הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע הע"ז 65485-02-18

בפני:
כבוד סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד יצחק ששון

המאשימה

נגד

1.מעדני הטלה והעגל בע"מ
2.עזרא לאטי
ע"י ב"כ עו"ד אורית פרץ

הנאשמים

גזר דין

1. בהכרעת הדין מיום 24.1.19 הרשעתי את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות לפי חוק עובדים זרים, תשנ"א 1991 (להלן- חוק עובדים זרים), על כך שהעסיקה בעצמה או כמעסיקה בפועל - 32 עובדים זרי ם, ללא היתר, בניגוד לסעיפים 2 ו-5 לחוק עובדים זרים. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של מעסיק בפועל שמועסק אצלו עובד זר ובהפרות חובת הפיקוח כנושא משרה, כמי שהיה מנהל הפעיל של הנאשמת.

2. הנאשמת היא הבעלים של מעדני הטלה והעגל בע"מ בבאר טוביה. הנאשם הוא מנהלה הפעיל. ביום 30.11.16 במסגרת ביקורת שערכו מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה נמצאו במפעל 19 עובדים זרים שביצעו עבודות מיון חלקי עופות, אריזתם וניקיונם מבלי שהיה להם היתר ומבלי שהממונה או עובד משרד הפנים התיר את העסקתם. באותו יום נמצאו במפעל שמונה עובדים זרים נוספים שביצעו עבודות מיון חלקי עופות, אריזתם וניקיונם כאשר הנאשמת קיבלה את העובדים מחברת כוח אדם מבלי שהממונה או עובד משרד הפנים התיר בכתב את העסקתם, כמו כן באותו יום נמצאו חמישה עובדים נוספים שקיבלה הנאשמת מחברת כוח אדם מבלי שהממונה התיר את העסקתם.
3. המאשימה מבקשת לגזור על הנאשמת עונש אחד לגבי העבירות של העסקה שלא כדין וללא היתר. המאשימה צירפה דוח עבירות (מ/1) ממנו עלה שהנאשמת שילמה קנס מנהלי בגין העסקת עובד בניגוד לחוק, שלושה חודשים לאחר מועד הביקורת שנערכה בתיק זה. לנאשם אין עבר פלילי. המאשימה הציגה אסמכתא בנוגע לעברה הפלילי של הנאשמת ממנו עולה שלחובת הנאשמת שתי עבירות שלא התיישנו בגין העסקת עובדים זרים בשנת 2016.

4. המאשימה ביקשה לגזור על הנאשמים קנס בין 15,000 ₪ ל – 30,000 ₪ לגבי העסקה של כל עובד, כאשר הקנס המינימלי הוא 10,000 ₪ . ביחס לנאשם קנס בין 45,000 – 70,000 ₪ ובהתחשב בכך שהנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה, מבקשת המאשימה לגזור על הנאשמת קנס בשיעור של 16,000 ₪ לכל עובד, כלומר 512,000 ₪ וביחס לנאשם קנס בשיעור של 50,000 ₪.

5. ב"כ הנאשמים ביקשה להימנע מהרשעה לגבי הנאשם בשל נסיבותיו האישיות. אם הבקשה תידחה ביקשה ב"כ הנאשמים לגזור על הנאשם את הקנס המינימלי . כמו כן ביקשה ב"כ הנאשמים לגזור על הנאשמת את הקנס המינימלי בגין העסקת העובדים בסך של 10,000 ₪ לגבי כל עובד.

