הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 1336-03-13

לפני: כב' שופט, יוחנן כהן
נציג ציבור עובדים: מר משה זיכרמן
נציג ציבור מעסיקים: מר חיים נחשוני

התובעת/
נתבעת שכנגד:
סיגלית פיינשטיין, (ת.ז. - XXXXXX272)
ע"י ב"כ עו"ד אדוארדו ווסר

-

הנתבעת/
תובעת שכנגד:
עמותת עלה נגב, (ח.פ. 580354637)
ע"י ב"כ עו"ד הילה ה. קוסיאק

פסק דין
פתח דבר

1. בפנינו תביעתה של גב' פיינשטיין סיגלית (להלן: "התובעת") כנגד מעסיקתה לשעבר, עמותת עלה נגב (להלן: "הנתבעת") לתשלום זכויות שונות המגיעות לה לטענתה בשל עבודתה בנתבעת וסיומה. ומנגד, תביעה שכנגד אשר הגישה הנתבעת כנגד התובעת להשבת מילגת לימודים שקיבלה בסך 30,000 ₪.

במסגרת כתב תביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הפרש פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות והשלמת ערך שעה ודמי חגים, שכר עבודה יולי-אוגוסט 2012, חיוב שלא כדין עבור לימודים, פדיון חופשה שנתית והפרשות לפנסיה. מנגד, עתרה הנתבעת, במסגרת כתב התביעה שכנגד לחיובה של התובעת בתשלום סכום מלגת הלימודים שקיבלה בסך 30,000 ₪.

רקע עובדתי

2. גב' סיגלית פיינשטיין, התובעת והנתבעת שכנגד, היא עובדת לשעבר בנתבעת אשר החלה את עבודתה בה ביום 4/2/2009 כאחות מעשית. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביום 24/8/2012, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

3. עמותת עלה נגב, הנתבעת והתובעת שכנגד, הינה עמותה ללא כוונת רווח המנהלת כפר לחוסים המטפל בילדים ובגירים בעלי פגיעות פסיכו-מוטוריות קשות הזקוקים לטיפול סיעודי מלא (להלן: "הכפר").

4. במהלך עבודתה קיבלה התובעת מלגת לימודים בסך 30,000 ₪ מהנתבעת, לשם לימודי אחות מוסמכת.

5. בהתאם להסכם הענקת המלגה, היה על התובעת לעבוד בכפר במשך 36 חודשים מלאים לאחר סיום לימודיה. התובעת חתמה על הסכם הלוואה והסכם לקבלת מלגה.

6. התובעת עברה את בחינות ההסמכה והפכה לאחות מוסמכת ביום 17/4/2012.

7. ביום 12/02/2012 העבירה התובעת מכתב לאחות הראשית – הגב' אהובה הולנד, שעיקרו התייחס למתן תרופות לחולים בלילה.

8. ביום 28/02/2012 נשלח לתובעת מכתב תשובה מטעם מנהלת הכפר – גב' מסדה סקלי ובו צויין שנערכו שינויים בחלוקת התרופות.

9. ביום 12/06/2012 נשלחה אל התובעת הזמנה לשימוע ובה פורטו הטעמים בשלם הנתבעת שוקלת את סיום עבודתה.

10. ביום 16/06/2012 בטרם התקיים השימוע, העבירה התובעת את התייחסותה בכתב למכתב הזימון לשימוע.

11. ביום 19/06/2012 קויים לתובעת שימוע בפני הממונה הישירה – הגב' אהובה הולנד ובפני מנהלת הכפר – הגב' מסדה סקלי.

12. ביום 18/7/2012 שלחה התובעת מכתב למנהלת הכפר הנושא כותרת "פיטוריי על ידכם", ובו הלינה על כך שלמרות שחלף חודש ממועד קיום השימוע, טרם ניתנה החלטה בעניינה. עוד ציינה התובעת כי במהלך תקופה זו הינה מונעת עצמה מלשוב לעבודה מחשש להתנכלות מצד הנתבעת. בנוסף, טענה התובעת כי היא סבורה שהמשך העבודה בתנאים הקשים בהם היא נדרשת לבצע את עבודתה, עלול להעמיד בסיכון משמעותי את יכולתה לעמוד בדרישות המקצועיות המתחייבות מתפקידה, עד כדי חשש לאובדן ר ישיונה לעסוק בסיעוד.
עוד הודיעה התובעת כי היא אינה מתנגדת עוד לכוונת הנתבעת לפטרה והיא רואה עצמה כמפוטרת.

13. ביום 24/07/2012 נמסרה לתובעת הודעה לפיה היא מפוטרת וכי פיטוריה יכנסו לתוקפם ביום 24/8/2012.

14. ביום 29/07/2012 שלחה מנהלת הכפר לתובעת מכתב ובו דרשה כי התובעת תעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת עד לכניסת הפיטורים לתוקפם ביום 24/08/2012.

15. ביום 1/8/2012 שלחה התובעת מכתב תשובה ובו היא מודיעה על סירובה לעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת וזאת מהטעמים שציינה במכתבה הקודם, בשל חשש להתנכלות וחשש לאבד את רישיונה כאחות.

16. בתלוש השכר של חודש 7/2012 קוזז לתובעת סך של 6,468 ₪ בגין הודעה מוקדמת.

17. בשכרה האחרון של התובעת שולם לה סכום פיצויים (כהשלמה לקופה), סכום זה קוזז כנגד המלגה שלטענת הנתבעת, היה על התובעת להשיב נוכח הסכם ההלוואה.

18. ביום 5/9/2012 נשלח מכתב על ידי מנהלת הכפר בו נתבקשה התובעת להשיב לנתבעת את ההלוואה/מלגה.

19. ביום 27/1/2013 שלחה ב"כ הנתבעת מכתב התראה לתובעת בו היא נדרשה להשיב את יתרת ההלוואה/מלגה.

דיון והכרעה

20. את פרק הדיון וההכרעה נפתח בהגדרת עיקרי המחלוקות העובדתיות בין התובעת והנתבעת ומשם נפנה להצגת העדויות והמסמכים שהגישו הצדדים במהלך הדיון נשוא פסק דין זה. על רקע העדויות והראיות נפנה לבירור הטענות בתביעה ובתביעה שכנגד.

21. נקצר ונאמר, כי קיימים הבדלי גרסאות בין גרסת התובעת לגרסת הנתבעת ואלה מתמקדים בעיקר בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה והתנהלות הצדדים עובר לסיום יחסי העבודה.

22. על פי גרסת התובעת, בעקבות פנייתה אל הנתבעת ביום 12/02/12 בדבר חלוקת תרופות בשעות לא סבירות ובקשתה לשנות את סדר חלוקת התרופות במסגרת עבודת הלילה ולהעבירה לבוקר, החלה מסכת פגיעות בה שכללה התנכלות, האשמות שווא ויחס משפיל ובוטה; בין היתר איימה המנהלת ב"מלחמת חורמה" עד להתליית רישיונה של התובעת וזאת באוזני מר אבוקסיס – מזכיר ההסתדרות בעיר אופקים שטיפל בתובעת.

אליבא דתובעת, מדובר בתכנית לסילוקה, בהיותה "בעייתית" שמקפידה על עקרונות סיעודיים, תכנית סדורה, אשר נולדה ביום הגשת מכתבה הנ"ל וצוות הניהול החליט להיפטר ממנה ובשל כך זומנה ל"שיחת שימוע" ביום 19/06/12.
במכתב ההזמנה צצו לפתע טענות שלא רק שלא היו ולא נבראו, אלא שלא נטענו עד לאותה עת.

על פי גרסת הנתבעת, בסמיכות למועד סיום לימודיה (בחודש 4/2012), על מנת לחמוק מלמלא אחר התחייבותה לעבוד בכפר 36 חודשים לאחר סיום לימודיה, החלה התובעת להעלות טענות בדבר התנהלות המעסיק.
התובעת אכן כתבה מכתב בחודש 2/2012 שעיקרו התייחס למתן תרופות לחולים בלילה והנתבעת התייחסה למכתב והשיבה לתובעת במכתב מיום 28/2/12 ואף ציינה כי ערכה שינויים בחלוקת התרופות.

ברם, התובעת לא הסתפקה בכך, שכן, היא שמה לעצמה למטרה לסיים את עבודתה בכפר בדרך שלא תחייב אותה להשיב את המלגה שקיבלה, והמשיכה להתנהל באופן שפגע בטיפול בחוסים.

מכתבה של התובעת מחודש 2/2012 היווה בדיעבד את "יריית פתיחה" של המבצע המתוזמן היטב של התובעת לסיים את העסקתה אצל הנתבעת, וממועד זה ואילך החלה בשביתה איטלקית, באי מילוי הנחיות הממונים עליה, לרבות בנוגע לטיפול בחוסים עליהם הייתה מופקדת. זאת, לאחר שבמשך השנים השקיעה הנתבעת השקעה ניכרת בתובעת, הן במישור הכספי והן במישור האישי, לרבות בדרך של העמדת מלגת לימודים, מתן מקום להתמחות, סיוע בהשלמת ההתמחות, גמישות במשמרות והתאמתן לצרכי לימודיה, התחשבות ברקע האישי של התובעת, גירושיה, במצבו של בנה ובהעתקת מקום מגוריה וכן באישורים כספיים לפנים משור הדין וכיו"ב.

אליבא דנתבעת, מדובר בכפיות טובה, שעה שהתובעת ניצלה ונטלה את כל אשר יכלה ליטול מהנתבעת והחליטה ביום פקודה להשתחרר מהתחייבותה להמשך עבודה בכפר לאחר סיום לימודיה. לשם כך התובעת לא בחלה בכל אמצעי לרבות בדרך של הפקרת דיירים חסרי ישע ואי מתן טיפול הולם.

