הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע דמ"ש 13789-04-13

לפני:כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור עובדים: מר שמואל אטיאס
נציג ציבור מעבידים: מר דוד כהן

התובע:
דניאל צברי, ( ת.ז.-XXXXXX779)
-
הנתבעת:
הסתדרות המורים בישראל, (חברות-510791721050285)
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל שפרן

פסק דין

1. בפנינו תביעה אשר הגיש מר דניאל צברי (להלן: "התובע"), כנגד הסתדרות המורים בישראל (להלן: "הנתבעת"), אשר עוסקת בשני עניינים עיקריים:
האחד - ביטול פסק הבוררות בו נידחו עתירותיו של התובע. במסגרת זו עותר התובע כי בית הדין ידון ויכריע בתובענה המקורית;
השני – אי מתן מענה מצד הנתבעת לבקשתו לקבלת מידע.
בנוסף עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי שאינו מכומת, וזאת על פי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, וכן פיצוי בסך של 25,000 בגין הפרת חובת הייצוג ההוגן.

רקע עובדתי

2. התובע, תושב העיר אופקים, עובד הוראה מזה כ-20 שנה.
התובע חבר בהסתדרות המורים בישראל – הנתבעת, ומועסק על ידי משרד החינוך בבית ספר "מקיף דתי אופקים" כמורה למתמטיקה.

3. הסתדרות המורים בישראל, הינה ארגון עובדים יציג המאגד את עובדי ההוראה והחינוך בישראל. במעמדה ככזו הינה מטפלת, על פי הסכמי העבודה, בין היתר בענייניהם המקצועיים והתרבותיים של ציבור חבריה עובדי ההוראה.

4. בתקנון הסתדרות המורים המהווה הסכם בינה לבין חבריה, נקבע בסעיף 92 כדלקמן:

"...הוראות פרק זה של התקנון מהווה הסכם בוררות המתייחס לחברי האגודה, ארגוניה, מפעיליה, מוסדותיה ונציגיה. והחלטות ופסקי דין של בית הדין, דינם כפסק בוררין לכל דבר ועניין כקבוע בחוק הבוררות תשכ"ח – 1968."

5. התובע הגיש כנגד הנתבעת מספר עתירות לבית הדין הפנימי שלה, בהתאם להוראות סעיף 92 לתקנון, ובמסגרתן העלה טענות שונות המתייחסות להתנהלות משרד החינוך כלפיו, לרבות בעניין תנאי העסקתו ובכלל זה בהשוואה לעובדים אחרים. ביום 12/12/12, התקיים בבית הדין הפנימי דיון בפני הרכב אשר כלל את השופטת (בדימוס) גב' שרה פריש – נשיאת בית הדין, ד"ר יעקב הדני – ראש מינהל החינוך הדתית לשעבר ומנהל מכללת ליפשיץ (בדימוס) ומר שמואל גרוס – מפקח מחוז תל אביב משרד החינוך. באותו היום (12/12/12), ניתן פסק דין לאחר קיום דיון בו נשמעו טענות הצדדים, והמותב דחה את הטענות של א לגופן, אלא – בעיקרו של דבר – בשל היותה תובענה שיש להפנות כלפי המעביד – משרד החינוך , ובלשונו של פסק הבוררות:

