הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 13446-10-18

לפני: כב' השופטת רחל גרוס

התובעת:
קרצ'מר נויה
ע"י ב"כ: עו"ד הילה ונטורה

-
הנתבעים:

  1. מועצה מקומית רמת חובב
  2. גדי אלפסי

ע"י ב"כ: עו"ד אלדד אופק

החלטה

1. לפני בקשת הנתבעים להורות לתובעת לכמת מחדש את סעדי התביעה בהתאם לשיעור האגרה ששולמה על ידה ולחילופין להורות לתובעת לשלם אגרה בגין מלוא סעדי התביעה.
כמו כן, מבקשים הנתבעים לדחות את בקשת התובעת "לשמר את זכותה להגדיל את ערך תביעתה" לאורך ההליך.

2. התובעת הגישה תביעה בגין מספר עילות: פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין פיטורים בניגוד לדין בשל אפליה אסורה והפרת חוק עבודת נשים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין לרבות בהיעדר שימוע, פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בקיום יחסי עובד ומעסיק והפרת חוזה משיקולים זרים , פיצוי בגין עגמת נפש והסתמכות, פיצוי בגין אבדן הכנסה בגין התקופה האסורה לפיטורים לאחר הלידה, פיצוי בעבור שכר חסר בתקופת עבודתה המלאה, פיצויי פיטורין בעבור תקופת עבודתה המלאה בצירוף חופשת הלידה, פיצוי בעבור פדיון חופשה שנתית, פיצוי בעבור דמי הבראה, פיצוי בעבור הפרשות לגמל, פיצוי בעבור העדר הפרשות לפיצויים ופיצוי בגין הוצאות לשון הרע.

3. במסגרת התביעה טענה התובעת כי היא זכאית לסכום העומד על סך 490,650.5 ₪. עם זאת, לצרכי אגרה, העמידה התובעת את הסכום הנתבע על סך 250,000 ש"ח בלבד, תוך שהשאירה את כל רכיבי תביעתה בסכום המקורי לו טע נה (490,650.5 ₪). כמו כן, התובעת עתרה "לשמר את זכותה להגדיל את ערך תביעתה לו הנסיבות האובייקטיביות יאפשרו לה לשלם אגרה נוספת...".

4. עיקר טענות הנתבעים

א. על התובעת המבקשת להגביל את סכום התביעה מטעמי אגרה לכמת את סעדי התביעה בהתאם לשיעור האגרה ששולמה על ידה בפועל; על התובעת לתקן את הסכומים הנתבעים בגין כל אחת מעילות התביעה, כך שהסכום הנתבע בגין כל העילות במצטבר לא יעלה על הסכום הכולל שנתבע.

ב. במצב התביעה הנוכחי נגרמות שתי עוולות דיוניות וחריגות: ראשית, על הנתבעים להתגונן מפני עילות וסעדים שלא שולמה בגינם אגרה, ואף אין הם יודעים מהם עילות וסעדים אלה. שנית, בית המשפט נדרש לברר תביעה שבה נתבע סכום כולל שלא שולמה אגרה עבורו.

ג. הנתבעים מפנים לפרשת סיס ול פרשת יש גד תעשיות וטוענים כי בהתאם לפסיקה שיעור האגרה בתביעות לסכום קצוב וקביעתו בעת הגשת התובענה, כנגזר מהסכום הנתבע, הוא הקובע את מסגרת התביעה והיקפה וכי לכך 3 תכליות: ראשית, לקבוע את "מחיר" השירות המשפטי שניתן ע"י בית המשפט כנגזר מהיקף התביעה. שנית, להודיע לנתבע מפני מה עליו להתגונן ולאפשר לו להיערך לכך. שלישית, מניעת מניפולציות שתובע עלול לעשות בניהול התביעה.

ד. מקום בו מנו בעלי דין סעדים ועילות וכימתו אותם בגובה העולה על סעדי התביעה לצרכי אגרה- נטו בתי הדין לעבודה להורות על תיקון כתב התביעה ועל התאמת גובה הסעדים והעילות בכתבי התביעה לגובה האגרה ששולמה.
הנתבעים מפנים לפרשת קבועה איסמעיל, לפרשת יוליוס מלק ולפרשת המכללה האקדמית הדסה ירושלים.

