הדין קיימת הלימה בין החשבוניות לבין הסרטונים שהוצגו בפני בית הדין ומהם עולה כי התשלומים בגין החשבוניות שולמו במזומן מבלי שנעשה שימוש בתעודת עובד, דבר המצביע על רצון לטשטש את ביצוע הקנייה על אף שיש בכך משום הפסד הנחת 10% המגיעה לעובד. עוד עולה מהחשבוניות לטענת הנתבעת כי החשבונית נוקבת במחירים אחידים של 3 ₪ למוצרים שונים אשר מחיר חלקם יקר יותר. הנתבעת טוענת, כי קל יחסית לבצע תרמית ברכישת ירקות היות ואין עליהן ברקוד החייב בסריקה ומצפיה בסרטון ניתן לראות כי שקית המתיימרת להכיל כרוב לבן מכילה קופסה שפינותיה ניכרות וברי שאין מדובר בכרוב לבן.

9. מעדויות עדי התובעת עולה כי ככלל נעשה שימוש בכרטיס מנהל על מנת לשנות מחיר או משקל (עדות הגב' יעקובוב עמ' 7, ש' 7; עדות הגב' טרץ, עמ' 9, ש' 23; עדות התובעת, עמ' 16, ש' 10). מעדות התובעת עולה כי ברכישות שהוצגו בפני בית הדין נעשה שימוש בכרטיס מנהל על מנת לשנות את מחירי הירקות. בעניין זה כשלעצמו ככל שהדבר נעשה בהיתר, אין פסול. התובעות העידו כי בקופה הראשית הייתה רשימה של מוצרים שאותם היו רשאיות לרכוש במחירי מבצע מיוחדים לעובדים. הנתבעת טענה כי רשימה זו בוטלה כשנה וחצי קודם לכן ואולם טענה זו לא הוכחה.

אלא מאי?- צפינו בסרטונים שהוצגו בפנינו והשווינו לחשבוניות שהציגה הנתבעת ומצאנו כי הצדק עם הנתבעת בטענתה כי כאשר שקלה התובעת את השקית האחרונה וציינה כי היא מכילה כרוב לבן, ניתן לראות כי בשקית יש נו מוצר נוסף הארוז בקופסה. התובעת אישרה כי כרוב לבן לא נמכר בקופסה (עמ' 17, ש' 11-12; ראו גם עדות הגב' יעקובוב, עמ' 8 ש' 22-23 ועדות הגב' טרץ, עמ' 11, ש' 17-18). מכאן שככל הנראה המוצר הנוסף שהיה בשקית אינו כרוב ורכישתו לא הודפסה בקופה. די בכך כדי להוכיח את טענת הנתבעת שלפיה במסגרת עבודתה נטלה התובעת מוצרים שלא שילמה בעדם.

נסיבות סיום עבודת התובעת - פיטורים או התפטרות

10. לטענת התובעת, זומנה ביום 29.1.12 למשרדו של מנהל הסניף ונדרשה לחתום על מכתב התפטרות שהוכן על ידי הנתבעת מבעוד מועד. לדבריה, לאור האיום ומשחששה מהגשת תלונה והשלכותיה על משפחתה, עשתה כדרישת המנהל והקב"ט. לדבריה, בנסיבות אלה יש לראותה כמי שפוטרה מעבודתה.

לטענת הנתבעת, אין חולק כי התובעת חתמה על מכתב ההתפטרות לאחר שהודתה בביצוע מעשה גניבה אסורים, נרשמה הודעה מפיה כאשר ה יא חתמה על הודעה זו ועל כן היה לתובעת מניע להתפטרות. הנתבעת טוענת כי מכתב ההתפטרות יצר מצב והסתמכות אצל הנתבעת לשינוי מצבה לרעה שכן אם לא היה נמסר, הייתה הנתבעת פונה למשטרה וייתכן והדבר היה מוביל להרשעתה של התובעת ולפסיקת פיצוי לנתבעת.

