הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ס"ע 45016-09-11

בפני
כבוד ה שופט יוחנן כהן
נציג ציבור (עובדים): מר משה זיכרמן
נציג ציבור (מעסיקים): מר כפיר יאיר

התובע

יחזקאל אלמסי (ת.ז. XXXXX963 )
ע"י ב"כ: עו"ד אברהם שלום בר יוסף

נגד

הנתבעים

1.המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי שביט

2.מדינת ישראל - הממונה על השכר באוצר
ע"י ב"כ: עו"ד סיגל ברגר מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי)

פסק דין

תביעה זו עוסקת בשאלה האם התובע זכאי לתשלום שכר עידוד באופן רטרואקטיבי בעד תקופת עבודתו בתפקידו כחוקר חוץ ביחידה הארצית לחקירות הונאה.
עובדות
התובע עובד אצל הנתבע החל מתאריך 27.1.2002 בתפקיד חוקר חוץ ביחידה הארצית לחקירות הונאה באגף החקירות של המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "יחידת ההונאה הארצית" או " היחידה הארצית" או " היחידה הארצית לחקירות הונאה").

הנתבע הוא תאגיד סטטוטורי הפועל בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. במסגרתו הוקמה היחידה הארצית לחקירות הונאה בשנת 2001 המשמשת כזרוע אכיפה המבצעת חקירות בפריסה ארצית באמצעות ארבע שלוחותיה: בצפון, מרכז, ירושלים והשפלה וכן בדרום הארץ. היחידה מונה כ-30 חוקרים המסייעים בחקירת פרשיות הונאה בהיקף ארצי כנגד אלו המנסים לקבל גמלאות במרמה.

התובע נמנה על עובדי היחידה הארצית במשרד הראשי של הנתבע בירושלים, והוצב בשלוחה הדרומית הממוקמת בסניף באר שבע.

התובע אינו מקבל שכר עידוד מתחילת העסקתו אצל הנתבע, לעומת החוקרים בסניפים המקבלים שכר עידוד על ביצוע חקירות, באמצעות מערכת מדידה לשכר עידוד שהוקמה ומופעלת בנתבע טרם הקמתה של היחידה הארצית לחקירות הונאה.

בתאריך 8.2.11 פנה מר אילן מורנו, סמנכ"ל לוגיסטיקה וחקירות לגב' אסתר דומיניסיני, מנהלת כלכלית במכתב שנושאו " שכר עידוד – יחידה ארצית לחקירות הונאה", כדלהלן:

"במסגרת הניסיונות לקדם את תשלום שכר העידוד לחוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה נערכו מספר פגישות בין נציגי אגף החקירות ונציגי חטיבת הנדסת ייצור בנושא מערכת המדידה והתגמול לחקירות.

הדרישה המרכזית של אגף החקירות היא להחיל מיידית את מערכת שכר העידוד לתגמול חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה.

יצוין כי חוקרי היחידה שמרביתם עובדים במוסד מאז 2002 אינם מקבלים תגמול כלשהו ( שכ"ע) על ביצוע חקירות ובכלל זה חקירות מורכבות, חקירות פרשיות הונאה וחקירות במסגרת צח"מים.

הדעת אינה נותנת כי מצב זה יכול להימשך.

נציגי חטיבת הנדסה ייצור הביעו הסכמתם להתחיל בביצוע הליך העבודה בכפוף למספר דרישות ארגוניות שהופנו לאגף החקירות כדוגמת כתיבת נוהלי חקירות, מינוי רכז מודיעין והוספת מרכיבי בקורת איכות.

בנוסף הועברו לחטיבת הנדסת ייצור כל הנתונים מתוך מערכת " חוקר", עד היום לא הוחל במדידות הנחוצות להתנעת התהליך.

בבדיקת עבודה איתך מיום 1.2.11 שנערכה בהשתתפות מנהל אגף חקירות והח"מ הועלה הנושא בפניך והבעת דעתך כי אכן המצב הוא מצב מקפח את עובדי היחידה הארצית וכי יש למצוא את הפתרון הנכון.

כפי שהוסבר בישיבה אנו מציעים כי בשלב הראשון ועד להשלמת הליך המדידה ישולם לחוקרי יאח"ה שכר עידוד שמסתמך על מערכת שכ"ע על שאר חוקרי אגף החקירות, לחלופין ניתן לשלם שכ"ע ע"פ ממוצע חודשי של חוקרי אגף החקירות.

נודה על הנחיות מתאימות מטעמך."
(נספח 4 לכתב התביעה)

בתאריך 20.2.2011 התקיימה פגישה בנושא הקמת מערכת מדידה ותגמול ליחידת ההונאות הארצית, בהשתתפותם של מר יוסי סרי - מנהל היחידה הארצית דאז ( להלן: "מר סרי" או " מנהל היחידה הארצית"); מר אבי מנשה - סגן ראש מינהל משאבי אנוש בנתבע ( להלן: "מר מנשה" או " סגן ראש מינהל משאבי אנוש") ומר אייל גולדנר – מנהל חטיבת הנדסת ייצור באגף ארגון ותהליכי עבודה בנתבע ( להלן: " מר גולדנר" או " מנהל הנדסת הייצור").

בפגישה זו דנו באפשרות של בניית מערכת מדידה ותגמול ליחידת ההונאה הארצית. הוסבר שהסמכות הבלעדית לאישור מערכות מדידה בנתבע נתונה למועצת הייצור של המשרד הראשי וכי החלטות המועצה כפופות לנהלים ולהנחיות של ההסתדרות והממונה על השכר. עוד צוין כך: " לצערנו, היות ומועצת הייצור של המשרד הראשי אינה מתכנסת מזה כשנתיים, לא נוכל לתת פתרון ליחידה אלא רק כשהמועצה תתכנס." בהמשך המסמך שוב הובהר לעניין זה כך: " מובהר שנית כי כרגע מועצת הייצור של המוסד לא מתכנסת ולכן לא נוכל לאשר את מערכת המדידה. לכן הוחלט לפנות לחברי מועצת הייצור של המ"ר בבקשה לכינוס מועצת הייצור של המ"ר על מנת שנוכל לבנות את מערכת המדידה והתגמול לעובדי יחידת ההונאה." (סיכום הפגישה נערך ביום 1.3.11 - נספח 6 לכתב התביעה).

כמו כן, נקבעו בפגישה עיקרי הדברים שסוכמו בכפוף לאישור מועצת הייצור לכשתתכנס, כדלהלן:

הוחלט להתחיל בבניית מערכת מדידה ותגמול לעובדי יחידת ההונאה הארצית.
סוכמו השלבים הנדרשים בהקמת מערכת המדידה והתגמול ליחידה הארצית: הגדרת יעדי היחידה; עריכת סקר מצב קיים וגיבוש המלצות לשיפור; גיבוש מדדי המערכת והגדרת הנתונים הנדרשים ממערכת המחשוב; עריכת מדידות עבודה; כתיבת דו"ח המתאר את מערכת המדידה; אישור הדו"ח במועצת הייצור של הנתבע; הטמעת המערכת.
תבוצע פניה לחברי מועצת הייצור לכינוס מועצת הייצור, על מנת שיהא אפשר לבנות מערכת המדידה והתגמול לעובדי יחידת ההונאה הארצית.
תועבר בקשה למועצת הייצור לתשלום רטרו לעובדי היחידה.
תיקבע ישיבת מעקב בפורום הנוכחי בעוד חודשיים.

בתאריך 1.3.11 פנה מר אבי מנשה, סגן ראש מינהל משאבי אנוש במכתב אל חברי מועצת הייצור במשרד הראשי של הנתבע בנושא "כינוס מועצת ייצור משרד ראשי" והזמינם לישיבת מועצת ייצור שנקבעה לתאריך 14.4.11 במשרד הראשי בכדי להתחיל ולקיים סדרה של דיונים מקצועיים. (נספח 5 לכתב התביעה).

בפתח מכתבו מציין מר מנשה כי " בתקופה האחרונה מגיעות אלינו פניות רבות מעובדים ומנהלים במוסד בבקשה לעדכון של מערכות המדידה והתגמול במשרד הראשי. כידוע ישנה סדרה של נושאים המצריכים עדכון המערכות, כדי להשיג את המטרות שלשמן הן מופעלות וכדי להעניק לעובדים תגמול הוגן." מר מנשה מבקש לדון במסגרת הפגישה בנושאים העומדים על הפרק ודרך הטיפול בהם, ובכלל זה במספר יחידות שלא נכללות במערך המדידה של שכר עידוד: (1) יחידת ההונאות באגף החקירות (2) המוקד הטלפוני, וכן בהשגות וסוגיות של יחידות נוספות במשרד הראשי לגבי מערכות המדידה. כמו כן, מעדכן מר מנשה כי מועצת הייצור של הסניפים חידשה את פעילותה ומתכנסת באופן שוטף. עוד דואג מר מנשה לעדכן כי " יש להבין כי כל הבעיות וכל הסוגיות הקיימות בנושא מערכות המדידה והתגמול צריכות להידון במועצת הייצור, שהיא הגוף המוסמך לאשר בנייה ועדכון של מערכות מדידה ותגמול במוסד."

בתאריך 3.3.11 ובתאריך 6.3.11 התקיימו פגישות בין מר סרי לבין מר גולדנר, בדבר הקמת מערכת מדידה ותגמול לעובדי יחידת ההונאה הארצית. הנושאים שנדונו בפגישות: יעדי יחידת ההונאה הארצית; מבנה ארגוני של היחידה, תהליכי עבודה, ממשקי עבודה וכיו"ב; נתונים נדרשים ממערכת חוקר; תכנית עבודה להמשך העבודה; ביצוע הרחבת התקשרות עם חברת התרגום לצורך תמלול קלטות בעברית ובערבית. במסגרת זו סוכם בין היתר כי עם קבלת אישור מועצת הייצור של המשרד הראשי לבניית מערכת מדידה ותגמול לעובדי היחידה, יוחל בביצוע מדידות עבודה ובביצוע ביקורים בשטח להיכרות עם היחידה הארצית. (סיכום הפגישה נערך ביום 6.3.11 – נספח לכתב התביעה).

בתאריך 2.11.11 התכנסה מועצת הייצור של המשרד הראשי בנתבע – לאחר שלא התכנסה במשך כשלוש שנים - ודנה בנושא הפעלת מערכת מדידה ותגמול לחוקרים ביחידה הארצית. מועצת הייצור החליטה להמליץ על הקמת מערכת מדידה ותגמול לחוקרים ביחידת ההונאה הארצית ונקבע כי חטיבת הנדסת הייצור תכין את הבקשה בחתימת שני יושבי הראש של המועצה, וזו תועבר לאישור הוועדה המרכזית ( נספח 4 לתצהיר מטעם המדינה).

