הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 10124-01-16

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור (עובדים): מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (מעסיקים): מר משה חסון

התובעת:
טכנו מיסבים בע"מ, (ח.פ. 511719346 )
ע"י ב"כ: עו"ד חזי יעל

-
הנתבע:
יצחק חייבטוב, ( ת.ז.-XXXXXX099)
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר מלכי-אור

פסק דין

לפני בית הדין תביעה של חברה לקביעה הצהרתית ולפסיקת פיצויים בגין נזקים שגרם עובד לכאורה בשל הפרת חובת סודיות, אי-תחרות וגניבת לקוחות; וכן לפיצויי החברה בגין נזקים שנגרמו לכאורה מאירוע תקיפה של העובד כנגד עובד אחר במסגרת העבודה.

עובדות
הנתבע, מר חייבטוב יצחק ( להלן – העובד) הועסק אצל הנתבעת ( להלן – החברה) החל מתאריך 1.4.2010 ועד לתחילת חודש 11/2015 ( להלן - תקופת העסקה).

העובד הוא מסגר במקצועו.

יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו, בהודעת העובד על התפטרותו בתאריך 1.11.2015.

לאחר ובסמוך לסיום העסקתו, החל העובד לעבוד בחברה מתחרה בשם חברת מרק ע.ש. תעשיות ואחזקה בע"מ ( להלן – החברה המתחרה).

השאלות שבמחלוקת
האם זכאית החברה לפיצויים בגין הפרת חובת סודיות ובכלל זה " גניבת לקוחות" והפרת התחייבות לאי-תחרות מצד העובד, ככל שאכן התקיימו הפרות אלו. ככל שכן, באיזה שיעור.

האם התקיים אירוע תקיפה של העובד כנגד עובד אחר במסגרת העבודה בחברה. ככל שכן, האם זכאית החברה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה, ככל שנגרמו לה, בגין אירוע התקיפה הנטען. ככל שכן, באיזה שיעור.

דיון
טענות הצדדים: חובת הסודיות ואי - תחרות
החברה טוענת כי העובד התחייב בתחילת העסקתו שלא יתחרה בה, לא יפנה אל לקוחותיה ולא יעשה שימוש בסודותיה המסחריים בתקופה שלאחר סיום העסקתו. לגרסתה, התחייבויות אלו היוו בסיס להעסקתו בלעדיהם לא הייתה החברה מעסיקה אותו וחושפת בפניו את הנתונים והסודות העסקיים שלה. עוד טוענת החברה כי בגין התחייבויות אלו, קיבל העובד תמורה מיוחדת.

חרף ההסכמות האמורות, נודע לחברה כי העובד עשה שימוש בסודות העסקיים " הכמוסים" שלה ושל " הקבוצה", לאחר סיום העסקתו אצלה, על מנת להתחרות בהן באופן ישיר תוך שהחל לעבוד אצל אחת " המתחרות הקשות". כך נטען. בתוך כך גורסת החברה כי העובד פנה גם באופן ישיר ללקוחותיה, תוך שימוש בידע ובנתונים הסודיים אותם צבר אצל החברה לאורך תקופת עבודתו. התנהלות זו, מהווה - לגרסת החברה - הפרת כל דין לרבות חובות הנאמנות והסודיות להן העובד מחויב בהתאם להסכם העסקתו והתחייבותו לאי תחרות.

בנסיבות אלו, מבקשת החברה כי בית הדין ייתן סעד הצהרתי וסעד כספי, להלן: (א) צו הצהרתי המורה לעובד לחדול ממעשיו האמורים; (ב) פסיקת פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין נזקים ישירים שנגרמו לחברה מעזיבת לקוחותיה לחברה המתחרה ואובדן הכנסותיה.

יוער כי לגרסת החברה, העובד הועסק אצלה בתפקיד מסגר-מנהל ייצור עד לסיום יחסי העבודה ביניהם, וכי מדובר בתפקיד בכיר הדורש אמון רב שיש בו חשיפה ל"קרבי החברה" ומשום כך נדרשת התנהלות ניהולית ומתן דוגמא אישית מצדו.

העובד מכחיש את טענות החברה ובכלל זה את חתימתו על ההסכם המדובר, משאינו זוכר כי חתם עליו וטוען כי אין לו העתק מההסכם. לכך מוסיף העובד כי קיימת האפשרות שבהזדמנות מסוימת עם קבלתו לעבודה או לאחר מכן, התבקש לחתום על מסמך מבלי שהובהר לו כי המדובר בהסכם זה הכולל התחייבות על אי תחרות וחובת סודיות.

העובד גורס כי השכר המוצע בהסכם שהוגש על ידי החברה הוא בסך 40 ₪ לשעה. שכר העולה על השכר שקיבל העובד בתחילת העסקתו שהינו בסך 30 ₪ לשעה. העובד סבור כי השכר ששולם לו אינו כולל תמורה מיוחדת בגין ההתחייבויות הנטענות – חובת הסודיות ואי תחרות - שכאמור לא הוצגו לו מעולם וממילא לא יכלו להיות בסיס להעסקתו. עוד טוען העובד כי אף לו התחייב בהתחייבויות הנטענות, אין לייחס להן משקל בשים לב לפסיקה כי " לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, לכשעצמה, משקל רב." (164/99, פרומר – רגארד בע"מ (1999). על כן, לגרסתו, משלא ניתנה כל תמורה מיוחדת עבור ההתחייבות ומשאין פגיעה בסודות המסחריים של החברה, התניה בהסכם אינה אכיפה.

