הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 17135-11-12

שלפני: כב' השופט, משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר דוד פטיטו
נציג ציבור (מעסיקים) מר אשר רפפורט

התובעת:
ג'סיקה קורשיה, (ת.ז.-XXXXXX000)
ע"י ב"כ: עו"ד אחז אגם

-
הנתבעות:

  1. פז-בי ניהול בית קפה בע"מ (ח.פ-514143692)
  2. לאטי תוצאות בע"מ (ח.פ-514794080)

ע"י ב"כ: עו"ד שלומי פרידמן

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגישה גב' ג'סיקה קורשיה (להלן: "התובעת") נגד חברת פז-בי ניהול בתי קפה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") וחברת לאטי תוצאות בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). בתביעה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, בפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה; זכויות נלוות; פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ואי הנפקת תלוש שכר כחוק. הסכום הכולל של התביעה עומד על סך של 172,222 ₪.

הצדדים:

2. התובעת תושבת אשדוד עבדה בבית קפה גרג באשדוד (להלן: "בית הקפה") מחודש פברואר 2009 ועד ליום 10.9.2012.

3. הנתבעת 1 היא חברה בע"מ אשר הייתה בעלת זיכיון להפעלת בית הקפה מפברואר 2009 ועד לסוף חודש יולי 2012.

4. הנתבעת 2 היא חברה בע"מ אשר קיבלה לידיה את הזיכיון להפעלת בית הקפה מהנתבעת 1 באוגוסט 2012; והפעילה את בית הקפה בחודשים אוגוסט וספטמבר 2012.

התביעה:

5. בנובמבר 2012 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה, כאשר במקור בנוסף לנתבעות המפורטות לעיל, נתבע בנוסף, מר פנחס פרטוק, בעל השליטה בנתבעת 1, אשר נמחק מהתביעה בדיון שהתקיים בפני כב' השופט סופר ביום 13.6.2013.

6. התביעה כוללת את הרכיבים הבאים:

א. תביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין, בנימוק כי התובעת פוטרה בשל דרישתה לקבלת תנאי העסקה על פי דין; תביעה לפיצויים בגין פיטורים ללא שימוע; פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

ב. תביעה לשכר הכוללת: תביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות ולעניין זה טענה התובעת, כי על פי המדיניות שהנהיגו הנתבעות, הן אינן משלמות גמול בגין העסקה בשעות נוספות; תביעה לשכר עבודה על עבודה בקפה גרג באשקלון, בהקשר זה סיפרה התובעת כי עבדה כ"תגבור" בקפה גרג באשקלון ולטענתה לא שולם לה שכר על עבודתה זו;

תביעה המתייחסת לאי תשלום שכר עבודה על שעות העסקה בבית הקפה, וזאת על בסיס הטענה כי במקצת המקרים, השכר ששולם לה איננו תואם את שעות העבודה המדווחות בדוחות הנוכחות; ולבסוף, תשלום שעות שבת על פי תעריף של 150% מערך שעה רגילה .

ג. תביעה לזכויות נלוות הכוללת – דמי פדיון חופשה , תשלום דמי חג, דמי הבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה .

ד. תביעה לפיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד ותביעה לפיצוי בגין אי פירוט רכיבי השכר בתלוש השכר, כמתחייב בדין.

תשובת הנתבעות:

7. לטענת הנתבעת 1 בסוף יולי 2012 הסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, בעקבות העברת הזיכיון והעברת ניהול בית הקפה לידי הנתבעת 2.

הנתבעת 1 הוסיפה כי במעמד זה (מעמד חילופי המעסיקים) ביקשה התובעת להמשיך ולעבוד כעובדת המעסיק הנכנס, היא הנתבעת 2. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת 1, כי אין היא חייבת בתשלום פיצויי פיטורים בעקבות סיום קשרי עובד מעסיק ביניהן.

8. לטענת הנתבעת 2 התפטרה התובעת מעבודתה בלא מתן הודעה מוקדמת במהלך ספטמבר 2012.

9. בנסיבות המפורטות לעיל (סיום יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין הנתבעת 1 בעקבות חילופי המעסיקים במקום העבודה; וטענת הנתבעת 2 לפיה יחסי עובד מעסיק בינה לבין התובעת הסתיימו ביוזמת האחרונה) - טוענות הנתבעות כי אין ממש בתביעת התובעת לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע.

10. בכתב ההגנה הסבירה הנתבעת 1 כי הנהיגה מדיניות ולפיה אין להעסיק עובדים בשעות נוספות, מדיניות שמגשימה את הוראות החוק המבקש להגביל את שעות ההעסקה של העובד. לגרסתה, התובעת לא הועסקה בשעות נוספות וככל שהועסקה בשעות נוספות – אין היא זכאית לסכומים הנתבעים על ידה בכתב התביעה.

הנתבעת 1 הוסיפה, כי ככל שהתובעת עבדה בגרג באשקלון, מדובר בהעסקה בשירותו של מעסיק אחר במקום עבודה אחר ואין היא חייבת בשכר על העסקתה שם.

כן הכחישה הנתבעת 1 את זכותה של התובעת להפרשי שכר ולתשלום גמול בגין העסקה בשבת, ובהקשר זה נטען בין היתר, כי חישובי השכר מבוססים על שכר עבודה של 30 ₪ לשעה, בעוד שבפועל שכרה של התובעת עמד במועד בו הסתיימו יחסי עובד מעסיק ביניהם על סך של 28 ₪ לשעה בלבד.