ביחס לתשלום מקדמות ליחידה, צוין כי יחידות ההונאה והיחידות בסניפים שונות במהותן. ועל כן יש לבנות מערכת מדידה ותגמול המותאמת ליעדי היחידה ולתהליכים הנהוגים בה. נציגת האוצר אתי וסרמן שנכחה בישיבה ציינה כי על פי הכללים אין אפשרות לאשר תשלום מקדמות. וכי ניתן לדון בבקשה לתשלום רטרו לאחר שיהיה אישור להפעלת מערכת מדידה ותגמול ביחידה הארצית.

ביום 10.11.11 פנו יושבי ראש מועצת הייצור של הנתבע אל הוועדה המרכזית, בבקשה לאישור התחלת הקמת מערכת מדידה ותגמול לעובדי היחידה הארצית, תוך עדכון כי מועצת הייצור ממליצה להקים מערכת זו ( נספח 5 מטעם המדינה).

בתאריך 29.12.11 התקיימה ישיבת הוועדה המרכזית למועצות הייצור ובמסגרתה נדון נושא שכר העידוד ליחידת ההונאה הארצית, למוקד הטלפוני ונושא בנות השירות הלאומי. בישיבה סוכם כי רק לאחר השלמת יישום ההנחיות המקצועיות שהוסכמו על ידי הצדדים בדבר שילוב בנות השירות הלאומי בנושא שכר העידוד, יידונו הנושאים הנוספים. ביחס לבנות השירות נקבע כי מועצת הייצור של הנתבע בשיתוף המרכזים, תיקבע מהו האחוז מזמן הנוכחות של בנות השירות, שיתווסף לשעות המושקעות, וזאת בהתאם למידת תרומתן לתפוקות העבודה ובהתאם לנהלים החתומים ע"י שני הצדדים בנושא. עוד נקבע כי " החלטת מועצת הייצור כאמור תתקבל תוך שבועיים. אם לא תתקבל החלטה כאמור, הנושא יחזור להכרעת הוועדה המרכזית."

כך צוין כי בכפוף לאמור, יו"ר הועדה המרכזית מצד המעסיקים הביע נכונות עקרונית לבחון בחיוב הרחבת שכר עידוד לעובדי המוקד הטלפוני אולם לא צוין לעניין זה דבר באופן פרטני ביחס ליחידת ההונאה הארצית ( נספח 4 לתצהיר מטעם המדינה).

בתאריך 22.12.14 פנה מר מנשה אל יושבי ראש הוועדה המרכזית: מר קובי אמסלם - הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, ומר אריאל יעקובי - יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, בבקשה להכליל את עובדי יחידת ההונאה במערכת המדידה והתגמול של הנתבע. בסיכום דבריו מציין מר מנשה כדלהלן:

"הנושא עלה כבר לפני מספר שנים במועצות הייצור לדרגותיהן השונות, בבית הדין, ואף הובא בורר אשר נתן את פסיקתו. הגיעה העת לשים קץ לפרשה זו.
יש לאפשר את הכללתם במערכת המדידה והתגמול של עובדי היחידות אשר האוצר לא מאפשר את הכללתן, דהיינו: היחידה הארצית לחקירות הונאה באגף החקירות, והמוקדים הטלפוניים ברחובות ובדימונה.
מומלץ לקבל את המתווה שגובש על ידי המרכזים ואשר פורטו בסעיף 3 ."
(נספח א' להודעת הנתבע מתאריך 28.12.14 לתיק בית הדין)

בתאריך 4.11.15 התקיימה ישיבת מועצת ייצור במשרד הראשי, ובמסגרתה נדונה סוגיית שכר העידוד לעובדים חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה, וכך הוחלט:

"הנושא הועבר ע"י אייל גולדנר
אין עדיין מודל של השיטה. מתקשים למצוא שיתוף פעולה בענף.
הוחלט:
מועצת ייצור מאשרת התנעת תהליך והכללת היחידה במערכת מדידה ותגמול שתובא לאישור. כן תפנה בכתב לענף ובו בקשה למנות עובד שיהיה בקשר עם הנדסת ייצור. חברי הועד יקבעו ישיבה עם יואל מוזס על מנת לנסות ולקדם את הנושא."
(נספח א' לתצהיר מר גולדנר)

בתאריך 19.11.2015 התקבלה ההחלטה בוועדה המרכזית המאשרת עקרונית הפעלה של מערכת מדידה ותגמול לקבוצת העובדים ביחידת ההונאה הארצית עליה נמנה התובע. להלן לשון ההחלטה הרלוונטית:
"
הושגה הסכמה לגבי אופן שילוב בנות שירות לאומי בשיטות שכר עידוד, שיתעדכנו בעתיד, במשרד הראשי בלבד.
הועדה המרכזית מאשרת הרחבת כיסוי שכר עידוד בשתי יחידות ארציות במטה: מוקדים טלפוניים וחקירות הונאה.
מאושר להפעיל את שיטת המוקדים החל מתאריך 1/11/15. "

התובע טרם קיבל שכר עידוד בפועל, נכון למועדים בהם נוהל ההליך בבית הדין.

טענות הצדדים
התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום שכר עידוד בעד תקופת עבודתו. זאת, כפי שמקבלים החוקרים העובדים בסניפים ומבצעים את אותה העבודה שהוא מבצע במסגרת יחידת ההונאה הארצית.

לגרסת התובע , מהות עבודתו בתפקיד חוקר ביחידה הארצית זהה באופן מוחלט לעבודת יתר החוקרים בסניפי הנתבע. כך גם ההנחיות המקצועיות, ההדרכה, ימי עיון מקצועיים, הכשרה וכיוצא באלו הניתנים לכל החוקרים בנתבע לרבות החוקרים ביחידה הארצית, אחד הם. עוד נטען כי שכרו של התובע וסולם הדרגות בתפקידו זהה ליתר החוקרים בנתבע, זאת למעט תוספת שכר העידוד מושא תביעה זו, אותה לא מקבל התובע וחוקרים נוספים מיחידת ההונאה הארצית.

כמו כן, התובע טוען כי חרף הפניות שנעשו בעניינו בכתב ובעל פה לגורמים הרלוונטיים בנתבע, בדבר השוואת תנאי עבודתו ליתר החוקרים בסניפים, נדחו פניותיו בטענות שאינן רציניות ואינן יאות למעסיק בסדר גודל של הנתבע. לעניות דעתו, יכול היה הנתבע לו חפץ בכך לקבוע תשתית ארעית ולפצות את התובע עד לקבלת תשתית קבועה ומדויקת. שכן, לנתבע קיימת תשתית לתשלום שכר עידוד ליתר החוקרים והיות ועבודתו של התובע זהה, ניתן היה בקלות לבצע התאמות שיהא בכוחן לשלם לתובע שכר עידוד כיתר חבריו. לעומת זאת, ללא כל הסבר הגיוני הנתבע נוקט סחבת, מתעלם ומסתתר אחר תואנות שונות. כך נטען.

התובע סבור כי באי תשלום שכר העידוד, הנתבע פועל בניגוד להוראות סעיף 2(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובכך מקפח את התובע; ודומה כי אף " רוח" התקשי"ר אינה סובלת קיפוח והפלייה בתנאי עבודתו של התובע.

בהתבסס על טענות אלו, מבקש התובע להורות על תשלום שכר עידוד לכל תקופת עבודתו. התובע סבור כי תוספת שכר העידוד אותה מקבלים החוקרים בסניפים נעה בין סך 600 ₪ לסך 1,200 ₪. בכתב התביעה המתוקן מכמת התובע את תביעתו ומעמידה על סך 48,668 ₪ לכל תקופת עבודתו על בסיס פיצוי חודשי בסך 450.63 ₪ = (9% שכר עידוד * 33.38 ₪ לשעה * 150 שעות עבודה בחודש), בהתבסס על אחוזי התשלום ששולמו לחוקרים המקבלים משכבר שכר עידוד בנתבע. עוד נטען כי מועד ההתיישנות יחול ביום שנודע לו כי הוא זכאי לשכר עידוד כיתר החוקרים המקבלים שכר עידוד ( בהתבסס על המכתב של מר גולדנר מתאריך 2.4.2006 שיובא בהמשך). בסיכומיו, מצמצם התובע את הזכות לתשלום שכר העידוד לתקופה שהחל משנת 2004 ולא מתחילת עבודתו בשנת 2002.

כמו כן, מבקש התובע כי עד למדידות ולבדיקות הנדרשות אותם יערוך הנתבע, בית הדין יורה כי הוא זכאי לממוצע שכר העידוד אותו מקבלים החוקרים בנתבע.

מנגד, טוען הנתבע כי היות והוא תאגיד סטטוטורי ומהווה גוף מתוקצב/נתמך כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, אין הוא רשאי לקבל החלטות בנוגע לתנאי עבודתם של עובדיו בניגוד להוראות המפורשות של הממונה על השכר במשרד האוצר ונציבות שירות המדינה. וזאת בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

כמו כן, נטען כי שכר העידוד המשולם לעובדי הנתבע אינו מהווה תוספת שכר העומדת בפני עצמה. שכן, שכר העידוד משולם לאחר תהליך של הפעלת מערכת מדידה ותגמול המשתלמת לעובדים בהתאם לעמידה ביעדים. לאחר בדיקת יעדי היחידה הנבדקת ופרמטרים נוספים לעניין זה, מופק דו"ח המובא בפני מועצת הייצור של הנתבע שתפקידה להמליץ על הקמת מערכת מדידה ותגמול ליחידה הרלוונטית. לאחר מכן, דנה הוועדה המרכזית של מועצת הייצור במערכת המדידה ולה הסמכות לאשרה. לאחר מכן, יש לבנות מערכת ממוכנת ייעודית לקליטת תפוקות, תשומות לחישוב ההישגים והיעילות של היחידה ולהטמיעם בה.

הנתבע הבהיר בכתב הגנתו כי חטיבת הנדסת הייצור בנתבע תומכת בבניית מערכת מדידה ותגמול לעובדי יחידת ההונאה הארצית. כמו כן הודגש כי הנהלת הנתבע אינה מתנגדת להחלת מערכת שכר עידוד ביחידה זו אולם מסיבות שאינן קשורות בה לא התכנסה מועצת הייצור מזה זמן רב ביותר. כמו כן, הגוף המוסמך כאמור להמליץ על בניית מערכת מדידה הוא הוועדה המרכזית של מועצת הייצור, אשר מטעמים שונים לא התכנסה מספר שנים ( שלוש שנים נכון למועד הגשת כתב ההגנה) ולפיכך לא ניתן היה להתחיל בבניית מערכת מדידה כנ"ל.

באשר לגרסת התובע כי עבודתו במסגרת יחידת ההונאה הארצית זהה לעבודת החוקרים האחרים בנתבע – סבור הנתבע כי גרסה זו אינה מדויקת. שכן, מטבעה של היחידה הארצית, אופי עבודתה הוא אקטיבי יותר, היות וזו מטפלת בפרשיות רחבות יותר ובעלות השלכה גדולה יותר; לעומת החוקרים האחרים אשר מקבלים תיקי חקירה מפקידי התביעות, מבצעים את החקירות בהתאם לבקשתם ולצרכיהם של פקידי התביעות ונוגעות לתיקים או מבוטחים ספציפיים.

