הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 22755-12-14

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור (עובדים) – גב' בת שבע זיידמן

התובעת/הנתבעת שכנגד:
"ירים" מסחר והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שי אדרי ו/או עו"ד צביקה הלפגוט

-

הנתבע/התובע שכנגד:
רמי סברי
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק מירלאשוילי

פסק דין

1. לפנינו ארבעה תיקים שנידונו במאוחד. תיק אחד עניינו תביעה שהגישה חברת ירים מסחר והשקעות בע"מ (להלן: "החברה") כנגד הנתבע רמי סברי (להלן: "הנתבע"). שלושה תיקים נוספים הינם תיקים שהועברו אל בית דין זה מבית משפט השלום בתל-אביב, שם החלו כהתנגדות לביצוע שטר. נושאי אותם תיקים הינם שטרות שנמסרו מהחברה לנתבע במסגרת סיום ההתקשרות, לאחר מכן החברה ביטלה את השטרות, הם הוצגו בהוצל"פ והוגשו התנגדו יות לביצוע שטר.
השאלה העולה בכל התיקים הינה שאלה אחת: האם התובעת ומנהלה, מר יצחק סברי (להלן: "יצחק"), ידעו אודות כספים שנצברו לנתבע במסגרת ביטוח מנהלים בחברת הביטוח "כלל"?
הרקע למחלוקת; הנתבע היה בעל מניות בחברה וגם עובד שלה במשך שנים רבות. בשנת 2014 נפרדו הדרכים, כך שהנתבע חדל להיות עובד של החברה וכן חדל להחזיק במניות שלה, ואילו יצחק הוא זה שנותר בעל המניות בחברה וגם עובד שלה. לצורך כך נערך בין הצדדים הסכם, ובו נכתב הסכום לו זכאי הנתבע בגין המניות שהחזיק, וכן הסכום לו הוא זכאי כעובד החברה. החברה מסרה לתובע המחאות בהתאם לסכומים הנקובים בהסכם, ואחר כך ביטלה את ההמחאות שניתנו לו עבור זכויותיו כעובד בסך כולל של 708,000 ₪.

לגירסת יצחק, הוא והחברה לא ידעו אודות אותם כספים שנצברו לנתבע בביטוח המנהלים , ולפיכך היתה לה הזכות לבטל את ההמחאות שמסרה לנתבע. בנוסף, החברה זכאית לפיצוי בגין הפרת הסכם מצד הנתבע, תוך גרימת נזקים ממוניים ושאינם ממוניים, וגובה הפיצוי לצרכי אגרה הינו 500,000 ₪.
לגירסת הנתבע, החברה ויצחק ידעו היטב אודות אותם כספים שנצברו לו בביטוח המנהלים , ולפיכך לא היתה לחברה זכות לבטל את ההמחאות. מאותה סיבה החברה גם לא זכאית לכל פיצוי, מאחר ולא היתה כל הפרת הסכם מצד הנתבע, והוא לא הסב לחברה כל נזקים.

טענות התובעת

2. בכתב התביעה נטען, כי הנתבע פעל שלא כדין כלפי החברה ו/או כלפי מנהלה יצחק, וכך הפר את הוראות ההסכם שנחתם.
הנתבע פעל במרמה ובהונאה ו/או בהטעיה ו/או בחוסר תום לב, בכך שהסתיר מידע אודות כספים שהוציא מהחברה ושהועברו לביטוח מנהלים ו/או לקופות ולקרנות אחרות.
יש להפחית את הסכומים אותם הפרישה החברה לקופות מכל סכום אותו התחייבה לשלם לנתבע בהסכם שנחתם ביום 29.6.14.
הנתבע הפר את ההסכם בכך שהסתיר מידע רלוונטי וביקש לקבל כפל תשלום עבור זכויותיו: מחד – המחאות שקיבל ישירות מהחברה, מאידך – שחרור כספים מהקופות.
לפיכך, ביקשה החברה לקבוע כי בדין בוטלו שש הה מחאות שנמסרו לנתבע על סך כולל של 708,000 ₪.
בנוסף, ביקשה החברה לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי הפרת ההסכם, תוך גרימת נזקים ממוניים ונזקים שאינם ממוניים, בסכום של 1,000,000 ₪, אשר לצרכי אגרה הועמד על סך של 500,000 ₪.

