הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 21529-09-15

לפני: כב' שופט, יוחנן כהן
נציג ציבור עובדים: מר משה זיכרמן
נציגת ציבור מעסיקים: גב' עדי עסיס בובליל

התובע:
יגאל מסיקה, ( ת.ז.-XXXXXX704)
ע"י ב"כ: עו"ד טומי מנור ועו"ד נועה פלר-ממן

-
הנתבעים:
1. חברת דואר ישראל בע"מ, (חברות-513467191)
ע"י ב"כ עוה"ד רן גפטר חרמש

2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
3. הארגון הארצי של עובדי חברת דואר ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד סתווית גל סוקי ו/או עוה"ד גל גורביץ

פסק דין

1. התובע הועסק כעובד הנתבעת 1, משנת 2008 ועד לפיטוריו בספטמבר 2015. משנת 2006, התובע הוצב אצל הנתבעת 1 כעובד חברת כוח אדם ומשנת 2008, כעובד של הנתבעת 1, המועסק ישירות על ידה.

הסוגייה העיקרית המתעוררת בהליך זה היא האם נפל פגם בפיטוריו של התובע, המצדיק בטלות החלטת הנתבעת 1 המורה על פיטוריו ואכיפתם של יחסי עובד מעביד; לחלופין האם זכאי התובע לסעדים כספיים הנובעים מפיטוריו.

רקע עובדתי – השתלשלות העניינים

ההסכם הקיבוצי

2. בעקבות מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 1 – חברת דואר ישראל בע"מ (להלן: "החברה"), נחתם הסכם הבראה לתקופה של ארבע שנים. במסגרת ההסכם התחייבה החברה לנקוט בהליכי התיעלות, לרבות פיטורי עובדים. על רקע זה, נחתם ביום 21/1/15 הסכם קיבוצי, טיבו של ההסכם הינו רפורמה והבראה, אשר בעקבותיו צפויים לחול שינויים מהותיים באופן פעילות החברה, לרבות פיטוריהם של כ-1,400 עובדים במהלך ארבעת השנים. במסגרת זו גובשו רשימות מוסכמות אשר צורפו כנספחים להסכם הקיבוצי, של עובדים שהעסקתם תסתיים לפי הסכם ההבראה, בתנאים מועדפים. ההסכם הקיבוצי נחתם לאחר מו"מ שהתנהל בין החברה לנציגות העובדים, בהשתתפות נציגי רשות החברות הממשלתיות, הממונה על השכר באוצר, המשקיף החיצוני אשר מונה על ידי בית המשפט המחוזי ובמעורבות הגורמים הרלוונטיים במשרד התקשורת (להלן: "הרשימה המוסכמת").

3. במסגרת ההסכם הוחלט על הגבלת מכסות העובדים בחברה, כך שבתום תקופת ההסכם תעמוד המכסה על 5,050 משרות בלבד, מתוכן 3,800 משרות עובדים קבועים לכל היותר. גיבוש הרשימות נערך במקביל למשא ומתן קיבוצי, בין גורמי ההנהלה לחברי הוועד הרלוונטיים אשר דנו בעניינו של כל עובד המיועד לסיום העסקה בתנאים מועדפים, בכפוף לקיומו של שימוע. הרשימות המוסכמות קיבלו את אישורם של מנהל רשות החברות הממשלתיות, מנכ"ל החברה, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה ויו"ר ארגון העובדים הארצי של עובדי הדואר.

הליכי הפיטורים בעניינו של התובע

4. התובע, יליד 1973, החל לעבוד אצל החברה בשנת 2006, באמצעות חברת כח אדם.

5. ביום 1/10/2008 התובע התקבל כעובד בחברה.

6. תחילה עבד התובע כנהג תחבורה בסניף החברה בבאר-שבע, ובמהלך חודש אוגוסט 2012 עבר לסניף החברה באילת שם שימש כנהג.

7. ביום 14/8/13, כשנה לאחר מעברו של התובע לאילת, נשלחה הודעת דוא"ל על ידי מר שמעון אייש – סגן מנהל תחבורה באר-שבע והממונה על הנהגים בבאר שבע ובאילת, אל מר יואב גבריאל – מנהל תחבורה ארצי בחברה, לפיה התובע נדרש להתייצב בחזרה בסניף באר שבע לביצוע תפקידו, בזו הלשון:
"הנדון: יגאל מסיקה – התנהגות לא הולמת
ביום ה-11.08.2013 "ירדתי" לאילת במסגרת עבודתי כממונה על הנהגים המקצועיים בב"ש ובאילת, בו ביום קיימתי פגישת עבודה עם מר איציק פינטו (מנהל בית הדואר באילת) ועם מר מיכה בן-מוחה (מנהל מוקד השליחים באילת). הפגישה התקיימה במשרדו של מר פינטו ונכחו גם חבריי לוועד מהתחבורה (שוקי פחימה וארמונד לוי). נכחו גם, מסיקה יגאל, יורם יצחקי (נהגים מקצועיים) ודוד כהן (שליח לתחבורה כנהג מקצועי).
תוך כדי הפגישה באחד משלביה, העלתי בפני מסיקה יגאל את עניין חזרתו לב"ש ובתחילת חודש אוגוסט בהתאם לסיכום איתך [מסיקה ידע מראש ואף הביע את הסכמתו בפני, כבר מחודש יוני השנה (בנוכחות מיכה ב-מוחה, שוקי פחימה וארמונד לוי). אציין, שקיבל תזכורת ממני לפני כשבועיים על מנת שיכין את עצמו למעבר (שכר דירה ועוד). על זה. השיב לי מסיקה כי הוא מוכן למעבר].
ברגע ששמע מסיקה את מועד המעבר המתוכנן דפק מר מסיקה בכעס על השולחן ואמר באלו המילים "בשביל שאחזור לב"ש תצטרך לפטר אותי" (מלמל מספר דברים נוספים) יצא וטרק את הדלת.
בתום הפגישה התקשר אלי מיכה בן-מוחה וביקש שאשוחח בשנית עם מסיקה יגאל. אני (למרות התנהגותו), הבעתי נכונות לשיחה נוספת. ארמונד לוי ושוקי פחימה (שנכחו בשיחה), הביעו בפניו את מורת רוחם על אופן התנהגותו הבוטה שאינה מכובדת ואינה מכבדת גם אותו. אני מבחינתי הוספתי ואמרתי כי הייתי מופתע מהתנהגותו ושחשתי פגוע מאוד לאחר שהעליב אותי בפומבי.
אני לתומי חשבתי שמסיקה יביע התנצלות בפני. אך הגדיל הנ"ל לעשות, וכיוון לעברי את ידו בתנועה מגונה מאוד. הייתי המום למראה התנועה (בלשון המעטה) ומיד קמתי ועזבתי את המקום.
יואב. העברתי לו הודעה חד-משמעית כי עליו להתייצב ביום ראשון הקרוב (18.08.2013) בשעה 07:00 בתחבורה ב"ש לעבודה במסלול (כמתוכנן מראש), במקביל, עקב התנהגותו הבוטה, אבקשך לא לעבור לסדר היום ולהעביר את העניין לטיפול משמעתי."
(נספח 2 לתצהיר מר אייש שמעון, הדגשה שלי, י.כ.).

8. בעקבות הודעה זו, ביום 14/8/13, נשלח להנהלת החברה מכתבו של עו"ד ארי מנזין, אשר ייצג את התובע אותה עת.
במסגרת מכתבו של עו"ד מנזין נטען כי התובע העתיק את מרכז חייו לעיר אילת ובין היתר שכר הוא דירת מגורים וכי הוא רואה בעיר אילת את עתידו. כן נטען כי התובע עבר לעבוד בסניף אילת בהתאם לבקשת מר אייש וכי התובע מתנגד נחרצות להודעה שנמסרה לו, וכי אין בכוונתו לשוב לבאר-שבע בעת הנוכחית או בכל עת אחרת (נספח 3 לתצהיר מר אייש).

9. במאמר מוסגר יצויין כי התובע שכר דירה באילת והמציא בזמן אמת לחברה העתק חוזה שכירות דירה באילת על מנת לעמוד בתנאים המזכים בתוספות שונות ובהחזרי הוצאות מתאימים כנהוג בחברה (חוזה שכירות מיום 1/8/12, נספח 7 לתצהיר מר טולדנו גדי).

10. ביום 15/8/13 שלח מר אייש מכתב המופנה למר יואב גבריאל במסגרתו תוארה השתלשלות העניינים בנוגע לתובע, לרבות החלטתו של מר אייש להיעתר לבקשת התובע לדחות מועד חזרתו לבאר-שבע לחודש נובמבר 2013. במכתב זה מצויין כי העסקתו של התובע באילת בוצעה בשל פנייתו של התובע אל מר אייש לעבוד באילת, במקום נהג אחר, כממלא מקומו של הנהג האחר וכי מדובר בשיבוץ זמני; להלן לשון המכתב:

"הנדון: יגאל מסיקה
מרכז תחבורה באר שבע אחראי על שירותי התחבורה והעברת דואר מת"א ועד אילת. במסגרת אותם המשימות/מטלות ניתנים גם שירותי העברת דואר באילת לטובת בית דואר אילת ושלוחותיו. באמצעות נהגים מקצועיים (נהגים מטעמה של תחבורה ב"ש). כיום מועסקים בתפקידים הללו שלושה נהגים. שניים מהם מתגוררים במקור באילת ומר מסיקה יגאל, שבמקור מתגורר בב"ש.
מר מסיקה יגאל הינו עובד המועסק כנהג, במעמד ארעי. לפני כשנה הועבר מר מסיקה יגאל לשמש כנהג מקצועי באילת במקום נהג אחר (נהג מקצועי), שחזר לעבוד בבאר שבע. העסקתו של מסיקה באילת בוצעה בשל פנייתו אלי בבקשה לעבוד באילת, כממלא מקומו/כמחליף של הנהג האחר שחזר לעבוד בב"ש. לאחר ששקלתי את בקשתו, נעניתי לה בחיוב.
סוכם עם העובד בנוכחות מר שוקי פחימה חבר בוועד העובדים בתחבורה ב"ש, כי העברתו לעבוד באילת הינה זמנית ועשויה להשתנות בהתאם לצורכי העבודה (על כל המשתמע), כאשר התוכנית המקורית היא לגייס עובד המתגורר באילת. מר מסיקה הודה לי על כך, הבין היטב את הסיכום ואף ברך עליו.
מאז העברתו לאילת חלפה כשנה. בחודש יוני השנה הודעתי (הודעה מוקדמת) למר מסיקה (בנוכחות מר מיכה בן-מוחה – מנהל מוקד השליחים באילת, ומר שוקי פחימה ומר ארמונד לוי – חברי וועד העובדיםבתחבורה ב"ש) על כ וונתי להחזירו לעבוד בב"ש בתחילת חודש אוגוסט, מכיוון שקליטת נהג מאילת נמצאת בתהליך מואץ. מר מסיקה קיבל בהבנה את ההודעה (בהתאם לסיכום, טרם העברתו לאילת). אציין, שגם לפני כשבועיים הודעתי לו טלפונית על חזרתו לב"ש (כתזכורת להודעתי הקודמת), על מנת שיתארגן ויערך בהתאם. מר מסיקה השיב שוב בהבנה ובהסכמה.
מר יגאל מסיקה פנה אלי (באמצעות מר איציק פינטו) בבקשה, לקבל ארכה לשלושה חודשים ולדחות את חזרתו לב"ש לחודש נובמבר השנה בכדי לזכות בהטבות המס להם זכאים תושבי אילת.
לאחר שהתייעצתי עם הממונים עליי בעניין בקשתו, גמרתי אומר לדחות את חזרתו לב"ש לחודש נובמבר, וזאת חרף האילוצים וצורכי העבודה הדוחקים. השיקול המרכזי שהוביל אותי להחלטה זו, היא חזרתו של יגאל מסיקה לב"ש עם מורל ומוטיבציה גבוהים."
(נספח 1 לתצהיר מר אייש שמעון).

11. ביום 19/8/13 שלח מר יואב גבריאל – מנהל תחום תחבורה בחברה הודעת דואר אלקטרוני אל מר יוחנן יצחק – מנהל תחום ענייני עובדים ומשמעת בחברה, במסגרתה הובהר כי נוכח התנהלות התובע וסירובו לקבל את מרות מנהליו ובפרט סירובו לקיים סיכום הדברים עימו בדבר חזרתו לסניף בר שבע בחודש נובמבר 2013 וסירובו לחתום על התחייבות שהוכנה עבורו, יש כוונה לנקוט בצעדים משמעתיים נגדו, לרבות בהליכים לסיום העסקתו (נספח 4 לתצ היר מר אייש).

12. ביום 27/8/13 שלח מר שמעון אייש מכתב למר יואב גבריאל בנוגע לאי מילוי הוראות/הנחיות ואי קבלת מרות, להלן לשון המכתב:

"הנדון: יגאל מסיקה – משמעת – אי מילוי הוראות/הנחיות ואי קבלת מרות
בהמשך לכל ההתכתבות וההתנהלות בנוגע לעובד יגאל מסיקה הריני מוצא לנכון להעלות בפניך מספר נקודות הקשורות לאי מילוי הוראות והנחיות מצדו של מר מסיקה יגאל והתעלמות עקבית מנוהלים שאין לעבור עליה לסדר היום.
מבדיקה שביצעתי (עקב מה שמתנהל סביבו לאחרונה) עלו ממצאים שלהם קשר ישיר לאי קבלת מרות וסמכות של מר מסיקה יגאל ממני (הממונה הישיר שלו). להלן חלק מהממצאים.
מסתבר כי העובד מר מסיקה יגאל נהג פעמים רבות ל"עלות" בסופי שבוע לבאר שבע לבית הוריו עם רכב מסוג מסחרי קטן שקיבל ממוקד השליחים. זאת עשה ללא אישור או בקשה ל"נסיעה פרטית" ממני. נוהל בקשה/אישור ל"נסיעה פרטית" ברכב החברה ידוע לכל הנהגים בתחבורה ובפרט לעובדים בתחבורה ב"ש. נוהל/הנחייה זו מושרשים ומובהרים היטב לנהגים בתחבורה באר שבע. אי-דיווח על נסיעה פרטית ונסיעה פרטית ללא אישור, מהווה התעלמות בוטה מהנוהל ומסמכותי כמנהלו הישיר. עוד עולה כי, נאמר לו לא פעם מפי מנהל המוקד באילת מר מיכה בן-מוחה, שעליו לדווח לי על השימוש ברכב הקטן לצרכיו הפרטיים.
נמצא כי מר מסיקה יגאל במרבית ימות השנה הנוכחית, נוהג שלא לחתום בתום יום העבודה בשעון הנוכחות. (יש בידי תדפיסים המהערכת המצביעים על כך). עוד עובדה שמעידה כי הנדון לא נוהג לפי נהלים והנחיות ברורות.
מר מסיקה נשמע אומר "בקול רם" מספר פעמים כי הוא "עובד מול איציק (מנהל דואר אילת) ומול מיכה בן מוחה (מנהל מוקד אילת) ולא מול שמעון". לדוגמא, כאשר הנדון יוצא לשירות מילואים, אני מקבל דיווח בדיעבד ממר איציק פינטו או ממר מיכה בן מוחה על יציאתו למילואים של מסיקה יגאל. התנהלות המוכיחה את דבריו (המופעים בתחילת הפיסקה). ניתן להבין בעליל וללא ספק כי מר מסיקה, באמירותיו ובהתנהגותו מתנער בבוטות מסמכותי כמנהלו הישיר.
הגדיל לעשות מר מסיקה בעת ביקורי האחרון באילת, כאשר כיוון את ידו בתנועה מגונה כלפי בנוכחות עובדים מנהלים וחברי וועד. יואב, אינני יכול לעבור על עברות משמעת והתנהגות לא ראויה שכזו לסדר היום. הנדון מזלזל בכבודי כאדם ובמעמדי כמנהל בחברה. משמש דוגמא שלילית לאחרים ואיננו נזהר כלל. לטעמי מר מסיקה יגאל "גדש את הסאה" ולא מותיר לי ברירה אלא לבקש את פיטוריו בהקד ם.
לטיפולך המסור."
(נספח 5 לתצהיר מר אייש).

