הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 27323-10-17

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור (מעסיקים) - אלברט שטרית

התובע:

איברהים אבו קרינאת
ע"י ב"כ עו "ד מוחמד מרעי

-
הנתבעת:
הקרן לפיתוח דימונה
ע"י ב"כ עו"ד אלדד אופק

פסק דין

תביעה זו עניינה שאלת קיומם של יחסי עובד-מעסיק והזכויות שלהן זכאי התובע בגין כך.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה עירונית המנהלת פרויקטים עירוניים שונים ובתוכם את פרויקט השוק העירוני של דימונה. השוק בדימונה פועל בימי רביעי בלבד משעה 05:00-20:00.

2. במסגרת השוק העירוני פיתחה הנתבעת מתחם אשר עליו הקימה קירוי מברזנט.

3. התובע התבקש לשמור על המתחם ובתמורה קיבל מידי חודש תשלום בסך של 2,859 ₪ נטו . התשלום בוצע בהעברה בנקאית כאשר מדי חודש הונפק לתובע תלוש שכר.

4. בחודש 3/2012 הופסקה ההתקשרות בין הצדדים ו ביום 30.5.12 נחתם בין הצדדים הסכם שבמסגרתו שילמה הנתבעת לתובע סך של 37,831 ₪ לסילוק כל טענות הצדדים זה כלפי זה (להלן: ההסכם).

5. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה - האם בוצעה השמירה במסגרת יחסי עובד-מעסיק או שמא בוצעה השמירה במסגרת תשלום דמי חסות מבלי שבוצעה כל עבודה בפועל. כפועל יוצא ממחלוקת זו עולה שאלת זכאות התובע לתשלום זכויות קוגנטיות מכח יחסי העבודה וסיומם.

6. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העיד מר שמעון מזוז אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל הנתבעת וכגזברה (להלן: מר מזוז).

טענות הצדדים

7. לטענת התובע, הועסק על ידי הנתבעת כשומר בשוק העירוני החל מיום 2.8.02 ועד ליום 30.4.12. לדבריו, השתמשה הנתבעת בשירותיו על מנת למנוע את השחתת הברזנט היקר בשוק העירוני. התובע גורס, כי מתקיימים סממנים רבים לקיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים לרבות הנפקת תלושי שכר, תשלום השכר ישירות לחשבונו בבנק, החתמתו על כרטיס עובד מידי שנה, תשלום פיצויים בסוף תקופת העסקה ומשלוח מכתבים כפי ששלחה הנתבעת לכל העובדים. התובע מוסיף וטוען, כי בעניינו נתקיימו מבחן הקשר האישי, מבחן ההשתלבות ומבחן הפיקוח. לדבריו, הנתבעת לא טענה כי התובע לא שמר במקום ולא סתרה את טענתו כי העסקתו נועדה לשמור על הברזנט.

התובע טוען, כי הנתבעת נמנעה מלהביא עדים, לא הציגה דוחות נוכחות ופנקס חופשה ודי בכך כדי לחזק את טענותיו. עוד טען התובע, כי אין ליתן תוקף להסכם שנחתם בין הצדדים בתום תקופת העסקה שכן מדובר בהסכם מקפח אשר לא פירט את זכויות התובע.

התובע העמיד את תביעותיו לתשלום חלף הודעה מוקדמת, השלמת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, דמי הבראה, דמי נסיעות וגמול בגין אי תשלום שעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך כולל של 233,151 ₪.

8. לטענת הנתבעת, סיפק התובע לנתבעת שירותי שמירה בשוק העירוני והיה אמון על מניעת השחתת השוק על ידי בני משפחתו, חבריו ומכריו וזאת בתמורה לתשלום דמי חסות. לטענתה, משלא נדרשו עוד שירותיו, ניתנה לו הודעה מראש על סיום ההתקשרות וביום 30.5.12 חתמו הצדדים על הסכם שבו הובהר ו טיב היחסים בין הצדדים, אופן ההתקשרות והוסכם על תשלום לסילוק סופי של כל טענות הצדדים. לדבריה, לא נתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק ועל כן לא קמה לה כל חובה לתשלום לזכויות הנטענות בכתב התביעה.

הנתבעת טוענת כטענות מקדמיות כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, מחמת היעדר עילה עקב חתימת הסכם סיום ההתקשרות אשר הסדיר את סיום ההתקשרות בין הצדדים. הנתבעת מצביעה על כך שהתובע העלים את דבר קיומו של ההסכם וזאת בחוסר תום לב.

9. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי לא נתקיימו שלושת המבחנים שלהם טוען התובע לקביעת יחסי עובד-מעסיק והעובדות בשטח אינן מתיישבות עם הסברי התובע. לטענתה, השוק מעולם לא היה זקוק לשמירה יום יומית, השוק היה פעיל במשך יום אחד שבוע בלבד ובשעות שהתובע לא נכח בשוק (לטענתו) לא היה לו כל מחליף ומכאן כי הפעולה היחידה שלה נדרש היתה לוודא שלא יגרם נזק ונוכחותו במקום לא נדרשה.

10. בסיכומי התשובה טען התובע, כי טענת תשלום דמי החסות נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת ויש לדחותה משום שהיא מהווה שינוי והרחבת חזית. עוד טוען התובע, כי טענת השיהוי הועלתה כטענה בעלמא. התובע חזר על טענתו כי עבד כשומר, עובד שכיר לכל דבר ועניין, קיבל תלושי שכר, ביקש רשות לצאת לחופשה ועובד אחזקה בנתבעת היה הממונה הישיר על עבודתו. לדבריו, משנזקקה הנתבעת לשירותיו והעסיקה אותו תקופה ארוכה, שילמה לו שכר ולבסוף שילמה לו פיצויי פיטורים , אין טענותיה מתיישבות עם השכל הישר.

הכרעה

11. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה - האם שררו ביניהם יחסי עובד -מעסיק.
 
על-פי הפסיקה, היותו של אדם "עובד" הוא דבר של סטטוס ומעמד זה אינו נקבע על-פי התיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם אלא נקבע מבחינה משפטית על-פי נסיבות המקרה כהווייתן (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי - זינגר ואח', פד"י יח (2) 269; דב"ע לה/36-3 עידית נוימן - מאיר כץ, פד"ע ו' 333).
 
לעניין דיון במעמדו של אדם כשכיר או כמפרנס עצמאי, אין להגיע למסקנה אלא על-פי מכלול הסממנים והעובדות הנתונים במצטבר תמונה כוללת ושלמה (דב"ע לג/30-0 המוסד לביטוח לאומי - אבא כהן ומאפיית כץ בע"מ, פד"ע ד' 393) והתשובה לשאלה אם פלוני הוא "עובד" או לא, היא מסקנה משפטית הנובעת ממערכת עובדות מסויימת (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה - דוד בירגר , פד"ע ג' 177).
 
12. פסיקת בתי-הדין אימצה את מבחן ההשתלבות כמבחן מועדף (דב"ע לא/27-3 הנ"ל) תוך שימוש במבחנים נוספים.
 
למבחן ההשתלבות שני פנים:-
 
הפן החיובי - שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר שניתן להשתלב בו, כשהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושמבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו "גורם חיצוני" (דב"ע לא/27-3 הנ"ל וכן דב"ע מב/123-3 תחיה סגל - רחל גור , פד"ע יד' 190).
 
הפן השלילי - שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.
 
עם זאת כאמור, לצד מבחן ההשתלבות קיימים מבחני משנה נוספים כגון, מבחן הפיקוח, מבחן הקשר האישי ועוד.
 
13. שמענו את עדויות הצדדים ולא מצאנו, כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי נתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין הנתבעת.

לטענת התובע בעניינו מתקיימים שלושה מבחנים המצביעים על יחסי עובד-מעסיק, מבחן ההשתלבות, מבחן הקשר האישי ומבחן הפיקוח. נבחן טענותיו להלן.

14. התובע טען כי התקשר עם מר מזוז, שהזמינו לעבוד כשומר (עמ' 9 ש' 3-9) כאשר השעות שבה ן נתבקש לשמור היו מהשעה 16:00 ועד לשעה 07:00, וביום שישי, מהשעה 13:00 ע ד ליום ראשון שעה 07:00 (עמ' 6 ש' 25-29).

אלא שמעדותו של התובע עלה כי השוק פעל יום אחד בשבוע בלבד, וזאת ביום רביעי החל מהשעה 05:00 בבוקר ועד לשעה 20:00 (עמ' 6 ש' 16-21). התובע לא נתן כל הסבר מדוע נדרש לעבוד רק בשעות שלהן הוא טוען ולא נדרש לעבוד בשעות היום בימים שבהם השוק אינו פעיל. זאת ועוד, התובע נשאל מה קורה בשעות שהוא אינו נוכח וכאשר השוק אינו פעיל והשיב "אני בבית... לא יודע ככה סיכמתי" (עמ' 7 ש' 1-3) וכי השוק סגור ונעול. לטענת התובע באשר להיקף העבודה הנטען על ידו, אין כל הסבר הגיוני.