מנימוקים אלו, גורס הנתבע כי יש לדחות את התביעה ולאפשר לו להשלים את תהליך בדיקת נושא מדידת עבודתם של החוקרים ביחידה הארצית, בפרט כשעמדתו היא כי יש לשלם לחוקרי היחידה הארצית שכר עידוד בהתאם לממצאים ולבדיקות שייעשו במסגרת התהליך המקובל כמפורט לעיל.

הממונה על השכר ( להלן: "הממונה") טוען כי, כפי שעולה מכתבי הטענות של הנתבע, קבוצת העובדים ביחידת ההונאה הארצית אליה משתייך התובע שונה היא ומאובחנת מהחוקרים בסניפים ולכן לא ניתן היה לשלבה בקבוצת שכר העידוד של החוקרים בסניפים.

כך, לעמדת הממונה, אין לתובע זכות שתופעל לגביו שיטת שכר עידוד מבלי שנתקבלה החלטה על פי המנגנון שנקבע בהסכם הקיבוצי להפעלת שיטות שכר עידוד. ההסכם לא קבע זכות לעובדים להפעלת שיטת שכר עידוד לגביהם אלא מנגנון להפעלת שיטות שכר עידוד. כך שבהעדר החלטת הוועדה המרכזית לפיה תופעל שיטת שכר עידוד ליחידת ההונאה הארצית, לא קמה לתובע זכות לקבלת הסעד הנתבע ודין תביעתו להידחות.

עוד גורס הממונה כי רכיב שכר העידוד הוא רכיב משתנה מטבעו, רכיב שנועד להיות גמיש המתמרץ את העובדים לעבוד טוב יותר בכך שהוא תלוי בכמות, איכות ויעילות עבודתם. שיטת שכר העידוד מתגמלת עובדים על בסיס עמידה ביעדים שנקבעו לפי אמות מידה מקצועיות ובהסכמת הצדדים להסכם הקיבוצי. על כן, ככל שלא נקבעה לגבי עובד השייך לקבוצת עובדים מסוימת, שיטת מדידה בהתאם לעבודתו וליעדים המבוקשים מעבודתו, ברי שלא ניתן לקבוע כי עובד כזה זכאי לפרמיה. כמו כן, צוין כי החלטה להפעיל שיטה זו היא כלכלית והיא מתקבלת רק בהסכמת הצדדים להסכם הקיבוצי וכי קיימות יחידות נוספות בנתבע שאינן מקבלות שכר עידוד.

בנוסף, טוען הממונה כי התובע מובחן מהקבוצה הזכאית לשכר עידוד החוקרים בסניפים כך שאין זו קבוצת השוויון בגינה תעמוד לו טענת האפליה. התובע לא הצביע על מקור חוקי לקבלת הסעד הנתבע על ידו. שכן ההסכם הקיבוצי לא קובע שיש לעובד זכות לשכר עידוד.

לבסוף, טוען הממונה כי אין מקום להתערבות בית הדין בהליכים הקיבוציים המתנהלים בעניין, ובמשא ומתן בין הצדדים במסגרת הוועדה המרכזית. על כן גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולמכלול החומר בתיק, לרבות הראיות שהוצגו לפנינו ושמיעת העדויות מטעם הצדדים ובהתאם לדין - הגענו לכלל הכרעה כי דין התביעה להידחות. ולהלן נימוקינו.

בראשית הדברים, טרם בחינת השאלה שהובאה לפתחי בית הדין ולצורך הכרעה בה - ראוי להציג את המסגרת הנורמטיבית בכללה נקבעו הנהלים והכללים בנושא שכר עידוד בשירות המדינה.

המסגרת הנורמטיבית בנושא הפעלת שכר עידוד בשירות המדינה קבועה בהסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 1969 בין נציבות שירות המדינה ( להלן: "המדינה") לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ( להלן: "ההסתדרות") כאשר המטרה היא להגדיל את היעילות והפריון ביחידות, במוסדות ובמפעלים בשירות המדינה ( להלן: "ההסכם הקיבוצי" או " ההסכם").

וכפי שצוין מפורשות בהסכם, הוא נועד להבטיח " שיתוף פעולה בין העובדים ובין ההנהלות בשירות המדינה לשם חיפוש דרכים ואמצעים לייעול העבודה ולהעלאת פריון העבודה ביחידות, במוסדות ובמפעלים שבשירות המדינה, על ידי חקר עבודה, קביעת שיטות וארגון עבודה מתאימים, וכן על ידי הנהגת שיטות שכר עידוד בעבודות השונות בהן תינתן ותוכח האפשרות והכדאיות להפעלתן..."

הנה כי כן, הצדדים להסכם - המדינה מצד אחד וההסתדרות מצד שני - הסכימו על מתווה לשיתוף פעולה ביניהם בנושא הפעלה ועדכון שיטות שכר עידוד בשירות המדינה. במסגרת ההסכם הקיבוצי קבעו הצדדים כי לצורך יישום ההסכם ומטרותיו תוקם " וועדה מרכזית למועצות ייצור משותפות בשירות המדינה" (המורכבת באופן שווה משני הצדדים להסכם הקיבוצי), שתפעל להקמת מועצת ייצור ביחידות השונות, במוסדות ובמפעלים בשירות המדינה, תדריך ותפקח על עבודתן ותמלא את התפקידים המוטלים עליה בהתאם להסכם הקיבוצי ( סעיף 1 להסכם הקיבוצי) (להלן: "הוועדה המרכזית").

בהתאם לסמכויות שהוקנו לה בהסכם הקיבוצי, קבעה הוועדה המרכזית תקנון מועצות ייצור משותפות בשירות המדינה, שנחתם בשנת 1982 ( להלן: "התקנון"). במסגרת התקנון נקבעו גדרי ותפקידיה של הוועדה המרכזית; נהלי העבודה של מועצות הייצור ותפקידם; שיטות שכר העידוד והפעלתן; אופן תשלום הפרמיה וחישובו; אופן מעקב ופיקוח אחר ביצוע שיטות שכר עידוד ועוד. הוראות ההסכם הקיבוצי והן הוראות התקנון הוטעמו בתקנון שירות המדינה ( להלן: "התקשי"ר").

בהתאם להסכם הקיבוצי, התקנון והוראות התקשי"ר, רק הוועדה המרכזית היא הגוף המאשר הפעלת שיטת שכר עידוד בגוף כזה או אחר בשירות המדינה. זאת כפי שנקבע בסעיף 5 להסכם הקיבוצי: "הפעלת שיטות שכר עידוד במפעלים, יחידות או ענפי עבודה שונים שבשירות המדינה תאושר רק במסגרת הוועדה המרכזית ותופעל במסגרת מועצות ייצור משותפות".

עוד נקבע בסעיף 7 להסכם הקיבוצי כי: "חילוקי דעות הקשורים באפשרות וכדאיות של הפעלת שיטות שכר עידוד ביחידות, במוסדות ובמפעלים שבשירות המדינה וכן חילוקי דעות בקביעת הנורמות, אסורן, הפעלתן ועדכונן יועברו לדיון והחלטה בועדה המרכזית המשותפת למועצות הייצור." הוראות אשר מצאו ביטוי כאמור גם בתקנון וגם בתקשי"ר. בכלל זה הצדדים גם הסכימו וקבעו מנגנון להכרעה בחילוקי דעות שלא ייפתרו בוועדה המרכזית, באמצעות פניה למוסד לבוררות מוסכמת אשר הכרעתו תהא מחייבת.

הנה כי כן, בלעדי האישור של הוועדה הארצית להקמה והפעלה של שיטת שכר עידוד במקום עבודה בשירות המדינה או ביחידה מיחידותיו - אין למעסיק הסמכות לקבוע זכאות לתשלום שכר עידוד או להקמה והפעלה או עדכון של שיטת שכר עידוד ככלל .

משכך, ברי הוא שלא הייתה בידי הנתבע הסמכות לאשר הקמה והפעלה של שיטת שכר עידוד עבור יחידת ההונאה הארצית בנתבע. כך, אף לצורך עדכון בלבד למערכת מדידת שכר העידוד הקיימת משכבר עבור החוקרים בסניפים, נדרשים דיון והחלטה של הוועדה המרכזית. דברים אלו אינם בסמכותו של הנתבע כמעסיק ומשכך ממילא לא קיימת לו הסמכות לקבוע זכאות לתשלום שכר עידוד לעובד כזה או אחר או ליחידה כזו או אחרת במקום העבודה, כאשר אין כלל החלטה ואישור של הוועדה המרכזית כאמור.

החלטת הוועדה המרכזית על הכללת החוקרים עובדי יחידת ההונאה הארצית, ניתנה אך ורק בתאריך 19.11.2015 על אף שהפניות והטיפול בנושא זה החלו כפי שמצאנו לכל המאוחר מחודש 2/2011. מכאן, וכפי שיפורט להלן, דומה כי טענות התובע בנוגע לאי תשלום שכר עידוד בפועל, התארכות ההליכים והטיפול הלקוי בנושא אישור שכר העידוד לחוקרי יחידת ההונאה הארצית - אין מקומן כלפי הנתבע. אלא כלפי הוועדה המרכזית וכלפי מועצות הייצור וחלקם אף כלפי הגורמים מטעם התובע עצמו שככל הנראה לא הביאו את הנושא בפני הגופים או הגורמים המוסמכים לכך לפני שנת 2011.

אומנם מצאנו כי היחידה הארצית הוקמה לאחר שכבר הוקמה והופעלה שיטת שכר העידוד לחוקרים הקיימים בסניפים; וזהו כנראה הטעם לכך שלכתחילה שיטת שכר העידוד הקיימת בנתבע לא כללה את יחידת ההונאה הארצית, אולם - מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי גם לאחר הקמת היחידה הארצית, חוקריה הועסקו בשנים הראשונות להקמתה על בסיס זמני בלבד באופן בו כל שנה נתבקש אישור להמשך העסקתם. על כן נמסר כי לא היה טעם במערכת מדידה לשכר עידוד עבורם. דברים אלו אושרו על ידי מנהל יחידת ההונאה הארצית, כשמסר על דוכן העדים במענה לשאלה מדוע הייתם צריכים לחכות שהיחידה תתווסף למערכת המדידה, כדלקמן: "היחידה לא היתה מתוקננת, כל שנה היינו צריכים לחדש את החוזים של החוקרים, אני רציתי קודם לדאוג לתקן ואחר כך לדאוג לשכר העידוד. זה צריך לעבור שלב מסוים עד שאדם יקבל שכר עידוד." (פרוטוקול הדיון מתאריך 8.9.16 עמ' 22 ש' 19-22).

