הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 21827-03-16

לפני: כב' שופט, משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר דוד פטיטו
נציג ציבור (מעבידים) מר נתן חיים

התובע:
GORANIYA DEVIBEN VEJA, ( דרכון-0900465)
ע"י ב"כ: עו"ד מסארוה האשם

-
הנתבעים:
1. מור חסון, ( ת.ז.-XXXXXX767)
2. ראובן חסון, ( ת.ז.-XXXXX562)
שניהם ע"י ב"כ: עו"ד רועי גיל

פסק דין

1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה GORANIYA DEVIBEN VEJA (להלן:" התובעת") בחודש מרץ 2016 נגד גב' מור חסון (להלן: "הנתבעת") ומר ראובן חסון (להלן: "הנתבע") (להלן: "הנתבעים") . בתביעתה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים בפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בגמול בגין העסקה בשעות נוספות ו תשלום זכויות נלוות נוספות – דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה . בסך הכל ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בעילות התביעה השונות לשלם לה סכום כולל של 148,182 ₪.

הצדדים:

2. התובעת עובדת זרה מהודו הועסקה כמטפלת סיעודית של הנתבעת מאוגוסט 2009 ועד יולי 2014.

3. הנתבעת ילידת 1994, נפגעה בתאונת דרכים בשנת 2009 שבעקבותיה נותרה מיותמת מאם, מרותקת לכ יסא גלגלים וזקוקה לטיפול סיעודי. הנתבע הוא אביה של הנתבעת . בתקופה הרלוונטי לתביעה, התגררו הנתבעים בביתם במושב שדה עוזיה.

טענות הצדדים:

4. בתביעה טוענת התובעת כי פוטרה מעבודתה כמטפלת הנתבעת ביולי 2014 ללא מתן הודעה מוקדמת . על פי כתב התביעה לא שילמו הנתבעים לתובעת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בעקבות הפיטורים . על רקע זה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים ב פיצויי פיטורים בסכום של 20,783 ₪ ובדמי הודעה מוקדמת של 4,300 ₪.

5. בתביעתה טענה התובעת כי יום עבודתה החל בשעה 6:00 בבוקר ונמשך עד השעה 23:00 בלילה. משכך טענה התובעת כי עבדה בשעות נוספות בגינן היא זכאית לגמול בגין העסקה בשעות נוספות - שלא שולם. בהתאם הוגשה התביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסכום של 100,571 ₪.

6. בנוסף טענה התובעת כי במהלך תקופת הקשר לא יצאה לחופש בתשלום; לא שולמו לה דמי הבראה ולא הופרשו לזכותה כספים לקרן פנסיה. על רקע זה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום דמי פדיון חופשה בסך של 8,256 ₪; דמי הבראה בסך של 5,236 ₪; ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, בסכום של 9,035 ₪.

7. בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי התובעת הועסקה על ידי הנתבע ובהתאם יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת, בהעדר עילה.

8. אשר לטענות העובדתיות שהועלו בכתב התביעה, טענו הנתבעים כדלקמן:

א. התובעת הועסקה בידי הנתבע כמטפלת סיעודית של הנתבעת, מחודש ספטמבר 2009. יחסי עובד מעסיק בין הנתבע לתובעת הסתיימו ביוני 2014, בהתפטרות התובעת, מבלי שנתנה הודעה מוקדמת כנדרש.

ב. במהלך תקופת הקשר עבדה התובעת כמטפלת סיעודית של הנתבעת; ובהתאם שעות העבודה של התובעת חפפו את שעות הנוכחות של הנתבעת בבית מגוריה – לא יותר משבע שעות ביום.

ג. בסיום הקשר ובהתאם להנחיית "אדיב שירותי כוח אדם סיעודי בישראל בע"מ" אשר באמצעותו נוצר הקשר בין הצדדים, שילם הנתבע לתובעת במסגרת גמר חשבון, 40,000 ₪; וזאת לכיסוי סופי ומוחלט של כל תביעות התובעת ביחס לתקופת העבודה וסיומה.

9. בהתאם טענו הנתבעים, כי יש לדחות את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת (משיחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובעת), את התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות (משלא הועסקה התובעת בשעות נוספות כנטען על ידה), ואת התביעה לזכויות נלוות – דמי פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה – משזכויות אלה שולמו לתובעת במסגרת תשלום הסכום בסך של 40,000 ₪ עם סיומם של יחסי עובד מעסיק.

