הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ס"ק 5847-11-15

לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל
נציגת ציבור עובדים גב' פסה מרקוביץ
נציג ציבור מעסיקים מר יאיר כפיר

המבקשת:
חברת נמל אשדוד בע"מ, (ח.פ.-513569772)
ע"י ב"כ: עוה"ד חיה ארמן מיכל הברפלד ורפאל סבג

-
המשיבים:
1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
2.ועד עובדי תפעול חברת נמל אשדוד
3.ועד עובדי ציוד מכני חברת נמל אשדוד
ע"י עוה"ד הילה זקס ומורן פרידמן
4.חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ ,
ע"י עו"ד דרור גל
5.מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד שלומי ירדן – פרקליטות מחוז דרום

פסק דין

1. תחילתו של הליך זה הוא בבקשת חברת נמל אשדוד לתת צו מניעה כנגד השביתה בה נקטו המשיבים 1 – 3 וזאת לפי סכסוך עבודה שהוכרז בטענה כי המבקשת מבצעת עבודות "נמליות" לצורך הקמת הנמל החדש, שלא על ידי עובדי הנמל. בפסק דיננו אשר ניתן ביום 8.11.15 כהחלטה זמנית וביום 16.11.15 קיבלה תוקף של פסק דין קבענו כי:

"יש להחיל בענייננו את ההלכה שנפסקה בפסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת קישון מזרח וכי העבודות המבוצעות על ידי קבלן ההקמה, ואשר בגינן ביקשו העובדים להכריז סכסוך עבודה, אינן בגדר עבודה נמלית "קלאסית" המסורה לעובדי הנמל, כי אם בבחינת עבודות הקמה של הנמל החדש, המסורות לאחריותה של חנ"י ולקבלן ההקמה ואין לכפות עליהם ביצוען על ידי עובדי חברת נמל אשדוד. לפיכך, אין בביצוע עבודות אלו על ידי קבלן ההקמה ולא על ידי עובדי חברת הנמל, הפרת הסכמים קודמים או מיקור חוץ כטענת עובדי הנמל ואין להתיר את השביתה בה פתחו העובדים.

עם זאת, ככל שיהיו עבודות פריקת וטעינת מטעני ייבוא וייצוא, שהינן בבחינת עבודה נמלית, אלה יבוצעו על ידי עובדי נמל אשדוד, ובלבד שאינן עבודות שהן בבחינת הקמה ופיתוח התשתית לבניית הנמל החדש. כך עולה גם מסיכום הדברים שהושג בין הצדדים ביום 10.3.15 (נפסח 3 לבקשה). בכלל זה, וכעולה מעמדת חברת הנמל עצמה, ככל שקבלן ההקמה יבחר לייבא טובין הדרושים לקמת הנמל דרך נמל אשדוד, תיחשב פעילות זו כ"עבודה נמלית" המסורה לעובדי הנמל."

בהמשך קבענו כי:

"ערים אנו למסמך הסיכום שנחתם בין הצדדים ביום 10.3.15 לפיו עבודות של פריקת וטעינת מטענים עבור הנמל החדש תבוצע על ידי עובדי הנמל. עם זאת, יש לפרש מסמך זה לאורו של פסק הדין בעניין מזרח קישון, שניתן לאחר חתימת מסמך זה, ככזה המתייחס לעבודות נמליות בלבד. טענת המשיבים כי ביצעו עבודות שאינן במסגרת כתב ההסמכה של חברת הנמל, כגון פריקת שטחי מזון של חוות הדגים ופעולות הקשורות לקידוחי חברת נובל אנרג'י, וכי בשונה מפסק הדין בעניין קישון מזרח, שם בוצעו ברציף קישון מזרח גם עבודות שלא על ידי עובדי הנמל, הם ביצעו את כל העבודות ברציף בהתאם למסמך הסיכום מיום 10.3.15 אינה יכולה לסייע בידיהם, שכן לא הוכח בפנינו, באיזו מסגרת הפעולות שביצעו העובדים לטענתם נעשו על ידיהם, האם במסגרת מסחרית כזו או אחרת של חברת נמל אשדוד אם לאו והאם הללו כללו עבודות שאינן נמליות, ובהחלט ייתכן שוני מהותי בין העבודות הללו לבין העבודות שהינן מושא ההליך שבפנינו, כפי שנקבע בפרשת קישון מזרח באשר לפעילות עובדי הנמל במסגרת מיזמי הגז. עם זאת וכפי שקבענו לעיל, בהתאם למסמך זה, ככל שיהיו עבודות פריקת וטעינת מטעני ייבוא וייצוא שהינן בבחינת עבודה נמלית , ואינן בבחינת הקמת ופיתוח תשתיות הנמל החדש, הללו יבוצעו על ידי עובדי הנמל. בכלל זה, וככל שקבלן ההקמה יבחר לייבא טובין הדרושים לקמת הנמל דרך נמל אשדוד, תיחשב פעילות זו כ"עבודה נמלית" המסורה לעובדי הנמל".