23. להוכחת גרסתה הגיעו להעיד מטעם הנתבעת, הגב' מסדה סקלי – מנהלת הכפר וגב' אהובה הולנד – הממונה הישירה על התובעת, אשר סיפרו בעדותן על אופן התנהלות התובעת החל ממועד הוצאת מכתבה בחודש פברואר 2012 ועד למועד סיום עבודתה; וגב' צביה סופר אשר עיקר עדותה מתייחסת לנושאים כספיים/תחשיביים.

בנוסף להסכם ההלוואה ונוהל הענקת מלגות לימודים (נספח א' לתצהיר הגב' סקלי) צרפה הנתבעת התכתבויות החל מחודש פברואר 2012 ועד למועד סיום עבודת התובעת, מכתב הזמנה לשימוע, פרוטוקול השימוע, מכתב פיטורים, תלושי שכר ומכתבים שנשלחו לתובעת לאחר סיום עבודתה, הנוגעים לדרישת הנתבעת להשבת כספי מלגת הלימודים.

מטעם התובעת, העידה התובעת עצמה בלבד. נעיר כאן, כי התובעת לא צרפה לראיותיה מכתבים קרדינאליים ששלחה לנתבעת לאחר מועד השימוע, קרי – מכתבה מיום 18/07/12 בו היא מבקשת לסיים את העסקתה, עוד בטרם נמסרה ההחלטה בשימוע, ולפיו היא אינה מתכוונת לשוב לעבודה מחשש להתנכלות ובו היא מודיעה עוד בטרם קבלת ההחלטה בעניינה כי היא רואה עצמה כמפוטרת.

התובעת גם לא צירפה התכתבויות נוספות כגון מכתב מנהלת הכפר מיום 29/7/12 בו נדרשה לעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת ומכתב התשובה של התובעת מיום 1/8/12 בו היא מודיעה על סירובה לעבוד במהלך ההודעה המוקדמת. התובעת גם לא צירפה לראיותיה הסכם עליו חתמה בחודש יולי 2010 (אשר צורף כנספח 3 לתצהיר גב' סקלי), לעניין ויתור על ימי חופשה שנתית לצורך פדיון שעות התנדבות.

24. מהתרשמותנו מהעדויות והראיות שהונחו בפנינו ומהנימוקים אשר עליהם נעמוד להלן, הגענו לכלל מסקנה כי יש ממש בטענות הנתבעת לפיהן התובעת עשתה כל שלאל ידה על מנת להביא לסיום עבודתה, מתוך מטרה לסיים את עבודתה בכפר בדרך שלא תחייב אותה להשיב את המלגה שקיבלה; התובעת הסלימה במכוון את יחסיה עם הממונים עליה ולא מילאה אחר הנחיותיהם והכל על מנת לשרת את המטרה שהציבה לעצמה. ונבאר טעמינו להלן.

25. אין זה יד המקרה שיחסי התובעת והנתבעת עלו על שרטון, במועד הסמוך למועד סיום לימודיה לאחות מוסמכת.

ביום 17/4/12 סיימה התובעת את הכשרתה כאחות מוסמכת, וממועד זה ואילך הייתה צריכה לעבוד בנתבעת 36 חודשים בהתאם להסכם ההלוואה והמלגה (ר' עדות התובעת, עמ' 8 לפרוטוקול מיום 15/2/15, ש' 7-13).

26. בסמוך לפני מועד סיום לימודיה, ביום 12/02/2012, כתבה התובעת מכתב המופנה לממונה עליה – גב' הולנד , עם עותק למ נהלת הכפר – גב' סקלי. במכתב זה ביקשה התובעת לשנות את סדר חלוקת התרופות במסגרת עבודת הלילה ולהעבירה לשעות הבוקר. עוד ציינה התובעת כי במידה ואין הדבר מתאפשר, ביקשה לעבוד משמרות לילה בסיעודי – מורכב בלבד. התובעת פירטה במכתבה על תחושותיה כמטפל ת, על "קונפליקט בין אידיאל לעשייה בפועל", על היחסים בצוות, על בטיחות המטופל וציינה כי קיימת תחושה שההנהלה אינה קש ובה לעובדיה כאשר שיקולים כלכליים מניעים את הטיפול הסיעודי תחת עקרונות סיעודיים.

27. ביום 28/2/2012 השיבה מנהלת הכפר – גב' סקלי למכתב התובעת. באשר לטענותיה של התובעת הובהר כי הכפר עובד בתקנים שהם יותר מכפולים מהנדרש על ידי משרד הרווחה; השכר המשולם לאחיות והתנאים בהם עובדות האחיות טובים ביותר; העבודה הנדרשת מהתובעת ומיתר האחיות אינה שונה מהמקובל, נהפוך הוא – העבודה בכפר נוחה ומתחשבת ביותר; נוחות המטופל היא נר לרגלי הכפר; האחיות הראשיות – אתי ואהובה קשובות לצוות האחיות ורואות בהן משאב חיוני שיש לטפחו וכל הזמן נעשים שיפורים והתאמות בהתאם לצרכים; מתקיימות ישיבות צוות; ניתנים מענקים ללימודים; שיפור מזוודות התרופות וחדר תרופות ועוד. גב' סקלי ציינה עוד כי בשיחה עם אתי ואהובה מצאה כי הן התייחסו למכתב התובעת וערכו שינויים בחלוקת התרופות.
עוד צוין במכתב כי בשיחה עם אהובה ואתי התרשמה שהתובעת אינה נחשבת עדיין לאחות מובילה ורמת הציפיות שלהן מהתובעת לא מתממשת. התובעת התבקשה לקבל על עצמה יותר אחריות ומחויבות ולשפר את רמת המקצועיות שלה ולהשתייך לצוות האחיות המוביל את הסיעוד בכפר.

28. התובעת טענה כי החל ממועד הוצאת המכתב הנ"ל החל המעסיק להתנכל לה וצוות הניהול החליט להיפטר ממנה (סעיפים 16-17 לתצהיר התובעת); אולם הראיות מצביעות על הקשיים שהערימה התובעת בעצמה החל מהוצאת מכתבה בחודש פברואר 2012 ועד לסיום עבודתה.

29. טענה לעניין שיקולים זרים תיבחן במבחן אובייקטיבי. לאור מבחן זה יש לבחון את הטענה להתנכלות על רקע הוצאת מכתבה של התובעת בחודש פברואר 2012.

לטעמנו, לא ניתן לקבל את הטענה להתנכלות ולמניע זר כפי שטענה התובעת, מכמה טעמים שיפורטו להלן.

30. התובעת לא הניחה תשתית ראייתית לביסוס טענתה לקשר שבין מכתבה מחודש פברואר 2012 לסיום עבודתה או לטענת ההתנכלות. התובעת לא זימנה ולו עד אחד על מנת שיתמוך בטענתה לקשר שכזה. כלל ידוע הוא כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה או מהבאת עדות יוצרת חזקה כי אילו הייתה מוצגת הראיה או נשמעת העדות, היה בה כדי לחזק את גרסתו של בעל הדין שכנגד. משכך, הימנעות זו של התובעת מזימון עדים שיעידו לעניין טענת ההתנכלות – אחיות שעבדו עימה, עובדים אחרים של הנתבעת – נזקפת ל חובתה.

31. מנגד, עדי הנתבעת, ללא יוצא מן הכלל, העידו כי בסמוך לסיום לימודיה וקבלת התעודה כאחות מוסמכת החלה התובעת להסלים במכוון את יחסיה עם הממונים עליה. עדויותיהן של גב' סקלי וגב' הולנד בבית הדין תאמו את האמור בתצהיריהן ולא נסתרו על ידי התובעת. עדויותיהן הותירו רושם מהימן על בית הדין , מדובר בעדויות קוהרנטיות ומשכנעות שרק התחזקו יותר במהלך חקירתן הנגדית.

32. הגב' סקלי תיארה בצורה אותנטית מדוע היא זוכרת את האירועים הקשורים לתובעת, חרף חלוף הזמן, ובלשונה:

"מכיוון שההתנהלות של התובעת הייתה מקוממת וחריגה גם במובן של התרומה של כפר "עלה נגב" למצוקות שלה וההתחשבות שלנו באין ספור הבקשות שלה מחד, וההתנהגות כפויית הטובה והמקוממת שלה מאידך, אז התיק הזה זכור לי יותר מ-250 העובדים האחרים..." .
(עמ' 19 לפרוטוקול מיום 17/2/16, ש' 17-19).

33. טענת ההתנכלות נסתרה מניי וביי בעדותה של גב' סקלי. במהלך עדותה הפנתה גב' סקלי למכתבה מיום 16/7/09 (נספח 16 לתצהירה). ממכתב זה ניתן ללמוד כי בשנת 2009, בסמוך לתחילת עבודתה, היו תלונות על ליקויים משמעותיים בתפקודה של התובעת ולא רק שהתובעת לא פוטרה אלא קיבלה מהנתבעת בשנת 2010 מלגת לימודים.

