הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 20878-02-19

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

התובע:

בנימין שרבני

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד הילה גולן

פסק דין

תביעה זו עניינה להכיר בפגיעה בגב מיום 8.11.15 וב בקע מפשעתי מיום 4.7.17 שאירעו לתובע , כ"פגיע ות בעבודה" .

רקע עובדתי

1. התובע יליד שנת 1961, בעל עסק עצמאי לממכר בגדים ומזוודות.

2. לטענת התובע, ביום 8.11.15 בעת שהרים חבילה מחוץ לחנות, חש בכאב בגבו , נפל במקום, הכניס את החבילה לחנות והלך לביתו (להלן: אירוע הפגיעה בגב). לדבריו, פנה בו ביום לרופא התורן וקיבל זריקה ולמחרת פנה לרופא המטפל . עוד טען התובע, כי במועד אחר חש בכאב עקב הרמת מזוודות (להלן: אירוע הבקע), ומשכאביו לא חלפו, פנה לרופא ובהמשך נותח. (שני האירועים יחד להלן: האירועים).

3. התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר בפגיעה בגב שנגרמה לו לדבריו ביום 8.11.15 כ"פגיעה בעבודה" (נ/1) וכן בתביעה להכיר בבקע המפשעתי שאירע לו כפגיעה בעבודה. ביום 5.6.18 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בפגיעה בגב (נ/6) ואילו ביום 15.4.19 נדחתה תביעתו להכיר בבקע המפשעתי (נ/7).

על החלטות אלה משיג התובע בתביעה זו.

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו, ואילו מטעם הנתבע לא הובאו עדים.

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, ארעו לו שני אירועים תאונתיים. האחד ביום 8.11.15 עת הרים חבילה בפתח החנות, חש בכאב בגב ונפל והשני, בקע מפשעתי שנגרם לו עקב הרמת משא כבד בחנות ביום 4.7.17.

6. לטענת הנתבע, התובע אינו מצביע על אירוע ספציפי תוך כדי ועקב עבודתו הן לגבי האירוע בגב והן לעניין הבקע ועל כן לא ניתן לראות בפגיעות התובע כתאונת עבודה. באשר לבקע טען הנתבע כי לא מתקיימים התנאים המצטברים סעיף 84 לחוק הביטוח לאומי הן לעניין הפנייה לקבלת טיפול רפואי והן לעניין הפסקת העבודה. הנתבע מוסיף וטוען כי התובע הוא עובד עצמאי ועל כן הנטל המוטל עליו הוא נטל מוגבר.

הכרעה

7. באשר לבקע המפשעתי - סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. (להלן: החוק) קובע כי:

"אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -
(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;
(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;
(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור".

8. התובע לא ידע לציין את המועד המדויק שבו ארע האירוע אשר לדבריו גרם לבקע. לחוקר המוסד סיפר התובע כי מדובר בחודש אפריל 2017 ואילו בעדותו בבית הדין טען כי מדובר בחודש מאי או יוני 2017 (עמ' 6 ש' 2 לפרוטוקול). מכל מקום, על פי עדות התובע עצמו לא נכח איש בעת האירוע, איש לא העיד על כך שהתובע סיפר לו על האירוע ולפי דבריו, פנה לקבלת טיפול רפואי רק לאחר כשבוע עד 10 ימים לאחר מכן .

זאת ועוד, בעדותו סיפר התובע כי "זה קשור לעבודה כי הרמתי מזוודות, חבילות שמגיע לעסק" (עמ' 4 ש' 8-9 לפרוטוקול). אלא שבהודעתו לחוקר משנשאל " מדוע אתה קושר את בעיית ההרניה לעבודה?" השיב "זה הצטברות של 30 שנה שאני עובד בו אני לא נפלתי ולא קיבלתי מכה בבטן. אני לא זוכר בדיוק ממה זה קרה לי אבל זה קרה לי בחנות ההרניה. יכול להיות שהרמתי משהו או הזזתי משה ו בחנות לא זוכר בדיוק מה עשיתי שה הרניה קרתה לי".

9. עיון ברישומים הרפואיים אף הוא אינו מסייע לבירור הסוגיה. מכל מקום , משלא ידע התובע לציין מה האירוע שגרם לבקע, משלא טען כי הפסיק את עבודתו עקב הכאבים ומשהוא עצמו טען כי פנייתו הראשונה לקבלת טיפול רפואי היתה בחלוף כשבוע ימים לפחות, אין הוא ממלא אחר התנאי הקבוע בסעיף 84(2) לחוק המחייב פנייה לקבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות. כך גם אין חולק כי התובע לא מילא אחר הוראות סעיף 84(3) המחייבות דיווח למוסד תוך 72 שעות. בנסיבות אלה , לא ניתן לקבל את תביעתו להכיר בבקע המפשעתי כ"פגיעה בעבודה".

10. באשר לפגיעה בגב - התובע טען, כי ביום 8.11.15 בסמוך לשעה 07:30 בבוקר הרים חבילה ונפל מכאב. לדבריו, בו ביום פנה לקבלת טיפול רפואי וקיבל זריקה לשיכוך הכאבים ולמחרת פנה לרופא המטפל.

11. התובע העיד כי קודם לאירוע "אין לי היסטוריה בגב" (עמ' 4 ש' 28 לפרוטוקול). עיון ברישומים הרפואיים מעלה כי התובע פנה לרופא המטפל ביום 8.11.15 בשעה 13:32 ובסיבת ההפנייה נרשם " 3 שבועות עם כאב גב תחתון וקרינה לרגל ימנית ". עוד עולה כי למחרת בשעה 08:39 פנה התובע לרופא אורתופד ובפניו חזר על התלונה "כאב בגב תחתון, קרינה לרגל ימין 3 שבועות". משנשאל התובע בעניין רישומים אלה השיב כי את הזריקה קיבל יום קודם לכן בשל כאבי גב מהם סבל, אך עמד על טענתו כי האירוע התרחש ביום 8.11.15 (עמ' 5 ש' 5-15 לפרוטוקול).

12. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין בבואו לקבוע את עצם קיומו של אירוע, ייתן משקל לאנמנזה כפי שנרשמה על ידי הרופאים. הלכה זו נומקה על ידי בית הדין הארצי בפרשת הירשהורן:

"יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון".

וכן:

"ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים" (דב"ע מט/0-23 המל"ל - שמעון הירשהורן פד"ע כ 349).

הרישומים הרפואיים אינם תומכים בטענתו של התובע. אין בהם כל איזכור לאירוע תאונתי בעבודה ואף לא לאירוע ספציפי מיום 8.11.15. יתרה מזו, רישומים נוספים מיום 9.12.15 מציינים "כחודשיים עם כאבי גב תחתון וקרינה לרגל הימנית" וגם שם אין כל אזכור לקיומו של אירוע תאונתי בעבודה.

13. התובע הוא עובד עצמאי וככזה מוטל עליו נטל מוגבר להוכיח את טענותיו לקיומם של אירועים תאונתיים. התובע לא עמד בנטל זה. עדותו לא הייתה מספקת והיא לא נתמכה בכל עדות נוספת או רישום רפואי כל שהוא.

14. בנסיבות אלה, ובהתחשב בנטל המוגבר על התובע, המסקנה היא שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו, לא ניתן לקבוע כי לתובע אירעו אירועים תאונתיים בזמן ועקב עבודתו ודין תביעותיו להכיר בפגיעה בגב ובבקע המפשעתי כפגיעות בעבודה - להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין - יישא כל צד בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ט, (17 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.