הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 22274-08-13

לפני: כב' השופט, משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) גב' פסה מרקוביץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר ישראל חולתי

התובע:
כמאל אלעטאונה, ( ת.ז.-XXXXXX735)
ע"י ב"כ: עו"ד שאול אהרון

-
הנתבעת:
מדינת ישראל – משרד החינוך
ע"י ב"כ: עו"ד אפנאן אבו טהה

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש מר כמאל אלעטאונה (להלן: "התובע"); מורה המועסק על ידי מדינת ישראל – משרד החינוך (להלן: "הנתבעת") ; לשכר עבודה ופיצויי הלנת שכר; זכויות נלוות; ולפיצויים בטענה להתנכלות מצד מעסיקתו הנתבעת. בתביעה לשכר מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום שכר בסכום של 185,977 ₪ ובפיצויי הלנת שכר על אלה. התביעה לזכויות נלוות איננה מכומתת ובמסגרתה עתר התובע לזכויות נלוות העומדות לו בייחס לתקופה בגינה נתבע השכר. בתביעה לפיצוי על ההתנכלות, תבע התובע פיצויים בסכום של 200,000 ₪.

הרקע העובדתי:

2. התובע בעל תואר ראשון במדעי המחשב מאוניברסיטת שטוקהולם, תעודת הוראה במדעי המחשב מאוניברסיטת בן גוריון ותואר שני בחינוך מאוניברסיטת בן גוריון; מועסק כמורה במשרד החינוך החל משנת 83'.

3. על רקע תלונות של מנהל בית הספר "יצחק רבין" בחורה על התנהלותו כמורה , ומנגד טענות התובע להתנכלות מצד המנהל כלפיו , הועבר התובע לקראת שנת הלימודים תשס"ז לבית הספר המקיף בשגב שלום.

4. בשל בעיות משפחתיות ועל רקע מצוקה נפשית התובע פנה בספטמבר 2011 למר עלי אלקרינאוי, המפקח על בית הספר התיכון המקיף בשגב שלום, בבקשה לפרישה מוקדמת. לבקשה צורפה המלצת מנהל בית הספר להוצאתו של התובע לפרישה מוקדמת "עוד השנה".

5. בפועל, אפיק הפרישה המוקדמת לא התממש בשנת הלימודים תשע"ב ; וכך בסוף מאי 2012, פנה מנהל בית הספר לגב' ליכטנברג, מנהלת גף כוח אדם והוראה במשרד החינוך , בעניינו של התובע. בפניה נאמר כך:

"לאחרונה המורה הנ"ל אינו מרוכז בהתנהגותו הן עם התלמידים והן עם צוות המורים והאחראיים על המהלך הלימודי, חינוכי השוטף ביום יום.

מצפיה בהתנהגותו ומשיחות אתו הוא מפוזר ומרחף ואינו עקבי בהתבטאויותיו. הדבר בולט ביותר גם לתלמידים התמהים.

קיים חשד שזה תוצאה משתיה או משהו דומה, לצערי אינני מסוגל להעמידו בפני תלמידים יותר".

6. בעקבות מכתבו של מנהל בית הספר מחודש מאי 2012 זומן התובע בחודש יוני 2012 לפגישה עם גב' ליכטנברג, שבה על פי גרסתה של האחרונה, הוסכם כי התובע יופנה לוועדה רפואית להסדרת סיום העסקתו במשרד החינוך בהליך של פרישה מוקדמת מטעמים רפואיים.

7. על אף שעבודתו של התובע לא הופסקה בתחילת שנ ת הלימודים המתחילה בספטמבר 2012, התובע לא שובץ כמורה בבית הספר התיכון המקיף שגב שלום; וביום 7.11.2012 זומן להופיע בפני ועדה רפואית "לשם בדיקת כושר בריאותו/ה להמשיך לעסוק בהוראה, ולשם בדיקת אחוזי הנכות לצורכי הגמלאות" .

8. ביום 16.1.2013 העבירה הוועדה הרפואית הפועלת במסגרת משרד הבריאות, לשכת הבריאות מחוז דרום, את החלטתה מיום 25.12.2012 ולפיה התובע אינו י כול "להמשיך מבחינה רפואית בעבודתו התקנית" וקבעה לו 20% נכות לצמיתות.

9. ביום 24.2.2013 הגיש התובע ערר לוועדה הרפואית לעררים לפי חוק שירות המדינה (גמלאות).

10. ביום 2.3.2014 העבירה הוועדה הרפואית לעררים את החלטתה בעניינו של התובע, ולפיה:

"1. אין סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתו התקנית.
2. יכול להמשיך בעבודתו התקנית למשך השנה וכן שנת הלימודים הבאה 2015.
3. בתום שנת הלימודים הבאה 2015, יועמד בפני ועדה רפואית מחוזית.
4. המערער ימציא תיעוד רפואי, המעסיק ימציא תיעוד על עבודתו המערער בתום שנת הלימודים 2015.
5. מומלץ, אם ניתן, להעבירו לבית ספר אחר".
11. ביום 1.5.2014 כותבת גב' לילך פרץ, מרכזת טיפול בפרט, לתובע את המכתב הבא:

"בהסתמך על מסקנות ועדת העררים, יש לשבצך במערכת החינוך במידית.

מאמצנו ליצור איתך קשר טלפוני לא צלח!

הינך מתבקש לסור בהקדם למשרדנו על מנת לקבל פרטים על שיבוצך (הדגשה במקור- ט.מ.)".

