הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 18640-10-15

01 מאי 2017
לפני: כב' סגן הנשיאה אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים) – גב' פסה מרקוביץ
נציג ציבור (מעסיקים) – מר חיים נוסן הנגבי

התובע:
HAILE GEBREZGAB, ( דרכון-134676)
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ

-
הנתבעת:
קבוצת אלון בע"מ, ( חברות-511010985)
ע"י ב"כ: עו"ד לירון יכין

פסק דין

1. הנתבעת העסיקה את התובע במשך כשלוש שנים. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה להפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן התובע עותר להחזר בגין ניכויים שבוצעו משכרו שלא כדין, פדיון חופשה שנתית , פיצוי בגין ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בחסר, דמי חגים ודמי נסיעות.

רקע עובדתי
2. התובע הוא נתין אריתריאה. הנתבעת מפעילה מפעל לייצור מתכת בעיר שדרות. התובע הועסק על ידי הנתבעת כמסגר, מיום 5.8.12 ועד ליום 24.7.15.

3. התובע השתכר שכר שעתי שהשתנה מעת לעת. במועד סיום העסקתו עמד שכרו השעתי על 30 ש"ח.

4. במהלך עבודתו של התובע נזקפו לזכותו נקודות זיכוי במס (להלן: נקודות זיכוי). נוכח מעמדו של התובע כמבקש מקלט, ובהתאם להנחיות פקיד השומה התובע לא היה זכאי לנקודות זיכוי . החל מחודש ינואר 2015 הנתבעת חדלה מלזקוף לזכות התובע את נקודות הזיכוי.
5. ביום 12.7.13 התפטר התובע מעבודתו, בשל כוונתו לשוב למולדתו (מכתב התפטרות מיום 15.7.15– נ/1; הודעת רשות האוכלוסין וההגירה מיום 19.7.15- נ/2).

6. עם סיום עבודתו של התובע שילמה הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בשיעור של 6% מהשכר ששולם לו לכל אורך תקופת העסקתו, בסך 8,452 ש"ח בגין כל רכיב. נוסף על כך שולם לו פדיון חופשה בסך 2130.4 ש"ח (בגין 8.4 ימי חופשה)ופדיון הבראה בסך 2457 ש"ח. מסכום זה ניכתה הנתבעת את שווי נקודות הזיכוי שלטענתה זקפה לזכות התובע, בסך של 14,191 ש"ח.

7. להלן נפרט את רכיבי התביעה ונדון בהם אחד לאחד.

הכרעה
סיום עבודתו של התובע
8. התובע טוען בסעיף 8 לתצהירו כי הוא פוטר מעבודתו. לטענתו, לא שולמה לו הודעה מוקדמת ולא נערך לו שימוע כדין. כמו כן טען התובע כי פיצויי הפיטורים שולמו לו בחסר (סעיפים 8,11, 22-28 לתצהיר התובע).
במסגרת עדותו אישר התובע כי הוא התפטר מעבודתו מאחר שביקש לשוב למולדתו (עמוד 9 שורות 17-18 , עמוד 11 שורות 18-21, עמוד 12 שורות 1-12). לטענתו הוא סיים לעבוד ביום 15.7.15 ועשרה ימים לאחר מכן הוא חזר בו מכוונתו זו וביקש לשוב לעבודה כסדרה. לדבריו, מנהל הנתבעת, מר סעדיה יהושע (להלן: יהושע), סירב לכך (עמוד 12 שורות 13-20)(סעיפים 35-43 לסיכומי התובע) .

