הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 50731-01-19

לפני: כב' השופטת רחל גרוס

המערערת:
אוסנת חדד, ( ת.ז.-XXXXXX810)
ע"י ב"כ: עו"ד אפרת ביכלר

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.12.18 אשר דחתה את עררה של המערערת וקבעה כי לא נותרה למערערת נכות בתחום אף אוזן גרון הקשורה לתאונת העבודה מיום 24.1.16; בהתאם, הוועדה השאירה על כנה את החלטתה שלפיה למערערת דרגת נכות בשיעור 0% החל מיום 1.4.17 (להלן: "הוועדה").

2. הוועדה התכנסה מכח פסק הדין שניתן בתיק ב.ל. 11538-02-18 מיום 16.8.18 בו נקבע:

"עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה הרפואית באותו הרכב על מנת שזו תפנה אל המסמכים לפיהם לשיטתה סבלה המערערת עוד קודם לתאונה מקשיים בנשימה, נזלת ועייפות כרונית שכן המסמכים אליהם הפנתה הוועדה אינם מציינים את האמור. כמו כן, תתייחס הוועדה לטענות המערערת ולמסמכים הרפואיים לפיהם למערערת שינוי בצורת האף וצבעו, המערערת תוזמן להופיע בפני הוועדה ותוכל לטעון טענותיה בעניינים אלה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת" (להלן:"פסק הדין").

טענות הצדדים

3. עיקר טענות המערערת:

הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין ולא התייחסה באופן ענייני ומנומק לטענות המערערת. הוועדה ניהלה את הבדיקה באופן משפיל ובלתי ראוי.

הוועדה טעתה משלא דנה בשינוי בצורת האף וצבעו כפי שהתבקשה על ידי בית הדין; בהתאם, הוועדה טעתה משהתעלמה מהמסמכים הרפואיים שלפיהם למערערת שינוי בצורת האף וצבעו, אליהם היתה אמורה להתייחס בהתאם להנחיות פסק הדין. הוועדה אף שגתה משסירבה לבדוק את המערערת בבדיקה קלינית הנחוצה על מנת לקיים את הוראות פסק הדין בדבר התייחסות לטענות המערערת לענין קיומם של שינויים בצורת האף וצבעו.

הוועדה טעתה משקבעה כי למערערת לא נגרם שבר באף בהעדר בדיקה קלינית הנדרשת לשם כך. הרופא המטפל מצא בבדיקת OF קלינית ממצא של שבר במחיצה ו על כן היה על הוועדה לבצע בדיקה לצורך ברור הענין ולא להסתפק בדיון תיאורטי.

הוועדה טעתה משדנה רק בשאלה הדבקנית האם נגרמו שבר או פגיעה גרמית באף ובהעדרם קבעה כי לא נגרם כל נזק לאף בקשר לתאונה; בכך, הוועדה התעלמה ממכלול הפגיעות האחרות שמצאו הרופאים המטפלים לאחר התאונה, לרבות בלט של עצם האף ימינה, סטיה של ציר האף, הגדלת קונכיות תחתונות, טלנגקטזיות באזור גשר האף ושינוי בצורת האף וצבעו.

הוועדה טעתה משהתעלמה מכך שבעקבות התאונה המערערת הופנתה לניתוח אף, מטופלת בטיפולים תרופתיים שונים, הופנתה לטיפול אסטתי, משתמשת בתכשירים ואיפור לטשטוש האודם באף, נעדרה תקופה ממושכת מהעבודה וסובלת מהשלכות ניכרות על תפקודה.

הוועדה טעתה משהפנתה וייחסה משמעות לרישומים רפואיים מהעבר שאינם רלוונטיים ומלמדים על מחלות ווירליות ושיגרתיות, במקום להצביע על תיעוד מהעבר שמעיד על קשיי נשימה ונזלות וכפי שהתבקשה לעשות בפסק הדין.
הוועדה טעתה משהפנתה לרישומים בעבר בדבר ממצא של סטיה במחיצה באף, על אף שלא היה לו כל ביטוי והוא התגלה באקראי אגב בדיקה של תלונה אחרת בגין צרידות. יתרה מכך, הוועדה לא התייחסה לאפשרות של החמרת מצב.

הוועדה טעתה משקבעה מסקנותיה על ידי רופא פנימאי שאינו מומחה בתחום אף אוזן גרון. אמנם, בוועדה ישב מומחה אף אוזן גרון, אך הוא לא נטל בוועדה חלק.

בנסיבות העניין, יש להורות על השבת עניינה של המערערת לוועדה רפואית בהרכב חדש, אשר תתייחס לטענותיה, תוך התעלמות מפרוטוקולי הוועדה מושא הערע ור, אשר לא יעמדו בפניה.