11. על פי כתב ההגנה הופרשו כספים לזכות התובעת לקרן הפנסיה ושולמו לה דמי הבראה. הנתבעות טענו כי התובעת לא עמדה בדרישות החוק לתשלום עבור ימי חג, והעלו טענת התיישנות בתשובה לתביעה לדמי פדיון חופשה .

12. הנתבעות הכחישו את הנטען בכתב התביעה, לעניין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי ההעסקה והיעדר פירוט בתלוש השכר, כמתחייב בחוק ובתקנות.
13. לבסוף העלו הנתבעות טענת קיזוז, במסגרתה טענו כי מכל סכום שייפסק לזכות התובעת, יש לקזז הודעה מוקדמת, תשלום שכר ששולם ביתר במהלך שנת 2009, תשלומי הבראה ביתר, קיזוז זמן ההפסקה וניכוי עלות הארוחות מהם נהנתה התובעת בזמן העבודה על חשבון המעסיק.

דיון והכרעה:

14. על רקע האמור לעיל ניגש להלן לפרק הדיון וההכרעה של פסק הדין, אותו נפתח בהבאת העובדות המתייחסות למסגרת העסקתה של התובעת בבית הקפה ולנסיבות סיום הקשר. בתום פרק הצגת המסכת העובדתית נפנה לדיון פרטני בכל אחד מרכיבי התביעה.

הרקע העובדתי:

15. התובעת התקבלה לעבודה בבית הקפה ביום 10.2.2009, כעובדת שעתית בשכר של 21 ₪ לשעה. במהלך תקופת הקשר, הועלה שכרה של התובעת כך שבמועד סיום הקשר עם הנתבעת 1 בסוף יולי 2012, שילמה האחרונה לתובעת שכר של 28 ₪ לשעה. שכר זהה לזה (28 ₪ לשעה) שילמה הנתבעת 2 לתובעת בתקופת העסקתה בשירותה בחודשים אוגוסט וספטמבר 2012.

16. השכר ששולם לתובעת, שולם על בסיס דוחות נוכחות והוא בא לביטוי בתלושי השכר שהונפקו לתובעת.

17. ביולי 2012 החליטה הנתבעת 1 להעביר את הזיכיון והפעלת בית הקפה לידי הנתבעת 2. בעדותה אישרה התובעת, כי סמוך למעבר הציג בפניה מנכ"ל הנתבעת 1 את החלופות הבאות:
סיום יחסי עובד מעסיק תוך תשלום פיצויי פיטורים ולחילופין מעבר לקפה גרג באשקלון (המופעלת על ידי תאגיד אחר), תוך שמירת זכויות הוותק כעובדת הנתבעת 1. בהקשר לכך נשאלה התובעת והשיבה:

"ש. זאת אומרת הוא הציע לך אופציה מספר אחת או תעבדי בחברה אחרת בחברת זברה ונשמור לך את כל הזכויות הסוציאליות החל מהיום הראשון, נכון?
ת. כן.
ש. או בואי קחי פיצויים מלאים ולכי לדרכך, נכון?
ת. נכון".

18. בפועל התובעת ביקשה והמשיכה לעבוד אצל המפעיל הנכנס, הנתבעת 2; עובדה שאישרה התשובה לשאלת ב״כ הנתבעות:

"ש. רצית להמשיך לעבוד אצל לאטי?
ת. מאוד".

בהתאם המשיכה התובעת ועבדה באותו מקום עבודה כעובדת הנתבעת 2, מחודש אוגוסט ועד תחילת ספטמבר 2012.

19. משביקשה התובעת והמשיכה לעבוד במקום העבודה אצל המפעיל הנכנס, הנתבעת 2 בחודש באוגוסט 2012 - נותקו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת 1 בסוף יולי 2012.

20. יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין הנתבעת 2 הסתיימו בתחילת ספטמבר 2012 ולעניין זה אין מחלוקת על העובדות הבאות:

א. התובעת לא קיבלה מכתב פיטורים מטעם הנתבעת 2.

ב. לגרסתה של התובעת עצמה, הבעלים והמנהל של הנתבעת 2, מר איציק לאטי בעצמו, לא הודיע לה על הפסקת העסקתה. בהקשר לכך נשאלה התובעת והשיבה:

"ש. רגע, שניה נעבור אחד אחד, אי אפשר את הכל ביחד, אני שואל אותך שאלות עובדתיות, בסוף השיחה עם איציק, איציק אומר שהוא לא פיטר אותך ואת גם אמרת שהמשכת לעבוד אחרי זה והגעת לשיחה עם יוני שמיד נדבר עליה, אני שואל אותך האם באותה שיחה קיבלת מכתב פיטורים?
ת. לא.
ש. האם קיבלת מסמך כלשהו שאומר שאת מפסיקה לעבוד בחברה?
ת. לא. בשיחה עם איציק הוא אמר לי שהוא לא רוצה לפטר אותי והוא לא רוצה להוציא לי את המכתב פיטורים...
הוא יצטרך לשלם את הכסף ובגלל שזה כבד עליו אז הוא פשוט יעביר וידבר עם פיני כדי שפיני ישלם לי את הכסף של הפיצויים רטרואקטיבית על כל הזמן שעבדתי. וזה בעצם לזה כל הזמן חיכיתי למכתב הזה ואז יוני דיבר איתו...".