9. הנתבעת טוענת כי התובע התפטר מעבודתו ביום 12.7.15 וכי ביום 15.7.15 העביר לה מכתב התפטרות. על גבי המכתב ישנו רישום בכתב יד ובו הנתבעת אישרה כי קיבלה לידיה את מכתב ההתפטרות. כמו כן, הנתבעת דרשה כי התובע יציג אסמכתא בעניין עזיבתו הצפויה, או צילום כרטיס טיסה. עוד ציינה הנתבעת כתב כי היא עומדת על זכותה לקבלת הודעה מוקדמת בת חודש מהתובע, אחרת תקזז את יתרת דמי ההודעה המוקדמת המגיעה לה משכרו האחרון (נ/1) (סעיפים 10-15 לתצהיר יהושע).
התובע הציג בפני הנתבעת אישור מטעם רשות האוכלוסין, מיום 19.7.15, לפיו הוא צפוי לעזוב את הארץ ביום 9.8.15. על גבי האישור נכתבה הערה בכתב ידו של נציג הנתבעת הנושאת תאריך 20.7.15, לפיה בשלב זה לא תנוכה יתרת ימי ההודעה המוקדמת מהעובד, אולם אם התובע יישאר בארץ ויגיש כנגדה תביעה, תהיה הנתבעת זכאית לקזז את דמי ההודעה המוקדמת.
לאור האמור, טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן, עותרת הנתבעת לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לה מהתובע בסך 2,791 ש"ח (סעיף 30 לתצהיר יהושע).

10. גרסת הנתבעת נתמכת במסמכים שהציגה כמו גם בעדות התובע עצמו ובנסיבות אלו אנו קובעים כי התובע התפטר מעבודתו ביום 12.7.13 וכי עבודתו הגיעה לסיומה ביום 24.7.13.
נציין כי גרסת התובע לפיה הוא ביקש לשוב לעבודה לאחר התפטרותו, נטענה לראשונה בדיון ההוכחות, היא מהווה הרחבת חזית אסורה והנתבעת הכחישה טענה זו במסגרת סיכומיה (סעיף 8 לסיכומי הנתבעת). לאור האמור, איננו נדרשים אליה.
בנסיבות אלו, יש לדחות תביעת התובע לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין אי עריכת שימוע.

11. כמו כן, לאור המסמכים שהציגה הנתבעת, מקובלת עלינו הטענה לפיה היא דרשה מהתובע לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. לאחר שהתובע הציג בפניה אישור המעיד על כך שהוא צפוי לשוב למולדתו, הנתבעת הסכימה לוותר על ההודעה המוקדמת המגיעה לה, בכפוף לכך שהתובע יעזוב את הארץ כמתוכנן. בסופו של דבר, משהתובע בחר שלא לשוב למולדתו, הנתבעת זכאית לקזז את יתרת דמי ההודעה המוקדמת המגיעה לה, כנתבע על ידה בסך 2,791 ש"ח.

12. התובע התפטר מעבודתו ולמעשה אינו זכאי לפיצויי פיטורים. עם זאת, במסגרת גמר חשבון שנערך לתובע, הנתבעת שילמה לו סך של 8,452 ש"ח על חשבון פיצויי פיטורים, בשיעור של 6% מהשכר ששולם לו לכל אורך תקופת עבודתו (תלוש שכר לחודש יולי 2015- נ/4).

13. התובע טוען כי הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,903 ש"ח (סעיף 24 לתצהיר התובע). לדבריו, הוא היה זכאי לביצוע הפרשות בשיעור של 6% משכרו בסך של 10,445.76 ש"ח . בתצהירו, לא פורט כל הסבר לסכום שנתבע.
בסיכומיו הבהיר התובע כי הנתבעת שילמה לו פיצוי בשווי 6% משכרו, מבלי שלקחה בחשבון את השכר ששולם לו בגין עבודה בימי שישי בשבוע. לטענתו, הוא זכאי להפרשות בשיעור של 6% משכרו בגין שכרו הרגיל (בשיעור 100%) בגין עבודה בימי שישי (סעיפים 30-34, 43 לסיכומי התובע). טענות דומות נטענו גם בקשר עם תביעתו לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה.