13. ביום 3/9/13 שלח מר עודד עירון – מנהל מדור ארגון ומינהל בחברה מכתב אל התובע, וביום 8/9/13 שלח מר אייש מכתב אל מר גבריאל; מכתבים שעניינם סירובו של התובע לבצע הנחיות הממונה עליו לבצע מידי שבוע מסלול נסיעה שונה (בשיטת הרוטציה, תחת סירובו דרש התובע להפנות אליו הנחיה כתובה בעניין.
(נספחים 6 ו-7 בהתאמה, לתצהיר מר אייש).

14. ביום 12/9/13 שלח מר אייש הודעת דואר אלקטרוני אל מר מקס בשירי – ממונה תחבורה אשקלון ובאר-שבע, בדבר יציאת התובע לחופשה בחו"ל ללא קבלת אישורו כממונה. מר אייש ציין כי סירב לאשר את החופשה וחרף סירובו, התובע עשה דין לעצמו ונעדר מן העבודה ללא אישורו כמתחייב.
ביום 17/9/13 נשלחה הודעת דוא"ל ממר בשירי ליואב גבריאל לפיה יש לנקוט בצעדים משמעתיים כנגד התובע נוכח "התנהלות משמעתית שלילית ביותר ... מעבר לחוסר משמעת ואי קבלת מרות, יש פה היבט נוסף של העמדת הממונים במבחן. יש להעמיד לרשותנו את כל הכלים הלגיטימיים על מנת לטפל משמעתית ובמלוא חומרת הדין, למען ייראו וייראו".
(נספח 8 לתצהיר מר אייש).

15. ביום 16/9/13 נשלח מכתב תשובה אל עו"ד מנזין, מאת גב' ענת זליכה – מנהלת משאבי אנוש בחברה.
במסגרת מכתב זה הובהרה השתלשלות העניינים בתמצית, שעניינה העברתו הזמנית של התובע לסניף אילת, הובהר כי התובע נקלט לעבוד בחברה בשנת 2008 כעובד במעמד ארעי בתפקיד נהג. כמו כן צויין, כי נוכח בקשת התובע ניאותה החברה, לפנים משורת הדין, לאפשר לתובע להישאר ולעבוד באילת חודשים ספורים נוספים, על מנת שיוכל ליהנות מהטבות המס הנלוות למגורים באילת. בתוך כך החברה שבה והבהירה, כי אין בהיעתרות החברה לבקשת התובע אותה עת כדי להוות הבטחה או התחייבות מצידה להמשך העסקתו באילת לפרק זמן מוגדר או בכלל.
(נספח 9 לתצהיר מר אייש).

16. ביום 5/11/13 התקיימה לתובע שיחת בירור שנערכה בפני מר יואב גבריאל – מנהל רכב ותחבורה בחברה. במסגרת השיחה הבהיר מר גבריאל לתובע כי הוא נדרש למלא אחר הנחיות מנהליו, וכי תלונות נוספות הנוגעות לתפקידו עלולות להוביל לפתיחה בהליכים לסיום העסקתו בחברה. יחד עם זאת, סוכם באותה פגישה, כי התובע יוסיף לשמש כנהג בסניף אילת והחלטות לגבי ניודו יבוצאו בהתאם לצרכים התפעוליים של החברה (נספח 10 לתצהיר מר אייש).

17. ביום 30/12/14 שלח מר בן-מוחה אלי – מנהל מוקד השליחים באילת, הודעת דואר אלקטרוני למר אייש בדבר סירוב התובע לבצע את הנחיות מנהליו ובפרט סירובו לקחת עמו דברי דואר אשר היו מיועדים לחלוקה במסלול אליו שובץ, בטענה לפיה הוא עמוס בעבודה. כתוצאה מסירובו ועל מנת שלא לפגוע בלקוחות העסקיים של החברה, נאלצו ממוניו להעביר את המשימות שיועדו לתובע לעובדים אחרים במוקד, תוך ויתור על מטלותיהם השוטפות של אותם עובדים (נספח 11 לתצהיר מר אייש).

18. ביום המחרת, 31/12/14, שלח מר בן מוחה הודעת דוא"ל נוספת לפיה, המשיך התובע לנהוג באופן דומה ושוב סירב לשנע דברי דואר לאחד הלקוחות העסקיים של החברה (נספח 12 לתצהיר מר אייש).

19. לאחר שאותה התנהלות חזרה על עצמה גם ביום 6/1/15 וביום 8/1/15 (ראה הודעות מייל של מר בן מוחה, נספחים 13 ו-14 לתצהיר מר אייש); קיים מר יואב גבריאל שיחת התראה נוספת עם התובע (תכתובת דוא"ל מיום 8/1/15 בין מר יואב גבריאל לבין מר גיל מלכה – מנהל מרחב דרום אותה עת (נספח 15 לתצהיר מר אייש).

20. במסגרת ההסכם הקיבוצי ותכנית ההבראה גובשו ע"י הנהלת החברה ונציגות העובדים כאחד, רשימות מוסכמות אשר צורפו כנספחים להסכם הקיבוצי, של עובדים שהעסקתם תסתיים לפי הסכם ההבראה בתנאים מועדפים, והתובע בכללם. התובע יועד לסיום העסקה בשלבים מתקדמים יותר של יישום ההסכם הקיבוצי (נספח 5 לתצהיר מר טולדנו).

21. ביום 11/6/15 נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע, במסגרתו תואר הסכם ההבראה שנחתם, היקף הליכי ההתייעלות המוחלים בחברה, והכוונה לסיים את העסקתו של התובע על רקע זה ביום 30/6/15. בהתאם לכך, התאפשר לתובע להעלות על הכתב כל טענה העומדת לו בעניין עד ליום 21/6/15, או לחלופין, להודיע לחברה עד אותו מועד האם הוא מעוניין להשמיע את טענותיו בעל-פה (נספח 22 לתצהיר מר טלדנו).

22. ביום 15/6/15 שלח התובע מכתב במסגרתו שטח את עיקר טענותיו וציין כי הוא מעוניין להישמע גם בעל פה (נספח 23 לתצהיר מר טלדנו).

23. התובע זומן לשימוע בעל פה, אשר עתיד היה להתקיים ביום 2/7/15 בפני מר כרמלי, אשר שימש אותה עת כמ"מ סמנכ"ל לוגיסטיקה בחברה (ר' מכתב מיום 23/6/15, נספח 24 לתצהיר מר טולדנו).

24. בהמשך, הוקדם מועד השימוע ליום 28/6/15, עקב אילוצי לוחות הזמנים (ר' הודעת דוא"ל מיום 24/6/15, נספח 25 לתצהיר מר טלדנו).

25. ביום 28/6/15 התקיימה ישיבת השימוע בעניינו של התובע בפני מר כרמלי, בנוכחות גב' דורית מייכלסון – מנהלת תחום רכש וביטוחים בחברה, מר יהושע פחימה – נציג ועד העובדים וגב' הדס קסלסי – מנהלת מחלקת כוח אדם (מטה תחבורה) אשר ערכה את פרוטוקול השימוע.

26. המבקש התייצב לשימוע בגפו. בפתח השימוע הבהיר מר כרמלי את נסיבות הזימון לשימוע, על רקע תכנית ההבראה וההתייעלות.
כעולה מפרוטוקול השימוע טען התובע כי פרט למר אייש, קיימת שביעות רצון מתפקודו מצד המנהלים הרלוונטיים בסניף אילת. התובע הוסיף וטען, כי זימונו לשימוע נובע מהתנכלות מצד מר אייש, וכי הוא הנהג היחיד שהעסקתו מסתיימת על רקע תכנית ההבראה.
במענה להצעתו של נציג הוועד, מר פחימה, לנייד את המבקש לתפקיד אחר בסקטור הדוורים או השליחים הבהיר התובע, כי ההצעה אינה מקובלת עליו (ר' פרוטוקול השימוע – נספח 26 לתצהיר מר טולדנו).

27. ביום 1/7/15, 3 ימים לאחר השימוע, פנתה עו"ד זהר נישטיין במכתב מטעם התובע. במסגרת המכתב נטען כי המבקש ביקש להיות מיוצג בשימוע על ידי עו"ד, אך אפשרות זו נשללה ממנו נוכח הקדמת מועד השימוע. כמו כן, ב"כ התובע ביקשה לעיין בשורה של מסמכים אשר נזכרו במכתבה, ולהשלים את טיעוני התובע בשימוע (נספח 27 לתצהיר מר טולדנו).

28. במענה למכתב ב"כ התובע, נשלח ביום 2/7/15 מכתב תשובה, מאת מר כרמלי, במסגרתו הועברו לעיונה חלק מן המסמכים המבוקשים תוך התייחסות מפורטת באשר למסמכים אחרים, לרבות התייחסות לשיקולים אשר עמדו בבסיס גיבוש רשימות ההתייעלות.
כמו כן צויין כי למרות שהתובע מיצה את זכות הטיעון העומדת לו, החברה מוכנה, לפנים משורת הדין, להשהות את החלטתה בעניינו של התובע למשך 5 ימים נוספים, במהלכם יוכל התובע להגיש השלמת טיעון בכתב מטעמו (נספח 28 לתצהיר מר טולדנו).

29. במהלך חודש יולי 2015 התקיימה תכתובת דואר אלקטרוני מתמשכת בין ב"כ התובע לבין גב' זלכה, מנהלת משאבי אנוש בחברה.
במסגרת תכתובת זו הועברו לידי ב"כ התובע מסמכים נוספים, בהם צילום תיקו האישי של התובע, וכן נתונים הנוגעים להתפלגות העובדים המיועדים לסיום העסקה במסגרת תכנית ההבראה בחלוקה למרחבים השונים ולמעמדם של אותם עובדים (נספח 29 לתצהיר מר טולדנו).

30. לאחר העברת המסמכים, הגיש התובע ביום 3/8/15 באמצעות באת כוחו, השלמת טיעונים בכתב (נספח 30 לתצהיר מר טולדנו).

במסגרת טיעוניו טען התובע להתנכלות מצד מר אייש ולאירועים המלמדים לטענתו על ההתנכלות האמורה. התובע התייחס להסכם ההבראה תוך שטען, כי תפקידו אינו עתיד להתבטל, כי לא נפל כל פגם בתפקודו וכי הוא עובד ותיק, ועל כן אין סיבה לסיים את העסקתו במסגרת תכנית ההתייעלות. כן נטען, כי יש לראות בתובע כעובד קבוע, ולהחיל עליו את הכללים השמורים לעובדים במעמד זה, שלטענת התובע, שונים מאלה שהוחלו בעניינו.
בתום טענותיו ביקש התובע לזמנו לשימוע נוסף ולאפשר לו להוסיף ולטעון נגד סיום העסקתו.

31. לאחר השימוע בעל-פה והשימוע המשלים בכתב, נתקבלה החלטה על סיום העסקתו של התובע.

נימוקי ההחלטה פורטו במכתב סיום העסקתו של התובע (נספחים 31-32 לתצהיר מר טולדנו), כדלקמן:

"הסיבה המרכזית לסיום העסקתו של מר מסיקה היא הצורך שהיה ונותר, לביצוע הליכי צמצום נרחבים בחברה כולה. על כך נוסף חוסר שביעות הרצון מהתנהלותו ומתפקודו המקצועי במהלך השנים האחרונות, אשר עמד בבסיס הכללת שמו ברשימות ההתייעלות – הדברים עולים מפורשות מהמסמכים המצויים בתיקו האישי אשר הועברו לעיונו, והוא אף התייחס אליהם במסגרת מסמך השלמת הטיעון. משכך, אין בסיס לטענותיו בדבר תפקוד מצוין, כביכול, משך כל תקופת העסקתו.
לאור האמור הוחלט, במסגרת פיטורי הצמצום המחויבים, להעדיף את סיום העסקתו של מר מסיקה על פני סיום העסקתם של עובדים אחרים ביחידה, שתפקודם עולה על שלו. יש לציין, כי העובדה שבמסגרת ישיבת השימוע הבהיר מר מסיקה כי אפילו היתה אפשרות כזו, אינו מוכן לעבור ולבצע תפקיד אחר בחברה, אך מחזקת מסקנה זו.
...
עוד יוער, כי גריעת התקנים המתייתרים במסגרת הליך ההבראה מתבצעת ברמת יחידת התחבורה כולה, ובהחלט ייתכן, כי במסגרת זו תסתיים העסקתו של עובד אשר תפקידו יוסיף להתקיים, תוך ניוד עובד אחר מהיחידה, טוב ממנו, לביצוע התפקיד הנחוץ וגריעת תפקידו של העובד המנויד דווקא.
...
הטענה לפיה מר אייש החל להתנכל לו כבר במחצית שנת 2013 וביקש לסיים את העסקתו, אינה מתיישבת עם מציאות הדברים, שכן כפי שהוא עצמו מציין במסגרת מסמך השלמת הטיעון, במהלך שנת 2014 נערכו פיטורי צמצום בקרב בעובדים הארעיים ביחידות השונות בחברה, ובכל זאת העדיפו מנהליו לסיים את העסקתו של עובד ארעי אחר ואילו העסקתו נמשכה עד אשר הוחלה תכנית ההבראה רחבת ההיקף הנוכחית.
...
בנוסף, רשימות ההתייעלות גובשו כבר בשלהי שנת 2014, ובניגוד לטענתו של מר מסיקה, אין כל קשר בין הכללת שמו ברשימות לבין היעדרותו מפאת מחלה בחודשים האחרונים (היעדרות שהחלה במחצית חודש יוני 2015). זאת ועוד, לא ברור הרקע לטענתו לפיה שמו לא נכלל במסגרת הרשימה הראשונית שגובשה – טענה שבכלל אינה רלוונטית שכן מטבע הדברים, הרשימה המחייבת היא הרשימה הסופית שנחתמה בין הצדדים ואשר צורפה כנספח להסכם הקיבוצי. יודגש, כי בניגוד לטענתו, רשימות ההתייעלות כוללות עובדים קבועים רבים (כ-650 משרות), חלק ניכר מהם עובדים ותיקים אשר מסיימים העסקתם בניגוד לרצונם, ואין בסיס לטענה כאילו כלל העובדים הקבועים נתנו את הסכמתם לסיום העסקתם.
...
מעבר לעובדה שהקביעות בחברה אינה ולא היתה מעולם אוטומטית, הרי שהעסקתו בחברה מסתיימת בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי ולאחר שנתגבשה הסכמה פרטנית מול נציגות העובדים, כך שאין כל הבדל בין ההליכים הננקטים בעניינו לבין ההליכים לסיום העסקתם של עובדים קבועים במסגרת תכנית ההבראה".
(הדגשה שלי, י.כ.).

ההליכים בבית הדין

32. ביום 10/09/15, הגיש התובע בקשה דחופה לסעד זמני ובה עתר ליתן צו מניעה זמני המורה לנתבעים להימנע מפיטוריו ולהשיבו לתפקידו ללא כל שינוי בתנאי העסקתו

33. בישיבה שהתקיימה ביום 8/10/15 בהמלצת בית הדין ובהסכמת הצדדים, ניתנה החלטה המורה על איחוד הדיונים בבקשה לסעד זמני ובתביעה העיקרית, תוך שנקצבו מועדים להגשת תצהירים משלימים ונקבע מועד להוכחות.

34. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן במסגרתו עתר לבטל את פיטוריו ולהחזירו לעבודה, לחלופין ביקש התובע לחייב החברה בסכום כולל של 387,028 ₪.

35. התקיימו שתי ישיבות של הוכחות (ביום 3/12/15 וביום 14/1/16), במסגרתן העידו מטעם התובע, התובע עצמו, מר יצחק פינטו – מנהל דואר אילת בתקופה הרלוונטית וגב' פאני אבישג.
מטעם הנתבעת העידו מר שמעון אייש, מר עודד עירון ומר גדי טולדנו.

במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה, ביקש התובע להגיש תמלילי שיחות שהקליט, לאחר הגשת התביעה. בית הדין נעתר לבקשה תוך שחייב את התובע בהוצאות משפט ואיפשר לנתבעת להגיש תצהירים משלימים.

להלן תמצית טענות התובע

36. הפיטורים נעשו מטעמים זרים ולא ענייניים, בחוסר תום לב וללא שום הצדקה שבדין.

הפיטורים אינם קשורים כלל ועיקר לצורך של החברה להתייעל, אלא נובעים מנסיבות אחרות ש"נתפרו" היטב לתובע על ידי מנהלו הישיר כחלק ממסכת ההתנכלויות ממנה סבל התובע ומבלי שלתובע ניתנה ולו הזדמנות מינימאלית להתגונן בפניהן, גם כאשר ביקש לעשות כן. עד לתחילת תקופת ההתנכלות – התובע היה עובד טוב ומוערך.

37. פיטוריו של התובע נגועים בניגוד אינטרסים מובהק כאשר הוא הוכנס לרשימת המועמדים לפיטורים, על ידי אותו מנהל ישיר שרצה בפיטוריו, שהיה חבר בנציגות המצוממת של ועד העובדים במסגרתה היה שותף פעיל למו"מ לכריתת ההסכם הקיבוצי העוסק בתכנית ההבראה של החברה ולרשימת המועמדים לפיטורים מכוחו.

38. סיבת הפיטורים – אותן עבירות משמעת "שנתפרו" לתובע, ולא צמצומים.

39. בפיטוריו הפסולים התעלמה החברה מהעובדה כי התובע הינו עובד קבוע ולא התייחסה אליו בכל הנוגע להליך פיטורי הצמצום כאל יתר העובדים הקבועים.

40. לתובע לא ניתנה זכות אמיתית לטעון כנגד פיטוריו.
בפועל, גורלו נחרץ עוד טרם קיומה של שיחת השימוע ושיחה זו התנהלה למראית עין בלבד כשתוצאותיה ידועות מראש. התובע פוטר ללא זכות שימוע בנוגע לסיבה האמיתית בגינה הוא פוטר.

41. הנתבע 3 נגוע בניגוד אינטרסים והפר את חובת הנאמנות והייצוג ההולם כלפי התובע. התובע לא היה ברשימת המועמדים לפיטורים המקורית ושמו הוכנס רק לאחר שהרשימה המקורית גובשה. לתובע לא נמסר מידע מדוע הוא הוכנס לרשימה זו במועד מאוחר יותר, אולם לתובע ידוע כי במו"מ שנגע לרשימת המועמדים לפיטורים נכח מר אייש, שמשמש כיו"ר ועד תחבורה ובמקביל – משמש כמנהלו הישיר, והאחרון עשה כל שביכולתו בכדי להכניס את שמו לרשימת המועמדים לפיטורים. התובע נכנס לרשימת המועמדים לפיטורים אך ורק בשל קנוניה שנוצרה נגדו, במסגרתה "תפרו" לו תיק ולא מסיבות אמיתיות וכשרות.

42. התובע הוא נהג התחבורה היחיד שהוכנס לרשימת המועמדים ופוטר מבין כל הנהגים המצויים תחת ניהולו הישיר של מר אייש.

להלן תמצית טענות החברה

43. פיטוריו המוצדקים של התובע הם פרי הסכמה פריטטית בין החברה לבין ההסתדרות, אשר באה לידי ביטוי בהסכם הבראה ואשר אושרה באופן מפורש על ידי נציגות העובדים.
מדובר בפיטורי עובד אשר היתה הצדקה מלאה לסיים את העסקתו במסגרת הליך ההבראה וההתייעלות, לא כל שכן במסגרת הליך שכזה המקנה לתובע זכויות עודפות להן לא היה זכאי במהלכם הרגיל של הדברים.

44. במהלך השנים האחרונות חלה הידרדרות גוברת והולכת בתפקוד התובע, אשר התקשה לקבל מרותם של מנהליו, ופעל באופן עצמאי ובניגוד להנחיות מפורשות שניתנו לו. בנסיבות העניין, היתה הצדקה לסיים את העסקתו של התובע בחברה גם אלמלא הליך ההבראה וההתייעלות. ממילא, כאשר החברה נדרשה להליך הבראה והתייעלות ולסיים העסקתם של מאות ואלפי עובדים ולהסתמך על מצבת העובדים המצומצמת לטובת ביצוע כלל מטלותיה – על אחת כמה וכמה שקיימת הצדקה מלאה לסיום העסקתו של התובע.

45. לתובע נערך שימוע כדין, הן בעל-פה, בנוכחות נציג ועד העובדים, והן בכתב – במסגרתו היה מיוצג.
בסופו של ההליך, לאחר שטענות התובע נשמעו בהרחבה, התקבלה החלטה לסיים את העסקתו בחברה, החל מתאריך 4/9/15.

46. אין שחר לטענת התובע כאילו שמו צורף לרשימות ההתייעלות בשלבים מאוחרים כמו גם לטענה כאילו מר אייש לבדו היה אחראי לכלילת שמו ברשימות ההתייעלות. מעבר לעובדה שרשימות ההתייעלות הסופיות אשר סוכמו ונחתמו בין הצדדים בחודש פברואר 2015 הן הרשימות המחייבות, הרי שבעניינו של התובע, כעולה מהודעת דוא"ל שנשלחה על ידי מר יואב גבריאל, כבר בחודש נובמבר 2014 נכלל שמו של התובע ברשימות ההתייעלות המקוריות (נספח 3 לתצהיר מר טולדנו).

47. באשר לטענות התובע לשיקולים זרים ולניגוד עניינים בוועד העובדים, החברה אינה נוהגת להתערב באופן התנהלותו של ועד העובדים, הפועל בהתאם לתקנון ועדי עובדים. ככל שיש לתובע טענות כנגד ועד העובדים, הרי שעליו לפנות בהליך מתאים לערכאה המתאימה.

48. השתלשלות העניינים הנכונה והמדוייקת בכל הנוגע להעברתו של התובע לסניף אילת, שונה בתכלית מגרסת התובע, ומלמדת דווקא על חוסר תום ליבו של התובע, על התכחשותו המאוחרת לסיכום מפורש עמו, ועל הידרדרות חמורה שחלה בהתנהגותו לאחר אותו מועד.

49. העובדה כי תפקודו הלקוי של התובע הוא אשר הוביל לכלילתו ברשימת העובדים המיועדים לסיום העסקה וכי במסגרת גיבוש הרשימות המוסכמות שקלו הצדדים את עברם המשמעתי של העובדים, ובכלל זה של התובע, אינה משנה ממהות הליך הפיטורים ואינה גורעת מצרכי ההתייעלות הדחופים של החברה.

50. פיטורי התובע נעשו משיקולים ענייניים בלבד – התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לשיקולים זרים בפיטוריו, והנטל בעניינים אלה מוטל עליו.

51. התובע אינו עובד קבוע בחברה ואף אין לכך כל נפקות בנסיבות עניינו.

52. התובע אינו זכאי לביטול ההחלטה בדבר סיום העסקתו ולאכיפת יחסי העבודה בין הצדדים ואף אינו זכאי לפיצוי כספי כלשהו מהחברה.

להלן תמצית טענות ההסתדרות:

53. בניגוד לטענות התובע, מר אייש וחברי ועדים סקטוריאליים ומקומיים לא לקחו כל חלק בהליכים מול הדואר בעניין העובדים המפוטרים.

54. מר שוקי פחימה חבר ועד התחבורה השתתף בשימוע שקויים לתובע לבקשתו. מר פחימה אף ניסה להציע שהתובע ינוייד לסקטור דוורים או שליחים והתובע סירב לכך.

55. אילו התובע היה סבור כי חבר ועד כזה או אחר אינו ראוי בשל מעמדו ו/או בשל ניגוד העניינים הנובע מתפקידו, היה עליו לפנות לרשות השיפוט של ההסתדרות ו/או לבית הדין לעבודה מבעוד מועד ולמנוע את בחירתו ולא לכבוש את טענותיו עד לאחר פיטוריו.

56. בהתאם לתקנון ועדי עובדים מר אייש אינו מנוע מלהיבחר ולכהן בוועד העובדים.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית
57. במקרה דנא עוסקים אנו, וזאת יש לזכור, בהליכי הבראה ובפיטורי צמצום, השונים מפיטורים רגילים, בעיקר במאפיין הצורך הכלכלי של המעסיק בביצוע צמצומים במקום העבודה. הליך פיטורי צמצום מתבצע הן במישור הקיבוצי, הן במישור האישי ואמות המידה להתערבותו של בית הדין בהחלטות המתקבלות במסגרתו הותוו בפסיקת בית הדין הארצי כדלקמן:
"הצורך בפיטורי צמצום במקום עבודה בא בדרך כלל לעולם מתוך אילוצים כלכליים של מקום העבודה, ובמגמה להבריאו. כרגיל, הליך של פיטורי צמצום, המכונה גם " פיטורים כלכליים", מתבצע בשיתוף עם נציגות העובדים במקום העבודה. העובדים המפוטרים בפיטורי צמצום נמצאו מתאימים לפיטורים לא בשל תכונותיהם האישיות או נוכח אי התאמתם למשרותיהם, כי אם על פי אמת מידה אובייקטיבית שנקבעה על ידי המעסיק בשיתוף עם נציגות העובדים. אלא שבכך אין כדי להפחית מן הקושי הטמון בהליך, בין לעובד הבודד ובין לכלל העובדים במקום העבודה. מדובר בהליך קשה וכואב, בו " העובד מאבד את מקור פרנסתו ואילו המעסיק מאבד כוח עבודה מיומן". על הצורך במתן ביטוי למימד האישי המתחייב מתכנית הבראה, לרבות בפיטורי צמצום במקום העבודה, עמד חברי השופט צור בעניין החברה הממשלתית למדליות, בציינו כי " יישומה של תכנית על עובד, מחייב את המעביד לבחון את עניינו של העובד הפרט, את הצורך בפגיעה בו או בתנאי עבודתו, את מידת הפגיעה הראויה, את השאלה האם אמות המידה שנקבעו מיושמות כהלכה בעניינו של הפרט, את מצבו האישי וכיוצאים באלה שיקולים ועניינים עליהם יש לתת את הדעת ביחסים שבין המעביד לעובד הבודד. בחינה אישית זו מחייבת קיומו של דיון עם העובד עצמו, או - למצער - מתן הזדמנות לעובד להשמיע את דברו בטרם קבלת החלטה בעניינו". דעתו של השופט צור באותו עניין שהייתה דעת מיעוט, הפכה לדעה המקובלת על הרוב בפסיקה מאוחרת יותר. ...
מכאן השאלה, באילו נסיבות יתערב בית הדין בהחלטת המעסיק, שהתקבלה בשיתוף נציגות העובדים, בזהות העובדים שפוטרו במסגרת פיטורי צמצום. עמד על כך הנשיא ( כתוארו אז) אדלר, בפרשת החברה הממשלתית למדליות בציינו:
"בדרך כלל, אופן ביצוע פיטורי הצמצום נקבע על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי באופן סביר ואין מקום שבית הדין יחליף את ההליך המוסכם בין הצדדים בהליך הנראה לו עדיף. לאמור, במקרים בהם הוסדרה סוגיית פיטורי הצמצום במסגרת ארגונית, יש ליתן תוקף לאומד דעת הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם..."
עם זאת, אך ברור הדבר כי הפררוגטיבה של המעסיק בעסקו, לרבות לעניין פיטורי צמצום, אינה בלתי מוגבלת. שכבר נקבע כי " המילים ' פיטורי צמצום' אינן מילות קסם המצדיקות נקיטת צעדים שרירותיים או חד-צדדיים. פיטורי צמצום הם, במקרה המתאים, צורך של המעביד לצמצם את היקף פעילותו או לשנות את דפוסי פעילותו". הפררוגטיבה של המעסיק לנהל את מקום העבודה מוגבלת על ידי עקרון השוויון, משמע " חייב כל מעביד לנהל את עסקו כך שזכותם של עובדיו לשוויון בינם לבין עצמם לא תפגע. זוהי המטרייה הנורמטיבית שתחתיה עליו לפעול. אלה הדרישות הנורמטיביות שעליו למלא".
כללית, נמצאנו למדים כי יתכנו שתי קבוצות של מקרים בהן יתערב בית הדין בזהותם של מפוטרים בפיטורי צמצום. הקבוצה האחת, מתייחסת לדרך שבה בוצעו פיטורי הצמצום, שהייתה בלתי צודקת ונעשתה בדרכים שאינן מקובלות וראויות, כגון, שהפיטורים נעשו שלא בשיתוף עם נציגות העובדים, או תוך קיפוח העובדים בזכות הטיעון. הקבוצה השנייה מתייחסת לאמות מידה בלתי ראויות לבחירת המפוטרים, כגון אמות מידה הטומנות בחובן הפליה מסוגים שונים, השתייכות לארגון עובדים, נימוקים של בטיחות וגהות בעבודה, וכדומה.
מן הכלל אל הפרט

58. במקרה שלפנינו רשימת העובדים המיועדים לפיטורים נקבעה בשיתוף עם נציגות העובדים ולתובע ניתנה הזדמנות לטעון טענותיו כנגד הכוונה לפטרו לפני שהוחלט על פיטוריו.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי לא עלה בידי התובע להוכיח שפוטר שלא כדין, כפי שיפורט להלן.

59. ראשית, בבחינת המישור הקיבוצי – הליך פיטורי הצמצום נעשה כדין מתוקף הוראותיו של ההסכם הקיבוצי, ולווה על ידי נציגות העובדים בכל שלביו. אשר על כן, "יש לכבד את הדרך שהתוו הצדדים בהסכם הקיבוצי להליך הפיטורים, ואין להתערב בה כל עוד אין היא פוגעת פגיעה מהותית בזכויות מוקנות של העובד המפוטר".

60. הוכח כי החברה נקטה בהליכי צמצום של כוח אדם ופיטורים מאסיביים של כ-1,400 עובדים וזאת בעקבות מצבה הכלכלי הקשה והצורך בתכנית הבראה משמעותית.

61. כמו כן, התובע עצמו הודה שבישיבת השימוע נאמר לו על ידי מר כרמלי שהסיבה לפיטוריו היא ההסכם הקיבוצי ותכנית ההבראה (ר' סעיף 35 לתצהיר התובע) . עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת החברה בנוגע לשיקולים שעמדו בבסיס הצמצום בהתאם להסכם הקיבוצי.

62. שנית, לא שוכנענו כי היו מעורבים מניעים זרים ופסולים בעצם הכללתו של התובע ברשימות המוסכמות.

