הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ס"ק 17667-10-17

בפני כב' הנשיא שמואל טננבוים
נציגת ציבור (עובדים) גב' פסה מרקוביץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר גבריאל דנה

המבקשת:

הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ עו"ד אלעד מורג ועו"ד יערה צישינסקי

-

המשיבה:

נגב קרמיקה בע"מ, (ח.פ - 520035973)
ע"י ב"כ עו"ד לימור ארגוב-שנהב ועו"ד יגאל קולוף

החלטה

1. זוהי החלטה בבקשת הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – המבקשת או ההסתדרות ) למתן צווים זמניים המורים לנגב קרמיקה בע"מ (להלן – המשיבה או החברה ) להימנע מסגירת מפעל הייצור בירוחם ומ פיטורי עובדי המפעל, וכן להורות על ביטול הזימונים לשימוע שנשלחו לעובדים.

תמצית העובדות כפי שעולות מטענות הצדדים ומהחומר שהוגש לבית הדין -
2. המשיבה היא חברה לשיווק אריחים ומוצרי עיצוב הבית המעסיקה כ- 700 עובדים, ביניהם כ- 550 עובדי ייבוא ומכירות, ו- 140 עובדי מפעל היי צור בירוחם (להלן – עובדי המפעל), רובם עובדים מאורגנים שארגונם היציג הוא ההסתדרות. בנוסף למפעל בירוחם, קיימים במסגרת הקבוצה עשרה סניפים ברחבי הארץ וכן מטה החברה בראשון לציון.

3. על מערכת היחסים הקיבוצית בין המשיבה לעובדי המפעל חלים מספר הסכמים קיבוציים, אחד מהם הוא הסכם קיבוצי מיום 19.6.2016 ( להלן - הסכם 2016).

מהסכם 2016 עולה כי המדובר בהסכם שנולד בשל מצב כלכלי קשה בו המפעל היה שרוי, אשר הצריך נקיטת צעדי התייעלות מיידים באותה שעה . על רקע זה, נקבע בהסכם – "נציגות העובדים הכירה בצורך לסייע בהבראת המפעל בירוחם כצורך חיוני וראשון במעלה, תוך צמצום עלויות והוצאות שכר", ובמסגרת זאת נקבעו בהסכם שינויים וביטולים של הטבות שניתנו לעובדים עד אותה תקופתה, וזאת לתקופה מוגבלת כאשר חלקה עתידה הייתה להסתיים ביום 31.12.2018 וחלקה ביום 31.5.2018.

4. בחודש אפריל 2017 נמכרה הבעלות במשיבה מקבוצת אפריקה ישראל השקעות בע"מ לבעלות הנוכחית – קבוצת משקיעים שבראשה קרן ויולה קרדיט ומר יריב לרנר (סעיף 23 לתגובת המשיבה). עסקת מכירת המניות אושרה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז ביום 25.4.2017 בתיק פר"ק 11137-04-17 (נספח 3 לתגובת המשיבה).

5. עובר לאישור מכירת המניות, בחודש מרץ 2017, הגישה המבקשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק ס"ק 52554-03-17 (להלן - ההליך באזורי תל אביב), שבבסיסה טענה בדבר מעמד נציגות העובדים בהליכי המכירה של המבקשת מבעלות אחת לאחרת. יצוין, כי כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 23.3.2017 (נספח 2 לבקשה) ההליכים בבית הדין לעבודה התנהלו מול נציגים מטעם הבעלות הקודמת של המשיבה.

בדיון מיום 23.3.2017 בהליך באזורי תל אביב, ניתנה החלטה בה נציגות העובדים במבקשת הופנתה לקיים פגישה עם הרוכשת הפוטנציאלית דאז, בעלי המשיבה כיום, בכל הנוגע להשקעה במשיבה.

ביום 26.3.2017 התקיים דיון נוסף בהליך באזורי תל אביב (נספח 2 לבקשה), בפתחו ציין מנכ"ל אגף הכלכלה במבקשת, מר שי בירן , כי קוימה ישיבה בין המבקשת לרוכשי המשיבה (הבעלים כיום) ,תוך שפירט – "מאחר שהעסקה לא סגורה עדיין, נציגי הרוכשים נמנעו מלתת הצהרה לגבי זכויות העובדים או לחתום על זכויות העובדים. עם זאת, הם הבהירו שמדובר השקעה לטווח ארוך, במטרה ליצור ערך ולא לפצל או למכור בחופזה וכי בכוונתם לכבד את ההסכמים הקיבוציים החלים בחברה. נציגי הרוכשים אמרו שהופתעו מהתנגדות העובדים שבאה לידי ביטוי בבקשה לבית הדין, הואיל והם שאלו מראש אם העובדים בתמונה ומודעים לרכישה, ונענו בחיוב. בנוסף אף אחד לא אמר להם שהם צריכים להיפגש עם העובדים. לאור האמור, אנו לא רואים מניעה ממחיקת הבקשה ושומרים על כל זכות להליכים בעתיד, לרבות הליכים בבית המשפט המחוזי. עם השלמת העיסקה, ככל שתושלם, בכוונתנו לדרוש מהרוכשים להיכנס איתנו למשא ומתן כדי להבטיח את זכויות העובדים במהלך".

6. עם מכירת המשיבה למשקיעים החדשים, נכנסה הנהלה חדשה לניהול המפעל: מר אורי גלבוע משמש כיום כמנכ"ל המשיבה (להלן – מר גלבוע) ומר אודי אמיר משמש כיום כסגן יו"ר הדירקטוריון בחברה (להלן – מר אמיר). כמו כן מונתה יועצת חיצונית, הגב' דגנית ורד (להלן – הגב' ורד) המשמשת כיועצת ארגונית תפעולית בחברה.

7. לאחר רכישת הבעלות במשיבה, ועד למועד סגירת המפעל, התקיימו מספר פגישות בין המבקשת או נציגות העובדים לבין הנהלת המשיבה. כפי שיפורט להלן הצדדים חלוקים בנוגע למספר הפגישות ותוכנן.

8. ביום 13.10.2015 המשיבה סגרה את מפעל הייצור בירוחם. בד בבד עם סגירת המפעל, נשלחו מכתבי שימוע מטעם המשיבה לכלל עובדי המפעל.

מכאן הבקשה שלפנינו .

טענות הצדדים-

9. טענות המבקשת בבקשתה -

א. ההנהלה לא קיימה משא ומתן קודם לפעולתה החד צדדית של סגירת המפעל.

ב. לנציגות העובדים הודע לראשונה על סגירת המפעל רק בפניות של עובדים מבוהלים. כל שקדם לאירוע האמור הוא פגישה אחת שהתקיימה בין נציגות העובדים להנהלה ביום 2.10.2017, שבמהלכה הוצגה לנציגות העובדים תכנית הבראה שההנהלה גיבשה מזה מספר חודשים, הכוללת שורת גזירות המרסקות באופן מוחלט את ההסכם הקיבוצי החל במפעל ואת מעמד העובדים, אותה ביקשה ההנהלה ליישם as is, תוך שסירבה לבקשת נציגות העובדים לקבל מידע ונתונים עדכניים לצורך בחינת הדברים עם הגורמים המקצועיים אצלה.

ג. פגישה נוספת מיום 28.9.2017, שהתקיימה בערב ראש השנה בשעה 16:00, נערכה ביוזמה של ועד העובדים בעקבות פנייה של יו"ר מרחב נגב מרכזי בהסתדרות, מר ארמונד לנקרי (להלן- מר לנקרי) להנהלת המפעל. במסגרת פגישה זו נציגות העובדים לא התנגדה באופן עקרו ני להתייעלות והייתה מוכנה לדון עם ההנהלה ברעיונות קונקרטיים לשיפור המצב.

ד. בפגישה מיום 2.10.2017, שנקבעה ביוזמת ההנהלה, הוצגה תכנית הבראה, ובכלל זה הוצגו צעדים קונקרטיים שההנהלה מתכוונת לנקוט, הכוללים, ביו היתר, פיטורים של 34 עובדים וותיקים. משמעות קבלת תכנית ההבראה במלואה היא שינוי ביחסי העבודה הקיבוציים הנהוגים במפעל מזה עשרות שנים.