6. בבקשת הסניגורית להימנע מהרשעה, טענה הסניגורית לקיומן של נסיבות חריגות בעניינו של הנאשם. כך טענה כי לנאשם יש משפחה רבה בארה"ב והוא מנהל מגעים שוטפים עם לקוחות שמתעניינים במוצריו ולצורך כך הוא נוסע פעמיים בשנה לארה"ב, והרשעה יכולה ל פגוע בו באפשרות לקבל אשרת כניסה תוך פגיעה בחופש התנועה והעיסוק שלו ; ההרשעה תפגע באפשרות השיקום של הנאשם; לאור אי הגשת כתבי אישום כנגד המעסיקות בפועל, קיימת אכיפה בררנית; הנאשמים לא יכלו לדעת כי העובדים מחזיקים במסמכים מזויפים והיה על המעסיקות במישרין לבדוק את כשרות העסקתם של העובדים הזרים; ה נאשמת מעסיקה עשרות עובדים, הרשעת הנאשם יכולה לפגוע באפשרות הנאשמת לזכות במכרזים, לרבות במכרז של משרד הביטחון, מה שיגרום לפגיעה בפרנסת מאות נפשות זאת בנוסף למצב הכלכלי הקשה של הנאשמים ש התדרדר בשל הביקורת נשוא ענייננו; לנאשם אין עבר פלילי ומדובר בעבירה ראשונה ויחידה שלו; ביום הביקורת הנאשם שהה בחו"ל והמנהל מטעמו כשל בבדיקת העובדים מידי יום ועל כן, פוטר; העסקת העובדים הזרים לא נעשתה מטעמים של יעילות כלכלית, אלא רק בשל חוסר בכוח אדם ובשל כך מתקשרת הנאשמת עם חברות כוח אדם בהתקשרויות כדין; ברשימת העובדים נשוא כתב האישום, חלק מהעובדים הועסקו מספר ימים בודדים (יום אחד, שלושה ימים ושבעה ימים), בשים לב לכך כי חלק מהעובדים כלל לא התחילו בביצוע עבודה בעת הביקורת; לא נגרם כל נזק לעובדים; לאחר ובעקבות הביקורת נשוא ענייננו, פעלו הנאשמים לגיבוש מנגנון ו ניהול עבודה למניעת הישנות העבירה; הנאשם הביע חרטה ונטל אחריות; יש בהרשעת הנאשם כדי להוביל לפגיעה בדימוי העצמי של הנאשם לאור עברו, מאמצו והצלחתו לנהל חיים נורמטיביים וכי חרף מצבה הכלכלי הקשה של החברה הנאשם עודנו פועל למען החברה.

7. לאחר שבחנתי את הבקשה להימנע מהרשעה, החלטתי לדחות אותה וזאת לאור ההלכות שנקבעו בבית הדין הארצי.

8. הכלל, כפי שעמד עליו בית המשפט העליון לא אחת הוא כי "מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו" ( ראו: ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683 (1996); ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 (2000); ע"פ 5985/13 הראל אבן נ' מדינת (2.4.14); ע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י שירותי כוח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ - מדינת ישראל [ (11.8.14) ).

9. עוד בהקשר זה נפסק בין היתר בע"פ 49909-12-15, אייל קישון נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 19.12.17 קבע בית הדין הארצי:
"הסמכות להימנע מהרשעה או לבטלה "מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך שמירת נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי - יש להרשיעו בדין. הרשעה מהווה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. יישום נקודת המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נדרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי..." (עניין חדוות הורים). בהתאם, הסמכות לביטול ההרשעה תופעל בנסיבות בהן עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה".(לעניין זה ראו גם: ע"פ (ארצי) 6291-05-10 א. כפיר אחזקות בע"מ - מדינת ישראל (31.1.12); ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל - חדוות הורים בע"מ (8.2.14); ע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י שירותי כוח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ - מדינת ישראל (11.8.14); ע"פ (ארצי) 3043-09-14 מדינת ישראל - עדי מישאלוף (22.12.16); ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד (18.7.17) (להלן- עניין זלקינד ).