וכך עלו הדברים במהלך חקירתה הנגדית של גב' סקלי:

"ש. את יכולה להגיד לי שאותם דברים שנכתבו בתיק שאת מציינת אותם ממתי נכתבו בפעם הראשונה, לפני 2/12, במועד שבו היא כתבה מכתב קשה כנגד ההתנהלות שלכם דווקא או אחריו?
ת. הרבה לפני, בסמוך לתחילת עבודתה.
ש. תראי לי?
ת. אני אראה לך מכתב שאני הוצאתי ובו היא מבקשת שאנחנו נמחל לה על ההתנהגות שלה. אני מפנה לנספח 16, זה מכתב מאוד מפוייס, אבל התוכן המקצועי שלו זועק לשמיים, אחות שיושבת עם הרגליים על השולחן בזמן משמרת ואני חוזרת על האמור בנספח 16.
ש. לא פיטרתם אותה בשנת 2009?
ת. אני אמרתי שמדובר במכתב מפוייס אך הפניתי לתוכן של המכתב".
(עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 1-10).

34. עיון בנספח 16 הנ"ל אכן מצביע על כך שלמרות תפקודה הלקוי של התובעת, תוכן המכתב מפוייס ויש בו כדי ללמד שאין ממש בטענת ההתנכלות. היפכא מסתברא, הנתבעת נתנה לתובעת הזדמנות לשפר דרכיה, חרף התנהלותה הבעייתית.

35. גב' הולנד העידה בחקירתה כי בינה לבין התובעת היו יחסים טובים עד לסמוך לסיום לימודיה של התובעת, ובלשונה:

"אני חושבת שהסתדרתי איתה מצוין, להזכירכם ארוע שהתובעת פנתה אליי ואמרה שאח שלה במצוקה גדולה ויש לה משמרת ביום שבת, ואני מנהלת סיעוד ב"עלה נגב" שלא עובדת בימי שישי ושבת ולא מחליפה אחיות במשרתן, נעניתי לבקשתה, אפשר להגיד שהיא המיסה לי את הלב ובאתי לעבוד במקומה, ואני לא חושבת שזה מעיד על מערכת יחסים עכורה ...לקראת סיום עבודתה נוצרה אוירה מאוד לא נעימה. יש מכתבים, יש דין ודברים ברור. ...לקראת סיום הלימודים התובעת החליטה שלא בא לה להמשיך לעבוד בכפר והחליטה לדרדר את מערכת היחסים, אולי קיוותה שיפטרו אותה".
(עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 11-20; עמ' 36, ש' 1-3)

36. במהלך חקירתה הנגדית נדרשה גב' סקלי להתייחס לתפקודה של התובעת קודם לסיום לימודיה. גב' סקלי הבהירה כי אכן לא הכחישה את האמור בסעיף 72 לתצהיר התובעת לעניין תפקודה המקצועי קודם לסיום לימודיה, אולם הדגישה כי באותה העת התובעת הייתה מוכנה לקחת אחריות על מעשיה ולשפר את תפקודה כעולה מנספח 16 לתצהיר הגב' סקלי.

ברם, בחודשים שלאחר סיום לימודיה השתנה לפתע היחס של התובעת לעבודתה ולמטופלים באופן שלא עמד בסטנדרטים שהנתבעת הציבה לטיפול בחוסים בכפר. זאת, באופן מכוון ובלתי מכובד בלשון המעטה, ומבלי שהתובעת השכילה לקחת ולו מעט אחריות על מעשיה (סע' 44 לתצהיר גב' סקלי, עמ' 21 לפרוטוקול מיום 17/32/16, ש' 11-18).

37. יתרה מזו, הנתבעת צירפה לתצהירה של גב' סקלי את נספח 17, הסדר שנערך בין התובעת לבין הגב' סקלי. מעיון במסמך זה עולה כי בשנת 2010 התובעת לא השלימה את שעות ההתנדבות שלה בהתאם להסכם ולכן לבקשתה הסכימה הנתבעת לממש ימי חופשה שצברה כנגד שעות ההתנדבות שהתחייבה לתת בכפר.

גב' סקלי הבהירה כי הסדר זה הוא חריג ביותר והיא הסכימה ללכת לקראתה רק כדי שלא תפגע והנתבעת תוכל לתת לה את המלגה. הנתבעת צירפה גם את מכתבה של התובעת בו היא ביקשה להקדים לה את תשלומי המלגה באופן חריג, על מנת שתוכל להקים ממ"ד בחצר ביתה, והנתבעת פעלה על מנת לנסות ולאפשר לה זאת ותשלום המלגה אף הוקדם באותה עת (סעיף 40 לתצהיר גב' סקלי).

גב' סקלי נשאלה על כך בחקירתה הנגדית והשיבה כך:

"ש. על מה את מתבססת בסעיף 40 כשאת אומרת שהוקדמה לה תשלום המלגה?
ת. התובעת אמרה שהיא עברה לגור במושב ברוש, היה מבצע "עופרת יצוקה" והיא אמרה שאין לה ממ"ד ליד הקרוואן וביקשה שאנחנו נקדים לה את תשלום המלגה כדי שהיא תוכל להקים ממ"ד, זה היה מנוגד באופן מוחלט לכללי המלגה. אני פניתי לדידי אלמוג, ביקשתי ממנה להקדים התשלום, לאשר את זה, דידי ביקשה שסיגלית תכין מכתב, סייעתי לסיגלית להכין המכתב.
ש. את יודעת שהיא קיבלה את זה?
ת. למיטב ידיעתי היא קיבלה את זה בטוח.
ש. את מסכימה איתי שהאירועים שאת מתייחסת אליהם בסעיף 40 הם קודמים למכתב שלה מ-2/12?
ת. כן.
ש. אני מבין שלפי הסייפא של נספח 3 שאת חתומה עליו, זה הסכם שעשית עם התובעת ב-7/10, פשוט מחקו לה 9 ימי חופשה בתמורה לימי התנדבות, אני מבין את זה נכון?
ת. לא. אתה לא מבין נכון. בהסכם של המלגה, התובעת מחוייבת ל-130 שעות התנדבות שגם בהם היא לא עמדה ובסופו של דבר על פי בקשה שלה לא להשלים את שעות ההתנדבות שהיתה מחויבת להם, שוב באנו לקראת על פי בקשתה וויתרנו לה על שעות ההתנדבות האלה בהמרה של 9 ימי חופש. אתה הצגת את זה כאילו אני החלטתי על דעת עצמי וזה היה בהסכמה איתה משום שלא השלימה את שעות ההתנדבות, על כך באה ההסכמה."
(עמ' 28 לפרוטוקול ש' 27 – עמ' 28, ש' 14)

38. מסמכים אלה, שכמובן לא צורפו ע"י התובעת, מצביעים על כך שלא רק שהנתבעת לא התנכלה לתובעת אלא הפוך מכך, באה לקראתה והבינה את מצוקותיה ונסיבותיה האישיות.

39. גב' סקלי וגב' הולנד העידו בפנינו כי הן ראו במכתב של התובעת מ-2/2012 מכתב מקצועי ופעלו לתקן את הדרוש ומכתב זה לא גרם לאנטגוניזם או היווה בסיס כלשהו לרדיפה אישית נגדה.

וכך העידה בעניין זה גב' סקלי:

"... המכתב של התובעת הוא מכתב תקין לחלוטין, אין שום בעיה של עובד שיש באחריותו חיי אדם במשך 10 שעות בלילה שיש קושי לנהל את המערכת ואיפה הוא רואה את הבעיות. אין שום בעיה, אנחנו מעודדים להגיד איפה הקושי, נורא חשוב שיהיה דיאלוג בין השטח לבין ההנהלה כדי לשפר אותם".
(עמ' 22 לפרוטוקול מיום 27/2/16, עמ' 22, ש' 23-26).

וגב' הולנד הוסיפה:

"...אני לא חושבת שהמכתב הזה מעיד על מערכת יחסים לא תקינה, אני חושבת שהמכתב הזה מדבר על ליקויים שאמורים להיות מתוקנים ואני לא חושבת שכל מכתב מביא למערכת יחסים לקויה".
(עמ' 34 לפרוטוקול מיום 27/2/16, ש' 27-29).

40. יחד עם זאת, גב' סקלי ציינה כי היא רואה בדיעבד במכתב מפברואר 2012 את "יריית הפתיחה" של מהלך אותו יזמה התובעת לסיים את העסקתה אצל הנתבעת, וזאת נוכח השתלשלות האירועים ממועד זה ועד לסיום עבודתה, ובלשונה:

"...מה שקרה זה שהמכתב היה יריית הפתיחה של התובעת לשביתה איטלקית. ואחרי שהיא שלחה את המכתב היא התחילה להתנהל בתדירות ובקיצוניות של המעשים שלה שלא היו קודם. היה קודם פה ושם אבל מאותה העת ההתנהלות הלקויה היתה בתדירות גבוהה ביותר ושיטתית. וזה לא פֶר לקשור בין ההתנהגות שלנו למכתב שלה. זה היא עשתה את זה".
(עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 28 – עמ' 23, ש' 2).

41. בהתייחס לטענת התובעת בדבר איומים שהשמיעה לכאורה גב' סקלי לנציג ההסתדרות – מר אבוקסיס, לפיהם היא תרדוף את התובעת עד להתליית רישיונה, השיבה גב' סקלי כי היא לא שוחחה עם מר אבוקסיס בקשר לתובעת, והעיד ה הדברים הבאים:

"זה שקר לומר שאני משתמשת במילים כמו "אני ארדוף אותך", זה לא הסגנון שלי... אבקש להוסיף שלי היה אינטרס שהתובעת תעבוד בכפר, שכן אנחנו היינו צריכים כוח אדם".
(עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 18-30).

42. באשר לטענת התובעת בדבר הערת גב' סקלי בסיום מכתב התשובה מיום 28/2/12, הסבירה גב' סקלי בעדותה כי היה מדובר בביקורת בונה ולא בפתיחת חזית כנגד התובעת.