דברים אלו מצאו ביטוי גם בישיבת מועצת הייצור של המשרד הראשי בנתבע שהתכנסה בתאריך 2.11.11 ודנה בנושא הפעלת מערכת מדידה ותגמול לחוקרים ביחידת הארצית, בזו הלשון: " מדובר על יחידה חדשה שפועלת במוסד במשך כעשר שנים. בשנים הראשונות חוקרי היחידה הועסקו על בסיס זמני. כל שנה המוסד ביקש אישור מהאוצר להמשך העסקה של העובדים. לכן לא היה טעם בבניית מערכת מדידה לעובדים. בשנים האחרונות העובדים הועברו לחוזה מיוחד. אייל העלה הצעה להקים מערכת מדידה ותגמול לעובדי היחידה."

חיזוק לכך ניתן למצוא גם בדברים שמסר מר גולדנר, בעדותו על דוכן העדים כדלהלן:

"ש. בסמוך להקמת היחידה בסביבות שנה אחרי שהיחידה כבר עבדה, היו כבר פניות אליכם לך למנשה להחיל עליהם את שכר העידוד?
ת. אני לא זוכר אם היו פניות. מה שאני זוכר שהקימו את היחידה, אחרי מספר שנים היו פניות, אני לא זוכר שזה היה בשנה הראשונה."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 37 ש' 29-30; עמ' 28 ש' 1-2)

מדברים אלו, אנו למדים כי הפניות לטיפול בנושא שכר העידוד עבור יחידת ההונאה הארצית לגורמים הרלוונטיים והמוסמכים לכך , לא היו מתחילת עבודתו של התובע קרי: משנת 2002, כטענתו, אלא מספר שנים לאחר מכן וככל הנראה מראשית שנת 2011 בלבד.

שכן, למעט המסמכים שמתחילת שנת 2011 ואילך, לא הובאו לפנינו מסמכים נוספים המאשרים ומבססים קיומן של פניות בנושא שכר עידוד לטובת התובע או כלל החוקרים ביחידה הארצית, מאת התובע ו/או מי מטעמו ו/או גורמים רלוונטיים אחרים במועדים שטרם לשנת 2011, אל הגורמים המוסמכים כגון: חטיבת הנדסת הייצור ו/או מועצת הייצור ו/או לוועדה המרכזית.

עיון במסמכים אותם צירף התובע לכתב תביעתו המתייחסים לפניות בשנים הקודמות לשנת 2011, מלמד כי מסמכים אלו אינם עוסקים בקידום נושא שכר עידוד לחוקרי היחידה הארצית או בנוגע לתובע עצמו, אלא בנושאים כלליים אחרים. כך במכתב מתאריך 2.4.2006 מדובר על פנייה של מר גולדנר מחטיבת הנדסת ייצור אל מר סרי בנושא " פיצויי בשכר עידוד מנהלי יחידות הונאה". במסגרת פנייה זו, ציין מר גולדנר כי קיים רצון לבדוק את האפשרות לפצות את מנהלי היחידות על העבודה כמנהלי יחידות הונאה. זאת כאשר הפיצוי יהיה עד לבניית מערכת מדידה ותגמול נפרדת ליחידת ההונאה הארצית. על כן, ביקש כי " לצורך קביעת אופן הפיצוי עלי לדעת מה היקף הזמן המושקע בחודש בנושא ההונאות ע"י מנהלי היחידות. אבקש לקבל את שמות מנהלי יחידות ההונאות, כדי שאוכל לפנות אליהם בבקשה למלא את טופס המצ"ב במהלך חודש מאי-יוני 2006. " (נספח 1 לכתב התביעה).

כלומר: פנייה זו עסקה במנהלי יחידת ההונאה הארצית ולא בחוקרים עצמם ביחידה הארצית.

כך גם המכתב מתאריך 16.7.2007 בו פנה מר סרי אל מר מנשה, אינו עוסק בנושא שכר עידוד של חוקרי היחידה הארצית אלא בנושא מערכת שכר עידוד הקיימת משכבר לחוקרים בסניפים. במסגרת המכתב פירט מר סרי פרמטרים שונים ורבים שנוספו לעבודת החוקרים ( כגון: ביצוע חקירות תחת אזהרה ובחינת היבט פלילי בכל מקרה של עבירה לכאורה על חוק המוסד לביטוח לאומי, חקירת עדים נוספים, שימוש בהקלטות, שכפול ותמלול, הגברת ביצוע מעקבים ועוד). לגרסתו, לפרמטרים אלו אין ביטוי ולו מזערי במערכת המדידות בשכר העידוד של החוקרים. דבר שמביא לדבריו למסקנה כי " יש צורך דחוף בבדיקה מחדש של כל מערכת שכ"ע חוקרים." על כן נתבקש במכתב זה, לקיים דיון מסודר בנושא עם הגורמים הרלוונטיים ( נספח 2 לכתב התביעה). כאן אין זכר לנושא קידום שכר העידוד עבור יחידת ההונאה הארצית.

אומנם צוין במכתב האמור כי " עם הקמת היחידה המשטרתית לחקירות כלכליות התווסף אפיק עבודה שמחייב עבודת חקירות משותפת באמצעות צוותי חקירה משותפים שמורכבים מחוקרי סניפים והיחידה הארצית עם היחידה המשטרתית. וכי אין במערכת שכ"ע ביטוי לסוג זה של עבודת חקירות. אולם, גם כאן ההתייחסות אינה לנושא שכר העידוד של חוקרי היחידה הארצית אלא אל מערכת שכר העידוד של חוקרי הסניפים והפרמטרים השונים שיש לקחת אותם בחשבון במסגרת מערכת זו, כאשר חוקרי היחידה הארצית מוזכרים בשולי המכתב כאגב אורחא וכחלק מכלל החוקרים של הנתבע ואף לא כפרמטר שיש לקחתו בחשבון כאשר מזכירים את היחידה המשטרתית שיש לקחתה בחשבון בעדכון מערכת שכר העידוד הקיימת. כלומר: הפרמטר התייחס להשפעה של היחידה המשטרתית שלא מוצא ביטוי במערכת הקיימת ולא ליחידה הארצית ככזו.

כך גם בתשובתו של מר מנשה למר סרי בתאריך 18.7.2007 , אין התייחסות כלל ליחידה הארצית ( נספח 3 לכתב התביעה).

בסיכומם של דברים: גם במכתב זה הנושא אינו קידום נושא שכר העידוד עבור יחידת ההונאה הארצית, אלא נושא מערכת שכר העידוד הקיימת לחוקרים בסניפים ( אשר יש לשלב בה פרמטרים שונים ויחידת ההונאה הארצית אף אינה נכללת כפרמטר כזה).

לפיכך, נשמט הבסיס לטענת התובע לפיה כבר החל מהשנה השנייה להקמת היחידה הארצית, קרי: משנת 2002 היו פניות בנושא שכר העידוד לחוקרי היחידה הארצית והוא בכללם. שכן, ממכלול הדברים שהובאו עד כה, מצאנו כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל על שכמו להוכיח טענתו זו. על כן טענתו לעניין זה דינה להידחות, משלא בוססה ולא הוכחה כנדרש. וזו נדחית בזאת.

אם כן, הפנייה הראשונה שמצאנו בנושא שכר העידוד לטובת העובדים חוקרי היחידה הארצית היא הפנייה מתאריך 8.2.11 בה פנה מר אילן מורנו, סמנכ"ל לוגיסטיקה וחקירות לגב' אסתר דומיניסיני, מנהלת כלכלית במכתב שבנדון צוין " שכר עידוד – יחידה ארצית לחקירות הונאה". יוער כי במסגרת מכתב זה אומנם צוין כי התקיימו מספר פגישות טרם לכן אולם לא ברור מהמסמך מה מועדם.

מהמסמכים שלפנינו ניתן ללמוד למעשה כי מתחילת שנת 2011 , לאחר הפנייה מיום 8.2.11 האמורה לעיל, "התניעו" הגורמים הרלוונטיים את התהליך עד להתכנסותה של מועצת הייצור של המשרד הראשי בנתבע בתאריך 2.11.11, לאחר שזו לא התכנסה במשך כשלוש שנים. כך, כפי שפורט בהרחבה בפרק העובדתי, התקיימו פגישות נרחבות בנושא זה בחודשים 2/2011-3/2011 בין מר מנשה לבין מר גולדנר וכן פגישות בין מנהל היחידה הארצית לבין מר גולדנר - בהן נקבעו עיקרי הדברים לבניית מערכת מדידה ותגמול לעובדי יחידת ההונאה הארצית בכפוף לאישור מועצת הייצור לכשתתכנס, כמפורט לעיל. במסגרת זו סוכם כי עם קבלת אישור מועצת הייצור של המשרד הראשי לבניית מערכת מדידה ותגמול לעובדי היחידה, יוחל בביצוע מדידות עבודה ובביצוע ביקורים בשטח להיכרות עם היחידה הארצית.

במקביל לפגישות אלו, פנה מר מנשה בתאריך 1.3.11 אל חברי מועצת הייצור במשרד הראשי בנושא " כינוס מועצת ייצור משרד ראשי" והזמינם לישיבת מועצת ייצור שנקבעה לתאריך 4.4.11 במשרד הראשי בכדי להתחיל ולקיים סדרה של דיונים מקצועיים, ובכללם נושא שכר העידוד ליחידת ההונאה הארצית. מר מנשה גם מעדכן כי מועצת הייצור של הסניפים חידשה את פעילותה ומתכנסת באופן שוטף.

מכאן למדנו כי חטיבת ייצור וההנדסה ומשאבי האנוש בנתבע לא ישבו ללא מעש בנושא זה אלא ניסו לקדמו לפחות מתחילת שנת 2011 כשהנושא הובא בפניהם, כפי שלמדנו מהמסמכים שלפנינו, עד להתכנסותה של מועצת הייצור. כך שטענת התובע להתארכות ההליכים והטיפול הלקוי בנושא אישור שכר העידוד לחוקרי יחידת ההונאה הארצית, אין מקומן כלפי הנתבע כאמור.

לעומת זאת, מועצת הייצור של המשרד הראשי התכנסה בתאריך 2.11.11 בלבד ( לקראת סוף שנת 2011), על אף שמר מנשה הזמינם לישיבת מועצת ייצור שנקבעה טרם לכן בתאריך 14.4.11 במשרד הראשי, למעלה מחצי שנה טרם לכן. בנוסף לכך שזו אף לא התכנסה במשך כשלוש שנים. התנהלות זו לוקה בחסר, ואף דומה כי זו מנוגדת לנהלים שנקבעו בתקנון באשר לסדרי עבודתה. יחד עם זאת, יובהר כי בית הדין לא נדרש לבחון השאלה בדבר התנהלות של מועצת הייצור בניגוד לכללים ולסדרי העבודה שנקבעו בתקנון, שכן התובע לא טוען לעניין זה כלל. ועל כן בית הדין לא יבחן ולא יכריע לעניין זה.

בהתכנסותה האמורה החליטה מועצת הייצור להמליץ על הקמת מערכת מדידה ותגמול לחוקרים עובדי יחידת ההונאה הארצית. ולאחריה התכנסה הוועדה המרכזית בתאריך 29.12.11 בנושא שבענייננו. אולם, נמצא כי גם התנהלותה של הוועדה המרכזית לא הייתה בגדר לוח זמנים סביר בכל קנה מידה. שכן, כמתואר בפרק העובדות, החל מהמועד בו התקיימה לראשונה ישיבת הוועדה המרכזית בתאריך 29.12.11 ועד למועד מתן ההחלטה בנושא בתאריך 19.11.15 – עברו כארבע שנים תמימות.