11. הנתבעת עומדת על כך כי לא היה כל " אילוץ" לחתימת התובעת על מכתב ההתפטרות וכמו התובעת התפטרו חברות נוספות לקנוניה. לטענת הנתבעת, לו הייתה התובעת כה בטוחה בטוהר מעשיה לא הייתה לה כל סיבה לחשוש לליבון העניין ואין לומר כי הפנייה למשטרה אינו צעד לגיטימי. משכך, אין לראות בו איום. כך, גם אין לראות באי נוחות והתרגשות משום לחץ בלתי הוגן. הנתבעת טוענת, כי התובעת קיבלה החלטה מושכלת לאחר שהוצג בפניה הסרטון שבו מצולמים מעשיה. הנתבעת מוסיפה כי יש ליתן משקל לפער הזמנים בין הצגת הדברים בפני התובעת לבין ההחלטה לחתום על מכתב ההתפטרות דבר שיש בו כדי לאיין את טענת האילוץ. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי היה ויראו נסיבות סיום עבודתה של התובעת כפיטורים, הרי שמדובר בסיום עבודה על רקע מעשה גניבה ואלה מצדיקים שלילה ולכל הפחות הפחתה של פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

12. שמענו את עדויות הצדדים ושוכנענו כי קב"ט הנתבעת זימן את התובעת לבירור כתוצאה מחשד לגניבה. מהעדויות עולה כי הפגישה זומנה ליום ראשון בשעה 21:00 בערב. קב"ט הנתבעת ערך פרוטוקול של הפגישה בין הצדדים (נספח ג' לתצהיר מר מיארה). התובעת חלקה על הדברים שנרשמו בפרוטוקול זה וטענה כי דבריה לא נרשמו במדויק וכי לא ניתנה לה אפשרות לקחת את המסמך הביתה על מנת שיקריאו לה אותו בטרם נדרשה לחתום עליו (עמ' 19 שורה 27) . אולם , משנתבקשה ה תובעת בחקירתה הנגדית למסור את תגובתה לדברים שנרשמו בפרוטוקול, אישרה בפנינו כי אמרה את המשפט "אני מצטערת מאוד מאוד אני עובדת הרבה זמן בסופר מעולם לא עשיתי דברים כאלה זה היה רק בירקות ולא בשום מוצר מהחנות" (עמ' 20 ש ורות 1-2). דברים אלה מאשרים את טענת הנתבעת שלפיה התובעת נטלה או סייעה לאחרים ליטול מוצרים מבלי ששולם בעבורם.

הנתבעת טענה כי לאחר הבירור שנערך על ידי הקב"ט, חתמה התובעת על הודאה בגניבה וביקשה להתפטר לאור תחושות האשמה והבושה שפקדו אותה. מר מיארה אישר בעדותו כי הנתבעת לא הגישה תלונה כנגד התובעת בשל העובדה כי התובעת התפטרה מעבודתה (עמ' 30 ש ורות 1-7). מהעדויות עולה כי טענת התובעת שלפיה נאמר לה כי היה ותתפטר מהעבודה תימנע הנתבעת מהגשת תלונה כנגדה , נכונה היא. ראיה לחיזוק מסקנה זו עולה מכך שכנגד העובדות שסירבו להתפטר מהעבודה הוגשה תלונה במשטרה בגין גניבה.

13. לאחר ששקלנו את נסיבות סיום העבודה, משלא נסתרה טענת התובעת שלפיה זומנה למשרד המנהל ביום 29.1.12 ו נדרשה לחתום על מכתב התפטרות מהעבודה שאין חולק כי נוסח על ידי הנתבעת , שאם לא כן תוגש כנגדה תלונה במשטרה, יש לקבוע כי "הסכמתה" להתפטר , ככל שניתנה, לא נעשתה מיוזמתה ומתוך בחירה חופשית. בנסיבות אלה יש לראות את התובעת כמי שפוטרה מעבודתה.

זכויות התובעת

א. פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת

14. לטענת התובעת זכאית היא לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודה של 74 חודשים בסך כולל של 26,467 ₪ ולדמי הודעה מוקדמ ת בסך של 4,292 ₪.

