הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 30974-08-17

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור (עובדים) – גב' בת שבע זיידמן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר סעיד אבו סיאם

התובע:
חייט ולדימיר ( ת.ז.-XXXXXX746)
ע"י ב"כ עו" ד רענן קריב

-
הנתבעת:
ג'י פור אס פתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דנה יזרסקי

פסק דין

1. התובע, אשר עבד כשומר בנתבעת , הגיש תביעה על סך 130 ,015 ₪ בגין הרכיבים הבאים: הפרשי פ"פ, שעות נוספות, שעות עבודה בשבת, הפרשה להשתלמות, הפרשות ע"ח פ"פ, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים.

2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מר אלמוג לנקרי, מנהל סניף ב"ש בנתבעת. לאחר קיום מסכת ראיות , במסגרתה נחקרו העדים על תצהיריהם , סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. יצוין, כי גם מר גבי משעלי , נציג ההסתדרות המשמש כמזכיר איגוד מקצועי במרחב , העיד בפנינו.

3. אין חולק כי התובע עבד כשומר בשירות הנתבעת עת הוצב במקומות שונים ובכלל זה באתר שדמה.
יחסי העבודה שררו מיום 28.3.11 ועד ליום 4.2.16 עת פוטר התובע. עוד עלה, כי התובע עבד בהיקף משרה של 56%.
יצוין, כי במסגרת סיכומיו חזר בו התובע מהתביעה לתשלום כספים בגין הפרשות לקרן השתלמות.

4. לטענת התובע, הוא עבד במתכונת קבועה באתר "שדמה". מיום ראשון ועד יום שבת עבד התובע 5 ימים בעיקר בלילות. תחילה עבד התובע במשמרות של שש שעות עבודה ושש שעות כוננות באותו היום ; ואח"כ 4 שעות עבודה ו-4 שעות כוננות וחוזר חלילה. בתקופה שלאחר מכן עבד התובע 12 שעות במשמרת , ו-12 שעות בכוננות במהלכן היה חייב לעמוד לרשות העבודה. בגין שעות אלה שולמה תמורה מיוחדת. ההסכם הקיבוצי שנחתם בחודש 9/18 אינו חל על התובע שסיים לעבו ד בחודש 2/16. התובע היה חייב להשאר במקום העבודה. התובע היה עובד בממוצע בשני ימי שבת בחודש. בממוצע עבד התובע 14 ימים בחודש.
יש לראות בכל השעות שבהן נכח התובע באתר השמירה כשעות עבוד ה. התובע זכאי להפרשי הפרשות לקרן פנסיה הן לגמול (הפרשות מעסיק) והן על חשבון מרכיב הפיצויים. התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים ולדמי הבראה. התובע זכאי להפרש פדיון חופשה ולהפרש דמי חגים. כמו כן, זכאי התובע לתשלום בגיו שעות נוספות ובגין בעבודה בשבת.