טענות הנתבע

3. בכתב ההגנה נטען, כי התובעת ויצחק ידעו אודות כל הפוליסות אשר יש לנתבע, והחברה היא זו שהפרישה את הכספים לאותן פוליסות במשך השנים. יצחק אף חתם על המחאות שהיו מיועדות לאותן פוליסות, ועל חלק מהן אף חתם לאחר ההסכם הזמני ולפני ההסכם הקבוע.
יצחק הינו איש עסקים ותיק וממולח, אשר היה מודע היטב לכל העניינים הכספיים של החברה, ושניהל אותה ביד רמה. יצחק ידע היטב אודות כל סכום שיצא מהחברה, וכך ידע גם אודות כספי ההפרשות. אותן הפרשות אף פורטו בצורה מפורשת בתלושי השכר של הנתבע, בדוחות השנתיים ובמאזנים.
הצדדים חתמו על הסכם זמני ואחר כך על הסכם קבוע, והכל בסיוע עורכי דין ורואה חשבון, ויצחק קיבל את כל המידע אודות ההפרשות המדוברות. בהסכם הזמני הראשון הזמני אף נקבע שיש להשלים את ההפרשות בגין אפריל-מאי 2014, ויצחק הוא זה שחתם על המחאות לקיום התחייבות זו.
לפיכך, יש לדחות את תביעת החברה, היות והנתבע לא הסתיר ממנה דבר ולא הפר את ההסכם, וממילא לא גרם לנזקים.
בנוסף, יש לחייב את החברה לשלם לנתבע את הסכום המצטבר של ההמחאות שביטלה, 708,000 ₪, יחד עם סכום של 50,000 ₪ בגין הוצאות פתיחת תיקי הוצל"פ.

דיון והכרעה

4. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את גירסת הנתבע, ולקבוע כי החברה ויצחק ידעו אודות כל הכספים שהופרשו לקופות לטובת הנתבע.
לפיכך, כפועל יוצא יש לדחות את התביעה שהגישה החברה, ולחייבה לשלם לנתבע את הסכומים המצטברים של ההמחאות שביט לה יחד עם הוצאות.
להלן נפרט את נימוקינו למסקנה זו.

5. הדמויות המרכזיות בפרשה הינן יצחק סברי והנתבע רמי סברי, שהם שני אחים. מאחר ומדובר באחים, ומאחר ועלה כי המחלוקת מסבה עוגמת נפש למשפחה כולה, בית הדין עשה מאמצים כבירים על מנת לסיים את המחלוקת בדרכי נועם. דא עקא, המאמצים לא הניבו פירות, ובשל כך נכתב פסק דין זה.
המחלוקת הינה למעשה מחלוקת עובדתית בין שני האחים. לפיכך, העידו כמובן שני האחים בעצמם. בנוסף, העיד עו"ד רועי שעיה, אשר ערך את ההסכם בין הצדדים ואשר ייצג את יצחק. כן העיד רואה חשבון שלמה קריספל, שהוא רואה החשבון של החברה. בנוסף, העידה עו"ד עדי גילה חכמון, אשר יצגה את הנתבע בקשר להסכם בחלק מהזמן. כמו כן, העידו אלון סברי -בנו של יצחק, ואיתי גבריאל – בנו של סוכן הביטוח שהלך לעולמו.
להלן נפרט את העובדות שהוכחו מהעדויות, ואחר כך נפרט בקצרה בקשר לכל עדות.

6. לאחר שמיעת העדויות, בשילוב עם הראיות שהוגשו, עולה התמונה העובדתית שתפורט להלן.
שני האחים, יצחק והנתבע, עבדו יחד במסגרת אותה חברה - התובעת, בה יצחק היה בעלים של 80% מהמניות ואילו הנתבע היה בעלים של 20% מהמניות. ההתקשרות החלה ביום 1.4.97 ונפסקה ביום 31.5.14, שאז הנתבע עזב את החברה, בכך שחדל להיות עובד שלה וחדל להחזיק במניותיה, ויצחק נותר בעל מניות יחיד ועובד של החברה.
היחסים בין הצדדים ידעו עליות ומורדות במשך השנים, אך לבסוף יצחק הוא זה שיזם את סיום העבודה המשותפת; והתרשמנו, כי עשה כן מאחר ולא ראה בעין יפה את הזמן שהנתבע הקדיש למשפחתו, לרבות יציאה לחופשות.
ביום 13.4.14 פנה יצחק אל עורך דינו, אשר הוציא מכתב לנתבע, לפיו הופסקה זכות החתימה שלו בשם החברה. בנוסף, ביום 23.4.14 זומן הנתבע לשיחת שימוע כדי לשקול את הפסקת עבודתו בחברה. במקביל, קיים יצחק אס יפת מנהלים בחברה, אליה לא זומן הנתבע, בה הוחלט להדיר את הנתבע מכל פעילות בחברה. לבסוף התקיימה שיחת השימוע, בה שני הצדדים היו מיוצגים ע"י עורכי דין, והוחלט כי הנתבע ימכור את מניותיו בחברה ליצחק ויחדל להיות עובד של החברה.
הצדדים ניהלו משא ומתן, והגיעו להסכמה אודות הסכום הכולל של הכספים שהנתבע יקבל, הן עבור המניות והן עבור זכויותיו כעובד – 2,380,000 ₪. הסכם זמני נחתם ביום 13.5.14, ובו נקבע בהאי לישנא:

כפי שניתן לראות, נקבע בהסכם כי יבוצעו הפרשות לטובת הנתבע בגין חודשים אפריל-מאי 2014, ואז לא יהיו לנתבע כל טענות בקשר ליחסי עובד-מעסיק, לרבות הפרשות. בנוסף, ניתן לראות מההסכם כי בסעיף 4 הוסכם כי ישולם לנתבע סך של 40,000 ₪ מקרן הפיצויים אשר בקופה המרכזית. מכך עולה בבירור, כי עסקינן בשני סוגים של הפרשות: הפרשות לביטוח מנהלים, אותן יש להשלים, והפרשות לקרן פיצויים מרכזית, משם יש להעביר לנתבע 40,000 ₪.
לאחר חתימת ההסכם הראשון הזמני, ישב כל צד עם רואה החשבון ועם בא כוחו, ולאחר מכן נחתם ההסכם השני והסופי ביום 29.6.14, אשר הוא זה אשר דווח לרשויות המס. בהסכם הסופי נותר הסכום הכולל כמות שהוא, 2,380,000 ₪, אולם החלוקה הפנימית השתנתה: עבור זכויות עובד עלה הסכום ועמד על 720,000 ₪, ועבור המניות ירד הסכום ועמד על 1,180,000 ₪. היינו, הסכום בגין זכויות עובד הוגדל על חשבון הסכום עבור המניות.
התרשמנו, כי השוני בסכומים חל לאור תכנון מס שעשו הצדדים. לצדדים היה מחיר מטרה שעמד על 2,380,000 ₪, ולחלוקה הפנימית לא היתה חשיבות. לפיכך, הצדדים שינו את החלוקה הפנימית עקב שיקולי מס והסכום הכולל נותר כמות שהוא.
וכך נקבע בהסכם הסופי:

כפי שניתן לראות, בהסכם הסופי אין התייחסות לכספים שיש להפריש בגין חודשים אפריל- מאי 2014. הסיבה לכך פשוטה; לאחר ההסכם הראשון הופרשו אותם כספים בפועל והועברו לחברת הביטוח לזכותו של הנתבע. לפיכך, בהסכם הסופי רק נקבע, כי לנתבע לא יהיו כל טענות, לרבות בנושא הפרשות.
על ההמחאות לחברת הביטוח בגין חודשים אפריל-מאי 2014 חתם יצחק בעצמו, ובאותה עת הנתבע כבר לא היה בעל זכות חתימה. מכאן, שיצחק ידע אודות מצב הקופות לפחות בשלב של חתימת ההסכם הראשון, קל וחומר, בשעה שחתם על ההמחאות. מסקנה זו מתחזקת לאחר שעולה, כי יצחק ערך בדיקות מקיפות בקשר לשווי של החברה בטרם חתם על ההסכם הראשון, והשלים את הבדיקות בטרם חתם על ההסכם הסופי. בדיקות אלה כללו גם את בדיקת הזכויות והכספים שיש לנתבע בקופות. סוכן הביטוח סיפק ליצחק את הנתונים בגין כל הזכויות שיש לנתבע בקופות, וכן מסר לו את המידע בפגישות ובשיחות שנערכו.
בנוסף, בטרם חתם על ההסכמים, יצחק הלך לפגישות עם רואה החשבון של החברה, וקיבל את מלוא המידע, לרבות בקשר להפרשות שבוצעו לטובת הנתבע כל השנים. הוכח כי כל המידע היה מצוי אצל רואה החשבון, שבסוף כל שנה קיבל מחברות הביטוח דוחות על הפרשות לקופות השונות. ורואה החשבון מסר מידע זה ליצחק הן באופן שוטף במשך השנים, והן במקביל לחתימת ההסכמים.
יצחק אף נפגש עם עו"ד חכמון, אשר יצגה את הנתבע בחלק מהזמן, והלין באזניה אודות "המיליונים" שנצברו לנתבע בקופות, לעומת יצחק עצמו שאין לו כל כספים בקופות. עו"ד חכמון בדקה את הדברים, וחזרה אל יצחק עם הסכום המדויק הצבור בקופות, והכל בטרם נחתם ההסכם הסופי.