וממילא, לגרסתו, כלל לא נחשף לנתונים ולסודות העסקיים של החברה ואינו עושה שימוש בסודות העסקיים שלה או " הקבוצה" (שלא ברור מכתב התביעה מי היא אותה קבוצה) ואינו מתחרה בחברה. לטענתו, הוא משמש כיום בעבודתו כעובד מהשורה ואינו משפיע על פעילות מעסיקתו בצורה מהותית. עוד נטען כי החברה אינה טורחת לפרט מהם הסודות העסקיים שבהם נעשה שימוש ואיך העובד עושה בהם שימוש, ולא בכדי. בהקשר לתפקידו, טוען העובד כי עבד אצל החברה כמסגר המבצע בפועל עבודות מתכת, כאשר בשל ניסיונו פיקח הוא על עבודתם של עובדים אחרים, מבלי שהייתה לו סמכות ניהולית כלפיהם. כך נטען כי העובד לא שימש בתפקיד בכיר או ניהולי בחברה ולא הכיר את דרכי עבודתה של החברה מעבר לידע הבסיסי של כל עובד.

באשר לטענה ל"גניבת" לקוחות, טוען העובד כי לא פנה ללקוחות של החברה וודאי שלא תוך שימוש בידע ובנתונים סודיים שלה שממילא אינם ברשותו. העובד סבור כי לא בכדי החברה אינה מציינת ולו לקוח אחד שעזב אותה לאחר סיום העסקת העובד ואינה מפרטת את הנזק שנגרם לה, למעט הערכה בלבד.

באשר לסעד הפיצוי המבוקש בגין הנזק הישיר, גורס העובד, כי מדובר " במספר שבדתה התובעת מלבה" ואין מדובר בנזק אמתי.

לאחר שבחנו את מכלול החומר המצוי בתיק - ובכלל זה את כתבי הטענות מטעם הצדדים, העדויות והראיות שהובאו לפני בית הדין ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ובהתאם לחוק ולפסיקה - נחה דעתנו כי דין התביעה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.

חובת סודיות
בסעיף 11 להסכם העסקה, אותו צירפה החברה לתביעתה (וכן כנספח ד' לתצהיר מטעמה) , נקבע מהי ה"התחייבות לשמירת הסודיות" החלה על העובד כלפי החברה, כדלקמן:

"א. במשך תקופת העסקתו ולאחריה, מתחייב העובד שלא להעביר לאחר ולא לעשות שימוש במידע השייך לחברה ובמידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו אצל החברה ו/או בקשר עמה ואשר אינו נחלת הכלל.
ב. העובד מתחייב לשמור על סודיות בכל הקשור לעסקיה ולענייניה של החברה ולא לפגוע בדרך כלשהי במוניטין של החברה.
ג. העובד מתחייב שלא לשמור בחזקתו ולא להוציא מתחום מפעלה ו/או משרדיה של החברה ציוד ו/או חומר כלשהו ו/או מסמכים מכל מין וסוג שהוא, בכתב, במדיה מגנטית ובכל אמצעי שימור אחר, אלא לצורך עבודתו.
ד. עם סיום עבודתו, ישיב העובד באופן מיידי כל ציוד, חומר ומסמכים כאמור לחברה.
ה. במשך שנה 1 מיום הפסקת עבודתו אצל החברה, תהא הסיבה לכך אשר תהיה, לא יעסוק העובד בכל עיסוק ולא ייתן כל שירות העלול להעמידו ביחסי תחרות עם החברה או בניגוד אינטרסים עמה, באזור הדרום אלא אם ניתנה לכך הסכמתה של החברה מראש ובכתב.
ו. העובד מסכים בזאת במפורש כי הקביעה בדבר קיום יחסי תחרות או ניגוד אינטרסים לצורך סעיף זה תהיה באופן בלעדי בידי החברה."

בנוסף, צורף להסכם ההעסקה האמור נספח הקרוי "נספח סודיות" (צורף כנספח ד' לתצהיר מטעם החברה במסגרת הסכם ההעסקה ), המפרט מהם החובות שחלות על העובד במסגרת התחייבותו לשמירה על סודיות בסעיף א' לנספח . הנספח גם מתייחס להתחייבות לאי תחרות, אי שידול וקניין רוחני.

העובד טוען כאמור כי לא זכור לו שהוחתם על הסכם שכזה, וכי יכול להיות שהוחתם על מסמך מסוים בלא שהוסבר לו כי מדובר בהסכם זה הכולל הסכם סודיות ותניית אי תחרות. בהסכמים שהובאו לפנינו מצאנו כי העובד חתם על ההסכמים הכוללים תניות אלו. בין כך ובין כך, גם אם לא היה ספק בנוגע להסכמות הצדדים בדבר חובת הסודיות החלה על העובד כלפי החברה, האחרונה לא הוכיחה לפנינו כי העובד הפר את חובת הסודיות כפי שהיא נדרשת בחוק ובפסיקה. ונסביר להלן.

סעיף 5 ל חוק עוולות מסחריות, מגדיר מהו "סוד מסחרי" או "סוד" אשר עליו חלה חובת הסודיות, כדלקמן:

" מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו ; "

אומנם הגדרה זו בחוק היא לצרכי חוק עוולות מסחריות, אולם הפסיקה אמצה ההגדרה בין היתר גם למערכת יחסי העבודה. בעניין זה נקבע בבית הדין הארצי לעבודה בפסק דין המנחה בסוגיית סודות מסחריים ותניית אי-תחרות בעניין צ'ק פוינט (ע"ע (עבודה ארצי) -164/99, דן פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד בע"מ, לד(1999) 294 (1999)) (להלן - פסק דין צ'ק פוינט) מהו סוד מסחרי, כדלקמן:

" "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של " סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של " סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר " סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי".