14. כעולה מדוחות הנוכחות (נספח ב' לכתב התביעה) ומתלושי השכר (נספח א' לכתב התביעה), לעיתים עבד התובע בימי שישי. במקרים אלו שולם לו גמול בשיעור של 125% בגין השעתיים הראשונות ובגין יתר שעות העבודה שולם לו גמול בשיעור של 150%. זאת, אף אם באותו השבוע התובע לא השלים את מכסת השעות השבועית (43 שעות) (לדוגמה השבוע שחל בימים 4.5.14-9.5.14, וכן השבוע שחל בימים 11.5.14-16.5.14) וגם אם באותו החודש לא השלים את מכסת השעות החודשית (186 שעות) (סעיף 39 לתצהיר יהושע, עדות יהושע בעמוד 15 שורות 29-32).
מכאן, התובע לא עבד באופן קבוע בימי שישי ובמקרה שעבד ביום זה, הדבר נחשב מעבר להיקף המשרה המלאה שלו ומשכך שולם לו תעריף מוגדל- גמול בגין עבודה בשעות נוספות . לאור האמור, אין לראות ביום שישי כחלק משגרת העבודה של התובע ומשכך אין לקחת את השכר ששולם בימי שישי כחלק משכרו הרגיל.
גם אם היינו לוקחים בחשבון את מספר השעות שהתובע עבד בימי שישי בחודשים בהם לא הגיע למשרה מלאה, עדיין התובע לא ערך חשבון כזה לפנינו ועל כן אין מקום כי נידרש לבצע זאת עבורו.
לאור האמור יש לדחות התביעה להפרשי פיצויי פיטורים.

ניכוי מס משכר התובע בגין שווי נקודות זיכוי
15. הנתבעת זקפה לזכותו של התובע נקודות זיכוי ובהתאם ניכתה מס במקור. החל מחודש ינואר 2015 חדלה הנתבעת לזקוף לזכות התובע את נקודות הזיכוי.
הנתבעת ניכתה משכרו האחרון של התובע סך של 14,191 ש"ח, שהוא סכום המס ששילמה לטענתה לרשויות, בגין שווי נקודות הזיכוי שהעניקה לתובע (חישוב הסכום פורט ב- נ/3).

16. התובע טוען כי הנתבעת ניכתה את הסכום משכרו שלא כדין. לטענתו, השכר ששולם לו כמפורט בתלושי השכר לכל אורך תקופת עבודתו, הוא השכר שהובטח לו. לטענתו, הנתבעת לא הודיעה לו כי הוא צפוי לשאת בניכויי מס נוספים או כי תבצע הפחתה בשכרו (סעיפים 10, 14-15 לתצהיר התובע). התובע הוסיף בסיכומיו כי לאורך כל תקופת עבודתו נזקפו לזכותו נקודות הזיכוי וכי הוא הסתמך על המצג שיצרה הנתבעת בעניין שיעור השתכרותו (סעיף 4 לסיכומי התובע). התובע מציין כי עם קבלתו לעבודה הובהר לו כי הנתבעת תשלם לו את שכרו וכן תנכה ניכויים מינימליים עבור מס וביטוח אולם רק במהלך עבודתו הבין מה היה שיעור הניכויים שבוצעו משכרו (סעיף 5 לסיכומי התובע).
עוד טוען התובע כי הנתבעת נמנעה מלהודיע לו כי בכוונתה לבצע ניכוי משכרו בשווי נקודות הזיכוי מיד עם קבלת השומה. אם היתה עושה כן היה מסרב לכך ונוטש את עבודתו . הנתבעת העדיפה להמתין ולנכות הסכומים רק משכרו האחרון (סעיפים 7-9 לסיכומי התובע).

