הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 33143-03-15

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור (מעסיקים) – גברת מיכל הרלינג
התובעת:
זהבה בן שימול
ע"י ב"כ: עו"ד רן וייס

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן קונביסר

פסק דין

1. עסקינן בתובענה במסגרתה מבקשת התובעת להכיר בליקויים בידיה כפגיעה בעבודה.

2. לאחר קיום מסכת ראיות קבע בית הדין את התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן:

"א. התובעת ילידת שנת 1960.
ב. התובעת עבדה כמנהלת חשבונות בחברת ישרוטל במשך 22 שנים.
ג. התובעת ביצעה אמנם מגוון פעולות בעבודתה היומיומית, כגון: תיוק, חירור, שיחות טלפון, הוצאת מכתבים, קבלת כספים והרמת ארגזים, אך עבודתה העיקרית היתה הקלדה של נתונים וטקסטים קצרים מדי יום במשך 4 עד 6 שעות. הגם שאין מדובר בהקלדה רציפה לזמן ארוך כפי שקורה אצל קלדניות, ובשים לב כי התובעת ביצעה בין לבין פעילות נוספת כפי שתואר לעיל, עדיין יש בפעולות ההקלדה בשתי ידיה והשימוש בעכבר במשך 4-6 שעות במצטבר מדי יום כדי להוות תשתית עובדתית מיקרוטראומטית".

3. לצורך הכרעה בסוגייה, מונה ד"ר יובל קריגר כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה") והוא התבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:

"א.מהו ליקוייה של התובעת בכל הנוגע לכפות ידיה?
ב. האם הליקוי הקיים, ככל שקיים, נגרם כתוצאה מתנאי עבודתה על דרך המיקרוטראומה?
ג. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת? דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.
ד. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוייה? (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ה. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)"

4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 10.8.17, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו וציין כדלקמן:

"...לדעתי יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת ה-CTS או החמרתו לעומת המצב הפוך שתנאי העבודה לא השפיעו"

5. בהחלטה מיום 10.8.17, ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור, יסכמו הצדדים בכתב.

6. בהחלטה מיום 16.11.17 אישר בית הדין לתובעת להציג למומחה 3 שאלות הבהרה בזו הלשון:

א. האם הטיפול הכימותרפי שניתן לתובעת עלול לגרום לפגיעה עצבית בעצב המדיאני?
ב. במידה ותשובתך לשאלה א' שלילית, אנא פרט על איזה מידע אתה מבסס את תשובתך זו.
ג. במידה ותשובתך לשאלה א' חיובית, אנא הסבר כיצד קבעת במקרה של התובע כי לא נגרמה כל פגיעה משמעותית של העצב המדיאני בשל הטיפולים הכימותרפיים שניתנו לה וזאת מבלי שנבדקה על ידך ומבלי שביקשת כי יבוצעו בדיקות עזר.

7. ביום 3.12.17 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל, תוך שהוא מסביר כי הטיפולים הכימותרפיים פגעו בעצב המדיאני ו שאף הרופאים המטפלים התקשו לקבוע האם לתסמונת ה-CTS השפעה משמעותית על תסמיני הכאב והרדימות בידיה, או האם התסמינים האלו נגרמים בעיקר על רקע הפגיעה של הטיפול הכימותרפי ברקמת העצב.

8. בהחלטת בית הדין נקבע דיון למטרת שמיעת סיכומי ה צדדים בעל פה. ביום 13.12.17 הגיש הנתבע "בקשה לפסילת מומחה ומינוי מומחה אחר".

9. ביום 31.1.18, לאחר קבלת תגובת התובע, דחה בית הדין את בקשת הנתבע. בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 8.4.18 איפשר בית הדין לנתבע להציג למומחה 9 שאלות נוספות בהאי לישנא:
"א. האם תסכים כי על פי החומר הרפואי לתובעת אובחנה הפרעת תחושה בכפות ידיים וגם בכפות רגליים?
ב. האם נכון לומר כי הקליניקה וסמיכות זמנים בין הופעת תלונות אלה לבין טיפולי כימותרפיה מכוונים לאבחנה קלינית ברורה של נוירופתיה (פגיעה עצבית) מפושטת הן בידיים והן ברגליים אשר נגרמה מתופעות לוואי של כימותרפיה?
ג. האם ניתן להסכים כי מדובר בפגיעה עצבית מפושטת משנית לתופעות לוואי של כימותרפיה?
ד. האם ניתן להסכים כי טיפול קרינתי שבוצע לתובעת באזור הצוואר עלול לגרום לתופעות לוואי קשות למערכת העצבית הממוקדת באזור זה דהיינו: חוט השדרה, שורשי עצבים ו-BRACHIAL PLEXUS?
ה. האם ניתן להסכים כי אבחנת ה- CTS אצל התובעת מוטלת בספק?
ו.האם תסכים כי לתובעת גורמי סיכון אחרים כגון: גיל מעל 50, מין, מספר לידות, תת פעילות של בלוטת התריס, עודף משקל (BMI-30) זאת בנוסף לטיפולים כימותרפיים אשר גרמו לפגיעה עצבית מפושטת בידיים וגם ברגליים?
ז.תשומת ליבו של כב' המומחה מופנית לשני מאמרים עדכניים בהם נבדקו קבוצות עובדים העוסקים בהקלדת טקסטים רצופה (קלדניות). לפי אסכולה עדכנית זו לא נמצא קשר סיבתי בין העבודה של קלדנית (מדובר בקלדנית מקצועית ולא בסוג עבודה בה עסקה התבעת) לבין מחלת ה- CTS.
המאמר הראשון:
Is carpal tunnel syndrome related to computer exposure at work? A review an meta-analysis. JOEM volume 56, number 2 February 2014
סקירה מסוג Systematic review של 6 מאמרים עם כ -300 נבדקים סה"כ ולאחר ביצוע מטה-אנאליזה לא נמצא קשר בין סוגי העבודה במחשב לבין שכיחות של CTS (שימוש במחשב OR 1.67, הקלדה-1.11 ושימוש בעכבר- 1.94 ולפיהם סבירות של קיום קש"ס בין עבודות שונות הכרוכות בשימוש במחשב פחותה מ-50%).
המאמר השני:
Carpal tunnel syndrome and computer exposure at work in two large complementary cohorts. Mediouni Z, et al BMJ open 2015
עבודה פרוספקטיבית אשר חקרה 1551 נבדקים (שתי קבוצות של הנבדקים: אחת בצרפת והשנייה בארצות הברית) אשר במהלך רוב שעות עבודתם (6-7) עבדו עם המחשבים. החוקרים עקבו אחריהם במהלך 5 שנים רצופות ולאחר מכן אספו את הנתונים מכל המקרים של התפתחות CTS ועשו בהם ניתוח סטטיסטי רחב ומעמיק, והתוצאות לא הראו כל קשר סיבתי מובהק מבחינה סטטיסטית בין עבודה במחשב לבין הופעת CTS בעובדים אלו.
ח. המומחה מתבקש לעיין במאמרים אלה ולהשיב האם יש בהם כדי לשנות מעמדתו. במידה והתגובה הינה שלילית על המומחה לנמק באופן ברור את עמדתו".