באשר לסיבה לעיכוב הניכר של הוועדה המרכזית נטען כי בהחלטה בישיבה הראשונה של הוועדה המרכזית בנושא בתאריך 29.12.11 במסגרתה נדון נושא שכר העידוד בנתבע ליחידת ההונאה הארצית, למוקד הטלפוני ולבנות השירות הלאומי - סוכם כי רק לאחר השלמת יישום ההנחיות המקצועיות שהוסכמו על ידי הצדדים בדבר שילוב בנות השירות הלאומי בנושא שכר העידוד, יידונו הנושאים הנוספים.

ביחס לבנות השירות נקבע כי מועצת הייצור של הנתבע בשיתוף המרכזים, תיקבע מהו האחוז מזמן הנוכחות של בנות השירות, שיתווסף לשעות המושקעות, וזאת בהתאם למידת תרומתן לתפוקות העבודה ובהתאם לנהלים החתומים ע"י שני הצדדים בנושא. עוד נקבע כי " החלטת מועצת הייצור כאמור תתקבל תוך שבועיים. אם לא תתקבל החלטה כאמור, הנושא יחזור הכרעת הוועדה המרכזית."

אומנם, כפי שאנו רואים סוכם על ידי הצדדים כי רק לאחר השלמת שילוב בנות השירות במערכת העידוד הקיימת, יידונו הנושאים הנוספים לרבות יחידת ההונאה הארצית. אולם, לא ברור מה ההליכים שהתבצעו בעניין זה בתקופת זמן כה ארוכה במשך שנים. כפי הנראה מועצת הייצור לא נתנה החלטה תוך שבועיים, שהרי לא הוכח אחרת. לא ברור מתי חזר נושא בנות השירות לאומי להכרעה של הוועדה המרכזית ומה התרחש לאחר מכן, לצורך ההכרעה בנושא בנות השירות בכדי לקדם את הנושאים הנוספים לרבות נושא שכר העידוד לחקירת ההונאה הארצית. במסגרת הדיון שהתקיים במעמד הצדדים בתאריך 23.4.14, מסר ב"כ הנתבע כי "העניין תקוע" וכי מונה בורר שאמור לתת המלצותיו והחלטותיו בנוגע לסוגיית בנות השירות, כדלקמן:

"...במקרה זה יחידת ההונאה בה עובד התובע ניתנה המלצה של המוסד לוועדה לבנות מערכת תגמול עימה נמנה התובע. העניין תקוע שם בגלל שיש מחלוקת על בנות שירות לאומי. ולצורך פתרון המחלוקת הזו מונה בורר מר יוסי קלמנוביץ שאמור לתת את המלצותיו והחלטותיו. סוג של מומחה. אותו בורר אמור לתת החלטתו בחודש הקרוב, כמובן שכל החלטה שלו תחייב את הצדדים כהחלטה קובעת. זו ההתפתחות והיא משמעותית, כי עד מינוי הבורר למעשה העניין שכב לא לכאן ולא לכאן. עכשיו אנו עומדים בפני איזה שהיא חלטה כזו או אחרת. " (פרוטוקול הדיון מתאריך 23.4.14, עמ' 6 ש' 24-25; עמ' 7 ש' 1-4).

באותו הדיון מסר גם מר מנשה כי הבורר החל בעבודתו בנוגע למחלוקת בנות השירות כחודשים לפני הדיון, כלומר: בחודש פברואר 2014 בלבד. לא הוברר מדוע רק במועד זה ולא טרם לכן, שהרי החלטת הוועדה המרכזית ניתנה שנים טרם לכן, עוד בשנת 2011. למעשה, במועד הדיון האמור בבית הדין בתאריך 23.4.14, בחלוף כשנתיים-שלוש לאחר כינוס הוועדה המרכזית, הבורר טרם נתן המלצה או החלטה בנושא בנות השירות לאומי .

בנסיבות אלו, התרשמנו כי ההליכים התמשכו יתר על המידה במשך שנים ארוכות ללא הצדקה אמתית – לא הוברר לעומקם של דברים מדוע קשרו את עניין בנות השירות לעניין היחידה הארצית לחקירות הונאה וככל שהיה הסבר המניח את הדעת לכך, לא הוברר מדוע ההכרעה בעניינן התעכבה לתקופה בלתי סבירה באופן בו " עוכבה" באופן חריג ההחלטה בעניינם של החוקרים ביחידת ההונאה הארצית. בעדותה, גב' אתי שגיא – מנהלת מחלקת תגמול ותמרוץ , באגף השכר במשרד האוצר ( להלן: "גב' שגיא") - מנסה להסביר את הקשר בין סוגיית בנות השירות הלאומי לבין ההחלטה בנושא יחידת ההונאה הארצית, כדלהלן:

"ת. .... עכשיו לחיבור לבנות השירות, בביטוח לאומי קיימות בנות שירות לאומי, כאשר ועד העובדים התנגד במועצות הייצור השונות של המל"ל לשלב את בנות השירות הלאומי בשיטות הנהוגות, אף על פי שתרמו לעבודה של הפקידים הנמדדים עליהם קיבלו את הפרמיה. כתוצאה מכך, לפי חישוב של הנדסת ייצור של המל"ל העובדים מקבלים תשלומי יתר בגלל חישוב שגוי בגלל אי הכנסה של בנות שירות לאומי. היות והסוגיה הזאת לא נפתרה לא הסכמנו לבצע שום הרחבה במל"ל עד לפתירת הסוגיה הזאת.
ש. האם מדובר בעונש? אתם מענישים את אוכלוסיית החוקרים בגלל הבעיה עם בנות השירות?
ת. המדינה לא מחוייבת להחיל שכר עידוד בגופים המבקשים שכר עידוד, אלא אם כן המדינה מבינה שהנושא מתנהל כמו שצריך בגוף ויש תמורה בגין תשלום הפרמיה לעובדים. אין אנו מסתכלים על הנושא כענישה לגבי קבוצה כזאת או אחרת, אלא ההסתכלות שלנו היא על התנהלות הגוף בנושא שכר עידוד. אני יכולה עוד להרחיב, שגם היום המדינה עצרה את כל ההרחבות בשירות המדינה בכל המשרדים, לאור מחלוקות שהיו לנו עם ההסתדרות בנושא התנהלות שכר עידוד בשירות המדינה. האישור שניתן ב-2015 למל"ל הלך איתם דווקא לקולא, בשנים האלה לא נתנו שום הרחבה, החוקרים יכלו להמשיך במאבקם אולם רק בוועדה האחרונה ביולי, אוגוסט 2016 אישרנו את ההרחבות שהיו תקועות שנים רבות במשרדים. בא לחזק את עמדתי ששכר עידוד זה עניין של מו"מ בין המדינה לבין ההסתדרות בעניין ההפעלה של ההסכם הקיבוצי. כל עוד המדינה מניחה שההפעלה אינה תקינה היא דואגת לא לבצע הרחבות בכל הגופים לא רק במל"ל". (פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 34 ש' 17-32; עמ' 35 ש' 1-3).

אף אם יתקבל ההסבר של גב' שגיא בדבר הקשר שנעשה בין נושא בנות השירות לסוגיית יחידת ההונאה, לא מצאנו מענה המצדיק את העיכוב הניכר בהחלטה בנושא בנות השירות הלאומי ועקב כך העיכוב ההחלטה בנושא יחידת ההונאה הארצית .

לעניין זה אף מר אייל גולדנר בתצהירו מטעם הנתבע הדגיש כי " הוועדה המרכזית במשך שנים ארוכות לא אישרה הקמת מערכת מדידה ותגמול ליחידה חרף בקשות חוזרות ונשנות של המוסד. רק ביום 4.11.15 התכנסה שוב מועצת הייצור ואישרה בשנית את הקמת מערכת המדידה והתגמול לעובדי היחידה הארצית לחקירות הונאה אליה משתייך התובע. בהמשך לישיבה זו ולקביעותיה, ביום 19.11.15, אישרה הועדה המרכזית אף היא את הקמת המערכת..." (סעיף 7.2. לתצהירו). אין להתעלם מהצהרה זו של מי שבמסגרת תפקידו אחראי על פיתוח והקמת מערכות מדידה ותגמול לחלק מיחידות הנתבע לרבות אגף החקירות, המאשר כי חרף פניות חוזרות ונשנות הוועדה לא אישרה במשך שנים ארוכות הקמת מערכת מדידה ותגמול ליחידת ההונאה הארצית. ודומה כי רק לאחר התכנסות נוספת של מועצת הייצור בתאריך 4.11.15, אישרה הוועדה המרכזית בתאריך 19.11.15 את הקמת מערכת המדידה ליחידה הארצית. יוער כי אומנם בעדותו, ביקש מר גולדנר לתקן כי מועצת הייצור התכנסה ב- 2.11.11 ולא בתאריך 4.11.15 ( פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 38 ש' 21-23), אולם מצאנו כי אין מדובר בטעות. שכן, צורף לתצהירו מסמך המעיד על התכנסות מועצת הייצור גם בתאריך 4.11.15.

ממכלול הדברים עולה כי מדובר בהתמשכות הליכים לתקופת זמן בלתי סבירה, תוך שדומה כי לא התקיים פיקוח אמיתי של הוועדה המרכזית בהתאם לסמכות המוקנית לה באשר לסדרי העבודה ולוחות הזמנים שעל מועצות הייצור הוועדה עצמה לעמוד בהם, בהתאם לנהלים שנקבעו בתקנון ובתקשי"ר. יחד עם זאת, כאמור, התובע לא כלל בתביעתו עילת תביעה וסעד לעניין זה אלא לתשלום שכר עידוד בלבד, ועל כן בית הדין אינו מכריע בשאלה הנעוצה בהתנהלות הוועדה המרכזית או מועצת הייצור, אולם מוצא לנכון להביע את מורת רוחו כדלעיל.

בנסיבות דנן, שוכנענו כי אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבע. שכן, ללא אישור הוועדה המרכזית וכל ההליכים הנדרשים לאחר מכן להקמת והפעלה או עדכון שיטת שכר עידוד בהתאם לתקנון, התקשי"ר ונהלים נוספים שנקבעו על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי - שהתארכו יתר על המידה - לא היה בידי הנתבע לקבוע כי התובע או כל יחידת ההונאה הארצית זכאים לשכר עידוד.

כמו כן, בפועל טרם הסתיימו כל התהליכים הנדרשים בעניין הפעלת שכר העידוד או עדכונה לטובת חוקרי היחידה הארצית – כך שגם עתה טרם קמה לנתבע הסמכות לקבוע כי התובע או היחידה הארצית בכללותה זכאים לשכר עידוד. אומנם, כאמור, מועצת הייצור בנתבע פנתה בבקשה לוועדה המרכזית לאשר הקמת שכר עידוד לחוקרים ביחידה הארצית; וזו בעיכוב ניכר נתנה החלטתה המאשרת זאת. אולם לאחר ההחלטה, החל התהליך הבא של הפעלת/עדכונה של שיטת שכר העידוד בפועל על ידי מועצת הייצור וחטיבת הנדסת הייצור; ורק בסיום כל ההליך, רשאי הנתבע לשלם שכר עידוד למי שזכאי לכך.