לפיכך, הוכח כי יצחק ידע היטב את מצב הכספים שהופרשו לטובת הנתבע לביטוח המנהלים. יצחק ידע זאת היטב בזמן אמת, מאחר והוא זה שחתם על ההמחאות בנושא, וכן מכיוון שבכל מקרה הוא ידע היטב אודות כל סכום אשר יצא מהחברה, מאחר וניהל את החברה ביד רמה ובאופן מדוקדק. בנוסף, כספי ההפרשות נרשמו בתלושי השכר של הנתבע באופן ברור, וכן הופיעו בדוחות ובמאזנים של החברה, אשר על כולם היה אחראי יצחק, אשר הכיר אותם היטב לפרטיהם.
בכל מקרה, לקראת חתימת ההסכמים ערך יצחק בדיקות מקיפות באשר לשווי החברה ובאשר לכספים שנצברו לטובת הנתבע בביטוח המנהלים, ולפיכך ידע היטב את הסכום המצטבר בטרם חתם על ההסכמים.
יש לזכור, כי יצחק הוא זה שנותר בעל מניות יחיד בחברה ומנהל יחיד, ולפיכך עמד לרשותו כל הצוות המקצועי שטיפל בחברה, לרבות רואה החשבון, עורך הדין וסוכן הביטוח. כל אלה מסרו לו את מלוא המידע במקביל לעריכת ההסכמים, ואת זאת הם עשו הן בעל פה, והן תוך הצגת המסמכים הרלוונטיים.
לאור זאת, יש לקבוע כי בשעת חתימת ההסכמים, הן הראשון והן השני, יצחק ידע היטב כמה כספים צבורים לנתבע בביטוח המנהלים.
להלן נפרט את העדויות ששמענו, בהן יש חיזוק למסקנה אליה הגענו.

7. עדותו של יצחק

שמענו את חקירתו הנגדית של יצחק, לאחר שהגיש תצהיר עדות. התרשמנו כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדות זו. עד זה התחמק משאלות שלא היו נוחות לו, ובדבריו נפלו סתירות רבות. התרשמנו מעדותו כי עסקינן באדם שניהל את החברה באופן מדוקדק וקפדני, ושעל פיו נשק דבר. יצחק ידע היטב אודות כל סכום שיצא מהחברה בכל עת, וכן ידע את המפורט בתלושי השכר של הנתבע, בהם פורטו ההפרשות, כמו גם את המופיע בדוחות ובמאזני החברה, שגם בהם פורטו ההפרשות. ליצחק היה מחיר מטרה לשם הפרידה מאחיו כשותף וכעובד, והחלוקה הפנימית לא היתה חשובה לו. לקראת חתימה על ההסכמים בדק יצחק היטב את מצב החברה, לרבות את נושא ההפרשות לביטוח המנהלים של הנתבע, והוא הכיר את הנתונים היטב גם עובר לכך. וחשוב לציין, כי לאחר חתימת ההסכם הראשון יצחק הוא זה שחתם על ההמחאות המיועדות להשלמת ההפרשות לביטוח המנהלים של הנתבע, כך שבמועד זה כמובן שהוא ידע את הנתונים, בהמשך לידיעה הקודמת שלו.