"...כל הטענות, מבלי להתייחס לגופן, הינן טענות שאמורות להיות מושמעות כנגד המעסיק הישיר, קרי משרד החינוך. ואמנם, מתברר שהעותר מיצה את זכויותיו המשפטיות כנגד משרד החינוך בכך שהגיש תביעות לבית הדין לעבודה ואלו נדונו בפני בית הדין. לדבריו, פסק הדין שדוחה טענותיו אינו מוצדק והוא הגיש ערעור עליו. ערעור שאמור להתברר בבית הדין הארצי. בין כך ובין כך, העתירות כנגד הסתדרות המורים אינן נוגעות לתנאי ההעסקה ולאותם טענות שעלו בבית הדין לעבודה. הטענות שעלו בפנינו נוגעות אך ורק לעניין ההגנה שהוא תובע מהסתדרות המורים כנגד התנהלות משרד החינוך. העותר נשאל על ידינו מפורשות האם הטענה כנגד הסתדרות המורים נוגעת להגנת הארגון עליו, והוא השיב בחיוב. לעניין זה מתברר, שבתחילת התהליך שהתנהל בינו לבין הסתדרות המורים, הסכימה הסתדרות המורים להגן עליו, ועורכת הדין רחל בורברג אף נקטה בצעדים כדי להגן עליו אל מול משרד החינוך, אלא שאז התברר לה, שקיים פסק דין של בית הדין לעבודה שדוחה טענותיו של העותר, פסק דין שלדבריה לא ידעה על קיומו. אך גם אם הייתה יודעת מלכתחילה על קיומו, אין באפשרותה מבחינת החוק לעשות דבר כנגד האמור בפסק הדין, ולהשיג על ממצאיו ומסקנותיו. משקיים פסק דין של בית הדין לעבודה, הדרך היחידה להשיג על ממצאיו ומסקנותיו היא דרך הערעור לבית הדין הארצי לעבודה. לגופה של טענה של העדר הגנת הסתדרות המורים, הרי שכפי שכבר אמרנו, הסתדרות המורים ניסתה להגן עליו, אך מכל מקום גם לא מוטלת עליה חובה אבסולוטית לעשות כן. הסתדרות המורים היא גוף שרשאי וזכאי להגן על חבריו רק מקום שהחוק לצדו ושטענותיו הינן טענות נכונות הן מבחינה עניינית והן מבחינה חוקית. משהתברר שבית הדין לעבודה דחה טענותיו ומשהוברר שהסתדרות המורים הסרה ההגנה מהטעם שהחוק אינו לצדו, אין באפשרותנו לחייב את הסתדרות המורים להמשיך ולהגן על העותר. בנסיבות אלה אנו דוחים עתירות אלה. ראוי לומר, כי מלכתחילה ראוי היה לדחות את כל העתירות על הסף, כבקשת עורך דין כהן. אנו לא עשינו כן על מנת לברר שמא בכל זאת באמתחתו של העותר טענות כאלה, שניתן לבסס עליהם עתירה. משהוברר לנו כי בעצם טענותיו חוזרות על האמור בכתובים ומשהוברר לנו שהסתדרות המורים אכן ניסתה להגן עליו, הרי שבוודאי ובוודאי שגם אם לא דחינו עתירה על הסף, מה שניתן היה לעשות בשלב זה, בוודאי ובוודאי שדין העתירות להידחות. הסתדרות המורים איננה ברת פלוגתא של העותר וכל העתירות כנגדה דינן להידחות, בין על הסף ובין אם בדיעבד. ולפיכך אנו דוחים העתירות... כאמור, העתירות נדחות ובשלב זה אין צו להוצאות."
(להלן – "פסק הבוררות").

6. במסגרת ההליך דנן, הגיש התובע ביום 16/6/13, בקשה – שאחזה מס פר בקשות ובכללן בקשה לגילוי מסמכים ובקשה למסירת פרטים נוספים. לאור העובדה שהבקשה לגילוי מסמכים הוגשה באופן כללי וגורף, הורה בית הדין לתובע לפרט במדויק את המסמכים אותם מבוקש לגלות ואת הרלוונטיות שלהם לבירור ההליך. בהתאם להחלטת בית הדין הגיש התובע בקשה ובה פירט 19 מסמכים אותם הוא ביקש לגלות ואת הטעם לכך. בהחלטה מיום 2/9/13, דחינו את הבקשה לגילוי מסמכים תוך שקבענו כי עניינה של התובענה הינו ביטול פסק הבוררות וכן קבענו כי התובע לא ביסס באופן ברור את הרלוונטיות של המסמכים לבירור המחלוקת בהליך וכי בקשתו תכביד על בירור ההליך.