ה. פסק הדין בפרשת מיפרומאל אליו הפנתה התובעת, אינו תקדים מחייב לבית הדין הנכבד ובכלל. פסק הדין בפרשת מיפרומאל ניתן במותב יחיד על ידי דן יחיד שדן בבקשה למתן רשות ערעור. הלכה פסוקה היא כי החלטת דן יחיד הדוחה בקשה למתן רשות ערעור, אינה מהווה תקדים מחייב לגבי הסוגיה בה דנה.
בכל מקרה, בקשת התובעת לשמר את זכותה להגדיל את ערך תביעתה לאורך ההליך, אינה עומדת בקנה אחד עם הרציונל שבפסיקה בפרשת מיפרומאל שבסיסו בכך שלא יגבה יותר מהסכום שנדרש מלכתחילה.

ו. החלטה להורות על כימות רכיבי התביעה באופן שסכומם הכולל לא יעלה על הסכום שבגינו שולמה האגרה, אין בה כדי לפגוע באופן מהותי בזכויות התובעת ואין בה כד י לגרום לוויתור על זכויות להם היא זכאית על פי דין. בפני התובעת פתוחה הדרך לכמת את רכיבי תביעתה על פי שיקול דעתה בכפוף לתשלום אגרה כדין.

ז. התובעת הפחיתה את סעדי תביעתה לצרכי אגרה אך הותירה את מלוא סעדיה ועילותיה בכתב התביעה. הדבר פוגע בעקרון השוויון בין בעלי הדין בפני בית המשפט, מעניק לתובעת יתרון שלא כדין על פני הנתבעים, תוך יצירת משוא פנים.

ח. על האגרה המשולמת לשקף את "מחיר השירות" הניתן לתובעת מבית המשפט. אין מקום לדון בהליך שלם לפי סכום אגרה מופחת שאינו משקף את הדיון בהליך כולו.

ט. על התובעת לקבוע את סכומה המדויק של התביעה עם פתיחת ההליך ועל כן אין לאפשר לתובעת לשמר את זכותה להגדיל את ערך תביעתה.

5. עיקר טענות התובעת

א. אין בסכום האגרה ששילמה התובעת בעת הגשת התביעה כדי להגבילה מלהוכיח בפני בית הדין את מלוא היקף נזקיה- אפילו חורגים הנזקים הנדרשים בסעדים מסכום התביעה עצמה- ובלבד שבסופו של הליך בפסק הדין לא יגבה יותר מ הסכום שנדרש מלכתחילה במלוא פסק הדין.
העובדה שהסכום הנ תבע בפועל הינו נמוך מהסכום לו זכאי ת התובעת , אינה מחייבת אותה לוותר על חלק מרכיבי התביעה. משמעות הורדת הסכום הנתבע בפועל, משיקולי אגרה, הינה כי אם התובעת תזכה ברכיבי תביעה אשר סכומם המצטבר יעלה על הסכום הנתבע בפועל, לא ייפסק כנגד הנתבעים סכום העולה על סכום זה.

ב. כימות התביעה באופן בו כומתה על ידי התובעת אינו מונע מהנתבעים אפשרות להתגונן כראוי.
הנתבעים יודעים מהם גבולות החיוב הכספי בו הם עלולים להתחייב, כפי שהם גם יודעים מפני איזו טענה הם נדרשים להתגונן ומה הסכום המירבי שהם צפויים להתחייב בתשלומו.

ג. פסק הדין בפרשת סיס אינו רלוונטי לענייננו שכן, עניינו בהשבת אגרה. בפרשת סיס נקבע כי מקום שבו כתב תביעה מתוקן באופן המפחית את סכום התביעה, תשולם האגרה לפי סכום התביעה ביום הגשתה ולא על פי הסכום המוקטן.
גם פסק הדין בפרשת יש גד תעשיות אינו רלוונטי לענייננו. בפסק הדין בפרשת יש גד תעשיות נקבע כי יש למנוע הגשת תביעה, תשלום חלקה הראשון של האגרה ובדיעבד, בהתאם לניהול התביעה, בקשה של הקטנת התביעה והשבת האגרה.

ד. בהתאם להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון בפרשת מיפרומאל, אין בסכום האגרה ששילם תובע בעת הגשת תביעה כדי להגבילו מלהוכיח בפני בית המשפט את מלוא היקף נזקיו, אפילו חורגים נזקים אלה מסכום התביעה עצמה ובלבד שבסופו של הליך לא יגבה יותר מהסכום שנדרש מלכתחילה.
לצידה של חובת תשלום האגרה, קיימת הכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית המקימה מעין חזקה פרשנית, לפיה לא הייתה בכוונת המחוקק לצמצם את הזכות האמורה, אלא מקום שהדבר נועד להשגת תכלית בעל משקל נכבד, קל וחומר כאשר מדובר בהסדרי אגרת בית משפט שנקבעו בתקנות ולא בחוק.
הלכת מיפרומאל שינתה את גישות העבר המצוטטות בפסקי הדין אליהם הפנו הנתבעים.