8. עדותו של הנתבע

שמענו את חקירתו הנגדית של הנתבע, שבאה בהמשך לתצהיר שהגיש. התרשמנו שמדובר בעדות כנה ואמיתית, ואנו מקבלים אותה כמהימנה. הנתבע השיב על כל שאלה שנשאל באופן קולח, גם אם לא היתה זו שאלה נוחה עבורו.
מעדותו של הנתבע עולה, כי אכן יצחק הוא זה שיזם את הפרידה העסקית, לאחר שלא ראה בעין יפה את הזמן שהקדיש הנתבע למשפחתו. הנתבע תיאר וסיפר כיצד יצחק ידע היטב אודות כל סכום שנכנס לחברה ושיצא ממנה, לרבות ב קשר להפרשות לביטוח המנהלים. ועוד העיד, כי יצחק היה מתמרמר תדיר אודות הכספים שהופרשו לביטוח המנהלים של הנתבע.
באשר להסכם הזמני שנחתם, גם לנתבע לא היתה חשובה החלוקה הפנימית של שני הסכומים. לפיכך, לאחר חתימת ההסכם הזמני, ערכו הצדדים ניתוח של החבות במס, ואז חתמו על ההסכם הסופי בו נותר על כנו הסכום הכולל, אולם שונו שני הסכומים המרכיבים אותו.
מעדותו של הנתבע עולה, כי אלמלא הוסכם כי פוליסת הביטוח נותרת בבעלותו, הוא לא היה חותם על ההסכם כפי שחתם.
מעדות הנתבע עולה, כי יצחק הכיר היטב את תלושי המשכורת של הנתבע לאורך השנים, והיה מעיין בהם היטב בזמן אמת. ויותר מכך, לא פעם יצחק ביקש מהנתבע לבצע הקטנה של המשכורת הרשומה בתלוש, כשבמקביל תבוצע השלמת ההפרש במזומן, אולם הנתבע סירב לכך.

9. עדות עו"ד עדי גילה חכמון

עדות זו הינה עדות חשובה ביותר. העדה הגישה תצהיר ונחקרה אודותיו, ואנו מקבלים את עדותה כמהימנה מאוד. מעדותה עולה שהיתה מעורבת בהסכם הראשון, לרבות במגעים לקראת חתימתו. עלה מעדותה, כי יצחק התלונן באוזניה אודות "המיליונים" שנצברו לנתבע בביטוח המנהלים, ואילו הנתבע הכחיש את הדברים וטען לסכום נמוך יותר. עדה זו ביקשה וקיבלה מסמך בו נקוב הסכום המדויק שנצבר, נפגשה עם יצחק ומסרה לו את הנתון, בזמן שהמסמך מצוי על השולחן. יצחק קיבל את הנתון, ולא טען יותר אחרת. אין זה נהיר אם יצחק ביקש לעיין באותו מסמך, אולם אין לכך חשיבות, מאחר ולו היתה מבקש לעיין בו, היתה העדה מאפשרת לו זאת, מאחר וזו היתה מטרת הפגישה. בנוסף, גם לו היתה מסרבת להראות לו את המסמך (דבר שלא התרחש), יכל יצחק לבקש את המסמך מרואה החשבון או מסוכן הביטוח, שעמדו לרשותו.
עולה מעדותה, כי יצחק הסכים לסכום שמסרה, וביקש שהסכום יובא בחשבון בהתחשבנות שבין הצדדים.
מעדות זו גם ניתן ללמוד מדוע בהסכם הסופי לא פורט הסכום שהצטבר בביטוח המנהלים – מאחר וכולם ידעו אודותיו. במקביל, סכום של 40,000 ₪ שהיה צבור בקופת פיצויים כללית כן הופיע בהסכם הסופי, וזאת לבקשת יצחק, שביקש שיהיה ברור שהוא משתמש בסכום זה לצורך התשלום לנתבע.
ועוד עלה מעדות זו, כי הצדדים שינו את הסכומים עקב שיקולי מיסוי, כפי שטען יצחק.

10. עדות עו"ד רועי שעיה

עו"ד שעיה ערך את ההסכם בין הצדדים, וייצג את יצחק.
מעדותו עולה כי אכן נקבע "מחיר מטרה" ע"י יצחק, שאף קיבל את שרצה.
מעדות זו עולה, כי כל צד הלך לרואה החשבון של החברה כדי לקבל את הנתונים ואת החומר. עד זה העיד כי הוא לא נשכר על ידי יצחק כדי לבצע בדיקות, אלא שיצחק עצמו ערך את הבדיקות. עד זה בעצמו ביקש מיצחק ללכת לרואה החשבון כדי לבצע את הבדיקות, ולמיטב ידיעתו של העד יצחק עשה זאת בפועל.
ועוד עלה, כי עד זה נחשף לתלושי השכר של הנתבע, כך שלמעשה עולה כי הוא ידע אודות ההפרשות לביטוח המנהלים. יש לזכור, כי מדובר בעו"ד שייצג את יצחק, וידיעה שלו שקולה לידיעה של יצחק עצמו.
מהאמור לעיל עולה , כי עדות זו למעשה תומכת בגירסת הנתבע.

