הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ד"מ 21573-07-18

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

התובע:

ולדיסלב מויסייב
ע"י ב"כ עו" ד דן מלכיאלי

-
הנתבעת:
המקומון - הוצאה לאור (ש.פ.) בע"מ

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום זכויות סוציאליות בגין עבודת התובע וסיומה.

רקע עובדתי

1. הנתבעת עוסקת בהפצת עיתון מקומי "המקומון" בקריית גת.

2. התובע הועסק על ידי הנתבעת ככתב וצלם בתחום הספורט בהיקף של חצי משרה וזאת מיום 16.10.11 ועד לחודש 12/17.

3. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בנסיבות סיום עבודתו של התובע האם זנח עבודתו בטרם הסתיימה תקופת ההודעה מוקדמת ומכאן האם שולם לו שכרו האחרון באופן מלא. כן חלקו הצדדים בשאלה האם שולמו לתובע מלוא זכויותיו בגין הבראה, חופשה והפרשות לפנסיה.

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העידה הגב' בילהה לוטן (להלן: הגב' לוטן) המשמשת כעורכת בנתבעת.

הכרעה

א. הפרשי שכר עבודה לחודש 12/17

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע פוטר מעבודתו אלא שלטענת התובע הגם שנמסרה לו הודעה בכתב כי פיטוריו יכנסו לתוקף ביום 12.12.17, בפועל נאמר לו בעל פה ביום 6.12.17 כי עבודתו בנתבעת הסתיימה. לדבריו, קיבל שכר מופחת בסך של 366.67 ₪ בעוד שהיה זכאי לשכר בסך של 1,140 ₪ ועל כן זכאי הוא להפרשי שכר בסך של 763 ₪ וכן לפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלומם במועד.

לטענת הנתבעת, אכן נמסרה לתובע הודעה בכתב כי הוא נדרש לעבוד עד ליום 12.12.17 אלא שביום 6.12.17 זנח עבודתו מבלי שנתן כל הסבר לכך.

6. מעדותה של הגב' לוטן עולה כי התובע הגיע למסור את החומר במערכת העיתון לידי הגרפיקאי ביום 6.12.17 כאשר הוא אומר לגרפיקאי כי "אני תובע אותם כי הם מנייאקים" (עמ' 10 ש' 20 לפרוטוקול). לטענתה , עמדה מאחורי התובע ושמעה את הדברים ועל כן אמרה לו ש"הוא לא יעבור את הכניסה". לדבריה, אין לראות בכך הודעה על הפסקת ההתקשרות אלא רק כי הוא מנוע מלהכנס למערכת העיתון וכי הוא יכול היה להעביר את החומרים באמצעות המייל (עמ' 9 ש' 24-28 לפרוטוקול).

אכן, ייתכן ולא נאמר לתובע ברחל בתך הקטנה כי מאותו המועד נכנסים פיטוריו לתוקף וכי הוא פטור מהלעביר חומר לנתבעת ואולם, ככל שהבין התובע כי בזאת נסתיימו יחסי הצדדים, יש לו על מה לסמוך. חיזוק לכך נמצא בכך שלמרות שהתובע לא העביר את החומר כפי שסברה הנתבעת שעליו להעביר, לא הוצגה בפני כל הודעה או פנייה אליו כי הוא נדרש להעביר לנתבעת חומר עד ליום 12.12.17.

7. זאת ועוד, בפני הגב' לוטן הוצגה הודעת טלפונית מיום 3.12.18 שבמסגרתה פונה התובע אליה כהאי לישנא: "בוקר טוב, חבר שלי דניאל התקשר אליך לעשות פרסום של עמוד לא לשכוח את האחוזים שלי. דבר שני, זה גיליון אחרון שלי?" וכי תשובתה היתה: "אין לי מודעה של דניאל וכן זה השבוע האחרון".

