הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 66676-05-18

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
- דן יחיד -

התובע:
אברהם פרי
ע"י ב"כ עו"ד אלי דמרי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד נעמה נוה

החלטה

תביעה זו עניינה להכיר בפגיעה בגב התחתון כ"פגיעה בעבודה" על פי עילת המיקרוטראומה.

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1957, עבד כמחלק סחורה של חברת שטראוס מחודש 3/2005 ועד לשנת 2014 . עבודתו בוצעה במשך 6 ימים בשבוע ובמשך כ -9-10 שעות עבודה ביום . ביום שישי עבד התובע כ-6 שעות עבודה.

2. התובע הוא מפיץ עצמאי עבור חברת שטראוס, ועובד כשכיר בחברה של עצמו. עבודת ההפצה נעשתה לרוב בצוות של 2 אנשים, בהם התובע ונהג נוסף, וכללה העמסה ופריקה של ארגזי סחורה, במשקל משתנה. עבודת התובע כללה נסיעות רבות, עיקרן באזור הערבה וים המלח. החל משנת 2014 עם החמרה במצבו הרפואי , חדל התובע מעבודה פיזית.

3. לטענת התובע, עבודתו כרוכה בפעולות חוזרות ונשנות של כיפוף והרמה של משקלים כבדים, ונסיעות ממושכות בכבישים משובשים בעודו יושב על כסא רגיל, ולא הידראולי.

4. תביעת התובע להכיר בכאבי הגב התחתון שמהם הוא סובל כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי הנתבע בהחלטתו מיום 20.2.18, עת קבע כי:

"על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לבעייתך הרפואית. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעה שבפני.

5. מטעם התובע העידו הוא עצמו , עובד (לשעבר) בתפקיד נהג , מר אושרי וקנין (להלן: מר וקנין) ומר איגור יאגנטינסקי (להלן: מר יאגנטינסקי) שמשמש כמנהל הפצה ארצי מטעם חברת שטראוס. מר יאגנטינסקי השיב על שאלון מטעם הנתבע (נ/3) והעיד בחקירה ראשית ונגדית.

הנתבע לא העיד עדים מטעמו.

טענות הצדדים

6. לטענת התובע, ביצ ע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונישנות של כיפוף הגב והרמת משאות כבדים בגבהים שונים במשך שנים רבות, ואשר גרמו לפגיעה בגבו. כמו כן לטענת התובע, כללה עבודתו נסיעות ממושכות, בדרכים וכבישים משובשים בעודו יושב בכיסא רגיל (לא כיסא הידראול י).

7. לטענת הנתבע, לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: חוק ביטוח לאומי); התובע הוא עובד עצמאי ועל כן מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר שלא הרים בפועל; לא הוכחה קיומה של תשתית ראייתית למיקרוטראומה וזאת בשל העובדה שהתובע ביצע בעת עבודתו תנועות שונות ומגוונות, נסיעתו על כבישים משובשים היתה מועטה וההעמסה ופריקה נעשו שלא בתדירות קבועה, בכמויות משתנות, במשקלים שונים ובגבהים שונים.

המצע המשפטי

8. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובעות:

"'תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

9. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי", שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומה.

10. לתורת המיקרוטראומה מספר יסודות ובהם:

(1) קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;
(2) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה (ראו עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה פד"ע ל"ו 213, 221; דיון נ"א/0-116 המוסד - כמיליה חורי פד"ע כ"ה 25).

כאמור, היסוד הראשון מצריך כי התובע יוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (ראו דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד פד"ע י"ט 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד (לא פורסם); בג"ץ 4690/97 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג(2), 529. זיהוי כל אירוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף (ראו ש. קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה בעמ' 99 (1994)).

11. דרך המלך להוכחת הפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה היא שכאשר מביא מבוטח ראיות שמהן עולה כי יתכן שהיו פגיעות זעירות, על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי (דיון מח/0-11 המוסד - אשר חליוא פד"ע י"ט, 379).

בשלב האמור, הטרום-רפואי, די בכך שהתובע יראה כי הייתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה". פעולות שכל אחת מהן הייתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה ולו לכאורה.

12. לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראו עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529; עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף פד"ע ל"ה 463; דב"ע תשן/0-232 המוסד - רבוס חסאן, פד"ע כ"ג 31). השאלה, אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת יישום הילכת המיקרוטראומה, היא שאלה שבעובדה.

הכרעה

13. בענייננו, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהובאו בפני, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומן של פעולות בעלות תנועות חוזרות ונשנות העשויות להוות בסיס עובדתי לטענת המיקרוטראומה.

התובע טען כי עיקר הפעולות הקשורות לתחלואתו נוגעות להעמסה ופריקה של סחורה, ונסיעות בדרכים משובשות, וכי אלה התרחשו באופן תדיר ובחזרתיות גבוהה.

נדון בהן כסדרן.

א. העמסה ופריקה של סחורה

14. התובע העיד כי היה מגיע בשעות הבוקר המוקדמות למחסן הסחורה , בודק את הרמפה שעליה הסחורה שקיבל לחלוקה ליום ספציפי, בוחן את טיב הסחורה והתאמתה לדרישה, כאשר הבדיקה ארכה כ-10 דקות. התובע העיד כי לאחר בדיקת הסחורה היה מתחיל במלאכת העמסת הסחורה למשאית (עמ' 6 ש' 21 - עמ' 7 ש' 12).

מעדות התובע עולה כי מלאכת העמסת הסחורה הייתה מתבצעת באופן ידני ועם ג'ק ידני (עמ' 7 ש' 18-19); ממוצע הסחורה כלל בין 7-10 משטחים ובסך כולל של 100-150 ארגזים בכל משטח (עמ' 9 ש' 12); משקל הארגזים נע בין 2-9 ק"ג ולעיתים אף משקלים של 15 ק"ג (עמ' 9 ש' 22); סידור משטח בודד ארך כ-10 דקות, וכל העמסה ארכה בממוצע כשעה-שעה וחצי (עמ' 9 ש' 23-27).

15. מר וקנין, אשר שימש בין השנים 2011-2016 כנהגו של התובע, העיד כי בעת העמסת סחורה היו מתקבלים כ-13 משטחים שבהם כ-200 ארגזים (עמ' 18 ש' 15-16), משך העמסה נע בין שעה לשעה וחצי (עמ' 19 ש' 7-8), ומשקל הארגזים נע בין 4-16 ק"ג (עמ' 19 ש' 15).

התובע השיב כי מלאכת העמסה התבצעה בשניים, הוא והנהג שעזר לו (עמ' 10 ש' 5-6). גם מר וקנין העיד כי הוא והתובע היו מסדרים יחדיו את הסחורה במשאית (עמ' 18 ש' 23-24).

16. מתשובות מר יאגנטינסקי לשאלון הנתבע ( נ/3) עולה כי התובע נהג להעמיס סחורה באמצעות ג'ק ידני, וכי הפעולות הנדרשות בעבודתו היו "התכופפויות, הרמת סחורה, חלק מפעולות עשה בשיתוף עם עוזר מפיץ... משקלים בממוצע מקילו 1 עד 10 קילו, ארגזי מעדנים וחלב...העמס ת סחורה במחסן בממוצע לוקחת שעה". בעדותו חזר על הדברים וציין כי העבודה כללה הרמת מוצרים במשקלים שונים אשר נעים מקילו אחד ועד 9-10 ק"ג (עמ' 23 ש' 21-24) וכי " העמסה מתבצעת בין שעה לשעה וחצי" (עמ' 23 ש' 21-31). עוד העיד כי ביום ממוצע יש כ 8-10 משטחים וכשנשאל לכמות הארגזים במשטח השיב "המשטח יכול להגיע גם ל-150 קרטון בשקט. יש גם משטחים של 20-30" (עמ' 25 ש' 19).

17. התובע העיד כי מלאכת הפריקה מתבצעת עם ההגעה לנקודה, התובע מקבל מהלקוח עגלה, והתובע לוקח סחורות ומניח בקרבת דלת המשאית ומשם מוריד בהדרגה אל עבר העגלה (עמ' 15 ש' 11-13). התובע השיב כי גם בעת הפריקה הנהג מסייע לו (עמ' 15 ש' 23-24), וכי מלאכת הפריקה נמשכת כחצי שעה עד שעה אצל כל לקוח (עמ' 16 ש' 25-26) .