4. עיקר טענות המשיב

א. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין והפנתה למסמכים רפואיים רבים מעברה הקודם של המערערת המעידים על קשיי נשימה, נזלת ועייפות כרונית (15.3.2010, 19.04.2010, 18.09.2011, 03.10.2011). כמו כן, הוועדה הפנתה למסמכים המעידים שהמערערת התלוננה על כאבי ראש פעמים רבות בעקבות תאונה מיום 10.07.2015.

ב. אשר לטענת המערערת בדבר שינוי בצורת האף וצבעו, הוועדה בחנה את המסמכים הרפואיים מעברה הרפואי של המערערת וקבעה כי למעשה אותה סטיה במחיצת האף היתה והתקיימה גם עובר למועד התאונה ואותו ממצא התגלה גם לאחר התאונה, כך שאין כל שינוי לרעה במצבה של המערערת בעקבות התאונה.

ג. לא היה כל מקום בביצוע בדיקה קלינית חדשה ולהתייחסות לפגיעות אחרות.

בנסיבות העניין, הערעור מופנה רובו ככולו כנגד קביעותיה הרפואיות המקצועיות של הוועדה; על כן, אין כל מקום להתערבות בהחלטת הוועדה אשר הינה ברורה ומנומקת.

דיון והכרעה

5. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין, האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל, פד"ע ל"ד 213).

6. משהוחזר עניינו של המערער לוועדה בצירוף הוראות, היה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע נא/29-0 מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד 160).

7 לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהחלטת הוועדה ובפסק הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור ואפרט –

8. הוועדה שמעה את המערערת ובאת כוחה ורשמה את תלונותיה:

"הפגיעה שבה מדובר זו פגיעה מטריקה של דלת על האף. תלמיד חינוך מיוחד שטרק את הדלת בחוזקה.
טופלה בחדר מיון, טופלה אצל רופאת שיניים בקופ"ח. הטיפולים היו
תרופתיים. היום הטיפול שהיא מקבלת מי מלח. הרופאים הפנו אותה לניתוח.
התלונות: קושי בנשימה דרך האף, הנחיר הימני סתום, יש גודש, בנשימה דרך האף רועשת, שורקת. מפריע מבחינה חברתית, יש כאבים ורגישות. במקום הפגיעה נושמת מנחיר אחד, בגלל שאף גדוש וחסום. יש יובש בפה בגלל נשימה דרך הפה. מתעוררת בלילה, גורם לעייפות ביום, יש שינוי בצורה של האף ובצבע אודם תמידי.
צריכה להזהר שלא תהיה מכה נוספת. עובדת עם ילדים, מורה לספורט.
חשיפה לשמש – מוגבלת בחשיפה לשמש בגלל האדמומיות באף , מקבלת הערות מהסביבה. הפסיקה להיות במשמרות זהב. יוצאת לעבודה בבוקר כי חייבת לצאת לעבודה. הפסיקה ללכת לטיולים. חוזר על עצמו בחומר הרפואי, הטיה בולטת, חסימה נשימתית, אודם בעור האף.
יש ממצא של הגדלת הקונכיות. אסימטריה חיצונית באף. הוועדה לא התייחסה לכך. הוועדה הפנתה למסמכים שלא רשום בהם מה שנכתב. מה שהיה לה בעבר זה סטיה של המחיצה. לא היו תלונות, טיפולים, הפניות לניתוח ולא מצאנו באף מסמך בעבר תלונות או ממצאים כפי שנצפו היום. לפני זה לא התלוננתי, היום אני לא ישנה טוב, זה שיבש לי את כל החיים שלי. לגבי סעיפי ליקוי זה 69 (2) שקובעת הפרעות בנשימה, 69 (1) (ב) מדבר על שינוי חיצוני באף. סעיף נוסף 75 (2) (ב') צלקות. יש אדמומיות שאנו רואים בה צלקת.
לגבי הקביעה שלא היה שבר, אין קביעה חד משמעית בחומר הרפואי, זה לא ממצא מוחלט".

