הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 38034-05-15

26 דצמבר 2016
לפני: כב' סגן הנשיאה אילן סופר

התובעת:
סיון כמאלי, ( ת.ז.-XXXXXX271)
ע"י ב"כ: עו"ד נטלי ביטון – מטעם הסיוע המשפטי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלת שמירת הריון.

2. התובעת עובדת כמזכירת מכירות ורכש בחברת "כל בו לחקלאי אשקלון 2008 בע"מ".

3. התובעת יצאה לשמירת הריון בגין חשיפה לחומרים מסוכנים מיום 7.9.14 ועד ליום 23.3.15 ובאישור רפואי כנדרש.

4. הנתבע אישר לתובעת שמירת הריון בגין חשיפה לחומרים מסוכנים בחודשים 7.11.14 – 8.9.14, ודחה תביעתה לשמירת הריון בגין חשיפה לחומרים מסוכנים מיום 8.11.14 ועד 23.3.15.

5. התובעת עובדת משמרת מלאה, 8 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע.

6. עבודתה של התובעת התבצעה במשרד הסמוך למחסן שבו הוחזקו החומרים המסוכנים כמפורט בנספח א'. דלת משרדה של התובעת היתה פתוחה לרווחה ודלת המחסן נפתחה לסירוגין לצורך הכנסה והוצאת סחורה.

7. אמנם עבודתה של התובעת התבצעה במשרד, אך החומרים כמצורף בנספח א', היו נכנסים למשרדה של התובעת פעמים רבות במהלך היום לצורך הנפקת תעודות משלוח ותשלום בגינם, התובעת היתה נוגעת בבקבוקים הסגורים ומרימה אותם לצורך הזנת הפריט למחשב. יצוין כי בחברה זו לא היה בר-קוד והקידוד נכנס באופן ידני.

8. כמו כן, מוצרים פגומים שהוחזרו ע"י לקוחות, היו מגיעים למשרדה של התובעת ונותרים שם עד להחזרתם ליצרן – לפעמים גם מספר ימים.

9. בהריונה הקודם, ובמסגרת עבודתה אצל אותו מעסיק ובאותה משרה בדיוק, התובעת יצאה לשמירת הריון בגין חשיפה לחומרים מסוכנים ותביעתה זאת אושרה במלואה ע"י הנתבע.

10. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי.

11. ביום 16.2.2016 מונה פרופ' יוסף איצקוביץ, אשר התבקש להשיב לשאלה הבאה:

האם העדרותה של התובעת בתקופה שמ- 8.11.14 ועד 23.3.15, נבעה מהריונה באופן שסיכן אותה או את עוברה, או לחילופין, האם סוג העבודה או מקום העבודה של התובעת סיכן אותה או את עוברה.

12. תשובת המומחה כלהלן:

"בהסתמך על כתב "ההחלטה", אושר לתובעת שמירת הריון בגין חשיפה לחומרים מסוכנים בתקופה 8.9.2014-7.11.2014, דהיינו בהיותה בשבועות 12-20 להריונה. כאמור, שוב כמפורט בכתב "ההחלטה", עבדה התובעת במשרד הסמוך למחסן החומרים המסוכנים המפורטים בנספח א'. אין בידי את הנימוקים עליהם התבססה ההחלטה לאשר לה שמירת הריון בשבוע 12-20 והאם החלטה זו היתה מבוססת על חוות דעת מקצועית של רופא תעסוקתי. יש להניח (וזאת רק הנחה), שהיה חשש לפגיעה כזאת או אחרת באם ובעובר. לא ברור לי מדוע אושרה שמירת ההריון החל משבוע 12 ולא קודם לכן, כאשר הסכנה להופעת מומים מולדים (טרטוגניות) הינה גדולה יותר. גם לא ברורה לי הסיבה מדוע לא אושרה שמירת הריון אחרי השבוע ה-20? להבנתי, אותם גורמי סיכון שהיו קיימים עד שבוע 20, המשיכו להתקיים גם לאחר מכן. לפיכך, על פניו נראה לי שהיתה הצדקה להמשך העדרותה של התובעת מעבודתה עד הלידה. יש לציין כי בהריונה הראשון אושרה לה העדרות (שמירת הריון) לאורך מהלך ההריון.
אשמח לדון שנית במקרה באם הדבר ידרש לאחר שאקבל נתונים נוספים או הבהרות לסוגיות שהעליתי". (ההדגשה במקור-א.ס.)

הכרעה
13. על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. (ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374).

14. הלכה היא כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן ( דב"ע נו/244-0 המוסד - יצחק פרבר (26.2.97); עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, (9.5.12); עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי, (30.4.12); עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון, (15.5.07); עב"ל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון – המוסד לביטוח לאומי, (20.4.11); עב"ל (ארצי) 250/07 יהודה לוין – המוסד לביטוח לאומי, (17.4.08)).

15. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד (2.11.99)).
16. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.

17. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

18. במקרה שלפנינו, המומחה, פרופ' יוסף איצקוביץ' , קבע באופן חד משמעי כי ככל שהיו סיכונים לתובעת כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים, הרי שאלו רלוונטים לכל תקופת ההריון ולא רק לתקופה בגינה אושרה לתובעת שמירת הריון.
המומחה הבהיר כי אין כל הצדקה לערוך הבחנה בין תקופות ההריון השונות.
כך, אותם גורמי הסיכון להריון, בגינם אושרה לתובעת גמלת שמירת הריון, היו קיימים עובר לתקופה המאושרת וגם לאחריה.
מכאן, נוכח האמור, בחוות הדעת, יש לקבוע כי התובעת זכאית לגמלת שמירת הריון בגין כל תקופת הריונה.
יתרה מזאת, בהריון קודם, אושרה לתובעת שמירת הריון לכל אורך התקופה.

19. המומחה הבהיר כי דווקא בשבועות הראשונים להריון, עד לשבוע ה-12, הסיכון להופעת מומים מולדים (טרטוגנים) גדול יותר. לתובעת אושרה גמלת שמירת הריון לאחר השבוע ה-12, ומכאן, הנתבע גילה דעתו כי הסיכון לתובעת ולעוברה לא התמצה בחודשי ההריון הראשונים. ובהתאם היה עליו לאשר לתובעת גמלת שמירת הריון לכל אורך תקופת ההריון.
20. נוסיף כי טענת הנתבע לפיה המומחה אינו יודע מהם הנימוקים עליהם מבוססת ההחלטה לאישור הגמלה אין בה כדי להפריך האמור בחוות דעתו.
המומחה הבהיר כי הנחת המוצא לצורך חוות הדעת היא כי התובעת עבדה בסביבת חומרים אשר סיכנו אותה ואת עוברה. הנחת מוצא זו היתה חלק מהעובדות המוסכמות בתיק. שהרי אין חולק כי הנתבע אישר לתובעת גמלת שמירת הריון ובשים לב לאישורים מהרופא התעסוקתי. מבחינה זו יש לראות כמכלול את חוות הדעת, המשקפת עמדה מקצועית ביחס לצורך בשמירת היריון, בשים לב לנימוקים שבגינם אושר תשלום הגמלה בתקופה הראשונה.
הנתבע גם לא הראה כי גורמי הסיכון שבגינם אושרה הגמלה בחלק הראשון של ההיריון לא קיימיםבשאר השלבים של ההיריון.

סוף דבר
21. התביעה מתקבלת.
בנסיבות העניין ומשהתובעת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ז, (26 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.