התובע הגיש בר"ע לבית הדין הארצי ובה עתר לבטל את ההחלטה. בהחלטת בית הדין הארצי מיום 13/10/13, לאחר עיון בבקשה ובכלל החומר שבתיק, נדחתה בקשת רשות הערעור תוך שבית הדין הארצי קובע, כי על פני הדברים המסמכים שגילויים מבוקש אינם רלוונטיים לסוגיית ביטול פסק הבוררות והוא הדין בהתייחס גם לכתב המינוי של מר גרוס, שכן הטענה באשר למינוי של מר גרוס לבית הדין הפנימי לא נוגעת להעדרו של כתב מינוי, אלא לקיומו של ניגוד אינטרסים מובנה. בית הדין הארצי הוסיף ופסק כי ההליך כולל בהקשר של פסק הבוררות גם סעד נוסף של הכרעה בתובענה לגופה; אלא שגם אם פסק הבוררות יבוטל, לא בהכרח ידון בית הדין לגופו של עניין בתובענה ומשכך, גילוי מסמכים שעניינו התובענה (שהוגשה לבית הדין הפנימי) הינו מוקדם.

באשר לבקשה למתן פרטים נוספים, בהחלטתנו מיום 11/11/13, ולמען הסר ספק, מצאנו מקום להבהיר כי ההחלטה מיום 2/9/13 בדבר גילוי מסמכים, מתייחסת אף לעניין בקשת התובע למסירת פרטים נוספים.

7. כאן המקום לציין, כי טענות התובע כלפי משרד החינוך, הוכרעו בפסק דין שניתן על ידי בית הדין לעבודה בבאר שבע בתיק ע"ב 3696/08, תוך שבית הדין קובע כי יש לדחות את טענת התובע בדבר הפלייתו לרעה בנושא מערכת השעות שנערכה עבורו ומכאן, שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו להפליה בנושא זה (להלן: "פסק הדין הראשון").

יודגש כי התובע הגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 56460-02-12), וביום 28/11/13 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, לפיו התובע חזר בו מהערעור, ועקב כך הערעור נמחק (להלן: "פסק הדין בערעור"); וכתוצאה מכך הופחתו הוצאות המשפט שהושתו על התובע בבית הדין האזורי לעבודה.

המסגרת הנורמטיבית

8. סעיף החוק הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות), שעניינו עילות ביטול פסק בורר, וזו לשונו:

"24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
ׁ(2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
(5) הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;
(6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
(7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
(8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".
נפסק:
"המחוקק קבע עשר עילות ביטול, אשר הן ורק הן, תהווינה את העילות לביטול פסק בורר. "מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר, לכן יש להתייחס אל עילות הביטול בצורה דווקנית ביותר, תוך הכרה במגמת בתי המשפט להימנע מהתערבות בפסקי הבוררים." (פרופ' אוטולונגי, בספרה "בוררות דין ונוהל " ע' 428).

ונדגיש, סמכות בית הדין בבקשה לביטול פסק בוררים מוגבלת להפעלת ביקורת שיפוטית על הכרעת הבורר, ואין בית הדין שם עצמו בנעליו;
מושכלות ראשונים הן כי אין בית הדין יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר, כי אם בוחן את הבקשה לביטול הפסק אך ורק לאור העילות הקבועות בחוק לביטולו של פסק בוררות, ולנוכח ההלכה הפסוקה בה נקבע, כי הנטייה הברורה היא להימנע ככל האפשר מהתערבות בפסק בורר (ע"א 209/79 חביבאללה - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות, פ"ד כ"ה (1) 108; תב"ע מה/3-335 אהרון - מובילי מבואות ירושלים בע"מ, פד"ע יח כב, כד(.
מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ולצמצם את התערבות בית המשפט בהכרעותיו של בורר:
"מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן, ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" (ע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ - ס.ע. רינגל בע"מ , פ"ד מב(4) 605, 612).

הלכה זו, מתיישבת עם הרציונל העומד בבסיס חוק הבוררות, שעיקר מטרתו היא להביא "...אמצעי נוח, מהיר וחסכוני ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט ולהקל על ידי כך את המעמסה שעל בתי המשפט'. המטרה היא לגרום לדין צדק בין הצדדים בצורה מהירה ויעילה, ללא היזקקות למערכת משפטית על כל הכרוך בכך..." (דברי ההסבר בהצעת חוק הבוררות. תשכ"ז - 1967 בעמ' 70).