2. על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי. בית הדין הארצי נתן תוקף של פסק דין בעס"ק 66389-11-15, בהסכמת הצדדים להסדר הבא:

"בשלב זה של הדיון בערעור, דומה שבית הדין קמא התייחס לפסק דין קישון מזרח ויישם אותו מבלי ששמע הוכחות ומבלי שדן בנסיבות ובמשמעות סיכום הדברים מה- 10.3.15 לאור זאת.
לפיכך יש לעמוד על אומד דעת הצדדים ביחס לאותו סיכום, ואומד דעת הצדדים באותו סיכום ניתן להיות מוסק גם מהאופן בו הצדדים פעלו מחתימת אותו סיכום ועד לאוקטובר 2015. לשם כך, צריך להביא ראיות כדי לקבוע טיבו של אותו סיכום ועל פי טיבו של אותו סיכום והשאלות הכרוכות בכך, ניתן להחליט בהיבט המשפטי האם יש מקום או לא ליתן צו לגבי העיצומים.
בנסיבות האלה, מוצע כי מצד אחד ימשיכו העובדים בעבודה כסדרה, אולם מאידך יוחזר הדיון לבית הדין קמא לקיום הדיון באמור לעיל. בית הדין קמא יוכל לדון בכל טענה של הצדדים הנוגעת למסמך מיום 10.3.15 והשלכותיו. הדיון יקוים בהקדם האפשרי.
במקביל, מוצע לצדדים לנסות להגיע להידברות ביניהם על מנת להסדיר את העניין שלא דרך פסיקה לדין של בית הדין קמא".

3. לאור האמור לעיל השאלה העומדת להכרעתנו עוסקת בשאלת אומד דעת הצדדים ביחס לסיכום הדיון בין הצדדים מיום 10.3.15 (להלן – הסיכום מיום 10.3.15) - האם כטענת המבקשת מדובר בסיכום דיון להסדר הפן הבטיחותי והתפעולי של פריקת מטען מסוג חדש שהגיע לנמל, סיכום שהוא סיכום ספציפ י למטען ספציפי זאת ותו לא או - שמא המדובר בהסכם עקרוני במסגרתו התחייבה החברה, כי כל העבודות הנוגעות להקמת הנמל החדש יבוצעו על ידי עובדי הנמל ומשכך, פעלו המשיבים כדין עת הכריזו על סכסוך עבודה והחלו בשביתה.

4. בטרם נפרט את טענות הצדדים בקשר לסיכום הדיון ומשמעותו, נפרט את העובדות הרלבנטיות כפי שפורטו על ידינו בהחלטה מיום 8.11.15:

א. המבקשת, חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן – חברת נמל אשדוד) היא חברה ממשלתית שפועלת כחברת נמל בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק רשות הנמלים והספנות, התשס"ד – 2004 (להלן – חוק הנמלים) ובהתאם לכתב הסמכה שניתן לה ונחתם על ידי שר האוצר ושר התחבורה.

ב. בחברת נמל אשדוד מועסקים כ-1,300 עובדים, המאוגדים ב-11 נציגויות שונות כאשר המשיבה 1 היא ארגון העובדים היציג של כל עובדי חברת נמל אשדוד.

ג. חברת נמל אשדוד הוסמכה כחברת נמל בשטח התפעולי של נמל אשדוד, על מנת ליתן שירותי נמל לפי כתב הסמכה, אשר מפרט את שירותי החובה של הנמל. בכתב ההסמכה שניתן לחברת נמל אשדוד נמנים שירותי החובה של הנמל ובהם "ניטול מטענים והחסנתם". הצדדים מסכימים כי ככל שהפעולה עוסקת ב"ליבת העיסוק" של עובדי הנמל, קרי פריקת מטענים והטענתם הדורשות רשומות מכס ושטר מטען, היא תבוצע ותמשיך להיות מבוצעת על ידי עובדי חברת נמל אשדוד, ברציף מפוקח מכס כנדרש, שכן זוהי עבודת נמל קלאסית.

ד. המשיבה 4, חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע"מ (להלן – חנ"י), אמונה כאמור על פי חוק הנמלים, על קידום ופיתוח נמלי ישראל, ובכלל זה גם על הנמל החדש, בהתאם להחלטות הממשלה השונות.