5. לטענת הנתבעת, גירסת התובע לעניין מתכונת עבודתו והיק פה נמצאה כלא אמינה ולא מבוססת, כמו גם חישוביו ביחס לזכויותיו הכספיות המתבססות עליהן. עדותו של נציג ההסתדרות תמכה בגירסת הנתבעת. מדובר בעד מהימן ואובייקטיבי. באתרים אחרים פרט לאתר שדמה עבד התובע מספר שעות ללא שהייה או לינה במקום העבודה. התובע לא פירט בא לו מקומות עבודה עבד ובאיזה היקף, וחישוביו לגבי עבודות באתר שדמה כללו גם ימים בהם עבד במקומות אחרים. התובע חישב זכויותיו על בסיס שכר שגוי, ואף כלל שעות כוננות כשעות נוספות. התובע התעלם מתשלומים ששולמו לו בגין שעות נוספות ושעות שהייה ולא קיזז אותם. הנתבעת הציגה דוחות נוכחות אותנטיים שכלל לא נחקרה עליהם. בשעות שבהן התובע לא עבד, הוא היה חופשי לעיסוקיו ואף נהנה מארוחות קייטרינג חמות. בכל סוף משמרת היה התובע מוחלף על ידי עובד אחר והולך למתקני המגורים, בהם יכל לישון, לאכול ולקרוא. גם לשיטתו של התובע הוא לא עבד יותר מ-12 שעות. התובע העיד כי היה ישן אחרי משמרת , וממילא קיבל תשלום בגין שעות המנוחה. התובע עבד ב-56% משרה , אך הוא חישב זכויותיו בהתאם לשכר במשרה מלאה. לתובע הופרשו כספים לקרן הפנסיה מדי חודש בהתאם לשכר הרלוונטי. התובע לא פירט מה הם רכיבי השכר שיש להפריש בגינם. לתובע הופקדו סכומים גבוהים מאלה שהוא תובע. לאור היקף משרתו זכאי היה התובע לפ"פ בסך 13,139 ₪ , כך שממילא שולם לו ביתר. לתובע שולמו 9,091 ₪ בגין דמי הבראה , והוא אינו זכאי מעבר לכך לאור היקף משרתו . גם ביחס לפדיון חופשה הרי שלתובע שולם 8,873 ₪ וחישוביו של התובע שגויים. התובע קיבל את מלוא התשלום בגין דמי חגים ובגין שעות עבודה בחג. התובע לא היה זכאי לתשלום בגין כל שעות שהייתו באתר. כמו כן, יש לקזז זמני ארוחות אותם קיבל ביתר, בסכום של 8,944 ₪.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים, בתחשיבי הצדדים, ובעדויות שנשמעו כמו גם בסיכומי הצדדים, מצאנו כי דין התביעה להדחות כמעט במלואה, ונפרט.

7. כבר בפתח הכרעתנו נציין, כי דין התביעה לתשלום שעות נוספות ושעות שבת, להדחות.
בנסיבות המקרה דנן, האמור בתצהיר התובע ביחס להיקף עבודתו נסתר בעדותו ו בנוסף אף עלו ליקויים בתחשיביו.

מעדותו של התובע עלה, כי עבד בעוד מספר רב של מקומות למעט אתר שדמה , בהם עבד 8 שעות ללא שעות נוספות ; וזאת בניגוד לאמור בתחשיביו , במסגרתם לא ציין את אתרי העבודה השונים לצד שעות העבודה אותן ציין. יצויין כי לנתון זה נפקות רבה, בשים לב כי תביעתו ברכיב דנן כללה את מסגרת שעות עבודתו באתר "שדמה", כך שלא ברור מדוע תבע התובע באופן גורף בגין כל תקופת עבודתו. יצוין , כי לאורך כל ההליך לא נערכה הפרדה ביחס לתקופות השונות ולמקומות העבודה השונים , הגם שברוב רובם של המקומות האחרים לא ביצע התובע שעות נוספות כפי שעלה מעדותו.

עוד עלה, כי התובע קיבל שכר שונה בגין עבודתו במקומות השונים.
בנוסף, התגלו סתירות מהותיות ביחס לתחשיביו. כך למשל העיד כי כאשר החל לעבוד השתכר שכר מינימום , בעוד שבתחשיב (דוח שצורף כנספח 5 לתצהירו) כתוב שהשתכר 23.63 ₪ לשעה. בנוסף , לא ידע התובע להסביר את פשר הטעויות שנתגלו, ולא ידע להסביר את אופן החישוב בשים לב שבחל ק מן הימים עלה כי עבד ביממה 25 שעות. בהמשך עדותו הודה אף התובע כי נפלו טעויות בתחשיביו.
עוד עלה, כי לא פורט כיצד ציין את השכר החודשי הקובע , בשים לב כי לא ברור היה אלו רכיבים נכללו בו.

מכל האמור לעיל עולה, כי דין התביעה לתשלום שעות נוספות ושעות שבת, להדחות.

8. באשר לעבודתו באתר "שדמה" השייך לתעשיה אווירית, נציין כי גם אם לא היו נופלים אי דיוקים וסתירות עדיין לא היינו מקבלים את התביעה ברכיבים אלו.
מעדות התובע, מעדות נציג הנתבעת וכן מעדותו של נציג ההסתדרות עלה, שאין לראות בשעות המנוחה של התובע באתר שדמה כשעות נוספות ,וזאת בשים לב כי קיבל תמורה בגינן.