הנה כי כן, התערבות בית המשפט בפסק בורר תהא רק מקום בו קיימת עילת ביטול על פי החוק. (ראה ס"ק 1001/02 ארגון המורים בתי הספר העל יסודיים - מדינת ישראל, פד"ע לח 105).

9. האם יש מקום לביטול פסק הבוררות בשל עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(1) – 24 (10) לחוק הבוררות – היא השאלה הנתונה להכרעתנו .

להלן בתמצית טיעוני התובע

10. לא ברור הכיצד עורך דין דניאל כהן שאינו יועצה המשפטי של האגודה מייצג את הנתבעת בניגוד לסעיף 98 לחוקת הסתדרות המורים, המחייב שהיועץ המשפטי של האגודה ייצג את הנתבעת.

11. ניגוד עניינים אישי ומוסדי מתקיים בחבר בית הדין מר שמואל גרוס; מר גרוס משמש כמפקח ראשי פעיל במשרד החינוך. פסק הדין קובע שהעתירה היא נגד משרד החינוך. משכך לא התקיימו כללי הצדק הטבעי בניגוד לסעיף 87 לחוקת הנתבעת.

12. אין בפסק הדין כל התייחסות לטענות התובע בעתירתו. אין התייחסות לטענת ההפליה על סוגיה השונים כולל הפליות נסתרות ואחרות; לטענת ניגוד העניינים של מר מרציאנו – מפקח ונציג הנתבעת במקביל; על זלזול נציגי משרד החינוך ונציגי הנתבעת; על סירוב הנתבעת להופעת התובע בפני הנהלת הנתבעת; על סירוב הנתבעת לפעול כנגד הפלייתו הצפויה של התובע; על הפגישה המבישה והפוגענית מיום 13/3/13 ושתיקת הנתבעת.

13. הנתבעת לא עמדתה בחובת הייצוג ההוגן המוטלת עליה, בכל הנוגע להתנהגות מחפירה של שלוחי משרד החינוך כנגד התובע, כאשר הנתבעת מסרבת להושיט את עזרתה לתובע, בניגוד לחובתה.

14. הנתבעת טרם השיבה לפניית התובע לקבלת מידע מיום 9/12/12 (נספח ד' לכתב התביעה) .

15. הנתבעת טרם השיבה לפניית התובע מיום 31/12/12 (נספח ה' לכתב התביעה), לעניין קיפוחו הנוסף במערכת השעות.

להלן בתמצית טענות הנתבעת:

16. דין התביעה להידחות. מדובר בתביעה לביטול פסק בורר, כאשר לא מתקיימת ולו עילה אחת מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

התובע מנסה, להשיג כספים שלא כדין ועושה שימוש בחוסר תום לב בזכות ההתדיינות, וזאת ללא הצדקה שבדין ו/או בעובדות.

17. התובע פנה לנתבעת בטענות שונות הנוגעות להעסקתו במשרד החינוך בהן העלה, בין היתר, טענות בדבר הפלייתו לעומת מורים אחרים בבית הספר. לאחר שטענותיו נבחנו על ידי ב"כ הנתבעת, הופנה הוא לטיפול סניף הסתדרות המורים בבאר שבע, בכל הקשור למערכת השעות שלו. באותה העת, לא הודיע התובע לנתבעת, כי הוא מלמד בישיבה, שאחרת לא הייתה הסתדרות המורים פונה למשרד החינוך בעניין, שכן הישיבות הוחרגו מהנוהג הנ"ל, זאת הואיל ובישיבות לימודי הקודש מתקיימים בשעות הבוקר המוקדמות ואילו לימודי החול (מתמטיקה), מתקיימים בשעות הבוקר המאוחרות/צהריים.

מאחר ופניות הנתבעת למשרד החינוך לא זכו למענה, הודיעה הנתבעת על סכסוך עבודה כנגד משרד החינוך.

