הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 28844-05-16

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור (עובדים) – גב' בת שבע זיידמן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אלברט שיטרית

התובע:
עדנאן אבו זאיד
ע"י ב"כ: עו"ד אלדד אופק ו/או עו"ד חן מויאל

-

הנתבעים:
.1 א.א. אחים אליהו הובלות בע"מ
.2 יצחק אליהו
שניהם ע"י ב"כ" עו"ד דן מלכיאלי ו/או עו"ד נעמי דפנה נחום

פסק דין

1. התובע, אשר הועסק אצל הנתבעת כנהג משאית, הגיש תביעה על סך 625,979 ₪ בגין הרכיבים הבאים: אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, פיצוי בגין תלושי שכר שאינם כוללים פרטים, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות ופיצויי פיטורים.

2. התובע עבד אצל הנתבעת 1 מיום 1.4.05 ועד ליום 22.12.12. במסגרת מסכת ראיות העיד התובע מטעמו , ומנגד העידו הנתבע 2 וגב' פינשב- עוזרת מנהלת חשבונות בנתבעת 1. כל העדים נחקרו על האמור בתצהיריהם. לאחר קיום מסכת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
נציין, כי לא היתה מחלוקת בדבר חלותו של צו ההרחבה בענף ההובלה על יחסי הצדדים.

3. לטענת התובע, למרות רכיבי השכר השונים המופיעים בתלושי השכר, סוכם בין הצדדים כי כל שכרו יהיה על פי פרמיה הנגזרת מהובלות שיבצע בפועל. כל שכר התובע הינו השכר הקובע לתשלום זכויות סוציאליות, וחלוקת שכרו לרכיבים שונים אשר חלקם אינם מזכים בזכויות סוציאליות הינה פיקטיבית. הנתבעת לא ניהלה רישום שיטתי ועקבי של י מי חופשה, ימי מחלה, שעות עבודה או הפרשות לקרן השתלמות. ניתן היה לפקח על שעות עבודת התובע. הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודתו בכתב. המסמך שצורף מחודש 9/09 לא נחתם על ידי התובע, וממילא התובע לא ידע כי מדובר בהסכם עבודה. התובע קיבל את שכרו לפי הובלות שביצע. הפרמיה ששולמה לתובע היתה שכר עידוד. הנתבעים לא ידעו להסביר כיצד מחושבת הפרמיה. התובע עבד שעות רבות, כולל התחלת עבודה בשבתות, 6 ימים בשבוע.
התובע לעתים היה נרדם בצד הדרך או באתרי פריקה. התובע עבד 14-16 שעות מדי יום. הנתבעת לא קיימה רישום שעות נוספות. רכיב השעות הנוספות ששולם בתלוש הינו חלק מתשלום עבור יום עבודה שסוכם בין הצדדים. הנתבעים לא סתרו את השעות המופיעות בטכוגרפים. התובע עבד 156 שעות נוספות מדי חודש, ובסך הכל 348 שעות חודשיות.
התובע התפטר בדין מפוטר, עקב הפחתה במשכורתו במשך 4 חודשים לאחר שפנה לנתבעים מספר פעמים והתריע על כך. התובע חיפש עבודה במשך 10 ימים לאחר שהתפטר , ולבסוף מצא. התובע לא ניצל את ימי החופשה העומדים לרשותו. התובע זכאי ל-10 ימי חג בשנה אף אם הם חלים בשבת, וזאת בהתאם לצו ההרחבה, ובסך הכל 80 ימי חג, וסכום של 19,840 ₪. לתובע לא הופרשו כספים לקרן הפנסיה. לפיכך, זכאי התובע לסך של 90 ,336 ₪ בגין 93 חודשי עבודה, לפי משכורת קובעת של 10,800 ₪, 6% מדי חודש לפי 150% משכורת.
התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגובה 150% לפי משכורת קובעת של 12,335 ₪, ובסך הכל 143,394 ₪.
יש להרים את מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 2, עקב התנהלותו תוך רמיסת זכויות התובע.

4. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה במלואה. המדובר בתביעה בגלגול שני, כאשר ב עבר נמחקה תביעת התובע ביום 20.5.15, תוך חיובו בסך ש ל 25,000 ₪. עדות התובע היתה מתחמקת. ישנה התיישנות שחלה על התקופה שמחודש 4/05 ועד לחודש 5/09.
בתביעה הקודמת הגיש התובע תצהיר אשר במסגרתו טען כי עבד לפי בסיס שכר שעתי , וזאת בני גוד לגירסתו בהליך דנן. התובע התחמק ממתן הסבר מספק לכך. תלושי השכר של התובע אותנטיים לחלוטין ומשקפים את תנאי עבודתו , והם נערכו על פי דין. לא ניתן היה לפקח פיקוח מלא על עבודת התובע, ולפיכך הוא קיבל מדי חודש גמול גלובאלי בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם להיקף עבודתו. התובע קיבל גמול יומי בנוסף לפרמיה, וכן תוספת גלובאלית בגין שעות נוספות. התובע חתם על הסכם עבודה (נספח ד' לתצהיר הנתבע). בתצהירו ובסיכומיו ויתר התובע על תביעתו ברכיב שבסך 10,000 ₪. התובע מעולם לא פנה לנתבעת בטענה כי זכויותיו מקופחות, ובחודשים האחרונים טרם עזיבתו סירב התובע לבצע הובלות מסוימות, וביקש לעבוד רק בסמוך לעיר באר שבע, תוך שהוא מסיים עבודתו מוקדם. לפיכך, פחתה הפרמייה ששולמה לו. התובע עבד 5 ימים בשבוע ולעתים גם בימי שישי. רכיב השעות הנוספות גילם 4 שעות נוספות ליום עבודה.
התובע מעולם לא עבד מעל 12 שעות, ואף התחייב לכך. התובע מצא עבודה אחרת עובר לעזיבתו. התובע צירף מאות טכוגרפים לתצהירו שלא נמסרו לנתבעים. חלק מהם בגין תאריכים שלאחר עזיבתו , וחלקם מתייחסים לאותן שעות עבודה. חלקם אף נושאים שמות של עובדים אחרים. התובע מסר מכתב התפטרות ביום 31.12.12, בעוד שהוא סיים לעבוד ביום 22.12.12, ואין לראות בהתפטרות זו כמזכה פיצויי פיטורים. התפטרות זו באה ללא כל סיבה ובוודאי שלא בנסיבות מזכות. התובע נותר חייב לנתבעת סך של 14,000 ₪ בגין ההלוואה שנטל ולא השיב במלואה.
בחישוביו בגין שעות נוספות לא קיזז התובע 4 שעות נוספות ששולמו לו מדי יום, וכן את תקופת ההתיישנות. התובע ניצל ימי חופשה והוא אף הודה בסיכומיו כי שולם לו סך של 8,891 ₪ בגין רכיב זה, וממילא חלה התיישנות.
גם בגין דמי חגים חלה התיישנות, ואף שולם לו סך של 5,365 ₪ בגין רכיב זה לפי גירסתו שלו.
בגין רכיב הפנסיה חלה התיישנות מחודש 4/05 ועד לחודש 9/09, וממילא הנתבעת הפרישה סך של 16,329 ₪. גם בגין הפרשות לקרן השתלמות חלה התיישנות, וכן ישנה תקופת ניסיון שיש לנכות בגינה.
בסיכומי התובע זנח הוא את רכיב הפיצויים העונשיים. אין יריבות כלפי הנתבע 2, וממילא מדובר בחברה סולבנטית, ולפיכך אין להרים מסך.
התובע חייב לנתבעים בגין יתרת הלווה שקיבל, ושלא סולקה במלואה.
לסיכום, ביקשו הנתבעים לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לאור חוסר תום ליבו בהגשת התביעה.

דיון והכרעה

5. לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, במסכת הראיות, בעדויות שנשמ עו ובסיכומי הצדדים, מצאנו כי יש לדחות את רובה של התביעה כמפורט להלן.

