הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 43711-06-17

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציגת ציבור (עובדים) – גב' רחל מצרי לבני
נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה חסון

התובע:
ציון טלקר, ( ת.ז.-XXXXXX403)
ע"י ב"כ: עו"ד נעם שושנה

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן קונביסר

החלטה

1. תביעתו של התובע להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 19.10.16 (להלן: "האירוע") כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי הנתבע, כמפורט במכתב הדחייה מיום 1.3.17, מן הטעם שלא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 19.10.16.

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. ביום 25.11.18 התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במהלכה העיד התובע בעצמו והעדים מטעמו: מר ראובן שריקר ומר עמוס אברהם; מטעם הנתבע העיד מר קנטור שמעון – מנהל העבודה של התובע.

בתום הישיבה נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה.

3. להלן הראיות שהוגשו לתיק:

ראיות התובע:
החלטת פקיד התביעות מיום 1.3.17.
עותק מהודעות שנגבו במסגרת חקירת המוסד.
תיעוד רפואי מיום התאונה ואילך.

ראיות הנתבע:
טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 19.12.16 (נ/1).
ב"ל 250 (נ/2).
תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 8.11.16 (נ/3).
סיכום שחרור מבית החולים סורוקה (נ/4).
סיכום מחלה – היחידה לטיפול נמרץ לב (נ/5).
הצהרת התובע לפקיד התביעות מיום 1.1.17 (נ/6).
הודעת התובע בפני חוקר המוסד (נ/7).
הודעת מר קנטור שמעון בפני חוקר המוסד (נ/8).
עמודים 96-107 לתיק הרפואי (נ/9).
עמוד 151 לתיק הרפואי (נ/10).
עמודים 154-157 לתיק הרפואי (נ/11).

רקע

4. התובע יליד 1967 עבד בזמנים הרלוונטיים בחברת "כנפי תחזוקה" כטכנאי ומבנאי מטוסים.

5. כמפורט בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו, טוען התובע, כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, נדרש יחד עם עובדים נוספים, לבצע פרויקט להתקנת אמצעים מסווגים על מטוסים, מדובר היה בפרויקט מסווג, יקר מאוד ובהיקף גדול.

בשל מורכבותו וחשיבותו של הפרויקט, הקצה מזמין העבודה – התעשייה האווירית לחברת "כנפי תחזוקה", מנהל מוסמך שהינו עובד התעשייה האווירית, בעל ניסיון בביצוע הרכבת המערכת המיוחדת נשוא הפרויקט, על מנת שיהא אחראי על הפרויקט יוביל וילווה את הפרויקט בשל מורכבותו.

בפועל, העובד שהקצתה התעשייה האווירית, נפגע בתאונת דרכים ונעדר מעבודתו למשך תקופה ממושכת, מה שלמעשה הביא למצב שהפרויקט היה חייב להימשך ללא הסמכות המקצועית שהוקצתה לטובת הפרויקט.

אליבא דתובע, בשל היעדרותו של מנהל ומוביל הפרויטק, ולאור כי התובע הינו בעל ניסיון בהרכבת מערכת מסוג זה, הוטלה עליו, באופן לא פורמלי, המשימה להמשיך ולקדם את הפרויקט. כך מצא עצמו התובע לראשונה כמי שצריך לקבל החלטות על דעתו ולבצען.

לאחר כשבועיים וחצי בתוך הפרויקט, שהתנהל ללא כל דבר חריג וללא לחץ כלשהו, ולאחר שהתובע ניסר חורים במטוסים, הגיע ביום 19.10.16 שלב התקנת האביזרים על גבי החורים שנוסרו כאשר בשלב זה נדרש להתחיל במלאכת ההתאמה.

בעת שהחל התובע בעבודתו, נתקל בתקלה שהלחיצה אותו מאוד, חלק מסוים שהגיע, על מנת להתקין אותו בחורים שהתובע ניסר במטוסים, לא התאים.

מאותו רגע, החל התובע לחשוש לתקלה הנ"ל, חש לחץ נפשי גדול, חרדה עצומה ודאגה לנוכח התקלה והוא החל לרוץ ממטוס למטוס תוך מאמץ פיסי רב ולחץ נפשי שהוא נושא באחריות לכשל ולתקלה.

בסמוך לשעה 14:00 התובע חש לפתע בכאב חד בחזה, זיעה קרה, כבדות וחולשה ופונה לבית החולים סורוקה, שם התברר כי הוא לקה באוטם שריר הלב (להלן: "האירוע").