"ש. רק כאשר את עונה לה בסוף המכתב פתאום את מעלה תלונות עליה כאשר היא בעצם באה לטענתך לעשות משהו חיובי?
ת. אני מקריאה "עם סיום..." אני מפנה לסייפה של המכתב ואין בזה שום דבר שלילי.
ש. מפנה אותך לשתי שורות קודם "לחלופין..." כבר יש לך ביקורת עליה.
ת. תקרא שתי שורות קודם. את מתייחס למכתב שלי: בשתי שורות קודם יש מענה ובו אני מציינת שאהובה ואתי התייחסו למכתב ונערכו שינויים בחלוקת התרופות, כלומר היתה תשובה עניינית לטענות התובעת במכתבי.
ש. אני מסכים איתך שהיא הגישה תלונה והתלונה התקבלה בחלקה, אני שואל אותך, בהמשך יש לך תלונות על התנהלותה, ואת אמרת שהיא התחילה להתנהל לא בסדר אחרי המכתב?
ת. יש פה מכתב שיחליט השופט אם התוכן הוא תוכן של ביקורת בונה או תוכל מקניט, מעליב, משפיל.
ש. אני אמרתי שזה מקניט ומשפיל?
ת. בוודאי, זה אתם אומרים את זה. את מחפש איפה יש ביקורת לא בונה. השקענו בה 30,000 ₪ מלגה, ושהיא תחזור לעבודה תקינה ואני לא מבינה מה לא בסדר בזה.
ש. במועד זה שאת כותבת את המכתב, היו לכם טענות כלפיה בפן המקצועי, הייתם מרוצים מרמת התפקוד שלה, לא הייתם מרוצים מרמת התפקוד שלה, אני לא מבין?
ת. זה לא שחור ולבן, אין אחות מצוינת ואין אחות גרועה, יש גם אחות בינונית. כמו שאני כותבת במכתב, היא לא אחות מובילה ואני מבקשת ממנה ומצפה ממנה להפוך להיות אחות מובילה".
(פרוטוקול מיום 17/2/16, עמ' 23, ש' 18 – עמ' 24, ש' 9).

43. בהתייחס לנסיבות סיום יחסי העבודה, התרשמותנו, לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, כי התובעת האדירה בתיאורים קשים אודות התנכלות ואיומים מצד הנתבעת , לאחר הוצאת מכתבה מחודש פברואר 2012 (ראה מכתב התובעת מיום 18/7/12). ברם , משמיעת הראיות גילינו את ההפך הגמור, קרי – כי התובעת ניסתה לשוות לנתבעת טענות של התנכלות, התעמרות ואיומים והכל על מנת לשרת אינטרס אחד – סיום עבודתה בנתבעת והימנ עות מהשבת כספי המלגה בהתאם לחוזה ההלוואה.

כפי שנפרט להלן, על אף שהנתבעת הוציאה מכתב פיטורים ביום 24/7/12, מצאנו כי הנתבעת הרימה את הנטל והוכיחה כי לתובעת היה אינטרס שלא להמשיך לעבוד אצל הנתבעת וכי היא זו שהתפטרה ו/או הביאה לסיום יחסי העבודה. להלן נבאר מסקנתנו.

44. בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגייה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהלות המלמדת על פיטורים הוא למעשה התפטרות.

45. מעדויות הגב' סקלי והגב' הולנד עולה כי המעסיק השקיע רבות בתובעת בסיוע בהשלמת תקופת ההתנדבות, במימון הלימודים, בהתחשבות במשמרות במהלך הלימודים, ובבוא יום פקודה – מועד סיום לימודיה של התובעת לאחות מוסמכת, היה זה האינטרס של המעסיק כי התובעת תמלא אחר התחייבותה לעבוד במשך 36 חודשים. גב' סקלי הבהירה כי למעסיק היה אינטרס שהתובעת תמשיך לעבוד בכפר נוכח מצוקת העובדים המקצועיים בתחום הסיעוד; ובלשונה של גב' סקלי:

"... אבקש להוסיף שלי היה אינטרס שהתובעת תעבוד בכפר, שכן אנחנו היינו צריכים כוח אדם".
(עמ' 20, ש' 29-30).

ובהמשך:

"העבודה ב"עלה בנגב" היא עבודה מאוד קשה כמנכ"ל בהיבט של גיוס כח אדם. מכיוון שקשה לגייס כוח אדם שיעבוד עם הילדים האלה, המערכת מגמישה את עצמה והרבה דברים שבמקומות אחרים לא היו נסבלים מבחינת התנהגות עובדים נסבלים ב"עלה בנגב", אין להם ברירה. כשאנחנו גייסנו את התובעת אנחנו מאוד שמחנו שגייסנו אחות ישראלית שלמדה בארץ שהסיכוי שהיא תדע לעבוד על פי הנהלים של מ"י היא תהיה עבודה יותר איכותית... כמו שאמרתי בהתחלה, כדי לשמר את התובעת המערכת עשתה מעל ומעבר והתעלמה מהרבה התנהלויות בעייתיות שלה.
אני זוכרת שלאורך הזמן התובעת התנהלה בצורה בעייתית אחת הבעיות שלה היה לכבות את הטלפון ולהיעלם".
(עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 8-16ׂ).

בתשובה לשאלת ב"כ התובעת מדוע לא פיטרו את התובעת מיד לכשהתגלו ליקויים בהתנהלותה, כאשר ההזמנה לשימוע נשלחה רק בחודש יוני 2012, העידה גב' סקלי:

"עניתי על זה בראשית דבריי. זה נוגע למצוקת כוח אדם. ורצון לשפר תפקוד ולשמר כוח אדם".
(עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 11-12).

ועוד הוסיפה:

"... היה לנו קשה מאוד להתנתק מהתובעת ולאחר שנים שהשקענו בה שהיא תישאר לעבוד ב"עלה בנגב" ונקטוף את הפירות" (עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 9-11).

גם גב' הולנד סיפרה בעדותה אודות הציפייה שהייתה כי עם סיום לימודיה והמעבר לעבודה במשרה מלאה התובעת תהיה יותר מחוייבת ומסורה לעבודתה ולכן למעסיק היה אינטרס בהמשך עבודתה (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 2-3).

46. מנגד, התובעת העידה שמרבית תקופת עבודתה, משך כל תקופת לימודיה, עבדה במשרה חלקית בלבד (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 14-15). עם סיום לימודיה היה על התובעת לעבוד במשרה מלאה. התובעת תיארה בעדותה בפנינו כי מבחינתה עומס העבודה בכפר היה בלתי נסבל וכי היא לא יכלה לתת יותר משמרות למרות המחסור בכוח אדם ודרישת המעסיק.

"... האוכלוסיה גדלה כ"א נשאר אותו הדבר, המורכבות של הטיפולים עלו, לכן היכולת לעמוד בעומס כבר היתה בלתי נסבלת. זה קושי מאוד מאוד גדול... הם רוצים שאני אתן יותר משמרות בגלל חוסר בכ"א, אני לא יכולתי לתת יותר מזה."
(עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 18-26).

47. דברים אלה מקבלים ביטוי גם במכתב התובעת לנתבעת מחודש פברואר 2012. במכתב זה התובעת אינה מ לינה רק על נושא חלוקת התרופות אלא גם על חוסר שביעות רצונה מהתנהלות הנתבעת, ובלשונה: "קיימת תח ושה שההנהלה אינה קשובה לעובדיה כאשר שיקולים כלכליים מניעים את הטיפול הסיעודי תחת עקרונות סיעודיים".

48. משמיעת העדויות הגענו לכלל מסקנה כי לתובעת היה אינטרס שלא להמשיך לעבוד בכפר. בתקופה הרלוונטית, לאחר סיום לימודיה, הייתה צריכה התובעת לעבוד במתכונת שונה מבעבר, קרי – במשרה מלאה. מתכונת העסקה זו, בשונה מהמתכונת של משרה חלקית בה עבדה התובעת לאורך תקופת לימודיה , לא התאימה לתובעת.
התובעת לא הייתה שבעת רצון מדרישת הנתבעת "לפרוע את חובה", והחלה להערים קשיים ולחפש תירוצים על מנת להתחמק מהמשך עבודתה בכפר, מבלי להחזיר את שכר הלימוד שמימנה הנתבעת. במקום להכיר תודה לנתבעת על ההתחשבות בה לאורך כל תקופת לימודיה, החזירה התובעת לנתבעת רעה תחת טובה. ואכן, החל מיום הוצאת מכתבה בפברואר 2012 חלה התדרדרות משמעותית בתפקודה של התובעת.

49. היטיבה להסביר את הדברים גב' הולנד בעדותה בפנינו:

"אנחנו ראינו שהתובעת סיימה ללמוד ורוח הדברים היא לכיוון זה שהיא לא ממש מתחשק לה להמשיך לעבוד בכפר והיא התחילה לחפש סיבות וטיעונים וכל מיני, במקביל הדבר החמור שקרה זה שההתנהלות בעבודה הסלימה, התדרדרה, התחילה מן סיגנון של עבודה בשביתה איטלקית, הכל לאט לאט, יצרה סביבה ואווירה מאוד לא נעימה, הסיתה את העובדים ואנחנו הבנו שהיא רוצה איכשהו לסיים את העבודה שלה בכפר".
(עמ' 33, ש' 16-21).

גב' הולנד העידה כי בהיותה הממונה על התובעת ומנהלת הסיעוד היא יודעת להעיד ממקור ראשון על התנהלות התובעת. חלק מהאירועים היתה חשופה אליהם באופן אישי וחלקם שמעה מעובדים שעבדו עם התובעת (עמ' 33 ש' 32 – עמ' 34 ש' 7).

