הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 34020-03-16

לפני: כב' השופט יוסף יוספי

התובע:
זוהר אבו קוש
ע"י ב"כ: עו"ד רבאח אבו קוש

-
הנתבע:

צד ג' :
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן קונביסר

א.ג. כוכב הדרום בע"מ

פסק דין

1. עסקינן בערעור על החלטת הנתבעת מיום 25.2.16 במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע תאונתי בעבודה ביום 8.5.14. הנתבע נימק סירובו בכך שלא הוכח קיום יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין מעסיקתו הנטענת, חברת א.ג. כוכב הדרום בע"מ.

2. ביום 16.12.16 התיר בית הדין את הגשת הודעת צד ג' לחברת א.ג. כוכב הדרום בע"מ.
במסגרת מסכת הראיות העידו התובע, אביו של התובע מר סולימאן אבו קוש המשמש בתפקיד בכיר ב חברה ומר עטא אבו קוש, רואה החשבון של החברה. לאחר קיום מסכת ראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

3. לטענת התובע, התאונה התרחשה בזמן עבודתו בהרכבת גדרות בקיבוץ יוטבתה. התובע נפגע בזמן עבודתו ועקב עבו דתו בראש, בגב ובצוואר עקב הרמת אלמניה. התובע פנה למרפאה ומשם פונה באמבולנס לבית החולים יוספטל באילת, ואחר כך עבר ניתוח בבית החולים סורוקה. התובע לא עובד מיום התאונה. התובע עבד כשכיר כ- 8 ימים עד שנפגע בתאונה דנן . המעסיק דיווח ושילם דמי ביטוח כדין, ואף צורף תלוש שכר של התובע לחודש 5/14.

4. לטענת הנתבע, התובע נפגע בעבר ביום 1.1.13 במסגרת עבודתו אצל אותו המעסיק, נשוא המקרה דנן, וגם שם בחודש הראשון להעסקתו, וזאת לאחר מספר ימי עבודה בודדים, כמו במקרה דנן.
בין התובע וצד ג' לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק. קיימות סתירות רבות בין גירסאות התובע ודודו, מבעלי המעסיקה. כך למשל, סתירות ביחס לתקופת עבודתו אצל המעסיקה עובר לפגיעה, וכן ביחס לאופן התשלום ולהיקפו. הדיווח על התובע כעובד חברה בוצע באיחור, ביום 15.7.14. התובע לא הוכיח בשום שלב התקשרות חוזית בינו ל בין מעסיקתו. בתחילה הכחיש קרבה משפחתית, בעוד שהתברר כי מדובר במעסיקה אשר בבעלות דודו ומנוהלת על ידי בן דודו.
התובע לא הביא לעדות את ג'יאהד וחמיד - שהיו עדים לאירוע לטענתו.
אין בתלוש השכר שהונפק כדי להכשיר את הדיווח לנתבע שבוצע באיחור. התשלום בתיק המעסיק היה כדי להכשיר את הפגיעה הנטענת. לכל היותר, מדובר בעזרה משפחתית.
לסיום, טען הנתבע כי רואה החשבון לא היה בקיא בסוגיית הפיקוח והשליטה בזמן העבודה.

5. לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים, בראיות, בעדויות שנשמעו ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להדחות, ואפרט.

6. במסגרת פרשת חג'אג'רה סיכם בי ת הדין הארצי את ההלכה ביחס לסוגיה שלפנינו, בהאי לישנא:

"סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עובד" כך: "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכה, אח, אחות".

בבחינת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר והתמורה בעד העבודה. זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה. ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הינה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.9.06):

'בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הינה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה. כך בדרך כלל, וכך גם בקשר לפסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעור.

הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית (דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ו,283). עם זאת, בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד'. "

ראו:
עב"ל 15509-10-10 חג'אג'רה - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6/9/12).

7. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי, יישום ההלכה הפסוקה על התשתית העובדתית שנפרשה במקרה דנן מוביל לדחיית התובענה.
דהיינו, עולה כי בין התובע לחברה צד ג', אשר נמצאת בבעלות בני משפחתו , לא התקיימו יחסי עובד מעסיק, אלא לכל היותר דובר בעזרה משפחתית, אם בכלל.

8. כפי שצוין לעיל, יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה במקרים כגון דא מוביל למסקנה בדבר העדר קיום יחסי עובד מעסיק. ראשית, עלה כי לא היה הסכם עבודה כתוב, הגם שנכתב במסמכים נ/5 ו-נ/6, שאלון עבודה, שישנו הסכם כזה.
בנוסף, התובע טען שקיבל את המשכורת במזומן, בעוד שמנכ"ל החברה, שהינו דודו של התובע , במסגרת הודעתו לחוקר טען ששילמו רק בהמחאות, בעוד שבעדותו בבית הדין טען שלעתים גם במזומן. עוד טען הדוד בהודעתו לחוקר, בסתירה לגירסת התובע , כי התובע עבד בחברה ברצף החל מחודש 1/13 ; ובעדותו שינה את גירסתו והוסיף כי התובע "הלך וחזר ממעסיקים שונים".
גם ביחס לגובה המשכורת היתה סתירה בין הסכום לו טען התובע לסכום לו טען המנכ"ל. עוד יצוין, בהקשר לגירסתו של העד מר אבו קוש, כי גם בהודעתו לחוקר ציין שהתובע עבד ברצף החל משנת 2013, וזאת בניגוד לאמור בתצהירו ובעדותו בבית הדין. לעד זה לא היה הסבר לאי דיווח על עבודתו של התובע במועד.
ועוד נציין, כי התברר כי עסקינן בחברה משפחתית, שגם שייכת לבני משפחתו של התובע ואף מנוהלת על ידם, דבר שהתובע הסתיר בשאלון שמילא; שם מסר כי אין קירבה משפחתית בין הצדדים.
ויותר מכך; בהודעתו לחוקר מסר התובע כי החברה מנוהלת ע"י סולימאן אבו קוש שהוא דודו. והנה, אותו סולימאן העיד בבית הדין, ומסר כי הוא אביו של התובע.