6. התובע טוען, כי התרחשויות העניינים ביום האירוע ובסמוך לו הינם בבחינת "אירוע חריג", אשר מהווה בסיס ראוי למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה, כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי חריג ביום 19.10.16, תוך כדי ועקב עבודת התובע ואשר הביא לאוטם שריר הלב לו הוא טוען. ביום הנטען עבד התובע בעבודתו הרגילה בה לא היה כל אירוע חריג. עוד נטען כי מתח נפשי מתמשך אינו בבחינת אירוע תאונתי חריג.

המסגרת הנורמטיבית

7. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") כ:

"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

בהתאם לפסיקה, "המבחן היסודי להיותו של אירוע 'תאונה' הוא ה'פתאומיות'... ופתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתר ובמישור הזמן – הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע..." [מנחם גולדברג, עוקדן הביטוח הלאומי פרק ה', עמ' 1.137 (הוצאת סדן, אפריל 2006) וההפניות שם]. מכאן, שתנאי ראשון לבחינת קיומה של "תאונה", הינו קיומו של אירוע תאונתי, קרי, אירוע בלתי צפוי מראש, שניתן לאיתור מבחינת המקום והזמן.

בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה, וכי הנזק הנטען אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטיים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. זהו התנאי השני לבחינת קיומה של "תאונה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק [דב"ע (ארצי) מח/0-50 המוסד לביטוח לאומי – מלכה ויקטור, פד"ע כ(1) 284, 288-289 (1989)].

הדבר נכון גם כאשר מתעוררת שאלה של הכרה באירוע לבבי כתאונת עבודה. במקרה כזה, יש לבחון תחילה האם השכיל התובע להוכיח כי אירע לו בעבודתו אירוע יוצא דופן, חריג מבחינת המאמץ הגופני או הנפשי. ככל שהתובע לא הוכיח כי התרחש אירוע חריג, התביעה נדחית מבלי להיזקק לבחינת הקשר הסיבתי ולמידת ההשפעה של האירועים בעבודה על הופעתו של האירוע הלבבי [בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי – ביה"ד הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג(2) 529, 541, 544 (1999); בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104, 107 (2004)].

הקביעה אם היה אירוע חריג בעבודת התובע, אשר לקה באוטם שריר הלב, היא "קביעה עובדתית-משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית" [תב (ארצי) נה/0-150 מיכאל שביט – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט(1) 268, 272 (1995)].

גם ויכוח קשה או התרגזות יכולים להוות "אירוע חריג" לעניין זה. במקרה כזה הקביעה בדבר חריגות הדחק הנפשי או עוצמת ההתרגזות תיבחן באופן סובייקטיבי אצל האדם המדובר, בויחס לעבודתו השגרתית והרגילה. הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפשי טעונה כשלעצמה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירתו של המבוטח כי התרגז התרגזות חריגה כדי הוכחת הדחק הנפשי הבלתי רגיל [עב"ל (ארצי) 458/99 פלבסקי מאיר – המוסד לביטוח לאומי, עמ' 2-3 (11.3.02)].

נטל הראיה מונח לפתחו של התובע. עליו להביא ראשית ראיה ש"אכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה" [בג"ץ 1262/94 שרה זילברשטיין – בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ"ח (4) עמ' 845 (1994)].

ראשית ראיה לקרות האירוע הנטען משמעה עדים לקרות האירוע, או עדים שבפניהם התלונן התובע בסמוך לאירוע על קרות האירוע [דב"ע (ארצי) מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי – שמעון הירשהורן פד"ע כ', 349, 350 (1989)].

ואולם כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען, "יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו על מנת ללמוד מהם אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. אחד הסימנים לקרות התאונה או אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן, יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון" [עב"ל (ארצי) 232/09 יוסף חוש – המוסד לביטוח לאומי, עמ' 6 (ניתן ביום 6.7.09)].

על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין [עב"ל (ארצי) 686/08 חכם בראנסי נ' המוסד לביטוח לאומי, עמ' 7 (ניתן ביום 20.12.09)].

האם היה אירוע חריג בעבודת התובע, אשר קדם להופעת האוטם?

8. גרסתו העובדתית הראשונה של התובע הועלתה על הכתב, במסגרת הצהרתו לפקיד תביעות מיום 1.1.17 (נ/6), כדלקמן:

"אני מבנאי טכנאי מטוסים. עובד בבסיס ח"א כא.ע.צ. בתאריך 19.10.16 – זה היה לפני שמחת תורה בסוכות, היינו צוות מצומצם. היה לי לחץ של עבודה. תוך כדי מהלך התקנות מסווגות הרגשתי לחץ בחזה הזעה. התרוצצתי ממטוס למטוס והרגשתי מחנק. כאילו הידיים לא סוחבות. הודעתי לתורגמן מכונאי, שיזמין את מנהל העבודה שמעון דחוף. אמרתי לו שאני לא מרגיש טוב וחייב להתפנות כי הרגשתי מוזר. גם הוא אמר לי שאני נראה חיוור. בשעה 15:00 ביקשתי מהחבר שלי שיתלבש ויפנה אותי לביה"ח. הגענו למיון, נבדקתי ואמרו לי שעברתי אוטם. מיד טיפול נמרץ ואשפוז. העבודה שלי בדר"כ היא בלחץ אבל לא במימדים כאלה. באותו יום הייתי בלי מהנדס שטח. והעובד המקצועי מרדכי חלה, היה בת.ד. ולא היה ואני הרגשתי שהכל נופל עלי. על הפרויקט ידעתי כבר חודש ימים. עבדתי עליו כבר שבועיים והעובד שהיה חסר הוא כבר לא היה כבר כמה חודשים. מדובר בלחץ של שבועיים.
...
"מה שהיה שונה באותו יום זה שקיבלתי חלק שלא התאים לי, ויודע על זה שמעון קנטור מנהל העבודה שלי. כנראה שזה גרם לי ללחצים. אני זה שנותן הוראות לעובדים והם לא עושים את העבודה בלעדיי.
מה שפה זה שזה שאחראי על הפרויקט בת.ד. ולכן האחריות נפלה עליי וזה הלחיץ אותי. מדובר בשבועיים של לחץ. והחלק שלא התאים זה קרה באותו יום".

9. ערים אנו לגרסת התובע בדבר לחץ מתמשך בו היה שרוי במשך שבועיים. ברם, בד בבד, טען התובע בזמן אמת, בדבר חריגות האירוע מיום 19.10.16 בשל אי התאמת החלק לחור שהתובע ניסר במטוס.

10. גרסתו של התובע היתה עקבית, וכך גם בפני חוקר המוסד פירט את חריגות האירוע מיום 19.10.16 (נ/7):

"נכנסתי לפרויקט בדקתי איזה חלקים הגיעו, התחלתי לקחת מידות ולסמן במטוס איפה לחתוך את הפחים שאף אחד לא היה מוכן לחתוך ולקחת אחריות, שבועיים וחצי בערך התחלתי לעבוד בפרויקט ואחרי מס' ימים לא הסתדר לי החיתוך שעשיתי במטוס עם החלקים שקיבלתי ואז התחלתי לרוץ בין מטוס למטוס ולהשוות ולבדוק למה זה לא מסתדר לי.
...
בתאריך 19.10.16 התחלתי להרגיש בסביבות 12:00 אחרי האוכל הרגשתי לחץ וכאבים בידיים דיווחתי למנהל העבודה שמעון קנטור שהחיתוך והחלק לא מסתדרים לי,
...
ש. איזה לחץ היה עליך?
ת. שלא תהיה פשלה בעבודה כדי שלא אחתוך את החלק במטוס לא נכון ושיהיה מותאם לחיתוך.
...
באותו שבוע חתכתי בכמה מקומות במטוס כדי להתקין חלקים והכל היה בסדר, באותו יום של המקרה לא חתכתי חלק מהמטוס, ובאותו היום ייצרתי חלקים שלא היו לי כדי להתקין את שאר החלקים, החלק שייצרתי היה בסדר אבל מסגרת אחת שהגיעה מוכנה לא התאימה לי ובגלל זה נלחצתי כי חשבתי שהחיתוך שלי במטוס לא היה נכון, העובדים שלי שם ידעו שזה לא מסתדר לי, העובדים ראובן ועמוס, והשתדלתי לא להראות להם שאני נלחץ כי אם אני אאבד כיוון אז גם הם יאבדו כיוון... בשעה 13:30 אמרתי לשמעון קנטור שהחלק לא מסתדר לי ובאותו הזמן לא אמרתי כלום לשמעון לא שאני לחוץ ולא שאני לא מרגיש טוב...
ש. מה אמר לך שאמרת לו שהחלק לא מסתדר טוב?
ת. לא נתן לי תשובה, רק חלק אחד מתוך 3 חלקים לא ישב בפס ישר, הוא לא הספיק להחזיר לי תשובה...".

11. במהלך חקירתו הנגדית, נשאל התובע לגבי הגרסה שמסר בדבר לחץ במשך שבועיים והשיב כי היתה לו שפעת במשך שבועיים (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 31-32; עמ' 7, ש' 1-4). יחד עם זאת, חזר והבהיר מספר פעמים אודות חריגות האירוע מיום 19.10.16, כדלקמן:

"... כשגיליתי שהחתך לא מסתדר לי אז נלחצתי ורצתי ממטוס למטוס.
ש. מה זה אומר?
ת. הלכתי ממטוס למטוס כי לא הסתדרה לי ההתקנה, התושבת יושבת למעלה ושם היא ישבה למטה".
(עמ' 7 לפרוטוקול ש' 14-18).

12. גרסתו של התובע קיבלה תימוכין ממספר מקורות.