10. בנוסף ולחילופין טענו הנתבעים טענת קיזוז, במסגרתו טענו כי ככל שייפסק שיש לשלם לתובעת סכום כלשהו בעילות התביעה שנתבעו – יש לקזז מסכום זה את התשלום בסך של 40,000 ₪ ששולם לתובעת בסיומם של יחסי עובד מעסיק .

11. בתשובה לכתב ההגנה טענה התובעת לראשונה, בדיון המוקדם שהתקיים בתביעה ביולי 2016, כי התשלום בסך של 40,000 ₪ ששולם לה, הוא על חשבון שכר עבודה של עשרה חודשים שנותרו הנתבעים חייבים לתובעת, נכון למועד סיום הקשר .

דיון והכרעה:

12. נקצר ונאמר, כי לטעמנו עיקר התביעה הוא מחלוקות במישור העובדתי ה מתייחסות לסוגיות הבאות: שאלת נסיבות סיום הקשר שבין הצדדים – המשליכה על זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, שאלת תחום יום העבודה של התובעת – ובהתאם, שאלת זכותה של התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות; ושאלת מהות הסכום ששולם לתובעת בעקבות סיומם של יחסי עובד מעסיק ביניהם – גמר חשבון כטענת הנתבעים, שכר עבודה כטענת התובעת ; מחלוקת שממנה תיגזר הכרעה בתביעת התובעת לזכויות נלוות וטענת הקיזוז.

13. לצורך ההכרעה במחלוקות העובדתיות, אין לנו אלא את גרסאות הצדדים; גרסת התובעת מזה וגרסת הנתבעים מזה. בנסיבות הללו ההכרעה במחלוקות העובדתיות היא על בסיס התרשמותנו מהעדויות שבפנינו, התרשמות שעל בסיסה ומהנימוקים שנפרט להלן, מעדיפים אנו את גרסת הנתבעים הן לעניין נסיבות סיום הקשר שבין הצדדים, הן לעניין תחום יום העבודה, והן לעניין מהות התשלום לתובעת בסיום הקשר.

נסיבות סיום הקשר:

14. בתצהיר שהגישה התובעת טענה האחרונה, כי בעקבות תלונתה בפני נציגת חברת ההשמה, עובדת בשם סופי, על הלנת שכר – פוטרה מעבודתה על ידי הנתבע ללא מתן הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורים, בטענה כי אין בידינו אמצעים כלכליים להמשיך ולהעסיקה באותו שלב.

15. מנגד טענו הנתבעים, כי בינואר 2014 יצאה התובעת לחופשה בהודו, שהסתיימה במרץ 2014. בסיומה הודיעה התובעת על רצונה לסיים את הקשר מסיבות אישיות.

16. גרסה זו של הנתבעים קיבלה חיזוק בעדות התובעת בפנינו; ובהקשר לכך נשאלה התובעת והשיבה:

"ש. מתי החלטת שאת עוזבת את העבודה?
ת. באפריל.
ש. ואמרת למור שקשה לך? ולראובן אמרת שקשה לך ואת רוצה לחזור להודו, נכון?
ת. כן. אמרתי להם שאני עוזבת את העבודה, הם פיטרו אותי, לא היה להם את הכסף והם לא שילמו".

אמירה זו של התובעת, שהיא זו שהודיעה לנתבעים על כוונתה לעזוב את העבודה, הינה הודאה בטענת הנתבעים להתפטרות התובעת.

סוגיית תחום יום העבודה:

17. לגרסת התובעת יום העבודה הרגיל החל בשעה 06:00 והסתיים בשעה 23:00 לערך, מבלי שקיבלה כל מנוחה במהלך יום העבודה. בהקשר זה טענה התובעת בסעיפים 4-6 לתצהיר עדות ראשית מטעמה:

"עבדתי בשירות הנתבעים בדרך כלל 6 ימים בשבוע, כאשר מידי יום התחלתי את יום עבודתי בשעה 06:00 בבוקר, ועד השעה 23:00 בערב, ואף נדרשתי לעשות את כל העבודות בבית ולטפל בנתבעת 1, ולעשות גם את כל העבודות בבית ולטפל בנתבעת 1, ולעשות גם את עבודות הבית אצל הוריו של הנתבע 2.