ה. אכן, המפעל לא היה רווחי, אולם לא הונחה על השולחן כל תכנית קונקרטית והעובדים מצדם עשו כמיטב יכולתם על מנת להמשיך להפעילו. בהקשר זה צוין כי בחודש יולי 2017 הוצגו תוצאות משופרות משמעותית במפעל על ידי הגב' ורד שכינסה את כלל העובדים באולמות התצוגה.

ו. מצב המפעל היה ידוע להנהלה כבר חצי שנה קודם לכן, במועד בו היא רכשה אותו מהבעלות הקודמת, וההחלטה בדבר סגירת המפעל הינה צעד אסטרטגי להגשמת יעדיה העסקיים של המשיבה, שנועד לחסל את יחסי העבודה הקיבוציים ולפתוח את המפעל מחדש תחת משטר חוזיים אישיים.

ז. עסקת מכירת המניות לבעלות הנוכחית של המשיבה אושרה, בין היתר, לאור התחייבות המשקיעים לרכוש את כלל הקבוצה בשלמותה, לרבות המפעל בירוחם, בזמן שמשקיעים אחרים ביקשו לרכוש רק חלקים מהקבוצה ללא המפעל בירוחם. בהליך באזורי תל אביב הרוכשים הבהירו כי אין בכוונתם לפצל או למכור בחופזה את החברה וכי יכבדו את ההסכמים הקיבוציים החלים בחברה ועל בסיס כך, המבקשת מחקה את בקשתה.

ח. היערכותה רחבת ההיקף של ההנהלה לסגירת המפעל ופיטורי העובדים אינה מתיישבת עם טענותיה בנוגע למצבה הכלכלי הקשה של החברה ואינה הולמת את סירובה של ההנהלה ליתן לעובדים שהות לבחון את תכנית ההבראה.

10. טענות המשיבה בתגובתה -

א. הפיטורים מושא הבקשה הינם פיטורי צמצום לגיטימיים, שנבעו מהחלטה מוגמרת של ההנהלה לסגור את המפעל היצרני בשל קשים כלכליים חמורים ומהותיים בו מצוי המפעל היצרני, קשיים המסכנים את החברה כולה ועלולים להביא לפיטורי יתר 550 עובדי החברה .

ב. מזה מספר שנים שהמשיבה מצויה בהפסד כלכלי מצטבר, עד כדי חוסר יכולת לשלם משכורות עובדים בחודש אפריל 2017 והיותה על סף פירוק. על רקע הפסדים כלכליים אלה, באפריל 2017 הבעלות במשיבה נמכרה כחלק מהסדר חוב מול קבוצת הבנקים המממנים של החברה, וזאת באופן שחובה של המשיבה לבנקים הופחת מ- 500 מיליון ש"ח ל- 260 מיליון ש"ח ותוך שהמשקיעים הזרימו הון עצמי של כ- 50 מיליון ש"ח לחברה.

ג. על מצבה הכלכלי של המשיבה ניתן להיווכח גם מהסכם 2016, במסגרתו נקטה המשיבה בהליכי ייעול כוללים ומתמשכים.

ד. נוכח דברים אלה, הרי שמחד המבקשת ידעה היטב את מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה ואת ההכרח לייצר הליכי התייעלות מקיפים, ומאידך נמנעה מלשתף פעולה ולסייע בהליכי ההתייעלות שהתחייבו נוכח היות המפעל הפסדי.

ה. בניגוד לטענת המבקשת לפיה התקיימה ישיבה אחת בין ההנהלה לנציגות העובדים, במהלך התקופה ממועד מכניסת הבעלים החדשים לחברה ועד סגירת המפעל התקיימו מספר פגישות בין נציגות העובדים לחברה, בימים 4.5.2017, 15.5.2017, 1.6.2017, 23.7.2017, 17.9.2017, 28.9.2017 ו- 2.10.2017. במסגרת פגישות אלה הוסבר לנציגות העובדים על מצבו הכלכלי הקשה של המפעל נוכח עלויות הייבוא לעומת הייצור ואת ההכרח בצמצום שעות, בביטול משמרות כפולות ומשמרות לילה ובפיטורי עובדים עם בעיות משמעת. כמו כן, במסגרת כל אותן ישיבות ביקשה המשיבה את שיתוף הפעולה של נציגות העובדים במציאת פתרונות, בתהליכי התייעלות ובהפחתת העלויות הנדרשות. אולם, המשיבה נתקלה בכתף קרה, כאשר וועד העובדים נמנע מלשתף פעולה, וחזר ודרש השקעות כלכליות בעובדים, ביניהם יישום הסכם 2016.

ו. כיום פעילות המפעל גוררת הפסד כספי בהיקף של כ- 2-3 מיליוני שקלים בחודש. בהתאם לחוות דעת כלכלית מחודש ספטמבר 2017, שהוכנה עבור המפעל על ידי הכלכלן מר דניאל לרר (להלן – חוות הדעת הכלכלית) , במתכונת היקף הייצור שהונהג ערב סגירת המפעל, הפעלת המפעל, לעומת החלופה של סגירתו , גוזרת על החברה גירעון של 36 מיליון ש"ח לשנה בצד התפעולי בלבד . בנוסף , המפעל הסב הפסדים קשים של עשרות מיליוני ש"ח כתוצאה מייצור פגום שלא ניתן למכור במחירי שוק. כמו כן, הפעלת מפעל הייצור, לעומת חלופה של ייבוא, הסבה הוצאות נוספות למשיבה בדמות משאבים ניהוליים וכן הוצאות בשל סיכונים. כעולה מחוות הדעת הכלכלית, יישום תכנית התייעלות מיטבית ביותר עשויה הייתה לצמצם את ההפסד ים לכ- 16 מיליון ש"ח בשנה, ו בכך להותיר את המשיבה יקרה יותר ב- 30% ביחס לשוק (לעומת 70% בהפעלה ללא יישום תכנית התייעלות).

ז. נוכח מצבה הכלכלי הקשה של החברה, המשיבה פתחה בהליכי ייעול והחלה בגיבוש תכנית הבראה. במסגרת הליכי הייעול, פנתה החברה לעזרה מגורמים חיצוניים שונים, הכניסה את הגב' ורד כיועצת ארגון תפעולית שתסייע בשיקום המפעל, ו כן פנתה לקבלת ייעוץ ממשרד רואי חשבון BDO (להלן – חברת הייעוץ) על מנת ליצור תכנית שתהפוך את המפעל מגירעוני לתחרותי (להלן – תכנית ההבראה) . תכנית ההבראה כללה שינוי במבנה הארגוני של המפעל, ביטול משמרות לילה ופיטורי מספר עובדים, הפחתה בכ- 30% בהטבות ובעלויות שכר העובדים , וכיוב'.

ח. נוכח ממצאי חוות הדעת, בעלי המשיבה הבינו כי אין למפעל זכות קיום. חרף זאת, ההנהלה החליטה להציג בפני וועד העובדים והמבקשת את תכנית ההבראה, ולתת לעובדים אפשרות לקבל את התכנית כמו שהיא, כחלופה לסגירת המפעל, וזאת ללא אפשרות לפתיחת משא ומתן.

ט. בפגישה מיום 17.9.2017 שיתפה המשיבה את נציגי ועד העובדים בממצאי חוות הדעת הכלכלית, ובהתאם למסקנותיה ביקשה לקיים חשיבה משותפת מידית להבראת המפעל על בסיס תכנית ההבראה שהוצעה, אולם לא התקבלה כל הצעה מצד נציגות העובדים. כך גם בשתי פגישות נוספות, מ הימים 28.9.2017 ו- 2.10.2017, בהן הוצגה חוות הדעת של חברת הייעוץ, בליווי היועץ הכלכלי מטעם חברת הייעוץ, וכן הוצגו הבעיות המרכזיות של המפעל. אולם, בניגוד לטענת המבקשת לפיה וועד העובדים והמבקשת לא התנגדו א-פריורית להתייעלות, ג ם הפעם המבקשת לא שיתפה פעולה, תוך שנציגי ועד העובדים הביעו סירוב לתכנית ההבראה, כעולה מפרוטוקולי הישיבות שצורפו לתגובה.