9. בפרק דיוני הוועדה ונימוקיה קבעה הוועדה:

"הוועדה התכנסה מכח פסד דין מיום 16.8.18.
הוועדה עיינה בפניות החוזרות למרפאת א.א.ג. ובכל שאר המסמכים בתיקה של התובעת. על פי התיעוד הרפואי למערערת לא נעשה כל טיפול לאף, לא במיון ולא אצל רופא הקהילה.
לא בוצע תיקון שבר, לא הוכנסו טמפונים לאף ולא היה דימום מהאף ולא היה כל ממצא של פגיעה במחיצה של האף.
כלומר, מבחינה קלינית לא היה כל דבר שמעיד על שבר או פגיעה גר מית באף. גם בבדיקות דימות לא אובחן שבר כלשהו. בבדיקה אצל רופא הקהילה ב-27.3.16 הרופא ציין "סטיה של המחיצה, בלט של עצבי האף ימינה ללא קריפיטציות וללא עדות לספטל המטומה (דימום במחיצה)". כך שאין כל ממצא קליני או הדמייתי אשר מעיד על נזק כלשהו באף ואין כל ש ינוי תיפקודי של האף לעומת המצב טרם התאונה.
לציין כי קיימות פניות רבות לרופא א.א.ג טרם התאונה בהן צויין על סטיה במחיצת האף טרם התאונה, כלומר אותו ממצא שהתגלה לאחר התאונה היה קיים כבר קודם (בפרוטוקול קודם צויינו התאריכים שבהם נרשם על סטיה במחיצת האף טרם התאונה).
בגין תלונותיה של התובעת על חולשה כללית, כאב ראש, סחרורות קיים תיעוד רב בתיקה הרפואי טרם התאונה. לציין ביקור מ-15.3.10, טופלה בכדורי הרגעה. 19.4.10 שוב חולשה כללית, כאב ראש, סחרורות, עייפות. ב-18.9.11 תלונות על חולשה, עייפות, חרדה. 3.10.10 חולשה, כאבי ראש, סחרורות ועייפות. ב-10.7.15 עברה תאונת דרכים ולאחר מכן חזרה והתלוננה על כאבי ראש פעמים רבות. כאבי צוואר, סחרורת וחולשה כללית.
לסיכום, הוועדה סבורה כי לא נגרם כל נזק לאף כתוצאה מהתאונה הנדונה ואין כל נכות בתחום א.א.ג הקשורה לתאונה הנדונה או בכל תחום אחר".

10. בהתאם לפסק הדין, הוועדה התבקשה להפנות אל המסמכים הרפואיים שלפיהם, לשיטתה , המערערת סבלה עוד קודם לתאונה מקשיים בנשימה, נזלת ועייפות כרונית. הוועדה התבקשת להפנות למסמכים האמורים, שכן בית הדין שוכנע כי המסמכים אליהם הפנתה הוועדה בפרוטוקול מיום 6.12.17 אינם מציינים את האמור (ראו פסק הדין) .

11. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה לא הפנתה למסמכים רפואיים שלפיהם המערערת סבלה מקשיים בנשימה ונזלת עובר לתאונה. הוועדה הפנתה לארבעה מסמכים רפואיים אשר מועדם קודם למועד התאונה וציינה כי ברישומים אלה תועד כי המערערת סבלה מחולשה כללית, כאבי ראש, סחרחורות, עייפות, הרגשת פחדים וחרדה .

12. מקובלת עליי טענת המערערת שלפיה המסמכים אליהם הפנתה הוועדה מתייחסים לתלונות כלליות על כאבי ראש, סחרחורות, חרדות, חולשה ועייפות ובקשת מרשם לגלולות וכן לפגיעת עמוד שדרה, כאבי ראש וסחרחורות לאחר תאונת דרכים; המסמכים אליהם הפנתה הוועדה אינם מתייחסים לקשיי הנשימה ולנזלת ולכל הממצאים לכאורה הנוגעים לפגימה ממנה סובלת המערערת באפה (בלט של עצם האף ימינה, חסימה נשימתית מהאף, הגדלת קונכיות תחתונות, אודם בעור האף וכו').

זאת ועוד, עיון במסמכים הרפואיים במסגרתם אובחנה הסטי יה במחיצת האף עובר לתאונה (ראו מסמכים רפואיים שצורפו כנספח יא לכתב הערעור) מעלה כי הפנייה הייתה בשל ליחה וצרידות ממושכת וכי באותם מסמכים רפואיים לא תועדו תלונות בדבר קשיי נשימה, נזלת ועייפות כרונית.

מהאמור עולה, כי על אף שהוועדה נדרשה בהתאם לפסק הדין להפנות למסמכים רפואיים המעידים כי המערערת סבלה קודם לתאונה מקשיי נשימה ונזלת, הוועדה נמנעה מלעשות כן, ותחת זאת הפנתה למסמכים רפואיים בעניינים אחרים.

13. כמו כן, הוועדה התבקשה להתייחס לטענות המערערת ולמסמכים הרפואיים שלפיהם למערערת שינוי בצורת האף וצבעו ואולם, היא לא עשתה כן. הוועדה ציינה באופן כללי כי אין כל ממצא קליני או הדמייתי אשר מעיד על נזק כלשהו באף ואין כל שינוי תפקודי של האף לעומת המצב טרם התאונה.