ה. כפי שתיאר בית הדין הארצי לעבודה בעס"ק 18139-04-15 חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ ואח' נגד הסתדרות העובדים הכללית ואח' (להלן – פרשת קישון מזרח) -
"עד שנת 2005 הופעלו נמלי ישראל במסגרת רשות הנמלים שהיתה תאגיד סטטוטורי. בשנת 2005 נערך שינוי מבני בפעילות נמלי ישראל שעוגן בחוק רשות הנמלים והספנות, התשס"ד – 2004." חוק הנמלים קבע וחילק את סמכויות הפיקוח, הפיתוח והתפעול של הנמלים כך שסמכות הפיקוח על הנמלים ניתנה לרשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה; סמכות פיתוח ותשתיות הנמלים ניתנה לחברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן – "חנ"י") ותפעול הנמלים הופקד בידי חברות הנמל הממשלתיות כל אחת בתחומה, ובענייננו חברת נמל אשדוד. "לאחר שנת 2005 קיבלה הממשלה החלטות שונות בנושא פיתוח תשתית נמלית נוספת ורפורמות שונות בעניין אופן הפעלתה [...]. בחודש אוקטובר 2012 פורסם השלב הראשון במכרז להקמת תשתית הנמלים החדשים באשדוד ובחיפה. ביום 3.7.2013 פורסם השלב השני במכרז להקמת תשית הנמלים החדשים וכן השלב הראשון במכרז לתפעול הנמלים החדשים. נוכח פרסום המכרזים הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בחודש יולי 2013 והודיעה על כוונתה לקיים שביתה בנמלי הים באשדוד ובחיפה" סכסוך זה נדון בבית הדין הארצי לעבודה שקבע "כי על המדינה מוטלת חובת הידברות עם נציגי העובדים בנוגע להשלכותיה של ההחלטה בדבר הרפורמה בנמלים על תנאי עבודתם של העובדים וביטחונם התעסוקתי של העובדים [...] וכי עד למיצוי הליך ההידברות עובדי הנמלים ימשיכו לעבוד כרגיל, בעבודה מלאה, תקינה וסדירה". בהחלטות נוספות קבע בית הדין הארצי "כי על הצדדים להמשיך בהידברות, בתום לב ובהגינות [...] ושאין להקפיא את מכרזי הנמלים החדשים במקביל לניהול ההידברות בין הצדדים [...] ". ביום 27.11.13 קבע הממונה על ההגבלים העסקים בהתאם לסמכותו על פי סעיף 43(א)(6) לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח – 1988 כי חנ"ח וכן חברת נמל אשדוד בע"מ מהוות יחד קבוצת ריכוז במתן שירותי נמל, וכי כל אחת מחברות הנמל היא חברה בקבוצת ריכוז. בהמשך לקביעה זו. נתן הממונה הוראות לחברות הנמל. בין היתר, נקבע בהחלטת הממונה כי חברת הנמל לא תפעיל נמל ולא תיתן שירותי נמל בכל מקרקעין, מסוף או רציך אחרים שאינם מופעלים על ידה אותו יום לצורך מתן שירותי נמל בכל מקרקעין מסוף או רציף אחרים, שאינם מופעלים על ידה כיום לצורך מתן שירותי נמל, עד תחילת תקופת ההסמכה של מפעיל חדש, אלא אם ניתן אישור מראש ובכתב מאת; חברת הנמל, בין בעצמה ובין באמצעות אחרים, לא תנקוט בכל פעולה שיש בה כדי לסכל, להפריע או להקשות על כניסתו לשוק או פעילותו של מפעיל חדש שלא בדרך של תחרות לגופו של עניין. כמו כן צוין בהחלטה כי כל ספק בדבר פרשנותן או תחולתן של ההוראות יובאו להכרעת הממונה."

ו. כאמור לעיל, ביום 10.3.15 נחתם מסמך סיכום דיון בנושא "פריקה וטעינה של מטענים עבור הנמל החדש" לפיו ימשיכו עובדי הנמל לעסוק בפריקה וטעינה של מטענים, גם עבור הנמל החדש (נספח 3 לבקשה) וזו לשונו של מסמך הסיכום מיום 10.3.15:

"לשכת ראש מחלקת תפעול
סיכום דיון בנושא: פריקה וטעינה מטענים עבור הנמל החדש
נכחו: משה סויסה – סוכן אוניה קמור
מאיר עמר, גדי בוטבול, מרק גדז', עמי מרלי ודני שטרית – מהנמל

  1. הדיון נערך במשרדו של מאיר עמר ובהזמנתו.
  2. בעבודה עם מנוף קבלן או מנוף אוניה, יוזמן צוות עבודה מלא.

3.צוות העובדים כולל – מנופאי + מחליף, מלגזן, אתת, 5 סווארים ומנהל עבודה.
4. צוות העובדים יקשרו את המטען ברציף.
5. הצוות ינוהל על ידי מנהל העבודה.
6. הצוות יקשור את המטען על פי הנחיות האתת בתאום עם נציג בעל המטען.
7. בעת עבודת הרכבת החלקים יעבוד צוות עובדי הנמל עם עובדי הקבלן בשיתוף פעולה.
8. הצוות יעבוד על פי כל כללי הבטיחות, לפי הנחיות מהנדס בטיחות נמלי.
9. הפרמיה שתשולם לעבודה זו תהיה שעה תמורת שעת עבודה.

בברכה
דני שטרית
מ"מ ראש מחלקת תפעול".