10. בעניינו – הנאשם לא הוכיח ולא הציג ראשית ראיה כי עלול להיגרם לו נזק בלתי מידתי כתוצאה מהרשעה ולא הפנה להוראות חוק או נוהל שכתוצאה ממנה עלולים מי מעיסוקיו להיפגע, לא הציג ראיות כלשהן בקשר לכך ולא הציג תמונת מצב כללית על עיסוקו עד כמה פגיעה בהם תשפיע על מארג חייו בכללותו. הנאשם לא עמד בנטל לשכנע כי עניינו מצדיק את ביטול ההרשעה בניגוד לכלל הרגיל המחייב את הותרת ההרשעה. כפי שנפסק בעניין זלקינד בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות, יש להיזה ר ממתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיבי של מי שהורשע. יש להבטיח את עיקרון אחדות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והתגמול. על כן אין תכלית להפניית הנאשם לתסקיר שירות מבחן.

11. כאמור לעיל, טענה ב"כ הנאשמים כי מצבם הכלכלי של הנאשמ ים קשה. בין היתר נטען כי הנאשמת מעסיקה עשרות עובדים, הרשעת הנאשם יכולה לפגוע באפשרות הנאשמת לזכות במכרזים, לרבות במכרז של משרד הביטחון, מה שיגרום לפגיעה בפרנסת מאות נפשות זאת בנוסף למצב הכלכלי הקשה של הנאשמים אשר התדרדר בשל הביקורת נשוא ענייננו. חרף מצבה הכלכלי הקשה של החברה הנאשם עודנו פועל למען החברה וכי הרשעת הנאשם תסכל את האפשרות לנסוע לארה"ב ולנהל מגעים שוטפים עם לקוחות המתעניינים במוצריו. ליתר טענות הנאשמים ביחס להקלה בעונשם ראו המפורט בסעיף 6 לעיל.

12. יש לגזור את העונש בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי התיקון מתחם הענישה ייקבע על פי עיקרון ההלימות, כלומר יש לקבוע עונש כולל בגין העבירה שביצע הנאשם, תוך התייחסות לערך החברתי שנפגע מביצועה, למידת הפגיעה שנגרמה ולמדיניות הענישה, תוך לקיחה בחשבון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

13. בית הדין הארצי התייחס לחומרת העבירה בה הורשעו הנאשמים וקבע בעפ"א 47/08 יאיר שערים 2000 בע"מ נגד מדינת ישראל בסעיף 19 לפסק הדין מיום 26.10.09:

"בית דין זה כבר הביע את דעתו באשר לחומרת העבירה של העסקת עובד זר בניגוד לדין. בפס"ד נפתלי קבע הנשיא אדלר באשר לחומרת עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, כי "מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים..." [ע"פ 1001/01 מדינת ישראל – ניסים נפתלי (לא פורסם, 17.6.02)]."

כלומר מדובר בעבירה הפוגעת במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל, בשוק העבודה המקומי ובעובדים ישראליים. מדובר בעבירה שנובעת ממניעים כלכליים ולפיכך יש לפסוק עונש מרתיע. עוד בהקשר זה נפסק כי "בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להיזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עקרון אחידות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן" (סעיף 19 בעניין זלקינד).

14. בפסקי הדין שניתנו במקרים דומים אישר בית הדין הארצי את גזרי הדין שגזרו בתי הדין האזוריים כאשר גובה הקנס שנגזר בגין העסקת עובד בודד עמד על פחות מ- 20,000 ₪, ראו למשל ע"פ 11534-11-14 משה אדרי נגד מדינת ישראל (מיום 28.6.17). בית הדין הארצי אישר את גזר הדין של בית הדין האזורי שגזר קנס בשיעור של 25,000 ₪ בגין העסקת שני עובדים זרים ללא היתר.

15. מאחר שהעובד הועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעסיקה, היא הנאשמת, הרף העליון של המתחם הענישה עומד על 116,800 ש"ח (פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין). בע"פ 57160-01-14, מדינת ישראל נגד חדוות הורים מיום 8.11.14, העמיד בית הדין הארצי לעבודה את הרף העליון של מתחם ענישה על 30% מהקנס הפלילי המרבי ובפסק הדין בעניין משה אדרי אישר בית הדין הארצי לעבודה את שיעור הקנס שהוטל על הנאשם על ידי בית הדין האזורי בסך של 25,000 ש"ח, לאחר שבית הדין האזורי לעבודה קבע, כי גובה הקנס המקסימלי הוא 58,400 ש"ח לעבירה והעמיד את הטווח העליון על מחצית מגובה הקנס המקסימלי. כך שהטווח הוא בין 10,000 ₪ ל29,200 ₪.