יש לציין, כי המשיב טען בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' הרשם אדרת ביום 3.6.19 כי קיים רישום רפואי ממועד שלפני התאונה בדבר אודם קל של האריתנואידים. עם זאת, נראה כי ב"כ המשיב נתפס לכלל טעות בעניין זה; שכן, אין המדובר באודם של האף אלא באודם בגרון והקשור למיתרי הקול (אודם זה נמצא כאשר המערערת התלוננה על צרידות). ויודגש, הוועדה עצמה לא הפנתה לרישום רפואי המתעד תלונה בדבר אודם באף עובר לתאונה ומדובר בהפניה שנעשתה על ידי ב"כ המשיב בלבד.

14. עוד אוסיף, כי על אף שבית הדין אינו מתערב באופן בו הוועדה מחליטה לבצע את בדיקותיה הרפואיות, מקובלת עלי טענת המערערת שלפיה כדי להתייחס לטענות המערערת בדבר שינוי בצורת האף וצבעו, היה על הוועדה לבדוק קלינית את המערערת ולהבהיר האם אכן יש שינוי בצבע האף. בנסיבות הענין, הימנעות הוועדה מלבדוק הא ם קיים שינוי בצבע האף הינה בגדר טעות משפטית.

15. זאת ועוד, למרות שהמערערת ציינה בפני הוועדה, כי על אף שאובחנה סטיה של מחצית האף לפני התאונה, לא היו לפני התאונה הממצאים הרפואיים הנוספים שנמצאו לאחריה (הטיה בולטת, חסימה נשימתי ת, אודם בעור האף, הגדלת קונכיות ואסימטריה חיצונית), הוועדה לא התייחסה לטענות אלה ולא בדקה האם ישנה אפשרות של החמרת מצב בעקבות התאונה.

16. לא נעלם מעיניי כי בהתאם לפסק הדין הוועדה לא נדרשה לבחון טענה של החמרת מצב. עם זאת, בשים לב לכך כי בהתאם לפסק הדין הוועדה נדרשה להפנות למסמכים רפואיים המתעדים קשיים בנשימה, נזלת ואודם באף עובר לתאונה ומשהיא לא הפנתה למסמכים כאמור, היה עליה להתייחס לטענות המערערת לפניה בדבר ממצאים שלא תועדו לפני התאונה ולבחון האם ממצאים אלה יכולים להעיד על קיומה של החמרת מצב.

17. אין בידי לקבל את טענת המערערת שלפיה הוועדה טעתה משקבעה מסקנותיה על ידי רופא פנימאי שאינו מומחה בתחום אף אוזן גרון. משישב מומחה אף אוזן גרון בוועדה, הרי שלא ניתן לטעון כי הוא לא נטל בה חלק.

18. עם זאת, מקובלת עליי טענת המערערת שלפיה עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי קיים חשש שהוועדה נעולה בדעתה. חרף העובדה כי מדובר בוועדה אשר התכנסה רק פעמיים בעניינה של המערערת, ניכר כי חרף ההנחיות שניתנו בפסק הדין, הוועדה כלל לא הפנתה למסמכים רפואיים מהעבר המתעדים תלונות הנוגעות לסטייה של מחצית האף. תחת זאת, הוועדה הפנתה למסמכים רפואייים כלליים המתעדים כאבי ראש, סחרחורות, חרדות, חולשה ועייפות ואף הפנתה למסמכים רפואיים המתעדים תלונות שונות לאחר תאונת דרכים. זאת ועוד, על אף שהוועדה התבקשה באופן מפורש להתייחס לטענות המערערת ולמסמכים הרפואיים שלפיהם למערערת שינוי בצורת האף וצבעו, הוועדה התעלמה מהנחייה זו.

סוף דבר

19. לאור כל האמור לעיל, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב חדש אשר תדון מחדש בעררה של המערערת.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערערת וב"כ יוזמנו לטעון טענותיה בעניינים הנ"ל בפני הוועדה.
פרוטוקולי הוועדה מושא ערעור זה (פרוטוקול מיום 23.8.17, פרוטוקול מיום 6.12.17 ופרוטוקול מיום 12.12.18) לא יעמדו בפני הוועדה בהרכבה החדש.

20. משהתקבל הערעור, ישלם המשיב למערערת הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למשיב.

21. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת ביה"ד הא רצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה על ידי הנשיא ה.

ניתן היום, י"ג כסלו תש"פ, (11 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.