12. בסיכום ישיבה מיום 27.5.2014 שהתקיים בנוכחות התובע, גב' שרה ליכטנברג, המפקח מר עלי אלקרינאוי וגב' לילך פרץ, מרכזת טיפול בפרט, הוחלט על שיבוצו של התובע בבית הספר בתל שבע החל מיום 1.6.2014 ועל שיבוצו בשנת הלימודים תשע"ה באחד מבתי הספר בתחום המותר בשיבוץ, בכפוף לצרכי המערכת .

13. החל מחודש ספטמבר 2014 משובץ התובע במשרה מלאה כמורה במשרד החינוך.

14. בתקופה שמספטמבר 2012 ועד אוגוסט 2014 העבירה הנתבעת לתובע שכר כמפורט להלן:

במשכורת חודש דצמבר 2012 שילמה הנתבעת לתובע שכר עבור החודשים ספטמבר 2012 ועד דצמבר 2012 כולל בסכום של 20,775.40 ₪ ; סכום המבוסס על משכורת חודשית של 8,150 ₪ .

בחודש ינואר 2013,שילמה הנתבעת לתובע שכר לחודש עבודה מלא בסך של 8,152 ₪.
על פי חישובי הנתבעת היה התובע זכאי לחודשים יוני יולי ואוגוסט 2013, בהתחשב בחלקיות משרתו בשנת הלימודים תשע"ג (שנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2012). בפועל לא שילמה הנתבעת לתובע את השכר לחודשים אלה בטענה כי שילמה לתובע שכר ביתר; בפרט משש ילמה לתובע שכר מלא בחודש ינואר 2013, למרות שהייתה חייבת בתשלום שכר עבור מחצית החודש בלבד .

בקיזוז השכר ששולם לטענת הנתבעת ביתר; וניכויי חובה העבירה הנתבעת לתובע סכום בסך 780 ₪ במשכורת חודש יולי 2014; וסכום של 583 ₪ במשכורת חודש אוגוסט 2014.

התביעה ותשובת הנתבעת :

15. התביעה מושא פסק הדין מתייחסת לתקופה שעד ספטמבר 2014. כמצוין בפתיח לפסק הדין, לתביעה שלושה נדבכים: הנדבך האחד, תביעת שכר; הנדבך השני, תביעה לזכויות נלוות; הנדבך השלישי, תביעה לפיצוי בשל ה תנכלות הנתבעת לתובע.

16. התביעה לשכר מתייחסת לתקופה שמספטמבר 2012 ועד סוף אוגוסט 2014, ובמהלכה התובע זכאי, לטענתו, לשכר של 10,200 ₪ לחודש; כדלקמן:

א. הפרשי שכר בגין התקופה שמספטמבר 2012 ועד לחודש דצמבר 2012 –בסכום של 3,387 ₪.

ב. שכר עבודה לתקופה שמיום 1.1.2013 ועד כולל מאי 2014 בסכום של 165,330 ₪.

ג. הפרשי שכר לתקופה שמיום 1.6.2014 ועד ליום 1.9.2014, סך של 23,182 ₪.

17. התביעה לזכויות נלוות איננה מפורטת ואיננה מכומתת בכתב התביעה. בקצרה ייאמר כי במסגרת תביעה זו מבקש התובע את הזכויות הנלוות להם זכאי עובד הוראה בנוסף ל משכורתו בייחס לתקופה בעדה נתבע השכר.

18. ההתנכלות המיוחסת לנתבעת באה לביטוי בהכפ שתו על ידי מנהל בית הספר בפניה של גב' ליכטנברג במטרה להעבירו מתפקידו כמורה בבית הספר בחורה; באי שיבוצו כמורה בשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2012, בעיכוב בתשלום שכר לחודשים ספטמבר עד דצמבר 2012, התארכות ההליך בפני ועדת הערר ואי שיבוץ התובע כעובד הוראה מיום שהחליטה ועדת הערר (19.2.2014) כי התובע כשיר לעבוד כמורה; אי תשלום שכר עד לחודש יוני 2014 והתעלמות גורמי משרד החינוך מפניותיו ומבקשותיו. על רקע זה טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי על התנכלות בסכום של 200,000 ₪.

19. בתשובה לתביעת השכר טענה הנתבעת כי:

א. התובע היה זכאי לשכר עבור החודשים ספטמבר עד דצמבר 2012 על בסיס דרגה ודירוג; וזה שולם לו במהלך דצמבר 2012.

ב. התובע איננו זכאי לשכר עבור החודשים ינואר 2013 ועד למועד החלטת ועדת הערר בחודש מרץ 2014, שכן במהלך התקופה האמורה עמדה בתוקף החלטת הוועדה הרפואית המחוזית, לפיה התובע פסול מלעבוד כעובד הוראה וכפועל יוצא מאותה ה חלטה, התובע לא עבד לאורך התקופה האמורה ואין הוא זכאי לשכר בגין תקופה זו.

ג. לטענת הנתבעת ניסיונותיה ליצור קשר עם התובע על מנת לשבצו כמורה בעקבות החלטת ועדת הערר בתחילת מרץ 2014 נכשלו. משכך אין לחייבה בתשלום שכר עבור התקופה שממועד מתן החלטת ועדת הערר ועד למועד שיבוצו הזמני של התובע כמורה, בתחילת יוני 2014.