10. גם מעדות התובע וגם מעדות נציג ההסתדרות עלה, כי לא היו משמרות של למעלה מ-12 שעות , ודי בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה.
למעלה מן הנדרש נציין, כי דובר היה באתר שרחוק מיישוב או עיר , אך לאחר משמרת עבודה היה התובע חופשי לעשו ת כרצונו. לתובע הועמדו מגורים ראויים בהם הודה כי ישן ואכל והיה חופשי לעשות כרצונו. התובע לא נדרש להיות מרותק למקום המגורים שהוקצה לו. עוד עלה , כי לא היה צורך "להקפיץ" את התובע כאשר לא היה במשמרת , וכפי שהעיד נציג הנתבעת "לא הייתה נדרשת כוננות מסוימת אלא אם חל מצב חירום של סכנת חיים והיה צריך להעירו כדי לנוס על נפשו או להילחם, כמו שאם כעת תהיה שריפה בבית הדין נצטרך כולנו לצאת...".

11. מכל האמור לעיל עולה, כי על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף השמירה. התובע עבד בהיקף משרה של 56% כפי שטענה הנתבעת. התובע הועסק באתרים רבים נוספים, בהם עבד לכל היותר 8 שעות ביום כפי שעלה מעדותו.
באשר לעבודתו במתקן "שדמה" השייך לרפאל, הרי שדובר על תביעה מופרזת במסגרתה נפלו פגמים מהותיים. התובע תבע באופן גורף בגין עבודתו באתר של רפאל , הגם שעבד במספר אתרים אחרים. כמו כן, בגין מספר ימים נתבעו שעות נוספות בהיקף המבטא 25 שעות ביממה, ולעיתים בניגוד לתעריף אותו השתכר התובע .
עוד התברר, כי התובע תבע גמול שעות נוספות בגין שעות מנוחה או כוננות כפי שהגדיר אותן , הגם שקיבל תמורה בגינן , שאותה אף לא קיזז במלואה.
בהקשר זה נציין, כי גירסת הנתבעת לעניין דוחות הנוכחות אות ם הציגה וטענותיה ביחס לתמורה ששולמה בג ין השהייה באתר לאחר המשמרת נתמכו בעדותו כאמור של נציג ההסתדרות הממונה על תיק השמירה באזור הדרום. הגם שה הסכם הקיבוצי נחתם לאחר סיום עבודתו של התובע, מעדותו של העד עלה כי הוא מלווה במשך שנים רבות את העובדים באתר, וההסכם שנחתם הוא הסכם שמעלה על הכתב ומתייחס להסכמים קודמים ולתנאי העבודה במשך השנים. לפיכך, יש לדחות את תביעת התובע לשעות נוספות ובגין עבודה בשבת.

12. מנגד, מצאנו כי יש לדחות את טענות הקיזוז. עסקינן בטענה שנטענה בדיעבד, וממילא לא הוכחה ואף אין לה נפקות לאור התוצאה אליה הגענו.

13. באשר ליתר הרכיבים שנתבעו, הרי שיש לציין כי רובם לא נתבעו בהתאם להיקף משרה של 56% בו עבד התובע, ונפרט.

14. כך למשל, בגין פיצויי פיטורים תבע התובע סף של 24,180 ₪ , ולאחר ששולם לו סך של 18,966 ₪ תבע הפרשים בגובה 5,214 ₪. בעוד שהתחשיב בגין רכיב זה צריך היה להעשות לפי היקף המשרה , כך שהתובע היה זכאי ל56% מהסכום הנתבע , הגם שהוא חושב לפי 60 חודשי עבדוה ולא לפי 58 חודשי עבודתו. כך שמסכום של 24,180 ₪ פ"פ בגין משרה מלאה זכאי היה התובע לסך של 13,540 ₪.
לפיכך, משקיבל התובע סך של 18,966 ₪ בעבור רכיב פ"פ, דין התביעה ביחס לרכיב זה להדחות.

15. באשר להפרשות מעסיק לקרן פנסיה, עולה מהדוחות כי הופקדו 15,277 ₪ ולא 14,757 ₪ כפי שטען התובע. לפיכך, זכאי התובע לסך של 19,306 ₪ בקיזוז 15,277 ₪ ובסה"כ 4,029 ₪.