ג. מר יוני עוזר אליו מתייחסת התובעת בעדות לעיל, ניהל את בית הקפה בתקופה שאת בית הקפה הפעילה הנתבעת 1 ; וככזה היה הממונה הישיר על התובעת. בעדותו סיפר מר עוזר, כי בעקבות חילופי המפעילים בבית הקפה בסוף יולי 2012, נשאר לתקופה של שלושה חודשים לחפיפה; וגם כאן נפנה לעדות בפרוטוקול:

"ש. אחרי שעברת ללאטי, האם נשארת בעבודה?
ת. חפפתי אותו שלושה חודשים ועזבתי. לא הייתי מנהל בפועל".
ד. לטענת התובעת, היא פוטרה בשיחה שקיימה עם מר עוזר, אותה הקליטה. בנושא זה נרחיב בעת הדיון בתביעת התובעת לפיצויי פיטורים.

21. על רקע העובדות כמפורט לעיל, ניגש לבחון את תביעת התובעת ברכיביה השונים.

התביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים על פיטורים שלא כדין ופיצויים על פיטורים ללא שימוע:

22. הטענה העובדתית המשותפת העומדת בבסיס העילות בהן מתמקד פרק זה של פסק הדין, היא טענת התובעת לפיה יחסי עובד מעסיק הסתיימו ביוזמת המעסיק – קרי על דרך פיטורין. בענייננו, ביוזמת הנתבעת 2 באמצעות מר יוני עוזר. נזכיר בהקשר זה, כי את הפרק הדן ברקע העובדתי סיימנו , תוך התייחסות לעובדה שאיננה במחלוקת, ולפיה התובעת לא קיבלה הודעה בכתב או בעל פה על הפסקת העסקתה ומר איציק לאטי, המנהל והבעלים של הנתבעת 2. בהתאם טוענת התובעת כי את הודעת הפיטורים קיבלה בשיחה המוקלטת שניהלה עם מר יוסי עוזר, בתחילת ספטמבר 2012 . נוסיף עוד כי במועד הרלוונטי, מועד סיום יחסי עובד מעסיק נתגלתה מחלוקת על שכרה של התובעת בשעה שהתובעת טענה כי היא זכאית לשכר שהבטי ח לה מנכ"ל הנתבעת1 בסך 30 ₪ לשעה על העסקתה בשירות הנתבעת 2.

23. בתצהירו ובעדותו בפנינו, הכחיש מר עוזר את הטענה לפיה כביכול הודיע לתובעת על פיטוריה בשיחה שהתקיימה עמו. לעניין זה נשאל האחרון והשיב:

"ש. אני מפנה אותך לשיחת הפיטורים מיום 10 לספטמבר.
ת. לא היו פיטורים אז אין שיחת פיטורים.
ש. אתה אומר בשורות 4-7 "איציק לא רוצה אותך", זה נכון?
ת. יכול להיות שכן, אם כתוב כך. לא ראיתי את השיחה הזאת אף פעם".
24. נאמר כאן, כי גם אם נכונה הטענה "שאיציק לא רצה את התובעת", אין הדבר מהווה הודעת פיטורים. נוסיף עוד, התובעת ניהלה שיחות ארוכות עם מר יוני עוזר, עם מר פנחס פרטוק, בעלי הנתבעת 1 ועם מר איציק לאטי, מנהל הנתבעת 2. בשיחות אלה העלתה התובעת טענות שונות בקשר לזכויות המגיעות לה, לרבות שכר על העסקה בשעות נוספות. בכל אותן שיחות טענותיה של התובעת נדחו על ידי שותפיה לשיחה. בכל אותן שיחות טוענת התובעת כי פוטרה ובכולן הטענה נדחית על ידי שותפיה לשיחה. כך לדוגמא בשיחה שהתקיימה עם מר פנחס פרטוק, יוני עוזר והתובעת הוחלפו הדברים הבאים:

"ג'סיקה: פיטורים...
פיני: פיטורים לא, תשמעי, פיטורים לא מפטרים אותך.
ג'סיקה: מזה לא מפטרים אותי?
פיני: לא מפטרים אותך.
ג'סיקה: פיטרו אותי.
פיני: לא לא, לא פיטרו אותך. רוצה לשמוע גם משהו... פיטורים...
ג'סיקה: מי החליט שלא פיטרו אותי? אתה היית בשיחה שבא לא פיטרו אותי?
פיני: קיבלת מכתב?
ג'סיקה: יש לי הוכחה שפיטרו אותי.
פיני: אז תקחי את ההוכחה ל... תשמעי ג'סיקה אני לא פיטרתי אותך.
ג'סיקה: אתה לא אמור לפטר אותי. אתה כרגע לא הבוס הישיר שלי. זה הוא שאמור לפטר אותי והוא זה שפיטר אותי".

במאמר מוסגר נוסיף כאן, כי במשפט האחרון המתייחס לבעל הסמכות לפטר את התובעת, הכוונה היא למר איציק לאטי. על אף שהתובעת הקליטה רבות מהשיחות שקיימה עם הדמויות הרלוונטיות, אין ולו שיחה אחת שבה מר איציק לאטי מודיע לתובעת על הפסקת העסקתה.