הגב' הולנד העידה כי גם קודם לחודש 2/2012 התובעת לא הייתה עובדת מצטיינת אולם החל ממשלוח המכתב היא החלה להסלים את התנהלותה הבוטה כלפי הנתבעת:

"התובעת החלה לעבוד בכפר ב-2009 ועד תחילת 2012 אנחנו לא ראינו את התופעות האלה, של השיחות הבטלות, של שיחות טלפון ארוכות תוך כדי הכנת תרופות שזה מזעזע, לא ראינו שביתה איטלקית ולא ראינו את ההסתה והתסיסה בתוך הצוות" (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 30-32).

בהמשך עדותה ביקש ב"כ התובעת את התייחסותה של גב' הולנד למכתב ששלחה ביום 8/7/12, לאחר מועד קיום השימוע (נספח 7 לתצהיר גב' סקלי), וכך העידה גב' הולנד בנוגע למכתב זה:

"ש. את לא ראית בעינייך את מה שאת מתארת במכתב זה?
ת. חלק מהדברים ראיתי בעיניי, לדוגמא יש בשורות 4-5, שד"ר בלומנטל ביקש בשיחה טלפונית להתחיל מתן אנטיביוטיקה למטופל והתובעת לא נתנה את האנטיביוטיקה שהרופא הורה על כך.
ש. איך את יודעת?
ת. ניגשתי לחומר הכתוב, ולמחשב, וגם שאלתי אותה. והיא אמרה לי שהיא לא נתנה אנטיביוטיקה. מה שעוד ראיתי במו עיניי, זה במשמרת בוקר, שהיא מסרה את המחלקה, דיירת שהיה לה חום בלילה, היא השאירה אותה עירומה בצורה לא מכובדת ששומרת על כבוד האדם, מדובר בילדה. דיירת. את זה אני ראיתי.
ש. איפה זה כתוב?
ת. בשורה 7 לנספח 7.
...
ש. איפה כתוב דיירת?
ת. כתוב כאן דייר אבל מדובר בדיירת, אני זוכרת את זה מצויין".
(עמ' 37, ש' 30 – עמ' 38, ש' 13).

50. בחקירתה נשאלה גב' סקלי האם טענותיה כלפי התובעת, כמפורט בסעיף 13 לתצהירה, מבוססות על דברים שאחיות אמרו לה ולא על ידיעה אישית שלה מאחר והיא אינה נוכחת כל הזמן במקום, לכך השיבה:

"... הדברים בכפר מבוססים בדרך כלל על דיווחים שמגיעים, על תחקיר יסודי והצלבת מידע שנעשה על ידי, במקרה הזה, אהובה ואתי, כולל קריאת דוחות, שיחה עם האנשים שהיו שותפים במשמרת, הצלבת המידע עם העובד עצמו, כי אנחנו מתעסקים בחיי אדם וחשוב שכל דבר כזה ייחקר לעומק".
(עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 25-30).

51. הנה כי כן, יחסי הצדדים הלכו והתדרדרו בסמוך למועד סיום לימודיה של התובעת בשל התנהלותה של התובעת. לאור זאת, נשלחה אל התובעת ביום 12/6/2012 הזמנה לשימוע ובה פורטו הטעמים בשלם הנתבעת שוקלת את סיום עבודתה של התובעת, כדלקמן:

"1. תפקוד מקצועי לקוי ביותר. לא נתת זריקה ל..., ולא דיווחת. לא נתת ל... את הכלכלה בזמן, לא הופעת למשמרת בעת חירום, וניתקת את הטלפון. אפשרת להורים של ... להוציאה ללא חמצן, ולא דיווחת בדיעבד לרופא. חתמת שנתת את התרופות ל..., אולם לא נתת. לא הוצאת פקודה של הדיירת ... שחזרה מאשפוז, ולא נתת לה את תרופות הצהריים.
2. יחסי צוות ויחסי עבודה עכורים ביותר, המתאפיינים בחוסר גמישות מוחלט כלפי המערכת, והמלאים באיומים "אם אני לא אספיק אני לא אעשה, אין מספיק צוות, אני אשתדל אבל אני לא מבטיחה, אני אלך הביתה!"...
3. אינך פועלת על פי האתיקה המקצועית והמצופה מאחות.
4. אינך פועלת על פי האתיקה המקצועית המצופה מעובדה עלה נגב.
5. ריבוי מכתבים בתיק עם תלונות על תפקוד לקוי וחוסר גמישות, למרות שהמערכת באה לקראתך ללא גבול ואף העניקה לך מילגת לימודים גבוהה ביותר.
השיחה תתקיים במשרדה של מסדה.
לידיעתך, הנך רשאית להגיב במכתב לנטען במכתב זה ולצרף כל מסמך התומך בטיעוניך.
ואנו נשקול את בקשותיך/טענותיך ככל שניתן.
במידה ולא תתייצבי להליך השימוע נראה אותך כמי שויתרה על הליך זה." (שמות המטופלים לא הוצגו מחמת חשש לפגיעה בפרטיותם, י.כ.).

52. ביום 19/6/12 קויים לתובעת שימוע בפני הגב' סקלי והגב' הולנד. בטרם קיום השימוע שלחה התובעת ביום 16/6/12 התיי חסותה בכתב למכתב הזימון לשימוע (נספח ת/5 לתצהיר התובעת).

מעיון בפרוטוקול השימוע (נספח 6 לתצהיר הגב' סקלי) עולה כי התובעת סירבה להכיר בהתנהלותה הפסולה ולא לקחה כל אחריות על מעשיה.

וכך עולים הדברים מפרוטוקול השימוע:

"...
מסדה: את מקובעת , ומבוצרת בעמדות שלך. חבל, לא יכול להיות כזה פער בין מה שאת חושבת למה שאנחנו חושבים. השקענו בך המון כסף מתוך רצון להרוויח אחות, חבל.
אהובה: איך את מסבירה את זה שהעדפת להיות בסיעודי מורכב, ומצד שני את מתלוננת שקשה שם. למה את לא מסכימה לעבוד במעון?
אהובה: כל ההתנהלות שלך מעציבה אותי. אני רואה אותך מכינה תרופות לאט, בקצב שלך, בהתנהלות שלך "אם אספיק טוב, ואם לא אספי אז לא אספיק".
אני מסתובבת פה המון, ורואה את ההתנהלות שלך, אם היינו מתרשמים שיש לך רצון ואת משתדלת, ולא מספיקה, לא היינו אומרים מילה!
אבל אנחנו מתרשמים שאת לא מחויבת.
אהובה: שמחתי שסיגלית חזרה מהלימודים, חיכיתי לרגע ואני מאוכזבת אני חושבת שסיגלית יכולה להוציא מעצמה הרבה יותר.
סיגלית: אני שומעת רק אכזבה מצדכם, אני לא רואה שמישהו מכם מציע שיפור בתנאי העבודה, לפיכך אני לא יכולה להתחייב לעבוד יותר מזה.
מסדה: מדהים שאת לא לוקחת לעצמך שום אחריות, לצערי נתתי לך את מלוא ההזדמנויות בשימוע, קיבלת מראש את הבעיות, היה לך זמן ללמוד אותן ולהיערך עם התשובות, ולצערי את לא מביעה חרטה או רצון טוב. לפיכך, נמתין לשובה של אתי, נתייעץ איתה ונחליט האם להפסיק את עבודתך או לא. ידוע לך, על פי החוזה, שאם אנחנו מפטרים אותך, עליך להחזיר את כל הסכום.
סיגלית: כמה זמן זה יקח?
מסדה: כמה ימים."

53. התובעת הגדישה את הסאה שעה שגם לאחר השימוע וחרף הערות שהעירו בפניה הממונות עליה לא נתנה טיפול תרופתי לחולה במהלך משמרת לילה, כעולה ממכתבה של גב' הולנד מיום 8/7/12 (נספח 7 לתצהיר גב' סקלי; עדות גב' הולנד, עמ' 37, ש' 30 – עמ' 38, ש' 13).

54. יתר על כן, עוד בטרם נמסרה לתובעת ההחלטה בשימוע הפסיקה התובעת להתייצב לעבודה החל מיום 6/7/12, לטענתה מפאת מחלה (עדות התובעת, עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 16-19).

55. בד בבד, שלחה התובעת מכתב ביום 18/7/12, לפיו היא מבקשת לסיים את העסקתה ואינה מתכוונת לשוב לעבודה מחשש להתנכלות. עוד הודיעה התובעת, בטרם הנתבעת קיבלה כל החלטה בעניינה, כי היא רואה את עצמה כמפוטרת, וכפי שכתבה בכותרת מכתבה "פיטוריי על ידכם" (נספח 8 לתצהיר גב' סקלי).

יודגש, כי גם מכתב זה של התובעת, לא צורף לראיותיה.

56. גב' סקלי דחתה את טענות ב"כ התובעת לפיהן הנתבעת החליטה לפטר התובעת בעקבות השימוע והוסיפה כי הייתה ציפייה ותקווה שלאחר השימוע התובעת תיקח אחריות על מעשיה, כפי שעשתה לאחר הוצאת המכתב משנת 2009, וכך העידה:
"ש. עכשיו שמעתי. את אמרת קודם שיש עבירות קשות שעושות אחיות, ואמרת שיש דברים נוראים שאחיות עושות, עכשיו את אומרת שהחלטתם לפטר אותה בעקבות השימוע?
ת. לא. אני לא אמרתי את זה. אנחנו מאוד קיווינו שאחרי השימוע כמו המכתב אחרי 2009 שהיא תאסוף את עצמה, זה חלק מהכוונות של שימוע, שימוע לא בא רק במטרה לפטר, שימוע בא גם במטרה לתקן."
(עמ' 27 לפרוטוקול מיום 17/2/16, ש' 1-5).