6. כבר בפתח הכרעתנו נציין, כי גירסת התובע בתצהירו נסתרה ברובה במסגרת חקירתו הנגדית בבית הדין. טענתו המרכזית של התובע לפיה שכרו שולם על בסיס הובלות בלבד נסתרה, תוך שהוכח כי משכורותו שולמה לפי שכר שעתי, בצירוף שעות נוספות גלובאליות, פרמיה בשיעור משתנה לפי הובלות שבוצעו ופרמטרים נוספים.
בהקשר זה יצויין, כי לתובע לא היתה תשובה עניינית ומספקת ביחס לכך שבתביעה הראשונה (שכאמור נמחקה) הצהיר כי שולמה לו משכורת לפי שכר שעתי, בעוד שכאן הוא טוען שמשכורתו נגזרה מעמלה בגין הובלות שביצע. בהמשך עדותו אף מציין התובע, כי עובר לארבעת החודשים האחרונים לעבודתו שולמו לו המשכורות כפי שסיכם עם הנתבעת. מכאן עולה, כי בעדותו ובתשובתו זו שמט את הקרקע מתחת לתביעתו בגין גמול שעות נוספות. התובע מודע למעשה כי שכרו שולם לו במלואו עד עובר לארבעת חודשי העבודה האחרונים אך לפי הובלות שביצע. ההפחתה בשכרו בארבעת החודש ים האחרונים לעבודתו דווקא מחזקת את טענת הנתבעים, לפיה בתקופה זו היקף עבודת התובע פחת לבקשתו . גם בתקופה זו, העסקתו של התובע בוצעה בהתאם להסכם העסקה אשר עליו חתם התובע.
התובע התכחש להסכם העסקה זה, וטען כי סיכם עם הנתבעת על תשלום לפי הובלה. אין לקבל טענה זו.

התובע במסגרת עדותו בבית הדין הכחיש לראשונה כי היה מודע על מה הוא חותם. אחר כך טען כי הוא לא זוכר שחתם , ואחר כך הכחיש כי מדובר בחתימתו על הסכם העבודה.
בנוסף, התובע הודה כי לא התלונן לאורך כל התקופה ביחס לשכרו ששולם בהתאם להסכם . למעשה, התובע טוען טענה בעל פה כנגד האמור בהסכם העבודה הכתוב עליו חתמו הצדדים . המדובר בטענה הנטענת בדיעבד , ללא ביסוס ובניגוד לטענת התובע בהליך הקודם, לפיה השתכר לפי היקף שעות עבודתו.
לפיכך, אנו דוחים את טענות התובע כנגד הסכם העבודה עליו חתם.
כמו כן, בתחשיב התובע לא נלקחה בחשבון תקופת ההתיישנות, לפיה ניתן לתבוע רק בגין התקופה שמחודש 5/09 ועד חודש 12/12. בנוסף, לא נלקח בחשבון הגמול בגין השעות הנוספות ששולם לו מדי חודש, המשקף 4 שעות נוספות, נתון שמתיישב עם טענת התובע בעדותו, לפיה עבד 12 שעות מדי יום, וזאת בניגוד לנטען בתצהירו כי עבד 14-16 שעות מדי יום.

7. באשר לטכוגרפים אשר אליהם הפנה התובע, יצויין כי נפלו לגביהם מספר אי דיוקים, ולפיכך אין בהם כדי לשנות מסקנתו.
ראשית, התובע צירף טכוגרפים המתייחסים לימים שאחרי עזיבתו את הנתבעת, הגם שבעדותו ניסה לטעון כי עדיין עבד , תוך שהוא מוסר מספר גירסאות ביחס לסיום עבודתו.
גם בעדותו של נתבע 2 יש כדי לתמוך בגירסת הנתבעת 1, לפיה התובע חתם על הסכם עבודה שעל פיו שולמה משכורתו; אשר היתה בנויה משכר שעתי, גמול שעות נוספות ופרמיה , אשר הוכח כי לא היתה קבועה והשתנתה בהתאם להיקף עבודת התובע.
מכל האמור לעיל עולה, כי טענת התובע לפיה שכרו כלל רכיבים פיקטיביים, דינה להדחות.