25. בשיחה שקיימה התובעת עם מר עוזר, הודיע לה האחרון על העברתה לאשקלון ולטענת התובעת יש לראות באותה שיחה כהודעת פיטורים. לטעמנו גם אם תמליל השיחה משקף את מהלך הדברים, עדיין אין בכך משום הודעת פיטורים על ידי הנתבעת 2. בהקשר זה נשאל מר איציק לאטי והשיב:

"ש. ואמרת ליוני שאתה לא רוצה לעבוד איתה, שתעבור לסניף אשקלון?
ת. ממש לא. אני לא קניתי את הסניף באשקלון, אני קניתי את הסניף באשדוד ב-1.8.2012. יוני היה מנהל תפעול וההתנהלות של סידור העבודה לא היה באמצעותי. באחד הימים הראשונים של ספטמבר שאלתי איפה ג'סיקה האחמ"שית, והוא אמר לי שהיא לא רוצה להמשיך לעבוד, היא עזבה. אני שאלתי מה עושים, אין לי מישהו, אז תפסתי משמרות כאחראי משמרת, למרות שלא ידעתי את העבודה, עד שהבאתי מישהו אחר.
ש. בוא נעשה סדר.
ת. מעולם לא אמרתי ליוני שיפטר אותה, שיעביר אותה לאשקלון, למה לא לפתח תקווה. אין לי באשקלון כלום.
ש. אני מראה לך תמליל שיחה מיום 10.9.2012 בין ג'סיקה ויוני, תסתכל בשורות 4-7.
ת. זה תמליל שלא קראתי, לא ראיתי מעולם. אני מעולם לא אמרתי ליוני שאני רוצה להעביר אותה לאשקלון".

יתרה מכך, התובעת טענה בחקירתה כי העסקתה הסתיימה על ידי הודעה שניתנה לה על ידי מר יוני עוזר, ובזו הלשון:

ש. לא נשאל ולא נענה כלום. מי פיטר אותך גברתי?

ת. הייתה לי שיחה עם איציק הבעלים החדש הוא אמר לי שהוא לא רוצה שאני אמשיך בהתחלה והוא אמר שהוא יחשוב על זה והוא ינסה לראות איך הוא מחליף אותי במערכת וביקש שאני אתן את הזמן שצריך כי לא מתאים לו המשכורת שלי והיה לנו דיונים על זה וקצת אחרי השיחות שלי כבר עם פיני ונראה לי שברגע שהם ראו לאיזה כיוון זה הולך אז יוני לקח אותי למחסן למעלה והוא עשה לי שיחה שאיציק לא רוצה אותי כאן יותר ואז הם מעבירים אותי לשזיף כאילו החברה שאנחנו לא מכירים בה."
....
"ש. אני אומר לך גברתי שליוני מעולם לא ניתנו סמכויות לפטר מטעם לאטי, על כך מה את אומרת?
ת. שאני מכחישה זה לא נכון.
ש. אני אומר לך גברתי,
ת. הוא גם פיטר אותי בשמם."

כפי שאמרנו למר עוזר לא הייתה סמכות לפטר את התובעת מעבודתה בשירות הנתבעת 2 . בשיחה המתוארת עם מר עוזר מר עוזר איננו מודיע לתובעת על פיטוריה אלה להבדיל על מעבר לחברה אחרת תוך שמירת זכויותיה. יתרה מכך, דבר היעדר הסמכות לפטר היה ידוע היטב לתובעת שכן היא עצמה ציינה בשיחתה עם מר פיני פרטוק כי היא מודעת היטב למי יש ולמי אין סמכות לפטרה, ובזו הלשון: "אתה לא אמור לפטר אותי. אתה כרגע לא הבוס הישיר שלי. זה הוא שאמור לפטר אותי והוא זה שפיטר אותי גם לו אין סמכות לפטרה.מכאן עולה, כי שעה שהתובעת ידעה כי למר עוזר אין סמכות לפטרה, ולפיכך אין בידנו לקבל את גרסתה היום כאילו הבינה בשעתו כי מר עוזר פיטר אותה באותה השיחה; בפרט שברקע לכל אותן שיחות עומדת המחלוקת על השכר לו זכאית התובעת על עבודתה בנתבעת.

26. מהמקובץ עולה כי מקובלת עלינו עמדת הנתבעות, לפיה יחסי עובד מעסיק בין הנתבעת 1 לתובעת הסתיימו בחילופי המפעילים בבית הקפה, בסוף יולי 2012; יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין הנתבעת 2, הסתיימו ביוזמת התובעת. מסקנה זו מתחזקת משאין בפנינו כל דרישה, לא בכתב ולא בעל-פה, מצד התובעת לנתבעת 2, לשבצה לעבודה לאחר ה-10.9.2012. לטעמנו אילו היה ממש בטענת התובעת לפיה נמנע ממנה להמשיך ולעבוד בבית הקפה, היה הדבר אמור לקבל ביטוי בדרך של ביטוי בדרישה להמשך העסקה (שיבוץ) בבית הקפה; בפרט לאור התנהלות התובעת שמתעקשת על זכויותיה כפי שהדבר עולה מתמלילי השיחות שניהלה עם מנהליה בנתבעת 1.

27. בנסיבות הללו, מקום שהמשיכה התובעת ועבדה באותו מקום עבודה לאחר חילופי המעסיקים במקום העבודה – אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מהנתבעת 1. משיחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת 2 הסתיימו ביוזמת התובעת – אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מהנתבעת 2.

28. משקבענו כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובעת, אין התובעת זכאית לפיצויים על פיטורים שלא כדין ופיטורים ללא שימוע ולדמי הודעה מוקדמת.

תביעת השכר:

29. ציינו לעיל כי תביעת התובעת לשכר כוללת את הרכיבים הבאים: תביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות, תביעה לשכר עבודה המתייחסת לשעות עבודה בקפה גרג באשקלון, תביעה לשכר המתייחסת לאי תשלום שכר על פי דוחות הנוכחות של התובעת; ותביעה לגמול בגין העסקה בשבת. ברכיבים אלה נדון להלן בסדר הצגתם לעיל.

30. התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות נסמכת על דוחות נוכחות שצירפה התובעת. דוחות אלה מלמדים על העסקתה מעבר לתחום יום העבודה הרגיל, שהוא על פי חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") 8 שעות בעבודה שאיננה עבודת לילה; ובעבודת לילה – "עבודה של שתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 06:00" - 7 שעות .

כך לדוגמא, דוח הנוכחות לחודש פברואר 2009 מלמד כי ביום 4.2.2009 נכנסה התובעת לעבודה בשעה 17:00, יצאה בשעה 01:00, מכאן עולה שבאותו יום עבדה התובעת עבודה שמוגדרת כ"עבודת לילה" על פי החוק, שבו תחום יום העבודה הרגיל הוא של 7 שעות; 8 שעות. בהתאם התובעת זכאית לגמול בגין העסקה בשעות נוספות על העסקתה בשעה השמינית באותו היום. עם זאת תלושי השכר מלמדים כי על אף ושולם לתובעת מלוא שכרה הרגיל על מלוא שעות העסקתה בפועל, לא שולם לה גמול בגין העסקה בשעות נוספות על העסקתה מעבר לתחום יום העבודה הרגיל.

31. בהתאם לפירוט שערכה התובעת ואשר הוגש לבית הדין, שמבדיקתו המדגמית עולה כי הוא תואם את דוחות הנוכחות, התובעת זכאית לגמול בגין העסקה בשעות נוספות כדלקמן:

ביחס לשנת 2009 – סכום של 714.5 ₪.
ביחס לשנת 2010 – סכום של 166.5 ₪.
ביחס לשנת 2011 – סכום של 997.5 ₪.
ביחס לשנת 2012 – סכום של 1,091.25 ₪.

יצוין לעניין זה, כי בטבלה שערכה התובעת, חישבה האחרונה את שכר העבודה לחודש יולי 2012 על בסיס של 30 ₪ לשעה בטענה כי מר פנחס פרטוק התחייב בפניה לשכר של 30 ₪ לשעה.
לטעמנו לא הוכח כי אכן סוכם עם הנתבעת 1 על העלאת השכר השעתי לסכום של 30 ₪ לשעה, ובנסיבות הללו חישוב גמול העסקה בשעות נוספות ליולי 2012 בוצע על בסיס הנתונים שבטבלה שצרפה התובעת בתעריף שעה של 28 ₪ לשעה.

לאור האמור, זכאית התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום כולל של 2,970 ₪; בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.12.

אי תשלום שכר על פי דוחות הנוכחות:

32. בכתב התביעה טוענת התובעת כי: "מסיבה שאינה ברורה, בחודשים מספר, סכום השעות אשר עליו שולמו הכספים לתובעת, לא תאם את מספר השעות המופיעות בדו"ח השעות. בבדיקה שעשתה התובעת, עולה כי קיים הפרש של 1,115.11 ₪ אשר לא שולם לתובעת".

עוד טענה התובעת בכתב תביעתה כי: "בנוסף, באופן מוזר ותמוה, חישוב שעות העבודה של התובעת, אינו תואם את הסכום ששולם בפועל, ומדי חודש, "עיגלו" הנתבעים את שעות העבודה של התובעת כלפי מטה, כך שמדי חודש, הופחת שכרה של התובעת בכחצי שעה. לאור העובדה כי התובעת עבדה 42 חודשים, הרי שבגין עובדה זו, יש לשלם לתובעת סך של 630 ₪ בגין הפרשי שכר".

33. מלבד טענותיה כאמור לעיל, אשר חזרו על עצמן גם בתצהירים גם בסיכומים מטעם התובעת, לא הוגש כל פירוט המפנה אל שעות הנוכחות ואל תלושי הש כר, מהם ניתן ללמוד על דרך חישוב הפערים להם טוענת התובעת.

יתרה מכך, בכל הנוגע לטענתה ל"עיגול" שעות השיבה התובעת לשאלת בית הדין כי לא היה מעגלים ל ה את שעות העבודה:

ש: טוב, כיוון שאת לא היית מלצרית, אז אף פעם לא עיגלו לך את
השעות?
ת: לא, את השעות שלי לא היו מתקנים. אני לפחות לא תיקנתי יוני אמר שכל מי שהיה עובד באשקלון נגיד גם אורטל שהיא היית ה גם מלצרית וגם אחראית משמרת הוא אמר את זה גם בהקלטה, הוא היה מצרף לה את השעות ביחד בשביל שיצא לה תלוש אחד, שזה לא יהיה נפרד או משהו כזה".

34. לאור האמור לעיל ובהיעדר פירוט נדרש, התביעה בגין רכיב זה – נדחית.

אי תשלום שכר בגין עבודה בסניף אשקלון:

35. בכתב התביעה טענה התובעת כי: "בהתאם לדרישת התובעת 1, תגברה התובעת את סניף אשקלון השייך גם הוא לרשת קפה גרג, אלא שהתובעת מעולם לא קיבלה שכר בגין שעות אלו באשקלון. בהתאם לדו"חות נוכחות של התובעת, לא שולם לה סך של 7,084.16 ₪ בגין שעות העבודה שעבדה בסניף אשקלון. גם לגבי סכום זה יש להוסיף לו הפרשי הלנת שכר כדין" .