לא נוכחנו לראות כי מר אייש ניסה להתנכל לתובע, ואף לא הוכח לפנינו כי הלה נטר לכאורה לתובע מאיזו סיבה או כי נהג בו שלא כדין. אדרבה, מן הראיות שנפרשו בפנינו עולה תמונה שונה לחלוטין מזו שניסה התובע לצייר בפנינו. כך למשל, התגלה בפנינו כי בזכותו של מר אייש התקבל התובע לעבוד בחברה (פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 35, ש' 24-25).

זאת ועוד, בשיחה שקיים התובע עם מר אייש, לאחר הגשת התביעה, אותה הקליט התובע, הודה התובע כי מר אייש גיבה אותו ולא התנכל לו.

וכך עולים הדברים מהשיחה המוקלטת (מוצג ת/2, עמ' 13 ש' 15-21):

"שמעון: פעם שהייתה לך בעיה באילת, תוך כדי כל הבלגן שהיה... אני באתי... נתתי לכם הוראה... ותפסיקו עם זה... ואתה זוכר... נו, אז למה מיכה כן עכשיו
התובע: ... אני יודע שתמיד נתת לי גב".

63. מעיון בתצהירו של מר אייש, עולה כי אכן התובע זכה לגיבוי ממר אייש. כאשר נתבקש התובע על ידי הממונים במוקד אילת, לבצע משימות שאינן קשורות לתפקידו ועיסוקו, מר אייש "ירד" לאילת והנחה את התובע לא לבצע עבודה שכזו ופנה לממונים במוקד להפסיק לפנות/לבקש מהתובע לבצע עבודות שאינן קשורות בתפקידו ועיסוקו כנהג, כמפורט הודעת דוא"ל ששיגר מר אייש למנהל האזור, עם העתקים למנהל המרחב, מנהל תחום ארצי רכב ומנהל תחום רכב באר-שע ואשקלון (ראה סעיף 18 לתצהיר מר אייש).

64. עדותו של מר אייש היתה מהימנה וקוהרנטית ונתמכה בתמליל השיחה שצירף התובע.

וכך נשמע מר אייש אומר לתובע בשיחה המוקלטת (ת/2, עמ' 3, ש' 17-20):

"אתה מכפיש אותי בצורה כזאת של התנכלות והתנכלות והתנכלות ולא היו דברים כאלה גם מעולם, אתה, אתה פשוט בא, אתה ממציא פה דברים"

ובהמשך (ת/2, עמ' 13, ש' 24-25; עמ' 15, ש' 7-11);

"...אתה גם המצאת עליי כל מיני דברים מסיקה נשמה"
"...בשביל להכפיש אותי ולהגיד שאני איזשהו פושע שאני מתנכל לעובדים? היה דבר כזה? תראה לי עובד אחד שאני מתנכל לו, לא היה ולא נברא".

65. במסגרת חקירתו הנגדית העיד מר אייש כי בשיחה המוקלטת התובע התנצל בפניו על כך שהשחיר אותו בטענתו להתנכלות, ובלשונו של מר אייש:

"הוא טען שאני התנכלתי ועל זה בעצם הוא התנצל... הוא התנצל טלפונית ורואים את זה בתמלול".
(פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 42, ש' 1-2, ש' 27-28, בהתאמה).

ובהמשך:

"התובע לדעתי התנצל בכנות לב כי הוא הבין שהוא עשה טעות, הוא הבין את הטעות ולכן הוא בא והתנצל".
(פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 43, ש' 14-15).

66. אם בכך לא סגי, אזי נבהיר כי לא שוכנענו שמר אייש החל במסכת התנכלויות כלפי התובע משום שהלה לא הסכים לחזור לעבוד כנהג בבאר שבע, לאחר מעברו לסניף החברה באילת, ונבאר.

67. עיון בתמלול השיחה המוקלטת בין התובע ובין מר אייש (ת/2) מגלה כי מר אייש, אשר אינו יודע כי הוא מוקלט, חוזר על גירסתו למעברו של התובע לאילת, וסירובו לשוב משם. מר אייש חוזר פעם אחר פעם על גירסתו ולפיה, היה זה התובע שפנה וביקש לעבור לאילת ושהוא ידע כי מדובר במעבר זמני, התובע לא הסכים לשוב וציין כי הוא נערך לכך ובהמשך חזר בו מהסכמתו לשוב. התעמקות בשיחה מגלה עוד כי התובע הודה כי סוכם על מעברו הזמני, וכך עולים הדברים מתמלול השיחה:

"...תחזור, דוד כהן נכנס במקומך, למה דוד כהן השתתף באותה ישיבה? אתה זוכר דוד כהן היה בישיבה הזאת או לא?" (ת/2, עמ' 18, ש' 17-22).

ובהמשך:

"הרי כשאתה היית באילת לא קלטתי נהג במקומך, אתה יודע את זה מסיקה? לא קלטתי נהג במקומך בידיעה שאתה חוזר לבאר-שבע. עכשיו אם היית אומר לי מההתחלה שמעון. זה הטעות שלי, זה הטעות שלי שלא ידעתי" (ת/2, עמ' 21, ש' 11-15).
...
"ובשביל זה גם אמרתי לך מסיקה, שאתה באת אליי אין בעיה, תרד לאילת, זה זמני עד שדוד כהן יבוא ויתפוס את המקום" (ת/2, עמ' 9, ש' 22-25).

"מסיקה, אני יש לי זיכרון של ברזל... אתה אמרת לי שמעון, אייל חוזר, אני רוצה לבוא לנסות את המזל שלי. אמרתי לך מסיקה, לך. לך, בבקשה... אבל תיקח בחשבון שדוד כהן שמה... אמרת לי אין בעיה שמעון, אני הולך זמני. עכשיו באותה תקופה גם דיברנו וכל יום היינו מדברים מסיקה, אתה יודע שאתה עוד מעט חוזר ואתה יודע, כי אתה היית אומר לי כן, אני יודע, ואני יודע ואני יודע..." (ת/2, עמ' 10, ש' 7-24).

גירסה זו לא נסתרה ונותרה עקבית גם בחקריתו הנגדית של מר אייש, כדלקמן:
"ת. אז בוא אסביר. באילת הייתי צריך נהג כי היה לי נהג שעבד כמה שנים ועזב את אילת. יש לי מסלול שעושה באר שבע, אילת חזרה. התובע עבד במסלול הזה. התובע ידע מה קורה בבית הדואר באילת, כי הוא הכיר את האנשים. הוא פנה אלי ואמר לי אני מבין שחסר נהג באילת כי אייל עזב. אמרתי לו נכון, הוא אמר לי אם הוא יכול לעבור ולנסות את המזל שלו באילת, אמרתי לו כן. פה אני מבקש לעצור, כי בעצם פה מדובר באותו צורך שמדברת עליו ענת זילכה, ואז אמרתי לו "מסיקה לך תנסה את מזלך באילת", אבל ופה יש אבל, היה עובד בבית הדואר באילת שביקש עוד מזמן לעבור אלינו לתחבורה, אמרתי לעובד זה לא הולך בקלות, על מנת שתעבור אלינו, אני הכרתי את אותו עובד, זה עובד חיובי, לכן אמרתי לתובע המעבר שלך לאילת יהיה זמני."
(פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 47, ש' 6-14).

68. גרסת מר אייש נתמכת במסמך שהוציא בזמן אמת, מכתבו מיום 15/8/13, המפרט את השתלשלות העניינים לעניין מעברו של התובע לאילת (נספח 1 לתצהיר מר אייש).

69. במסגרת תמליל השיחה המוקלטת התובע מאשר את דבריו של מר אייש, ובלשונו: "הייתי בטוח שאתה בא לאילת, הייתי אומר לך שמעון תעשה לי טובה, אני רוצה להישאר באילת... ואני לא ידעתי שזה יגיע לכל, לכל המהומה הזאת... כן. מה אני, תגיד לי, אז עכשיו אני חשבתי שזה יעשה כזה מהומה? אני חשבתי שאתה תגיע".
ובהמשך:
"סיכמתי איתך דברים? כן." (ת/2, עמ' 19 , ש' 4-8, 24-25 בהתאמה ועמ' 23, ש' 3-10).

70. כאשר נשאל התובע כיצד הוא מסביר את העובדה כי מר אייש, שאינו יודע שהוא מוקלט, חוזר פעם אחר פעם על אותה גרסה – השיב התובע:
"אני לא מבין את השאלה שלך" (פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 24, ש' 9-12).

71. יודגש, טענה לעניין שיקולים זרים תיבחן במבחן האובייקטיבי. לאור מבחן זה יש לבחון את הטענה לפיה פיטוריו של התובע הם על רקע התנכלותו של מר אייש.

לטעמנו, לא ניתן לקבל את הטענה למניע זר בפיטוריו של התובע, מעוד כמה טעמים, כדלקמן:

(א) אין חולק כי "אירוע אילת" התרחש באוגוסט 2013.

(ב) הוכח שהתובע לא פוטר בסמוך ל"ארוע אילת" או במהלך "צעדי החירום" שננקטו שנה לאחר מכן, אלא הליכי הפיטורים נפתחו שנתיים לאחר מכן במסגרת תכנית ההבראה במסגרתה מסיימים העסקתם של 1,400 עובדי החברה.

(ג) חלוף הזמן בין מועד התרחשות "אירוע אילת" ובין פתיחת הליך הפיטורים, יש בו כדי לשלול את הטענה לנימוק זר בהליך הפיטורים, לא ניתן לחסות תחת "אירוע אילת" שהסתיים שנתיים לפני שנפתחו הליכי הפיטורים – ולבקש מכוחו חסינות מפני פיטורים. זאת בטענה כי המניע לפיטורים הוא התנכלותו של מר אייש לתובע בעקבות סירובו של האחרון לחזור לעבוד בסניף החברה בבאר-שבע.

72. הגם שהתובע הביא ראיות לכך שבשנות עבודתו הראשונות היתה החברה מרוצה מאופן עבודתו ואף קידמה אותו (נספח 1 לבקשה לסעד זמני), מכלל הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו עולה כי התובע הוכלל ברשימות המוסכמות נוכח תפקודו הלקוי בשנים האחרונות, כפי שטענה החברה.

73. טענה זו מקבלת חיזוק מן הראיות אשר הובאו בכתב התשובה ובתצהירי הנתבעת ולא נסתרו, בדבר סירוב התובע לקבל מרות מנהליו, סירוב התובע לקיים סיכום הדברים עימו בדבר חזרתו לעבוד בסניף באר-שבע, סירוב התובע לבצע הנחיות הממונה עליו, יציאה לחופשה ללא קבלת אישור הממונה ועוד (ראו נספחים 1-15 לתצהיר מר אייש).

74. במישור הקיבוצי רשימות העובדים המפוטרים גובשו בישיבות בין הנהלת הדואר ובין ההסתדרות בהן השתתף צוות מצומצם שכלל את יו"ר הסתדרות עובדי המדינה – מר אריאל יעקבי, יו"ר ועד העובדים הארצי של החברה – מר שמעון פרג'ון וסגניו.

75. עוד הובהר מחומר הראיות, כי בניגוד לטענת התובע, מר אייש וחברי וועדים סקטוריאליים ומקומיים לא לקחו כל חלק בגיבוש הרשימה המוסכמת בעניין העובדים המפוטרים.
גירסת מר אייש לפיה לא היתה לו כל מעורבות ונגיעה בגיבוש רשימת העובדים המפוטרים נתמכה בעדות נציג ההסתדרות – מר אודי חן ולא נסתרה (ראה פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 43, ש' 23-32; עמ' 54, ש' 14-27).

76. מר אייש לא התכחש לטענות התובע כי בשנות עבודתו הראשונות חוות הדעת הייתה חיובית לגביו, אולם לאחר מעברו לאילת השתנו הדברים, ובלשונו:

"ש. נניח שהתובע היה צריך להיות מפוטר לפני שנתיים, היתה תוכנית הבראה וצמצומים, לפני כל האירוע שהיה ביניכם האירוע הלא טוב, גם אתה מסכים שהתובע היה עובד מצוין?
ת. התובע לפני שעבר לאילת היה עובד טוב. קרה איזה משהו באילת.
ש. גם כשהוא היה באילת לפני האירוע שרצית להחזיר אותו לבאר שבע והיה איתכם עימות, גם אז הוא היה בסדר?
ת. ממש לא. ואני אגיד לך, כי קיבלתי המון תלונות בטלפון ממיכה, והייתי מגיע לאילת, היינו יושבים, כל שיחה שהיתה לי עם התובע הייתי לוקח את שוקי ואת ארמונד לוי ומלבנים את העניינים, היינו מגיעים להבנות וזה היה כל פעם חוזר על עצמו."
(פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 46, ש' 7-13).

77. לא הוכח כי שיקולים שרירותיים או בלתי ראויים, עמדו ביסוד החלטת החברה ונציגות העובדים בהכללת שמו של התובע ברשימה המוסכמת. ככלל, למעביד ו "לאירגון הזכות והחובה לבחון את מספר העובדים שסביר להניח שיש לפטר, את סדר העדיפויות, נחיצות פיטורי כל אחד מהמועמדים לפיטורין ובחירת העובדים המפוטרים באופן שהנזק שיגרם הן לעובדים והן למפעל יהיה הקטן ביותר האפשרי".

בענייננו הובהר כי שיקולים אלה עמדו ביסוד החלטת החברה בנוגע לפיטוריו של התובע. כפי שעולה מתצהירו של מר טולדנו, במסגרת תכנית ההבראה והצמצומים נאלצה החברה, לבחון את המאפיינים של כלל הנהגים מבחינת תפקוד, עבר משמעתי ועבר תעבורתי. בשלב זה, כאשר עלה הצורך בצמצומים, עלה שמו של התובע, אשר תפקודו נפל ברמתו ובאיכותו מתפקודם של יתר הנהגים במחלקה, כמועמד מוביל לסיום העסקה (ראה סעיף 65 לתצהיר מר טולדנו, שלא נסתר).

78. לשון אחר, גם אם היו קיימות בעבר חוות דעת חיוביות על התובע, עדיין ברי מכלל הראיות אשר הובאו בפנינו כי היו כשלים בתפקודו, וכי היה די בכשלים אלו, נוכח מצבה של החברה אשר נאלצה לפטר בעת הזו מעל לאלף עובדים כדי שההחלטה להכליל את התובע ברשימות המוסכמות לפיטורים, לא תדמה כבלתי סבירה או נגועה בשיקולים פסולים או לא ענייניים.

79. התובע טען כי מאז "אירוע אילת", החל מר אייש להתנכל לו ורצה להביא לפיטוריו, נוצרה אווירת "עליהום" נגדו או לכל הפחות קנוניה.

מדובר בטענה גורפת כלפי הנהלת החברה, הממונים עליו, ועד העובדים ועוד גורמים שונים שליוו את עבודתו.

לטענת התובע מדובר בקנוניה מתוכננת של כל הגורמים, אשר עשו יד אחת לפטרו לאור "מסע ההתנכלות" שרקם נגדו מר אייש לאחר אירוע אילת, אולם הראיות מצביעות כי התובע פוטר במסגרת הליכי הבראה ופיטורים בהם נקטה החברה במסגרת ההסכם הקיבוצי, פרי הסכמה פריטטית בין החברה לבין ההסתדרות, וכי מדובר בפיטורי עובד אשר היתה הצדקה לסיים את העסקתו במסגרת הליך ההבראה וההתייעלות.