החברה לא עמדה בנטל המוטל על שכמה להוכיח מהו המידע הקונקרטי הנטען, שהעובד העביר לחברה המתחרה, אשר מהווה " סוד מסחרי" או "מידע" שחלה עליו חובת הסודיות על פי דין. אלא החברה הסתפקה בכתב תביעתה בתיאור כללי ובטענות כלליות בהקשר זה. בתצהירו הצהיר מר משה אלמקיס, הבעלים ומנהל החברה (להלן – הבעלים או המנהל) כי העובד נקלט לעבודה עם ניסיון בהרכבת דלתות, חלונות, מעקות ופריטי מסגרות פשוטים וכי טרם להעסקתו אצל החברה הוא כלל לא עסק במסגרות של חלקים מורכבים ולא הכיר את תחום התעשייה הכימית ומפעלי התרופות כלל. טענה זו לא הוכחה ולא הובאה תשתית המלמדת מדוע עיסוק במסגרות של חלקים מורכבים או עיסוק בתחום התעשייה הכימית או מפעלי תרופות , הוא סוד מסחרי או מידע חסוי במסגרת תחום עיסוק זה.

אומנם נקבע בפסיקה כי קיימים מצבים בהם גם שימוש במידע שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי" אולם מהווה מידע קונפידנציאלי של המעסיק, עשוי להיחשב כהפרה של חובות האמון ותום הלב (ע"ע 2912-11-10 מנחם מן – ספיר ספרינט בע"מ (14.11.11 ); ע"ע 15/99 ספקטור – דיירקס (21.04.05) (להלן – עניין ספקטור). אולם, אין זה המקרה בענייננו. שכן, לא ברור כיצד סוג המידע הנטען בענייננו – כמו העיסוק במסגרות של חלקים מורכבים או עיסוק בתחום התעשייה הכימית – נכנס לגדר "מידע קונפידנציאלי" אשר מסירתו או עיסוק בו בחברה המתחרה עולה כדי הפרת האמון וחובת תום הלב (עניין ספקטור).

עוד ציין הבעלים במסגרת תצהירו בזו הלשון כי " הסודות המסחריים כפי שכונו על ידי איציק בכתב ההגנה זה למעשה היכרותו עם הלקוחות שלנו וצרכיהם" וכי העובד הקים מחלקה חדשה בחברה המתחרה; לאחר הצטרפותו של העובד, החברה המתחרה החלה לעסוק בעבודות עיבוד שבבי שדורשות עבודת מסגרות - דבר שלא היה קיים טרם לכן בחברה המתחרה, וזו עבדה רק בעבודות עיבוד שבבי שלא דורשות עבודת מסגרות. כך הוצהר כי העובד רכש מערך זהה למכונות של החברה מהספק שלה וצייד את החברה המתחרה בכל.

גם כאן לא ברור ולא הוכח מדוע עבודות עיבוד שבבי הנטענות או רכישת מערך מכונות זהה לזה שלך החברה, הם בגדר מידע שחלים עליו חובות הסודיות או שהם בגדר מידע קונפידנציאלי אשר עיסוק בו עולה כדי הפרת אמון של העובד. לא הובאה תשתית המלמדת ומבססת גרסת החברה לעניין זה. כך גם לא הצביעה החברה על רשימת לקוחות מסוימת שהיוותה סוד מסחרי.

באשר ללקוחות החברה, הצהיר עוד המנהל כי העובד הכיר את כל לקוחות החברה וצרכיהם והיה חשוף לכל המידע לגביהם. שכן, הוא היה הנציג בפגישות עם הלקוחות ( והמנהל היה מצטרף אליו לעיתים) והיה בקשר עמם לבחירת החומרים והכמויות ולגבי מכשירים ומכונות לצורך ביצוע העבודה המוזמנת והיה חלק מרכזי בהכנת הצעות המחיר, כך נוצר אף קשר חברי בינו לבין הלקוחות. העובד למעשה ניהל את המסגרייה באופן עצמאי והיה מעורה בכל המסגרות במפעל והיה נוכח במרבית תהליכי העבודה והיה חשוף לכל המחירים, השרטוטים שעליהם רשומים שמות הלקוחות ואופן ביצוע ההצעות. כך הצהיר המנהל. עוד הדגיש המנהל כי העובד הכיר את המק"טים של הפריטים החוזרים ודרישות הביצוע כולל חומרי גלם ומחיר המכירה ואת כל טכנולוגית הייצור וכי מדובר במידע רגיש אשר לגרסתו מהווה סוד מסחרי.

כאמור, החברה לא הצביעה על רשימת לקוחות כלשהי המהווה מידע שחובת הסודיות חלה עליו ובכלל זה לא הוכיחה לפנינו מי הם הלקוחות שהעובד הכיר ונוצר ביניהם קשר חברי והלה " גנב" אותם לטובת החברה המתחרה. כך גם לא הוכח כי העובד היה חשוף לפרטי הלקוחות ולמחירים שהוצעו להם ו/או לשרטוטים שהיו חשופים בפניו אשר גילה אותם לכאורה לחברה המתחרה. גם על דוכן העדים המנהל לא היה מעוניין למסור רשימת לקוחות מסודרת לעניין זה בטענה כי " אינו רוצה לערב פה את הלקוחות" שכן הוא צריך להתפרנס מהם וכלשונו " אני לא יכול לשרוף את הענף שאני יושב עליו" (פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.18, עמ' 6 ש' 25-31; עמ' 7 ש' 1-4). אומנם בהמשך עדותו עלו מספר שמות מצומצם של חברות שההכנסות מהן לחברה ירדו כנטען בתקופה מושא התביעה כגון: חברת כי"ל, חברת רותם אמפרט, תרכובות ברום ( פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 7 ש' 22-31; עמ' 8 ש' 25-30), אולם לא הוכחה הירידה הנטענת בהכנסות וגם לא הוכח כי הטעם לכך הוא מעבר של הלקוחות לקבלת שירותים מהחברה המתחרה.