כמו כן, כאשר הדודות של הנתבע 2 שברו רגליהן התבקשתי לעזור להן ולסייע להן בביצוע עבודות הבית.

כמו כן התבקשתי להכין ארוחות לעובדיו של הנתבע 2 אשר עבדו אצלו בחנות סיטונאית למוצרים חד פעמיים".

על הטענות בתצהיר חזרה התובעת בדיון הוכחות, משנשאלה והשיבה:

"ש. מתי את ישנה צהריים?
ת. לא ישנתי אף פעם צהריים.
ש. משעה 06:00?
ת. משעה 06:00 עד 23:00 קבוע".

18. יש לזכור כי התובעת התקבלה לעבודה לטובת הנתבעת, לטיפול בנתבעת. בעדותה אישרה התובעת את גרסת הנתבעים ולפיה טיפלה בנתבעת בשעות הבוקר, מהשעה 07:00 עד השעה08:00. בשעות הערב הייתה הנתבעת חוזרת בין השעה 16:00 ל-17:00 והטיפול בנתבעת הסתיים בסביבות השעה 20:00, לאחר סיום העזרה ברחצה .

19. על רקע זה, טענת התובעת לפיה תחום יום העבודה נמשך בין השעות 06:00 ל-23:00, מבוססת על הטענה העובדתית כי במרבית שעות היום (מהשעה 09:00 עד השעה 16:00 לערך ושוב מהשעה 20:00 עד השעה 23:00) הועסקה על ידי הורי הנתבע. גרסה זו של התובעת אין בידינו לקבל, וזאת מהטעמים הבאים:

א. כמי שהתקבלה לעבודה כמטפלת סיעודית לנתבעת, לא אמורה התובעת לעבוד בעבודות משק בית אצל אחרים. בנסיבות אלה, שעה שהתובעת עובדת המודעת לזכויותיה, כפי שהדבר עולה מגרסתה שלה על תלונות בזמן אמת לחברת ההשמה על פגיעה בזכויותיה – אין בידינו לקבל את גרסת התובעת לפיה הסכימה לעבוד במשק בית שעות ארוכות, אצל מעסיק אחר שלא בעבור הנתבעת.

ב. על פי הגרסה בתצהיר התובעת, במהלך התקופה מושא התביעה טיפלה בדודותיו של הנתבע. בתצהירה סיפרה הנתבעת כי אותן קרובות משפחה גרות בצחור, בפתח תקווה. מכאן שאין לקבל את הטענה כי התובעת טיפלה בקרובות המשפחה של הנתבע; ובכך יש להשליך על מידת מהימנות הגרסה.

מהות התשלום במועד סיומם של יחסי עובד מעסיק:

20. בחודש יוני 2014 הועבר לחשבון הבנק של התובעת סכום בסך של 32,000 ₪. בתחילת יולי 2014 הועבר לחשבון הבנק של התובעת סכום נוסף של 8,000 ₪. סכומים אלה, לטענת הנתבעים, הועברו לתובעת במסגרת גמר חשבון שנערך על ידי חברת ההשמה, חברת אדיב. לטענת התובעת סכומים אלה הם שכר עבודה המתייחסים לעשרה חודשים שבהם לא שולם שכרה.

21. אין בידינו לקבל את הטענה כי התובעת המשיכה לעבוד בשירותם של הנתבעים תקופה של עשרה חודשים, מבלי ששולם לה שכר כלל; ומבלי שחברת ההשמה מתערבת הן בדרך של פניה והן בדרך של הפסקת העסקת התובעת בשירות הנתבעים , נוכח אי תשלום השכר.

22. לא רק שהתנהלות שכזו – אי תשלום שכר במשך עשרה חודשים – איננה מתיישבת עם היגיון החיים, היא אינה מתיישבת בנסיבות של התיק הנוכחי, כפי שעולות העדויות שבפנינו.

ראשית – אין היגיון בטענת התובעת לפיה לא שולם לה שכר במשך חודשים ארוכים (בשל לחצים כלכליים של הנתבע), על אף שהיא זקוקה לתשלום לצורך תשלום שכר לימוד לילדיה. בנסיבות אלה שבהן עובד זר זקוק למשכורת השוטפת לצרכי מחייה שוטפים של משפחתו בחו"ל, המתנה לתשלום שכר לתקופה של עשרה בחודשים, היא גרסה עובדתית שלא ניתן לאמצה.