ביום 13/3/12, התקיימה ישיבה בירושלים, אליה הגיעו מטעם הנתבעת המשנה ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי ובא כוח הנתבעת. בפתח הישיבה הציגה, עורכת הדין מירב הלוי – הממונה על יחסי העבודה, פסק דין בעניינו של התובע ( ע"ב 3696/08 צברי – משרד החינוך ), בו נדונה, בין היתר, שאלת העסקת התובע בשעות הבוקר ונדחו טענותיו של התובע בסוגיה תוך שבית הדין קובע כי העדויות אשר הובאו בפניו מלמדות כי יש לדחות את טענת התובע בדבר הפלייתו לרעה בנושא מערכת השעות שנערכה עבורו; כמו כן, בית הדין פסק לחובת התובע תשלום הוצאות בסך של 60,000 ₪ תוך שהתייחס לחוסר תום לבו וחוסר ניקיון הכפיים שלו, שבאו לידי ביטוי בכל התנהלותו במסגרת ההליכים שבתיק.

הנתבעת ונציגיה, נדהמו לשמוע ולגלות אודות פסק הדין וקביעותיו, שכן התובע לא טרח להזכיר את קיומו של פסק הדין וכן לא טרח להזכיר את העסקתו במסגרת הישיבה.

נוכח קביעותיו של בית הדין לעבודה וכן משהתברר כי התובע מועסק בישיבה, הסתיימה הפגישה. הנתבעת טוענת כי אין כל ספק שלא הייתה מבקשת לקיים דיון בסוגיה שכבר הוכרעה בבית הדין לעבודה.

אליבא דנתבעת, התנהלות התובע מולה הייתה בבחינת "התנהלות מיתממת", וחוסר תום לב רבתי וקיצוני.

זאת ועוד, ביום הדיון בבית הדין הפנימי, התברר לנתבעת באקראי, כי בעת שהתובע דרש מהנתבעת להיאבק כדי שיועסק בישיבה בשעות הבוקר, הוא עבד בפועל כמורה בשעות הבוקר בבית ספר תיכון במחנה נתן. התובע ב"חוצפה ותעוזה" שלח את הנתבעת לנהל מלחמה חסרת תוחלת.

18. לטענת הנתבעת, חברי מותב בית הדין מונו כדין. התביעה בבית הדין הפנימי הייתה כנגד הנתבעת ואין ולא יכול להיות פגם בכהונתו או במינויו של מר גרוס כחבר במותב וזאת מאחר והנ"ל הינו מפקח פעיל במשרד החינוך, ואין המדובר בתביעה כנגד משרד החינוך.

19. התובע שוגה לגבי הקביעה העובדתית שעו"ד דניאל כהן אינו יועצה המשפטי של הנתבעת. עו"ד כהן מכהן כיועץ משפטי חיצוני וממילא עוה"ד בורברג – המכהנת כיועצת משפטית פנימית, השתתפה אף היא בייצוג הנתבעת בפני בית הדין הפנימי.

20. פסק הדין הינו פסק דין מנומק ובכל מקרה העמדה השלטת בהלכה הפסוקה הינה כי עדיף כי פסק הבורר לא יהיה מנומק, כדי שלא לספק לצדדים הבסיס לבקש את ביטולו. בית הדין בכל מקרה, אינו מעביר תחת "שבט ביקורתו" את הנימוקים של בית הדין הפנימי או דן בפסק הבורר כערכאת ערעור.

21. פסק הדין נשוא התביעה, הינו פסק דין שניתן בהתאם לדין וממילא, אין כל בסיס עובדתי לטענות התובע.

22. בחינת מכלול הטענות מלמדת, כי תקנת הציבור מחייבת השארת פסק הדין על כנו וכי ביטולו נוגדת תקנת הציבור.

הכרעה

23. יגענו ולא מצאנו בתביעה כל עילה לפי חוק הבוררות המצדיקה ביטולו של פסק הבוררות.