17. הנתבעת טוענת כי רק בעקבות ביקורת רשויות המס שנערכה במהלך חודש ינואר 2015, התברר לה כי מבקשי מקלט אינם זכאים לנקודות זיכוי וכי עליה לשלם מס בגין שווי נקודות הזיכוי שהעניקה לעובדיה (נ/5 – שומות המס לשנים 2011-2013 מיום 1.3.15 והשגה שהוגשה ביום 20.4.15).
בהתאם, ומיד כשנודע לה על כך, הנתבעת חדלה לזקוף נקודות זיכוי לתובע. כמו כן נטען כי הנתבעת יידעה את העובדים, ביניהם התובע, בדבר השינוי הצפוי בניכויים שיבוצעו משכרם והבהירה כי הסכום אותו יש להעביר לרשויות המס בשווי נקודות הזיכוי ינוכה משכרם האחרון (סעיפים19-29 לתצהיר יהושע). בהקשר זה העיד יהושע כי במהלך חודש ינואר 2015 נפגש עם העובדים והודיע להם על השינוי הצפוי בחישוב המס וכן הודיע כי המס שהםחבים ינוכה משכרם האחרון. לדבריו עובד בשם "גיא" תירגם את דבריו לעובדים (עמוד 16 שורות 26-32, עמוד 17 שורות 1-12).
לטענת הנתבעת, היא היתה רשאית לנכות את שווי נקודות הזיכוי משכרו של התובע שכן היא חויבה בתשלום מס בגינו וחיוב זה מוטל על שכם התובע ולא על כתפיה.
עוד טענה הנתבעת כי היא סיכמה עם התובע על תשלום שכר בערכי ברוטו, כמפורט בתלושי שכרו, וכי שילמה לו שכר ראוי, העולה על שכר המינימום החוקי כך שניכוי המס לא פגע בתובע.
הנתבעת טוענת כי השומה בעניינה היתה סופית שכן השגה שהגישה נדחתה והיא שילמה לרשויות המס את הסכומים שנדרשו ממנה (סעיף 26 לתצהיר יהושע).

18. אין חולק כי חיוב המס הוא אישי ומוטל על שכמו של העובד. במצב בו מעסיקה, טעתה, וזקפה לזכותו של עובד נקודות זיכוי במס שלא כדין, היא נדרשת לשלם לרשויות המס את שווי נקודות הזיכוי. השאלה העומדת לפתחנו היא האם רשאית המעסיקה- הנתבעת, לנכות סכומים אלו בדיעבד משכר העובד-התובע.
סוגיה זו נדונה בבר"ע(ארצי) 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ- HITAM ABAKER, 26.2.15 (ערעור שהוגש לבג"ץ נדחה- בג"ץ 1953/15 י.ב. שיא משאבים-בית הדין הארצי לעבודה, 23.6.16) ובמסגרתה נקבע:
" מקום בו מחויב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהיה על העובד לשלם, לא מן הנמנע כי יתאפשר למעסיק 'לחזור' אל העובד. ככלל, עובד רשאי להניח כי מעסיקו נוהג כדין ומנכה משכרו את אשר יש לנכות. השאלה אימתי יתאפשר למעסיק שטעה בניכוי המס לחזור אל העובד צריכה להיבחן בכל מקרה בנסיבותיו. כך למשל יש לבחון האם סוכם עם העובד על שכר 'נטו' או על שכר 'ברוטו', ואם סוכם על שכר 'ברוטו' יש לבחון את התנהגות הצדדים, בדומה למקרים בהם משולם לעובדים שכר ביתר מתוך טעות (השוו: ע"ע (ארצי) 39/99 יהושע אסרף – מדינת ישראל, פד"ע לז 179 (2001); ע"ע (ארצי) 704/06 קרן מחקרים רפואיים – לורין קדם (23.9.2008)). כך בין היתר, יש לבחון את תרומת המעסיק או העובד לטעות . " (ההדגשה הוספה-א.ס.)
באותו מקרה, המעסיקה זקפה נקודות זיכוי לזכות עובדיה, שהיו מבקשי מקלט, אף לאחר שכבר נודע לה כי היא מנועה לעשות כן, לאור ביקורת הניכויים שערכו רשויות המס בעניינה. בכך אפשרה לעובדיה להסתמך על המצג שיצרה כלפיהם.

19. עניין דומה נדון גם בבר"ע(ארצי) 51717-06-15 י.ב. שיא משאבים בע"מ- DESTA Onon Adhanom, 21.12.15.
באותו מקרה סוכם עם העובדים על תשלום שכר בערכי נטו, בגובה שכר המינימום החוקי. לאור זאת, נקבע כי ממילא, המעסיק התחייב לשאת בגובה המס המוטל על העובד. כמו כן, באותו מקרה, המעסיקה ידעה על המניעה החוקית בדבר זקיפת נקודות זיכוי למבקשי מקלט עוד בטרם נקלט העובד בשורותיה וחרף זאת, המשיכה לזקוף לזכותו נקודות זיכוי.