שנית – בעדותה מאשרת התובעת כי בחודש ינואר יצאה לחופשה בחו"ל ובעלות כרטיס הטיסה נשא הנתבע. לטעמנו. עובדה זו כמו גם תשלום הסכום בסך של 40,000 ₪ לתובעת עם סיומם של יחסי עובד מעסיק, מלמדים כי היו בידי הנתבע אמצעים לתשלום השכר. לפיכך לא ניתן לקבל את גרסת התובעת לפיה כל אותם חודשים ארוכים לא שילם הנתבע לתובעת שכר, בהעדר אמצעים כלכליים לתשלום; באותו הקשר נוסיף כי - הגרסה לפיה יצאה התובעת לחופשה בחו"ל, בשעה שנכון לאותו מועד חייב הנתבע שכר של חמישה חודשים, גם היא גרסה שאיננה מתיישבת עם ניסיון החיים.

אחרון – כרגיל, בנטל ההוכחה על תשלום השכר נושא המעסיק. עם זאת יש לזכור, כשמדובר בהתקשרות המאופיינת בקשר אישי שאיננו אופייני ליחסי עובד מעסיק רגילים, שעה שהתובעת מתגוררת בביתם של הנתבעים ומטפלת בנתבעת. אין מחלוקת כי אסמכתא ואישור בכתב על השכר ששולם לתובעת לאורך התקופה (ותשלומו איננו במחלוקת), ומכאן שהעדר אסמכתא על ביצוע התשלום איננו ראיה לכך כי התשלום לא בוצע. על רקע זה, בהתחשב בכלל הנסיבות ומתוך התרשמות העדויות בפנינו, לא ניתן לבסס גרסה עובדתית על עדות התובעת לבדה, מקום שמודה התובעת רק באותם תשלומים עליהם יש אסמכתא בכתב ולאחר שהוצגו ראיות על ביצוע התשלום , בעוד שתשלומים אחרים היא מכחישה.

23. היה מקום לשמוע עדות מטעם חברת ההשמה ובאמצעותה לשפוך אור על טענות התובעת לעניין תלונות שהעבירה לחברה בשל אי תשלום השכר, ועל טענות הנתבעים לפיהן הסכום בסך של 40,000 ₪ שולם במסגרת גמר חשבון, על פי דרישה וחישוב של חברת ההשמה. מכאן שאי הבאתם של נציגי חברת ההשמה לעדות, נזקפת לחובת שני הצדדים. כנגד התובעת אשר לא הביאה את נציגי חברת ההשמה להעיד על אי תשלום השכר, וכנגד הנתבעים אשר לא דאגו להבאת נציגי חברת ההשמה להסביר את האופן שבו נערך גמר החשבון. בנסיבות הללו, אי הבאת חברת ההשמה כעד בהליך, איננה יכולה להיזקף לחובת אף אחד מהצדדים.

התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, גמול בגין העסקה בשעות נוספות וזכויות נלוות:

24. משמצאנו כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובעת, דין התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת – להידחות. משדחינו את גרסת התובעת לעניין תחום יום העבודה, אין בסיס לתביעת התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות; ככל שחוק שעות העבודה ומנוחה תשי"א-1951 חל ביחסים ש בין הצדדים.

25. לאור המסקנה אליה הגענו, כי הסכום בסך של 40,000 ₪ ששולם לתובעת במועד סיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, שולם במסגרת גמר חשבון לסילוק החובות הנובעות מהעסקתה של התובעת לטובת הנתבעת וסיומה - התביעה לדמי פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה, דינה להידחות משזכויות התובעת בעילות אלה, מוצו במסגרת גמר חשבון.

26. לאור התוצאה האמורה אין בדעתנו להידרש לשאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת, משאין אנו נזקקים להכרעה בשאלה זו במסגרת פסק הדין.

סוף דבר:

27. מהמקובץ עולה כי התביעה נדחית.

28. משנדחתה התביעה תשלם התובעת לנתבעים הוצאות בסך של 4,000 ₪.

29. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ז, (10 יולי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים-
מר דוד פטיטו

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר נתן חיים