כאמור לעיל, שאלת אומד דעתם של הצדדים ופרשנותו של מסמך הסיכום מיום 10.3.15 היא העומדת להכרעה בהליך שלפנינו.

5. לטענת המבקשת אין לראות בסיכום מיום 10.3.15 משום סיכום עקרוני וכי לא היתה כל כוונה ליצור שינוי מצב או חידוש מכל סוג שהוא לגבי אופי פריקת וטעינת מטענים במסגרת אותו דיון וכי כל המאפיינים של סיכום הדיון מצביעים אף על ההפך מכך שכן: משתתפי הדיון לא היו מוסמכים להתחייב בשם החברה לתנאי עבודה וסדרי עבודה חדשים; לא ניתן ללמוד מסיכום הדיון לגבי המטען עליו נדון באותו דיון לגבי מטענים/ציודים אחרים; תכלית הדיון נועדה להסדיר את הפן הבטיחותי והתפעולי של פריקת המטען; הוכח כי עובדי החברה זומנו מראש לפריקת המטען הספציפי שנדון באותו דיון עת המדובר במטען עם שטר מטען וממילא אין בכך חידוש; אופן פריקת המטען עם עובדי קבלן מוכיח כשלעצמו כי מדובר בסיכום ספציפי ולא בבחינת הסכמה לפריקת מטעני נמל חדש עם עובדי קבלן חיצוני; סיכום הפרמיה לאותו מטען אף הוא ספציפי ולא סיכום כללי;

לטענתה סיכום הדיון מיום 10.3.15 היה סיכום ספציפי שדן בפריקת חלקי הדוברה שהיוו מטען שהיה צורך להתייחס אליו ספציפית ואין לצקת לו כל הסכמה עקרונית כי עובדי החברה יפרקו בעתיד את כל הציוד שאינו נושא שטר מטען הקשור לנמל החדש.

6. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי למעשה הדיון מיום 10.3.15 היה דיון תפעולי בטיחותי אותו יזם מהנדס הבטיחות בחברה לבקשת סוכן האנייה, בבקשה להסדיר את פריקת הדוברה וחלקיה ולא כטענת המשיבה לפיה עובדי החברה הם שפנו לחברה בדרישה לבצע את פריקת המטען; כי בחברה מתקיימים דיונים תפעוליים בטיחותיים מעת לעת כשמדובר במטען מיוחד על מנת לתאם את הפריקה מבחינה תפעולית ובטיחותית וזאת כחלק משגרת העבודה התפעולית בחברה; כי החברה שיבצה "יד מלאה" לצורך פריקת הדוברה עוד לפני הדיון שהתקיים ביום 10.3.15 ולפיכך אין לקבל את עדותו של מר גדז' בעניין; כי הדיון התקיים בחדרו ובהזמנתו של מר עמר, מהנדס הבטיחות בנמל; כי לשון הסיכום והגיונם של דברים מלמד כי היה מדובר בהסכמה ספציפית וייחודית לצורך פריקת הדוברה ולא בהסכמה עקרונית, כאשר דקדוק בסעיפי סיכום הדיון מלמד כי נציגות העובדים לא היתה מסכימה שהאמור בו יחול ביחס לכל מטען עתידי (סעיף 17 לסיכומים); כי הגורמים שהשתתפו בדיון מטעם החברה אינם הגורמים המוסמכים להתחייב בשמה בהתחייבות עקרונית קיבוצית כלפי נציגות העובדים; כי נוכחותם של מר עמר, מהנדס החברה ומר סויסא, סוכן האנייה מלמדת גם היא כי אופי הדיון היה בטיחותי ובנוגע למטען ספציפי ולא דיון כללי ועקרוני או כזה הנוגע לביטחון תעסוקתי של עובדי הנמל; כי החברה לא יכולה היתה לתת התחייבות עקרונית כי עובדי החברה יבצעו עבודות פריקה למטענים שאינם נושאים שטר מטען בקשר לפעילות נמלית שאינה חלק משירותי החובה – כאשר לגבי הדברה שעניינה נדון בסיכום הדיון מיום 10.3.15 דובר בחלקי דברה שהגיעו בייבוא מחו"ל ולכן היו מטען בעל שטר מטען, להבדיל מקוביות הבטון שהגיעו באמצעות משאיות לנמל ולא יובאו מחו"ל ולא נשאו שטר מטען – כך שלמעשה יש להבחין בין מטענים בעלי שטר מטען אותם פורקים עבודי הנמל לבין מטענים שאינם בעלי שטר מטען שהנמל אינו יכול לכפות על הלקוח קבלת שירותים אלו ממנו; כי למעשה דרישת המשיבים להציב עובדים שיקבלו תשלום כשלמעשה החברה עצמה אין לה כל רווח מכך, היא דרישה מקוממת ולמעשה מה שמבקשים המשיבים הוא כי החברה תציב עובדים פיקטיביים שיקבלו תשלום מבלי שביצעו עבודה; עוד טענה המבקשת כי למעשה מאז ומתמיד היו עבודות בקו המים שלא מבוצעות על ידי עובדי החברה וזאת בניגוד לטענות המשיבים כי כלל העבודות בקו המים מבוצעות על ידי עובדי הנמל; לסיום טענה המבקשת כי משלקבלן ההקמה יש רציף הקמה משלו הרי שהמחלוקת שלפנינו הפכה לתיאורטית שכן פריקת ציוד ברציף ההקמה של הנמל החדש אינה מבוצעת על ידי עובדי הנמל ( סעיפים 38-39 לסיכומים).