80. לא מצאנו כל הסבר המניח את הדעת מדוע מר אייש, המתואר על ידי התובע כ"כל יכול", המתין שנתיים ולא פעל מיד בקרות "אירוע אילת" או בסמוך לו, במהלך "צעדי החירום" שננקטו שנה לאחר מכן, או בכל רגע נתון אחר, והיה צריך להמתין לשעת כושר בדמות תכנית ההבראה במסגרתה מסיימים 1,400 עובדי החברה את עבודתם? לתובע הפיתרונים!

81. התובע לא הניח תשתית ראייתית ולא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, לביסוס טענתו לקשר בין פיטוריו ל"אירוע אילת", ולא הוכיח את טענת ההתנכלות.

82. למרות התלונות בדבר תפקודו הלקוי של התובע החל מחודש אוגוסט 2013, ניכר מחומר הראיות כי מר אייש נתן לתובע הזדמנויות לשפר תפקודו ולא החל בהליכי הפיטורים בשנת 2013, למרות הליקויים בתפקודו. כך למשל עולה ממכתבו של מר אייש מיום 1 5/8/13 (נספח 1 לתצהיר מר אייש). חרף סירובו של התובע והתכחשותו לסיכום הדברים עימו וסירובו לשוב לסניף באר-שבע, נעתר מר אייש לבקשתו לדחות חזרתו לבאר-שבע עד לחודש נובמבר 2013, על מנת שיתאפשר לו ליהנות מהקלות המס השמורות לתושבי אילת (ראה סעיף 32 לתצהיר מר אייש, שלא נסתר). בכך יש ללמד כי מר אייש לא התנכל לתובע – אחרת היה מתעקש על שובו המיידי לבאר-שבע.
מחומר הראיות למדנו כי בחברה קיים נוהל ניוד אשר מר אייש יכול היה להפעילו ללא הסכמה של הוועד, אך הוא לא נהג כך.

זאת ועוד, ממכתבו של מר אייש מיום 16/1/14 (שהוצא לאחר "אירוע אילת"), עולה כי מר אייש גיבה והגן על התובע בכל הנוגע לביצוע עבודות שאינן קשורות בתפקידו ועיסוקו כנהג. אף התובע מאשר בפני מר אייש, בשיחה שהקליט, בתשובה לדברי אייש בדבר גיבויו כאמור, שמר אייש "תמיד נתן לו גב" (ראה ת/2, עמ' 23, ש' 15-16).

83. לכך נוסיף, מרחק המועדים בין התלונות השונות בנוגע לתפקודו של התובע, והגורם השונה בהם, אינם עולים כדי "אפשרות ממשית" או אפשרות בכלל להתנכלות.

84. מחומר הראיות שהונח בפנינו עולה כי שנה לאחר "אירוע אילת", התקבלו תלונות נוספות ממנהל מוקד שליחים אילת – מר מיכאל בן מוחה, בדבר סירובו של התובע לבצע את הנחיות מנהליו. כך, ביום 30/12/14 סירב התובע לקחת עמו דברי דואר אשר היו מיועדים לחלוקה במסלול אליו שובץ, ביום המחרת – 31/12/14 המשיך לנהוג התובע באופן דומה, התנהלות שחזרה על עצמה גם ביום 6/1/15 וביום 8/1/15 (ראה נספחים 11-14 לתצהיר מר אייש).

85. במסגרת השיחה המוקלטת מציין מר אייש כי מר בן מוחה כתב את התלונות מיוזמתו בלבד (ת/2, עמ' 9, ש' 10-15), ואילו התובע אומר למר אייש כי בכוונתו לזמן את מר בן מוחה לעדות (ת/2, עמ' 12, ש' 26).

במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע לא זימן את מר בן מוחה לעדות, לאור הדברים שאמר בשיחה המוקלטת, לכך השיב כי פגש את מר בן מוחה באירוע ברית של מר איציק פינ טו באילת והלה מסר לו שהוא גם רוצה לתבוע את החברה והתובע מסר לו את מספר הטלפון של עורך דינו. בהמשך, בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, טען כי מר בן מוחה ממילא שקרן (פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 25, ש' 15-24).

86. התובע לא זימן את מר בן מוחה לעדות, לביסוס טענתו לפיטורים שלא כדין.
כלל ידוע הוא כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה או הבאת עדות יוצרת חזקה כי אילו הייתה מוצגת הראיה או נשמעת העדות, היה בה כדי לחזק את גרסתו של בעל הדין שכנגד. משכך, הימנעות זו של התובע מזימון מר בן מוחה לעדות – נזקפת לחובתו.

87. עדותו של מר פינטו – משמיעת העדויות התרשמנו כי התובע ביחד עם מר פינטו עשו יד אחת ואיחדו אינטרסים כ "שותפות גורל", נוכח נסיבות סיום עבודתם בחברה.

88. מר פינטו ששימש בתקופה הרלוונטית כמנהל דואר אילת לא פירט במסגרת תצהיר עדותו, עובדות קריטיות וחשובות אשר יש להן השלכה לענייננו.
במהלך עדותו התגלה כי מר פינטו נעצר על ידי המשטרה בחשד לגניבה ממעסיקתו – החברה, ומתנהל נגדו הליך פלילי כרגע בעניין (פרוטוקול מיום 3/12/15, עמ' 6, ש' 6-13).

89. לא רק זאת, פרטים נוספים ומהותיים נסתרו מבית הדין והתגלו רק במהלך שמיעת העדויות.

העובדות שהתגלו לבית הדין במהלך ניהול ההוכחות הינן כדלקמן:

א. מעיון בתמלילי השיחות המוקלטות (ת/1, ת/2), עולה כי מר פינטו ומר אייש הינם קרובי משפחה ומסוכסכים מזה שנים. בשיחה של התובע עם מר עומסי מוצא לנכון להזהיר אותו מר עומסי מפני פניה אל מר פינטו (ת/1, עמ' 2, ש' 1-3 ו-21-25, בהתאמה) ומר אייש טוען בפני התובע כי מר פינטו מבקש להתנקם בו (ת/2, עמ' 7, ש' 22-24, עמ' 8, ש' 3-5), עובדה שהתובע מסכים לה! (ת/2, עמ' 7, ש' 25-26).

ב. במהלך שמיעת עדותו של מר פינטו התגלתה לבית הדין גירסה חדשה לפיה, מר עופר עיני, יו"ר ההסתדרות לשעבר, התערב לטובתו של התובע, ומנע את פיטוריו במסגרת "צעדי החירום" בשנת 2014, אולם עשה זאת אליבא דגירסת מר פינטו "אך ורק פעם אחת ושהוא לא יתערב שוב" (פרוטוקול מיום 3/12/15, עמ' 7, ש' 5-6, ש' 13-14, בהתאמה).

כאשר נשאל מר פינטו מדוע גירסה זו אינה מפורטת בתצהירו, השיב: "לא חשבתי שזה רלוונטי..." (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 16).

90. נתגלו סתירות למכביר בגרסאות מר פינטו ובגרסאות התובע, ונפרט.

בסעיף 16 לתצהירו של מר פינטו נטען כי בעקבות צמצום מספר הנהגים באילת מ-2 נהגים לנהג אחד – נדרש התובע לבצע את כל העבודה בעיר אילת בעצמו, ללא קבלת תמורה נוספת, ועל אף הקושי בביצוע כלל המטלות שנדרשו מהתובע לבדו, לא גיבה מר אייש את התובע אל מול מקבלי השירות באילת ולא נתן מענה לקושי הרב שנוצר לתובע בביצוע כל המטלות לבדו.

גירסה זו של מר פינטו אינה עומדת בקנה אחד עם דברי התובע בשיחה המוקלטת עם מר אייש, שם מאשר התובע את דברי אייש כי גיבה אותו והורה לממונים במוקד אילת להפסיק לפנות לתובע ולבקש ממנו עבודות שאינן קשורות בתפקידו ועיסוקו כנהג (ראה ת/2, עמ' 13, ש' 15-21), ובלשונו של התובע "...אני יודע שתמיד נתת לי גב" (ת/2, עמ' 23, ש' 15-16 ).

כאשר הציג ב"כ החברה למר אייש את התכתבותו של מר אייש עם הממונים על התובע מיום 16/1/14 (סעיף 18 לתצהיר מר אייש) ושאל אותו האם עדיין הוא עומד על גירסתו שלא היה גיבוי מצידו של אייש, השיב מר פינטו "בהחלט" (פרוטוקול מיום 3/12/15, עמ' 8, ש' 27 – עמ' 9, ש' 1).

91. כאמור, סיפר מר פינטו בתצהירו על צעדי החירום בדרום, במסגרתם פוטר נהג בסניף אילת והתובע נשאר הנהג היחיד בסניף.

במהלך חקירתו הנגדית התברר כי מר פינטו לא ידע לספר על צעדי החירום שננקטו בדרום, במסגרתם פוטר נהג.
מר פינטו התפתל בעדותו ולבסוף השיב:
"אתה עכשיו מתעסק בסמנטיקה. ניסית להראות לי שמדובר בצמצומים ומדובר בטובת החברה. זה לא אילת. אל אילת מתייחסים תמיד כיחידה נפרדת לכל דבר ועניין" (פרוטוקול מיום 3/12/15, עמ' 8, ש' 4-18).

92. החברה הדגישה כי אין שחר לטענות התובע כאילו שמו צורף לרשימות ההתייעלות בשלבים מאוחרים. החברה ציינה שרשימות ההתייעלות הסופיות אשר סוכמו ונחתמו בין הצדדים בחודש פברואר 2015 הן הרשימות המחייבות. מהודעת דוא"ל ששלח מר גבריאל יואב, הרי שבעניינו של המבקש, כבר בחודש נובמבר 2014 נכלל שמו ברשימת ההתייעלות המקורית (ראה נספח 3 לתצהיר מר טולדנו, סעיף 37 לתצהירו).

יוזכר, כי את טענתו לפיה, הוא כלל לא נמנה על רשימת המפוטרים המקורית, מבסס התובע על בדיקה שערך מר פינטו.
משמיעת עדותו של מר פינטו למדנו כי מדובר בבדיקה שנערכה חודשים ארוכים לפני שגובשו רשימות ההתייעלות להסכם הקיבוצי (ראה עדות מר פינטו, עמ' 9 לפרוטוקול מיום 3/12/15, עמ' 13-19).
"בסביבות 5/14 מועד תאונת העבודה של התובע דיברתי עם אפרים שמש ונאמר לי שהוא לא ברשימה".

דווקא מתוך עדותו של מר פינטו נמצאנו למדים כי הבדיקה ככל שאכן נערכה במועד בו נערכה (חודש מאי 2014) הרי שהיא קשורה דווקא בצעדי החירום, ומעלה בסימן שאלה גדול את הצורך של מר עיני בהגנה על התובע מפני פיטורים בשלב זה.

93. גם עדות התובע הייתה רצופת סתירות, פתלתלה, מיתממת ומתחמקת. במסגרת תצהיר עדותו הראשית טען התובע כי לאחר שעבר לבצע את תפקידו בעיר אילת רכש דירה בעיר. דברים אלה לא עמדו בקנה אחד עם ראיות שהוצגו ב פני בית הדין מהן עולה כי התובע שכר דירה באילת והמציא לחברה העתק חוזה שכירות (נספח 7 לתצהיר מר טולדנו), עניין זה עלה גם ממכתבו של עו"ד מנזין – בא כוחו הקודם של התובע (ראה מכתב מיום 14/8/13, נספח 3 לתצהיר מר אייש).

בתצהירו המשלים "שיפץ" התובע את גרסתו הראשונה (ראה סעיף 8 לתצהירו המקורי של התובע וראה סעיף 8 לתצהירו המשלים) וטען כי שכר דירה באילת והיו לו כוונות לרכוש שם דירה.
במסגרת עדותו נשאל התובע על ידי בית הדין מדוע תיקן גירסתו בנוגע לרכישת דירה באילת, וכך השיב:
"אני מסביר, אני כשראיתי את הדירה עמדתי לקנות אותה, ואז התחיל כל הבלאגן בדואר ורציתי לראות איפה אני עומד לפני שאני קונה את הדירה... בסוף קניתי אותה כאשר הסכימו להשאיר אותי באילת" (פרו טוקול מיום 14/1/16, עמ' 18, ש' 8-13).

94. נמצאו סתירות בגרסת התובע גם בנוגע לסוגיית הצורך בהחתמת נוכחות. בתצהירו המשלים טען התובע כי נהג להחתים כרטיס נוכחות רק פעם אחת ביום, שכן לטענתו לא היתה הנחייה לדווח פעמיים ביום ומר אייש היה מודע לכך לאורך כל תקופת עבודתו. בעוד שגרסאות מר טלדנו ומר עירון בדבר הנחיה ברורה לדווח נוכחות פעמיים ביום נתמכה במסמכים ולא נסתרה (ראה סעיפים 32-37 לתצהיר מר עירון – נספחים 7-8 לתצהירו, ראה סעיף 58.1 לתצהיר מר טולדנו), הרי שבגרסת התובע נמצאו בקיעים למכביר (פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 18, ש' 20-27).

95. נמצאו סתירות בין גרסת התובע לבין גרסת מר פינטו בנושא צעדי החירום בשנת 2014. מחד, טען התובע כי הוא לא יודע אם היו בכלל צעדי חרום בשנת 2014, אך מאידך ידע להסביר כי במסגרתם פוטרו עובדי כוח אדם ולא עובדי הדואר (פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 18, ש' 28-32).
עדותו של התובע עומדת בסתירה מוחלטת לעדות מר פינטו. כזכור מר פינטו העיד כי מר עיני התערב בעניינו של התובע רק פעם אחת במסגרת מניעת פיטוריו של התובע בצעדי החירום בשנת 2014.
בעדותו של התובע לפתע התרחבה התערבותו של מר עיני – כעת הוא התערב גם באישור החופשה של התובע (פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 27, ש' 1) ובמניעת ניודו חזרה לבאר-שבע (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 19-31).

96. סתירות נוספות מצאנו בגרסת התובע בכל הנוגע לסוגיית היציאה לחופשה ללא אישור.

לתצהירו של מר טולדנו צורפו הודעות של מר אייש מיום 12/9/13 ושל מר בשירי מיום 17/9/13 (סעיף 58.3 לתצהיר מר טולדנו, נספח 13 לתצהיר), מהן עולה כי בראשית חודש ספטמבר 2013, השאיר התובע הודעה אצל מזכירתו של מר אייש, לפיה הוא צפוי לצאת לחופשה בחו"ל – מבלי שקיבל לכך אישור מאת מר אייש. נוכח הקושי התפעולי לאשר חופשה שכזו ללא היערכות מתאימה מראש סירב מר אייש לאשר את החופשה לתובע. חרף האמור – התובע עשה דין לעצמו, ונעדר מן העבודה ללא אישורו של מר אייש, כמתחייב.

במסגרת תצהירו המשלים (סעיף 13), טען התובע שהנוהג לאורך כל תקופת עבודתו בחברה היה שמזכירתו של מר אייש מרכזת את הטיפל באישור החופשות שלו ושל יתר הנהגים, לכן, בסביבות חודש ספטמבר 2013 פנה למזכירתו של מר אייש שתאשר לו חופשה בחו"ל במסגרת נופשונים הניתנים לעובדי הדואר כהטבה ובמחיר נמוך במיוחד, והיא אישרה לו את החופשה דרך משאבי אנוש, כפי שנעשה תמיד.

לאחר שביצע את ההזמנה לחופשה, ולאחר שאושרה החופשה, הודיע לפתע מר אייש כי הוא אינו מאשר לתובע את החופשה, ללא כל הסבר או סיבה ובטענה היחידה כי התובע לא פנה אליו ישירות בניגוד לנוהג כאמור. מאחר ומדובר בחופשה שלא ניתנת לביטול ללא עלות כספית, אושרה לבסוף בקשת התובע לחופשה.