20. במקרה שלפנינו מצאנו כי הנתבעת טעתה טעות כנה בכל הנוגע לזקיפת נקודות הזיכוי לתובע. טעות אשר התגלתה בעקבות שומות המס שנערכו לה בשנת 2015 (נ/5). מיד כשנודע לנתבעת על המניעה החוקית בזקיפת נקודות זיכוי לתובע, היא חדלה מכך. והחל מחודש ינואר 2015 נשמטו נקודות הזיכוי מתלושי שכרו (תלושי שכר- נספח א' לכתב התביעה).
לאור האמור, החל מחודש ינואר 2015 התובע היה מודע לכך שחלה ירידה בשכרו, או לכל הפחות יכול היה להיות מודע לכך ששיעור המס שהוטל עליו גדל ב התחשב שסכום הנטו הצטמצם. מכאן, יש לדחות את טענת התובע לפיה הוא הסתמך על כך ששכרו יכלול את נקודות הזיכוי וכי לא תחול כל הפחתה בשכרו.
מצאנו לציין כי התובע שב וטען כי הנתבעת זקפה לזכותו את נקודות הזיכוי ממועד תחילת עבודתו ועד לסיומה, אף שמתלושי שכרו עולה כי הנתבעת חדלה מכך כבר בחודש ינואר 2015 (סעיף 4 לסיכומי התובע, עדות התובע בעמוד 10 שורות 3-4).

21. נוסף על כך, התובע העיד כי סוכם עמו על שכר ברוטו, שכן אישר כי שולם לו השכר שפורט בתלושי שכרו וממנו בוצעו ניכויים כחוק (עמוד 9 שורות 24-32, עמוד 10 שורה 1, סעיף 5 לסיכומי התובע). מכאן, אין חולק כי החיוב במס מוטל על שכמו של התובע.

22. מנהל הנתבעת, יהושע, העיד כאמור כי כינס את העובדים בתחילת חודש ינואר 2015 והודיע להם על השינוי הצפוי בשכרם, כתוצאה מהגדלת נטל המס המוטל עליהם, בשל שלילת נקודות הזיכוי. וכן הודיע כי הסכום ינוכה משכרם בסיום העסקתם. לטענתו דבריו תורגמו לשפה הטיגרית, על ידי עובד הנתבעת בשם גיא . לעניין זה יצויין כי התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא מכיר עובד בשם גיא והוא עצמו מדבר עברית וטיגרית (עמוד 13 שורות 10-14). כמו כן מנהל הנתבעת אישר כי התובע נכח באותה פגישה יחד עם כל העובדים (עמוד 17 שורות 2-9).
אך גם בלי להידרש לגרסה זו, מצאנו כי בנסיבות בהן חלה ירידה בשכרו של התובע מחודש ינואר 2015, והנתבעת נמנעה מלזקוף לזכותו את נקודות הזיכוי, הרי שהתובע היה מודע לכך שהוא לא זכאי לנקודות הזיכוי ועליו לשלם מס בשווי נקודות הזיכוי. התובע הסכים להמשיך ולעבוד בנתבעת תמורת השכר המופחת ששולם לידיו עקב ביטול נקודות הזיכוי. ולמעשה, התובע אישר בהתנהגותו כי אין לו עוד זכאות לפטור ממס בגין שווי נקודות הזיכוי . מכאן, הנתבעת זכאית להחזר הסכומים ששילמה עבורו לרשויות המס.

23. לאור כל האמור, מצאנו כי הנתבעת היתה זכאית לקזז משכר התובע את המס שהוטל עליה בגין שווי נקודות הזיכוי שהעניקה לתובע.
הנתבעת טענה כי חובו של התובע בגין נקודות הזיכוי עמד על 14,191 בהתאם לשווי נקודות הזיכוי כדלקמן: לשנת 2012 - 2,419 ש"ח, לשנת 2013- 5,886 ש"ח ולשנת 2014- 5886 ש"ח. הנתבעת הפנתה לתלושי השכר לחודש העבודה האחרון בכל שנה (דצמבר) בהם סוכמו נתוני השכר לרבות שווי נקודות הזיכוי (סעיף 17 לתצהיר יהושע).
מעיון בתלושי השכר נמצא כי שווי נקודות הזיכוי לשנים 2013-2014 שונה מזה לגביו טוענת הנתבעת: 2012- 2419 ש"ח, 2013- 5729 ש"ח, 2014- 5062 ש"ח וסך הכל 13,210 ש"ח.
לאור האמור, הנתבעת הוכיחה כי היתה זכאית לקזז סכום של 13,210 ש"ח משכרו האחרון של התובע.
מאחר שמשכר התובע נוכה סך של 14,191 ש"ח, התובע זכאי להחזר הסכום שנוכה משכרו ביתר בסך 981 ש"ח (14,191-13,210=981).