57. בהמשך עדותה ציינה גב' סקלי עד כמה הייתה גמירות דעת מצד התובעת לסיים את עבודתה ב"עלה בנגב", כעולה ממכתבה מיום 18/7/12 וכעולה מהתנהלותה לאחר השימוע כאשר לא התייצבה לעבודה בסמוך לאחר השימוע ואף התחילה לעבוד במקום עבודה אחר בתקופה זו, ובלשונה:

"ש. ומתי פניתם אליה להגיד לה מה קרה בשימוע, את זוכרת? מה ההחלטה של השימוע?
ת. אני זוכרת שזה לא לקח כמה ימים אלא יותר. אני זוכרת שהתובעת הגיעה ל"עלה נגב" למסור מסמכים עם בגדי עבודה, היא כבר עבדה במקום אחר. אני זוכרת ואני גם רואה עכשיו שהיא זו שכתבה את המכתב ב-18/7 כי מאוד האיצה לה הדרך, ואני חושבת שזה מעיד מאלף מילים שהיא רצתה שנפטר אותה.
ש. אחרי השימוע לא אמרתם לה שום דבר, לא תמשיכי לעבוד, לא תמשיכי לעבוד בתנאים וזה במשך יותר מחודש.
ת. קודם כל כשעובד עולה לשימוע הוא ממשיך לעבוד כרגיל וגם אם מפטרים אותו הוא ממשיך לעבוד כרגיל את כל ימי ההודעה מראש, ולכן זה לא נראה לי רלוונטי. ההיפך, כל שכן לא היתה הודעה מראש, וכל שכן לא פיטרו, וזה עוד יותר מעיד על רצונה שיפטרו אותה וזה עוד יותר מעיד על התנהלותה שכן היא לא התייצבה לעבודה.
ש. ואני אומר לך שעד לפחות עד 10/7 היא כן התייצבה לעבודה?
ת. תראה לי, כולל הפנצ'רים.
ש. יש מכתב בנספח 7 לתצהיר שלכם שזה מיולי 2012, חודש אחרי השימוע, בזמן שהיא תלויה באוויר בין שמיים וארץ?
ת. קודם כל זה לא חודש. השימוע היה ב-19/6 וזה ב-5 וב-6 ליולי. לאן אתה מוביל אותי."
(עמ' 27 לפרוטוקול ש' 14-29).

58. כפי שציינה התובעת במכתבה מיום 18/7/12 (נספח 8 לתצהיר גב' סקלי), במועד כתיבת המכתב הנ"ל לא נתקבלה כל החלטה בעניינה "חלף חודש וטרם שמעתי מכם מטוב עד רע...".

59. כפי שהסבירו גב' סקלי וגב' הולנד בעדותן, במועדים הרלוונטיים אף אחת מהן לא קיבלה החלטה בדבר פיטוריה של התובעת. להיפך, הן המתינו לשובה של הגב' בן דיין, הממונה על גב' הולנד, על מנת לקבל החלטה, וקיוו בזמן הזה שהעובדת "תאסוף את עצמה" כפי שעשתה בעבר.

גב' הולנד העידה לעניין זה:

"אנחנו אחרי השימוע נתנו לה עוד חודש זמן, חשבנו שבעקבות השימוע, הרבה פעמים אחרי שימוע אנשים שומעים את ההערות ומתקנים את דרכם. סיגלית לא חשבה ככה...".
(עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 1-3).

60. עינינו הרואות, אצל הנתבעת לא הייתה גמירות דעת לפטר את התובעת. לעומת זאת, התובעת הביעה במכתבה מיום 18/7/12 רצון מפורש וחד משמעי לסיים את עבודתה והתנהלותה ממועד הוצאת מכתבה מחודש 2/2012, מלמדת על רצונה כי עז לסיים עבודתה בכפר.

61. כפי שפירטה גב' סקלי בתצהירה, בנסיבות אלה, כאשר טובת הדיירים בראש מעייניו של המעסיק, ולאור הודעת התובעת מיום 18/7/12 ממנה עולה כי אין לה כל אמון במערכת והיא מסרבת לשוב לעבודה בשל טענתה לכאורה להתנכלות וחשש לאיבוד רישיונה, וכן לאור הודעת התובעת כי היא רואה את עצמה כמפוטרת ומשהתובעת הסלימה את היחסים ועשתה כל שעולה בידה כדי לגרום לנתבעת לפטר אותה, החליטה הנתבעת לסיים את העסקתה של התובעת וביום 24/7/12 נמסרה לתובעת הודעה לפיה היא מפוטרת וכי פיטוריה ייכנסו לתוקפם ביום 24/8/12 (סעיף 23 לתצהיר הגב' סקלי, נספח 9 לתצהיר הגב' סקלי).

62. מכל הסיבות שפורטו לעיל, קל וחומר בשל הצטברותן, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת היא שזנחה והתפטרה מעבודתה והודעת הפיטורים שהוציאה הנתבעת הייתה פורמאלית בלבד.

63. למרות שהתובעת נדרשה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת היא נמנעה במכוון מלהתייצב לעבודה, כעולה ממכתבה של גב' סקלי מיום 29/7/12 ומכתב תשובת התובעת מיום 1/8/12 (נספחים 10 ו-12 לתצהיר הגב' סקלי). יודגש כי גם בנושא זה, התובעת לא צירפה לראיותיה מכתבה מיום 1/8/12, ולא בכדי.

64. במאמר מוסגר נציין כי טענות התובעת בנוגע להעדרותה מהעבודה לאחר קיום השימוע הם בבחינת תרתי דסתריי, שכן מחד טענה התובעת כי העדרותה בחודש יולי 2012 נבעה מפאת מחלה (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 18-19) ומאידך במכתבה מיום 18/7/12 טענה כי היא מונעת עצמה מלשוב לעבודה מחשש להתנכלות ומחשש לאובדן רישיונה לעסוק בסיעוד (נספח 8 לתצהיר הגב' סקלי).

65. על רקע קביעותינו כמפורט לעיל נפנה לבחינת תביעת התובעת והתביעה שכנגד.

תביעת התובעת

התביעה להפרש פיצויי פיטורים

66. מכל הסיבות שפורטו לעיל, קל וחומר בשל הצטברותן, אנו קובעים שהתובעת הפסיקה מיוזמתה את עבודתה בכפר ולחלופין כי התובעת הביאה בהתנהגותה לכך שהמעסיק נאלץ לסיים העסקתה.

67. פועל יוצא מכך, התובעת אינה זכאית להפרש פיצויי פיטורים, לא בסכום הנטען ולא בסכום אחר.

68. למעלה מן הדרוש נציין כי בהתאם לתחשיב המצוי בתצהירה של גב' פייג' שנתמך בעדותה של הגב' צביה סופר, ככל שהתובעת הייתה זכאית לפיצויי פיטורים אזי היא הייתה זכאית לסך 12,390 ₪, כאשר מתוך סכום זה 5,225 ₪ היו מצויים בקופת הביטוח (סעיפים 5-7, נספח 2 לתצהיר גב' פייג').

69. כללו של דבר: לנוכח המפורט, נדחית תביעת התובעת להפרש פיצויי פיטורים.

פיצויים בגין פיטורים שלא כדין

70. נוכח מסקנתנו לפיה העובדת עצמה, עוד בטרם המעסיק הספיק לקבל החלטה בעניינה, הודיעה כי היא רואה עצמה כמפוטרת ואף זנחה עבודתה תוך סירוב לתת הודעה מוקדמת על פי דין, למרות דרישה מפורשת של הנתבעת, ומשהמעסיק במכתבו מיום 24/7/12 נתן תוקף לאמור במכתבה של התובעת מיום 18/7/12, אזי הגענו לכלל מסקנה כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים וקל וחומר שאינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

71. לכך נוסיף כי הליך השימוע נערך כראוי ולא נפל בו פגם פרוצדורלי כלשהו. הנתבעת פירטה במכתב הזימון לשימוע טענותיה כלפי התובעת. מעיון במכתב התובעת מיום 16/6/12 (ת/5 לתצהיר התובעת) ומעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי ניתנה לתובעת הזדמנות נאותה לטעון טענותיה. מעיון במכתב התובעת ניתן ללמוד שהתובעת התייחסה לטענות שהועלו במכתב הזימון לשימוע והסבירה את עמדתה.

72. מהעדויות ומהראיות שהונחו בפנינו עולה כי הנתבעת לא קיבלה כל החלטה מראש כטענת התובעת, אלא הפוך מכך, ניתנה לתובעת אפשרות לתקן דרכיה לאחר ביצוע השימוע. זאת ועוד, במהלך השימוע הציע המעסיק לתובעת לעבור לעבוד במעון במקום המחלקה הסיעודית, אולם התובעת לא הביעה כל רצון לקבל ההצעה.

79. מהראיות שהונחו בפנינו נמצא כי למעסיק היה אינטרס אמיתי להשאיר את התובעת, ורצה "לקטוף את הפירות" נוכח התחייבותה של התובעת לעבוד 36 חודשים לאחר סיום לימודיה.

80. התובעת לעומת זאת, לא הייתה שבעת רצון וכאשר הגיעה השעה לפרוע את חובה בחרה שלא לכבד את התחייבותה ונקטה בכל דרך אפשרית על מנת לסיים עבודתה בכפר. התנהלותה פגעה לא רק בנתבעת אשר השקיעה בה רבות, אלא בדיירי הכפר, כאשר מדובר באנשים חסרי ישע והתנהלות התובעת כפי שפורטה בהרחבה לעיל, פגעה בעקרון היסוד של הכפר והוא שמירה על חיי אדם.