15. התובע נשאל כיצד נתקבל לעבודה, והשיב כי הגיע למר מזוז "דרך מישהו לא יודע..." (עמ' 9 ש' 19). משעומת עם הטענה כי אביו הוא שיצר את הקשר עם הנתבעת, לא ידע לציין דבר (עמ' 9 ש' 10-16).

מר מזוז העיד כי ההתקשרות עם התובע נעשתה באמצעות אביו, וכך העיד:

"ש. אתה הוא זה שקיבל את התובע לעבודה בנתבעת?
ת. הייתי אחראי, אני לא יכול לזכור.
...
ת. עד כמה שזכור לי, זה לא הוא שהגיע, היה האבא.
ש. אתה לא זוכר אם קיבלת אותו וכעת אתה אומר כמה שזכור לך אבא הגיע?
ת. זכור לי במעורפל שהאבא עבד בקק"ל או רשות הגנים.
ש. אבא שלו הגיע אליך.
ת. כן.
ש. מתי זה היה בדיוק.
ת. זה היה סמוך לתחילת העבודה שסיימנו לבנות את השוק.
ש. הייתם שצריכים שומר.
ת. לא. עד היום לא צריך שומר. באווירה שהייתה אז הבנתי שזה אולי רמז, אולי כדי לשים שם שומר כי היריעה, מה דיבר הבחור קודם שהייתה יריעה יקרה היה ניתן להשחית אותה.
ש. זה לא מתאים לתצהיר, אתה אומר כי במסגרת פעילות הנתבעת הופעל השוק העירוני של דימונה והנתבעת השתמשה בשירותיו של התובע.
ת. כן. למנוע השחתה לברזנט.
ש. היית זקוק לשירותים שלו, אתה לא טוען שהוא השחית כדי לעבוד.
ת. לא אמרתי שהוא השחית.
ש. היית זקוק לשירותיו ולכן העסקת אותו.
ת. תקרא לזה מה שאתה רוצה.
ש. אמרת בתצהירך שהעסקת אותו כי אתה זקוק לו.
ת. אפשר לקרוא לזה כך. תקרא לזה איך שאתה רוצה. לא רציתי שישחיתו את היריעה הזו זה כל הסיפור" (עמ' 17 ש' 9 – עמ' 18 ש' 1; ההדגשות שלי - י.א.ש).

העולה מהעדויות הוא כי ההתקשרות עם התובע נועדה לשמור על הברזנט שהוקם ככיסוי לשוק, ולמעשה התובע עצמו תומך בטענה זו, שכן משנשאל מדוע השמירה נקבעה רק משעה 16:00, השיב כך:

"ש. למה השמירה רק בשעה 16:00.
ת. כך ביקש ממני המנהל לשמור משעה 16:00-07:00.
ש. למה מגיעים פורצים בשעות האלה.
ת. לא יודע.
ש. משעה 07:00-16:00 לא מגיעים פורצים.
ת. לא יודע.
ש. סיפרת לחברים למשפחה שאתה שומר שם?
ת. רק לאחים.
ש. הם הודיעו לכולם כי בגלל שאח שלהם עובד שם ולכן אסור לעשות נזקים שם?
ת. נכון. (עמ' 14 ש' 27 - עמ' 15 ש' 4 ; ההדגשות שלי - י.א.ש)

16. מדברים אלה עולה בבירור, וכך אישר גם התובע, כי משפחתו הפיצה את הידיעה שהוא שומר במקום ועל כן אסור לגרום שם נזק. מהודאה זו, בצירוף העובדה כי אין הגיון בטענת התובע שלפיה נתבקש לשמור רק בחלק משעות היממה, כאשר השוק פעיל רק יום אחד בשבוע בלבד, ובצרוף העובדה שהתובע לא ידע לומר בבירור כיצד נעשתה ההתקשרות ולשאלות רבות השיב " לא יודע", עולה המסקנה כי ההתקשרות עם התובע שנעשתה באמצעות אחר, נועדה להבטיח שלא ייגרם נזק לברזנט וכי התובע לא נדרש לשהות בפועל במקום.

17. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם העולה ממבחן הקשר האישי. לטענת התובע עצמו, כאשר נעדר מהמקום החליפו אותו אחיו וכך אמר:

"ש. גם משפחה אחים.
ת. רק אחים שלי החליפו אותי וזהו.
ש. איפה הם עבדו ששמרת.
ת. לא היו עובדים.
ש. מתי הם החליפו אותך.
ת. לפעמים שאני מבקש.
ש. אז באו ושמרו במקומך.
ת. לא. ביקשתי חופש ויצאתי.
ש. לפני רגע אמרת שאחים שלך החליפו אותך.
ת. לא הבנתי אותך בדיוק.
ש. התחרטת.
ת. לא. לא הבנתי אותך. שאני רוצה אני מבקש חופשה. הם החליפו אותי שיצאתי לסידורים שלי.
ש. בזמן העבודה.
ת. כן" (עמ' 14 ש' 13-26).

הגם שעדותו זו לא הייתה מהימנה עלינו, שכן התרשמנו כי התובע לא שהה במקום בפועל גם בשעות שאותן טען בפנינו, הרי שגם אם נקבלה כלשונה, העובדה שהתובע סבר כי אחיו יכולים להחליף אותו בעבודתו, מעידה כי התובע לא היה צריך לספק שירותי שמירה באופן אישי ומחזקת את טענת הנתבעת כי מדובר במתן שירות של שמירה ולא בעבודת עובד שכיר (בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628, 650 (1996)).

18. באשר למבחן הפיקוח - התובע נשאל מי פיקח על עבודתו וממי הוא מבקש חופשה, והשיב כי מבקש חופשה מ מר מזוז וממשה, ואולם משנשאל מיהו "משה", לא ידע לומר (עמ' 7 ש' 6-13 לפרוטוקול ).

טענת התובע כי הוא אינו מכיר את מי שפיקח עליו ושימש לטענתו, כממונה הישיר במשך כעשר שנים, אינה יכולה להתקבל על הדעת, והיא מחזקת את טענת הנתבעת כי כל שנדרש מהתובע היה לדאוג שהברזנט המשמש לכיסוי שטח השוק לא יושחת. העובדה כי התובע כלל לא ידע מי הממונה עליו מצביעה על כך שהוא לא השתלב במפעלה של הנתבעת.

19. אופן תשלום התמורה - אין מחלוקת כי התמורה שולמה לתובע במסגרת תלוש שכר. ואולם לא מצאנו כי בכך יש כדי להוות גורם מכריע בסו גיה שלפנינו. מר מזוז העיד כי שכרו של התובע שולם בתלוש שכר וזאת מאחר והתובע לא הנפיק חשבוניות מס. כאמור:

" ש. אם הנתבעת הוציאה תלוש לתובע זה אומר שהוא עבד אצלה.
ת. סיפק שירותים, לא עבד.
ש. סיפק שירותים זה כנגד חשבונית מס.
ת. לא חייב. אני יכול לגלם את זה ולשלם בתלוש. יש לפעמים שכר סופרים או אומנים שאין להם חשבונית" (עמ' 18 ש' 21-24 לפרוטוקול ).

הלכה פסוקה היא כי אופי התשלום כשלעצמו (בתלוש שכר או באמצעות חשבונית מס) אין בו כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד מעסיק או על העדרם זה, ויש לכלול מאפיין זה בשקלול יתר המאפיינים ( דב"ע נב/3-254 פריץ חיים - מפעל הפיס , פד"ע כו 372).

20. כאמור, ביום 30.5.12 נחת ם בין הצדדים הסכם (נ/2) אשר מכיל את הסכמות הצדדים לעניין סיום יחסיהם תוך מתן תשלום בסך של 37,831 ₪ לתובע.

ניכר מניסוחו של ההסכם כי הוא מציין באופן מפורש למדי כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק, כדלקמן:

"...הואיל ואברהים העניק שירותי שמירה בעצמו/ואו על ידי מי מטעמו לקרן כספק שירות החל מ 8.2002 ועד ל 3.2012 (להלן: "תקופת מתן השירותים") .
והואיל ואברהים לא הפיק חשבוניות בגין שירותיו ומשום כך הקרן הפיקה תלושי שכר על מנת להעביר את הסך החודשי כפי שסוכם בגין שירותי השמירה.
והואיל ואברהים מאשר כי יחסיו עם הקרן ו/או מי מטעמה הינם יחסי נותן שירות.
והואיל והקרן אינה זקוקה עוד לשירותיו של איברהים וברצון הצדדים לסיים את היחסים ביניהם לשביעות רצון הצדדים.
.... לפנים משורת הדין ועל אף שאיברהים מאשר כי יחסיו עם הקרן אינם יחסי עובד ומעביד...
...הוא מאשר כי לא חתם על כרטיס נוכחות ולא נדרש לעשות כן במהלך כל תקופת מתן השירות וכי בינו לבין הקרן ו/או מי מטעמה לא היו יחסי עובד מעביד, בין השאר לא פוקחו שעות מתן השירותים ואף לא נדרש לשעות ספציפיות ו/או לא ביצע את השירותים באופן אישי..." (הדגשות שלי - י.א.ש).