10. ביום 30.4.18 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל, תוך שהוא אינו משנה את עמדתו בנוגע לקשר הסיבתי "האפשרי" בין עבודת התובע לבין תסמונת התעלה הקרפלית.

11. לנתבע ניתנה האפשרות למסור עמדתו ביחס להליך, וביום 1.7.18 הגיש שוב בקשה לפסילת מומחה. לאחר מס' הארכות מועד, הגישה התובעת תגובתה, ובהחלטה מיום 24.10.18 דחה בית הדין שוב את הבקשה. לפיכך, ביום 19.11.18 הגישה התובעת את סיכומיה וביום 13.12.18 נשמעו סיכומי הנתבע בעל פה.

12. לטענת התובעת, המומחה הרפואי ענה בפירוט ובאופן מנומק לשאלות עליהן נשאל. בחוות דעתו ציין, כי מחלת ה-CTS נגרמה משילוב של תנאי עבודת התובעת ושל הטיפול הכימותרפי שעברה. בהמשך הוסיף ופירט שסביר יותר שתנאי העבודה השפיעו או החמירו ביחס ל- CTS. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר על קביעה זו. לשיטת המומחה, לעבודת התובעת השפעה משמעותית על התפתחותה. לאור חוות הדעת הרפואית הברורה והמפורשת אין סיבה לסטות ממנה.

13. לטענת הנתבע, המומחה הסכים כי קיימת סמיכות זמנים בין הופעת התלונות בידיים לטיפולים הכימותרפיים אותם עברה, וכן שמדובר בפגיעה עצבית ומשנית לתופעות לוואי של הכימותרפיה. בנוסף, הסכים המומחה כי לתובעת גורמי סיכון אחרים, כגון: גיל ותת פעילות בלוטת התריס. המומחה לא התייחס למידת השפעתם של גורמי הסיכון. לאור חוות דעתו הלא ברורה של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, שלא היו חד משמעיות, יש לדחות את התובענה.

דיון והכרעה

14. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה , והכל מהנימוקים המפורטים להלן.
15. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת
מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה
מירבית".

ראו:
עב"ל (ארצי) 411/97 בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פיסקה 4 לפסק הדין).
סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".

ראו:
דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פיסקה 13 לפסק הדין).

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא:
" ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה".

ראו:
עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פיסקה 5 (ו) לפסק הדין).

16. במקרה דנן, תיאר המומחה ממה סובלת התובעת בכל הקשור לכפות ידיה. אמנם, המומחה ציין שלטיפול הכימותרפי ישנה השפעה על הפגיעה בעצבי הגפיים אך הוסיף כי סביר יותר שתנאי העבודה השפיעו על הופעת ה-CTS או החמרתו מאשר שתנאי העבודה לא השפיעו. בהמשך חוות דעתו הוסיף המומחה כי לתנאי העבודה של התובעת השפעה משמעותית על התפתחות המחלה.

17. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה לא סטה התובע ממסקנתו , תוך שהוא אינו מתעלם מכך שלתובעת גורמי סיכון בנוסף להשפעת הטיפולים הכימותרפיים; אך בסופו של יום, בין השאר לאחר עיון במקורות הספרותיים, קבע שאין הוא משנה את עמדתו ביחס לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובעת למחלת ה-CTS.

18. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעה רפואית גרידא, בה בית הדין אינו נוהג להתערב.
מדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת ו כן בתשובות לשאלות ההבהרה, שניתנו תוך התבססות על התשתית העובדתית ותוך התייחסות לגורמי סיכון ולגורם הטיפול הכימותרפי .
לאור זאת, לא מצאנו עילה שלא לאמץ את חוות הדעת, ולפיכך יש מקום לקבל את התובענה. בהקשר זה יצויין, כי גם אם היה ספק במקרה דנן הרי שהוא לטובת המבוטח.

אחרית דבר

19. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להתקבל.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪, והכל תוך 45 ימים מהיום.

20. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אדר א' תשע"ט, (26 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' מיכל הרלינג
נציגת ציבור (מעסיקים)

יוסף יוספי
שופט