11. עדות רואה חשבון שלמה קריספל

עדות זו חשובה, באשר עסקינן ברואה החשבון של החברה, שמלווה אותה מאז הקמתה.
מעדות זו עולה, כי לעד היה את כל המידע הנוגע להפרשות לחברות הביטוח. בסוף כל שנה הוא היה מקבל מחברות הביטוח דוחות, ומכין דוחות מפורטים. לגבי כל עובד היו לו את הנתונים המדויקים, הן באשר לסכומים שהופרשו בכל שנה והן באשר לסך המצטבר.
עד זה העיד כי הוא עמד לרשות יצחק בכל שאלה, כדי למסור לו את המידע הנדרש. מעדות זו עולה, כי יצחק קיבל מהעד את מלוא המידע ביחס לקופות באופן שוטף במשך השנים וכן במקביל לחתימת ההסכמים.

12. עדות אלון סברי

עד זה הינו בנו של יצחק, והוא העיד באשר לפגישתו עם סוכן הביטוח, שהיתה בקשר לחתימה על טופס סיום העסקה של הנתבע. איננו מוצאים לנכון להקנות משקל לעדות זו, באשר אין מדובר בעד שהיה שותף למהלך העניינים. עד זה הוסיף חותמת של החברה על הטופס הנדרש, וזאת לבקשת סוכן הביטוח. בקשת סוכן הביטוח באה בהמשך לפגישה בה היה נוכח יצחק עצמו אצל סוכן הביטוח, יחד עם עד זה. כל שהיה חסר הוא חותמת שנשמטה מהטופס, ועד זה השלים את החסר לאחר ששוחח עם אביו וקיבל אישור ממנו.

13. עדות איתי גבריאל

עד זה הינו בנו של סוכן הביטוח המנוח גבריאלי (ז"ל) . המנוח ישב עם יצחק ובנו אלון, אשר קיבלו את מלוא המידע והחומר בקשר לביטוח המנהלים של הנתבע, וחתמו על המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הכספים לנתבע. לאחר שהסתבר כי חסרה חותמת במסמכים, ניגש בנו של גבריאלי המנוח אל משרדי החברה, שם היה נוכח אלון סברי, וזה הוסיף את החותמת לטפסים לאחר שקיבל אישור מאביו.
אנו מקבלים עדות זו כמהימנה, ועולה ממנה כי עובר לכך התקיימה פגישה במשרד סוכן הביטוח, אשר הציג נתונים ומסמכים ליצחק ולבנו אלון, והכל בקשר לכספים שנצברו בביטוח המנהלים של הנתבע. לאחר מכן, דובר היה בהשלמת חותמת בלבד, דבר טכני שלא הצריך הסברים ומידע שכבר ניתנו ליצחק ולבנו.

14. מכל האמור לעיל עולה בבירור, כי יצחק ידע היטב אודות הכספים שהופרשו לביטוח המנהלים של הנתבע. את זאת הוא ידע הן באופן שוטף והן במקביל לחתימת ההסכמים. בהסכם הראשון נקבע סכום כולל של התמורה שיקבל הנתבע. בהסכם השני נותר על כנו אותו סכום כולל, אולם שני הסכומים המרכיבים אותו שונו עקב שיקולי מיסוי. בין ההסכם הראשון לשני חתם יצחק על המחאות אשר השלימו את מלוא ההפרשות לביטוח המנהלים, כפי שנקבע בהסכם הראשון. לאור זאת, אמירה זו כבר לא הופיעה בהסכם השני, ורק נכתב שם לגבי תשלום באמצעות קופת פיצויים מרכזית, וזאת לבקשת יצחק.
עולה למעשה, כי יצחק שילם לנתבע את הסכום הכולל אותו הוא הסכים לשלם, ולמעשה קיבל את שרצה במסגרת המשא ומתן. מאחר ויצחק ידע היטב אודות הכספים שנצברו בביטוח המנהלים, לא היה מקום ולא היתה הצדקה לבטל המחאות שניתנו ליצחק במסגרת ההסכם. שהרי, יצחק ידע היטב שהמחאות אלה באות בנוסף לסכום הצבור בביטוח המנהלים. בכך נהג יצחק תוך הפרת ההסכם שנחתם, ואילו הנתבע הוא זה שלא הפר את ההסכם. יצחק גם נהג בחוסר תום לב בכך שביטל המחאות ביודעו שאין לכך הצדקה, ויותר מכך; יצחק ביטל המחאות בסך כולל של 708,000 ₪, בשעה שהסכום הצבור בביטוח המנהלים היה נמוך בהרבה, ועמד על 570,000 ₪, שמתוכם חלק הופרש ע"י מעסיק קודם וחלק הופרש ע"י הנתבע עצמו, כך שהסכום שהופרש ע"י החברה עמד על 206,500 ₪ בלבד. ואל מול סכום כזה ביטל התובע המחאות בסך כולל של 708,000 ₪.
יש לציין כי הנתבע הוא זה שהפנה אל פירוט הסכומים כמפורט לעיל, והחברה לא סתרה את הסכומים.