העובד גם הכחיש בעדותו כי היה בקשר עם לקוחות החברה וכי היו לו מספרי הטלפון של הלקוחות וטוען כי לא דיבר עם הלקוחות שהגיעו לחברה המתחרה בענייני עבודה שאינם מתפקידו אלא שאל לשלומם בלבד כשראו האחד את השני (פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 25 ש' 10-25).

מכאן, נוכח האמור, נשמט הבסיס לטענה בדבר גניבת לקוחות כהפרת חובת הסודיות.

עוד יצוין כי המנהל הצהיר שלאחרונה נודע לו שהפריט " מסנן זירקונים" אשר אותו ייצרה החברה באופן בלעדי, הוצע ליזם ( שהיה לקוח של החברה) על ידי החברה המתחרה במחיר נמוך מהמחיר הנקוב אצלה כבר עשר שנים וכי לא ברור מה מידת הנזק של החברה בשל כך. ולהלן עדותו לעניין זה:
" ש. לגבי הגירסה שמסרת לעניין הזרקונים, מי היזם שהזמין את הזרקונים?
ת. פריקלאס היה קונה אצלי פלטות של זירקוניות מיוחדות שאני הייתי מרתך אותם ולימדתי את הנתבע איך לרתך. מסגריית המרכז לא עובדת עם זרקוניות ולא עם כלום.
ש. למה לא הבאת את פריקלאס?
ת. מה זה להביא את פריקלאס, זה מפעל עם 2000 עובדים, אני לא יכול להביא. ברגע שאני מזמן לקוח מהמפעל אני לא יכול לעבוד יותר עם המפעל הזה. מניסיון אני אומר את זה. אף אחד לא רוצה להיכנס לסיפורים של אנשים אחרים.
ש. אתה מספר פה סיפור שאתה אומר שהנתבע פנה ללקוח והציע לו מסנן זרקונים מאיפה אתה יודע את זה?
ת. אני שאלתי במפעל מה קרה שאת העבודה אתם לא שולחים אלי יותר, הם אמרו שהם נותנים את העבודה בע.ט. איפה שעובד איציק, הם נתנו מחיר קצת יותר זול ממך ולקחו את העבודה.
ש. מי אמר לך את זה?
ת. מי שאחראי על העבודה שם.
ש. שם?
ת. אני לא רוצה לערב את האנשים האלה. אני יודע בוודאות מי זה האנשים, אני יכול להגיד לך בוודאות ששאלתי את יוסי קונרד, הוא אמר שמי שמקבל עכשיו את העבודה זה ע.ט. הלקוח שלך.
ש. אבל מסתבר שגם מתוך 2000 איש בפריקלאס אתה יודע בכל זאת מי האיש?
ת. בטח, אני עבדתי מול פריקלאס 20 שנה ואני מחזיק את חומרי הגלם של הריתוך, אני מחזיק את הפחים, איך אני לא אשאל?".
(פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 7 ש' 1; עמ' 8 ש' 1-19)

ואילו העובד העיד לעניין זה, כדלקמן:
" ש. אתם מוכרים פילטרים לפריקלאס?
ת. מה זה פילטרים?
ש. מסנני זרקונים, אתם מוכרים לפריקלאס?
ת. אני עד עכשיו לא עשיתי את זה.
ש. אבל חברת מרק מכרה לפריקלאס מסנני זרקונים?
ת. לא. אני לא עשיתי מסנני זרקונים ואני לא יודע אם מרק מבצעת עבודות כאלה.
ש. בידי תמונה שאתה עובד על מסנני זרקונים במרק?
...
ש. תאשר לי שאתה עובד אצל מרק במסגריה שהקמת על מסנני זרקונים?
ת. (מעיין בתמונה) אני משחיז, זה מה זה זה מסנן?, זה לא מסנן זה קופסה. אתה ראית פעם מסנן?
ש. במסגריה מסתובבים לפעמים מסננים?
ת. פעם אחת הזמינו מסנן והלקחו אותו, אני לא יודע לרתך את הזרקונים.
ש. אז למה פנו אליכם?
ת. חשבו שאנחנו יודעים לרתך, אבל אני לא יודע לרתך את הזרקונים. זה ריתוך מיוחד.
ש. אני מציג בפניך תמונה של החלק שהעבירו אליכם?
ת. אני לא ריתכתי את זה, הביאו שפיץ אבל לא כזה.
ש. כשאמרת קודם " שאנחנו יודעים לרתך"...
ת. אני לא יודע לרתך זרקונים. יש לנו שם רתך. חשבו שאנחנו לא חשבו שזה אני. גם אצלו אני לא ריתכתי, יש לו רתך."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 23 ש' 13-32; עמ' 24 ש' 1-4)

הנה כי כן, מעדויות הצדדים נוכחנו לראות כי החברה אינה עומדת בנטל ההוכחה לבסס גרסתה גם ביחס לעבודה המיוחדת לכאורה לעניין ייצור זרקונים שהחברה בלבד עסקה בה לטענתה, והעובד מנגד מציג גרסה אחרת לפיה הוא כלל אינו מבצע על העבודה הנטענת בקשר לייצור זרקונים ועדותו לא נסתרה על ידי החברה משלא הוכיחה אחרת. מכאן, שנשמט הבסיס לגרסת החברה ולהצהרותיו של המנהל גם לעניין זה.