לטענת הנתבעת משהתפטרה התובעת מעבודתה אין היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. לחילופין טענה הנתבעת, כי בהתחשב בנסיבות סיום עבודתה והודאתה במעשה הגניבה, גם אם הייתה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, מצדיקות נסיבות סיום העבודה את שלילת הפיצויים ולכל הפחות הפחתתם. עוד טוענת הנתבעת כי נסיבות העניין מצדיקות פיטורים לאלתר ללא הודעה מוקדמת.

15. שקלנו את טענות הצדדים ומצאנו כי יש מקום לשחרר לידי התובעת את הכספים המופקדים בקופת ביטוח המנהלים ולהשלימם עד לשיעור של 72% מפיצויי הפיטורים. באשר ליתרה בשיעור של 28% מצאנו כי בנסיבות שהוצגו בפנינו, יש מקום לשלול אות ם. ונבהיר.

הוראות סעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים מאפשרות את שלילת הפיצויים או חלקם מקום שבו התקיימו נסיבות המצדיקות זאת ובעיקר עת בוצעה עבירת משמעת חמורה (ראו גם דיון (ארצי) ל/3-10 כהן פנחס - ורמוס אברהם, פד"ע א 100 (1970)) הנטל להוכיח את קיומן של הנסיבות שיש בהן כדי להביא לשלילת הפיצויים, מוטל על כתפי המעסיק (דב"ע לג/3-58 האוניברסיטה העברית ירושלים - מינטל, פד"ע ה 65, 68 (1973); דב"ע לו/3-1 הלמן - וישנגרד , לא פורסם; הובא בפרשת שלפי , בעמ' 56; ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986)).

16. בנוגע לסנקציה שיש לנקוט בה במקרה של גניבה ממעסיק, נוקטת פסיקת בתי הדין זהירות רבה. מצד אחד, מציין בית הדין כי "במקרה של גניבה יש להחמיר עם עובד עד כדי העונש המשמעתי המרבי" (דב"ע נה/3-215 מחמוד חג'ראת - מוסך הנוצץ בע"מ , בפס' 3, 22.8.1996), וכי "מקום בו יוכח כי עובד גנב ממעבידו, אין כל מקום להתייחס אליו בסלחנות" (דב"ע נו/3-166 מירב יהודיאן - סופר פארם ניות, בפס' 7, 4.8.1996). מנגד, קובעת ההלכה הפסוקה כי רק במקרים חריגים יישללו הפיצויים במלואם (דב"ע (ארצי) נו/3-28 רומן בני ברק (1988) - יצחק פרנסיס, 28.4.1996; דב"ע לז/3-33 חברת נוימן בע"מ - מסראווה, פד"ע ח' 315 (1977); דב"ע מו/3-60 "אסם" בע"מ - משה מאיר , פד"ע יח 136 (1986)).

בפרשת טוליפ קבע בית הדין הארצי כי פיטורים כשלעצמם מהווים ענישה ועמד על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, ועל האיזון הנדרש להיעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון. וכך נפסק:

"ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. על כן, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ו'במקרים הקיצוניים ביותר' כ'גבול עליון לסמכות הענישה'. שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה 'בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק'. כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים". (ע"ע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ', 17.12.2009).

בית הדין הוסיף וקבע שם כי במסגרת השיקולים השונים לשלילת פיצויי פיטורים שבהם יש לקחת בחשבון שיקולים לקולא מצויים נסיבותיו האישיות של התובע, תקופת עבודתו, גילו, מצבו המשפחתי ויכולת ההשתכרות העתידית שלו, ואילו במסגרת השיקולים לחומרה יש להתייחס לחומרת מעשיו של התובע, הנזק שנגרם או עלול היה להיגרם למעסיק, מעמדו ומידת האמון שניתן בעובד, והשפעת מעשיו על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה לרבות היקף ההרתעה.

17. בענייננו, כפי שציינו לעיל, אין מקום לשלול את פיצויי הפיטורים של התובעת במלואם. התובעת הועסקה כקופאית אצל הנתבעת כשש שנים. הנתבעת הציגה אירוע גניבה אחד או שניים לכל היותר אך מהעדויות התרשמנו כי הדברים נעשו פעמים נוספות. אין להקל ראש בחומרתם של מעשי הגניבה ובמיוחד מקום שהתובעת כקופאית אמונה על שמירת כספה של הנתבעת וסכומי כסף ניכרים עוברים תחת ידיה. מנגד, התובעת נחשבה כעובדת טובה ומסורה ועצם פיטוריה הוא "שבר" גדול מבחינתה.