24. באשר לעילה לפי סעיף 24(2) לחוק הבוררות – "הבורר לא התמנה כדין":

"הדבר יכול להיות הן כמינוי שלא כמוסכם שבין הצדדים, הן כמינוי בניגוד לקבוע בחוק, והן כמינוי שיש בו אי תקינות בשל חוסר תום לב, ושל ניגוד אינטרסים, בשל חוסר אובייקטיביות, בשל היותו מנוגד לתקנת הציבור וכד'." (אוטולגנגי, כרך ב', עמ' 1001).

התובע לא הצביע על כל עילה מוצדקת לביטול מכוח סעיף זה. התובע טוען לקיומו של ניגוד אינטרסים מובנה הנגזר מכך שחבר מותב בית הדין הפנימי – מר גרוס, מכהן כמפקח במשרד החינוך. לטענת התובע מדובר בניגוד עניינים שבעטיו פסול מר גרוס מלכהן בבית הדין הפנימי בכלל ובעניינו של התובע – בפרט.

ראשית נציין כי התובע לא טען בהזדמנות הראשונה בדיון בפני בית הדין הפנימי כנגד כהונתו של מר גרוס. כאמור לעיל, הוכח כי התובע הופיע בפני בית הדין הפנימי ולא טען כל טענה לפסלותו של מי מבין חברי המותב שישבו בבית הדין הפנימי. הכלל הוא, כי העלאת טענה בהתאם לסעיף זה, מותנית באי ידיעת בעל הדין אודות הבעיה בשעת הדיונים, שאם לא כן, עצם ההופעה והטיעון בפני הבורר ייתפסו כהסכמה למינוי הפסול והצד לדיונים יהיה מנוע לאחר מכן לטעון שהמינוי לא היה כשורה (ראה ספרה של פרופ' אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל", עמ' 434).

זאת ועוד, לא מצאנו כל פגם במינוי של מר גרוס, שכן התביעה הייתה כנגד הנתבעת – הסתדרות המורים בישראל ולא כנגד משרד החינוך, כך שלא נוצר "ניגוד עניינים אישי ומוסדי" כנגד התובע.

25. גם הטענה כי עו"ד כהן דניאל, הופיע בדיון כאשר אינו משמש כיועצה המשפטי של הנתבעת וייצג את הנתבעת בניגוד לסעיף 98 לחוקת הסתדרות המורים, דינה להידחות. מעיון בפרוטוקול בית הדין הפנימי עולה כי עו"ד דניאל כהן אמנם הופיע בפני בית הדין כיו עץ משפטי חיצוני של הנתבעת, ואולם עולה עוד מהפרוטוקול כי עורכת הדין בורברג – המכהנת כיועצת משפטית פנימית של הנתבעת, השתתפה אף היא בייצוג הנתבעת בפני בית הדין הפנימי (ראה עמ' 1 לפרוטוקול, עמ' 3 לפרוטוקול, עמ' 5 לפרוטוקול וכו').

26. בהתייחס לעילת הביטול על פי סעיף 24(3), צויין בספרה של פרופ' אוטולנגי:

"...כדי שיהיה מדובר בפעולה ללא סמכות שתיכלל במסגרת עילת הביטול של ס' 24(3) לחוק יש צורך בקביעת סעד חדש, שאינו נובע באופן טבעי מהסכסוך שנמסר להכרעת הבורר..." (אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל", כרך ב', עמ' 1016).

התובע טוען שפסק הבוררות ניתן שלא לגופן של טענות, ולכן מתקיים סעיף 24(3) לחוק הבוררות. לא ניתן להסיק מפסק הבוררות כי נקבע סעד חדש, שאינו נובע באופן טבעי מהסכסוך שנמסר להכרעת בית הדין הפנימי. כל שנפסק הוא שיש לדחות את הטענות שלא לגופן, בשל היותה תובענה שיש להפנות כלפי משרד החינוך; ומשהתברר שהתובע מיצה את זכויותיו המשפטיות כנגד משרד החינוך בכך שהגיש תביעות לבית הדין לעבודה ואלו נדונו בפני בית הדין לעבודה עד תום. לפיכך, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.