י. המשיבה ניסתה, פעמיים, ליזום פגישה נוספת ביום 8.10.2015 אך המבקשת סירבה תוך מתן תירוצים בדבר אי העברת מסמכים אליה כביכול.

יא. בנסיבות המתוארות, החליטה המשיבה על סגירת המפעל והפסקת תפעולו ההפסדי. כמו כן, המשיבה שלחה הודעה על סגירת המפעל למבקשת.

יב. החלטה על הצורך בהתייעלות ובהליכי הבראה וההחלטה על עצם קיומו של הליך הפיטורים הן החלטות אשר נקבעות על ידי המעסיק כחלק מהפררוגטיבה הניהולית .

יג. המשיבה באה לבית הדין בבקשה לסעד זמני וזאת בחוסר תום לב, תוך שהיא מסלפת את העובדות כהווייתן.

ההליכים בתיק –
11. ביום 13.10.2017 הוגשה הבקשה מושא ההחלטה (משמועד הגשת הבקשה חל ביום שישי, הבקשה נסרקה במערכת נט המשפט רק ביום 15.5.2017) .

12. ביום 15.10.2017 התקיים דיון בבקשה לפני בית הדין. בתום הדיון ניתנה החלטה כלהלן –

"לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה ולאחר שמיעת הצדדים בדיון, להלן החלטתנו:

א. מכתבי השימוע והפיטורים שנשלחו לעובדים ביום 13/10/17 מבוטלים. מדובר במכתבים המזמנים את העובדים לשימוע בימים 18/10/17-19/10/17.
בהתחשב בכך שמכתבי השימוע נשלחו ביום שישי בשבוע, הרי שנותרו לעובדים שזומנו לשימוע ימים ספורים בלבד על מנת להתכונן לשימוע. מדובר בפרק זמן קצר ובלתי סביר ועל כן החלטנו לבטל מכתבים אלה.

ב. אנו מורים לצדדים להיכנס למשא ומתן ענייני, רצוף ובתום לב בכל השאלות שבמחלוקת על מנת לנסות ולהגיע להסדר שימנע את סגירת המפעל.
נוסיף ונציין כי התרשמנו שהמפעל נתון בקשיים של ממש ועל כן מן הראוי שהצדדים יבואו בדברים על מנת לנסות ולהגיע להסכמות שיביאו לתוצאות סבירות לטובת שני הצדדים בהתחשב במכלול נסיבות העניין.

ג. אנו קובעים את הדיון בבקשה הזמנית ליום 30/10/17 בשעה 10:00 וזאת ככל שהצדדים לא יגיעו להסדר. ביום זה יישמעו ראיות וטענות הצדדים במלואן ותינתן החלטה בכל הסעדים שהתבקשו על ידי המבקשת בבקשתה. יובהר כבר בשלב זה כי לבית הדין הסמכות להורות על פתיחת המפעל ולאחר שמיעת הצדדים בדיון ביום 30/10/17, ישקול בית הדין אף סעד של פתיחת המפעל ככל שישתכנע שיש מקום לסעד זה.

ד. אנו מורים לצדדים לא לבצע צעדים חד צדדיים במהלך המשא ומתן. ברי כי כל צד רשאי לפנות לבית הדין בבקשות מתאימות אף במהלך המשא ומתן כאמור.

ה. הצדדים ידווחו לבית הדין על מהלך המשא ומתן עד ליום 29/10/17".

13. ביום 18.10.2017, פנתה המשיבה לבית הדין בבקשה לאפשר את הוצאת סחורות התוצרת הגמורה והארוזה ממחסן המפעל בירוחם. המבקשת התנגדה לבקשה, וביום 22.10.2017 ניתנה החלטה בה הותרנו לחברה לשנע אל מחוץ למפעל את התוצרת הקיימת המאוחסנת בחצרות המפעל, ללא הפרעה מטעם העובדים.

14. ביום 25.10.2017 הגישה המשיבה בקשה דחופה להורות על פתיחת ציר התנועה המוביל למפעל וכן בקשה לביזיון בית משפט בנוגע להחלטה בית הדין מיום 22.10.2017, בטענה כי עובדי המפעל מונעים מהחברה להוציא את הסחורה המוגמרת. בדיון שהתקיים ביום 26.10.2017 לפני סגן הנשיא, השופט פרנקל, נסגרה הבקשה וזאת לאור הצהרת מר גלבוע כי הסחורה שהחברה מוציאה ומתכוונת להמשיך להוציא מהמפעל היא אך ורק סחורה המופיעה בטבלה המפרטת את מספר ההזמנות ומועדי הספקתן, ו כן לאור תגובת המבקשת ולפיה המבקשת והעובדים לא מונעים את קיומה של ההחלטה בדבר הוצאת הסחורה.

15. ערב הדיון שנקבע בתיק ליום 30.10.2017 , הגישו הצדדים הודעות דיווח, מהן עולה כי עד אותו מועד התקיימו 6 ישיבות הדברות, בימים 16.10.2017, 18.10.2017, 19.10.2017, 22.10.2017, 25.10.2017 ו- 29.10.2017, בהן נכחו גורמים בכירים מטעם הצדדים ואף מנכ"ל משרד הכלכלה, מר שי רינסקי (להלן- מר רינסקי) . כמו כן, המשיבה ציינה כי היא העבירה למבקשת נתונים כספיים המעידים על הפסדי עתק בסך 36 מיליוני ש"ח בשנה.

אולם, בעוד שבהודעת הדיווח מטעם המבקשת צוין כי דרוש זמן נוסף לצורך ליבון פערים בין הצדדים, המשיבה הודיעה מנגד כי אין תוחלת להמשך ההידברות מהטעם שאין הצדקה כלכלית להפעלת מפעל הפסדית המסכנת את כל עובדי קבוצת נגב ואת קיום ההתחייבות החברה כלפי לקוחותיה.

16. ביום 30.10.2017 התקיים דיון לפני בית הדין. ב"כ הצדדים שטחו את טענותיהם לפני בית הדין, וחזרו על טיעוניהם כפי שהועלו בכתבי הטענות מטעמם. כמו כן, באי כוח ונציגי הצדדים תיארו, כל אחד מנקודת מבטו, את ההליכים שהתבצעו במסגרת המשא ומתן, לרבות הפנייה לגורמים במדינה בניסיון לסייע למשבר בו מצוי המפעל.

במהלך הדיון התבקשה אף התייחסותו של ראש מועצת ירוחם, מר מיכאל ביטון (להלן – מר ביטון), שנכח בדיון. מר ביטון ציין כי הוא שוחח עם שר הכלכלה ושר האוצר בנוגע למפעל ובשבועיים האחרונים שוחח גם עם קבלנים שהם לקוחות של המשיבה. לבסוף ציין מר ביטון כי יש רצון גדול של כל הגופים להציל את המפעל.

על רקע דברים אלה, בתום הדיון ניתנה ההחלטה כדלהלן -
"לאחר עיון בעמדות הצדדים ושמיעת הדברים היום באולם בית הדין, התרשמנו כי עדיין קיים סיכוי להמשך המשא ומתן על מנת להגיע להסכמה בין הצדדים.
בעיקר לוקחים אנו בחשבון כי תיתכן מעורבות של המדינה או גורמים אחרים אשר לדברי נציגי המבקשת וראש מועצת ירוחם אשר הופיע בדיון היום ועשויים לסייע לשיקומו והמשך הפעלתו של המפעל.
ערים אנו לטענות המשיבה בדבר ההפסדים המשמעותיים ההולכים ומתמשכים. עם זאת, משמדובר בגורלו של המפעל והמשך תעסוקתם של כ-140 עובדים, יש ליתן לצדדים שהות נוספת למיצוי המשא ומתן תוך מעורבות פעילה של המדינה וניסיון לערב גורמים רלוונטיים נוספים והכל תוך כדי המשך משא ומתן בין הצדדים עצמם.
אנו מקבלים איפוא את הצעת ב"כ המבקשת ומורים על המשך המשא ומתן בפני הממונה האזורית על יחסי העבודה, עו"ד מירב הלוי.
אנו קוראים לגורמים המוסמכים מטעם המדינה ליתן דעתם למשבר הקיים ולסיכון שבסגירת המפעל ופיטורי כל העובדים ולקחת חלק פעיל במאמצי השיקום.
אנו מצפים מראש מועצם ירוחם מר מיכאל ביטון אשר כאמור הופיע בדיון היום להמשיך במאמציו לסייע לצדדים ולדאוג לרתום את הגורמים הרלוונטיים במדינה לצורך כך.
אנו קובעים דיון נוסף בבקשה ליום 13.11.2017 בשעה 10:00.
לדיון זה יתייצב מנכ"ל משרד הכלכלה אשר לדברי הצדדים היה מעורב פעיל במהלך המשא ומתן עד כה.
ב"כ המבקשת ידאג לזימונו של מנכ"ל משרד הכלכלה לדיון.
למניעת ספק, החלטתנו מיום 15.10.2017 בעינה עומדת.
הצדדים ידווחו על המשך המשא ומתן עד ליום 12.11.2017 בשעה 18:00".