36. קפה גרג באשקלון הופעל בתקופה הרלוונטית למחלוקת, על ידי חברה זכיינית ששמה "שזיף ניהול בתי קפה בע"מ" (להלן: "חברת שזיף"), אשר איננה צד להליך מושא פסק הדין. התובעת טענה בחקירתה כי חלק מהשעות שעבדה בסניף באשקלון "הוטמעו" בשעות שעבודה אצל הנתבעת 1. יחד עם זאת, טוענת התובעת כי לא כל השעות שעבדה בסניף באשקלון הוטמעו כאמור, ומכאן שלא שולם לה שכר על כל שעות העסקתה בקפה גרג אשקלון .

37. אין בידנו לקבל את עמדת התובעת ונסביר. בהנחה כי התובעת עבדה בסניף אשקלון ולא קיבלה תשלום בגין עבודתה, עליה להגיש תובענה נגד חברת שזיף המהווה אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת 1 ובוודאי שמהנתבעת 2. אי לכך, אין מקום להיפרע מהנתבעות בגין שעות שעבדה התובעת, כך לטענתה, בסניף שבבעלות חברת שזיף.

לעניין זה יצוין כי אין די בכך שמר פנחס פרטוק הינו הבעלים הן של הנתבעת 1 והן של חברת שזיף בכדי לסייע לתובעת וזאת שעה שלא הוכח, ואך לא נטען, כי קיומה של חברת שזיף הוא למראית עין ומטרתו להתחמק מתשלום לנושים ולעובדים.

לחלופין, היה והשעות שעבדה התובעת בסניף באשקלון חושבו במסגרת שעות העבודה אצל הנתבעת 1 הרי שממילא קיבלה בגינן תשלום.

לאור האמור לעיל התביעה לתשלום שכר בגין עבודה בסניף אשקלון – נדחית.

תשלום בגין עבודה ביום מנוחה -

38. סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי״א – 1951 קובע כי על העסקה ביום מנוחה השבועית זכאי עובד לגמול השווה ל- 150% משכרו הרגיל.

בכתב התביעה שהגישה, טענה התובעת כי הועסקה במהלך תקופת המחלוקת ביום המנוחה השבועי אולם גמול בגין העסקה ביום המנוחה השבועי כמתחייב בחוק, לא שולם. לפיכך טענה התובעת כי על הנתבעות לשלם לה יחד ולחוד, גמול בגין העסקה ביום המנוחה בסך של 4,268 ₪. את טענותיה על העסקה ביום המנוחה החודשי תמכה התובעת בדוחות נוכחות.

39. מצדן, הנתבעות לא הציגו דוח נוכחות שיסתור את טענות התובעת לגבי עבודה ביום המנוחה השבועי. בנסיבות אילו אין לנו אלא לקבל את עמדת האחרונה באשר להיקף השעות שעבדה ביום המנוחה השבועי.
40. יחד עם זאת, אין בידינו לקבל את החישוב שביצעה התובעת והן את השכר שהיווה את הבסיס לחישוב. כך, כפי שקבענו את החישוב יש לערוך על פי שכר בסיס של 28 ₪. זאת ועוד, החישוב שביצעה התובעת בגין שעות עבודה בשבת מתאים למקרה בו לא שולם כל שכר עבור העבודה ביום המנוחה, ואין זה המצב. אי לכך, בגין שעות עבודתה בשבת יש לחייב את הנתבעות בהשלמת השכר כך שיעמוד על 150% עבור כל שעת עבודה.

41. לאור האמור לעיל ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד, בתשלום בסך של 1,328.2 ₪ בגין עבודה ביום המנוחה ; בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.12.

דמי חגים:

42. התובעת טוענת כי במשך כל תקופת העסקתה לא קיבלה תשלום עבור ימי חג. בהתאם, לטענת התובעת מגיע לה פיצוי בסך של 7,920 ₪ עבור 33 ימי חג עבורם לא קיבלה תשלום.

43. הסכם המסגרת (שבוע עבודה, חגים, אבל) שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, המאוגדים בה, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, האגף לאיגוד מקצועי; וצו ההרחבה שהוצא בעקבותיו מקנים לעובד זכות לתשלום בהיקף של עד תשעה ימי חג בשנה, ובלבד שהחג אינו חל ביו המנוחה וכי העובד לא נעדר מהעבודה בסמוך ליום החג (יום לפני ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעסיק.

44. ולענייננו. התובעת עבדה בחלקיות משרה ובחלק ניכר מחודשי העסקתה עבדה ימים ספורים בלבד.

לשם ההמחשה מתלושי השכר של התובעת עולה כי בחודש ינואר 2010 עבדה 10 ימים, בחודש פברואר 2010 עבדה 11 ימים, בחודש מרץ 2010 עבדה 8 ימים, בחודש אפריל 2010 עבדה 7 ימים, בחודש מאי 2010 עבדה 13 ימים, בחודש יוני 2010 עבדה 4 ימים, בחודש ינואר 2011 עבדה 5 ימים, בחודש פברואר 2011 עבדה 18 ימים, בחודש יוני 2011 עבדה 11 ימים, בחודש יולי 2011 עבדה 11 ימים, בחודש ינואר 2012 עבדה 14 ימים.

45. על רקע היקף ההעסקה החלקי לא ניתן לצאת מתוך נקודת ההנחה כי התובעת עמדה לרשות ה עבודה בימים שלפני ואחרי יום החג, באופן המזכה בתשלום דמי חגים.