27. באשר לעילת הביטול על פי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, סעיף זה מורה כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות אם "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". כפי שנפסק:

"עילת ביטול זו מבטאת את אחד מכללי הצדק הטבעי – מתן האפשרות לכל אחד מהצדדים להעלות את טענותיו... ויש צורך שההצדקה למימוש העילה תעלה בבירור מאופן ניהול הבוררות, ואין די בתקלה שהיא תוצאה של טעות" (ע"ע 1293/00 ד"ר נחמן גרינר – קופת חולים כללית, פד"ע לט' 518, 528).

"על מנת שיבוטל פסק הבוררות בעילת סעיף 24(4) לחוק הבוררות, יש צורך שההצדקה לכך תהיה ברורה, ותעלה באופן ברור ומובהק מדרך ניהול הבוררות, כגון שלא נוהל פרוטוקול או שלא נתאפשר לצד להביא עדים מטעמו" (ע"א 785/82 איתמר גרסטל ואח' – מבני כפה חפץ בע"מ , פ"ד ל"ז (3) 292).

ודוק, סעיף 24(4) עוסק בכך שלא ניתנה לבעל הדין "הזדמנות נאותה לטעון טענות", במובחן מנסיבות בהן ניתנה לו הזדמנות נאותה לעשות כן, אך הוא החמיצה.

בענייננו, אין חולק כי במסגרת ההליך, הגיש התובע בקשות, נטל חלק בהליך הבוררות והתקיים דיון במעמד שני הצדדים להליך.

כך וממילא, התובע כלל לא הוכיח כי לא ניתנה לו האפשרות או מלוא ההזדמנות להעלות טענותיו כאשר פרוטוקול הדיון משקף התנהלות דיונית תקינה בה ניתנה מלוא ההזדמנות לתובע לפרוש מלוא טענותיו. לפיכך, ניתנה לתובע הזדמנות להעלות את טענותיו ולהציג את עמדתו. בית הדין התייחס לטענות התובע, התובע הציג בפני בית הדין את טענותיו ולא הוכח קיומו של כל מחדל ו/או מעשה המצר את צעדיו בהרצאת עניינו. לכן, דוחים אנו את טענות התובע כי נמנע ממנו להעלות את טענותיו וכי בית הדין הפנימי לא נתן לו אפשרות נאותה להציג את טיעוניו.

28. באשר לעילת הביטול, לפי סעיף 24(6) לחוק הבוררות – "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והוא לא עשה כן".

התובע טען כי אין בפסק הדין של בית הדין הפנימי כל התייחסות לטענותיו ועתירתו . סבורים אנו כי החלטת בית הדין הפנימי התקבלה כדין ובהתאם להוראות התקנון. בית הדין הפנימי פסק כי כל טענותיו של התובע, מבלי להתייחס לגופן, הינן טענות שאמורות להיות מושמעות כנגד המעסיק הישיר, קרי משרד החינוך. כפי שלמדנו, מתברר שהתובע מיצה את זכויותיו המשפטיות כנגד משרד החינוך בכך שהגיש תביעות לבית הדין לעבודה במסגרת תיק ע"ב 3696/08, תביעה בה טען התובע את טענת ההפליה על סוגיה השונים, על זלזול נציגי משרד החינוך וכו'. כאמור תביעה זו נדחתה בפסק דין מנומק אשר ניתן ביום 15/1/12 במותב אשר בראשו ישבה כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם. התובע הגיש ערעור על פסק דין זה במסגרת תיק ע"ע 56460-02-12 והתובע חזר בו מערעורו ועקב כך הערעור נמחק. מיד יובהר, כי התובע מיצה את טענותיו בכל הנוגע לנושא ההפליה על סוגיה השונים, כאשר פסק דינו של בית הדין האזורי הפך לחלוט. ברי, כי התובע אינו זכאי לדון במסגרת בית הדין הפנימי בטענות אשר העלה בפני ערכאות אחרות ואשר מצאו לדחות טענותיו, לגופו של עניין. בנסיבות אלה, אין לנו לקבוע אלא שטענת התובע לפיה התעלם בית הדין הפנימי מטענותיו – דינה להידחות.