17. למען שלמות התמונה יצוין כי על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על ידי המשיבה (בתיק בר"ע 6475-11-17 ), בה השיגה המשיבה על העלות הכלכלית שהוטלה עליה בעקבות החלטת בית הדין וכן ביקשה היא את השתתפות המבקשת בעלות כלכלית זו, בין באמצעות ניכוי ימי חופשה מהעובדים להם צבורים ימי חופשה, בין על חשבון ימי תמורת הודעה מוקדמת או בכל דרך אחרת. בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטת נשיא בית הדין הארצי מיום 5.11.2017. במסגרת ההחלטה, ציין הנשיא, כב' השופט יגאל פליטמן, כי טענת המשיבה בנוגע לנזקים כלכליים יכולה לעלות במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, ובכל מקרה טענה זו יכולה לשוב ולעלות בפני בית הדין בדיון הקבוע ליום 13.11.2017 ובית הדין יידרש לטענות אלו בהתאם לשיקול דעתו.

18. עוד יצוין, כי ביום הדיון הגישה המשיבה הודעה בה תוארה התנהגות אלימה שהופנתה כלפי נציגי המשיבה מצד עובדי המפעל. על רקע דברים אלה, ביקשה המשיבה להורות על הפסקת המשא ומתן. המבקשת, בתגובה, הביעה צער על גילויי אלימות ככל שהיו, תוך שציינה כי היא אינה מעורבת או מעודדת אותם. כמו כן ציינה המבקשת כי נקבעו פגישות הידברות , בין היתר בלשכתו של שר הכלכלה. בהחלטת מיום 1.11.2017 בית הדין גינה בכל תוקף את ההתנהגות האלימה, דחה את הבקשה והורה על המשך המשא ומתן בהתאם להחלטה שניתנה.

19. ביום 9.11.2017 הוגשה לבית הדין הודעת דיווח מטעם המשיבה, ממנה עולה כי כבר ביום 31.10.2017 התקיימה פגישה ראשונה בין נציגי המשיבה למגשרת, עו" ד מירב הלוי (להלן –המגשרת) שבה הועברו למגשרת המסמכים הכלכליים המעידים על מצבו ההפסדי של המפעל. פגישה נוספת עם המגשרת בנוכחות שני הצדדים התקיימה ביום 1.11.2017. כמו כן, כפי שדיווחה המשיבה בהודעת הדיווח, התקיימו שתי פגישות עם משרד הכלכלה, בימים 2.11.2017 ו- 5.11.2017, בנוכחות שר הכלכלה, מר אלי כהן. בפגישה מיום 2.11.2017 הציעה המשיבה למסור למדינה את המפעל, על כל ציודו, ללא עלות, אך בפגישה מיום 5.11.2017 נדחתה הצעתה על ידי משרד הכלכלה. כמו כן, המשיבה דחתה את הצעת משרד הכלכלה לבחון קבלת הלוואה או סיוע מהמדינה בסך 200,000 ש"ח בחודש לתקופה מוגבלת, בטענה כי סכום ההלוואה אינו מכסה את סכום ההפסדים, וכי מקור הפסדיה של החברה טמון בעלות תפעול מפעל הייצור הגבוה ולא בבעיה של תזרים מזומנים, וממילא המשיבה אינה יכולה להחזיר הלוואה זו. עוד דיווחה המשיבה כי ביום 7.11.2017 התקיימה פגישה נוספת בין נ ציגי המבקשת לנציגי המשיבה, בה נדונה התכנות העברת החברה לנאמן בחברה נפרדת, שלא בחסות המדינה.

20. מהודעות הדיווח שהגישו הצדדים ערב הדיון שנקבע ליום 13.11.2017, עולה כי בין הצדדים התקיימו מספר פגישות נוספות, במשרדה של עו"ד גלילה הורנשטיין, מטעם המבקשת (להלן – עו"ד הורשנטיין), בהן הותוותה הסכמה לפיה המפעל יוותר סגור במצבו הנוכחי תוך שהמשיבה תישא בעלויות האחזקה השוטפות של המפעל, לרבות דמי שכירות ותשלומי ארנונה, וזאת למשך זמן מוגבל על מנת לאפשר מציאת רוכש פוטנציאלי למפעל.

במצב דברים זה הגיעו הצדדים לדיון שנקבע לפני בית הדין.

21. בדיון שהתקיים ביום 13.11.2017 שטחו הצדדים שוב את טענותיהם. כמו כן נשמעה עמדתו של מר רינסקי, אשר נכח בדיון בהתאם להחלטת בית הדין, בנוגע להליכי המשא ומתן שהתנהלו מול משרד הכלכלה. עוד בדיון, בית הדין הופ נה לפסק הדין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בס"ק 50931-08-17 כוח לעובדים ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ, מיום 7.11.2017 (להלן – עניין חיפה כימיקלים) . ב"כ המבקשת הפנה את בית הדין ללוח הזמנים ב מסגרתו ניתנה החלטת בית הדין בעניין חיפה כימיקלים, בהתייחס למועד הגשת הבקשה. ב"כ המשיבה, לעומת זאת, הפנתה לסעיף 22 להחלטה בעניין חיפה כימיקלים, ולאורו ביקשה כי גם במקרה דנן ינוכו ימי החופשה הצבורים לעובדי המפעל להם קיימת יתרת חופשה צבורה, מהתקופה שמיום 1.11.2017 .

כמו כן, במסגרת הדיון הודיע ב"כ המבקשת כי הוא עומד על הסעדים הזמניים שהתבקשו בבקשה.

דיון והכרעה –

22. בתיק זה ניצבת השאלה המשפטית בדבר חובת מעסיק במערכת יחסים קיבוצית לנהל משא ומתן או להיוועץ עם נציגות העובדים אגב החלטה על סגירת מפעלו הכרוכה בפיטורי עובדיו המאורגנים. שאלה זו הינה נגזרת של היקף הפררוגטיבה הניהולית של מעסיק בנוגע להחלטה על סגירת מפעלו.

23. בפסק דין עס"ק 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי המדינה – הוועד הארצי של עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים נ' מדינת ישראל, פ"ד לה 103 (2000) (להלן – עניין מינהל ומשק) הנשיא (בדימוס) אדלר הגדיר ארבע קבוצות מקרים לפיהם יש לערוך את הדיון בשאלה, אילו נושאים יידונו במשא ומתן במפעל מאורגן בו קיים הסכם קיבוצי , כך:

"(1) נושאים, שלגביהם חל איסור לנהל משא ומתן קיבוצי;
(2) נושאים, שלגביהם חלה חובה על המעסיק לנהל משא ומתן קיבוצי;
(3) נושאים, שלגביהם אין המעסיק חייב לנהל משא ומתן קיבוצי;
(4) "נושאים מעורבים", דהיינו – נושאים ניהוליים, שהם גם בעלי השפעה או השלכה משמעותית על העובדים".

24. בהמשך נפסק, כי - "המפעל היינו קניינו של המעסיק ובידיו ההחלטה כיצד לנהוג ברכושו. לשון אחרת, המעסיק מנהל את מפעלו; זה תפקידו, זו אחריותו וזו אף זכותו. מכאן סמכותו של המעסיק להחליט על היקף עסקיו ועל תקציבו השוטף. ברי, כי בעל "מפעל" רשאי להחליט על סגירתו, ולחלופין על הרחבתו" (הדגשה הוספה-ש.ט.).