מסיכום האמור עד כה, מצאנו שלא הוכחה טענת החברה להפרת סוד מסחרי או מידע חסוי מצד העובד. משכך, ממילא נשמט הבסיס לטענה כי נגרם לחברה נזק כלשהו בגין הפרת חובת הסודיות הנטענת. החברה לא הוכיחה את הנזקים הנטענים, זאת על אף שהיא תובעת פיצויים בהיקף ניכר ובחלוקה לא ברורה של הנזקים הנטענים. ראוי לציין בשלב זה כי יש צדק בטענת העובד כי כבר לאחר שבועיים מסיום העסקתו, החברה טענה שנגרם לה נזק בשיעור אותו היא אף תבעה לאחר תקופה ארוכה יותר מבלי ששיעור הנזק עלה. כפי שניתן לראות, במכתב התראה מטעם החברה לקראת נקיטת הליכים מיום 16.11.2015 (נספח ב' לתצהיר העובד) ובכתב התביעה שהוגש ביום 6.1.2016, כמעט חודשיים לאחר המכתב, מופיעים אותם סכומי נזק מבלי שאלו עלו בחלוף הזמן ממועד מכתב ההתראה . דבר המלמד על חוסר עקביות, חוסר קוהרנטיות ומטיל ספק במהימנות התביעה ומחזק את המסקנה כי אין בסיס לסכומי הנזק שנתבעו.

אף מעדותו של הבעלים, ניתן ללמוד כי אין בסיס אמתי לנזק ולפגיעה הנטענת בהכנסות החברה בשל הפרת חובת הסודיות, ולהלן עדותו לעניין זה:
" ש. כתבת שכי"ל הקטין את העבודה מולכם באופן משמעותי למה לא צירפת אסמכתאות לכך?
ת. אני יכול למסור אסמכתאות, אין לי בעיה בכלל, אני יכול לצרף דוחות של מס הכנסה.
ש. שם רואים את ההבדל בהכנסות מכי"ל?
ת. כן.
ש. כשאתה מתכוון לכי"ל, זה כי"ל עצמה או חברות אחרות?
ת. אין ישות כזאת כי"ל, כי"ל זה מספר קבוצות כגון מפעלי ים המלח, מגנזיום, ברום, פריקלאס, רותם.
ש. איך אתה יודע שהסיבה בירידה בהזמנות מכי"ל היא הנתבע?
ת. (חושב), אני יכול להראות לך במסמכים שפריקלאס היה רוכש אצלי ב-200,000 ₪, והיום הוא לא רוכש אצלי כלל, הכל עבר לע.ט. תשאל את הנתבע, הוא ע.ט.
....
ש. לגבי כי"ל, לגבי תרכובות ברום הייתה ירידה בהכנסה בגלל איציק?
ת. לפני שאיציק הלך לחברה השנייה אני הייתי מבצע את כל חלזונות ההזנה בתרכובות ברום. איציק יודע בדיוק על מה אני מדבר. הם הם לקחו את החלזונות והעבירו אותם לחברה בה איציק עובד כיום.
ש. גם רותם אמפרט?
ת. גם רותם אמפרט. לא את הכל, אבל תלוי באיזה דברים."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 7 ש' 22-32; עמ' 8 ש' 1-30)

הנה כי כן, הבעלים אומנם מעיד כי לאחר המעבר של העובד לחברה המתחרה, היו ירידות בהכנסותיה של החברה היות ולקוחותיה עברו לקבל שירותים אצל החברה המתחרה. אולם, אין הוא מציג מסמכים המאמתים את הירידות הנטענות בהכנסות החברה, למרות שהבעלים מוסר בעדותו הנ"ל כי הוא יכול לעשות כן.

כך, לא הובאו לעדות הגורמים שמסרו לבעלים לטענתו כי החברה המתחרה (באמצעות העובד) מציעה להם מחירים זולים יותר עבור קבלת אותם שירותים שהיא מספקת. יצוין כי בעובדה שהחברה לא הביאה מסמכים או עובדים או את הגורמים המוזכרים בעדות הבעלים (למשל מר יוסי קונרד המוזכר בעדותו, פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 8 ש' 15) כדי לבסס טענותיה, יש כדי לפעול לרעתה ולהטיל ספק בגרסה כי התקיימה ירידה בהכנסותיה ונגרם לה נזק לאחר ועקב מעברו של העובד לחברה המתחרה. זאת בהתאם לפסיקה כי אי הבאת ראיות ו/או עדים רלוונטיים שיכולים לתמוך בגרסת צד, פועלת ומחלישה גרסתו ומובילה למסקנה כי לולא הובאו הראיות היו פועלים כנגדו ולטובת הצד שכנגד (עא 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה (4) 651 (12.09.1991); ע"פ 277/81, שלום הלוי נ' מדינת ישראל , לח (2) 369 (26.03.1984) .

גם כשנשאל המנהל כיצד הגיע ל"נזק הישיר" בסך 50,000 ₪ עליו הצהיר, תשובותיו לא היו מניחות את הדעת ובעדותו היה דווקא כדי לחזק את גרסת העובד. להלן העדות כלשונה:
" ש. מפנה לסעיף 65 לתצהירך, איך הגעת לסכום הזה?
ת. זה לדעתי חישובים שאנחנו עשינו בדיוק כמה המחזור ירד אצלנו ביחס למה שהיינו מרוויחים. למחזור שהיינו עושים.
ש. לא הבאת את המחזור?
ת. לא.
ש. לפני שהגשתם את התביעה, עו"ד בכור פנה בשמכם לאיציק במכתב, נכון?
ת. אני לא זוכר.
ש. אני מציג בפניך את המכתב שצורף לתצהיר הנתבע?
ת. (מעיין), כן.
ש. תאשר לי בבקשה שגם בו מצויין סכום של 50,000 ₪?
ת. נכון.
ש. המכתב הזה נושא תאריך שהוא שבועיים אחרי תאריך סיום עבודתו של הנתבע?
ת. נכון.
ש. אתה יכול להסביר לי איך בזמן הזה ידעתם כמה ירד המחזור?
ת. בעת כתיבת המכתב לא ידענו כמה ירד המחזור, אבל ידענו שזה ירד אפילו יותר מזה.
ש. אז מתי זה ירד ב-50,000 ₪?
ת. עד לא מזמן, עד החודשים האחרונים."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 9 ש' 31; עמ' 10 ש' 1-16)