ראשית, בעדותו של מר עמוס אברהם, אשר העיד כי ביום 19.10.16 שם לב שיש שינוי והפרשי גבהים של ההתקנה והראה את זה לתובע. מאותו רגע, התובע התחיל לבדוק את הבעיה ורץ ממטוס למטוס, וממטוס לתוכניות והוא ממש התאמץ. מר אברהם הסביר כי מדובר ב"פאשלה רצינית" והאחריות הבלעדית היתה על התובע (סעיפים 17-20 לתצהיר עמוס אברהם). גרסתו זו לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 2-4).

שנית, בעדותו של מר ראובן שריקר (סעיפים 17-20 לתצהיר ראובן שריקר). בחקירתו הנגדית העיד מר שריקר שהתובע היה זה שסימן את המקומות בהם היה צריך לקדוח במטוס והוא זה שהיה האחראי ומי שפיקח על העבודה. וכך העיד:

"עבדתי עם ציון יחד ושם יש 6 חורים על מטוס. בצד שמאל וימין: 3, 3, כשקדחנו את החורים האלה אמרתי לו שטעינו בקדיחה והוא נכנס ללחץ. הלכתי הביתה, אחרי זה קיבלתי טלפון שהוא קיבל אירוע מוחי ונלקח לביה"ח" (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 21-23).

13. נציג המעסיק, מר קנטור שמעון, האחראי על התובע, נשאל במסגרת הודעתו בפני חוקר המוסד האם התובע סיפר לו על חלק שלא מתאים מבחינת הגודל סמוך למקרה או ביום המקרה, והשיב: "במשך הפרויקט הזה היו הרבה חלקים שלא הסתדרו אבל טיפלנו בהכל וכל אחד מהחלקים האלה קיבל מענה" (נ/8).

מצאנו את עדותו של מר קנטור כעדות מתחמקת, מר קנטור נשאל בחקירתו הראשית האם התובע פנה אליו ביום 19.10.16 וסיפר לו על אי ההתאמה של החלק לחיתוך והשיב:

"אני לא זוכר שלא נתתי אי פעם מענה, לו או לכל פקוד אחר שלי. אני חותם בסוף על העבודה ולכן האחריות המלאה היא שלי. לפעמים קורים מקרים שדברים לא מסתדרים...
ש. זכור לך שהיה אמצעי שלא התברג כמו שצריך לאותו חיתוך?
ת. יתכן. זה קורה כמעט בכל פרויקט..."
(עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 6-15).

חרף הגרסאות שמסר מר קנטור, לא השיב באופן ישיר לשאלה, האם ביום האירוע פנה אליו התובע וסיפר לו על אי ההתאמה.

14. לטענת הנתבע, החומר הרפואי אינו מסתדר עם גרסת התובע. אנו סבורים שאין במסמכים הרפואיים כדי לשמוט את הקרקע תחת טענות התובע באשר לאירוע החריג שקדם לאוטם.

המסמכים הרפואיים אינם חזות הכל. "ההלכה בעניין משקלה של האנמנזה אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין, אלא משמשת כאחת העדויות והראיות, מתוך המכלול הכולל של הראיות שבפני בית הדין. הנובע מכך שאין, ובכל תנאי, ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית תביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח-תובע במפורט ובמדויק, בהיותו בבית החולים, את אירוע העבודה " (עב"ל ארצי) 176/99 גרץ דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.2002).

15. על אף עדותו של מר קנטור לפיה, גם במקרים בהם התגלו תקלות דומות בעבר, נמצאו פתרונות וניתן מענה, הרי שהתובע חשש באירוע מיום 19.10.16 שעשה "פאשלה גדולה" והמחשבה הזאת הלחיצה אותו מאוד. יפים לעניין זה הדברים הבאים:

"השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסויים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו" (עב"ל (ארצי) אבי ברנע – המוסד לביטוח לאומי (17.7.17)).

לכך נוסיף, כי גם אם מתעורר ספק בדבר חריגות האירוע, הרי שבהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה:

"... גם אם קיים ספק מסויים בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, וזאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם..." (עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ, פד"ע לח 4-61 (2003)).

16. כמו כן, סמיכות הזמנים בין האירוע לבין קרות האוטם גם היא מבססת, ולו במקרה של ספק, את הצורך בקבלת חוות דעת יועץ רפואי (עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.7.14).

17. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע הוכיח קרות אירוע חריג בעבודה ביום 19.10.16.

בהתאם לכך, ימונה יועץ מומחה רפואי מטעם בית הדין לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג ובין הליקוי הלבבי שאובחן אצל התובע.

18. החלטה על מינוי מומחה מטעם בית הדין תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, (20 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' רחל מצרי לבני
נציגת ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

מר משה חסון
נציג ציבור (מעסיקים)