הפרשות לקרן פנסיה
24. עם סיום עבודתו של התובע שולם לו פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה בסך 8452 ש"ח המהווה 6% מהשכר ששולם לו לאורך תקופת העסקתו (לא כולל שכר בגין עבודה בימי שישי בשבוע).
התובע טען כי היה על הנתבעת לקחת בחשבון גם את השכר ששולם לו בגין עבודה בימי שישי ומשכך עתר להפרשים בסך 1,903 ש"ח. כפי שציינו לעיל, מצאנו לדחות הטענה לפיה עבודה בימי שישי היתה חלק בלתי נפרד מעבודתו הרגילה של התובע ובנסיבות אלו אנו דוחים תביעתו ברכיב זה.

פדיון חופשה שנתית
25. התובע עותר לפדיון חופשה בסך 1,680 ש"ח (סעיף 19 לתצהיר התובע). במסגרת סיכומיו הבהיר התובע כי הנתבעת שילמה לו דמי חופשה כעובד המועסק חמישה ימים בשבוע (10 ימי חופשה בשנה), בעוד שהוא עבד שישה ימים בשבוע, ומשכך היה זכאי ל-12 ימי חופשה בשנה ולהפרשי פדיון חופשה בסכום שנתבע (סעיפים 23-25 לסיכומי התובע).
כפי שציינו לעיל, מצאנו לדחות הטענה לפיה עבודה בימי שישי היתה חלק ממתכונת עבודתו הקבועה של התובע ובנסיבות אלו, אנו דוחים התביעה ברכיב זה.

דמי חגים
26. התובע תובע דמי חגים בסך 2,160 ש"ח בגין 9 ימי חג (סעיף 18 לתצהיר התובע). התובע לא פירט מהם ימי החג שחלו במהלך עבודתו ולא ציין מהו מספר ימי החג בגינם הוא זכאי לדמי חגים. במסגרת סיכומיו טען התובע כי הוא זכאי לעשרה ימי חג בשנה. כמו כן נטען כי יש לקחת בחשבון גם את ימי החג שחלו בימי שישי בשבוע, שכן התובע עבר ברגיל בימי השישי. עוד טען התובע כי הנתבעת אינה עובדת בערבי חג כך שהוא לא עבד ביום שלפני החג, מטעמים הנעוצים בנתבעת (סעיפים 19-22 לסיכומי התובע).
הנתבעת פירטה מהם ימי החג שחלו במהלך עבודתו והבהירה כי היא שילמה לתובע דמי חג בגין ימי החג, במקרה שעבד ביום שלפני החג וביום שלאחריו. כמו כן לא שולמה תמורה בגין ימי חג שחלו בשבת. עוד טענה הנתבעת כי היא שילמה לתובע ביתר בגין שני ימי חג (סעיף 38 לתצהיר סעדיה). במענה לטענת התובע שנטענה לראשונה בסיכומיו, הבהירה הנתבעת כי היא עובדת בערבי חג (סעיף 11 לסיכומי הנתבעת).