15. הצדדים הפנו שניהם אל ההלכות הנוגעות לנטל השכנוע וחובת הבאת הראיות כשמדובר בטענת מרמה או זיוף. נכון הוא כי כשצד מעלה טענת מרמה או זיוף מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, ומידת ההוכחה הנדרשת היא מוגברת, מאחר ועסקינן בטענת תרמית אשר לה גוון מעין פלילי, והיא פוגעת בשמו הטוב של אדם.

ראו:
ע"ע ארצי 85/07 שוויש – גלאט ירושלים מוצרי בשר כשר למהדרין בע"מ (מיום 7.2.08).
ע"ע ארצי 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ- עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל (מיום (25.4.06.

במקרה שלפנינו, טענה התובעת טענת מרמה כלפי יצחק. טענת התובעת נדחתה כמפורט לעיל לגופו של עניין, והוכח כי גירסת הנתבע היא הגירסה הנכונה. לאור זאת, אין מקום להכנס לשאלת חובת הבאת הראיות.

אחרית דבר

16. מכל האמור לעיל עולה, כי אנו מקבלים את גירסת הנתבע, ודוחים את גירסת התובעת. לאור זאת, אנו קובעים כי יצחק ידע אודות הכספים שנצברו בקופות לטובת הנתבע, וכי יצחק הוא זה שהפר את ההסכם שנחתם, ואף פעל בחוסר תום לב בעת שביטל המחאות ביודעו שאין לכך הצדקה, וביודעו גם שסכום ההמחאות שביטל גבוה בהרבה מהסכום שהחברה הפרישה לביטוח המנהלים של הנתבע.
לפיכך, הנתבע לא הטעה את החברה, לא הפר את ההסכם, ולא פעל בחוסר תום לב, אלא דווקא החברה ויצחק הם אלה שהפרו את ההסכם ופעלו בחוסר תום לב.
לפיכך, אין גם מקום לקבוע כי יצחק גרם לנזקים כאלה או אחרים לחברה, ודווקא יש לקבוע שהחברה היא זו שגרמה לנזקים ליצחק בכך שאילצה אותו לפתוח תיקי הוצל"פ בגין ההמחאות שביטלה, ולהוציא הוצאות ניכרות לשם כך.

17. מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את תביעת החברה כנגד הנתבע במסגרת תיק סע"ש 22755-12-14.

במקביל, יש לקבל את תביעות רמי סברי כנגד החברה במסגרת שלושת התיקים האחרים, שם הסכום המצטבר (קרן) עמד על 708,000 ₪.
לאור זאת, החברה תשלם לרמי סברי את סכומי ההמחאות שבוטלו, אשר עומדים על סך כולל של 708,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 31.5.14 ועד לתשלום בפועל . יצוין, כי הצדדים לא פירטו את מועדי ההמחאות, והמועד דלעיל שנקבע הינו מועד סיום העסקתו של הנתבע בחברה.

בנוסף, החברה תשלם לרמי סברי סכום הוצאות בגובה 8,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪, אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. בכך לקחנו בחשבון את סכום התביעה שהגישה החברה כנגד הנתבע, 500,000 ₪, ואת סכומי ההמחאות שביטלה ושבגינן רמי סברי פתח תיקי הוצל"פ, 708,000 ₪. היינו, הוצאות אלה מתייחסות לסכום כולל של 1,208,000 ₪.

18. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, (24 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בת שבע זיידמן,
נציגת ציבור

יוסף יוספי
שופט

הוקלד ע"י קמילה שופן