7. מנגד טענו המשיבים 1 – 3 כי פריקה וטעינה של אניות נמצאת בליבת עיסוקם של עובדי הנמל ולפיכך גם מקום בו יש צורך בכלי עבודה אשר אינו נמצא בבעלות הנמל והוא מופעל על ידי עובד חיצוני, מדובר בעבודה המבוצעת על ידי עובדי הנמל עצמו – זאת בניגוד לטענת הנמל שכאשר יש שימוש בכלי עבודה חיצוני הקבלן החיצוני מבצע את הפריקה והטעינה; כי בסיכום הדיון מיום 10.3.15 הושגה הסכמה כי העבודות להקמת הנמל החדש יבוצעו על ידי עובדי הנמל; לטענתם מי שיזם את הדיון מיום 10.3.15 היו העובדים אשר נוכחו לדעת כי בקו המים מבוצעות עבודות על ידי קבלן ההקמה וזאת בניגוד להסכמי הרפורמה; לטענתה הדיון התקיים בחדרו של מר דני שטרית ממלא מקום רמ"ח תפעול לשעבר, כשבדיון דנו באופן כללי בעבודות של פריקה וטעינה הנוגעות להקמת הנמל החדש, ולא דובר על פריקת אנייה ספציפית, כאשר אושרר המצב הקיים נכון לאותה העת לפיו עבודה בקו המים תבוצע על ידי עובדי נמל בלבד.
אשר לטענה כי סיכום הדיון מיום 10.3.15 היה סיכום בטיחותי טוענים המשיבים כי יש לדחותה שכן אין ולו מסקנה בטיחותית אחת במסגרת הסיכום, הוא אינו כולל הנחיות בטיחותיות ואינו כולל אף דגשים בטיחותיים וכי לו אכן היה מדובר במטען כה חריג המצריך דיון בטיחותי הדברים היו מוצאים ביטוי בסיכום הדיון עצמו; לטענתם דווקא העובדה כי בסיכום הדיון יש התייחסות מפורשת להרכב צוות העובדים מלמדת כי המדובר בסיכום שנועד לתת מענה כולל לפריקת מטענים עבור הנמל החדש; כי בחודש יולי 2016 במסגרת הליך אחר שהתקיים בבית הדין האזורי בתל אביב טען הנמל והסתמך על סיכום דיון שהושג ביום 16.3.16 כשלטענתו מדובר בסיכום מחייב ובערעור על אותו הליך אף עלה כי הנמל כבשגרה מקיים משא ומתן עם נציגות העובדים טרם ביצוע עבודות נמליות - ללמדך כי הטענה שעבודות פריקה וטעינה או פעולות המצריכות ציוד חיצוני בהתאם לשיקול דעת בלעדי של הנמל אינה נכונה; כי סיכום הדיון מיום 10.3.15 אליו הגיעו לאחר דין ודברים עם נציגות העובדים, הוא סיכום מחייב ובמסגרתו הגיעו להסכמות באשר לביצועה של המטלה החדשה; העובדה שהתקיים דיון בחודש מרץ 2015 בין נציגות העובדים לנמל בנוגע לפריקת מטענים הנוגעים להקמת הנמל החדש מלמדת שהנמל עצמו מודה בהתנהגותו כי מדובר בנושא שיש להסדירו בהסכמה עם נציגות העובדים; כי גם אם נקבל את טענת הנמל כי דובר בדיוןם על פריקת אניה ספציפית הרי שהתנהגותו מלמדת על כי הנמל מכיר בחובתו להסדיר כל פריקה של כל אניה הנוגעת להקמת הנמל החדש וכי הוא מנוע מלבצע פעולות חד צדדיות הפוגעות בביטחונם התעסוקתי של עובדי הנמל; עוד טוענים המשיבים כי אין כל קשר בין כתב ההסמכה לבין פעולות שיבוצעו על ידי עובדי הנמל - כאשר כתב ההסמכה כלל אינו מתייחס לשאלת שטר המטען והשאלה אם קיים שטר מטען או לאו אינה משפיעה על שאלת הצוות שיבצע את העבודה; ממילא העובדים מבצעים עבודות נוספות שאינן מופיעות בכתב ההסמכה שניתן לנמל; לסיכום מוסיפים המשיבים כי כל טענות הנמל כי הסיכום מיום 10. 3.15 היה סיכום פרטני וספציפי הן טענות שוהעלו באיחור רב ולא במסגרת הבקשה למתן צווי מניעה ועל כן משקלן הוא מועט.