נתבע 2 הסביר באופן מפורט ומקיף כיצד היתה מחושבת המשכורת וכיצד חושבה הפרמיה. נתבע 2 הסביר, כי גובה הפרמיה נקבע לפי הספק העבודה של התובע (דהיינו היקף ההובלות שבוצעו) והתנהלותו, תוך שהיא נעה בין 1,750 ₪ ועד 6,000 ₪,.
בין השאר, תיאר הנתבע 2 כי נלקחה בחשבון גם השמירה על הרכב מפני גרימת נז קים, נקיון הרכב, שביעות רצונם של הלקוחות, וכן שהשכר שקיבל התובע שיקף עבודה בהיקף של 12 שעות מדי יום, שהורכב משכר יומי, גמ ול שעות נוספות גלובאלי ופרמיה; ולעתים כשנאלץ ללון מחוץ לביתו שולם לתובע בנפרד. עד זה גם תיאר מדוע הטכוגרפים אינם משקפים את היקף העבודה בפועל, היות והטכוגרף כולל את הזמן ב ו המשאית היתה מונעת ולעיתים התחלפו הנהגים. לעתים נהגים גם ביצעו מחוץ לעבודה נסיעות ועבודות פרטיות עם משאית הנתבעים.

8. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע חתם על הסכם עבודה (נספח ד' לכתב ההגנה), וכן קיבל הודעה לעובד (נספח ה') , והמשכורת שולמה לו בהתאם אליה ם לשביעות רצון התובע , וכללה בין השאר גמול בגין שעות נוספות, והכל בהתאם לסיכום בכתב שבין הצדדים.
לאור זאת, הרי שכפועל יוצא יש לדחות את התביעות בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה (שממילא נזנחה בסיכומי התובע), פיצוי בגין תלושי שכר שאינם כוללים פ רטים, והתביעה לגמול שעות נוספות.
נפקות נוספת העולה מקביעתנו דלעיל הינה, כי התובע טען למשכורת קובעת גבוהה יותר לעניין חישוב הזכויות הסוציאליות עליהן עוד נעמוד להלן. בשלב זה יש לקבוע כי רכיב הפרמיה לא ייכלל במסגרת השכר הקובע.

9. באשר לנסיבות סיום ההתקשרות בין הצדדים; מצאנו כי יש לקבל את גירסת הנתבעים ביחס להשתלשלות העניינים, וזאת בין השאר בהסתמך על גירסת הנתבע 2 והסתירות שנפלו בגירסת התובע לאורך ההליך ובעדותו.
במסגרת תצהירו טען התובע, כי בארבעת החודשים האחרונים לעבודתו, היינו מחודש 9/12 ועד חודש 12/12, שכרו הופחת משמעותית עקב הקטנת הפרמיה מסך ממוצע של 3,898 ₪ לסך ממוצע של 1,087 ₪ , למרות שהיקף עבודתו לא צומצם. התובע הצהיר כי פנה מספר פעמים לנציגי הנתבעים , אך פניותיו נענו בהתחמקות ובתשובות כי העניין ייבדק. לכן, לבסוף החליט לטענתו להתפטר בדין מפוטר בהודעה מיום 10.12.12.