ד. לבסוף טוענת הנתבעת, כי לתובע שולם שכר עבור החודשים יוני, יולי ואוגוסט 2014, בהתאם לכללים הנהוגים ביחס לעובדי הוראה (בחודש יוני 2014 - על בסיס שעות ההוראה שעבד התובע באותו חודש; בחודשים יולי ואוגוסט 2014 – שכר שנקבע באופן יחסי בהתאם להיקף משרת ו הממוצע של עובד ההוראה במהלך שנת הלימודים).

20. לגרסת הנתבעת התביעה לזכויות נלוות היא נגזרת של התביעה לשכר ומשכך אין התובע זכאי לזכויות נלוות בייחס לתקופה בה אין האחרון זכאי לשכר.

21. בתשובה לטענת ההתנכלות טענה הנתבעת כי פעלה בעניינו של התובע בהתאם להוראות התקש"יר המתייחסות למציאות שבה לדעת הממונים על התובע עולה הצורך לבחון את המשך העסקת העובד בשל בעיה רפואית.

הנתבעת הוסיפה, כי אין היא שולטת על לוח הזמנים של ועדת הערר, בפרט שלהתנהלות התובע הייתה תרומה להימשכות ההליכים בוועדת הערר.

בנסיבות הללו סבורה הנתבעת כי אין לטענת התנכלות בסיס , שעה שפעלה להעמיד את התובע בפני ועדה רפואית מכוח מחויבותה כלפי התובע כמעסיק, וכלפי תלמידיו כמי שאמונה ואחראית על אספקת שרותי חינוך.

הנתבעת טענה עוד כי במענה לבקשות התובע עשתה מאמץ למצוא עבורו תפקיד חילופי בשירות המדינה בשלב בה היה עניינו תלוי ועומד בפני הוועדה הרפואית לעררים; מכאן שלא ניתן לייחס לה התעלמות מפניות התובע בתקופה שבה על פי החלטת הוועדה המחוזית היה מנוע מלהיות מש ובץ כמורה.

לבסוף טענה הנתבעת , כי משניתק התובע קשר עם המשרד בתחילת שנת 2014, אין לייחס לה התנהלות פוגענית משלא דאגה לשיבוץ התובע לעבודה בהוראה, מיד עם קבלת החלטת ועדת הערר.

על רקע כל אלה סבורה הנתבעת כי אין ממש בטענת ההתנכלות.

דיון והכרעה.

22. לאור טענות הצדדים כמפורט לעייל ניגש מיד לבחינת תביעת התובע על חלקיה השונים ונפתח בתביעת השכר. דיון זה בתביעת השכר מבקשים אנו לקיים בשני שלבים. השלב האחד הוא שאלת הזכאות לשכר בתקופה מושא התביעה, יתמקד השלב השני בשאלת הפרשי השכר ל הם זכאי התובע ככל שהוא זכאי ל הם במהלך התקופה האמורה; וכאן נפרט.

23. שאלת הזכאות לשכר מתעוררת ביחס לתקופה ה מתחילה בינואר 2013 והמסתיימת במרץ 2014 בהחלטת ועדת הערר; ולאורכה עמדה בתוקף החלטת הוועדה הרפואית המחוזית שקבעה כי התובע איננו כשיר לעבודה כמורה (להלן: "התקופה הראשונה").

התקופה השנייה בה עולה שאלת הזכאות לשכר היא זו המתחילה במרץ 2014 והנמשכת עד כולל מאי 2014 (להלן:" התקופה השנייה") , שאז לאור קבלת החלטת ועדת הערר הקובעת כי התובע כשיר לעבוד, לא הייתה מניעה חוקית לשיבוצו של התובע כעו בד הוראה. זאת על אף ובפועל לא שובץ ל עבודה במהלך התקופה האמורה, ומשכך לא שולם לו שכר עבור תקופה זו.

ביחס לתקופה הראשונה, שאלת הזכאות היא בעיקרה שאלה משפטית שבמסגרתה יש לבחון אם בהתאם לכללים המסד ירים את העסקתם של עובדי מדינה זכאי התובע לשכר בתקופה בה היה מנוע לעבוד כמורה בשל החלטת הועדה הרפואית המחוזית.
בייחס לתקופה השנייה שאלת הזכאות היא בעיקרה שאלה עובדתית במסגרתה יש לבחון את התנהגות הצדדים בעקבות החלטת ועדת הערר ממרץ 2014 לצורך הטלת האחריות על הצד שבשל התנהלותו לא עבד התובע בהוראה, למרות שלא הייתה מנ יעה שבדין להעסקתו.

24. לטעמנו את שאלת הזכאות לשכר בתקופה הראשונה יש לבחון לאור הוראות התקשי"ר המסדירות את העמדתו של עובד מדינה בפני ועדה רפואית לקביעת כושרו הבריאותי של עובד המדינה להמשיך בעבודתו; ואת מעמדו וזכויותיו במהלך התקופה בה נבחן כושרו להמשיך בעבודתו, כדלקמן:

סעיף 33.241 לתקשי"ר, סעיפים קטנים א ו-ב, קובעים כך:

"(א) נראה לממונה או למנהל היחידה כי יעילותו של עובד בעבודתו נפג עת כתוצאה ממצב בריאות או כתוצאה מהיעדרויות מרובות או ממושכת לרגל מחלה, חייב הוא להסב לכך את תשומת לב האחראי.
(ב) האחראי יפנה אל לשכת הבריאות המחוזית בצרוף פירוט הנסיבות לשם קביעת כושרו הבריאותי של העובד להמשיך בעבודתו הנוכחית או בשירות"

סעיף 33.243 לתקשי"ר מסדיר את מעמדו של העובד מרגע שנפלה ההחלטה על פסילתו לשרות המדינה או ממילויי תפקידו. הסעיף אומר כך:

"(2) עובד אשר נקבע לגביו כי הוא פסול לשירות או מלמלא את תפקידו מטעמים בריאותיים, תיפסק עבודתו לאלתר. ממועד הפסקת עבודתו במשרד ועד לסיום הליכי הפיטורים או העברתו למשרה אחרת ישהה העובד בחופשת מחלה צבורה, ואם אין לו חופשת מחלה צבורה, ישהה העובד בחופשת מחלה ללא משכורת.