התובע בחר שלא לציין את דבר קיומו של ההסכם במסגרת כתב התביעה. כשנשאל על כך במסגרת עדותו, השיב:

" ש. בתוך כל כתב התביעה שלך, אני לא רואה מילה אחת על הסכם שחתמת עליו.
ת. אני לא זוכר על מה חתמתי.
ש. אצל מי חתמת על הסכם.
ת. לא יודע.
ש. חתמת על משהו, על איזה הסכם.
ת. לא זוכר על מה חתמתי.
ש. אני מציג לך את המסמך, את ההסכם זה חתימה שלך.
ת. אני לא יודע מה בהסכם.
ש. זו חתימה שלך.
ת. כן. אבל לא זוכר על מה חתמתי. אני לא מבין על מה חתמתי בכלל.
...
ש. באופן כללי אתה לא קורא על מה אתה חותם.
ת. קורא, אבל בהסכם הזה אני לא יודע על מה חתמתי.
ש. מי האיש או האישה שנתנו לך לחתום על המסמך הזה.
ת. לא זוכר.
ש. לפני שחתמת ביקשת שיאמרו מה כתוב.
ת. לא ביקשתי. לא ידעתי. לא הייתי מודע לזה. בתחילת עבודה קיבלתי 2,800 ₪ וזה קצבה. חופשים לא קיבלתי, יצאתי פעם ב...
ש. המסמך הזה לא חתמת בתחילת עבודה?
ת. נכון.
ש. מתי חתמת עליו.
ת. לא זוכר" (עמ' 9 ש' 30 - עמ' 10 ש' 32; הדגשות שלי - י.א.ש).

כשנשאל התובע בשנית מדוע לא קרא את ההסכם השיב "לא יודע, לא קראתי, לא יודע" (עמ' 13 ש' 6).

בהמשך נשאל התובע אודות פנייה משנת 2015 מטעם עורך דין בשמו של התובע. התובע הופנה למוצג נ/4 והתובע השיב כי אינו זוכר במה מדובר (עמ' 12 ש' 3-12). במהלך עדותו התובע הקריא את האמור במ כתב, וכשנשאל האם הוא קורא עברית, השיב בחיוב (עמ' 12 ש' 23-24).

21. מר מזוז הרחיב בעדותו אודות נסיבות כריתת ההסכם, כאשר לשיטתו מדובר בהסכם שאינו מכיל רכיב "פיצויים", אלא סכום שיהיה בו כדי לסיים את היחסים בנועם וכדי ש"לא תהא לו סיבה או לאחרים לבוא ולהתנכל", כלשונו:

" ש. בסוף תקופת העבודה שילמתם לתובע פיצויים, נכון, מי עשה את החישוב של הפיצויים?
ת. יכול להיות אשר שטרן שהיה הסגן שלי. זה לא היה פיצויים. אנחנו נתנו לו סכום בהסכמה, שאלנו כמה אתה רוצה. פיצויים צריך לקחת את כמות השנים. למיטב זכרוני סיכמנו איתו על סכום לסיים את היחסים בנינו, רצינו שיהיה מרוצה ולא תהא לו סיבה או לאחרים לבוא ולהתנכל.
ש. בסוף סיים ולא היה מרוצה.
ת. שחתם היה מאוד מרוצה" (עמ' 18 ש' 5-10; הדגשות שלי - י.א.ש).

22. עדותו של התובע לעניין ההסכם לא הייתה מהימנה עלינו. התרשמנו כי התובע מבין דיו את השפה העברית כדי לחתום על הסכמים, והוא אף אישר כי חתם בעבר על הסכמים בעניינים שונים. התובע אישר כי ההסכם נושא את חתימתו, ותשובותיו לגבי מועד ואופן עריכת ההסכם היו מתחמקות ומעורפלות. בכך יש בכך כדי להטיל דופי בטענתו שלפיה לא ידע על מה הוא חותם.