בנסיבות הענין, התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה ולהורות לנתבעים להגיש כתב הגנה מטעמם.

דיון והכרעה

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה להורות לתובעת לכמת מחדש את סעדי התובענה בהתאם לשיעור האגרה ששולמה על ידה ולחילופין להורות לה לשלם אגרה בגין מלוא סעדי התובענה המפורטים בכתב התביעה.
עם זאת, מקובלת עליי טענת הנתבעים שלפיה יש לדחות את בקשת התובעת בסעיף 169 לכתב התביעה לשמר את זכותה להגדיל את ערך תביעתה לאורך ניהול ההליך.

להלן אפרט את הנימוקים להחלטה זו.

7. בהתאם להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון בפרשת מיפרומאל, אין בסכום האגרה ששילם תובע בעת הגשת התביעה כדי להגביל אותו מלהוכיח בפני בית המשפט את מלוא היקף נזקיו, אף אם הם חורגים מסכום התביעה עצמה ובלבד שבסופו של ההליך לא יגבה יותר מהסכום שנדרש מלכת חילה:

"אין בעובדה כי התובע הגביל מלכתחילה את הסעד המבוקש, כדי להפקיע את זכותו להמשיך ולטעון- קל וחומר להוכיח- כי היקף הנזק שנגרם לו עולה על סכום זה. הסעד המבוקש אינו אלא תקרה לסך הפיצויים שיתקבלו בסיומו של ההליך, אולם אין בו כדי להגביל את היקף הנזק ואף לא את היקף אחריות הנתבע".

8. לא נעלמו מעיניי ההלכות אליהן הפנו הנתבעים בבקשתם (בין היתר, בפרשת קבועה איסמעיל, בפרשת יוליוס מלק ובפרשת המכללה האקדמית הדסה ירושלים). עם זאת, הלכת בית המשפט העליון בפרשת מיפרומאל הינה מאוחרת יותר ובמסגרתה כב' המשנה השופט ריבלין אף התייחס לגישה אשר הייתה נהוגה קודם לפסיקתו. בית המשפט העליון עמד על כך שאין לקבל את הגישה שלפיה תיחסם דרכו של תובע מלטעון לראשי נזק שסכומם המצטבר עולה על ה סכום שבגינו שולמה האגרה וכי יש בגישה האמורה משום סטייה מנקודת האיזון הראויה שבין תכלית תקנות האגרות לבין זכות הגישה לערכאות.

9. איו בידי לקבל את טענת הנתבעים שלפיה כימות התביעה באופן בו כומתה על ידי התובעת, מונע מהם את האפשרות להתגונן כראוי. ואפרט.

שאלת זכאותה של התובעת לפיצויים הנתבעים מקורה ועניינה בשאלה האם פוטרה התובעת כדין או שמא פוטרה שלא כדין, בעקבות הריונה. באשר לזכאות התובעת לסכומי השכר הנטענים, הרי שמדובר בחישובי שכר.
לאור האמור, אין בשאלת גובה הפיצוי לו עותרת התובעת כדי לשנות מהגנת הנתבעים שכן, השאלה העיקרית העומדת בבסיס העילות השונות הינה שאלה שצריכה להיבחן בכל מקרה. ויודגש, הנתבעים יודעים מפני איזו טענה הם נדרשים להתגונן.

10. לעניין זה אוסיף, כי גם אם תתקבל טענת הנתבעים שעל הסעדים להתאים לשיעור האגרה ששולמה, הרי שלא יהא בכך בהכרח כדי לצמצם את היקף הבירור הנדרש ביחס לכלל טענות התובעת; ויובהר, ככל שהתובעת תצמצם כל אחד מהסעדים הנתבעים באופן שסכומם המצטבר יתאם לסכום שבגינו שולמה האגרה, הרי שממילא יהא על בית הדין לבחון כל עילה וכל סעד בנפרד, כפי שנדרש לעשות בהתאם לתביעה כפי שהוגשה.

11. זאת ועוד, קבלת פרשנות הנתבעים יש בה כדי לפגוע בסיכויי התובעת להיפרע מידי הנתבעים את מלוא סכום תביעתה. לעניין זה יצוין, כי החלטת התובעת להעמיד מלכתחילה את תביעתה על סכום נמוך מהיקף נזקיה הנטענים עשויה לפעול לטובת הנתבעים שכן, יש בכך כדי להקטין את הסיכון לו הם חשופים.

