הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 46049-07-16

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציגת ציבור (עובדים) – גב' בת שבע זיידמן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר יוסף פרלוביץ

התובע:
משה אביטן, ( ת.ז.-XXXXXX594)
ע"י ב"כ: עו"ד אורנה גור-מסיכה

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן קונביסר

פסק דין

1. מר אביטן משה (להלן: "התובע") הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק –

"... בבדיקות שערכנו נמצא, כי לא נחשפת בעבודתך לרעש העולה על המותר עפ"י ההוראות הנ"ל..."; הגיש הוא תביעה לבית הדין.

טענות התובע בתמצית

3.
(א) שגה הנתבע כאשר דחה את תביעתו, על אף שהוכח הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין הירידה והטנטון מהם הוא סובל.

(ב) התובע עבד במשך שנים רבות, בתנאים אשר חשפו אותו לרעש מזיק וכתוצאה מכך, הוא סובל מירידה בשמיעה ומטנטון. במהלך עבודתו היה חשוף באופן תמידי לרעש מזיק במשך כ-10-11 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, תוך שימוש באטמי אוזניים מספוג בלבד.

(ג) בשנת 2012, הסתיימה החשיפה לרעש במקום עבודתו ולתובע קושי אובייקטיבי להוכיח את מפלס הרעש עובר להפסקת החשיפה לרעש מזיק. במקרה שכזה, דרך המלך היא למנות מומחה מטעם ביה"ד אשר יחווה דעתו בשאלה האם למבוטח יש פגיעה בשמיעה, הקשורה לחשיפה לרעש.

(ד) במקרה דנן ובהסתמך על ממצאי הבדיקות אשר בוצעו לתובע, לרבות העובדה שנשלח באופן קבוע לביצוע בדיקות עקב היותו חשוף לרעש מזיק, עולה כי התובע אכן נחשף לרעש בעבודתו ויש למנות מומחה רפואי כאמור.

טענות הנתבע בתמצית

4.
(א) דין התביעה בגין ירידה בשמיעה להידחות, משום שהתובע לא היה חשוף לרעש מזיק בהתאם לסעיף 84 א (א) (1) כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

(ב) הנטל להוכחת עבודה ברעש מזיק מוטל על התובע והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי עבד ברעש מזיק, במועד כלשהו. מהראיות עולה באופן חד משמעי, כי התובע לא עבד ברעש מזיק.

5. בתיק זה העידו מטעם התובע – התובע בלבד, ומטעם הנתבע העיד מר משה קמפינסקי – ממונה בטיחות בחברת רדימיקס.

6. מתצהיר התובע עולות העובדות הבאות כלהלן:

א. התובע יליד 1968.

ב. משנת 1992-1995 עבד בחברת "אלפא בטון", חברת בת של חברת רדימיקס, בתפקיד מפעיל; משנת 1998 ועד היום עובד התובע בחברת רדימיקס כמפעיל/מטעין, עד שנת 2012 נחשף בעבודתו לרעש מזיק.

ג. במסגרת עבודתו, ישב בחדר בקרה עשוי מפח ועליו דיקט עץ דק, החדר היה ללא בידוד וחשוף לרעשים עזים של משאיות הבטון, בעודו יושב בסמוך לתנועת המשאיות.

ד. תפקידו היה להטעין את המשאיות במלט ולכוון את תנועת המשאיות הרבות בעת הטענת המשאיות בבטון. המדובר במשאיות ישנות מסוג "דאף", משאיות בהן המנוע נמצא מחוץ למשאית ליד הכנף. המשאיות הללו היו מרעישות ביותר.

ה. תנועת המשאיות כללה מעל 50 משאיות ביום, בתדירות גבוהה מאוד וללא הפסקה. במסגרת עבודתו עבד 6 ימים בשבוע, בימים א'-ה' החל מהשעה 07:00 ועד השעה 18:00, ובימי שישי מהשעה 07:00 ועד השעה 13:00. לעתים קרובות היה נשאר במהלך השבוע עד השעה 23:00 בשל לחץ עבודה.

ו. תחילה, עבד עם אטמי אוזניים מספוג בלבד ולאחר מכן החל לעבוד עם אטמי אוזניים מסוג אוזניות.

ז. הרעש במהלך שעות העבודה היה חזק ובלתי נסבל, המדובר ברעש רצוף במשך כל שעות העבודה. בסוף יום העבודה היה מגיע לביתו ולא מצליח לנוח ובלילות לא היה מצליח להירדם בגלל הטנטון.