באשר להפרשות על חשבון פיצויי פיטורים, עולה מהדוח כי הופקדו 12,294 ₪ ועוד 6,369 ₪ ששולמו לתובע יחד עם פיצויי הפיטורים. לפיכך, אם נלך לפי תחשיב התובע כי זכאי הוא ל-17,858 ₪ בקיזוז 12,294 ₪, הרי שזכאי הוא לסך של 5,564 ₪.
משקבענו כי לתובע שולמו פ"פ ביתר בסך כולל 18,966 ₪, בעוד שהיה זכאי ל-13,540 ₪, הרי שהתובע קיבל ביתר 5,426 ₪ כך שהנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 5,564 ₪ בקיזוז 5,426 ₪ וסה"כ 138 ₪.
אומנם, לנתבעת היו טענות כבדות משקל ביחס לשכר הקובע לפיו ערך התובע את תחשיבו, אך משלא הוצג תחשיב שונה או סותר מטעמ ה, מצאנו שיש לאמץ את חישובי התובע בעניין זה.

16. ביחס לתשלום בגין הפרשי דמי הבראה, תבע התובע סך של 2,153₪ לאחר שטען כי שולם לו בסה"כ 9,434 ₪. מנגד, טען התובע כי שולם ל ו סך של 9,091 ₪ , אך התובע חישב לפי משרה מלאה בעוד שעבד משרה חלקית. אכן, יש ממש בטענות הנתבעת לפיהן צריך היה התובע לחשב זכאותו ברכיב זה לפי 56%. משהתובע עצמו טען כי שולמו לו 9,434 ₪ הגם שהיה זכאי לפחות מזה, ובשים לב כי 56% מסך 11,587 ₪ הינם 6,488 ₪ הרי שיש לדחות את התביעה ברכיב זה.

17. כך גם נכון הדבר ביחס לתביעה לפדיון חופשה, במסגרתה תבע התובע הפרשים בסך 830 ₪ תוך שטען כי שולם לו 8,745 ₪. הגם שהנתבעת טוענת ששילמה 8,873, התובע בחר שלא לתבוע לפי היקף המשרה בו עבד, דבר אשר היה מייתר את התביעה ברכיב זה . עוד עלה, כי התובע לא תבע בהתאם לשכר הקובע הנכון , היות והיו חודשים בהם הש תכר לפי תעריף מינימום, ואף תבע גם לפי היקפי משרה גבוהים יותר משמעותית מ -56%.

18. ביחס לתביעה לדמי חגים מצאנו כי דינה לה דחות, ונפרט.
התובע תבע באופן גורף 40 ימי חג להם היה זכאי לדידו בגין כל תקופת העבודה. יצויין כי בגין רכיב זה תבע התובע שלא לפי היקף של משרה מלאה , אך גם לא לפי 56% משרה עת הודה כי עבד 14 ימים בחודש בממוצע. עוד טען התובע , כי שולם לו סך של 2,107 ₪ בגין רכיב זה , בעוד שעלה כי שולמו לו 2,704 ₪ בגין דמי חג ו-3,485 ₪ בגין עבודה בשעות חג.
ממסכת הראיות עלה, כי התובע ע בד בחלק מהחגים וקיבל תמורה בגין כך, אך לא קיזז את הסכומים שקיבל מסה"כ ימי החג אותם תבע. בנוסף, לא צוין האם היו חגים שחלו בשבת, ונזכיר כי התובע תבע דמי חג בלבד ולא הפרשי דמי עבודה בחג , והכל בשים לב כי העיד שברוב החגים עבד ואף קיבל תמורה בגינם.

19. לסיכום, התובע זכאי לתשלום בגין הרכיבים הבאים:

הפרשות מעסיק לקרן פנסיה 4,029 ₪
הפרשות מעסיק לקרן פנסיה ע"ח פ"פ 138 ₪
...................................................................................................
סה"כ 4,167 ₪

אחרית דבר

20. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,187 ₪ תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

21. לאור התוצאה אליה הגענו, ובשים לב לסכום התביעה אשר עמד בתחילה על 130,000 ₪, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

22. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ט, (25 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.