הגב' לוטן נשאלה בענין זה: " למה התכוונת שכתבת לו כן זה שבוע אחרון? האם מזה ניתן להבין שאין להביא חומר לעיתון הבא?" והשיבה: "על פי הודעת הפיטורים הוא היה צריך לעבוד עד 8.12.17 מתקנת 12.12.17 להערכתי טעיתי. ברור שלא רציתי לשלם על משהו שהוא לא עובד" (עמ' 10 ש' 13-16 לפרוטוקול).

בהצטרף האמור, עולה כי הנתבעת היא שמנעה מהתובע לעבוד את מלוא ימי ההודעה המוקדמת. מששולם שכר התובע בעבור 6 ימי עבודה בסך של 625 ₪ זכאי הוא לתשלום בעבור 6 ימים נוספים בסכום זהה. משכך על הנתבעת לשלם לתובע את הפרשי התשלום בסך של 625 ₪.

8. התובע תבע פיצויי הלנת שכר. לאחר שהתרשמתי מעמדות הצדדים והנסיבות שבהן הופסקה עבודתו, בשל אי הבהירות מחד והתנסחותו של התובע מאידך וכן בהתחשב בכך שהתביעה הוגשו על סיפה של תקופת ההתיישנות לתביעת פיצויי הלנת השכר, משמדובר בסעד הנתון לשיקולו של בית הדין, הנני מעמידה את שיעור הפיצוי על הסך של 1,000 ₪.

ב. פדיון חופשה

9. לטענת התובע, כעולה מתלוש השכר האחרון לחודש 12/17 עמדה לזכותו יתרה של 37.25 ימי חופשה שבגינם זכאי הוא לפדיון. לדבריו, מששוויו של יום חופשה עומד על 105 ₪ זכאי הוא לפדיונם בסך של 3,925 ₪.

לטענת הנתבעת, יצאו כל עובדי הנתבעת מידי שנה לחופשה מרוכזת בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח כאשר הנתבעת דאגה לשלם לתובע את שכרו המלא בגין חודשים אלה ועל כן יש לראות בתובע כמי שקיבל את מלוא ימי החופשה להם הוא זכאי.

10. טענת הנתבעת שלפיה יצאו כל העובדים לחופשה מרוכזת בחג הפסח ובחג הסוכות לא נסתרה. כך גם מהימנה עלי טענתה כי בשבוע שלאחר החג לא הופק עיתון. התובע טען כי העביר לנתבעת חומרים בגין משחקים שהיו בתקופה זו ואולם אישר כי לא נדרש על ידי הנתבעת לעשות כן ומשהתרשמתי כי התובע היה אדון לעצמו בקביעת זמני עבודתו, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי ביצע עבודה בימים אלה. אמנם לא נעלם מעיני כי בתלושי השכר צויינה יתרת חופשה שממנה עולה לכאורה כי לא הופחתו לתובע ימי העבודה בחגים אלא ששוכנעתי כי התובע לא נדרש על ידי הנתבעת לבצע עבודה בתקופות אלה.

11. בנסיבות אלה, יש לראות את התובע כמי שקיבל בכל שנה 9 ימי חופשה בימי חול המועד. התובע עבד 6 שנים שבגינם היה זכאי לסך כולל של 78 ימי חופשה (כפי שעמדו קודם לתיקון חוק חופשה שנתית התשי"א-1951), ובהפחתת 9 ימים לשנה עומדת היתרה על הסך של 24 ימי חופשה שלפדיונם הוא זכאי. התובע העמיד את שכרו היומי על הסך של 105 ₪. טענתו זו לא נסתרה. משכך זכאי התובע לפדיון חופשה בסך של 2,520 ₪.

ג. פדיון הבראה

12. לטענת התובע, כעולה מתלוש השכר האחרון לחודש 12/17 עמדה לזכותו יתרה של 7.55 ימי הבראה שלתמורתם הוא זכאי. לדבריו, עומד פדיון ימים אלה על הסך של 2,854 ₪. (378 ₪ ליום).