(3) הליך חיפוש תפקיד חילופי לעובד יימשך פרק זמן סביר אך לא יותר משלושה חודשים. לא נמצא תפקיד חילופי במהלך שלושה חודשים רשאית נציבות שירות המדינה להאריך את משך הזמן בשלושה חודשים נוספים בלבד.
(4) עובד אשר מסקנות הוועדה הרפואית קבעו כי הוא פסול לתפקיד ולא לשירות ולא נמצא לו תפקיד חילופי, ישהה בחופשת המחלה הצבורה שלו או בחופשת מחלה ללא משכורת וזאת עד לסיום הליכי הפיטורים.
(5) עובד אשר הגיש ערר על מסקנות הוועדה הרפואית בהתאם לאמור בסעיף 85.84 , ישהה בחופשת המחלה הצבורה שלו, ואם אין לו חופשת מחלה צבורה, ישהה בחופשת מחלה ללא משכורת עד למתן החלטה בערר (ההדגשה שלי- ט.מ) .
(6) לא הוגש ערר על החלטת הוועדה הרפואית תוך שישים יום כקבוע בתקנות שרות המדינה (גמלאות) (ערר על החלטת וועדה רפואית) ניתן לפתוח בהליכי פיטורים או בהעברה למשרה אחרת . הודיע העובד בכתב כי אין בכוונתו להגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית וזאת בטרם חלפו שישים יום, ניתן ל פתוח בהליכי פיטורים או בהעברה למשרה אחרת החל ממעוד מתן הודעת העובד ".

25. בתשובה לטענת הנתבעת לפיה אין התובע זכאי לשכר בתקופה בה נדון ערעורו על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית בפני הועדה הרפואית לעררים טוען התובע כי:

"...כמו כל החלטה שיפוטית אשר נופלת בערעור – ההחלטה של הועדה המחוזית נפלה ואינה קיימת עוד. את מקומה של ההחלטה המעורערת תפסה ההחלטה החדשה שניתנה בערעור...בענייננו ועדת הערער ביטלה את החלטת הועדה הרפואית המחוזית וקבעה פוזיטיבית;

כי התובע יכול להמשיך בעבודתו התקנית... שנית, לאחר שההחלטה של ועדת העררים התקבלה ע"י שני הצדדים ואיש מהם לא השיג עליה- לית מאן דפליג שהקביעה הנ"ל הפכה להחלטה חלוטה המחייבת את שני הצדדים. שלשית , אחרי הכל הייתה זאת הנתבעת אשר הפסיקה את עבודתו בפועל של התובע ... מישהו צריך לשאת בנזק- הנתבעת שגרמה לנזק? או התובע שהנזק הזה גרם לו?...הנתבעת היא שגרמה לזימון הוועדה המחוזית ועליה לשאת באחריות ובנזק שנגרם לתובע ממעשיה וממחדליה...

.... הוראות התקשי"ר הנ"ל (סעיף 33.243 (ה), הוספה שלי – ט.מ) אינן קובעות את מה שב"כ הנתבעת מבקשת ללמוד ממנו. ... בשום מקום לא נקבע בהוראות הנ"ל מה עולה בגורל שכרו של העורר שלא שולם במצב שבו העורר זכה בעררו.... כל מה שנאמר בהוראה הנ"ל הוא כי עובד שאין לו מחלה צבורה – ישהה בחופשה ללא משכורת עד למתן ההחלטה בערר, ...פשיטא, כי משבוטלה ההחלטה שפסלה את התובע מלהמשיך לעבוד ונקבע כי הוא היה רשאי להמשיך וללמד - התובע זכאי למלוא זכויותיו שנגדעו ממנו שלא כדין"

26. אין בידינו לאמץ את העמדת התובע ולקבוע כי הוא זכאי שכר בגין התקופה בה נדון עניינו בוועדה הרפואית לעררים, על אף שזו בסופו של יום קיבלה את ערעורו מהנימוקים שנביא להלן:

זכותו של התובע לשכר ולזכויות נלוות קמה תמורת עבודתו. מכאן שבמציאות שבה יחסי העבודה מושהים במובן זה שהמעסיק מנוע מלהעסיק את העובד והעובד מנוע מלעבוד; אין העובד זכאי לשכר ביחס לתקופה שבה לא עבד כל עוד אין בחוק או בחוזה ההעסקה הסדר המעניק לו זכות שכזו , שבענייננו אין .