כפי שטען הממונה, הזכות לתשלום שכר עידוד אינה זכות מוקנית. אלא זו נקבעת על פי מנגנון שיטת שכר עידוד בהתאם לכללים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, התקנון, התקשי"ר והנהלים שנקבעו על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי. עם הפעלת הרחבת כיסוי שכר העידוד בהתאם להחלטת הוועדה המרכזית, התובע יהא זכאי לתשלום שכר עידוד בכפוף לעמידתו ביעדים שייקבעו כחלק מהמנגנון של מערכת שכר העידוד, כשזו תיכנס לתוקפה כאמור. הפעלת המערכת תיכנס לתוקפה בין היתר, בהתאם להוראות הקבועות בתקנון, להלן:

בסעיף 4 בפרק " שיטות שכר עידוד ודרכי הפעלתן" לתקנון נקבע כי " כל שיטת שכר עידוד ו/או שינוי ו/או עדכון בשיטה, ייכנסו לתוקפם לאחר שנדונו ואושרו במועצת הייצור." בתקנון המעודכן (המצוי בנהלים והנחיות בחקר עבודה ושיטות שכר עידוד) נקבע בסעיף 4 : "כל שיטת שכר עידוד חדשה תדון במועצת הייצור לאחר שאושרה מקצועית ע"י ועדת ההיגוי המקצועית ותכנס לתוקפה לא מוקדם מה- 1 בחודש בו אושרה במועצת הייצור, למעט שיטה שהופעלה לניסיון, שלגביה יחול סעיף 12 בפרק 5 . הפעלה של עדכון לשיטת שכר עידוד, יהיה מהמועד בו עלתה הדרישה לביצוע העדכון, אך לא יותר מששה חודשים למפרע ממועד אישור העדכון ע"י מועצת הייצור."

לא הוברר עד סופו האם בוצע עדכון למערכת המדידה הקיימת בנתבע עבור החוקרים בסניפים, במסגרתה ייכללו עובדי יחידת ההונאה הארצית או שמא הוקמה מערכת מדידה חדשה ליחידת ההונאה הארצית בנפרד. בין כך ובין כך, לתובע תעמוד הזכות לתשלום שכר עידוד רק לאחר המועד בו תיכנס לתוקפה שיטת המדידה שאושרה עבור יחידת ההונאה הארצית, בהתאם להוראות שהוסכמו על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי כאמור . זאת כמובן בכפוף לעמידה ביעדים כפי שייקבעו במערכת המדידה.

בנסיבות אלו, היות ואושרה הרחבת כיסוי שכר עידוד ליחידת ההונאה הארצית, תביעתו העקרונית של התובע לזכאות שכר עידוד - התייתרה. שהרי, תוך כדי ניהול הליך זה, התקבלו האישורים להקמה/עדכון שיטת שכר עידוד ליחידה הארצית ובהתאם לה תיקבע הזכות לתשלום שכר עידוד בכפוף ליעדים . ונותר לבית הדין להכריע בתביעת התובע לתשלום שכר עידוד באופן רטרואקטיבי. כך נקבע בהחלטה שניתנה בדיון במעמד הצדדים בתאריך 8.9.16, כדלהלן:

" 1. בהתאם לפרוטוקול הוועדה המרכזית למועצות הייצור מיום 19/11/15 ( אישור הוועדה המרכזית מיום 7/1/16), נקבע כי יש לאשר הרחבת כיסוי שכר עידוד בשתי יחידות הארציות במטה ובפרט יחידת חקירות הונאה.

2. לטענת ב"כ הנתבע 1, כעת כל שנותר הוא לקבוע מדדים לעניין שיטת תשלום שכר העידוד, ועניין זה יידון בקרוב.

3. על כן כל שנותר לדון הוא בשאלת זכאות התובע לשכר עידוד רטרואקטיבית. יושם לב כי ביום 5/12/11, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן על פי החלטת הרשם וביקש לחייב את המוסד בתשלום כספי מכומת של 48,668 ₪.

4. טענת התובע העיקרית היא טענת הפלייה, שכן לטענתו הוא מבצע את אותה עבודה בדיוק כמו חבריו אשר מקבלים את תוספת שכר העידוד מיום עבודתם הראשון.

5. המדינה טוענת שלא כך הם פני הדברים ואף ב"כ המוסד.

6. על כן בית הדין ישמע ראיות בשאלת התשלום הרטרואקטיבי בלבד."

בעדותה, מוסרת גב' שגיא כי המענה לתביעה לתשלום שכר עידוד רטרואקטיבי נקבע בהסכמה בנהלים וההנחיות בהתאם להסכם הקיבוצי ויש לפעול על פיהם, ומפרטת בקצרה את ההליך כדלהלן:

" ת. ...ברגע שיש אישור לשכר עידוד בגוף מסוים או ביחידה מסויימת אז פועלים לפי הנחיות והכללים החלים בשירות המדינה לשכר עידוד. לעניין סוג התביעה לגבי הרטרו יש פתרון בתוך הנהלים וההנחיות, פתרון שהוא חלק מההסכם הקיבוצי והוא חל על כל עובדי המדינה, כולל המל"ל שכלול בהסכם הזה. לאחר ויש אישור של הוועדה המרכזית ולאחר שמועצת הייצור המקומית מאשרת את המודל שפותח על ידי הנדסת ייצור של הגוף ולאחר שהמודל עובד חצי שנה באופן תקין על כל מרכיביו כמותיים ואיכותיים הגוף פונה למרכזי הוועדה המרכזית שיאשרו לעובדים למשך 3 חודשים רטרו על סמך תוצאות של ששת החודשים האחרונים של ההפעלה. המרכזים בוחנים את המודל שהוא עובד כשורה, ובהתאם לתוצאותיו והכללים מאשרים רטרו למשך 3 חודשים, כי גם שם יש כללים איך משולם.
ש. בתצהירך את כותבת שהם בכלל לא זכאים לתשלום רטרו?
ת. נכון, כי אין מודל שאושר, הם לא עברו את כל התהליך שציינתי בפני בית הדין. התביעה עוסקת בתביעת העובד לקבל רטרו כאשר אין אישור לא של הוועדה המרכזית ולא של וועדת מועצת הייצור, אין מודל שכר עידוד ואין כלום ולמעשה העובד מסתכל על זה כתוספת שכר מוקנית, בלי מדידה ובלי אישורים נדרשים."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 35 ש' 30-32; עמ' 36 ש'1-12)

כך מצאנו כי ההוראות באופן התשלום הרטרואקטיבי, נקבעו והוסכמו בין הצדדים להסכם הקיבוצי באמצעות " נהלים והנחיות בחקר עבודה ושיטות שכר עידוד", המחייבות את כל הצדדים לפעול על פיהם, ושם נקבע כדלהלן:

4.16 תשלום רטרואקטיבי

4.16.1 הגדרה: תשלום פרמיה עבור פרק הזמן שלפני הפעלת שיטת שכר העידוד.

4.16.2 אחוז הפרמיה המירבי בתשלום רטרואקטיבי בעבודות מינהל הוא 20%
ביעילות של 133% .

4.16.3 אחוז הפרמיה המירבי בתשלום רטרואקטיבי בעבודות ייצור תעשייתיות
הוא 33% ביעילות של 133% .

4.16.4 תשלום רטרואקטיבי של פרמיה משולם לאחר הפעלת השיטה במשך חצי שנה וכאשר היא פועלת כשורה על כל מרכיביה ( כמותיים ואיכותיים) לגבי שיטת שכר עידוד שעודכנה, אין חשיבות באם העדכון בוצע באמצעות מחקרי עבודה או עפ"י יעילות בסיס מוסכמת והתשלום הינו לאחר הפעלה כשורה של שלושה חודשים בלבד.

4.16.5 אחוז הפרמיה הממוצע שיושג בשלושת חודשי ההפעלה הראשונים ישולם למפרע (רטרואקטיבית) על שלושת החודשים שקדמו להפעלת השיטה.

4.16.6 תשלום פרמיה רטרואקטיבי הוא פעם אחת לעובד וזאת עם כניסתו הראשונה לשיטת שכר עידוד.

4.16.7 בפנייה למרכזי הועדה המרכזית לתשלום רטרואקטיבי יש לכלול את הנתונים הבאים:
א. שם המשרד והיחידה בהם הופעלה שיטת שכר העידוד.
ב. תאריך אישור השיטה ע"י מועצת הייצור ותאריך הפעלתה, תוך ציון תנאי ההפעלה ( מקדמי הסתגלות, מקדמי איכות וכו').
ג. שעות מושקעות ( רגילות, נוספות ובסה"כ), אחוזי היעילות וההישגיות בכל אחד מהמדדים המסתכמים, תוצאות מדדי האיכות הכופלים ( כל אחד לחוד ובסה"כ) והפרמיה בששת החודשים הראשונים להפעלת השיטה.
ד. שמות העובדים שעבדו בפעילות הכלולה בשיטה בשלושת החודשים שלפני הפעלתה והזמן המושקע של כל אחד מהם בשעות רגילות בלבד.
ה. נתוני התפוקות והתשומות עליהם מתבססים החישובים ירוכזו ויסוכמו בלוחות ברורים המתאימים לאופי פעולתן של היחידות ושיטות שכר העידוד. הנתונים יאושרו ע"י היחידה להנדסת ייצור המרכזת אותם והמבצעת את החישובים.
ו. פרטיכל ישיבת מועצת הייצור בה הוחלט על הפעלת שיטת שכר העידוד שלגביה מבוקש התשלום הרטרואקטיבי.
ז. אישור הפניה לתשלום רטרואקטיבי מותנה בהפעלת גורם טיב הלכה למעשה.
ח. הפניה תהיה חתומה ע"י 2 יושבי ראש מועצת הייצור."

כך בהתכנסותה של מועצת הייצור בתאריך 2.11.11 הובהר כי "כאשר מעדכנים מערכת מדידה, ניתן לאשר תשלום רטרו עד חצי שנה, לעומת זאת, כאשר מפעילים מערכת מדידה חדשה, ניתן לאשר תשלום רטרו של עד שלושה חודשים." במסגרת אותה התכנסות, נציגת האוצר אתי וסרמן שנכחה בישיבה ציינה כי על פי הכללים אין אפשרות לאשר תשלום מקדמות. אולם, ניתן לדון בבקשה לתשלום רטרו לאחר שיהיה אישור להפעלת מערכת מדידה ותגמול ביחידה.