לטענת הנתבעת, שולמו לתובע מידי שנה דמי הבראה בשיעור המלא שלו הוא זכאי תוך התייחסות לכך שמשרתו עמדה על היקף של 50%.

13. עיון ברישום היתרה בתלוש השכר לחודש 12/2017 מעלה כי זו עמדה על 7.55 ימים. עם זאת עיון בתלוש לחודש 7/2015 מעלה כי כי שולמו לתובע 3.15 ימי הבראה מתוך 3.50 ימים שעמדו לזכותו באותו המועד (נספח ב1 לכתב ההגנה), בחודש 7/2016 שולמה תמורה של 3.5 ימי הבראה (נספח ב3 לכתב ההגנה) כאשר בנתונים המצטברים צויין כי עומדת לתובע יתרה לתשלום בעבור 3.5 ימים נוספים ואילו בחודש 7/2017 שולמה תמורה של 6 ימי הבראה (נספח ב4 לכתב ההגנה) במחצית התעריף הקבוע ליום הבראה וצויין כי התובע זכאי לתוספת בשיעור של 6.58 ימים.

14. מקור הטעות מצוי ברישום הנתונים המצטברים כאשר החל משנת 2016 זוכה התובע במכסה מלאה של ימי הבראה בעוד שעבד בפועל רק מחצית המשרה. מכאן, בשנת 2015 היה זכאי ל-3.5 ימי הבראה וקיבל תמורה בעבור 3.15 ימים, בשנת 2016 זכאי היה ל-3.5 ימי הבראה וקיבל תמורה מלאה בעבורם ואילו בשנת 2017 היה זכאי ל -3.5 ימי הבראה וקיבל תמורה בעבור 3 ימים. ועל כן זכאי להפרש של 0.5 יום הבראה. משחלפה מחצית שנה נוספת מהמועד שקיבל התובע את דמי ההבראה ועד לסיום עבודתו זכאי היה לעוד 1.75 ימי הבראה.

משכך, היתרה שלה זכאי התובע עומדת על 2.6 ימי הבראה שהם 972.4 ₪ (2.6 * 374 ₪).

ד. הפרשות לפנסיה

15. לטענת התובע, כעולה ממכתבה של חברת הביטוח הראל מיום 30.10.17 (נספח ח' לכתב התביעה) הפסיקה הנתבעת להעביר תשלומים בעבורו לקרן הפנסיה החל מיום 1.1.16 וזאת על אף שניכתה משכרו מידי חודש את חלקו. התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על הסך של 6,576 ₪ (24 חודשים * 274 ₪ תגמולי עובד ומעסיק).

לטענת הנתבעת, ארע ה תקלה בהעברת הכספים ובמעבר בין חברת כלל לחברת הראל, העניין הובהר והכספים הועברו לחברה ועומדים לרשות התובע.

16. במסגרת הדיון ביום 14.11.18 ניתן צו המורה לחברות אלה למסור פירוט של הכספים שהופרשו בעבור התובע. הנתבעת לא המציאה דבר ואילו התובע המציא אישור מחברת הראל מעודכן ליום 20.12.18 שממנו עולה כי התשלום האחרון בעבורו בוצע בחודש דצמבר 2015. בנסיבות אלה, לא נסתרה טענת התובע באשר לאי הפרשת הכספים מחודש ינואר 2016 ואילך ואף לא נסתרו חישוביו בדבר התשלום החסר. משכך, זכאי התובע לתשלום כנתבע על ידו בסך של 6,576 ₪.

אחרית דבר

17. על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן:

א. הפרשי שכר בסך של 625 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר בסך של 1,000 ₪.
ב. פדיון חופשה בסך של 2,520 ₪.
ג. דמי הבראה בסך של 972.4 ₪
ד. הפרשות לפנסיה בסך של 6,576 ₪.

הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל .

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ט, (07 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.