פשוט כי מעסיק אינו רשאי להעסיק עובד בנסיבות בהן העסקתו מעמידה את העובד בסיכון בריאותי ; והוא רש אי שלא להעסיק את העובד בתפקיד שאליו התקבל בנסיבות בהן ישנה קביעה רפואית מוסמכת לפיה בשל סיבה רפואית אין העובד מסוגל לבצע את המשימות שהוא חייב בהן במסגרת חוזה העבודה שבין הצדדים . יוצא מכאן שבמצב דברים בו ישנה קביעה רפואית מחייבת לפיה קיימת מניעות רפואית לביצוע התפקיד מושא יחסי עובד מעסיק, חוזה העבודה מושהה במובן זה שאין על העובד חובה לביצוע העבודה ואין המעסיק חייב בתשלום השכר.

על רקע האמור לעייל, החלטת הוועדה הרפואית אשר קיבלה את אישור רופא ששירות המדינה לפיה עובד אינו יכול להמשיך מבחינה רפואי לעבוד בעבודתו התקנית, היא קביעה מחייבת ומשנתקבלה, וכל עוד לא שונתה, יחסי העבודה מושהים . העובדה שבמועד מאוחר יותר קיבלה הוועדה הרפואית לעררים את ער עור העובד על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית, אי ן בה כדי להחיות בדיעבד את יחסי העבודה ואיתם את חובת תשלום השכר. במילים אחרות החלטת הוועדה הרפואית לעררים על אף שבכוח ה לשנות את הקביעה הרפואית של הוועדה הרפואית המחוזית איננה יכולה לשנות את המציאות החוזית שיצרה החלטת הוועדה הרפואית המחוזית בזמן שעמדה בתוקף.

הרכב והסמכויות של הוועדה הרפואית המחוזית והוועדה הרפואית לעררים, נקבע בחוק ובתקנות והן נהנות מעצמאות בקביעת סדרי הדיון בפניהן ובהחלטות המתקבלות על ידן. אשר על במציאות בה פעלה הנתבעת על פי קביעה רפואית מוסמכת המחייבת אות ה, אין לייחס ל ה "נזק" אשר הוא פועל יוצא מיישום הנחייה רפואית מחייבת.

זאת אפילו אם בדיעבד הוועדה הרפואית לעררים שינתה את החלטה הוועדה הרפואית המחוזית. מכאן שלא ניתן לייחס לנתבעת "נזק" שגרמה כביכול לתובע בבקשתה להעמיד את התובע בפני וועדה רפואית ומשפעלה על בסיס הוראות אותה הוועדה.

לבסוף נוסיף כי בתקופה שבה עובד מדינה מנוע מלמלא את תפקידו בשל סיבה רפואית, אין על הנתבעת חובה למצוא לו תפקיד חילופי. לפיכך אין הנתבעת חייבת לשלם לתובע פיצויי בגובה השכר שנמנע ממנו בשל קביעת הוועדה הרפואית אשר פסלה אותו מלהמשיך למלא את התפקיד אליו התקבל .

27. מכאן כי מעמדו של עובד בתקופה בה עניינו עומד בדיון בפני ועדה רפואית לעררים, דוגמת התובע אשר לגביו קבעה ועדה רפואית כי הוא "פסול לתפקיד ולא לשירות" ואשר לא עומדת לו מכסת ימי מחלה לניצול ; היא של עובד המצוי בחופשת מחלה ללא משכורת, כאמור בסעיף 33.243 לתקשי"ר ; ולפיכך אין התובע זכאי לשכר בתקופה שמינואר 2013 ועד למרץ 2014, תקופה במהלכה נדון ערערו בפני הועדה הרפואית לעררים. למען הסר ספק, משנפלה תביעת השכר ביחס לתקופה שמינואר 2013 עד למרץ 2014, נופלת איתה התביעה לפיצויי הלנה המתייחסת לשכר שנתבע ביחס לתקופה האמורה.

28. באשר לתקופה השניה. כזכור, התובע לא עבד בפועל מהמועד שבו התקבלה החלטת הוועדה הרפואית לעררים בתחילת מרץ 2014, ועד ששובץ בפועל כעובד הוראה בתחילת יוני אותה שנה , על אף שלא הייתה מניעה לעניין העסקת ו בתקופה זו.

בנסיבות אלו שאלת הזכאות התובע לשכר בייחס לתקופה האמורה (התקופה השניי ה כהגדרתה בפסקה 23 לפסק דין זה), תלויה בתשובה לשאלה העובדתית הבאה - האם העמיד התובע את עצמו לרשות העבודה במהלך התקופה השניה כך שהוא זכאי לשכר ביחס אליה.

29. מהנימוקים שנביא להלן מצאנו כי בפועל לא העמיד התובע את עצמו לרשות העבודה:

כאמור לעיל בתחילת מרץ 2014 קיבלה הוועדה הרפואית לעררים את ערר התובע וקבעה כי אין מניעה רפואית מהמשך העסקתו כמורה.

כפי שעולה מהתייחסותו של ב"כ התובע להחלטת הוועדה הרפואית לעררים במכתבו של מר ציון לוי מנציבות שירות המדינה מיום 2 0.3.2014; החלטת הוועדה הרפואית לעררים הגיעה לידיעת ו של התובע בסמוך לקבלתה .

על אף שהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, הסוללת את הדרך להחזרתו של התובע לעבודה , התקבלה אצל האחרון בסמוך לקבלת ה – אין פנייה של התובע למשרד החינוך המבקשת את שיבצו לעבודה כמורה . יודגש בהקשר זה כי אין לראות במכתב ב"כ התובע למר ציון לוי מנציבות שירות המדינה, כבקשה לשיבוץ הן משום שנושא המכתב האמור הוא הצעתו של מר לוי לתובע בפגישה שהתקיימה בינואר 2014, והן משום שמר לוי הנושא בתפקיד "מנהל בכיר לפרישה וגמלאות" איננו הגורם המוסמך לשבץ את התובע בתפקיד הוראה.