לאור האמור, אין בידי בית הדין לקבוע בניגוד להסכמות שנקבעו בין הצדדים להסכם הקיבוצי ההסתדרות מחד והמדינה מאידך וכחלק ממנו. על הצדדים לפעול בהתאם להסכמות לעיל באשר לזכאות לתשלום הרטרואקטיבי של שכר העידוד (ראו ע"ע (ארצי) 32690-10-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי (מיום 10.1.11); דב"ע לו 4-9 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ – גיא חרות , פד"ע ח, 197; סק"כ (ארצי) 51/09 "סאיט אלעמאל" – שר התעשייה המסחר והתעסוקה ; סק"כ 8376-10-11 משרד הבריאות – ההסתדרות הרפואית בישראל (מיום 12.10.11)).

לא מצאנו כי קיימים נימוקים כבדי משקל אשר יש בהם בכדי לשנות מההלכה הפסוקה בנוגע להתערבות בית הדין בהסכם קיבוצי.

לפיכך, יש לדחות את תביעת התובע לתשלום רטרואקטיבי לתקופה שהחל מתחילת העסקתו או ממועד מאוחר יותר שאינו תואם את המועדים שנקבעו בנהלים לעיל בין הצדדים להסכם הקיבוצי .

יתרה מזאת, יודגש כי אף אם לא היו הסכמות המחייבות את הצדדים לתשלום רטרואקטיבי לתקופה מוגבלת כדלעיל ובשאלת הזכאות לתשלום שכר עידוד ככלל - הרי שללא אישור של הממונה על השכר, ממילא לא ניתן לשלם שכר עידוד לתובע או למי מהחוקרים ביחידת ההונאה הארצית. זאת היות ושכר עידוד הוא למעשה "הטבה כספית" שאותה מעניק הנתבע כגוף מתוקצב וככזו על ההטבה הכספית לעמוד בתנאים ובהוראות הדין לעניין זה, הקבועים בסעיף 29( א) לחוק יסודות התקציב שכותרתו " שינויים בשכר ובתנאי שירות" ובו נקבע כדלקמן:

" 29. (א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר;
....
(ב) על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן ( א)."
חשיבותן ותכליתן של ההוראות בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב מצאו ביטוי, בין היתר, בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 965/03, מגן דוד אדום בישראל נ' הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (2.8.04), ( להלן: "עניין מגן דוד אדום"), ולפיו:

" התכלית המונחת ביסוד סעיף 29 לחוק יסודות התקציב היא " להנהיג הסדר הקובע, באופן אפקטיבי, אחידות גישה בנושאי שכר בין שירות המדינה לבין הגופים הנתמכים מתקציבה"...
במהותה הוראה זו היא קוגנטית, הנועדה להתערב במערך החוזי, כדי להבטיח יעודים לאומיים בתחום יציבות המשק...
נראה, כי ההתניה של תוקפו של ההסדר באישורו של שר האוצר באה כדי לתרום ליציבות במשק, מאחר שידוע ומובן, כי כל הסדר מיוחד עם מגזר של עובדים גורם לכך שמגזרים אחרים, הרואים עצמם צמודים או המבקשים להיות צמודים להסדר המיוחד, רואים בכך עילה לפתיחה מחודשת של המשא ומתן, וסכסוכי העבודה מתחדשים כאילו לא נערך הסכם העבודה הכללי במשק כביטויו בהסכם העבודה הקיבוצי בשירות הציבורי "
"סעיף 29( א) לחוק יסודות התקציב אוסר על גוף מתוקצב להסכים לשינויים בשכר ובתנאי שירות, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר" (עניין מגן דוד אדום; ראו לעניין זה גם את הפסיקה בבג"צ 6231/92 אלברט זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מט (4) 749, 773-774). ב

למעשה, על פי סעיף 29( א) לחוק יסודות התקציב - שינוי בשכר על ידי גוף מתוקצב יהא מותר ותקף רק בהתקיים שני מצבים חלופיים הקבועים בו. ובלשון פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע ( ארצי) 278-3/נו, אברהם קיזמן נ' עיריית גבעתיים, לא (1998) 116 (31.12.1997) ( להלן: "עניין עיריית קיזמן"):
"שינוי כזה מותר ותקף רק בהתקיים אחד משני מצבים חלופיים:
א. השינוי תואם את אשר הוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה;
או –
ב. שר האוצר אישר את השינוי."
את הנפקות והמטרה בדרישת החלופה השנייה בדבר אישור שר האוצר לשינוי, ניתן למצוא בין היתר בבג"ץ 539/85, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' [8], בעמ' 837:

"הכוונה העולה מן הכתוב הייתה לכך, ששר האוצר, בשקלו את מתן האישור, גם ייתן דעתו למשמעויות הכלכליות הכלליות, להשלכות העניין ולמקורות התקציביים, אשר באמצעותם ייפתרו הצרכים הנובעים מאישורו של הסכם מיוחד, אשר סוטה מן ההסדרים הכלליים במשק. נראה, כי ההתניה של תוקפו של ההסדר באישורו של שר האוצר באה כדי לתרום ליציבות במשק, מאחר שידוע ומובן, כי כל הסדר מיוחד עם מיגזר של עובדים גורם לכך שמיגזרים אחרים, הרואים עצמם צמודים או המבקשים להיות צמודים להסדר המיוחד, רואים בכך עילה לפתיחה מחודשת של המשא ומתן, וסכסוכי העבודה מתחדשים כאילו לא נערך הסכם העבודה הכללי במשק כביטויו בהסכם העבודה הקיבוצי בשירות הציבורי"."
באשר למהותו וחשיבותו של אישור שר האוצר ראוי להביא גם את הדברים כפי שנפסקו בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע ( ארצי) 48914-09-11, אפרים סדון נ' עיריית שדרות (07.01.2014) ), כדלהלן: " בפסיקתו עמד בית דין זה לא אחת על הרקע לחקיקתו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, על מהותו ותכליתו, וכפועל יוצא מכך, על הצורך באישורו של הממונה על השכר בכל הנוגע לשינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות החורגים מן התנאים המנויים בסעיף". ועל כן נקבע באותו עניין " בנוגע למהות האישור נפסק, כי " אישורו של שר האוצר הינו קונסטיטוטיבי; הוא אשר נותן תוקף וחוקיות לשינוי. על-כן חייב להיות האישור מפורש, ולא די ב"חזקה" שהאישור ניתן"", זאת כפי שנקבע בעניין קיזמן.

הנה כי כן, לאור הפסיקה שסקרנו מקצתה לעיל, עולה כי רק בהתקיים אחד מהתנאים החלופיים הקבועים בסעיף 29( א) לחוק יסודות התקציב, יהא תוקף להסכם לשינוי השכר וההטבה הכספית, ובענייננו אישור/הסכם תשלום שכר עידוד לתובע כחלק מהיחידה הארצית. ככל שההסכם לא יעמוד באחד מהתנאים החלופיים לא יהא לו תוקף.

הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, הוא גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב. וככזה הוא כפוף להוראות חוק יסודות התקציב ובכללן הוראות סעיף 29 לפיו הנתבע אינו רשאי להעניק לתובע או לכל עובד אחר כל תוספת שכר החורגת מהמקובל בקרב כלל עובדי המדינה אלא באישור הממונה על השכר באוצר .

אם כן, ההסכמה של הוועדה המרכזית להפעלת מערכת שכר עידוד ובסופה תשלום שכר עידוד לעובדי יחידת ההונאה הארצית לרבות התשלום הרטרואקטיבי, מצריכה את אישורו של שר האוצר/הממונה על השכר באוצר. כמו כן, לדידנו קבוצת השוויון אליה משתייך התובע בנסיבות דנן היא יחידת ההונאה הארצית ולא החוקרים בסניפים ומשכך התנאי הראשון בסעיף 29( א) אינו מתקיים בענייננו. שכן, יחידה זו הופרדה מיתר החוקרים בסניפים לצורף הטיפול בחקירות ארציות רחבות היקף ותחת מנהל יחידה ארצית.

על כן, ללא אישור של הוועדה המרכזית להקמה/עדכון שיטת שכר עידוד ליחידה הארצית וללא האישור של הממונה על השכר לתשלום שכר העידוד בהתאם למערכת המדידה ובכלל זה התשלום הרטרואקטיבי של שכר העידוד – אין לנתבע סמכות לשלם לתובע שכר עידוד.

שוכנענו כי הנתבע במקרה דנן פעל באופן תקין ובהתאם להוראות הדין כאשר לא אישר תשלום שכר עידוד לתובע באופן עקרוני וכן באופן רטרואקטיבי, בטרם ניתנו ההחלטות של מועצת הייצור, הוועדה המרכזית להקמה הפעלה וכניסה לתוקפה של מערכת המדידה לשכר עידוד וכן אישור הממונה על השכר באוצר .

למען הסר ספק, בית הדין רואה צורך להתייחס לעובדה כי תוך כדי ניהול הליך זה, התברר שהתובע כבר אינו משמש בתפקיד חוקר ביחידת ההונאה הארצית החל משנת 2012, אלא בתפקיד רכז מודיעין. זאת כפי שמסר העד מטעמו, מר פרץ יצחק - מנהל תחום חקירות בסניף באר שבע ומנהל השלוחה הארצית של יחידת ההונאה הארצית - בעדותו על דוכן העדים: "אני בשנים האחרונות הצעתי אותו להיות רכז מודיעין והוא שדואג להביא לנו את חלק מהפרשיות והוא מביא הרבה מודיעין" ולבקשת הממונה עליו, התובע גם מבצע חקירות ככל שיש צורך ( פרוטוקול הדיון מתאריך 8.9.16, עמ' 16 ש' 10-21).

כך גם העיד התובע עצמו ומסר על דוכן העדים בבית הדין כי "...היום אני עובד כרכז מודיעין, אני כבר לא חוקר משנת 2011. " (פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 26 ש' 1). כך כשנשאל בהמשך האם " אתה אומר שמשנת 2012 השתנה התפקיד שלך? השיב: "כן. משנת 2012 אני משמש כרכז מודיעין ואני מרכז את כל הידיעות על הונאה שיש בביטוח לאומי בכל המגזר הדרומי משדרות עד אילת." וכי אינו עושה תיקי חקירה למעט תיקים חריגים. (פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 26 ש' 4-8).

כמו כן, עד מטעם התובע, מר קרסורלה אמנון – מנהל תחום חקירות בסניף רמת גן ומנהל שלוחת מרכז של היחידה הארצית לחקירות הונאה – מאשר באופן עקרוני כי " וודאי" שתפקיד רכז מודיעין שונה מתפקידו של חוקר (פרוטוקול הדיון מתאריך 8.9.16, עמ' 18 ש' 8-12).

מכאן שהחקירות הנגדיות של הנתבעים מעלות את הטענה המשתמעת כי משהתובע משמש החל משנת 2012 בתפקיד רכז מודיעין ולא בתפקיד עיקרי של חוקר, הלה אינו זכאי לכאורה להיכלל במערכת המדידה לצורך קבלת שכר עידוד ככל חבריו החוקרים.