81. אשר על כן, תביעתה של התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית .

התביעה להפרשי שכר חודש יולי-אוגוסט 2012 (קיזוז הודעה מוקדמת)

82. במקרה דנן, התובעת היא שזנחה/התפטרה מעבודתה והודעת הפיטורים שנתן המעסיק הייתה פורמאלית בלבד.

83. יתרה מזו, הנתבעת דרשה כי התובעת תעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת עד ליום 24/8/12.

84. חרף האמור, התובעת סירבה ולא התייצבה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת כעולה ממכתבה מיום 1/8/12.

85. בנסיבות אלה, קוזז משכר חודש 7/12 סך של 6,468 ₪ בגין הודעה מוקדמת.

86. מדובר בקיזוז שנעשה כדין, בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א – 2001 ועל כן דין התביעה להפרשי שכר חודשי יולי 2012 - להידחות.

התביעה לגמול שעות נוספות שעות שבת ושעות חג

87. טענות התובעת באשר לרכיב תביעה זה, הינן כי על פי נספח ת/9 לתצהירה – "הצעה לתנאי שכר אחיות", סוכמו תנאי השכר לשעה לפי משמרות ונספח זה לא קובע תשלום שעות נוספות.
בתלושי השכר, על מנת שלא לעמוד בתנאי הדין, כינתה הנתבעת את שעות העבודה במשמרות "שעות תוספת".

אליבא דתובעת, כעולה מדו"חות הנוכחות (נספח ת/10 לתצהירה), עבדה שעות נוספות רבות, אולם לא קיבלה גמול שעות נוספות כדין.

התובעת טוענת כי העבירה את תלושי שכרה ודו"חות הנוכחות לרואה חשבון וזה ערך תחשיב מפורט על סמך המסמכים (נספח ת/11 לתצהיר התובעת).

כעולה מתחשיב רואה החשבון, חייבת הנתבעת לתובעת בגין רכיב תביעה זה סך של 23,810 ₪ (כולל דמי חגים).

88. הנתבעת הכחישה את זכאות התובעת לגמול עבור עבודה בשעות נוספות וטענה, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח זכאות זו.

אליבא דנתבעת, לתובעת שולם שכר עבודה ראוי, במסגרת תוספת המשמרות ששולמה לתובעת שולם לתובעת שכר עדיף ומשופר מהשכר שהגיע לה, לוּ הייתה הנתבעת משלמת לתובעת שכר בהתאם לקבוע בחוק.
זאת, הואיל ותוספת המשמרות תומחרה כך שהיא תכלול את התשלום בגין השעות הנוספות, שעות שבת ושעות חג.

מהתחשיב שערכה הנתבעת לתובעת שולם שכר גבוה ועדיף על השכר שהגיע לה על פי חוק ואף בתלושי השכר הופיעו הרכיבים כתשלומים בגין שעות נוספות ומאמץ מיוחד וכונו "שעות תוספת".

לפיכך, טענות התובעת כיום ובדיעבד לפיהן לא שולמו לה שעות נוספות, שבתות וחגים הן מחוסרות תום לב.

בשנת 2010 שונה תמחור המשמרות של האחיות בכפר, כך שהטבלה שצורפה על ידי התובעת כנספח ת/9 לתצהירה ועליה אף מבוסס תחשיב רואה החשבון מטעמה, אינה משקפת את תמחור המשמרות במהלך תקופת עבודתה. התובעת בחרה להציג בפני בית הדין מסמך ישן שאינו משקף את השכר ששולם לה במרבית תקופת עבודתה. על נספח ת/9 הנ"ל צוין במפרש כי מדובר ב"הצעה" לתנאי שכר לאחיות והוא אינו בעל תוקף משפטי מחייב (הנתבעת צירפה את הסכם האחיות לשנת 2010, העתק התחשיב מטעמה והעתק דו"חות הנוכחות של התובעת, נספחים 3-5 לתצהיר הגב' פייג').

הנתבעת הוסיפה כי תנאי עבודתה כמו גם שכרה באו לידי ביטוי בתלושי שכרה של התובעת, ותוספות השכר ששולמו לתובעת בגין משמרות הופיעו בתלושי השכר מלכתחילה כ"שעות תוספת" ולא היוו חלק משכר היסוד של התובעת. תוספות אלה שולמו בשל המאמצים והשעות הנוספות בהן נאלצו לעבוד האחיות כאשר בשנת 2010 שונתה צורת תמחור המשמרות.

89. לאחר עיון בכתבי הטענות של הצדדים, בחינת דוחות הנוכחות, תלושי שכרה של התובעת, תחשיבי הצדדים ועדויותיהם, הגענו למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היא זכאית להפרשי גמול שעות נוספות בעד שעות העבודה הנוספות. להלן נבאר מסקנתנו.

90. ראשית, נציין כי התובעת הציגה תחשיב ( ת/11) אשר לדבריה תומך בגרסתה, אולם התקשינו מאוד להתחקות אחר חישובים אלו וממילא אחר האפשרות ללמוד מהם.

91. התובעת לא ביארה במסגרת תצהירה, במסגרת עדותה בפנינו ואף לא במסגרת סיכומיה את תחשיביה. לכך נוסיף כי מעיון בת/11 עולה כי אין המדובר בחוות דעת רואה חשבון אלא בטבלאות אקסל בלבד, אשר רב הנסתר בהן על הנגלה.

92. שנית, באשר לנספח ת/9 לתצהיר התובעת, כפי שהעידו העדות מטעם הנתבעת, נספח ת/9, שעל בסיסו נערך, לכאורה, תחשיב התובעת, כלל אינו רלוונטי ואינו משקף את תנאי שכרה של התובעת. המסמך עליו מבססת התובעת את טענותיה נושא כותרת " הצעה" ואינו בעל תוקף משפטי מחייב.

93. התובעת לא פירטה ולא נתנה כל הסבר לגבי מהותו של המסמך ת/9, וכיצד הוא חל על יחסי הצדדים.

הנטל להוכיח תחולתו של נספח ת/9 שנושא כותרת " הצעה" מוטל על התובעת, התובעת לא השכילה להוכיח תחולתו של מסמך זה על הנתבעת.

94. שלישית, מקבלים אנו את הסבריה המשכנעים של גב' סופר ( כמפורט בתצהירה של גב' פייג'), בנוגע לתשלום בגין שעות נוספות, ולפיהם ככל שהתובעת עבדה שעות נוספות, שעות שבת ושעות חג, הרי שהתובעת קיבלה את שכרה גם עבור תוספת המשמרת וגם תגמול עבור שעות נוספות אלה.

הנתבעת צירפה כנספח 3 לתצהיר גב' פייג' תחשיב ממנו עולה כי תוספת המשמרות ששולמה לתובעת תומחרה כך שהיא תכלול את התשלום בגין השעות הנוספות, שעות שבת ושעות חג.

95. תחשיב הנתבעת תואם את פסיקת בית הדין הארצי בעניין למפל, אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון ( בג"צ 613/79 בתי זיקוק לנפט – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד (2) 317). בהתאם לפסיקה, ככל שמדובר בתשלום גמול שעות נוספות בעד שעות עבודה נוספות במשמרת, ולעובד משולמת תוספת משמרת, יש לכלול בשכר בחישוב גמול שעות נוספות גם את תוספת המשמרת.

96. תחשיב הנתבעת לא נסתר בעת עדותה של גב' סופר ( ר' עמ' 31 לפרוטוקול מיום 17/2/16, ש' 14-18)

97. מעדותה של גב' סופר ומתחשיב הנתבעת למדנו כי תוספת המשמרות והשעות הנוספות אשר שולמו לתובעת הופיעו בתלושי השכר וכונו " שעות תוספת" וכללו את התשלום בגין השעות הנוספות, שעות שבת ושעות חג.

98. מצורת החישוב אותה הציגה הנתבעת באמצעות נספח 3 לתצהיר גב' פייג', אשר הייתה סדורה, מובנת וקוהרנטית, נחה דעתנו כי הנתבעת אכן שילמה לתובעת את מלוא השכר תמורת עבודתה, לרבות תוספת משמרת, שעות נוספות, שעות שבת ושעות חג.

99. לנוכח כל האמור הרי שאנו דוחים את התביעה ברכיב זה.

פדיון חופשה שנתית

100. התובעת טענה כי על פי ערך יום חופשה נכון לחודש אוגוסט 2012, היתה חייבת הנתבעת לשלם לה סך של 1,987.97 ₪ עבור 6.03 ימי חופשה, בעוד שבפועל שילמה לה הנתבעת סך של 1,654 ₪ עבור פדיון חופשה, כך שהנתבעת נותרה חייבת לה סך של 334 ₪ (1987-1654 ₪).

101. הנתבעת טענה כי תביעתה של התובעת התיישנה ככל שהיא קודמת לחודש 3/2010.

לתובעת שולמה מלוא חופשתה השנתית במהלך יחסי העבודה ובתלוש האחרון שולם לה פדיון חופשה. בשנת 2010, בהתאם להסכם בין הצדדים, נפדו לתובעת 9 ימי חופשה כנגד השלמת שעות ההתנדבות שהתחייבה לתת בהסכם המלגה.
מחודש 8/2010 התובעת לא ניצלה את ימי החופשה שנצברו לזכותה בהתאם להיקף משרתה החלקי. לפיכך, במועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים עמדו לזכותה 6.03 ימי חופשה אשר נפדו על ידי הנתבעת בתלוש חודש 8/2012.