יצוין, כי במסגרת עדותו של התובע נתגלו סתירות היורדות לשורשו של עניין, ונפרט להלן דוגמאות .
ראשית, בתצהירו (סעיף 4) טען התובע שפוטר, בעוד שבעדותו טען כי התפטר בדין מפוטר. כמו כן, בתצהירו בסעיף 3 ציין, כי סיים לעבוד ביום 22.12.12 , בעוד שבסעיף 22 לתצהירו ציין כי הוא ה תפטר בדין מפוטר בהודעה מיום 10.12.12.
בנוסף, התברר כי התובע לא ידע לענות כמה כספים הופחתו לו בארבעת החודשים האחרונים שבגינם התפטר לטענתו , בעוד שבתצהירו טען להפחתה ממוצעת של 2,800 ₪ לחודש. אנו מקבלים את גירסת הנתבעת לעניין זה, כי התובע ביקש לסיים עבודתו בשעות מוקדות יותר עקב בעיות אישיות, ולפיכך שובץ לעבודה בקירבת העיר באר שבע, דבר אשר גרר הפחתה בפרמיה.
מעדות הנתבע 2 עלה, כי הוא רצה שהתובע ימשיך לעבוד בנתבעת 1, וזאת לאור המחסור בנהגים מקצועיים במדינה, ואף התקשר לתובע בזמן אמת וביקשו לחזור לעבודה; אך התובע לא ענה לו, תוך שהתברר לו כי הוא עבר לעבוד בחברה אחרת. יצויין, כי עד זה לא עומת עם גירסתו, לפיה התובע לא פנה אליו עובר להתפטרותו בטרוניה על ההפחתה ב-4 משכורותיו האחרונות תוך מתן הזדמנות לתקנה לכאורה.

גם ביחס ליום סיום יחסי העבודה מסר התובע מספר גירסאות כפי שפורט לעיל.

דווקא גירסת הנתבעת, לפיה התובע מסר מכתב התפטרות ביום 31.12.12 לפיו התפטר והפסיק לעבוד ביום 22.12.12, לא נסתרה ; והיא תומכת בטענת הנתבעת, לפיה התובע עבר לעבוד בחברה אחרת. דהיינו, התובע המציא מכתב התפטרות לאחר שהתפטר ביום 22.12.12. גם בנתון זה יש כדי לתמוך בטענת הנתבעת , לפיה התובע לא התריע על פגיעה במשכור ותיו בזמן אמת. בהקשר זה יצוין, כי התובע המציא טכוגרפים לתמיכה במועד שטען לסיום עבודתו, הנושאים תאריכים מאוחרים ליום 22.12.12, וגם בכך יש כדי לפגום בגירסתו.
יצוין כי מכתב ההתפטרות נושא תאריך אחר מזה שבו נמסר בפועל.
ועוד יצוין, כי במכתב ההתפטרות אין כל אזכור של פניות קודמות של התובע לנתבעים, דבר התומך במסקנתנו לפיה לא היו פניות כאלה.

10. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע הוא זה שהתפטר, תוך שהוא מנסה ליצור בדיעבד תשתית עובדתית לפיה הורעו תנא י עבודתו כך ששכרו הופחת.

התובע מסר מספר גירסאות בדבר מועד סיום עבודתו, כדי לטשטש את המועד האמיתי לעזיבתו , שחל בסמוך מאוד להתחלת עבודתו אצל מעסיק חדש. התובע ניסה לטעון כי החל לחפש מקום עבודה 10 ימים עובר להתחלת עבודתו במקום החדש , בעוד שעלה כי החל לעבוד במקום החדש מיד עם התפטרותו מהנתבעת 1.

דווקא ההפחתה בשכרו של התובע בארבעת החודשים האחרונים לעבודתו הוסבר ה בצורה עניינית ורציפה, והוכח כי ההפחתה נבעה מירידה בהיקף עבודת התובע וזאת לאור בקשתו.
עוד יצוין, כי במסגרת ההליך דנן לא ציין התובע באלו מועדים פנה לנתבעת והתלונן, וגם לא פירט את היקף עבודתו בחודשים שבמחלוקת. עוד נוסיף, כי ההפחתה ב-4 החודשים האחרונים במשכורת נובעת מהפחתה בשיעור הפרמיות, נתון המחזק את גירסת הנתבעים לעניין אופי מתן הפרמיות, כך שהן משתנות בהתאם להיקף העבודה.

לפיכך, אין אנו מקבלים את גירסת התובע ביחס לסיום עבודתו. אנו קובעים כי התובע התפטר מרצונו ומסיבותיו שלו, וכי לא חלה כל הרעה בתנאי עבודתו.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים.