9. עוד יצוין, כי נפלו סתירות בגירסאות השונות שמסר התובע, וכן התובע לא זימן עדים שיכל לזמן, והכל כמפורט להלן.
בשאלון שמילא התובע ציין הוא, כי לא נכחו עובדים בזמן הפגיעה, בעוד שבטופס התביעה ציין כי בן דודו ג'יהאד "היה איתי וראה את התאונה" וכך גם חמיד .
ועוד מסר התובע בהודעתו לחוקר כי בן דודו ג'יהאד ודודו סלימאן פינו אותו לקופת החולים מיד לאחר התאונה , וכן הוסיף שמסר לג'יהאד הודעה.
נוסיף כי אותו ג'יהאד שהיה גם מנהלו של התובע בעבודתו לא הובא לעדות, והדבר בעוכריו של התובע . ראשית, אדם זה היה עד לתאונה לפי טענת התובע, ויכל להעיד בנושא. שנית, עד זה יכל להעיד אודות מועד תחילת עבודתו של התובע אצל צד ג', אותו לא זכר התובע לציין בעדותו, כשמנגד טען התובע בפני החוקר שהחל לעבוד בחודש 5/14, בעוד שהתברר שעבד שם גם בשנת 1/13 עת נפצע בחודש הראשון לעבודתו אצל אות ו מעסיק.

בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה :
"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים
בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו,
ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר
סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל
זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים,
וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-
הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

ראו: ע"א 548/78 שרון- לוי פד"י לה (1) 736 ,760 (ההדגשות הוספו).

וכן ראו:

ע"א 2273/90 לימה בע"מ- רוזנברג, פד"י מז (2) 605, 615.
ע"א 27/91 קבלו- שמעון , פד"י מט (1) 457.
ע"א 3199/93 קראוס- ידיעות אחרונות בע"מ, פד"י מט (2) 843.
יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט ), עמ' 1396 - 1398.

במקרה דנן, עדותו של ג'יהאד, שהיה גם מנהלו של התובע בעבודתו וגם עד לתאונה לטענת התובע, היתה חיונית, מאחר ויכלה ללמד אודות נסיבות העסקתו של התובע ואודות נסיבות פציעתו. וכך גם עדותו של חמיד, שלטענת התובע היה עד לתאונה.
בעדותו בבית הדין נשאל התובע מדוע לא זימן לעדות את שני העדים הללו שלטענתו היו עדים לתאונה, והשיב "כי הם עובדים". כמובן שאין זו סיבה מוצדקת לאי זימונם לעדות.
לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי אי הבאת העד לעדות צריך לשמש כנגד התובע.

10. אמנם, ה חברה צד ג' שילמה דמי ביטוח בחודש העוקב לתחילת עבודתו הנטענת של התובע , אך אין בכך כדי לתרום לביסוס תביעתו. ראשית, כפי שעלה ממסכת הראיות , הדיווח על העסקתו של התובע בוצע באיחור (בחודש 7/14) . לכך יש להוסיף, כי לאור הסתירות המהותיות שנפלו ביחס למערכת היחסים בין הצדדים, הרי שגם אם המעסיקה היתה מדווחת על התובע במועד, הרי שלאור הנסיבות שעלו בפני בית הדין, יש לקבוע כי בפועל לא התקיימה מערכת של יחסי עובד מעסיק.

11. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם יצוין, כי הנתבע לא דחה את תביעתו של התובע בנימוק כי לא התקיים אירוע תאונתי; אך בנסיבות העניין היה על התובע להבי א לעדות את שני העדים לגביהם טען כי נכחו בעת התאונה, וזאת כדי ללמד אודות נסיבות קרות התאונה. בנוסף, כפי שפורט לעיל, אחד מהם היה לכאורה מנהלו בעבודה של התובע והיה אחראי על שכר התובע, כפי שעלה מעדותו של רואה החשבון, ולכן עדותו היתה חיונית ביותר.
יש לציין כי לא היה בעדותו של רואה החשבון כדי לתרום לבירור הסוגיה שבמחלוקת, בשים לב כי הוא לא היה מעורב בעבודה היומיומית של התובע ושל החברה, ולפיכך לא היה בעדותו כדי לתרום לביסוס תביעתו של התובע.

אחרית דבר

12. דין התובענה להדחות.

לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

13. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, (23 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.