25. הנה כי כן, החלטה על סגירת המפעל הינה החלטה המצויה בתחום סמכותו הבלעדי של המעסיק, מבלי שהמעסיק נדרש לקיים משא ומתן בנוגע להחלטה זו או להיוועץ בנוגע אליה. יחד עם זאת, מדובר בהחלטה בעלת השלכה ישירה וקיצונית על העובדים, אשר מוצאים עצמם מסיימים את העסקתם במפעל כאשר נגדע מטה לחמם. נוכח זאת, הרי שמדובר בהחלטה המצויה בגדר אותם "נושאים מעורבים", כפי שהגדירה הנשיא (בדימוס) אדלר - ""הנושאים המעורבים" הם כל אותם נושאים אשר ההחלטות הניהוליות שמתקבלות בעניינם הן בעלות השפעה או השלכה משמעותית על העובדים. בפועל, "הנושאים המעורבים" נופלים לתווך שבין הנושאים שנוגעים ישירות ל"תנאי עבודה" או ל"יחסי עבודה" לבין נושאים הנוגעים בעיקר לתחום ה"פררוגטיבה הניהולית. ראוי להדגיש, כי רבות מן ההחלטות הניהוליות שמתקבלות על-ידי הנהלות מפעלים נוגעות באופן כלשהו לעובדים. אולם, בדרך-כלל, מידת הנגיעה היא שולית. לפיכך ייחשב נושא ל"נושא מעורב" רק אם הוא נושא ניהולי בעל השפעה או השלכה משמעותיות על העובדים".

26. באשר להיקף חובת ניהול משא ומתן בנושאים מעורבים נפסק במינהל ומשק – "האם מוטלת על המעסיק המאורגן חובה לנהל משא ומתן גם לגבי "נושאים מעורבים"? הכלל הוא, כי החלטות ב"נושאים מעורבים" יתקבלו על-ידי המעסיק בלעדית. בידי המעסיק סמכות לקבוע מדיניות בנוגע לניהול רכושו ולהחליט על-פיה, ואין הוא חייב להיוועץ בעובדים או לנהל משא ומתן קיבוצי לגבי עצם ההחלטה. עם זאת, מכיוון שהחלטות מן הסוג הנ"ל הן בעלות השלכה משמעותית על תנאי העבודה במפעל ועל יחסי העבודה בו, חייב המעסיק לנהל משא ומתן לגבי ההשלכות וההשפעות שיש להחלטות שהוא מקבל ומיישם. לדוגמה: בפרשת שק"ם נפסק, כי המדינה רשאית למכור את חנויות השק"ם לחברה פרטית וכן למסור באמצעות מכרז את הזיכיון על השקמיות. אולם בד בבד נקבע, כי לעובדים קמה הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי לגבי הפיצוי והביטחון התעסוקתי לו יזכו בעקבות הליך ההפרטה. משא ומתן כאמור התנהל בפועל".

27. בעניינו, המשיבה מצהירה במפורש כי ההחלטה על סגירת מפעל הייצור נתקבלה על ידה כעובדה מוגמרת , ומדובר בהחלטה המצויה בתחום הפררוגטיבה הניהולית שלה ומשכך היא אינה מותנית בקיום משא ומתן מקדים או היוועצות עם נציגות העובדים. השאלה היא אפוא, האם המשיבה ניהלה משא ומתן לגבי ההשלכות וההשפעות שיש להחלטה זו על עובדי המפעל, בהיותה החלטה המשליכה באופן קיצוני על עובדי המפעל.

28. לא למותר להפנות אל פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה שניתן אך לפני ימים ספורים ועוסק בסוגיה דומה.

בעניין חיפה כימיקלים (סעיף 21 בהחלטה לעיל) דן בית הדין בהחלטה של הנהלת חברה לסגור את המפעל וציין בין השאר כדלקמן (סעיף 76):

"אין המדובר כאן במצב של עסק חי החפץ לקיים הליך של פיטורי צמצום או פיטורי רה-ארגון, גם לא במצב של פיטורים הנובעים מהתייעלות כלכלית.
בכל אחת מהסיטואציות שפורטו לעיל חלה על ההנהלה של אותו עסק חי חובה מוגברת של הידברות במישור הקיבוצי עם נציגות העובדים וקיומו של משא ומתן על מנת להגיע להסכמות בין אותם צדדים.
אלא שבמקרה שלפנינו, חיפה כימיקלים נאלצת לסגור את מפעלה הצפוני בעקבות אותו סכסוך עיקרי וקשה שיש לה עם עיריית חיפה הקשור למבוי הסתום בנושא אספקת האמוניה וללא קשר ליחסי העבודה הקיבוציים.
במצב דברים בו המפעל הצפוני סגור הלכה למעשה כך שאין מדובר בעסק חי ובמפעל מתפקד ומייצר אלא במפעל סגור שמאז פתיחתו של ההליך המשפטי הנוכחי המתנהל בבית הדין התקיים הליך הידברות בין הנהלת החברה/מפעל לבין נציגות העובדים בסיועו של מר יובל רכלבסקי ועוד קודם לכן התקיימו מספר פגישות בין הצדדים, כשכל אחד מהם מטיח האשמות במשנהו לגבי כישלון אותן פגישות קודמות – איננו רואים מקום לחייב בנסיבות אלו הידברות או משא ומתן כלשהו נוסף בין הצדדים ." (ההדגשות במקור – ש.ט.)

29. חרף זאת, מהתשתית העובדתית שהונחה לפנינו אנו למדים כי בכל זאת התקיים משא ומתן, או לכל הפחות היוועצות עם נציגות העובדים לעניין עצם סגירת המפעל, הינו הצגת תכנית הבראה שיכול והייתה עשויה להביא להמשך קיומו של המפעל וזאת טרם הוחלט על סגירת המפעל.

30. אכן, "הודעה רשמית" על סגירת המפעל נמסרה לנציגות העובדים אך באותו בוקר של יום 13.10.2017 בו נסגרו שערי המפעל ונשלחו מכתבי זימון לשימוע לכלל עובדי המפעל. יחד עם זאת, הוכח באופן לכאורי כי אפשרות סגירת המפעל "הונחה על השולחן" כבר מספר שבועות קודם לכן, כאשר זו הוצגה כאלטרנטיבה ממשית לניסיונות ההנהלה ליישם תכנית הבראה. אגב כך, ניתנה לנציגות העובדים, במספר הזדמנויות, האפשרות לשאת ולתת בנוגע לזכויו ת העובדים.

31. לא הייתה כל מחלוקת על כך שמזה זמן רב שהמפעל אינו רווחי. המדובר בחברה שהייתה על סף פירוק ועל רקע זה נמכרה באפריל 2017 לבעלות הנוכחית. המבקשת ידעה והייתה מעורבת בהליך מכירת המניות, שעה שהיא עצמה הגישה בקשה בנושא בהליך באזורי תל אביב. כמו כן, כעולה מהסכם 2016, שנה קודם למכירתה, ננקטו צעדי התייעלות במפעל כניסיון להביא להבראתו.

המבקשת עצמה ציינה בסעיף 23 לבקשתה כי – "המפעל לא היה רווחי עובר לרכישתו (ומכאן נכונות העובדים להסכמי הבראה וכיו"ב), ואכן מעת לעת גם ההנהלה הזו אמרה שהמצב לא טוב".

32. עובדה זו, לכשעצמה, מחלישה את טענת המבקשת כי ההחלטה על סגירת המפעל הינה צעד אסטרטגי שנועד לחסל את יחסי העבודה הקיבוציים ולפגוע בהתארגנות. המצאות חברה מעסיקה בגירעונות כלכליים בסדר גודל של מיליוני ₪, ממצא עובדתי שלא נסתר, מחייבת אותה לנקוט בצעדי התייעלות והבראה, ובפרט כאשר אותה חברה אחראית על העסקתם של מאות עובדים נוספים במקומות עבודה ברחבי הארץ . באותו האופן, לא ניתן לראות החלטה על סגירת מפעל כפעולה טקטית שנועדה לפגוע בהתארגנות, וטענה זו ממילא לא הוכחה על ידי המבקשת.