ח. בשנת 2012 לערך, שופרו תנאי עבודתו, הכניסו מערכת ממוחשבת לחדר ההפעלה ושיפצו את חדר ההפעלה בכך שהוסיפו מעטפת גבס. בנוסף, נרכשו בהדרגה משאיות חדישות, אשר החליפו חלקית את המשאיות הישנות, המשאיות החדישות היו פחות מרעישות.

ט. כיום אין באפשרותו להוכיח את מפלס הרעש אשר היה במקום עבודתו, מאחר ותנאי עבודתו שונו בצורה משמעותית.

י. בחלוף השנים, החל לסבול מירידה ניכרת בשמיעה ומצפצופים תמידיים באוזניים וממצאי הבדיקות הדגימו ירידה ניכרת בשמיעה וטנטון.

7. לתמיכה בטענתו בדבר חשיפה לרעש במקום עבודתו, צירף התובע את המסמכים הבאים:

א. הפניה לרופא אף אוזן גרון ע"י רופא תעסוקתי מיום 26.7.09 ויום 7.7.08.

ב. תעודת רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 2.7.07, המציינת כי בבדיקת שמיעה נמצאה ירידה בשמיעה עצבית תחושתית אופיינית לחשיפה לרעש מזיק.

ג. חוות דעת ד"ר בן ציון יהושע מיום 25.12.16, הקובע כי התובע סובל מירידה בשמיעה מסוג תחושתי-עצבי שנגרמה בשל חשיפה לרעש.

8. מטעם הנתבע הוגשו המסמכים הבאים:

א. שאלון למבוטח מיום 5.4.15 (נ/2).

ב. שאלון למעסיק בגין תביעת ליקוי שמיעה מיום 26.4.15 (נ/4).

ג. דוחות ניטורי רעש במפעל רדימיקס באר שבע לשנים 2005, 2007, 2009 ו-2011 (נ/8).

גדר המחלוקת

9. המחלוקת בה יש להכריע הינה בשאלה, האם עומד התובע בתנאי סעיף 84 א (א) לחוק.

המסגרת הנורמטיבית

10. סעיף 84 א' לחוק קובע:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 (להלן – רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי העניין, החלה הירידה בשמיעה".

בעב"ל 53/08 ליאוניד ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי (מיום 2.10.08) , עמד בית הדין הארצי בהרחבה על פירוש הסעיף, אשר הוסף לחוק בשנת 2005 בפרק הדן בתאונות עבודה.

לפי פסק הדין, התיקון נועד לקבוע הסדר ממצה של תנאים מקדמיים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון שמחשיפה לרעש כפגיעה בעבודה ובכלל זה, תנאים הנוגעים למפלסי הרעש להם נחשף המבוטח, מידת ואופי הפגיעה בכושר השמיעה ומועד הגשת התביעה לנתבע (ראה גם עב"ל 188/08) המוסד לביטוח לאומי – אלון , מיום 12.11.08 (להלן – פרשת אלון)).

לפי לשון הסעיף, המדובר בקיומם של תנאי סף מצטברים ודי באי קיום אחד מהם כדי להביא לדחיית התביעה.

דיון והכרעה

11. לאור החומר שבתיק בית הדין ועדותו של התובע, שוכנענו כי התובע לא הוכיח עמידתו בתנאי הסף האמורים ונבהיר.

באשר לתנאי הסף המתייחס למידת החשיפה לרעש, קובעות תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד – 1984 , אשר הותקנו מכח סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה, כי רעש מזיק לגבי יום עבודה ממוצע, בן שמונה שעות, הוא רעש שמעל 85 דציבל.

נטל ההוכחה לקיום תנאי זה מוטל על כתפי התובע.

הפסיקה אמנם הקלה בנטל זה, אך זאת רק מקום בו הונח חומר ראיות ראשוני ממנו יכול בית הדין להתרשם, כי אכן נחשף העובד לרעש מזיק במקום עבודתו (עב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר – המוסד לביטוח לאומי , מיום 10.12.09) (להלן – פרשת פאנוס).

במקרה דנן, מלבד עדותו הכללית של התובע, אשר חזרה על עצמה בדבר עבודה ברעש מזיק – לא הביא כל ראיה התומכת בטענתו.