ברם, מבלי לקבוע מסמרות, מהעדויות ששמענו עולה שאף מי שלא שימשו בפועל כחוקרים אלא רק השתייכו לאגף החקירות בסניפים קיבלו שכר עידוד, היות והמדד לתשלום שכר עידוד הוא פר יחידת החקירות. זאת כפי העיד על כך התובע (פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 26 ש' 21-30). גם מנהלי הסניפים עצמם שהיו אחראים על החוקרים ביחידה הארצית קיבלו שכר עידוד פר יחידת החקירות, אף בעת מילואים או מחלה. זאת כפי שניתן ללמוד מעדותו של מר יעקב קדוש – מנהל תחום חקירות עפולה ואחראי על שלוחת צפון של היחידה הארצית ( פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 30 ש' 12-20'; עמ' 32 ש' 8-9), וכן מעדותו של מר גולדנר ( פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 39 ש' 22-29) המתייחס גם לעניין ימי חופשה בהקשר לשכר העידוד. כך אישר אף מר גולדנר כי מנהלי אגפים שלא היה להם חוזה בכירים כגון: מר יוסי סרי ( מנהל היחידה הארצית), קיבלו שכר עידוד פר יחידה מידי חודש ( פרוטוקול הדיון מתאריך 15.11.16, עמ' 40 ש' 11-15).

באשר לטענות התובע כי העבודות אותן הוא מבצע זהות לעבודת החוקרים בסניפים וכי מטעם זה קמה לו הזכות לתשלום שכר עידוד כפי שמקבלים החוקרים בסניפים, יובהר כי לנוכח כל הנימוקים שהובאו לעיל הרי שאין בכך די, אף אם קיים דמיון בעבודה בפועל. שכן, בכל מקרה, משהיחידה לא נכללה לכתחילה במערכת המדידה , נדרשים האישורים של הוועדה המרכזית לרבות הממונה על השכר, ותפעול מערכת המדידה על ידי מועצת הייצור בפועל.

אכן מהעדויות עולה כי העבודה אותה מבצע התובע כחלק מיחידת ההונאה הארצית, דומה לעבודת החוקרים העובדים בסניפים. כך עולה מעדותו של מר יוסי סרי ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהל יחידת חקירות ההונאה הארצית עד לתאריך 7/2015. מר סרי העיד כי היחידה הארצית הוקמה כאשר " הרציונל היה לתגבר את אגף החקירות לחוקרים שיוכלו לתת מענה לבצע חקירות בפריסה ארצית כאשר יהיה אפשר לנייד את אותם חוקרים ממקום למקום ללא הגבלות מנהל סניף שאומר אלו חוקרים שלי בבאר שבע, להיות יעילים יותר." (פרוטוקול הדיון מתאריך 8.9.16, עמ' 20 ש' 26-28). עוד העיד כי עבודתו של התובע זהה לחלוטין לעבודת החוקרים בסניפים ולפיו ככלל יחידה זו היא יחידת שטח לכל דבר ועניין. להלן עדותו לעניין זה:
"ת. קודם כל הייעוד הוא אחד לכל החוקרים, הכותרת היא מניעת מעשי הונאה נגד המל"ל ואיסוף ראיות שניתן יהיה להעמיד לדין אנשים וגופים, מעסיקים גדולים, שמבצעים עבירות על חוק המל"ל ולמעשה פוגעים בקופה הציבורית.
ש. בסדר, זה יעוד. מה היעוד הספציפי של יחידת ההונאה שהוקמה, אתה אומר שבסניפים יש עבודה כירורגית יותר, ויחידת ההונאה באה לפתור יותר תופעות?
ת. היו מספר יעדים ליחידה, בין יתר היעדים של היחידה היה כמו שאמרתי מניעת הונאות בהיקף ארצי, יצירת מאגר חוקרים שייתן מענה לחיסול פיגורים בסניפים, לתת להם אפשרות לעבוד על תיקים שלא תהיה לי מניעה ממנהל סניף, אגף חקירות אמון על מתן מענה מקצועי והמינהלי היה בסניף. כדי למנוע את החיכוך בין צורך של מנהל הסניף לבין צורך מבצעי לכן הוקמה היחידה הזאת. ביצוע חקירות הונאה חקירות שמתבצעות בהיקף גיאוגרפי אבל אין הבדל בין כל החקירות. אם יעמוד בפני השופט חוקר מסניף באר שבע וחוקר מסניף ארצי, השופט לא יוכל להבדיל ביניהם. כי החקירה היא אותה חקירה. המעקב שמתבצע על ידי חוקר סניף ב"ש וחוקר סניף ארצי היא אותה חקירה, אותו מעקב, צילום וידיאו שמצלמים תובע אבטלה והוא עובד, התוצאה אותה תוצאה.
ש. לשאלת בית הדין – האם הם עוברים את אותה הכשרה?
ת. כן. ההכשרה שלהם זהה, ההסמכה זהה, המבחנים זהים. כל הזמן רצינו לחבר ולעשות אינטרגרציה ביניהם שלא ייווצר מצב שיהיו אנשים מורמים מעל, להיפך איזור הפעילות של חוקרי הסניף זה אזור מוכר להם, חוקר שמגיע מסניף אחר נעזר בהם, במודיעין שלו.
ש. אם הוא עוסק במבצע יותר רחב, אני תוהה, הוא בעצם ייעזר....
ת. זה יהיה משולב, הם יסעו באותו רכב ויכנסו יחד לאותו בית.
ש. זה לא כמו חוקר סניף שעושה 2000 תיקים בשנה?
ת. אני לא רוצה להיכנס לכמויות. אבל גם במערכת בקרת האיכות במוסד שלא הופעלה בצורה הכי ברורה, שגם לה הייתי שותף מרכזי, לא הופעלה בצורה גורפת בכולם, אבל אותם איפיונים שאני בוחן חוקר סניף, אני בוחן גם חוקר של היחידה.
ש. לשאלת בית הדין – ענה עד לפניך שזה הולך לפי סניף, לא באופן פרטני, לסניף יש איקס תיקים, חוקר אחד יכול לעשות 2 תיקים גדולים ואחרי יכול לעשות 10 תיקים, האם יש משמעות לכמות או שזה הולך לפי פר סניף?
ת. במערכת המדידה של שכר העידוד, אחד המרכיבים זה כמות התיקים, אבל יש מרכיבים נוספים, מס' עדים, מעקבים, לא רק כמות, את התיק רואים מהמכלול, איזה פעולות עשית, את מי חקרת, בית הנחקר, הסניף, זה מכלול של עבודה.
ש. לשאלת בית הדין – יש פעולות שעושה חוקר סניף ולא עושה חוקר יחידה?
ת. מבחינת פעולות וסמכויות חקירה הן זהות לחלוטין. גם פרשיות הונאה, שהיא מורכבת מעשרות תובעים שחלקם נחקרו בסניף וחלקם על ידי חוקרי היחידה, גם אי אפשר להפריד ביניהם." (פרוטוקול הדיון מתאריך 8.9.16 עמ' 21 ש' 1-31; עמ' 22 ש' 1-3).

לגרסתו של מר סרי, אם חוקרי סניפים מבצעים עבודה דומה " כתף אל כתף" לחוקרים מהיחידה הארצית והראשונים מקבלים שכר עידוד אזי שגם חוקרי היחידה הארצית זכאים לקבל שכר עידוד ולא להיות מופלים ( פרוטוקול הדיון מתאריך 8.9.16 עמ' 22 ש' 24-25).

גרסה זו אין לקבל. שהרי, לא די בדמיון או זהות בעבודה כדי לזכות בתשלום שכר עידוד. שכן, כמפורט לעיל, נדרשת פרוצדורה שלמה להקמה או לעדכון מערכת מדידה של תפוקות עובדים בשיטת שכר עידוד. ועד שזו לא תושלם לאחר החלטת הוועדה המרכזית ותפעול של מועצת הייצור, לא תקום הזכאות לתשלום שכר עידוד על אף הדמיון או הזהות בעבודה ככל שאלו קיימים. ואין בית הדין מוצא לנכון להכריע בשאלת הדמיון.

שכן, קיימים פסקי דין בהם עובדים שעסקו באותו תפקיד כמו עובדים אחרים שעבדו עימם כתף אל כתף בשירות המדינה, הראשונים לא קיבלו שכר עידוד בעוד האחרונים אשר ביצעו את אותה העבודה ובאותו תפקיד קיבלו שכר עידוד. כך למשל נקבע בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע ( ארצי) 31265-11-10, רבקה לוין נ' מדינת ישראל (27.1.13), כי על אף שהישגי המערערת בעבודתה הם הישגים מדידים מבחינה כמותית וחבריה המבצעים עבודה דומה בדירוג המח"ר זכאים לתשלום שכר עידוד, אין המערערת מקבלת את התשלום נוכח היותה מדורגת בדירוג המשפטנים, שעובדים הנמנים עליו אינם זכאים לתשלום.

מכאן, ניתן ללמוד כי אין די בזהות התפקיד או הדמיון בעבודה בפועל כדי לזכות בשכר עידוד. אלא ישנם פרמטרים נוספים שנבחנים בנושא. ובענייננו, היה צורך בהחלטות ואישורים להקמה/עדכון מערכת המדידה של שכר העידוד לטובת יחידת ההונאה הארצית. וללא האישורים והעדכון בפועל, לא ניתן להפעיל שיטת שכר העידוד לחוקרים אלו ובכללם התובע ולשלם לו שכר עידוד, ללא הערכה ובדיקה של התפוקה והזכאות לתשלום בכפוף לעמידה ביעדים באמצעות מערכת המדידה.

על כן, נדחית טענת התובע המסתמך על הדמיון בעבודה בפועל כהצדקה לזכאותו לתשלום שכר עידוד.

טענת התובע כי הנתבע פועל באופן מפלה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נדחית. שכן, נוכח כל האמור לעיל, הנתבע פועל בהתאם להסכמות שנקבעו בהסכם קיבוצי המחייב מצד אחד את המדינה כמעסיקה וכפועל יוצא מכך את הנתבע ומצד שני את ארגון העובדים וכפועל יוצא מכך את העובדים ובכללם התובע. על כן טענת האפליה אין לה מקום וזו נדחית.

כללו של דבר: התביעה לתשלום רטרואקטיבי של שכר עידוד שלא בהתאם למוסכם על הצדדים להסכם הקיבוצי – דינה להידחות. על הצדדים לפעול לעניין זה על פי הכללים המוסכמים על הצדדים להסכם הקיבוצי .

סוף דבר
תביעת התובע לתשלום רטרואקטיבי של שכר עידוד ( באופן שאינו תואם את המוסכם על הצדדים בהסכם הקיבוצי) - נדחית.

בנסיבות העניין, בשים לב לכך שבקשתו העקרונית של התובע לזכאות לשכר עידוד נתקבלה בהחלטת הוועדה המרכזית מיום 19.11.15 – לא מצאנו מקום להשית הוצאות על התובע.

לצדדים עומדת הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ח, 07 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור עובדים
מר משה זיכרמן

יוחנן כהן, שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר יאיר כפיר