33. ואכן, המצב הגרעוני בו היה שרוי המפעל, כבר בעת רכישת החברה על ידי הבעלות החדשה, הצריך את המשיבה לנקוט בצעדים על מנת לבחון את התכנות הבראתו. מהחומר שהונח לפנינו, ושתוכנו לא נסתר, עולה כי החברה גייסה אנשי מקצוע על מנת שיסייעו בבחינת מצבה ובהבראתה .

34. במסגרת נקיטת הליכים אלה, בחודש ספטמבר 2017 הוגשה חוות הדעת הכלכלית, שתוצאותיה בישרו על הפסדים קשים לחברה, בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח בשנה, כתוצאה מהפעלת המפעל היצרני. חוות הדעת הכלכלית הראתה הפסדים קשים אף במצב בו המפעל יעבוד תחת יישום תכנית הבראה מיטבית. במצב נתון זה, נדרשה החברה לפעול באופן מידי ולבחון את מנעד אפשרויותיה, כאשר בהיבט הקיבוצי, נדרשה החברה ליידע את נציגות העובדים ולאפשר לה לנהל משא ומתן אמיתי ובתום לב בנוגע לזכויות העובדים.

35. ואכן, מהראיות שהוגשו לבית הדין עולה המסקנה הלכאורית כי מחודש ספטמבר 2017 נעשה ניסיון מצד הנהלת המשיבה לבוא במגעים מול נציגות העובדים על מנת לבחון את תכנית ההבראה. נראה זאת להלן, תוך הצמדות לטענות הצדדים בסכסוך:

36. המבקשת טענה בבקשה, כי ההחלטה על סגירת המפעל נודעה לה לאחר מעשה ובאופן מפתיע, מבלי שקדם לכך הליך של משא ומתן מול המבקשת. טענה זו נמצאה כ בלתי מדויקת.

במסגרת בקשתה, טענה המבקשת כי להחלטת המשיבה קדמה פגישה אחת ביום 2.10.2017, כשבועיים לפניי ההחלטה (סעיף 4 לבקשה), שבמהלכה הוצגה למבקשת תכנית ההבראה המטילה גזרות קשות על עובדי המפעל, כך לשיטת המבקשת. אולם, כבר מהמשך עיון בבקשה עצמה עולה כי קוימה פגישה נוספת בין הצדדים ביום 28.9.2017. המבקשת לא פירטה רבות בנוגע לתוכן הפגישה ומטרתה. כמו כן המבקשת טענה כי פגישה זו נקבעה ביוזמת ועד העובדים, באמצעות מר לנקרי, אולם טענה זו נסתרה לכאורה באמצעות נספח 4 לתגובת המשיבה, שהוא מכתב ממר אמיר אל מר לנקרי, במסגרתו ביקש מר אמיר ממר לנקרי לקיים את אותה פגישה מיום 28.9.2017 בזו הלשון:

"אנו פונים אליך בהמשך לפגישת היוועצות שקימה הנהלת נגב עם ועד המפעל ביום ראשון ה- 17.9.2017 בירוחם, בקשר עם האפשרות להציל את המפעל ולשמור את שעריו פתוחים כשהוא מייצר. זוהי שעת חרום, וכולנו צריכים להתגייס להצלת המפעל, ולא ניתן לעשות זאת ללא העובדים.
בשוק הקרמיקה ככלי המשחק השתנו. כולנו מכירים את עלויות היצור של המפעל. העובדים עשו מאמץ גדול בשנה ובחודשים האחרונים, אבל עדיין, מחיר היצור של המפעל גבוה מאוד יחסית ליבוא של סחורה מסין, תורכיה וספרד. לצערנו איכות היבוא גבוהה, ובאופן טבעי כאשר מדובר במוצרים שהנם דומים למדיי, הקבלנים מעדיפים את המוצר הזול.
בנוסף, בשוק הדיוק חלה צניחה בהתחלות הבניה. אנו כבר רואים את המשמעויות בשטח – קיטון מתמיד בביקושים למוצרי המפעל. קבוצת נגב הייתה רגילה לפתיחה של כ-15 אלף יחידות דיור בשנה ועכשיו גם עשרת אלפים נשמע יעד גבוה.
העלות העיקרית שהיא לב לבה של עלות הייצור, היא עלות כוח האדם, שאינו עומד בשום קנה מידה מול עלות כוח אדם מקובלת בעולם, כמו גם מפעלי ייצור בישראל.
השעה היא שעה של החלטות קשות! בחנו כמה וכמה חלופות עם יועצים כלכליים, ומסתבר, שגם סגירה של שני קווי יצור ותנור באופן קבוע, במקביל לסגירת משמרת לילה, לא יספיקו כדי שהמפעל ישרוד.
למרות שהשורה התחתונה בחוות הדעת הכלכליות מצביעה שלא ניתן להביא את המפעל להתחרות בצורה אמיתית ביבוא (כלומר, השורה התחתונה היא שבכל מקרה עדיף לסגור את המפעל ולעבור ליבוא בלבד), הנהלת נגב רוצה להציל את המפעל ובוחנת כל דרך אפשרית לעשות זאת.
לצורך כך נדרשת שותפות מלאה של כל הנוגעים בדבר – הבעלים, ההנהלה, ההסתדרות והעובדים – והירתמות מלאה של כולם, לשינוי אמיתי של התרבות הארגונית והתאמת ההון האנושי לפעילות המפעל.
אנו מבקשים להיפגש באופן דחוף, ביום חמישי ה-28.9.2017, בכל מקום שיהיה לך נוח. במסגרת הפגישה נציג בפניך את תוצאות העבודה שנעשתה על ידי חברת הייעוץ המובילה BDO, ממנה ביקשנו תוכנית של "הרע במיעוטו". כלומר אולי לא מרווחים, אבל לפחות לא מפסידים עשרות מיליוני ש"ח מדי שנה. במסגרת התוכנית, המפעל מתאים את היקף היצור לביקושים הנמוכים ומתייעל עד כמה שניתן במטרה להגיע לעלות ייצור שהיא קרובה ככל הניתן לעלות היבוא (פער כ- 30% לעומת למעלה מ-70% כיום).
כאמור, אנחנו חייבים להיפגש מיד על מנת לקבל החלטות קשות וזאת על מנת להצליח באתגר הגדול. אחרת, קיים חשש גדול שהמפעל ייסגר בתחילת דצמבר 2017".(ההדגשות הוספו – ש.ט.)

37. מתכתבות זו למדים אנו על מספר עובדות – האחת היא שהמשיבה בעצמה יזמה פגישה עם וו עד העובדים כבר מספר שבועות קודם להחלטה על סגירת המפעל , במסגרת ניסיונות הבראת החברה . השנייה, שגם ביום 17.9.2017 נערכה פגישה בין הצדדים סביב אותו נושא . והשלישית והיא החשובה ביותר – היא שהמשיבה שיתפה את וועד העובדים כי מדובר ב"שעת חירום", "שעה של החלטות קשות", תוך שהתריעה בפני נציגות העובדים, ברחל בתך הקטנה, על התכנות סגירת המפעל.

38. ואכן, לתגובת המשיבה צורפו העתקי תיעוד ישיבות ש התקיימו במועדים האמורים – בימים 17.9.2017, 28.9.2017 ו- 2.7.2017. עיון בפרוטוקולים אלה מלמד , כי לנציגות העובדים נמסר מנציגי המשיבה כי המפעל אינו רווחי וכי בכוונת המפעל "לשתף אתכם במחשבות שלנו, בתהליכים ולנסות ביחד אתכם להיערך לעתיד" (דבריו של מר אמיר בפרוטוקול מיום 17.9.2017). עוד עולה מהפרוטוקולים, כי נעשה ניסיון ליישם תכנית הבראה בשיתוף פעולה של עובדי המפעל, וזאת כחלופה אחרונה לפני סגירת המפעל. מר אמיר אמר בפרוטוקול הישיבה מיום 17.9.2017: "אנחנו מרגישים לבד בניסיון שלנו להבריא את המפעל".