27. בהתאם לצו ההרחבה בענף המתכת (י"פ 1976, התשל"ד, 3.12.17, עמ' 538) עובדים זכאים לתשעה ימי חג בשנה. גם לפי צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.1.1995, המסדיר, בין היתר, את הזכאות לדמי מדובר בתשעה ימי חג בלבד (י"פ 4895, התש"ס 21.6.2000).
בהתאם לצו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה, החל על מקום עבודה המעסיק פחות מ-20 עובדים (י"פ 5332 התשס"ה, 27.9.2004, עמ' 86, סעיף ג' 1), זכאים העובדים לעשרה ימי חג בשנה. התובע לא טען מהן ההוראות החלות על הצדדים ולא הובהר מהו מספר העובדים במפעל. לאור האמור, איננו מקבלים טענת התובע שנטענה לראשונה בסיכומיו כי הוא זכאי ל-10 ימי חג בשנה.
כפי שציינו לעיל התובע לא עבד באופן סדיר בימי שישי ובכל מקרה, הוא לא עבד בימי שבת כך שהוא לא זכאי לדמי חגים בגין ימי חג שחלו בימי שישי.
לאור טענותיה המפורטות של הנתבעת , העולות בקנה אחד עם תלושי שכרו של התובע ודוחות הנוכחות, אנו קובעים כי הנתבעת שילמה לתובע כל המגיע לתובע בגין דמי חגים.

הלנת שכר
28. התובע טוען כי שכרו הולן מידי חודש בחודשו ושולם לו בעשירי לכל חודש. בהקשר זה טוען התובע כי השכר שולם לו בגין ימי העבודה שמיום ה-25 לחודש ועד ליום ה-26 לחודש העוקב (סעיפים 7, 29 לתצהיר התובע).
יהושע טוען כי שכרו של התובע שולם בימים התשיעי או העשירי לחודש וכן אישר כי השכר שולם בגין ימי העבודה שחלו מיום ה-25 לחודש ועד ליום ה-26 בחודש העוקב (עמוד 16 שורות 1-6).

29. עד ליום התשיעי לחודש, אין לראות בשכר כשכר מולן. גם אם מפעם לפעם, שכרו של התובע שולם לו ביום העשירי לחודש, התובע לא הוכיח אימתי שולם לו שכרו באיחור. ויודגש, שכרו של התובע שולם לו בהעברה בנקאית (סעיף 7 לתצהיר התובע) כך שלא היתה מניעה להוכיח טענה זו ככל שהיה בה ממש. בנסיבות אלו אין בידינו לפסוק לזכות התובע פיצויי הלנה.
נוסיף כי לא מצאנו פגם בכך שהשכר שולם לתובע בגין ימי העבודה שחלו בימים ה-25 לחודש האחד ועד ליום ה-26 בחודש העוקב. בסופו של דבר, מדובר בשכר עבודה המשתלם על בסיס חודשי ואשר אמור להשתלם בסוף החודש בעדו הוא משתלם (סעיף 9 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958). אין בעובדה שיום העבודה האחרון בעדו שולם השכר הוא יום ה-26 לחודש כדי להביאנו למסקנה לפיה יש למנות את הימים שחלפו מיום ה-26 לחודש ועד למועד התשלום, אלא יש למנות את מספר הימים שחלפו מסוף החודש ועד למועד התשלום.

דמי נסיעות וניכויים מהשכר
30. אין מחלוקת כי התובע זכאי לדמי נסיעות בסך 3,000 ש"ח (הצהרת ב"כ הצדדים עמוד 15 שורה 9).
כמו כן, התובע זכאי להחזר סך של 1,332 ש"ח שנוכה משכרו שלא כדין, בגין עלות ביטוח רפואי (הצהרת ב"כ הצדדים עמוד 15 שורה 10). ומשכך על הנתבעת לשלם לתובע סכומים אלו.

סוף דבר
31. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. דמי נסיעות בסך 3,000 ש"ח.
ב. החזר בגין ניכוי עלות ביטוח רפואי שלא כדין בסך 1,332 ש"ח.
ג. החזר בגין ניכוי שווי נקודות זיכוי שלא כדין בסך 981 ש"ח.

32. הנתבעת זכאית לקזז את דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לה מהתובע בסך 2,791 ש"ח.
כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 24.7.15 ועד התשלום בפועל.

33. לאור הפער המכריע בין סכום התביעה (54,340.15 ש"ח) לבין הסכום שנפסק לזכות התובע, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ז, (01 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציגת ציבור (עובדים)
גב' פסה מרקוביץ

אילן סופר
סגן נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר חיים נוסן הנגבי