מר וקנין העיד כי בעת הפריקה, הוא היה מחוץ למשאית כאשר התובע נכנס לתוך המשאית, מלקט סחורה, מביאה לפתח המשאית והוא (מר וקנין) מעמיס את הסחורה (עמ' 21 ש' 21-27). מר וקנין העיד כי פריקה ארכה כ- 30-40 דקות (עמ' 22 ש' 3).

מר יאגנטינסקי העיד כי משך הפריקה נע בין 20-30 דקות (עמ' 24 ש' 8-9) ומהשאלון (נ/ 3) עולה כי לתובע היו 10-15 לקוחות (נקודות חלוקה) ביום.

18. התובע העיד כי הוא היה זה אשר מסדר את הסחורה בתוך המשאית, וכי בכל יום היה מסדר בהתאם להזמנה היומית הספציפית (עמ' 7 ש' 27-30). עוד אישר התובע כי בכל ארגז יש תכולה שונה של כמות וסוג מוצר (עמ' 8 ש' 15) וכי במשאית ישנו מדף והוא היה מסדר את הסחורה כך שחלקה הונח על רצפת המשאית וחלקה הונח על המדף (עמ' 8 ש' 1-11). כשנשאל האם היה מתכופף לגבהים שונים לפי גובה המערום השונה השיב "לא. אני תמיד מתכופף אותו דבר, לוקח חומוס שם, מעדן לוקח שם. זה פעולה שאני עושה כל לילה" (עמ' 8 ש' 29-31), וציין כי לאורך השנים היה מספק סחורה לאותו קהל לקוחות ואת אותם מוצרים "שחוזרים על עצמם" (עמ' 9 ש' 6).

19 מר יאגנטינסקי העיד כי לתובע היו "לקוחות קבועים כמעט ללא שינוי אולי תוספת לקוח לכאן או לכאן..." (עמ' 23 ש' 32 – עמ' 24 ש' 1). לעניין הסחורה, העיד מר יאגנטינסקי כי הסחורה משתנה מדי יום ושונה גם בחגים (עמ' 26 ש' 6-7)

20. כאמור, על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה.

בענייננו, אמנם אין מדובר בתנועה מונוטונית כדוגמת פעולת עובד על פס ייצור אך הלכה היא כי הפעולות המקימות את עילת המיקרוטראומה אינן חייבות להיות זהות, אך השפעתן צריכה להיות זהה וממוקדת למקום מוגדר. זאת ועוד, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

עוד נקבע כי במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש - המוסד , 17.8.06).

בפרשת בביוב קבע בית הדין הארצי:

"כי העובדה שהארגזים היו בגדלים שונים ובמשקלים משתנים אינה שוללת קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה, והדגש צריך להיות על התנועה, תוך פירוט מאפייני מושאי ההרמה (משקל, גודל) כך שהמומחה יביא בחשבון את הנתונים בדבר הגדלים והמשקלים בחוות דעתו " (עב"ל 69713-03-17 אסתר בביוב - המוסד, 28.1.19; הדגשה במקור - י.א.ש.)

מכאן, כי לטענת הנתבע שמדובר ב משקלים שונים יש ליתן משקל מתאים במסגרת בחינת הקשר הסיבתי ואולם אין בכך כדי לאיין את עצם ביצוע תנועת הכיפוף ופעולת ההרמה ונשיאת המשאות.

21. על יסוד האמור, מהעדויות בעניין עבודת התובע עת העמיס ופרק סחורה, מצאתי כי התובע עבד כדלקמן:
- התובע מדי יום העמיס סחורה אשר מכילה בממוצע 8-10 משטחים שכל אחד מהם מכיל כ-100-120 ארגזים, משקל הארגזים נע בין 2-9 ק"ג ולעיתים אף משקלים של 15 ק"ג.
- משך העמסה היה בין שעה-לשעה וחצי.
- במהלך ההעמסה נעזר התובע בג'ק ידני, אולם רוב ההעמסה התבצעה ידנית בכך שהרים את הארגזים וסידר אותם במשאית, מרבית הארגזים הונחו על רצפת המשאית ונערמו זה על זה וחלקם הונחו על מדף המותקן לאורך המשאית.
- לתובע היה נהג שלעיתים סייע לו גם בהעמסה. במהלך הפריקה היה הנהג מסייע כמעט באופן שווה.
- משך הפריקה של הסחורה ארך כ- 30 דקות בממוצע אצל כל לקוח. התובע סיפק סחורה לכ- 10-15 לקוחות ביום . מכאן, כי עסק בפריקת הסחורה לפחות כ-5 שעות ביום .