97. מר אייש התייחס במסגרת תצהירו לגירסת התובע בנוגע ליציאתו לחופשה בחו"ל, תוך שציין כי מתוקף תפקידה מזכירתו מרכזת עבורו את הבקשות לחופשה שאינן בהכרח מאושרות מראש. כממונה האמון על ביצוע המשימות המוטלות על מרכז התחבורה בבאר-שבע, חייב הוא לדעת על כל בקשה לחופשה מראש, להיערך לה עם נהגים אחרים או פתרונות חלופיים, ורק אז לאשרה.
חופשה מאושרת הינה רק חופשה החתומה על ידו. במקרה זה התובע עשה דין לעצמו ומבלי לקבל את אישורו של מר אייש, יצא לחופשה כעולה ממכתבו מיום 12/9/13 (סעיף 37 לתצהיר מר אייש, נספח 8 לתצהיר).

98. עדותו של התובע בנושא זה היתה מביכה ורצופה בסתירות פנימיות, וכך השיב לשאלות ב"כ הנתבעות בנושא זה, במסגרת חקירתו הנגדית:

"ש. בתצהיר המשלים שלך אתה מספר לנו בסעיף 13, מספרים לנו גם גבי טלדנו וגם שמעון עייש שאתה לא קיבלת את האישור שצריך, אתה מספר בסוף בפסקה השנייה, "מאחר ומדובר...." מי אישר אותה בסוף?
ת. אה.... אתה מדבר על החופשה בחו"ל? עכשיו קראתי. שמעון פרג'ון יו"ר ועד ארצי אישר לי.
ש. אז מי שמאשר לך את החופשה זה הוועד ולא המנהל שלך שהתנגד שתצא לחופשה?
ת. תשובתי היא, המנהל התנכל אלי ולא רצה לתת לי את החופשה שלי שהזמנתי אותה דרך נופשון הדואר והוא טען שאני לא פניתי אליו וזה שקר.
ש. זה לא שקר, כי אתה אומר בתצהיר שלא פנית אליו?
ת. אני כן פניתי אליו, אז למי אני אפנה?
ש. אז אתה אומר שהמנהל הישיר שלך מסרב לאשר ואתה אומר שזה בגלל התנכלות?
ת. נכון.
ש. למה אתה לא פונה למנהל של המנהל שלך?
ת. איך אני אפנה למנהל של המנהל שלי אם הוא יד אחת איתו.
ש. אני לא אסביר לך את הפרוצדורה איך מבקשים חופשה, אני מניח שאתה יודע, אך כשאנחנו טוענים בתצהירים שאתה לא ממלא אחר הוראות הממונים עליך, אתה עושה מה שאתה רוצה, ועכשיו אתה מספר לי כאן שזה נכון, ההנהלה לא אישרה לך, אתה לא מכחיש את זה, אתה אומר פניתי לוועד?
ת. אני לא פניתי לוועד ריבון העולמים.
ש. אז בוא תסביר לנו. שמעון פרג'ון הוא יו"ר הועד הארצי, הוא לא המנהל שלך?
ת. נכון.
ש. וכשאני שאלתי מי אישר לך את החופשה אמרת שמעון פרג'ון?
ת. אמת."
(פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 21, ש' 5-26, הדגשה שלי, י.כ.).

בהמשך עדותו שוב "שיפץ" התובע גירסתו לעניין החופשה וכעת הוסיף כי מר עיני יו"ר ההסתדרות היה מעורב גם הוא באישור החופשה, ובלשונו:

"ש. אבקש ממך לחדד ולהבהיר מספר דברים, בעניין החופשה, נשאלת והשבת שפנית לפרג'ון?
ת. כן.
ש. למה פנית דווקא לפרג'ון? פרג'ון אישר לך?
ת. נכון. כשזה הגיע לעופר עייני, אז הכל התבטל ואישרו לי את החופשה...".
(פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 26, ש' 29 – עמ' 27, ש' 1, הדגשה שלי, י.כ.) .

99. במהלך חקירתו הנגדית של התובע התגלתה עובדה נוספת, אשר לא מצאה מקום בתצהירי התובע, ולפיה במועד סיום העסקתו חב התובע לחברה סך של למעלה מ-30,000 ₪ בגין הלוואה שנטל בנובמבר 2013. לפיכך, קיזזה החברה את חובו של התובע בעת סיום עבודתו והתובע נותר חייב עדיין כספים לחברה (סעיף 9 לתצהיר מר עירון). במסגרת חקירתו הנגדית נדרש התובע להתייחס לנושא ההלוואה, וכך העיד:

"ש. למה לא כתבת בתצהירך שאתה חייב כסף לדואר?
ת. לקחתי הלוואה, החזרתי אותה.
ש. החזרת אותה?
ת. בטח. אחרי שפוטרתי. אני החזרתי את ההלוואה, אני לא חייב שום אגורה לדואר.
ש. לשאלת בית הדין – מה זה החזרת?
ת. כשפיטרו אותי ושילמו לי פיצויי פיטורים הם הורידו לי ולקחו לי את הכל.
ש. אומר עודד עירון בסעיף 9 לתצהירו, "אלא שבמועד...."
ת. זה לא נכון, הם לקחו את כל ההלוואה, בנק יהב, לקחו את הכל, אני אפילו מוכן להראות לך את זה.
ש. אתה לקחת הלוואה של 30,000 ₪?
ת. נכון. אני חושב אפילו יותר 38,000 או 42,000 ₪.
ש. כשהחברה עושה לך גמר חשבון היא לוקחת 24,000 ₪, כי זה מה שהיה, אז מה שהיה אז איך זה שאתה טוען שכל ההלוואה סולקה?
ת. איך זה מה שהיה? בבנק שלי שלחו לי אישור, כי הייתי שני ערבים שיחתמו, שזה היה אבא שלי ואחי, שהם קיבלו אישור שההלוואה חוסלה והם כבר לא ערבים. איך אתה מסביר את זה.
ש. אתה באופן אקטיבי לא הלכת וסילקת את ההלוואה?
ת. לא. הם לקחו והעודף שנשאר נשאר לי בחשבון."
(פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 22, ש' 1-27).

100. כפי שצוין במסגרת ההחלטה לסיום העסקתו של התובע, וכפי שעולה מתצהירו של מר טולדנו (סעיפים 43 ו-97), שלא נסתר, בבסיס הצורך בצמצומים, משרתו של התובע נגרעה, בניגוד מוחלט לטענת התובע, תוך שהתפקיד ממשיך להתבצע על ידי עובד אחר שנוייד להחליפו, תוך גריעת התקן של העובד מהמקום ממנו נוייד.

101. היתממותו של התובע והתכחשותו לתפקודו הלקוי באופן גורף, נסתרה מניה וביה בתמליל השיחה שהקליט עם מר אייש, אותה הקליט ללא ידיעתו של מר אייש (ת/2). משיחה זו ניתן ללמוד ולראות כי בזמן אמת, פעם אחר פעם, תיאר מר אייש בפני התובע, כי תפקודו היה לקוי, וכי הוא ידע על כך. במהלך השיחה מודה התובע בכך, אולם במסגרת ניהול ההליך התחכש לטענות הליקוי בתפקודו באופן גורף (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 7-8) . על מנת שהנייר לא יצא חסר, נביא להלן הציטוטים מתוך השיחה המוקלטת:

"שמעון אייש: תגיד לי, תגיד לי, תגיד לי, אני, אני החלטתי על דעת עצמי לבוא ולפטר אותך? סליחה, יצאו עליך גם מכתבים ממיכה, היום זה כבר לא סוד, אתה יודע את זה.
יגאל מסיקה: אני יודע".
(ת/2, עמ' 1, ש' 20-23).

102. במסגרת סיכומיו, טוען התובע כי כתוצאה מצמצום הנהגים, הוטלה כל העבודה על כתפיו ללא גיבוי מצד מר אייש, אולם כפי שפירטנו בהרחבה לעיל, דחינו טענה זו, ומצאנו כי מר אייש נתן גיבוי לתובע.
עוד טוען התובע בסיכומיו כי מר אייש מתייחס בשיחה המוקלטת למכתביו ש מר בן מוחה ונוקט בלשון "היום זה כבר לא סוד" – כאילו שהמכתבים הוסתרו מהתובע. אלא מאי, שהתובע מתעלם מהדברים שהוא מודה בהם בהמשך השיחה, כי התנהלו שיחות רבות בנושא הליקויים בתפקודו (ראה ת/2, עמ' 12, ש' 8-26; עמ' 13, ש' 5-7; עמ' 14, ש' 2-3 ו- 15-18 בהתאמה).

באתה השיחה אומר מר אייש לתובע: "אתה בהתחלה היית על הכיפ כיפאק, הגעת לאילת, פשוט הכל התהפך לך שמה" (ת/2, עמ' 15, ש' 15-6).

103. הנה כי כן, מצאנו תימוכין בחומר הראיות שהתובע עצמו היה מודע בזמן אמת לקיומן של התלונות נגדו בנוגע לתפקודו הלקוי, והתכחשותו הגורפת לדברים במסגרת ניהול ההליך אומרת דרשני.

104. נזכיר כי ההחלטה בדבר הכללת שמו של התובע ברשימה המוסכמת לפיטורים, שצורפה להסכם הקיבוצי, היא פרי הסכמה פריטטית בין החברה לבין ההסתדרות. רשימות העובדים המפוטרים גובשה בישיבות שהתקיימו בין ההסתדרות להנהלת החברה, כאשר בצוות המצומצם מטעם נציגות העובדים ישב יו"ר ועד העובדים הארצי של הדואר – מר שמעון פרג'ון. לא נטען וודאי שלא הוכח כי דעתו של מר פרג'ון היתה נעולה או כי הוא היה חלק מ "קנוניה". ההיפך מכך, התובע הודה במסגרת עדותו כי היה זה מר פרג'ון שבזכותו אושרה לו היציאה לחופשה לחו"ל, חרף התנגדותו של מר אייש לכך.

105. אמנם מר אייש סבר, לאור התנהלותו הלקויה של התובע עם מעברו לאילת, כי היה מוטב לסיים את העסקתו ואף כתב במכתב מיום 27/8/13 למר גבריאל יואב (נספח 5 לתצהיר מר אייש) כי לאור בעיות המשמעת של התובע ואי מילוי הוראות/הנחיות ואי קבלת מרות הממונים עליו לטעמו "מר מסיקה 'גדש את הסאה' ולא מותיר לי ברירה אלא לבקש את פיטוריו בהקדם".
ברם, המציאות מלמדת כי התובע לא פוטר בשנת 2013 והראיות מלמדות כי החברה החליטה ליתן לתובע הזדמנות נוספת (ראה נספח 10 לתצהיר מר אייש), כך שהליך הפיטורים לא החל ולא נולד במועד התרחשות "אירוע אילת" בשנת 2013 והחל רק בחלוף שנתיים במסגרת תכנית ההבראה בהתאם להסכם הקיבוצי בשנת 2015.

106. טענת התובע בעניין ההתנכלות והקנוניה שנוצרה נגדו בעקבות רצונו של מר אייש לפטרו נטענו בעלמא, על בסיס תחושות סובייקטיביות מבלי לתמוך בהם.

ההלכה היא כי פסלות כלפי קבוצה שלמה תתקבל רק במקרים נדירים ומיוחדים והיא כרוכה בנטל כבד שבכבדים שלא יורם בקלות על ידי בעל דין.
טענתו הגורפת של התובע כי מדובר בהתנכלות של מר אייש וכי מדובר בקנונייה של הנהלת החברה, ממונים מקצועיים, ועד העובדים וכו', אשר החליטו יד אחת להביא לפיטוריו, לא הוכחה אף לא לכאורה.

107. בטרם סיום פרק זה נבקש לציין מספר דברים לגבי חוסר האמון שנטע בנו התובע, במיוחד בנוגע להקלטות שביצע במהלך ניהול ההליך.

108. כפי שהתגלה במהלך שמיעת הראיות (ישיבה מיום 3/12/15), במהלך ניהול ההליך, הקליט התובע שיחות עם מר אייש, עם מר עומסי ועם גב' פאני . שיחות אלה הוקלטו בהסתר, ללא ידיעתם של המוקלטים, וללא קבלת הסכמתם לכך.

109. מהתנהלות התובע התרשמנו כי הלה ניסה להוליך שולל את החברה וביקש ליצור יש מאין ולהצביע על סכסוך שראשיתו בהתנכלות ובקנוניה וסופו בפיטורים שלא כדין.

ממכלול הראיות אשר הוצגו בפנינו התרשמנו כי התובע ביקש לתת להליך הפיטורים דימוי מלאכותי של פיטורים שלא כדין; לשם כך הצטייד במכשיר הקלטה (טלפון נייד) והקליט את מנהלו לשעבר – מר אייש, ללא ידיעתו תוך ניסיון "לדוג ברשת" ראיות לביסוס התביעה בעילה של פיטורים שלא כדין. אלא שדווקא שיחה זו מלמדת על ה"איפכא מסתברא" ועל היות הפיטורים מוצדקים.

ביסוס למסקנתנו מצאנו בדברי התובע בשיחה המוקלטת, בה אמר למר אייש: "בשביל לחזור לעבודה אני אהיה מוכן ל, איך אומרים? לעשות הכל, אין לי ברירה" (ת/2, עמ' 3, ש' 3-4).

110. יתרה מזו, עדותה של גב' פאני (אשר גם אותה הקליט התובע שלא בידיעתה ), שהוזמנה כעדה מטעם התובע, לימדנו עד כמה העובדות אינן מעניינות את התובע, אלא רק רצונו לשוות לפיטוריו איצטלה של מניעים זרים.

גב' פאני תיארה בפנינו בפשטות את רצונה ליישב את ההדורים בין התובע לבין מר אייש אותם הכירה באופן אישי והיא זו שיזמה פנייה לתובע, ללא כל בקשה או פנייה מצידו של מר אייש.

וכך העידה בפנינו גב' פאני:

"ת. קודם כל אני באותו יום ישבתי במשרד של שמעון, אותו יום שהייתי צריכה לנסוע לאילת, ישיבה של חברים, הכל טוב ויפה. ישבנו ודיברנו ופתאום יצאה שיחה, דואר ופה, יגאל, שאלתי על יגאל מה שלומו, אמר לי שיגאל לא עובד בדואר, ואמר לי "לצערי הוא תבע אותי", אמרתי למה, אתם כל כך חברים טובים ואתה אוהב אותו, עבדת איתו שנים ואני מכירה גם את שמעון וגם את התובע ואין לי צד רע עם אף אחד, אחרת לא הייתי מתקשרת עם הטלפון. רציתי ביוזמתי לבדוק למה הקשר ביניהם נגמר ככה אז יזמתי בעצמי מבלי ששמעון ביקש ממני לפנות ליגאל, התקשרתי ליגאל, והכל במטרה טובה בשביל לעשות טוב לשניהם כי אני מכירה גם את שמעון וגם את יגאל אם לא הייתה לי כוונה טובה אז מלכתחילה לא הייתי מתקשרת ליגאל מסיקה. וכשהתקשרתי ליגאל מסיקה ודיברתי איתו אני בכלל לא ידעתי שהשיחה מוקלטת, שאני חברה טובה שלו, שהמעניין הזה מאוד נפגעתי ביושר, בשיחה הזאת, הכל בתמימות, אמרתי ליגאל היקר, שינסה לבוא ולדבר עם שמעון כי הם חברים בכל זאת, ממה שזכור לי מהדיבור וינסו ליישב את העניינים כמו שצריך, למה להגיע למצבים כאלה, בשביל מה לערב עורכי דין."
(עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 19-31, הדגשה שלי, י.כ.).