16. לאחר שבחנתי את הפסיקה ואת רמת הענישה, החלטתי לגזור על הנאשמת קנס בשיעור המינימלי בגין העסקת העובדים שעבדו ללא היתר עד יום אחד מספרם בכתב האישום 2, 17, 37 ו-38, כך שבגינם הקנס הכולל יעמוד על סך של 40,000 ₪. לגבי יתר העובדים החלטתי להעמיד את הקנס על סך של 12,500 ₪, כך שהקנס יעמוד בגין 28 העובדים על סך של 350,000 ₪. סה"כ על הנאשמת אני גוזר קנס בסך של 390,000 ₪ . מדובר בקנס נמוך מרמת הענישה הראויה בגין העבירות בהן הורשעה הנאשמת. עם זאת לאור הודאתה וחיסכון בזמן שיפוטי, החלטתי להסתפק בקנס זה. העבירה שנעברה היא עבירה כלכלית שהדרך להילחם בה היא באמצעות הרתעה כלכלית דרך הטלת קנסות כבדים שתכליתה להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת, כפי שנקבע בעניין אדרי לעיל.

אשר לנאשם שהורשע כאמור בארבע עבירות של הפרת אחריות נושא משרה ביחס לעבירות שעברה הנאשמת, החלטתי להטיל עליו קנס בשיעור של 45,000 ₪ וזאת בגין אחריותו כנושא משרה והעסקה שלא כדין של 32 העובדים. מדובר בקנס נמוך אף מהקנס המינימלי אך אין להתעלם מגובה הקנס בכללותו ומהנתונים האישיים של הנאשם מהם עולה שמדובר באדם ללא עבר פלילי, שתורם לחברה, לחיילי צה"ל, לעמותות המסייעות לשכבות במצוקה וזאת חרף מצבה הכלכלי של החברה, אני ער לפגיעה הכלכלית הקשה שספג הנאשם וכן לחרטה העמוקה אותה הביע הנאשם והצעדים אותם נקט בנאשמת למען אי הישנות העבירות לאחר הביקורת.

17. כאמור, הנאשמים חסכו בזמן שיפוטי ונטלו אחריות על העבירות שעברו ועל כן לא מיציתי בגזר הדין את רמת הענישה הראויה.

18. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות להימנע מהעבירות בהן הורשעו במשך ש לוש שנים מהיום שאם לא כן יוטל עליהם העונש המרבי בגין העסקה של עובד זר ללא היתר עבודה (116,800 ₪) לכל אחד מהם.

19. לאור מצבם הכלכלי של הנאשמים, הנאשמת תשלם את הקנס ב-75 תשלומים של 5,200 ₪ כל אחד החל ביום 1.6.19 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן. אם אחד התשלומים לא ייפרע במועד, יעמוד הקנס לפירעון מידי. הנאשם ישלם את הקנס ב-45 תשלומים של 1,000 ₪ כל אחד החל ביום 1.6.19 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן. אם אחד התשלומים לא ייפרע במועד, יעמוד מלוא הסכום לפירעון מידי. למען הסר ספק הקנסות שהטלתי על שני הנאשמים הם מצטברים.

20. הנאשמים מופנים למזכירות בית הדין לקבלת שוברי תשלום וכן לשם חתימה על התחייבות. אם הנאשמים לא יחתמו על ההתחייבות בתוך 30 יום מקבלת גזר הדין, הם יקנסו בסך של 30,000 ₪ כל אחד.

21. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ט אדר ב' תשע"ט, 26 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.