8. המדינה טענה בסיכומיה שהסיכום מיום 10.3.15 אינו יכול לשמוט את הקרקע מתחת לקביעה המשפטית כי עבודות ההקמה הן אינן עבודות נמליות. וממילא הכרעה האם עבודות המתבצעות כחלק מעבודות ההקמה הן עבודות נמליות, איננה עניין להסכמה בין העובדים לבין החברה ולכן הסיכום מיום 10.3.15 אינו מעלה או מוריד לעניין עצם סיווגן של העבודות, ההכרעה אמורה להיות על בסיס תשתית משפטית וכתבי ההסמכה ולכן המדינה ביקשה להותיר את פסק הדין מיום 16.11.15 על כנו.

דיון והכרעה

9. כאמור עלינו להכריע בשאלת אומד דעת הצדדים לסיכום הדיון מיום 10.3.15 דהיינו האם הצדדים התכוונו להגיע לסיכום עקרוני צופה פני עתיד לפיו כלל העבודות להקמת הנמל החדש יבוצעו על ידי עובדי הנמל או שמא היה מדובר בהסדר ספציפי לביצוע עבודה ספציפית?

10. מהעדויות שנשמעו לפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו הן ללשונו של מסמך סיכום הדיון והן לנסיבות שאפפו את הדיון הגענו לכלל מסקנה כי אין המדובר בסיכום עקרוני לפיו כלל עבודות הקמת הנמל החדש יבוצעו על ידי עובדי הנמל כי אם היה מדובר בסיכום ספציפי בלבד.

אמנם ערים אנו לעובדה כי לשונו של המסמך היא לשון כללית (כך בכותרת סיכום הדיון וכן סעיפים 2 ו-3 לסיכום הדיון) אולם, הנסיבות שהביאו לחתימתו כמו גם הנוכחים בדיון וכן העדויות שנשמעו לפנינו הגענו למסקנה כי אין המדובר בסיכום עקרוני וכללי הצופה פני עתיד.

כך, בדיון מיום 10.3.15 נכח סוכן האניה אשר הביאה את חלקי הדוברה. עצם השתתפותו של סוכן האניה מצביעה על כי הדיון נגע למטען הספציפי שיובא על ידו ולא על משא ומתן עקרוני בין הצדדים. גם נוכחותו של מר עמר, מהנדס הבטיחות בדיון האמור מצביע על כי אין המדובר בסיכום דיון עקרוני, שכן אם אכן מטרתו של הדיון כטענת המשיבים הייתה להבטיח את ביטחונם התעסוקתי של עובדי הנמל (כך שכל עבודה תבוצע על ידיהם) הרי שלא ברורה כלל וכלל נוכחותו של מר עמר שהוא מהנדס בטיחות (רא ו עדותו של מר וייס לעניין זה בעמוד 14 שורות 15-18).

לכך מתווספת העובדה כי מטעם הנמל נכחו בסיכום הדיון, מר דני שטרית ומר עמי מרלי, ואלו אינם הגורמים המוסמכים להתחייב בשם החברה כי כל עבודה להקמת הנמל החדש תבוצע על ידי עובדי הנמל. המדובר בחברה ממשלתית ולא ייתכן כי סיכום עקרוני על ביצוע כל עבודה הנדרשת לצורך הקמת הנמל החדש, יתקבל בישיבה בה לא נוכחים האנשים המוסמכים מטעם הנמל להתחייב בהתחייבות שכזו, אשר מוצאת ביטויה בפורמט מוכן מראש של "סיכום דיון" ולא במסמך רשמי, מפורט ואשר חתום על ידי שני הצדדים.

לכך נוסיף כי מלשון הסיכום עולה כי עובדי הנמל נדרשו "לקשור את המטען ברציף" (סעיף 4 וסעיף 6 לסיכום) כאשר עבודת הרכבת החלקים היא בשיתוף עם עובדי הקבלן (סעיף 7 לסיכום) – דהיינו טענת המשיבים כי הסיכום היה שכל העבודות יבוצעו על ידי עובדי הנמל עצמם (סעיף 11 לסיכומי המשיבים) – אינה מתיישבת עם לשון סיכום הדיון המדברת מפורשות על עבודה לצד עובדי הקבלן. כך גם, תמוהה טענת המשיבים כי סיכום זה חל על כל עבודה להקמת הנמל החדש שכן וכעולה מלשון המסמך, עבודת עובדי הנמל היא כאמור "קשירת המטען ברציף" ולא ייתכן כי כל עבודת הקמת הנמל החדש מתמצית בפעולה זו.