ב. נסיעות בדרכים משובשות

22. התובע העיד כי לפני שנת 2014, היו מסלולי נסיעתו קבועים. התובע פירט את המסלולים על פי ימות השבוע (עמ' 10 ש' 28 - עמ' 11 ש' 17). מר וקנין תמך בגרס ה זו והעיד כי היו מסלולי חלוקה קבועים לפי ימים (עמ' 19 ש' 22-23).

התובע העיד כי עיקר הנסיעות שכללו נסיעה בדרכי עפר היו נסיעות לאתר צין ולאתר אורון ואלה התרחשו לרוב פעמיים בשבוע (עמ' 11 ש' 1-16, עמ' 13 ש' 13) ועוד כ-2-3 נסיעות בשבוע לקיבוץ אור הנר (עמ' 13 ש' 11-12). התובע העיד כי משך נסיעה במסלול עפר בדרך לאתר צין ואורון עמד על כ-30 דקות כל אחד ועוד כ-20 דקות היציאה מאורון למישור רותם (עמ' 13 ש' 21 - עמ/ 14 ש' 14 ) והנסיעה במסלול עפר באור הנר ארכה כ 15-20 דקות (עמ' 12 ש' 32 - עמ' 1 ש' 2). התובע העיד כי מהירות הנסיעה באזורים אלו נעה בין 50-60 קמ"ש (עמ' 14 ש' 21-24) .

23. מר וקנין העיד כי במשך כשלוש פעמים בשבוע היה נוהג לאזור צין ואורון כאשר בדרך חזרה ממסלול זה נסעו לרבות דרך קיבוץ אור הנר (עמ' 19 ש' 31 - עמ' 20 ש' 2). מר וקנין העיד כי הנסיעה בין צין לאורון נמ שכה כחצי שעה (עמ' 20 ש' 5-6), ומדובר בנסיעה בשטח ללא כביש וכי "הדרך משובשת. את שוברת את עצמך ואת המשאית" (עמ' 20 ש' 21). בעניין קיבוץ אור הנר, מר וקנין העיד כי נסיעה במקטע זה ארכה כ-20 דקות כאשר חלקו תקין וחלקו לא תקין (עמ' 21 ש' 16-18).

התובע השיב כי עד לשנת 2014 נסע במשאית מסוג "דף" אשר הכילה כיסא הידראולי לנהג בלבד, ולצד הנהג לא היה כיסא הידראולי או פנאומטי או אורתופדי. מר וקנין העיד כי אינו זוכר את דגם המשאית בה נהג אולם זכר כי הכסא שליד הנהג היה עם ספוג (עמ' 22 ש' 4-5).

24. על יסוד האמור, מהעדויות בענין נסיעת התובע בדרכים משובשות, ולאחר עיון בתרשימי הנסיעה שהוצגו בפני , מצאתי כי:
- התובע ישב על הכסא לצד הנהג כאשר ה כסא אינו הידראולי.
- התובע שהה בנסיעה במשך כ -4-5 שעות ביום, כאשר שלוש פעמים בשבוע התובע נסע בדרכי עפר שאינם סלולים וזאת למשך זמן ממוצע של כ - 60-80 דקות. מהירות הנסיעה הייתה כ- 50-60 קמ"ש.

סוף דבר

25. מכל האמור עולה כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף והרמת הרמת משאות במהלך עבודתו וכן נסיעה בדרכים משובשות בתדירות ובתכיפות העשויים לגרום לנזק מצטבר בגב התחתון והמצדיק ים מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לפגיעתו.

החלטה למינוי מומחה רפואי תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ט, (30 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.