ובהמשך:

"ת. מבחינתי הכוונה הייתה שיגאל מסיקה ודווקא פה חשבתי דווקא על יגאל שיחזור וידבר עם שמעון למטרת הפרנסה שלו ורק מטרה טובה הייתה לי בלב, ואני מוכנה גם במכונת אמת להיבדק ללא פחד. זאת האמת שלי. אני בחורה פשוטה שאוהבת צדק."
(עמ' 29, ש' 3-5).

בסופו של יום, משעדותה של פאני, שזומנה כעדה מטעם התובע, סתרה את גירסתו ואת אינטרס תביעתו, מצא התובע לכנותה בסיכומיו כשקרנית.

111. כללו של דבר – על פי הראיות שהוצגו בפנינו, לא שוכנענו כי מאחורי הליך פיטוריו של התובע, עמדו שיקולים זרים, באשר מצאנו שפיטוריו של התובע היו מוצדקים והם פרי הסכמה פריטטית בין החברה לבין ההסתדרות, אשר באה לידי ביטוי בהסכם הקיבוצי. התרשמנו כי תפקודו המקצועי של התובע היה לקוי ולכן הייתה הצדקה להכללת שמו ברשימה המוסכמת, ולהביא לסיום העסקתו במסגרת הליך ההבראה וההתייעלות, כפי שעולה באופן מפורט ומנומק מהחלטת הפיטורים (נספחים 31-32 לתצהיר מר טולדנו).

האם נפל פגם בהליך השימוע לתובע?

112. התובע טען כי נפלו פגמים מהותיים בהלי ך השימוע, כי תוצאתו הייתה ידועה מראש וכי הוא נעשה למראית עין.
בשיחת השימוע כל שנמסר לתובע הוא כי נסיבות פיטוריו הן בהתאם למוסכם בתכנית ההתייעלות, ותו לא.
לתובע לא נאמר דבר או חצי דבר מדוע דווקא הוא נכנס לרשימת המפוטרים ואף לא נאמר לו כי החלטת החברה נסמכת בין היתר על שיקולים מקצועיים ו/או התנהגותיים. לא צויין בזימון לשימוע מדוע נכלל התובע באותן הרשימות. בשיחת השימוע דאג מר כרמלי לציין בפני התובע כי סיום העסקתו עומד על הפרק בגלל צורך החברה בהתייעלות ולא בשל בעיות משמעת כלשהן.
מר כרמלי לא אפשר למבקש במסגרת שיחת השימוע להעלות טענות כנגד בעיות משמעתיות מקצועיות כלשהן, בטענה כי נסיבות פיטוריו הן התייעלות בלבד.

בפיטורי התובע החברה הסתתרה מאחורי כותרת "התייעלות", כאשר הלכה למעשה התובע פוטר על רקע "בעיות משמעתיות" לכאורה שהומצאו ע"י מר אייש.

רק לאחר שיחת השימוע העלתה החברה לראשונה, לאחר שליחת מכתב ב"כ התובע מיום 1/7/15, טענות בדבר קיומן של נסיבות נוספות ואחרות לפיטורי המבקש.

התובע טוען כי לא ניתנה לו זכות אמיתית לטעון כנגד פיטוריו.

113. החברה טענה כי לא נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובע. למבקש נערך שימוע כדין, הן בעל פה, בנוכחות נציג ועד העובדים, והן בכתב – במסגרתו היה מיוצג. לאחר שטענות התובע נשמעו בהרחבה, התקבלה החלטה לסיים את העסקתו בחברה בתום לב ומשיקולים עני יניים.

המסגרת הנורמטיבית

117. כידוע, זכות השימוע היא חלק מחובת המעסיק לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בעת פיטורי עובד. לכן מוטלת על המעסיק החובה לשמוע את העובד לפני פיטוריו, וזאת בכדי ליתן לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו ולנסות לשכנע את המעסיק לחזור בו מההחלטה לפטרו. קיומו של שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה מוטל על כל מעסיק, בין אם מדובר במגזר הפרטי ובין אם מדובר במגזר הציבורי. על חשיבותה של זכות הטיעון כבר נפסק כי:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד... ודוק. זכות השימוע איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה....".

118. כמו כן, כאמור, המאפיין העיקרי של פיטורי צמצום הוא הצורך הכלכלי של המעסיק לבצע צמצומים במקום העבודה. לכן מטבע הדברים זכות השימוע של העובד במסגרת פיטורים אלה מצומצמת בעיקר לנסיבותיו האישיות.

הכרעה

115. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי לא נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובע, כפי שיפורט להלן.

116. התובע זומן לישיבת שימוע כדין. במכתב ההזמנה לשימוע מיום 11/6/15 נכתב כי החברה שוקלת לסיים את העסקתו בשל צמצומים. במסגרת המכתב תואר הסכם ההבראה שנחתם, היקף הליכי ההתייעלות המוחלים בחברה, והכוונה לסיים את העסקתו על רקע זה.

בהתאם למכתב, התאפשר לתובע להעלות על הכתב את טענותיו עד ליום 21/6/15 או לחלופין להודיע לחברה עד אותו מועד האם הוא מעוניין להשמיע את טענותיו בעל-פה.

בתאריך 28/6/15 נערך לתובע שימוע בעל-פה. התובע בחר שלא להגיע מיוצג, למרות שניתנה לו האפשרות לעשות כן (נספח 26 לתצהיר מר טולדנו).

בתאריך 1/7/15, שלושה ימים לאחר השימוע, פנתה באת-כוחו לראשונה וציינה כי התובע ביקש להיות מיוצג, דבר שאינו עולה מפרוטוקול השימוע, וכי הוא מבקש לעיין בשורה של מסמכים (נספח 27 לתצהיר מר טולדנו).

בתאריך 2/7/15, הועברו לעיונו של התובע חלק ניכר מן המסמכים. במסגרת זו צויין במפורש – כי תפקודם של העובדים מהווה שיקול להכללתם ברשימות המועמדים לסיום העסקה, וניתנה לתובע האפשרות להשלים את טיעוניו. בהמשך הועברה לתובע התפלגות נתונים של מסיימי העסקה כמבוקש על ידו (נספחים 28-29 לתצהיר מר טולדנו).

119. כל אותה עת הושהתה ההחלטה בדבר סיום העסקתו של התובע בחברה.

ביום 3/8/15, חודש וחצי לאחר זימונו של התובע לשימוע ויותר מחודש לאחר ישיבת השימוע שנערכה לו – העביר התובע, באמצעות באי כוחו, את התייחסותו הרחבה בכתב לטענות שהועלו (נספח 30 לתצהיר מר טולדנו).

120. רק ביום 24/8/15, יותר מחודשיים לאחר זימונו של התובע לשימוע ושלושה שבועות לאחר שהתובע העביר את התייחסותו המלאה בכתב – נערך דיון בעניינו, והתקבלה ההחלטה בדבר סיום העסקתו של התובע בחברה (נספח 31 לתצהיר מר טולדנו).

121. התובע לא תיאר במסגרת טענותיו את השתלשלות העניינים המלאה בנוגע להליך השימוע שנערך לו, ובחר להציג את השימוע שנערך לו כחסר ובלתי ממצה. עיון בראיות שהציגה בפנינו החברה מלמד כי החברה אפשרה לתובע למצות את זכות הטיעון, והדבר עולה מפורשות גם מפרוטוקול הדיון בעניינו.

122. החברה העבירה את מלוא המסמכים לתובע בהם צילום תיקו האישי וכן התפלגות העובדים המיועדים לסיום העסקה ואפשרה לתובע להשלים את טיעוניו. מעיון בטיעוני התובע עולה כי הוא שטח בהרחבה את טענותיו להתנכלות, התובע טען באריכות בהתייחס להסכם ההבראה וטען כי תפקידו אינו עתיד להתבטל וכי לא נפל כל פגם בתפקודו וכי הוא עובד ותיק ויש לראותו כעובד קבוע ואין כל סיבה לסיים את העסקתו במסגרת תכנית ההתייעלות.

משמע, ניתנה לתובע זכות טיעון מלאה הן לעניין ההסכם הקיבוצי והן לעניין נסיבותיו האישיות.

הנה כי כן, גם אם נפל פגם בהליך השימוע הראשון (ולא כך התרשמנו), הרי שבמסגרת השלמת הטיעונים ניתנה לתובע זכות טיעון מלאה.

123. עיון בהחלטת הפיטורים (נספחים 31-32 לתצהיר טולדנו), מלמד כי מדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת המתייחסת הן להוראות ההסכם הקיבוצי והן לטענות האישיות שנטענו.

124. כפי שציינו, חובת השימוע בנסיבות של פיטורי צמצום הינה מוגבלת.

משהנימוקים לפיטורים נובעים מצורכי התייעלות של החברה, בהתאם גם מידת האפשרות לשינוי ההחלטה במסגרת השימוע פחותה. על ההבדלים האינהרנטיים בין פיטורים "רגילים" לבין פיטורי התייעלות וצמצום עמד בית הדין הארצי בעניין פרג'ון:

"בחינת עניינו של העובד כפרט בפיטורי התייעלות וצמצום שונה במהותה מבחינת עניינו בפיטורים רגילים בעוד שבפיטורים רגילים נבחנת עילת הפיטורים הנעוצה, בדרך כלל תפקידו והתנהלותו, הרי שבפיטורי התייעלות וצמצום הצורך בפיטורים נקבע כבר במישור הקיבוצי...".

משמדובר בפיטורי צמצום, מטבע הדברים – ממילא, גם אם היה מעוניין בכך התובע, אין מקום להציבו בעבודה חלופית בחברה.

125. כללו של דבר: לא מצאנו כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובע. ההחלטה לפטר את התובע לא התקבלה על אתר, אלא לאחר הליך שנמשך לאורך יותר מחודשיים. לתובע ניתנה שהות מלאה לשטוח את מלוא טענותיו בשימוע, והוא ניצל אותה עד תום. התובע ידע מהן הטענות כלפיו, ואף התייחס אליהן במסגרת השימוע והשימוע הנוסף שנערכו לו. לא מצאנו כי השימוע נעשה למראית עין והתרשמנו כי השימוע נערך בלב פתוח ונפש חפצה ולאחר שניתנה לתובע זכות טיעון מלאה. ההחלטה הסופית בעניינו של התובע היא החלטה מפורטת ומנומקת לאחר שנשקלו מכלול הטענות, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע.

126. חלק ניכר מטענות התובע התרכזו בנסיונו לשכנע אותנו ששיקול דעת החברה היה מוטעה. אלא שיש לזכור שהחברה היא הגורם המוסמך להפעיל את שיקול דעתה ולקבל החלטה בנוגע לסיום העסקתו של התובע.

הדברים נכונים קל וחומר משמדובר בפיטורי התייעלות בהם בתי הדין אינם נוהגים להתערב, ולאחר שהתרשמנו כי לא עמדו כל שיקולים זרים מאחורי הליך פיטוריו של התובע, כאשר מצאנו כי ההסכם הקיבוצי והליך ההבראה כמו גם ההצדקה להכללת שמו של התובע ברשימת המפוטרים נוכח תפקודו הלקוי, הם שהביאו בסופו של דבר את החברה להחליט לאחר השימוע ושקילת הנושא, על פיטורי התובע.

הטענה כי התובע היה עובד קבוע

127. התובע טען כי בתום חמש שנים ראשונות לעבודתו, הסתיימה למעשה תקופת הארעיות הקבועה בהסכם הקיבוצי המיוחד (להלן: "הסכם 2015"), ובכך הוכשר מעמדו כעובד קבוע.

לעניין זה טען כי אמנם לא קיבל אישור פורמאלי על קביעותו, אולם ניתנה לו ולעובדים מקבילים לו הבטחה מפורשת וברורה ולפיה – גם אם לא קיבלו אישור פורמאלי בכתב בדבר הקביעות, בפועל הם נחשבים לעובדים קבועים לכל דבר ועניין. כך אף ע לה, אליבא דתובע, מדבריו של יו" ר ארגון העובדים הארצי של החברה – מר פרג'ון.

לטענת התובע, במסגרת הסכם 2015 נקבעו מסלולים שונים של סיום העסקה של עובדים ארעיים ועובדים קבועים של החברה. עוד טען התובע, כי פיטורי העובדים הקבועים במסגרת ההסכם הקיבוצי בוצעו בהסכמת עובדים אלו בלבד לאחר מתן חבילת פרישה מכובדת ומיטיבה בהרבה מחבילת הפרישה שאמורה להינתן לעובד ארעי.

128. מנגד, טענה החברה , כי התובע היה עובד ארעי שכן כאמור, אין מחלוקת כי התובע מעולם לא קיבל כתב מינוי. הקביעות בחברה אינה אוטומטית ומחייבת עמידה בדרישות , והתובע לא עמד בתנאים אלה.

129. הנה כי כן, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם יש לראות בתובע כעובד קבוע; התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

130. בסוגייה זו נפסקה ההלכה לפיה, מעמד של קביעות אינו נקנה במחי קולמוס, אלא ייקבע על פי דין ובהתאם להסכמים קיבוציים החלים בין הצדדים. בפסיקה נקבע כי קביעת מעמדו של עובד כעובד קבוע אינה אקט דקלרטיבי, אלא אקט קונסטיטוטיבי, היוצר את עצם המעמד של עובד קבוע.

131. בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים בחברה – התובע הינו עובד ארעי. זאת, מן הטעם שהקביעות בחברה אי נה אוטומטית ונדרשת להיבחן מידת עמידתו של התובע בקריטריונים הרלוונטיים להעברה לקביעות. עובד קבוע הינו עובד שקיבל כתב מינוי, ואין לומר כי כתב מינוי הינו דבר של מה בכך (ראה סעיף 15 לתצהיר מר טולדנו, שלא נסתר).

132. בהתאם, התובע מעולם לא קיבל כתב מינוי, אשר הינו בגדר אקט קונסטיטוטיבי, כעובד קבוע. התובע גם לא הוכיח טענתו בדבר הבטחה שניתנה לו או לעובדים נוספים בדבר מעמדם, שממילא אין לה כל משמעות אופרטיבית, לאור ההלכה הפסוקה.

133. הוכח כי התובע היה עובד ארעי ולא קיבל כתב מינוי, ראה עדותו של מר אייש (פרוטוקול מיום 14/1/16, עמ' 47, ש' 32, עמ' 48, ש' 2-3), עניין זה עלה גם בהתכתבויות , שהתקיימו בעניינו של התובע (ראה מכתבה של גב' ענת זלכה מיום 16/9/13 ומכתבי מר אייש).

התובע לא הביא כל ראיה או ראשית ראיה לעניין קביעותו ולא הזמין את יו"ר ועד העובדים – מר פרג'ון או כל עד אחר לתמיכה בטענתו להב טחה שניתנה לו, מה גם שלא היה בהבטחה שכזו לעמוד בקריטריונים הרלוונטיים.

140. בפרשת אדם שוב קבע בית הדין הארצי שקביעות צריכה להינתן על ידי המעסיק באקט ש ל קבלת החלטות ולא באופן אוטומטי, ומשכך דין טענת התובע להידחות.

141. כללו של דבר: אין לומר איפוא כי יש לראות בתובע כמי שהייתה לו קביעות.
על כן, דין טענה זו – להידחות.

142. למעלה מן הדרוש נציין כי אף אם הייתה מתקבלת טענת הקביעות, הייתה החברה רשאית לסיים העסקתו של התובע, בכפוף לקיום שימוע ולאחר קבלת הסכמת נציגות העובדים.