מנגד מקובלת עלינו גרסת הנתבעת הבאה לביטוי במכתבה של הגב' לילך פרץ מחודש מאי 2014 ולפייה ניתק התובע קשר עם הגורמים המקצועיים במשרד החינוך שביקשו ליישם את החלטת הוועדה הרפואית לעררים. בהקשר זה נכתב שם:

"בהסתמך על מסקנות ועדת העררים יש לשבצך במערכת החינוך במידית.
מאמצנו ליצור עמך קשר טלפוני לא צלח!
הנך מתבקש לסור בהקדם למשרדנו על מנת לקבל פרטים בדבר שיבוצך (הדגשה שלי- ט.מ )" .

בפועל ישיבת השיבוץ התקיימה לבסוף ב- 27.5.2014 ; והתובע שובץ בעקבותיה כעובד הוראה החל מיום 1.6.2014 . עובדה שיש בה כדי ללמד שהגורמים המקצועיים במשרד החינוך לא השתהו ביישום החלטת הוועדה הרפואית לעררים מרגע שז כו לשיתוף הפעולה של התובע ביישומה.

מכאן שעל אף ואין חולק ביחס לחובתה של הנתבעת לשבץ את התובע בתפקידו בעקבות החלטת הוועדה הרפואית לעררים, על התובע - העובד מוטלת במקביל החובה לשתף פעולה במהלך שמטרתו להביא לשילובו מחדש כמורה. לטעמנו התנהלות התובע בחודשים שמאז החלטת הוועדה הרפואית לעררים ועד לישיבת השיבוץ ביום ה- 27.5.2014, עומדת בניגוד לחובתו לשיתוף פעולה שכזה.

30. המסקנה המתבקשת מהקביעה העובדתית לפייה התובע לא העמיד עצמו לרשות העבודה בתקופה שמחודש מרץ 2014 ועד לשיבוצו בפועל בחודש יוני 2014, היא שאין התובע זכאי לשכר בגין התקופה האמורה.

31. חלקה השני של תביעת השכר מתייחס ל הפרשי השכר ל הם זכאי התובע לטענתו, עבור אותם חודשים בתקופה מושא התביעה בה אין מחלוקת על זכותו לשכר, כפי שנסביר מיד.

א. התובע זכאי לשכר במהלך התקופה מושא התביעה, מספטמבר 2012 ועד ספטמבר 2014, בחודשים הבאים:

מחודש ספטמבר 2012 ועד לאמצע ינואר 2013 (מועד החלטת הוועדה הרפואית המחוזית שפסלה את התובע לעבוד כמורה על רקע מקצועי).
במהלך חופשת הקיץ של שנת הלימודים תשע"ג, בחודשים יולי ואוגוסט 2013 .

מחודש יוני 2014 ועד לחודש ספטמבר 2014 (לא כולל).

ב. על פי כתב התביעה זכאי התובע לשכר בכל אחד מהחודשים האמורים בשיעור של 10,200 ₪ לחודש, סכום המבוסס על משכורת חודש מאי 2012- חודש העבודה המלא האחרון של התובע בטרם פרוץ המחלוקת. בסיכומיו טען התובע לסכום אחר כדלקמן :

"חשבנו את השכר הרלוונטי לתקופה זאת לפי השכר החודשי של התובע כפי שהיה במאי 2012, שהוא חודש העבודה המלא האחרון של התובע לפני התקופה של 17 החודשים הנ"ל...שעורו של שכר זה היה סך של 9,742.95 ₪ בתוספת הפרשות מעביד בסך 784.58 ₪ וביחד 10,237.53 ₪."

ג. בשנת הלימודים תשע"ג שילמה הנתבעת לתובע שכר המבוסס על משכורות חודשית של 8,150 ₪ לחודש. עבור החודשים יוני יולי ואוגוסט שילמה הנתבעת לתובע שכר המבוסס על העסקתו בפועל מיום 1.6.2014 ועד ליום 20.6.2014. בסה"כ העבירה הנתבעת לתובע באותם חודשים סכום כולל של 1,364 ₪ .

ד. על רקע זה התביעה להפרשי שכר היא תולדה של טענת התובע כי בכל אחד מהחודשים בהם הוא זכאי לשכר הוא זכאי לשכר של 10,200 ₪ ובין השכר ששולם בפועל.

32. אין בדעתנו להאריך במחלוקת זו ודי לנו לומר את הדברים הבאים:

א ראשית, יש לעשות אבחנה בין השכר לו זכאי התובע בשנת הלימודים תשע"ג לשכר לו הוא זכאי בשנת הלימודים תשע"ד.

באשר לשנת הלימודים תשע"ג זכאי התובע לשכר עבור החודשים ספטמבר 2012 ועד מחצית ינואר 2012 ( על אף שלא עבד בפועל במהלך חודשים אלה); ולשכר בחופשת הקיץ בהתאם לכללים הנהוגים בייחס לעובדי הוראה.

בייחס לשנת הלימודים תשע"ד, זכאי התובע לשכר על עבודתו בפועל בחודש יוני 2014 ושכר בחופשת הקיץ בהתאם לכללים הנהוגים בייחס לעובדי הוראה.