12. לתיק בית הדין הוגשו מטעם הנתבע דוחות ניטור לשנים 2005, 2007, 2009 ו-2011 (נ/8), מדובר בניטורים אשר נערכו בעמדות העבודה של התובע או שנערכו ספציפית על התובע עצמו. בדיקות אלה מצביעות על כך שהתובע לא נחשף לרעש מזיק.

13. התובע עצמו טען כי בשנת 2012 חל שינוי בעמדת העבודה וממילא הוא אינו חשוף ממועד זה לרעש מזיק. עוד הוסיף וטען התובע כי אין באפשרותו להוכיח את מפלס הרעש בו עבד, עובר להפסקת החשיפה לרעש מזיק.

14. בעת חקירתו את מר קמפינסקי – העד מטעם הנתבע, ניסה להראות התובע כי במדידה משנת 2005 יש רעש מזיק בעמד ת העבודה של התובע (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 29.1.18, ש' 21-29); ברם – בחקירה החוזרת הובהר כי למעשה המדידות הרלוונטיות מתייחסות לעמדות 6 ו-7, משרד סדרן וחדר מפעיל, ואין רעש מזיק בעמדות אלה (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 17-30).

15. עיון בנ/8 מלמד כי בבדיקה משנת 2007 לא נמצא רעש מזיק לא בחדר הסדרן ולא בחדר המפעיל.

בבדיקה משנת 2009 נבדק התובע עצמו וגם בה לא נמצא חשיפה לרעש מזיק (ראה עדות מר קמפינסקי, עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 21-25).

16. כאן המקום לציין כי הטענה לפיה התובע שינה את עמדת עבודתו ברדימיקס, הועלתה לראשונה בעדותו ולא פורטה בכתב התביעה או בתצהיר עדותו הראשית. התובע התבקש להסביר מדוע לא פירט טענה זו בתצהירו והשיב:
"אני לא יודע... לא יודע להסביר את זה" (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 27; עמ' 10, ש' 8).

לכשנתבקש התובע להסביר מה הרלוונטיות של טענתו זו, בהקשר לבדיקות שבוצעו עליו באופן אישי, העיד:

"ש. הם בדקו אותך אישית, כשבודקים אישית שמים על בן אדם
ת. את מתבלבלת, אבק בדקו הם שמים כל שנה
ש. עשו בדיקת רעש
ת. יכול להיות אבל לא.. הם הכניסו לי איזה מכשיר, אבל זה לבדיקת אבק לא רעש. את מבלבלת את הדברים. יש הבדל בין רעש לאבק, אף פעם לא עשו לי בדיקת רעש".
(עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 13-20).

מר קמפינסקי – ממונה בטיחות בחברת רדימיקס העיד כי הבדיקות משנת 2009 ומשנת 2011 נעשו על התובע עצמו ועניינם חשיפה לרעש ו לא אבק (נ/8, עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 19-23).

17. עדותו של התובע בכל הנוגע לשינוי עמדת עבודתו, מעבר לכך שלא פורטה בתצהירו, היתה מבולבלת ולא עקבית, ובסופו של יום התברר כי הוא נשאר לעבוד באותו חדר, ללא כל שינוי (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 19-22).

18. התובע "שיפץ" והרחיב חזית בסיכומיו, עת טען שבהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה, יש לראותו בגדר מפעיל ציוד מכני ועל כן, היה חשוף לרעש מזיק. טענה זו נטענה בעלמא שכן לא הוכח ואף לא נטען בכתב התביעה כי התובע הינו בגדר מפעיל ציוד מכני.

19. לסיכום נקודה זו, בנסיבות המקרה מושא תיק זה, לא הובאה ע"י התובע כל ראיה לקיומו של רעש מזיק, ומנגד, הנתבע הציג בדיקות ניטור הסותרות את טענות התובע. משכך – לא מתקיימות הנסיבות המצדיק ות להקל בנטל ההוכחה המוטל על התובע (ראה: פרשת פאנוס וכן ראה לעניין זה עב"ל 31/98 סולן – ה מוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד, 481).

20. לאור כל האמור, שוכנענו כי התובע לא עמד בתנאי הסף הקבוע בסעיף 84א' (א)(1) לחוק.

21. כפועל יוצא, נדחית התביעה להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.

22. נוכח כל האמור, דין התביעה להידחות.

23. בנסיבות העניין, ומשמדובר בתביעה על פי חוק סוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, (23 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' בת שבע זיידמן
נציגת ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

יוסף פרלוביץ
נציג ציבור (מעסיקים)