12. באשר לטענות הנתבעים באשר לתכלית שביסוד חובת תשלום אגרת בית המשפט הרי שבית המשפט העליון ב פרשת מיפרומאל עמד על תכלית זו והבהיר, כי לצידה של חובת תשלום האגרה, קיימת הכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית המקימה חזקה מעין פרשנית כי לא הייתה בכוונת המחוקק לצמצם את ה זכות האמורה, אלא במקום שהדבר נועד לתכלית בעלת משקל נכבד.

13. דעתי היא, כי במקרה הנדון אין מקום לצמצם את זכות הגישה לערכאות, שעה שאין בהעדר כימות התביעה כמתבקש על ידי הנתבעים כדי לפגוע בהגנת הנתבעים כפי שפורט לעיל.
ויודגש, לא מצאתי בטענות הנתבעים טעם המטה את הכף לזכותם, שעה שלא הוכחה פגיעה בנתבעים.

14. עם זאת, מקובלת עליי טענת הנתבעים שלפיה אין לאפשר לתובעת לשמר את זכותה להגדיל את ערך תביעתה במהלך ההליך. הרציונל העומד בבסיס ההלכה של בית המשפט העליון בפרשת מיפרומאל הינו כי הנתבעים יודעים מהם גבולות החיוב הכספי בו עלולים להתחייב ועל כן, סכום האגרה ששילמה התובעת בעת הגשת התביעה אינו מגביל אותה מלהוכיח את מלוא היקף נזקיה ובלבד שלא יגבה יותר מהסכום שנדרש מלכתחילה.

הגבלת סכום התביעה אינה אלא הצהרה כי התובעת מוותרת על כל פיצוי שייפסק למעלה מסכום זה. זהו ה"מחיר" שמשלמת התובעת לצורך חיסכון בדמי האגרה. התובעת אינה יכולה מחד להעמיד תביעתה על סך 250,000 ₪ על מנת לחסוך בדמי האגרה ומאידך, להשאיר את העניין פתוח ולטעון כי היא שומרת על זכותה להגדיל את ערך תביעתה.

לעניין זה, מקובלת עליי טענת הנתבעים שלפיה על התובעת לקבוע את סכומה המדויק של התביעה עם פתיחת ההליך וזאת על מנת לאפשר לנתבעים להתגונן מפני הסכום האמיתי שהם עשויים לחוב בתשלומו, מבלי לאפשר שינוי של סכום התביעה שעלול להיות מושפע גם מסיכויי הצלחת התביעה במהלך ניהול ההליך.

ואוסיף, בהתאם להלכה שנפסקה בפרשת סיס, כאשר כתב תביעה מתוקן באופן המפחית את סכום התביעה, תשולם האגרה לפי סכום התביעה ביום הגשתה ולא על פי הסכום המוקטן. אין מקום לאפשר "עקיפת" פסיקה זו באופן שמלכתחילה תשולם האגרה לפי הסכום מוקטן ובמהלך ניהול ההליך יתאפשר לתובע לשלם אגרה נוספת ולהגדיל את סכום התביעה.

15. דעתי היא, כי במקרה הנדון, מתן אפשרות לתובעת להוכיח את כל עילות התביעה וסעדיה, אפילו שהם חורגים מסכום התביעה עצמה ומאידך, הגבלת התובעת מהגדלת ערך התביעה במהלך ניהול ההליך מהווים איזון ראוי ומידתי בין זכות התובעת לפנות לערכאות לבין זכות הנתבעים לבסס הגנתם כראוי.

16. לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה להורות לתובעת לכמת מחדש את סעדי התובענה או למחוק חלק מסעדי התובענה ולחילופין להורות לתובעת לשלם אגרה בגין מלוא סעדי התובענה.
כמו כן, הנני דוחה את בקשת התובעת לשמר את זכותה להגדיל את ערך תביעתה לאורך ההליך. ככל שהתובעת מבקשת להגדיל את ערך התביעה ולשלם בגין כך הפרש אגרה, התובעת תהא רשאית לעשות כן עד ליום 5.2.19. ככל שהתובעת לא תעשה כן, ישאר סכום התביעה ע"ס 250,000 ₪ בלבד.

17. הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בתום ההליך.

18. הנתבעים יגישו את כתב ההגנה מטעמם עד ליום 5.3.19.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ט, (27 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.