בהמשך לעדותו זו, עולה מהדברים שמסר הבעלים ואישר כי גם בתביעה נוספת שהגישה החברה כנגד עובד אחר, נתבעו אותם הסכומים ממש בגין אותן העילות כבענייננו ( פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 10 ש' 17-32; עמ' 11 ש' 11-20). דבר זה מחזק את המסקנה כי התביעה הוגשה ללא בחינה אמתית של הנזקים שנגרמו לכאורה לחברה, ולא בכדי לא הוגשו מסמכים המעדים על הנזקים הנטענים. זאת ניתן ללמוד גם מאופן בו הציגה החברה את הסעדים הנתבעים תוך יצירת כפילות בעילות התביעה וכפועל יוצא מכך הכפלת הסעד והנזק הנתבע ( תשלום בסך 50,000 ₪ פיצויי בגין נזק ישיר; תשלום בסך 50,000 ₪ פיצויי בגין הפרת חובת הסודיות ואי-תחרות ובגין נזק מהפגיעה בתדמית החברה ושמה הטוב; תשלום בסך 50,000 ₪ פיצויי ללא הוכחת נזק בגין הפרת הסכם עבודה).

כך או אחרת, לא הוכח כי נגרם לחברה נזק כלשהו עקב עבודתו של העובד בחברה המתחרה. בסופו של יום, לא הוכח כי העובד חשף את תחומי עיסוקה של החברה ולקוחותיה.

בסיכום הדברים, לא הוכח כי העובד הפר את חובת הסודיות החלה עליו בהתאם לחוק ולפסיקה, או שהתנהגותו בהקשרים אלו נוגדת את התחייבויותיו כלפי החברה בכפוף לדין, כשם שלא הוכח כי נגרם לחברה נזק כלשהו.

אשר על כן, התביעה לפיצוי ישיר ו/או עקיף בכל הקשור להפרת חובת סודיות, דינה להידחות. וזו נדחית בזאת.

תניית אי-תחרות
החברה טוענת כי העובד הפר את תניית אי-התחרות, המעוגנת בסעיף 11 (ה) להסכם העבודה ואת חובות הנאמנות שהוא חב כלפיה. זאת מהטעם שלאחר התפטרותו החל העובד לעבוד אצל החברה המתחרה.

בסעיף 11(ה) להסכם העסקה נקבע כך: "במשך שנה 1 מיום הפסקת עבודתו אצל החברה, תהא הסיבה לכך אשר תהיה, לא יעסוק העובד בכל עיסוק ולא ייתן כל שירות העלול להעמידו ביחסי תחרות עם החברה או בניגוד אינטרסים עמה, באזור הדרום אלא אם ניתנה לכך הסכמתה של החברה מראש ובכתב".

כך גם בסעיף ב' לנספח הקרוי "נספח סודיות" שצורף להסכם ההעסקה האמור (נספח ד' לתצהיר מטעם החברה), מפורטת התחייבות העובד לאי תחרות.

השאלה העומדת לפנינו היא , האם בחירת העובד לעבוד בחברה המתחרה מהווה הפרת תניית אי-התחרות המזכה את החברה בפיצויים.

בפסק דין צ'ק פוינט, קבע בית הדין הארצי בנוגע לאפשרות הגבלת עיסוקו של עובד לאחר סיום העסקתו, כי נקודת המוצא היא שאין תוקף לתניה חוזית כזו המגבילה את עיסוקו של העובד. בהתאם, נקבע כי על מעסיק המבקש להגביל את חופש העיסוק של העובד מוטל הנטל להוכיח כי תניית אי-התחרות באה להגן על אינטרס לגיטימי והיא סבירה בנסיבות העניין.

עוד נפסק כי איסור תחרות בהסכמים של יחסי עבודה ומניעת תחרות לכשעצמן, אינן אינטרס לגיטימי שיש להגן עליו לטובת המעסיק. שכן, התחרות היא חלק מהדינמיות של חיי המסחר ואין הצדקה להגביל את חופש העיסוק של העובד רק כדי למנוע אי-תחרות בפני עצמה במעסיק (ע"א 6601/96AES SYSTEMS ואח' נגד סער ואח' (28.08.00)). להבדיל מכך, נקבע בפסיקה כי סוד מסחרי, שיטת עבודה ייחודית או פטנט (להבדיל מאינטרס המעסיק לאי-תחרות שאינה מוגנת) ייחשבו כאינטרס לגיטימי של המעסיק שיש להגן עליו משימוש (פסק דין צ'ק פוינט).

בהלכה הפסוקה נקבעו אמות מידה ויסודות שעל המעסיק להוכיח, כתנאי לתוקפה של תניית אי-תחרות, וכתנאי למתן תרופות בשל הפרתה (פסק דין צ'ק פוינט; ע"א 6601/96AES SYSTEMS ואח' נגד סער ואח' (28.08.00); ע"ע 2912-11-10 מן – ספיר ספרינט (14.11.11); ע"ע 457-09 הדיה – אדטו ואח' (28.10.11); בג"ץ 9182/11 הדיה – בית הדין הארצי לעבודה ואח' (25.12.11)).