23. התובע טען כי טענת הנתבעת שלפיה מדובר בתשלום "דמי חסות" הועלתה רק במסגרת הסיכומים ואין לקבלה. דומה כי טעות נפלה תחת ידי התובע בטענה זו. הנתבעת טענה כי התשלום ניתן לתובע בתמורה לשירותי שמירה וכי מעולם לא קשרה עימו יחסי עובד-מעסיק. אמנם הנתבעת בכתב הגנה לא נקטה בלשון "דמי חסות" ואולם משעלה מהעדויות שהתובע לטענתו נדרש לשירותי שמירה מבלי שנדרש לנוכחות בפועל, משלא שוכנענו כי התובע נכח במקום כנטען על ידו, ומשהודה התובע עצמו כי משפחתו הודיעה לכולם כי הוא עובד במקום ועל כן "אסור לעשות נזקים שם", אין בהעדר האמירה המפורשת כי מדובר בתשלום "דמי חסות" כדי לשנות ממהות התשלום. משכך, דין טענת התובע בענין זה, להידחות.

24. בענייננו מצאנו כי לא מתקיימים המבחנים המעידים על יחסי עובד-מעסיק. התובע קיבל תשלום ללא זיקה להיקף עבודתו בפועל, איש לא פיקח על עבודתו וטיב "שמירתו" מעולם לא נבחן. העובדה כי התובע לא הכיר את הממונה הישיר שלו ( לטענתו, מר משה) מצביעה על העדר השתלבות בעבודת הנתבעת. כל אלה בצירוף העובדה כי לא הוכח שצורת ההתקשרות הראשונית נבעה מצורך אמיתי של שירות שמירה - מביאים למסקנה כי אין המדובר ביחסי עובד-מעסיק כחוק , והתובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומם של יחסים כאלו.

למעשה, הראיה היחידה לזכות התובע הם תלושי השכר. אולם כאמור לעיל, אין בכך כדי להצ ביע על קיומם של יחסי עובד-מעסיק, ולאור מכלול הנסיבות שהוצגו בפנינו, הרי שהנטל להוכחת יחסי העבודה לא הורם.

25. מכל האמור לעיל, משלא הרים התובע את הנטל להוכיח כי ביצע עבודה עבור הנתבעת כנטען על ידו, במסגרת יחסי עובד מעסיק, ומשאופי ההתקשרות בין הצדדים היה של תשלום תמורת מתן "שירותי שמירה" ולא עבור עבודת שמירה בפועל, לא מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי בינו לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעסיק ודין תביעותיו לתשלום זכויות סוציאליות עקב העבודה וסיומה - להידחות.

26. בשולי הדברים מצאנו להפנות לדברים שכבר ציינו בעבר והם יפים גם לענייננו:

"מהעדויות עולה תמונה קשה של תשלומים המתנהלים על גבול הפליליות. ברור הוא, כי התשלום שניתן במסגרת מערכת יחסים מעין זו, אינו בבחינת שכר בגין עבודה, ולא מתקיימים בו סממנים בסיסיים של התקשרות במסגרת יחסי עובד -מעביד. ... למעשה, ההתקשרות בין הצדדים היתה לקבלת "שקט תעשייתי" כאשר הנתבעת משלמת לתובע תשלום קבוע תמורת שירות לפיו משפחת התובע דואגת כי לא יהיו כל גניבות ופריצות למפעל "המבוטח" ואשר קרוי בלשון העם "דמי חסות - פרוטקשן". אכן, אף שמדובר במערכת יחסים המתנהלת באופן יומיומי באזור התעשייה עמק שרה והמקיפה מפעלים רבים, אין מדובר במערכת יחסים כשרה ובוודאי שאין להכיר בה כמערכת יחסים לגיטימית של יחסי עובד - מעביד שיש בה כדי להקנות לצד זכויות סוציאליות להם זכאי עובד מן המניין" ( עב (ב"ש) 3171/06 דליע אחמד - כחול לבן (2006) בע"מ (27.5.08).
 
27. לאור כל האמור, דין התביעה - להידחות.

בבואנו לשקול את שאלת ההוצאות סברנו כי יש לקחת בחשבון שלא זו בלבד שהתובע היה שותף לגביית דמי חסות שהיא כשלעצמה תופעה הראויה לכל גינוי ויש לעוקרה מן השורש, אלא שהתובע בעזות מצח מנצל את התשלומים ששולמו לו כ"קרדום לחפור בו" ומוסיף ותובע עוד ועוד. בנסיבות אלה, מן הראוי להטיל על התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, (12 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אלברט שטרית
נציג ציבור

יעל אנגלברג שהם
שופטת