פדיון חופשה

11. דין התביעה בגין רכיב זה להדחות במלואה, ונפרט.

משהתביעה דנן הוגשה לאחר למעלה משלוש שנים מתום סיום יחסי העבודה, הרי שיש לדחות את התביעה ברכיב זה מפאת התיישנות , בהתאם לחוק חופשה שנתית. לפיכך, אין מקום להידרש ליתר טענות הצדדים ביחס לתביעה ברכיב זה.

דמי חגים

12. בגין רכיב זה תבע התובע סך של 19,840 ₪.
אמנם, התובע זכאי לתשלום דמי חגים אך לא בהיקף לפיו תבע.
ראשית, התובע לא לקח בחשבון את סוגיית ההתיישנות.
בנוסף, התובע לא קיזז מהסכום אותו תבע סך של 5,365 ₪ שקיבל. יצוי ן, כי סכום זה נטען על ידי התובע עצמו בסיכומיו.
לפיכך, משזכאי התובע לדמי חגים החל מחודש 5/09 ועד חודש 12/12 בהתאם לתקופת ההתיישנות, הרי שבהתאם לאמור בסעיף 78 לכתב תביעתו זכאי הוא לסך של 10,380 ₪ (2,680 ₪ + 2,710 ₪ + 2,790 ₪ + 2,200 ₪), כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 5,365 ₪ שקיבל.

לפיכך, התובע זכאי לסך של 5,015 ₪ בגין דמי חגים.

הפרשות לפנסיה

13. בגין רכיב זה תבע התובע סך של 90,396 ₪, לפי הפרשה בגובה 6% לכל תקופת העבודה, במכפלת השכר הקובע לדידו (10,800 ₪) ב-150%.

הננו קובעים, כי התובע אכן זכאי לתשלום הפרשות לפנסיה לפי שיעור של 6%.
דא עקא, התובע לא לקח בחשבון את תקופת ההתיישנות, כך שבמקום 93 חודשי עבודה לפיהם תבע זכאי הוא לפי 43 חודשים , היינו 5/09-12/12.
כמו כן, גם השכר הקובע לפיו תבע מצדיק שינוי, היות והתובע כלל את רכיב הפרמיות , בעוד שהוכח כי מדובר בפרמיה אמיתית, שסכומה משתנה מדי חודש בהיותו תלוי במספר פרמטרים שונים.

לפיכך, יגיש התובע תחשיב לפי גובה הפרשה של 6%, לפ י השכר ששולם ללא הפרמיות בכל חודש בחודשו, במכפלת 150% , והכל עבור 43 חודשי העבודה.

ביחס לרכיב זה נציין, כי הנתבעים טענו כי הפרישו על חשבון הרכיב סך של 16,329 ₪. ברי, כי כל סכום שהופקד לקרן הפנסיה יקוזז מהסכום אשר יעלה מהתחשיב בהתאם לנוסחה שפורטה לעיל.

קרן השתלמות

14. גם בגין רכיב זה זכאי התובע לתשלום, אך לא בהיקף לפיו תבע.
התובע זכאי לתשלום בגובה 6% בהתאם לטענתו, ובשים לב כי הנתבעים לא חלקו בסיכומיהם על היקף ההפרשה , במכפלת 32 חודשי עבודה (לאחר הפחתה של 11.5 חודשים בהתאם לצו וכפי שטענו הנתבעים) , ולפי משכורת קובעת ללא הפרמיות במכפלת 150%.

לפיכך, יגיש התובע תחשיב לפי גובה הפרשה של 6%, לפי השכר ששולם ללא הפרמיות בכל חודש בחודשו, במכפלת 150%, והכל עבור 32 חודשי העבודה.