במסגרת זו, נקבע בין היתר כי על מנת שיינתן תוקף לתניית אי-תחרות, על המעסיק להוכיח כאמור קיומו של "אינטרס לגיטימי" המצדיק את הגבלת חופש העיסוק של העובד. כך, למשל, על המעסיק להוכיח קיומם סודות מסחריים שבהם מחזיק העובד; הכשרה מיוחדת; תמורה מיוחדת שניתנה לעובד בעד התחייבותו שלא להתחרות במעסיקו; או הפרת חובות תום הלב והאמון החלות על העובד. בנוגע לסודות מסחריים, נקבע כי בהוכחתם אין די, ועל המעסיק להראות כי אי-הגבלת עיסוקו של העובד כרוכה בהסתברות סבירה לפגיעה ממשית בסוד. לשון אחרת, על המעסיק הקודם להוכיח נסיבות המצביעות על אפשרות סבירה שהעובד ישתמש בסודות שבידיו במסגרת עבודתו אצל המעסיק החדש, וכי אם יעשה כן ייפגע עסקו של המעסיק הקודם באופן ממשי (פסק דין צ'יק פויינט).

על רקע ההלכה הפסוקה ועל בסיס הראיות שהובאו לפנינו, החברה לא השכילה להוכיח אינטרס לגיטימי המצדיק הגבלת עיסוקו של העובד ודי בכך כדי לדחות את טענותיה בהקשר להפרת התחייבות לאי-תחרות והגבלת עיסוקו של העובד. בכלל זה, החברה לא הוכיחה כי קיים אינטרס לגיטימי קונקרטי עליו היא מבקשת לשמור, אלא זו טענה בכלליות ובעלמא כי לאחר סיום העסקתו אצלה, העובד עושה שימוש בסודותיה העסקיים " הכמוסים" שלה ושל " הקבוצה" על מנת להתחרות בהן באופן ישיר תוך שהחל לעבוד אצל אחת המתחרות שלה.

כפי שקבענו לעיל, החברה לא הוכיחה קיומם של סודות מסחריים בהם מחזיק העובד שחלה עליהם חובת הסודיות על פי דין. בשים לב לכך שעדותו של הבעלים היא הראיה המרכזית שהציגה החברה בתמיכה לטענתה בדבר הפרת תניית אי-התחרות, הרי שעל בסיס ראיות החברה לא ניתן לקבוע כי בעת שהחל העובד לעבוד אצל החברה המתחרה, הוא החזיק בידיו סוד מסחרי קונקרטי של החברה. על החברה היה להוכיח כי בעת ניתוק יחסי העבודה, העובד החזיק בידיו מידע קונקרטי, אשר באותה העת היווה " סוד מסחרי", או לכל הפחות היווה מידע קונפידנציאלי ראוי להגנה – וזאת היא לא הוכיחה.

כך גם לא הוכח שהעובד קיבל הכשרה מיוחדת, אשר יכולה להוות אינטרס לגיטימי להגבלת עיסוקו של העובד על ידי החיוב לאי-תחרות. בהקשר לכך, המנהל הצהיר כי במהלך שלוש שנים הכשיר את העובד שעות רבות וכן הדריך אותו בכל סוגי הריתוכים לכל סוגי הפריטים ( עשרות פריטים). כך טען המנהל כי הדגים בפני העובד כל סוג עבודה שנדרש כולל הסבר מפורט לרבות בחירת החומר המסוים, כלי העבודה הנדרשים, המכונות המתאימות, טכנולוגיית העבודה המסוימת וייעוד החלק – סביבת העבודה אצל הלקוח המסוים. עוד הצהיר כי השקיעו בשכר מומחים בתחום שהעניקו לעובד הכשרה אישית בתחום הריתוך ובשכר מדריך שהעניק לעובד, לאחר קורס אישי, תעודת רתך ותעודת מפעיל עגורן ( תעודות שלא היו לעובד טרם לכן). המנהל הדגיש בתצהירו כי העובד הגיע ללא ניסיון וללא הכשרה תאורטית בתחום המתכות האצילות ( ולא פשוטות) אשר הריתוך שלהן מצריך מיומנות רבה וטכנולוגיית ייצור ספציפית לכל סוג של תהליך. כך הצהיר המנהל כי הכשרת העובד עלתה עשרות אלפי שקלים בשנה.

חרף הצהרותיו של המנהל כי ניתנה לעובד הכשרה מיוחדת, לא הובהר הכיצד הכשרה זו היא שונה ומיוחדת מהכשרה רגילה של כל עובד בתחום עיסוקו של העובד ככלל ועובד בחברה בפרט. כך, מסר המנהל בעדותו כי גם לעובדים נוספים ניתנה אותה הכשרה שניתנה לעובד בתחום ( פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 5 ש' 25-28). החברה לא ביססה גרסתה כי השקיעה משאבים מיוחדים בהכשרת העובד מעבר לנדרש בתחום ודומה כי מומחיותו ומיומנותו של העובד בתחום המסגרות צמחו לו מניסיונו גם במקומות עבודה קודמים טרם העסקתו אצל החברה, וממהלך העבודה הרגיל אצל החברה. לא התרשמנו ולא שוכנענו כי ניתנה לעובד הכשרה מיוחדת, העולה כדי אינטרס לגיטימי המצדיק את הגבלת עיסוקו של העובד.

כמו כן, לא הוכח שניתנה לעובד תמורה מיוחדת בעד התחייבותו שלא להתחרות במעסיקו. המנהל הצהיר כי העובד קיבל שכר של מסגר מתחיל בתחילת העסקתו בסך 30 ₪ וכך גם אישר בעדותו כי זהו שכר הולם למסגר מתחיל לפי תנאי השוק ( פרוטוקול דיון מתאריך 2.7.17, עמ' 9 ש' 3-4). כך הצהיר כי לאחר מכן עלה שכרו של העובד ל-35 ₪ ו- 40 ₪ לשעה בהתאם לתנאי השוק שמקבל מסגר מוסמך. עוד הצהיר המנהל כי לקראת סיום העסקתו, קיבל העובד 50 ₪ לשעה בהתאם לשכר המקבל מסגר מומחה בתנאי השוק הרגילים, ובעדותו אישר כי זהו שכר ההולם לשכר של מסגר מיומן ( פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 9 ש' 5-6).