במסגרת תכנית ההבראה סיימו מאות עובדים קבועים העסקתם בחברה בניגוד לרצונם, והקריטריון המנחה היחיד בהענקת הזכויות המיטיבות הינו שנות הוותק (ראה סעיף 92 לתצהיר מר טולדנו שלא נסתר, נספח 5 להסכם הקיבוצי).

האם הנתבעים 2 ו-3 פעלו בניגוד אינטרסים והפרו את חובת הנאמנות והייצוג ההולם

143. מתוך החלטת הפיטורים עולה כי נציגות העובדים נתנה הסכמתה לצירוף שמו של התובע לרשימת העובדים המפוטרים.

144. אליבא דתובע, שמו נכנס לרשימת העובדים המפוטרים המצורפת כנספח להסכם הקיבוצי אך ורק בשל קנוניה שנוצרה נגדו, במסגרתה "תפרו לו תיק" ולא מסיבות ענייניות וכשרות.

145. משמצאנו כי יש לדחות טענות התובע לקנוניה והתנכלות, ממילא יש בכך לשלול הטענות כלפי הנתבעים 2 ו-3.

146. נחזור על קביעותינו כי בניגוד לטענות התובע, הוכח כי מר אייש וחברי ועדים סקטוריאליים ומקומיים לא לקחו כל חלק במו"מ מול הדואר לעניין העובדים המפוטרים. מר אודי חן – סגן יו"ר ועד העובדים הארצי של הדואר העיד בתצהירו כי הישיבות נערכו בפורום מצומצם שכלל אך ורק את יו"ר הסתדרות עובדי המדינה – מר אריאל יעקבי ויו"ר ועד העובדים הארצי של הדואר – מר שמעון פרג'ון וסגניו, וגרסתו לא נסתרה.

147. מעיון בפרוטוקול השימוע שהתקיים ביום 28/6/15 עולה כי בניגוד לטענות התובע, נציג הוועד – מר שוקי פחימה הציע לתובע להמשיך בעבודתו בדואר בסקטור אחר – דוורים או שליחים והתובע הוא זה שסירב לכך בכל תוקף.

148. התובע לא הזמין את מר פרג'ון לעדות ולא סתר גרסתו של מר אודי חן. לא נטען וודאי שלא הוכח כי מר פרג'ון אשר היה זה שניהל את המו"מ מול הנהלת החברה לעניין העובדים המפוטרים, היה חלק מקנוניה או התנכלות של מר אייש בתובע. ההיפך מכך, התובע הודה בעדותו כי מר פרג'ון הוא זה שאישר לו לצאת לחופשה בחו"ל, חרף התנגדותו של מר אייש (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 29 – עמ' 27, ש' 1).

149. גם בנושא זה טען התובע טענות "מן היקב ומן הגורן", טענות בעלמא, על בסיס תחושות סובייקטיביות, טענות שלא הוכחו אף לא לכאורה, ודינן להידחות.

סיכום ביניים

150. איננו סבורים שנפל פגם בהליך השימוע לפני פיטורי התובע. כמו כן, כפי שפירטנו לעיל, פיטוריו של התובע נעשו מטעמים ומשיקולים ענייניים, כאשר ההסכם הקיבוצי ותכנית ההבראה וההתייעלות הם שעמדו בבסיס ההחלטה לפיטורי התובע והיתה הצדקה לסיים את העסקתו במסגרת הליך ההבראה נוכח תפקודו הלקוי.

151. מהמקובץ עולה, כי אין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטה על פיטורי התובע. אשר על כן, אין מקום להורות על השבתו של התובע לעבודתו, והבקשה למתן צו הצהרתי על בטלות הפיטורים והבקשות לסעדים הנוספים שהם ספיחים לבקשה זו – נדחות. כמו כן, אין לחייב את הנתבעת בפיצויים על עצם הפיטורים ולכן גם התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה להפרש פיצויי פיטורים

152. תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964 (להלן: "התקנות"), קובעת כדלקמן:

"1(א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר-עבודה לעניין תקנות אלה הם:
(1) שכר יסוד
(2) תוספת ותק
(3) תוספת יוקר המחיה
(4) תוספת משפחה
(ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.
(ג) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת-משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות".

בית הדין הארצי קבע לא אחת כי לא די בעובדה שמכנים רכיבי תשלום בשם "תוספת" בכדי לקבוע האם לצרפו לחישוב פיצויי פיטורים אם לאו. האבחנה בין תוספת לשכר שאינה משמשת יסוד לחישוב פיצויי הפיטורים, נלמדת מקיומו של תנאי או מצב לקבלת אותו רכיב תשלום, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום.

153. התובע טוען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לו בהתאם למשכורת חודשים בסך 13,000 ₪ (ראה סעיף 123.2.1 לכתב התביעה המתוקן).

154. במסגרת חישוב השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים כלל התובע גם פרמיות ותוספת טעינה, אשר אינם נכללים במסגרת השכר הקובע.

155. בניגוד לטענות התובע, הציגה הנתבעת במסגרת תצהירו של מר עירון (סעיפים 11-13 לתצהירו) חישוב מפורט ומבוסס ולפיו שכרו הקובע של התובע (לפי חישוב מיטיב) עומד על סך של 5,414 ₪.

156. בהתאם לתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים כמפורט לעיל, אין לראות בתוספות בשכרו של התובע כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
עוד נקבע כי קביעת מהותו של רכיב הינה שאלה של עובדה ועל הטוען נטל הראייה וההוכחה.

התובע לא הוכיח ולא ניסה גם להוכיח כי מדובר בתוספות קבועות שאינן משתנות או כי ההסכמים החלים בחברה קובעים, כי יש לכללם בחישוב הפיצויים. יש לדחות טענות התובע כי נטל ההוכחה מוטל בעניין זה על החברה.

157. במאמר מוסגר נציין כי התובע תובע פיצויים גם בגין תקופה בה הועסק בחברת כוח האדם – ולאחר שהודה, כי קיבל פיצויים בגין אותה תקופה (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 23-24).

158. מצאנו כי יש לדחות גם את תביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. התובע סיים העסקתו ביום 4/9/15, וכבר ביום 6/10/15, בעיכוב קל, שחררה החברה את הסכומים הצבורים בקרנות, אשר כללו סכומים העולים על הסכומים להם היה זכאי התובע (ראו סעיף 10-15 לתצהיר מר עירון שלא נסתר ונספח 1 לתצהיר). לזאת יוסף כי בסיום העסקתו זוכה התובע בסכומים עודפים (ראה קביעתנו לעניין הודעה מוקדמת בהמשך) ואף לא השיב את מלוא ההלוואה שנטל מהחברה.

159. בנסיבות העניין, לא מצאנו כל הצדקה לחייב החברה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

160. כללו של דבר, עם סיום העסקתו קיבל התובע את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו מהחברה, על כן דין התביעה להפרש פיצויי פיטורים – להידחות.

התביעה לתשלום הפרשי הודעה מקודמת והפרשי חופשה

161. במסגרת תשלום משכורת חודש אוקטובר, נערכה לתובע השלמת גמר חשבון. במסגרת זו שולמו לתובע פדיון חופשה בגין 47.11 ימי חופשה שעמדו לרשות התובע במועד סיום העסקתו בחברה – בסך 9 ,596 ₪, ותשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 6,480 ₪.

162. בתצהירו של מר עירון נטען כי נפלה טעות בחישוב תשלום חלף הודעה מוקדמת, שכן התשלום נערך על בסיס 27 ימי עבודה במקום 25 ימים וכן על בסיס הנחה שגויה שהתובע עבד 5 ימים בשבוע – כך שהתובע נהנה מתשלום גבוה מן המגיע לו בסך של 1,426 ₪ (סעיף 7 לתצהיר מר עירון).

163. מר עירון לא נשאל כל שאלה בחקירתו הנגדית בנוגע לחישוב תשלום חלף הודעה מוקדמת, ועל כן טענותיו בעניין זה לא נסתרו.

164. באשר לתשלום הפרשי חופשה, כאמור קבענו כי שכרו הקובע של התובע נמוך משמעותית מהשכר לו הוא טוען (מצאנו כי שכרו הקובע עומד על 5,414 ₪ בלבד לעומת 13,000 ₪, לו טען התובע). בהתאם, יש לדחות את חישובי התובע לעניין השכר היומי לו הוא טוען, ועל כן החברה אינה צריכה להוסיף על התשלום ששולם לתובע בס ך 9,596 ₪, בגין פדיון חופשה.
במאמר מוסגר נציין כי התובע לא טרח במסגרת סיכומיו לקזז, לכל הפחות, את הסכום ששולם לו (ר' סעיף 84.5 לסיכומי התובע).

165. כללו של דבר, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי חופשה והפרשי דמי הודעה מוקדמת ודין תביעה זו להידחות.

התביעה לתשלום זכויות מיטיבות מכוח ההסכם הקיבוצי

166. אין חולק כי התובע לא חתם על כתב ויתור וסילוק המצורף כנספח להסכם הקיבוצי. עוד נמצא כי החברה פנתה לתובע והודיעה לו לעשות כן, אולם התובע פנה להליך משפטי ולא חתם על כתב ויתור וסילוק.

167. בהתאם לסעיפים 26-31 לתצהירו של מר עירון, עולה כי הדרישה לחתום על כתב ויתור נולדה על ידי הגורם המממן – משרד האוצר.
גירסה זו לא נסתרה בעת חקירתו הנגדית של מר עירון.

168. ההוראות המפורטות בנספחים 5.ב ו-5.ב.1 להסכם הקיבוצי אשר קובעות את הזכויות העודפות להן יהיו זכאים העובדים שיסיימו העסקתם במסגרת פיטורי הצמצום נקבעו בהתאם לדרישותיו המפורשות של משרד האוצר ובפרט גם הנספח 5.ב.3 – כתב ויתור וסילוק לעובד המסיים עבודתו במסלול פיצויים, המהווה תנאי לקבלת הזכויות העו דפות.

169. לפי המתווה עליו הסכימו הצדדים במסגרת ההסכם הקיבוצי, ובין היתר סך התשלומים שישולמו לעובדים המסיימים העסקתם – נחתם גם הסכם המימון בין משרד האוצר לבין החברה, אשר מאפשר למעשה את סיום העסקתם של העובדים בתנאים מועדפים. במסגרת מתווה זה, שבבסיסו משלמת החברה זכויות עודפות לעובדים, דרישת משרד האוצר, שמממן את הזכויות הנדונות, שלא ייגרמו הוצאות נוספות כתוצאה מיישומו של ההסכם הקיבוצי. הדברים עולים באופן מפורש ממכתבו של המשנה לממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, מר יוסי כהן, במכתבו מיום 5/8/15 לד"ר שלמה קוגן, סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש בחברה (נספח 6 לתצהיר מר עירון), כדלקמן:

"הנדון: חתימה על כתב וויתור תביעות – הסכם פרישה בחברת דואר ישראל
במענה לשאלתכם, ובעקבות דיון בסוגיה במסגרת הליכים משפטיים המתנהלים נגד החברה נבקש להבהיר, כי לעמדת אגף השכר במשרד האוצר, תשלום התנאים העודפים והמיטיבים מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 21.1.15 המוענק לעובדים המסיימים העסקתם במסגרת הליך ההבראה כמפורט בנספח 5 להסכם הקיבוצי מותנה בחתימתו של עובד על כתב ויתור ללא סייג.
נוסח כתבי הוויתור הרלוונטיים צורף כנספחים 5.ב.2 (מסלול קצבה) ו-5.ב.3 (מסלול פיצויים) להסכם הקיבוצי, והם מהווים חלק בלתי נפרד ממנו.
למותר לציין, כי יש לדחות כל טענה הנוגעת למיקומם של הנספחים ולעמדתנו, לא יכול להיות ספק, כי כוונת הצדדים הייתה שמתן תנאים עודפים ומטיבים במסגרת סיום העסקת עובדים על פי הוראות ההסכם תותנה בחתימה על כתב ויתור בנוסח הנספחים המצורפים להסכם, לפי העניין.
אישור הממונה על השכר להסכם האמור ניתן, בין היתר, בהסתמך על מצב דברים זה ובידיעה שמתן התנאים המטיבים לעובדים המסיימים העסקתם בהתאם להוראות ההסכם לא יהיה כרוך בעלויות נוספות.
יודגש, כי משמדובר בחברה ממשלתית ומשהתנאים העודפים ממומנים מכספי הציבור, משרד האוצר לא יאשר תשלום תנאים עודפים ומטיבים לעובד אשר עלול לנהל הליכים משפטיים עתידיים נגד החברה, בכל נושא שהוא, לא כל שכן לעובד המנהל בעת הנוכחית הליכים משפטיים כאמור, ואגב כך גורר את החברה להוצאות נוספות.
עובד אשר יסרב לחתום על כתב הוויתור בנוסחו המצורף, מכל סיבה שהיא, יהיה זכאי לגמר חשבון על פי דין בלבד, ולא יוענקו לו הזכויות והתשלומים המיטיבים מכוח ההסכם הקיבוצי."
...
, ולא יוענקו לו הזכויות והתשלומים המיטיבים מכוח ההסכם הקיבוצי".
(הדגשה שלי, י.כ.).

170. מקובלת עלינו עמדת החברה כי אין לה יעתר לתביעתו של התובע לתשלום זכויות מיטיבות מכוח ההסכם הקיבוצי, נוכח סירובו לחתום על כתב ויתור וסילוק ונוכח גרירת החברה להליך משפטי. עמדה זו תואמת את ההלכה במסגרתה נפסק כי דרישת המעסיק לחתימה על כתב ויתור וסילוק בכפוף לקבלת זכויות עודפות (העולות על הזכויות להן זכאי העובד מכוח הדין), הינה דרישה לגיטימית, אשר מטרתה להגן על אינטרס המעסיק להעניק לעובדיו זכויות מיטיבות, בכפוף לכך שלא יהיה חשוף לתביעות מצד העובדים.

171. כללו של דבר, תביעת התובע לתשלום זכויות מיטיבות מכוח ההסכם הקיבוצי – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש

172. התובע זנח בסיכומיו את רכיב תביעה זה, על כן התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש.

173. למעלה מן הצורך נציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, פסיקת פיצוי לעובד בשל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שמעסיקו לא נהג עימו כשורה, אמורה להיעשות במקרים נדירים בלבד, שהם קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם.

174. לא מצאנו כי עניינו של התובע נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים פיצוי בגין עגמת נפש; במיוחד נוכח קביעתנו בנושא פיטוריו של התובע.

175. על כן, דין תביעת התובע לפיצוי בגין עגמת נפש – להידחות.

אחרית דבר

176. כללו של דבר, התביעה על כל ראשיה – נדחית.

177. באשר לשאלת ההוצאות:

א. בבואנו לבחון את שאלת ההוצאות, עמדו לנגד עינינו בראש ובראשונה היקפם של ההליכים וסכום התביעה אשר הועמד על 387,000 ₪.

ב. משקל ניתן גם לחוסר תום לבו של התובע ולחוסר נקיון הכפיים שלו, שבאו לידי ביטוי בכל התנהלותו במסגרת תיק זה.

ג. לאור כל אלה, תוך עריכת איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין החובה לנצל זכות זו בתום לב, בהתחשב בהתנהלות התובע כפי שבאה לידי ביטוי בהליך שבפנינו, פוסקים אנו שעל התובע לשלם לחברה הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

178. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ז, (09 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים
מר משה זיכרמן

יוחנן כהן, שופט

נציגת ציבור מעסיקים
גב' עדי עסיס בובליל

קלדנית: רות רחמים.