18. לאור האמור לעיל, משהפיטורים כשלעצמם מהווים סנקציה קשה בגין התנהגות התובעת, ולאחר ששקלנו את הנסיבות הקיצוניות שבהן ישללו פיצויי הפיטורים במלואם, אנו קובעים כי אין לשלול מהתובעת את הסכומים שהופרשו לזכותה זה מכבר לקופת הפיצויים או השלמתם עד לשיעור 72% מפיצויי הפיטורים. משלא נסתרו חישובי התובעת, זכאית היא לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 19,056.24 ₪ הכוללים את הסכומים שהופרשו לקופה (ברכיב פיצויי הפיטורים).

19. עם זאת, לא מצאנו כי התובעת זכאית לתשלום חלף הודעה מוקדמת. בנסיבות שבהן נמצא עובד גונב ממעסיקו לא ניתן לחייב את המעסיק להמשיך ולהעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת (ראו הוראות סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001). משכך, בנסיבות המקרה שבפנינו, אין התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, ודין תביעתה ברכיב זה - להידחות

ב פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

20. לטענת התובעת משלא נערך ל ה שימוע כדין בטרם אולצה להתפטר ומשנערך פרוטוקול שיחה מבלי שהוקרא לה והוסבר לה הרשום בו, נעשו פיטוריה שלא כדין, מבלי שנערך שימוע ומבלי שניתנה לה הזדמנות כנה ואמיתית להתגונן מפני אפשרות פיטוריה. התובעת העמידה את תביעתה ברכיב זה על שיעור של 6 משכורות ובסך כולל של 25,752 ₪.

הנתבעת טענה בעניין זה כי משלא פוטרה התובעת, אלא התפטרה, לא קם חיוב לביצוע שימוע לפני פיטורים. לחילופין , בנסיבות סיום היחסים ולאור הודאת התובעת בגניבה, אין מקום לפיצוי הנתבע.

21. אין לקבל את טענת הנתבעת שלפיה אין מקום לערוך שימוע עת מבקשים לפטר עובד בטענה של גניבה. להיפך, במקרה שכזה יש חובה לפרוש בפני העובד את הטענות והעובדות המצויות בידי המעסיק ולהעמידו על האפשרות שפיטוריו ישקלו. בענייננו, הנתבעת הזמינה את התובעת תחילה לבירור מבלי שהודיעה לה קודם לכן במה מדובר. הזימון השני נעשה ביום 29.1.12 למשרד המנהל שם הוצג בפניה מכתב התפטרות. משקבענו כי התנהלות הנתבעת מהווה פיטורים, היה על הנתבעת לערוך לתובעת שימוע כדין. כך לא נעשה.

דא עקא, משקבענו כי התובעת ביצעה מעשה של גניבה ובפנינו אף אישרה את הודאתה בפני הקב"ט, הגם שלא נערך שימוע כדין, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין כך על שכר של חודש אחד בלב, היינו על הסך של 4,300 ₪.

ג. פדיון חופשה

22. לטענת התובעת, זכאית היא לפדיון שני ימי חופשה נוספים בסך כולל של 366.72 ₪. בסיכומיה לא טענה הנתבעת דבר בעניין זה. משכך, לא מצאנו כי טענת התובעת נסתרה והיא זכאית לתשלום פדיון חופשה בסך של 366.72 ₪.

אחרית דבר

23. על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן:

א. פיצויי פיטורים בסך של 19,056.24 ₪.
ב. פדיון חופשה בסך של 366.72 ₪.
ג. פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך של 4,300 ₪.

תביעת התובעת לתשלום דמי הודעה מוקדמת - נדחית.

בנסיבות העניין, מצאנו כי מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, י' שבט תשע"ז, (06 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר שרון מיכל
נציג ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר אשר רפפורט
נציג ציבור (מעסיקים)