בחודש 8/2012 שולם לתובעת פדיון חופשה בסך 1654.99 ₪ בגין 6.03 ימים וסכום זה קוזז כנגד חובה של התובעת לנתבעת בגין ההלוואה. על כן, התובעת אינה זכאית לפדיון חופשה, לא בסכום הנטען ולא בסכום אחר.

102. התובעת מבססת חישוביה על יסוד היקף משרה מלאה בעוד שמרבית התקופה שמחודש 8/2010 ועד לסיום עבודתה, עבדה התובעת במשרה חלקית. גם בנושא זה לא מצאנו כל הסבר המניח את הדעת לתחשיב התובעת.

משהנתבעת שילמה לתובעת סך של 1654.99 ₪ עבור 6.03 ימי חופשה על יסוד שכר בהתאם להיקף משרה חלקי, דין תביעת התובעת לפדיון חופשה להידחות.

הפרשות לפנסיה

103. התובעת טענה כי הנתבעת לא הפרישה לפנסיה מיום 4/2/09 ( מועד תחילת עבודתה) ועד ליום 1/8/09. על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 735.90 ₪ (122.65 X6). בנוסף, על פי תחשיב התובעת ( ת/12), קיימים הפרשי חלק מעביד לפנסיה בסך 2,147.10 ₪, ובסך הכל 2,883 ₪ עבור הפרשות לפנסיה.

104. הנתבעת טענה כי הפרישה לתובעת הפרשות פנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה לפנסיה מקיפה במשק. לפיכך, בשנת 2009 היתה התובעת זכאית לפנסיה כעבור חצי שנה בלבד.

באשר להפרשות השוטפות – הנתבעת הפרישה גם על השעות הנוספות. לפיכך, לא זאת בלבד שהנתבעת הפרישה כדין אלא שהיא הפרישה בגין שכר גבוה באופן משמעותי מזה שהיה עליה להפריש בגינו. ככל שחישוב התובעת להפרשות לפנסיה היה נעשה על פי דין, היה עליה להשיב את ההפרשות העודפות ששולמו לה.

105. התובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי המצדיק הפרשות לפנסיה עבור התובעת החל מהיום הראשון לעבודתה.

עיון בצו ההרחבה הכללי במשק בדבר ביטוח פנסיוני, מיום 1/1/2008, מלמד, כי חובת הביטוח הפנסיוני תחול מהחודש השישי לעבודת התובעת.

לפיכך, יש לדחות טענות התובעת להפרשות פנסיוניות מיום 4/2/09 ועד ליום 1/8/09.

106. באשר להפרשות השוטפות, כעולה מחקירתה של הגב' סופר הנתבעת ביצעה הפרשות פנסיוניות על משרה מלאה לאחיות, למרות שהתובעת עבדה במרבית תקופת עבודתה במשרה חלקית וגם על שעות נוספות שבסיס שכר השעה היה 100% ( עמ' 30 לפרוטוקול מיום 17/2/16, ש' 12-20).

107. מעיון בתחשיב התובעת ת/12 מצאנו כי הוא מבוסס על מרכיב של שעות נוספות, כך שיש לדחות את תביעתה של התובעת ברכיב זה לרבות את תחשיבה בנספח ת/12 לתצהירה.

108. כללו של דבר, התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לפיצוי בגין חסר בהפרשות הפנסיוניות ועל כן דין תביעתה ברכיב זה – להידחות.

דמי חג

109. לטענת התובעת לא שולמו לה דמי חג במועדים הרלוונטיים.

110. מעיון בתלושי שכרה של התובעת עולה כי כאשר התובעת עבדה יום לפני ויום אחרי החג שולמו לה דמי חג. התובעת כלל לא לקחה בחשבון את העובדה שמשנת 2010 עבדה במשרה חלקית בלבד.

111. מתלושי השכר עולה כי ככל שהתובעת עבדה ביום חג שולם לה שכר מוגדל הזהה לעבודה במשמרות שבת. תשלום זה היה מגולם בתשלום ששולם לתובעת בגין עבודה במשמרת שבת, כמפורט בנספח 3 לתצהירה של גב' פייג'.

112. 27/5/2012 – חג שבועות, עבדה התובעת יום לפני ויום אחרי וקיבלה תשלום בגין חג המופיע בתלוש 5/2012.

1/10/2011, יום שני ראש השנה – לא עבדה בחג ולא יום לפני ויום אחרי, 8/10/11 – יום כיפור, עבדה יום לפני אך לא עבדה יום אחרי ולכן לא זכאית לדמי חג.

13/10/11 – חג סוכות – לא עבדה יום לפני. 20/10/11 – שמחת תורה, עבדה בחג ויום לאחריו לא עבדה. בגין העבודה בחג שולם שכר בתעריף חג.

113. כללו של דבר, לאור כל המפורט, הננו דוחים את תביעת התובעת לדמי חג.

התביעה שכנגד

114. סעיף 6.2.1 לנוהל הענקת המלגות קובע:

"באם יפסיק הסטודנט את עבודתו בכפר בתקופת ההתחייבות, הסטודנט מתחייב להחזיר את הסכום היחסי של המלגה. לדוגמא: אם תקופת ההתחייבות הינה 3 שנים, והסטודנט הפסיק את עבודתו אחרי 1.5 שנים, יחזיר הסטודנט 50% מהמלגה".

115. סעיף 6.2.2 לנוהל הענקת המלגות קובע:

"באם תופסק עבודתו של הסטודנט ע"י מנהלת הכפר בתקופת ההתחייבות, בשל התנהגות לא ראויה, או עבירת משמעת, הסטודנט מתחייב להחזיר את סכום המלגה שקיבל".

116. סעיף 15 ( א) לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970, מקנה לצדדים לחוזה את הכוח לקבוע את שיעור הפיצוי לצד הנפגע במקרה הפרה, בלא הוכחת נזק.

117. בעניינינו טוענת הנתבעת ( התובעת שכנגד), כי חוזה ההלוואה קבע פיצוי מוסכם במקרים בהם מפרה העובדת, הנתבעת שכנגד בענייננו, את חוזה העבודה ולא עומדת בהתחייבות לתקופת עבודה של 36 חודשים.

בתביעתה בפנינו מבקשת הנתבעת ( התובעת שכנגד), להפעיל את תניית הפיצוי המוסכם בחוזה ההלוואה ולחייב את הנתבעת שכנגד בתשלום הפיצוי המוסכם.

118. לטענת הנתבעת שכנגד, היא השלימה את לימודיה, לא הפסיקה עבודתה, ועבודתה הופסקה על ידי הנתבעת, מבלי שעברה עבירת משמעת או התנהלה שלא כראוי ועל כן אין מקום לתביעה שכנגד.

119. נאמר מיד, כי לאור האמור בפרק העובדתי, דין התביעה שכנגד להתקבל. נחזור ונציין לעניין זה, כי מקובלת עלינו גרסת הנתבעת ( התובעת שכנגד) לפיה, התובעת הפסיקה את עבודתה בכפר בדרך שיש לראות בה התפטרות ובכל מקרה קמה לנתבעת הזכות להשבה של סכום המלגה ששולם לתובעת. כפי שפירטנו לעיל, סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת היה מהלך מתוכנן היטב, כאשר התובעת עשתה כל שלאל ידה על מנת לחמוק מלמלא אחר חלקה בהסכם.

120. נדגיש כי בעניין דומה נפסק ( ראה: ע"ע (ארצי) 1137/04 יואב כהנה – מעוז חברה לביטוח בע"מ) שאין מניעה במצבים בהם מימן המעסיק הכשרה מקצועית/לימודים בתמורה להתחייבות להעסקה לתקופה מוגדרת, לתת תוקף לתניה חוזית של פיצוי מוסכם, ככל שקיים יחס נאות בין הפיצוי הנדרש מהעובדת לבין עלות לימודיה.

121. יוצא מכאן כי התובעת שכנגד זכאית לפיצוי הקבוע בחוזה ההלוואה.

122. התובעת שכנגד שלחה מכתבי התראה לנתבעת שכנגד, אולם הנתבעת שכנגד לא השיבה למכתבים אלה.

123. אשר על כן, הננו מחייבים את הנתבעת שכנגד להשיב לתובעת שכנגד סך של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד.

ברם, מסכום הפיצוי (30,000 ₪) יש להפחית 4 חודשים בהם הועסקה הנתבעת ש כנגד לאחר סיום לימודיה , 32 חלקי 36 חודשים, תקופת ההתחייבות לעבודה רצופה = 26,666 ₪. כמו כן יש להפחית הסך של 7,812.81 ₪ ש קוזז לתובעת בשכר אוגוסט 2012 .

לפיכך, על הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד הסך של 18,853₪ בגין הפרת חוזה ההלוואה/מלגה.

לסכום האמור, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר

124. לאור האמור לעיל, תביעת התובעת על כל רכיביה נדחית.

125. התביעה שכנגד מתקבלת, כך שעל התובעת ( הנתבעת שכנגד) לשלם לנתבעת ( התובעת שכנגד), סך של 18,853 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום המלא בפועל.

126. משהתקבלה התביעה שכנגד ונדחתה תביעת התובעת, תשלם התובעת הוצאות הנתבעת בסך 7,500 ₪ בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין .

127. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ז, (13 יוני 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר משה זיכרמן
נציג ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

מר חיים נחשוני
נציג ציבור (מעסיקים)

קלדנית: רות רחמים