29. זאת ועוד, פסק הבוררות הינו פסק דין מנומק וממילא אין כל בסיס עובדתי לטענות התובע. בהתאם לחוקת ההסתדרות בפרק המתייחס להסכם הבוררות, אין כל התניה הקובעת כי על בית הדין הפנימי לנמק את פסק הדין ואין כל התניה הקובעת כי על בית הדין הפנימי לפסוק בהתאם לדין .

אם אין חיוב במפורש בהסכם הבוררות אין הבורר חייב בפסיקה לפי הדין (אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל", עמ' 453).

התערבות שיפוטית לביטולו של פסק בוררות הינו בבחינת סעד חריג. אין בית המשפט רשאי להתערב בפסק הבוררות, אפילו סבור הוא כי טעה טעות מהותית, בין עובדתית ובין משפטית וגם אם על פי תפיסתו הפעיל הבורר את שיקול דעתו בצורה בלתי שקולה. הצדדים קיבלו על עצמם מראש את הכרעת הבורר, גם אם יטעה וגם אם צד זה או אחר לא ישבע נחת מההחלטה (אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל", עמ' 985; רע"א 3680/00 גמליאלי – מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד, נ"ז (6) 606, בעמ' 623-624).

30. אין מתקיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות – סעיף זה קובע כי ניתן לבטל פסק בוררות מן הטעם ש "תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור".

סמכות ביטול מכוח עילה זו תופעל, בעיקרו של דבר, בנסיבות בהן נמצא כי פסק הבוררות יש בו כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים לשמר ולפתח (רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן – מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו), מיום 22/5/05; וכן דנ"א 9563/03 יוסף כדורי ואח' – נעים כליף (גולן) (פורסם בנבו)).

בענייננו, פסק הבוררות נוגע להכרעה בסכסוך פרטני ספציפי בין בעלי הדין. לא מצאנו כי יש בפסק הבוררות היבט ציבורי כלשהו הראוי להגנה. מעבר לצריך נוסיף, כי גם לו היינו קובעים שנפלו אי אלו פגמים בפסק הבוררות (ולא כך אנו קובעים), הרי שלא ניתן היה לומר כי הם עולים לכדי סתירה עמוקה עם אינטרסים ועקרונות ציבוריים כלשהם.

31. אין מתקיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות – סעיף זה קובע כי ניתן לבטל פסק בוררות מן הטעם ש "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

פרופ' אוטולנגי, מונה 4 סיבות מובהקות, בגינן ישתמש בית המשפט בסמכותו לבטל פסק דין של בורר, כדלהלן:

א. פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי;
ב. הקבלה ל"משפט חוזר";
ג. תרמית שהשפיעה על מתן הפסק;
ד. חוסר סמכות להיזקק לבוררות.

אנו סבורים, כי התובע לא הוכיח בסיס עובדתי לטענתו כי קיימת עילה לפי סעיף זה ואין ספק, כי צריך היה להוכיח סיבות יוצאות מן הכלל וחריגות על מנת להיעתר לבקשתו בעילה זו כגון, תרמית לרבות מעשה רמיה בניהול הבוררות או כלפי בית הדין הפנימי. טענה זו לא נטענה ולא הוכחה.

לא הוכחה גם פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי במקרה הנדון כדוגמא בולטת לפגיעה שיכול ותהווה עילה לביטול פסק בורר על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

32. אשר על כן, הגענו למסקנה שדין התביעה לביטול פסק הבוררות – להידחות.

33. לאור מסקנתנו, מתייתר הצורך לדון בטענות הנוספות שהועלו על ידי התובע בכל הנוגע לפיצוי כספי על פי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 וכן פיצוי בגין הפרת חובת הייצוג ההוגן.

34. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

35. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ד, (30 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר שמואל אטיאס

יוחנן כהן, שופט

נציג ציבור מעבידים
מר דוד כהן

קלדנית: רות רחמים.