ב. משאין טענה כי השכר ששולם לתובע על עבודתו ביוני 2014 אינו משקף את השכר לו הוא זכאי על העסקתו בחודש זה, ומשהשכר המשולם לתובע בחודשי חופשת הקיץ , יולי ואוגוסט 2014, מבוסס על העסקתו בחודש יוני 2014- התביעה להפרשי שכר התייחסת לשנת הלימודים תשע"ד, נדחית.

ג. לא ניתן לקבל את טענת התובע לפיה את השכר שהוא זכאי לו בחודשים ספטמבר 2012 ועד מחצית ינואר 2013 עומד על סך של 10,200 ₪ סכום המבוסס לטענתו על משכורת חודש מאי 2012 שכן –

בחינת תלוש השכר של חודש מאי 2012 מלמדת כי התשלום לתובע לחודש זה עמד על סך של 9,743 וזה כולל קצבת נסיעה של 750 ₪ החזר נסיעות בתפקיד של 187 ₪ ותוספת פיצול של 455 ₪. רכיבים ששני ים מתוכם, קצבת נסיעה והחזר הוצאת בתפקיד, אינם בחזקת שכר; והאחרון הינו תוספת המשולמת למי שעבד בפועל בתנאים המזכים בתשלום הגמול והיא איננה חלק מהשכר הרגיל של עובד ההוראה. משהתובע לא עבד בפועל בחודשים מושא המחלוקת אין הוא זכאי לתוספת הפיצול בחודשים אלה.

כך גם אין לכלול את הפרשות המעסיק בחישוב השכר לו זכאי התובע שהרי הפרשות ה מעסיק אינן "שכר" - התמורה שמשלם המעסיק על העבודה - אלה זכות נלוות שהיא נגזרת מחובת תשלום השכר.

ד. כאמור השכר המשולם לעובד הוראה בחופשת הקיץ מבוסס על חלקיות העסקתו לאורך שנת הלימודים. משמצאנו כי התובע איננו זכאי לשכר החל ממועד החלטת הוועדה הרפואית המחוזית, דהיינו ממחצית ינואר 2013- יש לחשב את השכר לתובע לחודשים יולי ואוגוסט בהתחשב בכך שעבד במהלך שנת הלימודים ארבעה וחצי חודשים בלבד וגם זאת שלא על בסיס השכר הנטען על ידי התובע – 10,200 ₪. יוצא מכאן שאין לקבל את טענת התובע לשכר בחודשי חופשת הקיץ של שנת הלימודים תשע"ג בסכום של 10,200 ₪ לחודש.

ה. מהמקובץ עולה כי דין התביעה להפרשי שכר להידחות. מקום בו נדחתה התביעה להפרשי שכר אין לנו אלא לדחות גם את התביעה לפיצוי בגין הלנת שכר המתייחסים להפרשי השכר הנתבעים.

33. כאמור לעיל התביעה לזכויות נלוות איננה מפורטת ואיננה מכומתת בכתב התביעה. בהקשר זה נאמר בקצרה כי במסגרת התביעה ביקש התובע את כל אותן זכויות נלוות שהן פועל יוצא מהטענה לפיה הוא זכאי לשכר מלא על לאורך התקופה מושא התביעה.

משהתביעה לזכויות נלוות נסמכת על תביעת התובע לשכר, הרי שלאחר ודחינו את תביעת השכר על כל חלקיה – דין התביעה לזכויות נלוות להידחות.

34. הרכיב האחרון של תביעת התובע היא תביעה לפיצוי על ההתנכלות שמייחס התובע לנתבעת. לעניין זה מפרט התובע את טענת ההתנכלות אשר לטענתו באה לביטוי בהתנהלות הנתבעת, ועיקריה הם כדלקמן:

א. צמצום היקף העסקתו באופן חד צדדי בשנת הלימודים תשס"ד בזמן שלימד התובע בחטיבת הביניים בחורה.

ב. העברתו מבית הספר בחורה לבית הספר בשגב שלום.

ג. אי שיבוצו כמורה למקצועות המחשב "ושיבוץ במקצועות נחותים".

ד. אי שיבוצו לעבודה בשנת 2010-2011, עד להתערבות עורך דינו.

ה. הפסקת העסקתו בחודש מאי 2012 ואי שיבוצו לעבודה בספטמבר 2012.

ו. הכפשתו על ידי מנהל בית הספר בפני גב' ליכטנברג בחודש מאי 2012.

ז. התארכות הדיונים בפני הוועדה הרפואית לעררים.

ח. אי תשלום שכר בניגוד לחוק לתקופה מושא התביעה והתעלמות גורמי משרד החינוך מפניותיו ומבקשותיו.

35. אין בדעתנו להאריך בטענת ההתנכלות משלטעמנו אין בטענה ממש; ובהקשר זה נאמר את הדברים הבאים:

א. פסק הדין שניתן בעניינו של התובע המתייחס לצמצום בשעות העסקתו בבית ספר בחורה, איננו מייחס לנתבעת התנהלות פוגענית שבאה לביטוי בצמצום שעות העבודה של התובע בבית הספר בחורה.
בהקשר זה די לומר כי התביעה הנדונה מתייחסת לתקופה בה למד התובע בימי שני וחמישי ובשעה שבחטיבת הביניים בה הוא לימד במערכת של ארבעה ימי לימודים , התאפשר שיבוצו בהיקף של 20 שעות שבועיות; בלבד.