לצד כל זה, מעיון בפרוטוקולים אלה עולה כי הגם שבאותה העת וועד העובדים היה מודע למצב המפעל ולצורך בשיתוף הפעולה של העובדים ואף לאפשרות סגירתו, כלשון מר לנקרי בישיבה מיום 28.9.2017 – " אנחנו מבינים שהמפעל לא נמצא במצב טוב וחובתנו להבריא את המפעל. ההנהלה חייבת ללמוד לעבוד עם הוועד", לא נוצר לכאורה שיתוף פעולה מטעם נציגות העובדים על מנת למצוא פתרון הולם להבראת המשיבה ובכך למנוע את סגירת המפעל . אף מבלי להכביר בציטוטים של נציגים מנציגות העובדים מתוך פרוטוקולי הישיבות הנ"ל, המבקשת לא הראתה כי באותה העת נעשה ניסיון מטעמה למצוא פתרונות שיביא להבראת החברה, ולמצער לדון בזכויות העובדים במקרה של יישום תכנית הבראה או לחילופין סגירת המפעל. כך, מהחומר שלפנינו עולה כי במסגרת הישיבות האמורות נציגות העובדים עמדה מנגד להנהלת החברה, ודרשה למנוע פיטורי עובדים ואף ליישם את הסכם 2016, ובכך למעשה להוסיף עלויות העסקה על החברה .

39. אך בכל אלה לא די. מעיון בחומר שהוגש לבית הדין (נספח 8 לתגובה) עולה כי בטרם נשלחה אותה החלטה פורמאלית על סגירת המפעל מיום 13.10.2017, הנהלת החברה ניסתה שוב לקיים פגישה נוספת, בנוגע להתייעלות החברה, תוך שציינה, גם הפעם, באותיות קידוש לבנה, כי החלופה היא סגירת המפעל ופיטורי העובדים.

במכתב מיום 3.10.2017 שנשלח ממר גלבוע וממר אמיר אל מר לנקרי נכתב: "... בפגישות ההיוועצות שנערכו בשבועות האחרונים, הסברנו לכם ולוועד העובדים, כי אם לא תיושם באופן מידי ודחוף, תכנית הבראה מקיפה בשיתוף פעולה אתכם, לא יהיה מנוס אלא לסגור את המפעל, שכן הפעלתו גרעונית וגורמת לחברה הפסדים כבדים...בפגישת ההיוועצות השלישית שהתקיימה ביום 2.10.2017 במשרדי מועצת הפועלים בדימונה התברר, כי ועד המפעל אינו מעוניין לדון בשום אופן שהוא בתכנית ההבראה שהצגנו בפניכם. זאת ועוד, הוועד איים "לסגור את המפעל" (במילים אלה ממש) וזאת ללא שהוצגה בפנינו שום תכנית חלופית. בפועל הופסקה הישיבה על ידיה הוועד ולא ניתן למנהל המפעל להשלים את הצגת תכנית ההבראה והצעדים שהכרחי כי יינקטו במידי... כצעד אחרון בטרם נאלץ לסגור את המפעל ולהיפרד בצער מכל עובדיו, אנו פונים אליכם פעם נוספת בבקשה להיכנס עמנו בדחיפות למשא ומתן אינטנסיבי על בסיס תכנית ההבראה שהצגנו בפניכם. בהתאם, אנו מזמינים אתכם לישיבת מו"מ ביום ראשון, ה-8.10.2017 בשעה 11:30 במשרדי החברה בראשון לציון. למען הסר ספק, נבהיר שוב בהעדר שיתוף פעולה מצד נציגות העובדים ביישום תכנית הבראה מידית ומקיפה, לא יהיה מנוס, אלא לקבל החלטה על סגירת המפעל באופן מידי" ( הדגשות הוספו-ש.ט.)

40. אולם, במכתב תשובה מטעם מר לנקרי, שנשלח אל מר גלבוע ואל מר אמיר , התנתה המבקשת התקיימות פגישה נוספת בקבלת "חומרים נדרשים".

41. התנהלות זו חזרה על עצמה כאשר במייל מיום 4.10.2017 ממר אמיר אל מר תומר מרציאנו, מזכיר איגוד מקצועי (להלן – מר מרציאנו), כתב מר אמיר: " אנו עומדים על קיום הפגישה ביום ראשון 8.10.2017 בשעה 11:30 במשרדי החברה בראשון לציון", תוך שהדגיש כי מצבו הקריטי של המפעל אינו מאפשר דחיות. אולם, בתשובה למייל זה כתב מר מרציאנו " לא נוכל להגיע לפגישה ללא הנתונים שייבחנו על ידי אגף הכלכלה של ההסתדרות. האגף חוזר לפעילות ביום ראשון לאחר החג. אבקש בזמן הזה להזרים אלינו את הנתונים הרי אתם לא באמת מבקשים שנשב לתכנית הבראה ונקבל החלטות על פי פרסומים בעיתונות. אני זמין לצורך העברת הנתונים שביקשנו לכלכלנים ותיאום פגישה לאחר בחינת הנתונים, חג שמח".

42. הנה כי כן, המשיבה יזמה פגישה נוספת עם נציגות העובדים, תוך שהבהירה כי נושא סגירת המפעל עומד על הפרק. אולם המבקשת לא ניאותה להיפגש בהזדמנויות שניתנו ולנסות להגיע לפתרון שאולי היה מונע את ההחלטה על סגירת המפעל, לפחות במועד בו היא נתקבלה.

43. ונדגיש, אכן המשא ומתן שהתנהל, כאמור, עובר להחלטה על סגירת המפעל, עסק בשאלת יישום תכנית ההבראה והשפעתה על עובדי המפעל, אולם במסגרת מו"מ זה הונחה על השולחן חלופה של סגירת המפעל, הן באמצעות הצגת חלופה זו באופן ישיר (ר' – השורה האחרונה במכתבו של מר אמיר למר לנקרי מיום 24.9.2017 – נספח 4 לתגובת המשיבה), והן באמצעות שימוש במילות חירום המעידות ע ל גודל השעה והעל ההשלכות הקשות שבצד המצב הכלכלי. והנה, בניגוד לטענת המבקשת בבקשתה כי לא התנהל כל משא ומתן עובר להחלטה על סגירת המפעל, המשיבה אכן התריעה בפני וועד העובדים, לפחות חודש ימים טרם סגירת המפעל, על הצורך בנקיטת צעדי התייעלות שהינן ניסיון אחרון למנוע את סגירת המפעל, וזימנה את העובדים לשאת ולתת ולטכס עצה שתסייע לשמור על הפעילות היצרנית של החברה.

44. אף אם נקבל את טענת המבקשת לפיה המשא ומתן שקדם להחלטה הפורמאלית לסגור את המפעל עסק בהחלטה על יישום תכנית ההבראה בלבד ולא בהחלטה על סגירת המפעל, הרי שלא ניתן לחלוק על כך כי משא ומתן זה מומש במסגרת ההליך בבית הדין, וזאת לאחר שחרב מכתבי הפיטורים והזימונים לשימוע הוסרה מעל ראשם של עובדי המפעל (בהחלטה בית הדין מיום 15.10.2017 בבקשה לסעדים ארעיים) .

45. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 15.10.2017, בין הצדדים התקיימו 6 ישיבות הדברות בהן נכחו, כאמור, גורמים בכירים מטעם הצדדים ובשיתוף מנכ"ל משרד הכלכלה, מר רינסקי. בדיון נוסף שהתקיים לפני בית הדין ביום 30.11.2017 המשיבה הבהירה כי אין תוחלת להמשך ההידברות משזו נסבה סביב הצעות תקציביות כאלו ואחרות אשר אינן פותרות את הבעיה, שמקורה בפער בין עלויות הייצור הגבוהות לעלויות הייבוא. חרף זאת, ועל מנת לאפשר למבקשת הזדמנות נוספת למצוא פתרון למשבר בו מצוי המפעל, בית הדין הורה שוב לצדדים לשוב לשולחן המשא ומתן, והפעם תוך מעורבות של גורמים במדינה.

46. ואכן, לאחר הדיון מיום 30.10.2017 הצדדים נועדו שוב, במסגרת מספר ישיבות, בחלקן הועלו הצעות קונקרטיות ל אפשרות של המשך הפעלת המפעל והעסקת עובדיו:

כעולה מדבריו של מר רינסקי בדיון מיום 13.11.2017 – משרד הכלכלה הציע להעמיד לרשות המשיבה הלוואה לצורך המשך הפעלת המפעל, ושנוכח כי הצעה זו אינה רלוונטית, ניתנה הצעה נוספת, אותה כינה מר רינסקי כצעד " חריג וכמעט לא קיים", לפיה המדינה תשתתף בעלות מסוימת משכר העובדים בכפוף להפעלת המפעל במשך שנה נוספת.

