הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 37138-12-17

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

המערערת:
רבקה שמש
ע"י ב"כ: עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוהנד זייד

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.12.2017, אשר קבעה למערער ת דרגת נכות זמנית בשיעור20% בתחום האורתופדי ודחתה את טענותיה לנכות בתחום אף אוזן גרון.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. הערעור נסוב על קביעת הוועדה בתחום אף אוזן גרון.

2. לטענת המערערת, טעתה הוועדה עת לא התייחסה לנימוקי הערר; המערערת נפגעה מחבלת ראש ובעקבות בירור נויירולוגי הופנתה לרופא אף אוזן גרון שלאחר בדיקה הפנה את המערערת לבדיקה עדכנית במכון קולות. בבדיקה שם נמצא כי המערערת סובלת מטנטון כרוני ומירידה משמעותית בשמיעה; הוועדה טעתה משקביעתה מתבססת על הנחה /השערה ולא על קביעה פוזיטיבית. הוועדה ציינה כי הירידה בשמיעה הינה ככל הנראה תוצאה של שינויים של גיל, אך אינה מנמקת החלטתה זו, ואינה מצביעה על תיעודים משמעותיים מתיקה הרפואי של המערערת ; הוועדה ציינה כי למערערת תלונה על ירידה בשמיעה ב- 2006, 10 שנים לפני מועד התאונה. ככל שהוועדה סברה כי יש בכך להצביע על מצב קודם, היה עליה לפעול בהתאם לפסיקה בעניין זה.

3. לטענת המשיב , לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ו החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת; הוועדה שללה את הקשר הסיבתי מכמה נימוקים, כאשר הראשון מתייחס לאופי החבלה. הוועדה ציינה כי לא היו בחילות או הקאות או איבוד הכרה, ובכך למעשה הוועדה חולקת על טענת המערערת כי מדובר בחבלת ראש ; הוועדה ציינה כי התלונה לגבי ירידה בשמיעה וטנטון נעשתה חודשיים לאחר התאונה ולא במועד התאונה; הוועדה קבעה כי קיים רישום בתיק הרפואי של המערערת המצביע על ירידה בשמיעה משנת 2006 ומדובר גם בעניין של גיל. לטענת המשיב, קביעות הוועדה הן קביעות רפואי ות שאין מקום להתערב בהן.

הכרעה

4. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

5. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו : עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213 ). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

6. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה רשמה את תלונות המערערת:

"יש לי צלצולים ורעשים בלילה לראת השינה, מרוב הרעש לא יכולה לישון אם אני לא מקבלת את התרופה. יש לי ירידה בשמיעה ורעשים באוזניים אחרי שנפלתי, הייתי בטיפולים הרגשתי שמשהו לא בסדר הרעש מפריע לי בלילה".

בפרק סיכום ומסקנות ציינה הוועדה :

"הוועדה עיינה בחומר הרפואי ביום החבלה 19.6.2016. הרופא המטפל מציין המטומה במצח שמאל ללא איבוד הכרה, בחילות או הקאות, תלונה של ירידת שמיעה וטנטון מופיעה בגליון לראשונה ב-25.8.2016, מעל לחודשיים לאחר הפגיעה. בדיקת שמיעה מ-15.6.2017 ליקוי שמיעה סימטרי. לחלוטין עקומה יורדת מסוג תחושתי עצבי DTA 33 שמאל 37 ימין, תואם את ה- SRT.
לסיכום - התובעת מציגה בדיקת שמיעה על ליקוי אפיון לירידה עקב גיל, הרישום הרפ ואי תומך בפגיעה קלה במצח בלבד. אין שום אפשרות שניתן להסביר את ירידת השמיעה והטנטון המתלווה כקשור לחבלה. ככל הנראה מדובר בשינויים של גיל ... .
הערה: בגיליון הרפואי קיימת תלונה על ירידת שמיעה עוד לפני החבלה ב-2006.
לסיכום הוועדה דוחה את הערעור".

7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

הוועדה אינה מתעלמת מכך שהמערערת נחבלה בראשה והיא אף מציינת את אופי החבלה (המטומה במצח, ללא איבוד הכרה, בחילות או הקאות). ואולם לעמדתה, בדיקת השמיעה מצביעה על ליקוי המאפיין ירידה עקב גיל וכי " אין שום אפשרות שניתן להסביר את ירידת השמיעה והטנטון המתלווה כקשור לחבלה". קביעה זו היא קביעה רפואית המצויה בסמכות הוועדה. לא ניתן לומר שמדובר בקביעה שהיא בגדר השערה גרידא והיא ברורה ונסמכת על הידע הרפואי של חברי הוועדה. הועדה מציינת גם כי קיים תיעוד בדבר ירידה בשמיעה כבר משנת 2006.

8. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

המערערת תשא בהוצאות המשיב בסך של 1,200 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.