בפסק הדין האמור נקבע, כי אין לראות בתובע כמי שהסכים לצמצום משרתו ל-20 שעות בשבוע, משהסכמה שכזו לא באה לביטוי במסמך כתוב בחתימת התובע. מבלי שיש בכך להביע עמדה לעניין האמור בפסק הדין, די לומר כי פסק הדין איננו תומך בטענת התובע להתנכלות מצד מנהל בית הספר בחורה אשר באה לביטוי בצמצום שעות המשרה של התובע.

ב. העברה של התובע מבית הספר בחורה לבית הספר בשגב שלום, נעשתה בהסכמה ובסיכום עם התובע.

ג. ממכתב התובע, ת/5, עולה כי התובע התייצב לעבודה בספטמבר 2010, לאחר תקופת היעדרות ממושכת עקב תאונת דרכים.
בנסיבות הללו, העובדה שהתובע לא שובץ מיד עם חזרתו לעבודה בתחילת ספטמבר 2010, איננה בגדר התנכלות. בפרט כאשר בעקבות פגישה שיזם התובע, שובץ האחרון בפועל לשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2010.

ד. אין חולק כי היה על מנהל בית הספר לשבץ את התובע בספטמבר 2012. עוד נאמר, כי לתיק בית הדין צורפו תכתובות של פרופ' אמיר הורביץ מאוקטובר 2012 ואילך ובהם דרישה לשבץ את התובע בפועל. עם זאת, התנהלותו של התובע בפועל, הצגת אישורי מחלה המתייחסים לתקופה שמה-13.11.2012 וברציפות עד ה-1.2.2013, מלמדת שבפועל לא הייתה אפשרות ממשית לשבץ את התובע כעובד הוראה במהלך אותה תקופה.

ה. לאמור לעיל יש להוסיף כי פניית מנהל בית הספר לגב' ליכטנברג בחודש מאי 2012, למצוא פתרון במציאות שבה מנהל בית הספר איננו יכול להעמיד את התובע בפני תלמידים, היא פניה שנעשתה בסמכות לאור הוראות התקשי"ר המחייבות את הממונה להביא לתשומת ליבו של האחראי התנהלות בעייתית של עובד מדינה, ומתוך חובתו כלפי ציבור התלמידים. נוסיף עוד, כי אין לראות באותה פניה בגדר התנכלות, שהרי בתיק בית הדין מצויים אישורי מחלה למכביר, המעידים על היעדרויות ארוכות וממושכות של התובע; ובנוסף מכתב התובע שבו התייחסות למצוקתו הנפשית ה פוגעת בתפקודו. נעיר כאן כי במצב דברים שהאמור במכתב משתקף באישורים הרפואיים, הרי שלא ניתן לקבל את טענת התובע כי המכתב הוכתב על ידי מנהל בית הספר ואינו את המציאות כהוו ייתה, על אף שהוא חתום על המכתב ועל כך אין חולק.

ו. הוועדה הרפואית לעררים הינה גוף סוברני הפועל מכוח חוק. בתור שכזו, לנתבעת אין שליטה על דיונים המתקיימים בפני הוועדה, ועל ההחלטות שניתנות במסגרתה. בענייננו, הוועדה התכנסה בעניינו של התובע פעמיים: בפעם הראשונה ב-12.8.2013 שאז לא התקיים דיון לגופו של הערעור שכן עורך הדין שהופיע מטעם התובע טען כי אין בידו את התיק הרפואי והמסמכים הנחוצים כדי להתייחס להחלטות הוועדה הרפואית המחוזית. בפעם השנייה, התכנסה הוועדה בחודש פברואר 2014. בין לבין, החליף התובע את בא כוחו, מזכירת הוועדה העבירה לב"כ התובע את החומר הרפואי שבתיק והוועדה כונסה לאחר שהעביר משרד החינוך אישור על תשלום בגין כינוס הוועדה לערעורים פעם נוספת.

מכאן שגם להתנהלות התובע הייתה תרומה להתארכות הדיונים בפני הוועדה הרפואית לערעורים; ומכל מקום לא ניתן לייחס לנתבעת התנכלות הבאה לביטוי בעיכוב מכוון של הדיונים בפני הוועדה הרפואית לעררים.

ז. כאמור לעיל, מצאנו כי התובע לא זכאי לשכר בתקופה מושא התביעה, ולפיכך אין באי תשלום השכר ביטוי להתנכלות כלפי התובע.

ח. לאמור לעיל יש להוסיף כי ממכלול העדויות עולה כי לאורך תקופה ארוכה ועל רקע מצב בריאותי המקבל ביטוי גם בהחלטת הוועדה לעררים אשר קיבלה את ערר התובע ועם זאת קובעת כי יש להעמיד את התובע "בתום שנת הלימודים הבאה שנת 2015" בפני וועדה רפואית מחוזית – נפגע תפקוד התובע . על רקע זה יש לבחון את התנהלות הנתבעת המנסה להתמודד עם המציאות שנוצרה, ובמסגרת מציאות זו למלא את חובתה כלפי ציבור התלמידים.
על רקע זה, אי שיבוצו של התובע להוראה בפועל, תוך תשלום שכר מלא בתקופה בה הוא איננו מלמד בפועל, איננה בגדר התנכלות.

ט. לאור המקובץ, דין טענת ההתנכלות להידחות.

סוף דבר:

36. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. משנדחתה התביעה ישלם התובע הוצאות הנתבעת בסך של 7,500 ₪.

הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ז, (03 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג עובדים-
גב' פסה מרקוביץ

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר ישראל חולתי