ההלוואה שניתנה לתובע

15. הנתבעים טענו להלוואה שנתנו לתובע , כשלגירסתם התובע נותר חייב סך של 14 ,000 ₪.
הננו מקבלים את טענת הנתבעים אך לא ביחס לכל הסכום, וזאת ממספר טיעונים.
יצוין כי בכתב התביעה לא צוינה קיומה של הלוואה אותה נטל התובע.
ממסכת הראיות עלה, כי בחודש 7/12 ניתנה לתובע הלוואה בגובה 22,000 ₪ , כאשר מדי חודש נוכה סכום מסוים דרך תלוש שכר התובע.
הנתבע 2 נחקר על עניין ההלוואה וגירסת הנתבעים נותרה איתנה, כך שהסכום שנותר לכיסוי ההלוואה בסך 14,000 ₪ לא נסתר.
כמו כן, התובע בעדותו אישר כי נטל הלוואה מהנתבעת, תוך שהוא טוען שלפעמים ניכו לו 1,000 ₪ בעוד שבתצהירו (סעיף 14) טען שהחזיר 2,000 ₪ מדי חודש. בהמשך עדותו ציין, כי החזיר 1,000 ₪ מדי חודש במשך 5 חודשים עד לסיום יחסי העבודה , ואת המשכורת האחרונה בסך 7,864 ₪ לא לקח.

לפיכך, נותר התובע חייב לנתבעת סך של 22,000 ₪ בניכוי 12,864 ₪, ובסך הכל 9,136 ₪ - סכום אותו רשאית הנתבעת לקזז מכל סכום ש ייפסק נגדה.

חבותו האישית של נתבע 2

16. באשר לטענת התובע בדבר חבותו האישית של הנתבע 2, מצאנו כי יש לדחותה , באשר עלה כי
בנסיבות העניין לא התקיימו התנאים המצדיקים הרמת מסך ולו בדוחק.
עסקינן בנתבעת סולבנטית, המעסיקה עשרות עובדים , כאשר 5 חודשים עובר להתפטרותו ניתנה לתובע הלוואה בסך 22,000 ₪, אותה לא פרע במלואה.
עוד עלה, כי הנתבעת החתימה את התובע על הסכם עבודה, ואף ניתנה לו הודעה על תנאי עבודתו , ו הנתבעת שילמה לתובע את זכויותיו לפי ההסכם וההודעה, והכל כמפורט בתלושי השכר.
לאור האמור לעיל, אין המדובר בנסיבות המצדיקות הרמת מסך.

לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבע 2 להדחות.

אחרית דבר

17. הנתבעת 1 תשלם לתובע עבור דמי חגים סך של 5,015 ₪
סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.16 ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, רשאית הנתבעת לקזז סך של 9,136 ₪ בגין ההלוואה אותה נטל התובע . סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.16 ועד לתשלום בפועל.

18. כמו כן, זכאי התובע לתשלום בגין הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, כמפורט להלן:

הפרשות לפנסיה
התובע יגיש תחשיב לפי גובה הפרשה של 6%, לפ י השכר ששולם ללא הפרמיות בכל חודש בחודשו, במכפלת 150%, והכל עבור 43 חודשי העבודה.
התחשיב יוגש עד יום 1.9.19, והנתבעת תוכל להגיב עד יום 15.9.19. אחר כך יינתן פסק דין משלים.

הפרשות לקרן השתלמות
התובע תחשיב לפי גובה הפרשה של 6%, לפי השכר ששולם ללא הפרמיות בכל חודש בחודשו, במכפלת 150%, והכל עבור 32 חודשי העבודה
התחשיב יוגש עד יום 1.9.19, והנתבעת תוכל להגיב עד יום 15.9.19. אחר כך יינתן פסק דין משלים.

19. התביעה בגין הרכיבים האחרים – נדחית.

20. התיק יובא לעיון לשם מתן פסק דין משלים ביום 16.9.19.

21. במסגרת פסק הדין ה משלים ייקבע גם לעניין ההוצאות.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ט, (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בת שבע זיידמן,
נציגת ציבור
(עובדים)

יוסף יוספי, שופט

אלברט שטרית,
נציג ציבור
(מעסיקים)

הוקלד ע"י קמילה שופן