המסקנה כי נושא הדיון התמצה בפריקת הדוברה הספציפית ולא בשום עניין אחר או עקרוני נתמכת גם בעדותו של מר בוטבול. כך העיד מר בוטבול בעמוד 21-22:

"ש. שאלתי שאלה אחרת. האם היה מדובר במטען שעוד לא הגיע לנמל, לכן הוא היה מטען שהיה צריך לשבת ולסכם איך פורקים אותו?
ת. כן. היה צריך לשבת ולסכם.
ש. אז סיכמו מה הרכב היד שתפרוק את חלקי הדוברה?
ת. כן.
ש. וסוכם שעובדי הנמל יקשרו את האניה לרציף. סעיף 4?
ת. כן.
ש. סוכם שאת הפריקה של חלקי הדוברה יבצעו העובדים של מנופי אבי?
ת. כן או מנופיה. רשום או מנוף קבלן או מנופיה. סעיף 2.
ש. והגיעו מנופי אבי? פרקו?
ת. ברציף שהוא הוצב שם אין מנופים ולכן הגיעו מנופי אבי.
ש. עם העובדים של מנופי אבי שפרקו?
ת. היו גם עובדים של מנופי אבי, כן.
ש. וסוכמה פרמיה על העבודה הזאת, נכון?
ת. כן.
ש. אתה רואה עוד משהו שסוכם מ-1 עד 9 שלא דיברנו עליו?
ת. לא מבין את השאלה.
ש. האם אתה רואה משהו שלא דיברתי עליו שסוכם מ-1 עד 9? שלא דיברתי עליו?,
ת. מקום הדיון היה במשרד רמ"ח תפעול, זה היה בדיוק במשרד רמ"ח תפעול. לא יודע למה את מתכוונת, כנראה שאין.
(עמוד 21 שורות 31-33 ועמוד 22 שורות 1-17).

מהאמור עולה מפורשות כי מה שהביא לכינוס הדיון הוא הבאת הדוברה המדוברת, שהייתה בבחינת מטען חריג וחדש שטרם הובא לנמל וכי היה הצורך להסדיר את התפעול הקשור בכך ואין המדובר בהסדר כללי ועקרוני שנולד מתוך יוזמה של נציגות העובדים. בעניין זה השתכנענו כי מי שיזם את הדיון היה מר עמר, מהנדס הבטיחות של הנמל, וזאת נוכח הגעתה של הדוברה והצורך להסדיר את תפעולה (ראו עדותו של מר מרלי בעמוד 10 שורות 1-16, עדות מר עמר בעמוד 3-8, עדותו של מר בוטבול בעמוד 19 שורות 8-9 לפיה "קראו לנו לדיון...". כן ראו סעיף 1 לסיכום הדיון לפיו הדיון נערך בהזמנתו של מר עמר וכן תכתובת המייל מאת סוכן האנייה, מר סויסא אל מר עמר ביום 5.3.15 במסגרתה מודיע הוא על הגעת הדוברה, תכתובת אשר הוגשה במסגרת הודעת המבקשת מיום 30.4.17 וסומנה כנספח 1 וכן מכתב שנכתב על ידי מר סויסא מיום 26.4.17 ועדותו בעמוד 20 שורות 1-4). נציין כי מר בוטבול בעדותו הציג בעדותו גרסה לפיה חלקי הדוברה ראשית הגיעו לנמל ולאחר מכן התקיים הדיון אבל גם בגרסתו זו המניע לקיומו של הדיון היה הגעתה של הדוברה לנמל ומי שיזם את הדיון היו נציגי המבקשת (ראו עדותו בעמוד 19 שורות 10-24 שם מעיד הוא כי הם "הופנו" העובדים לרמ"ח תפעול ו"קראו" להם לחדרו של רמ"ח תפעול) – מה שמחזק את המסקנה כי זה היה נושא סיכום הדיון מיום 10.3.15 ולא דיון עקרוני וכללי על כלל העבודות להקמת הנמל החדש.

בהמשך נשאל מר בוטבול מפורשות האם דובר בסיכום ספציפי והוא ענה: "בסיכום הזה דובר על מטען ספציפי אבל הוא מדבר על כל מטען חדש שמגיע לנמל". חלקי התשובה של מר בוטובול יש בהם סתירה, כאשר מחד גיסא אמר כי דובר בסיכום למטען ספציפי ולאחר מכן טען כי המדובר בכל מטען חדש שמגיע לנמל. מר בוטבול הודה למעשה כי דובר במטען ספציפי ולכן ניסיונו לטעון באותה נשימה כי הסיכום מדבר על כל מטען חדש דינו להידחות.

