הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 18456-04-18

לפני: כב' השופט יוחנן כהן

התובעת:
סוזן סטפני

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל כהן

פסק דין

1. בתיק זה הוגשה תביעה לתשלום גמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 2.9.17 ועד ליום 1.11.17.

2. בדיון שהתקיים ביום 4.11.18 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, ואלה העובדות המוסכמות אליהן הגיעו הצדדים:

1. התובעת ילידת שנת 1987.

2. התובעת הועסקה כמתרגלת בכיתת תל"ם החל מ-1.2.17 ועד 30.6.17 בעיריית אשקלון.

3. התובעת עבדה בהיקפי משרה משתנים.

4. תביעתה לשמירת הריון אושרה במועדים 21.6.17 עד 1.9.17, ומ- 2.11.17 עד 16.11.17.

5. תביעת התובעת לתשלום גמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 2.9.17 עד 1.11.17 – נדחתה ע"י הנתבע.

6. מצבה הרפואי של התובעת כעולה מהתיק הרפואי.

3. בהחלטת בית הדין מיום 8.11.18 מונה פרופ' יורם בייט כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:

האם היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה שמיום 2.9.17 ועד 1.11.17 – התחייבה בשל מצבה הבריאותי הנובע מההריון, שסיכן אותה או את עוברה?

האם סוג העבודה של התובעת, מקום ביצועה ואופן ביצועה סיכנו את התובעת בשל הריונה או את עוברה?

4. בחוות דעתו מיום 23.12.18, קובע המומחה מטעם בית הדין כי מצבה הרפואי של התובעת בתקופה בה היא דורשת גמלה לשמירת הריון (2.9.17-1.11.17), נראה תקין, כפי שעולה מהפירוט של הביקורים אצל רופאים שונים. פרט להמלצה של רופא הנשים, ד"ר חינצין, על "שמירת הריון עד ללידה", אין כל חיזוק או הסבר להמלצה זו.

שני מומחה בנוירולוגיה, אשר בדקו את התובעת בתקופה שבמחלוקת, המליצו על טיפול תרופתי סימפטומטי בלבד, בעיית המיגרנות הינה בתחום ההתמחות של הנוירולוגים.

לפיכך, קבע המומחה, כי הנתונים הרפואיים הנ"ל אינם מצדיקים היעדרות התובעת מעבודתה ולא היוו סיכון לה או לעוברה.

סוג עבודתה של התובע, כמתרגלת בכיתת תל"ם, מקום ביצוע העבודה ואופן ביצועה, אף הם לא היוו סיכון לה או לעוברה.

5. התובעת לא ביקשה להגיש שאלות הבהרה למומחה.

6. בדיון שהתקיים ביום 7.4.19 סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

7. התובעת טענה כי ד"ר חינצין שטיפל בה קבע שהיא לא יכולה לעבוד בתקופה הרלוונטית. עוד טענה התובעת שהיתה מאושפזת בהריון בסיכון גבוה והיתה מצויה בסכנה ממשית וגם רופא תעסוקתי קבע כי צריכה להיות בשמירת הריון. הרופא שמינה בית הדין הוא רופא של המוסד לביטוח לאומי.

8. מנגד, ביקש הנתבע לאמץ את חוות דעת המומחה. הנתבע טען כי המומחה התייחס למסמכים שבפניו ובחן באופן ספציפי את תיקה הרפואי של התובעת. מדובר במומחה אובייקטיבי אשר מונה על ידי בית הדין, ואשר לאור חוות דעתו, מצבה הרפואי של התובעת אינו מצדיק שמירת הריון בתקופה שבמחלוקת בהתאם לדין.

דיון והכרעה

9. הלכה פסוק היא, כי בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה/יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצא דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 28.2.2006); עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (ניתן ביום 15.5.2007); עב"ל 243/05 שמעון מסיכה – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.7.2007); עב"ל 648/06 ניסים לוי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.1.2007); עב"ל 243/07 אברהם בן אהרון – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.1.2008); עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.2.2008)).

וברוח דומה:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.
מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין, יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים. אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.6.2005)).

10. אין בעובדה שהרופא שטיפל בתובעת (ד"ר חינצין) המליץ על שמירת הריון, כדי ללמד על זכאותה.

11. מעיון בחוות דעת המומחה נראה כי המומחה התבסס על מלוא הנתונים שהונחו בפניו, לרבות תיקה הרפואי של התובעת, ואין כל צידוק לסטות מהמסקנות אליהן הגיע המומחה.

בחוות הדעת שמסר המומחה ניתן מענה לשאלות שנשאלו, חוות הדעת ברורה, ולא מצאנו כל סיבה שלא לאמץ את מסקנות חוות הדעת.

12. אשר על כן ונוכח האמור, התביעה נדחית.

13. אין צו להוצאות.

14. זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ט, (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.