לאור האמור לעיל, ומקום בו התובעת לא המציאה פירוט ימי החג ונתונים על העסקה לפני ואחרי יום החג- לא הוכיחה התובעת כי היא עומדת בתנאי הזכאות לדמי חגים ומכאן שהתביעה בעילה זו – נדחית .

פדיון ימי חופשה:

46. על פי כתב התביעה, במהלך תקופת ההתקשרות לא יצאה התובעת לחופשה בפועל ובסיום תקופת הקשר לא שולמו לה דמי פדיון חופשה. על בסיס האמור דורשת התובעת פיצוי בגין אי תשלום דמי פדיון חופשה בסך של 8,793 ₪.

47. תחילה יובהר כי בניגוד לטענת הנתבעות, לא חלה התיישנות על זכותה של התובעת לפדיון ימי חופשה שכן התובענה הוגשה תוך 3 שנים ממועד סיום ההעסקה.

אי לכך, מקום בו בתלוש השכר האחרון שהונפק לתובעת בחודש ספטמבר 2012 מופיעה יתרת ימי חופשה, הרי שהתובעת שזכאית לדמי פדיון חופשה בסכום של 6,181 ₪, ועל בסיס החישוב הבא:

א. התובעת זכאית לפדיון ימי החופשה שצברה ב-3 השנים הקלנדריות (מינואר עד דצמבר) שקדמו לסיום העסקתה, בצירוף מכסת החופשה שנצברו לזכותה בשנת העבודה השוטפת (השנה האחרונה להעסקתה). הווה אומר, התובעת זכאית לפדיון מלוא הימים שצברה ב-42 חודשי העסקתה.

ב. ממוצע שעות העבודה החודשיות של התובעת עומד על 137 שעות (סך כולל של 5,751.5 שעות עבודה / 42 חודשים).

ג. יום עבודה ממוצע של התובעת עומד על 7.2 שעות (137 שעות ממוצעות לחודש / 19 ימי עבודה בממוצע בחודש).

ד. מכאן שהשכר היומי של התובעת עומד על 210 ₪ (7.2 שעות ליום * 28 ₪ שכר לשעה).

ה. אי לכך, מגיע לתובעת סך של 6,181 ₪ בגין פדיון של 30.66 ימי חופשה. לסכום האמר יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.12 .

דמי הבראה והפרשות פנסיוניות:

48. בכתב התביעה טוענת התובעת כי לא שולמו לה דמי הבראה במשך כל תקופת ההעסקה וכי לאחר תום היחסים שולם על חשבון דמי ההבראה סך של 4,909 ₪ בלבד, כך שעל הנתבעות להשלים סך של 3,129 ₪ בגין רכיב זה. עוד טענה התובעת כי מגיע לה סך של 3,839 בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות.

49. במעמד הדיון בפני כב' השופט סופר נמחקו רכיבי תביעה המתייחסים לדמי הבראה והפרשות פנסיוניות, זאת בהסכמת התובעת, על בסיס ראיות שהוצגו בפניה על הפרשות שבוצעו לזכותה. אשר על כן חרף העובדה שטענות בדבר רכיבי התביעה דנן חזרו בתצהירים ובסיכומים מטעם התובעת, אין מקום להתייחס אליהם שעה שנמחקו בהסכמתה וזאת משאין בתצהיר כל התייחסות לראיות בדבר הפרשות לפנסיה ולתשלום דמי הבראה על בסיסן הסכימה התובעת למחוק את התביעה בעילות אילו .

אי מתן הודעה לעובד:

50. בעניין זה נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה כי לתובעת לא ניתנה הודעה על תנאי העסקה כדין, משלא הציגו הנתבעות העתק מן ההודעה ואף לא חקרו את התובעת על דבר קבלתה.

51. באשר לגובה הפיצוי בגין אי מתן ההודעה כחוק, אין חולק כי היה על הנתבעת 1 לתת לתובעת הודעה על תנאי העסקה במועד תחילת העסקתה בשנת 2009 ואילו הנתבעת 2 הייתה מחויבת לתת לתובעת הודעה על תנאי העסקה מיד עם רכישת העסק מידי הנתבעת 1 בחודש אוגוסט 2012 (ואילו עשתה כן המחלוקת על השכר לו הייתה זכאית התובעת במהלך העסקתה אצל הנתבעת 2,היתה נחסכת מכולם) .

בתחשב בתקופת ההעסקה הקצרה ובתמלילי השיחות שצרפה התובעת עולה כי האחרונה מודעת ה יטב לזכויותיה וערה לתנאי העסקתה והעדרן של ההודעות הוא כשל בעל אופי טכני בייחס לתקופת ההעסקה אצל הנתבעת 1 . בנסיבות אלה הרינו מוצאים מקום לחייב כל אחת מהנתבעות בפיצוי בסך של 1,500 ₪ כל אחת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

מסירת תלושים לא תקינים

52. התובעת טוענת כי בתלושי השכר שמסרו לה הנתבעות לא צוינה יתרת ימי המחלה והחופשה שנזקפה לזכותה וכן כי לא ניתן להבין מהם מה שכרה של התובעת. בגין מסירת תלושים לא תקינים מבקשת התובעת לקבל פיצוי בסך של 14,892 ₪.

53. סעיף 24(א) ו-(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 מחייב מעסיק לתעד בתלוש השכר את צבירת וניצול ימי החופשה והמחלה העומדים לרשות העובד.