ערים אנו לכך כי אין בסיכום הדיון פירוט של ההנחיות הבטיחותיות ולכאורה הדבר מחזק את טענת המשיבים כי לא דובר כלל בדיון בטיחותי כטענת הנמל. ואולם, בסעיף 8 נכתב כי צוות הנמל יפעל בהתאם להנחיות מהנדס הבטיחות, דהיינו ניתן לסבור כי ההנחיות פורטו במסגרת הישיבה (וראו גם עדותו של מר סויסא בעניין זה לפיה ההנחיות פורטו במהלך הדיון, עמוד 19 שורות 23-24, כאשר זה אף הסביר כי עובדי הקבלן החיצוני נדרשים לעבור דרך מר עמר לקבל הנחיות גם הם, עמוד 19 שורות 25-26 וכן עדותו של מר מרלי בעמוד 10 שורות 22-23, 32, עמוד 11 שורות 1-3). עוד נציין כי גם סעיפים 6-7 לסיכום הדיון מהותם בבטיחות (סעיפים העוסקים בקשירת המטען בהתאם להנחיות האתת וכן שיתוף הפעולה הנדרש בין עובדי הנמל לעובדי הקבלן), כך שגם מסיבה זו יש לדחות את טענות המשיבים (ראו עדותו של מר עמר לעניין זה בעמוד 20 שורה 30-31).

גם העובדה כי לכל מטען ישנה פרמיה שונה (ראו עדותו של מר בוטבול בעמוד 23 שורה 10), מחזק את המסקנה כי אין המדובר בסיכום כללי ועקרוני.

מר בוטבול אף הודה כי כאשר מגיע מטען שלא סווג קודם לכן ההנהלה יושבת עם העובדים ומסכמת את הפרמיה – מה שתומך בטענת המבקשת כי סיכומים כאמור נעשו מעת לעת ולפי הצורך, כאשר הגיע מטען חריג וכך גם בעניין סיכום הדיון המונח לפנינו.

ערים אנו לטענה כי הדיון נערך במשרדו של רמ"ח תפעול ולא במשרדו של מר עמר ועל כן לא דובר בדיון בטיחותי כטענת המבקשת. בעניין זה לשון המסמך מחד גיסא מצביעה כי הדיון נערך במשרדו של מ"מ רמ"ח תפעול (ראו כותרת המסמך) ומאידך גיסא בתוכן המסמך נכתב כי הדיון נערך במשרדו של מר עמר ובהזמנתו (ראו סעיף 1 לסיכום הדיון). בעניין זה השתכנענו כי הדיון נערך במשרדו של מר עמר (ראו עדותו של מר מרלי בעמוד 11 שורות 9-14 וכן עדותו של מר גדז' בעמוד 24 שורות 29-30 לפיה ייתכן כי הדיון אכן היה במשרדו של מר עמר). מכל מקום וגם ללא קשר למיקומו של הדיון, הרי שבסעיף 8 נכתב כי העבודה תבוצע על פי כללי הבטיחות והגם כי אין דגשים ספציפיים כטענת המשיבים אין בה להביא לשינוי מסקנתנו כי לא דובר על סיכום כללי ועקרוני הצופה פני עתיד כי אם בעניין ספציפי בלבד וכאמור מהעדויות ששמענו שוכנענו כי הדגשים הבטיחותיים נדונו במהלך הדיון עצמו.

11. לאור כל המפורט לעיל אנו קובעים כי סיכום הדיון מיום 10.3.15 עסק במטען ספציפי ולפיכך יש לדחות את טענת המשיבים לפיה המדובר בסיכום צופה פני עתיד לפיו כל עבודה הקשורה בהקמת הנמל החדש תבוצע על ידי עובדי הנמל. בשים לב לכך, הרי שאין בסיכום הדיון מיום 10.3.15 כדי לשנות מהמסקנה אליה הגענו בפסק הדין מיום 16.11.15.

12. סוף דבר - סיכום הדברים מיום 10.3.15 עסק במטען ספיציפי ולכן אין שינוי בפסק הדין מיום 16.11.15 ולפיו יש להחיל בעניינינו את ההלכה שנפסקה בבית הדין הארצי בפרשת קישון מזרח וכי העבודות המבוצעות על ידי קבלן ההקמה, אשר בגינן ביקשו העובדים להכריז סכסוך עבודה אינן בגדר עבודה נמלית "קלאסית" המסורה לעובדי הנמל, כי אם בבחינת עבודות הקמה של הנמל החדש, המסורות לאחריותה של חנ"י ולקבלן ההקמה ואין לכפות עליהם ביצוען על ידי עובדי חברת נמל אשדוד. לפיכך, אין בביצוע עבודות אלו על ידי קבלן ההקמה ולא על ידי עובדי חברת הנמל, הפרת הסכמים קודמים או מיקור חוץ כטענת עובדי הנמל ואין להתיר את השביתה בה פתחו העובדים ועל כן הצו שנתנו בעניין העיצומים ביום 8.11.15 שנתנו לו תוקף של פסק דין ביום 16.11.15 בעינו עומד.

13. משמדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.

14. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ח, (19 מרץ 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

גב' פסה מרקוביץ
נציגת ציבור (עובדים)

צבי פרנקל, שופט
סגן נשיא

מר יאיר כפיר
נציג ציבור (מעסיקים)