כמו כן, כעולה מהודעות הדיווח שהוגשו ערב הדיון מיום 13.11.2017, הועלתה הצעה ליתן פרק זמן מסוים בו המשיבה תישא בעלויות המפעל כשהוא סגור על מנת לאפשר מציאת רוכש פוטנציאלי שיפעיל את המפעל. כעולה מהודעות הדיווח ומטיעוני הצדדים, הצעה זו לא הבשילה משהצדדים נותרו חלוקים באשר לשתי שאלות מהותיות: האחת – מי הוא הגורם שאמון על מציאת משקיע, והשנייה, והיא העיקרית – מי הוא הגורם שיישא בשכר העובדים.

47. נוכח זאת, אנו סבורים כי בישיבות ההדברות שהתקיימו במסגרת ההליך כאן ניתנה הזדמנות נוספת למצוא פתרונות חלופיים לסגירת המפעל, לרבות בדרך של מציאת רוכש חלופי .

48. ויודגש, וזהו החלק החשוב ל עניינו, למשיבה, היא המעסיקה, נתונה הזכות שלא לקבל את ההצעות שהוצעו לה כחלק מהליך המשא ומתן שהתנהל בשאלת המשך הפעלת המפעל. המפעל הוא רכושה של המשיבה, וההחלטות הקשורות להמשך הפעלת ה מפעל הן בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה כמע סיקה.

בהקשר זה פסק הנשיא (בדימוס) אדלר בעניין מינהל ומשק – "משמעות משא ומתן היא הידברות וניסיון לשכנע הדדית. אולם אין בחובה לנהל משא ומתן כדי לחייב את המעסיק להגיע לידי הסכמה, לוותר על עמדתו או למנוע ממנו לערוך שינויים בתקן כוח אדם ולנהל את עסקו".

49. אף בעניינינו, המפעל הינו רכושה של החברה, והחברה רשאית שלא לקבל החלטות עסקיות כאלה ואחרות שבמהותן מצויות בתחום הפררוגטיבה הניהולית שלה.

50. כמו כן, אין אנו מקבלים את טענת המבקשת לפיה רוכשי המשיבה, הם הבעלים הנוכחיים, התחייבו או הבהירו כי אין בכוונתם לפצל או למכור את החברה (סעיף 18 לבקשה). ההליך באזורי תל אביב התנהל מול הבעלות הקודמת של המשיבה, וב"כ המשיב הבהירה, בפרוטוקול הדיון מיום 26.3.2017, כי המשיבה אינה מתחייבת לדברים שנאמרו על ידי מי שהינו צד שלישי באותו הליך, בזו הלשון – " הדברים שאמר מנכ"ל האגף הכלכלה, מר בירן, יכולים להירשם כהתרשמות שלו אך לא כהתחייבות של צד שלא נמצא כאן והדברים ברורים".

כאן המקום לציין, כי ככל שיש למי מהצדדים טענות בנוגע למכירת המניות במשיבה, ובכלל זה טענות בנוגע להתחייבויות כאלה או אחרות בנוגע למכירת המניות, הרי שאין זה מתחום סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בטענות אלה, וזאת מבלי לחוות דעה בנוגע לסיכויים של הטענות הללו במסגרת הליך מתאים בערכאה מתאימה.

51. באשר לבקשת המשיבה, כפי שהועלתה במהלך ההתדיינות בתיק, לרבות ב מסגרת הערעור שהגישה לבית הדין הארצי בבר"ע 6475-11-17, בנוגע לניכוי ימי החופשה הצבורים לעובדי המפעל להם קיימת יתרת חופשה צבורה, מהתקופה שמיום 1.11.2017 –אנו דוחים בקשה זו. אין חולק כי כלל עובדי המפעל היו נכונים לעמוד לרשות המשיבה ולהמשיך לעבוד עוד מהיום בו המפעל נסגר. הלכה היא, כי בנסיבות בהן לא נותקו יחסי העבודה שבין עובד למעסיקו, והעובד היה מוכן ומזומן לעבוד אילולא נבצר ממנו לעבוד מסיבות שאינן תלויות בו, הוא זכאי לתשלום שכר עבודתו (השוו - עס"ק (ארצי ) 68-09 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אלביט מערכות תעשיות אלקטרו אופטיקה בע"מ, מיום 29.11.2012 ). בעניינו, החברה היא זו שסגרה את המפעל והותירה את העובדים במצב של נבצרות מהעבודה. בנסיבות אלה, ברי כי העובדים זכאים לשכרם המלא, לרבות פדיון ימי החופשה שנצברו להם עד למועד ניתוק יחסי העבודה בפועל .

52. כמו כן אנו דוחים את בקשת המשיבה להורות על פיטורי העובדים ללא קיום הליכי שימוע. אין צורך להכביר במילים בנוגע לחשיבות הרבה שבקיום הליך השימוע. אכן, המד ובר בפיטורים הנובעים מסגירת המפעל ולכאורה אין מקום להליך שימוע במקרה כמו זה שתוצאתו ידועה מראש. עם זאת, שיקול בדבר חוסר התועלת בקיום שימוע הינו שיקול שיש לשקולו במסגרת פסיקת פיצויים במקרה של היעדר שימוע בדיעבד (השוו - ע"ע (ארצי) 659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ נ' לוי , מיום 17.5. 2009), ולבטח שבית הדין לא ימנע מעובדים, מבעוד מועד, לקיים שימוע טרם פיטוריהם.

כמו כן, הגם שתוצאת ההליך לכאורה ידועה מראש, מצופה מ החברה שהעסיקה עובדים אלה , חלקם אף לאורך שנים רבות, ואשר ממשיכה עוד להעסיק עובדים רבים, שתקיים הליך שימוע אמיתי ובתום לב , במסגרתו אולי אף תשקול את המשך העסקת חלק מעובדי המפעל במקומות אחרים אצלה, במסגרת פעילות הייבוא, השיווק או המכירות, כמו גם מתן פיצוי נאות לעובדים שיפוטרו או אפשרויות אחרות שעשויות לעלות במסגרת השימוע. על החברה לקיים את הליך השימוע בנפש חפצה ובלב פתוח תוך התחשבות במכלול הבקשות והנתונים האישיים של כל אחד מהעובדים.

לסיכום -

53. לאור כל האמור, הבקשה לסעדים זמניים נדחית.

54. הצווים שניתנו בהחלטה מיום 15.10.2015 – בטלים.

55. המשיבה רשאית לשלוח לעובדי המפעל מכתבי שימוע חדשים למועדים שיתקיימו לא לפני 15 יום מיום משלוח מכתבי השימוע.

56. העובדים זכאים למלוא שכרם עד למועד הפיטורים כמו גם להודעה מוקדמת כדין.

57. בד בבד עם החלטתנו זו מצאנו לנכון להוסיף את הדברים הבאים:

ערים אנו לתוצאות החמורות שייגרמו בגין סגירת המפעל, ככל שאכן ייסגר. מדובר בפיטורים של קרוב ל-140 עובדים על כל המשתמע מכך להם ולמשפחות. אין ספק כי הדבר יביא גם לפגיעה קשה ביישוב קטן כמו ירוחם אשר ממילא מתמודד עם אחוזי אבטלה גבוהים.

במהלך הדיון בפנינו ניסינו להביא להסדר מוסכם שימנע תוצאות קשות אלו, אולם ניסיונות אלו לא צלחו ועל כן אין מנוס מהתוצאה אליה הגענו.

אנו קוראים גם בשלב הזה לצדדים ולגורמים הרלוונטיים הנוספים שהיו שותפים במשא ומתן שהתקיים בעקבות החלטותינו במהלך הדיון בבית הדין, להמשיך ולנסות להגיע להסדר שימנע את פיטורי כל העובדים ולהתחשב גם במיקומו של המפעל ובהשפעה הקשה שתהה לסגירתו על כל האזור.

58. משמדובר בבקשה במסגרת סכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ח, (21 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים.

גב' פסה מרקוביץ
נציגת ציבור (עובדים)

שמואל טננבוים
נשיא

מר גבריאל דנה
נציג ציבור (מעסיקים)