בהתאם, מקום בו מצא בית הדין כי המעסיק מסר ביודעין תלוש לקוי שאינו מכיל את הפרטים הנדרשים, רשאי בית הדין בהתאם לסעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגובה של עד 5,000 ₪ בשל כל תלוש לקוי שנמסר.

54. ולענייננו. בחינה של תלושי השכר מעולה כי עד לחודש ינואר 2012 לא נערך כל תיעוד של צבירת ימי המחלה והחופשה המגיעים לתובעת; החל מחודש ינואר 2012 ועד לחודש אוגוסט מספר ימי החופשה עמד על 5 ימים ומספר ימי המחלה על 5- ימים, וזאת ללא כל עדות לצבירת ימים או ניצולם.

בחודש אוגוסט 2012, בתלוש שהנפיקה הנתבעת 2 "קפצה" צבירת ימי החופשה שנזקפה לטובת התובעת ל-29.66 ובחודש ספטמבר עולה היתרה ל-30.66 ימי חופשה. להשלמת התמונה יצוין כי בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2012 אין תיעוד ליתרת ימי מחלה שעמדה לתובעת.

55. מכאן שמקובלת עלינו טענת התובעת לפיה תלושי השכר אינם עומדים בדרישת החוק. עם זאת רישום שגוי של יתרת חופשה ומחלה בתלוש שכר אינם כשלים המחייבים פסיקת פיצויי בסכום המקסימלי שמתיר החוק.
בהתחשב במהות הטעות בהצגת הנתונים בתלוש השכר תשלם הנתבעת 1, לתובעת פיצוי בסך של 10,000 ₪ ונתבעת 2 תשלם לתובעת פיצוי בסך של 2,000 ₪. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

טענת קיזוז

56. הנתבעות טוענות כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת את הסכומים הבאים:

א. 5,025 ₪ דמי הודעה מוקדמת.
ב. 2,180 ₪ עבור תשלומים ששולמו לתובעת ביתר בשנת 2009.
ג. 226 ₪ ששולמו ביתר בגין דמי הבראה.
ד. כל סכום ששילמה הנתבעת 1 עבור שעות שעבדה התובעת בסניף אשקלון, המצוי בבעלות חברת שזיף.
ה. קיזוז זמן ההפסקות בגינו שולם בשגגה שכר בסך של 9,709 ₪.
ו. תשלום עבור ארוחות אשר עלותן לא קוזזה בשגגה משכרה של התובעת ובסך של 9,360 ₪.

57. כבר בראשית הדברים יצוין כי מצאנו לנכון לדחות את טענת הקיזוז ברובה, זאת להוציא הטענה הנוגעת לדמי הודעה מוקדמת אותה מצאנו לנכון לקבל וזאת מהטעמים הבאים:

משקבענו כי התובעת התפטרה היה עליה לתת הודעה מוקדמת בת חודש ימים וזאת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001. משלא עשתה כן התובעת עליה לשלם לנתבעת 2 דמי הודעה מוקדמת בסך של שכר חודש אחד. לאור האמור לעיל מכל סכום שיפסק לתובעת יש לקזז סך שכר ממוצע עבור חודש עבודה אחד בסך של 3,532 ₪.
ב. הנתבעות טוענות כי בשגגה לא קוזז משכר התובעת הזמן בו היא שהתה בהפסקה בזמן המשמרת.

עם זאת, נציג הנתבעת 1 בעדתו סיפר כי אי קיזוז זמני ההפסקות משכר העובדים הייתה החלטה ניהולית ולא טעות שנפלה בהיסח הדעת. הווה אומר, דרישת הקיזוז בגין הרכיב דנן עלתה אך ורק מן הטעם כי התובעת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה והיא עומדת בניגוד להסכמה בין הצדדים פי שזו באה לביטויי בזמן העובדה. אשר על כן הטענה נדחית.

ג. בכל הנוגע ליתר הסכומים אותם מבקשות הנתבעות לקזז, הרי שמדובר בסכומים שלא הוכחו ודי בכך בכדי לדחות את טענת הקיזוז לגביהם.

סוף דבר:

58. הנתבעות יישאו ייחד ולחוד ברכיבי התביעה המתייחסים לדמי פדיון חופשה, תשלום שעות נוספות ותשלום שכר בגין עבודה ביום המנוחה וזאת מכוח סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, התשי"א-1958 כדלקמן :

א. דמי פדיון חופשה בסכום של – 6,181 ₪.
ב. תשלום שכר בגין שעות נוספות – 2,970 ₪.
ג. תשלום שכר בגין עבודה בשבת – 1,328.2 ₪.

לסכומים שנפסקו לזכות התובעת, כדמי פדיון חופשה והפרשי שכר ויתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.12.

59. כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת פיצויי על אי מסירת תלושי שכר הכוללים את הפירוט שבחוק בסך 10,000 ₪; ופיצויי על אי מסירת הודעה לעובדת בסך 1500 ₪. לסכומים אלה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין.

על הנתבעת 2 לשלם לתובעת פיצויי על אי מסירת תלוש שכר הכולל את הפירוט שמחייב החוק בסך 2000 ₪; ופיצויי על אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 1500 ₪ . גם כאן יתווספו לסכומים שנפסקו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

60. מן הסכומים שנפסקו לחובת הנתבעת 2 רשאית האחרונה לקזז סך של 3,532 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.12 .

61. בנסיבות דנן, משנדחתה התביעה ברובה אין צו להוצאות. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט באב תשע"ו, (23
אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

נציג עובדים-
מר דוד פטיטו

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר אשר רפפורט