להלן עדות המנהל כלשונה:
" ש. תסכים איתי ש-30 ₪ לשעה זה שכר שהוא נמוך למסגר?
ת. היום או לפני 5 שנים? אם זה לפני 5 שנים זה מחיר מאוד הוגן בהתחשב בכך שקיבלתי אותו מבלי שהוא היה בעל ידע בתחום שלנו.
ש. כלומר זה שכר הולם למסגר מתחיל.
ת. כן.
ש. ו-50 ₪ לשעה זה שכר הולם למסגר מיומן?
ת. כן".
( פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 8 ש' 31; עמ' 9 ש' 1-6)

מתצהירו ועדותו של המנהל מתבהרת ומתחזקת דווקא גרסת העובד כי השכר שקיבל בגין עבודתו אינו בגדר תמורה מיוחדת בעד התחייבות לאי-תחרות, אלא מדובר על שכר רגיל המתאים לתנאי השוק בהתאם לניסיונו של העובד.

בשים לב לדברים אלו, אנו סבורים כי לא ניתנה לעובד תמורה מיוחדת עבור התחייבותו לאי תחרות והגבלת עיסוקו ולכל הפחות לא הוכחה כזו.

בסיכומם של הדברים, אנו קובעים כי אין תוקף לתניית אי-התחרות. שכן, החברה לא השכילה לעמוד בנטל להוכיח קיומו של "אינטרס לגיטימי" המצדיק את הגבלת חופש העיסוק של העובד. בכלל זה לא הוכיחה קיומם סודות מסחריים שבהם מחזיק העובד; לא הוכיחה כי אכן ניתנה לעובד הכשרה מיוחדת או כי שולמה לו תמורה מיוחדת בעד התחייבותו שלא להתחרות בחברה.

נוכח האמור, תביעת החברה לפיצויי בגין הפרת התחייבות לאי-תחרות מצד העובד – נדחית. בכלל זה, נדחית התביעה למתן צו הצהרתי המורה לעובד לחדול ממעשיו.

תקיפת עובד
החברה טוענת כי לקראת סיום העסקתו, העובד תקף עובד אחר שהועסק אצלה. בעקבות כך, העובד מצוי בביתו תקופה ארוכה - דבר שגרם לחברה נזקים כבדים לרבות אובדן הכנסות והשבתת העבודה במפעל. בנוסף, נטען כי אירוע זה יש בו כדי לערער את יציבות יחסי העבודה בחברה ובכך גרם לה העובד גם נזקים עקיפים.

לפיכך, זכאית החברה לגרסתה בגין הנזק הישיר והעקיף בגין אירוע התקיפה, לפיצויים בסך 20,000 ₪.

העובד מכחיש כי תקף את עובד האחר בחברה וכן הוא מכחיש את הנזק שנגרם לה לכאורה בגין התקיפה הנטענת. לגרסתו, טענת החברה כי כבר שבועיים לאחר התקיפה הנטענת נגרם לה נזק של 200,000 ₪ בשל התקיפה, וגרסתה כי אף תקופה לאחר מכן העובד עודנו מצוי בביתו ובכל זאת הנזק נותר באותו סכום ולא התווסף כל נזק - מלמדות כי בפועל לא נגרם לחברה כל נזק.

בנוסף, טוען העובד כי החברה אינה מצביעה על המקור לחובתו לשפות אותה על נזקה. יתר על כן, ממילא מדובר בתביעה נזיקית שאינה מצויה בגדרי הסמכות של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24( א)(1) סיפא לחוק בית הדין לעבודה. התביעה בנוגע לתקיפה אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

טענות הצדדים ועדויותיהם היו סותרות ולא מבוססות כשלעצמן, בין אם טענות החברה ובין אם טענות העובד, ולא התבהרו לפני בית הדין נסיבות אירוע התקיפה הנטען. כך בעדותו, העובד מכחיש את אירוע התקיפה ומוסר " אני לא נגעתי בו, אני בן אדם לא אלים, אולי נראה כזה אבל אני לא אלים" (פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 21 ש' 29-30). יחד עם זאת, הדברים הנוספים שמסר בעדותו בנוגע להתרחשויות באותו היום של התקיפה הנטענת, היו סותרים, ועדותו הייתה מבולבלת ולא סדורה באופן שהדברים שמסר אינם מתיישבים האחד עם השני, ומטילים ספק במהימנותו של העובד לעניין זה ( פרוטוקול הדיון מתאריך 2.7.17, עמ' 20 ש' 26-32; עמ' 21 ש' 1-28).

אולם, ממילא, החברה לא הוכיחה את הנזקים הנטענים בגין תקיפת העובד האחר הנטענת ובכלל זה לא הביאה לעדות את העובד האחר שהותקף לכאורה או עדים לתקיפה ולנזק הנטען כדי לבסס גרסתה. אף שהעובד עצמו טען באופן מעורפל ודומה כי גילה טפח והסתיר טפחיים ועדותו לא הייתה מהימנה לעניין זה, אין בכך כדי להטיל עליו חבות לשלם נזקים נטענים שנגרמו לכאורה לחברה אשר לא הוכחו על ידה בגין התקיפה הנטענת.

בנסיבות אלו, יש מקום לדחות גם רכיב תביעה זה. ולכן התביעה נדחית לעניין זה.

סוף דבר
התביעה נדחית במלואה.

משנדחתה התביעה, תשלם החברה לעובד הוצאות משפט בסך 8,500 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין לידיה. ככל שלא ישולם הסכום במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, (28 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

מר משה חסון
נציג ציבור (מעסיקים)