הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 1730-02-17

בפני
כבוד ה שופט משה טוינה

התובע:

ניסים שעובי

נגד

הנתבע:

המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש מר ניסים שעובי (להלן: "התובע") נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), בעקבות החלטת פקיד תביעות מחודש נובמבר 2016, אשר דחה תביעה שהגיש להכיר בירידה בשמיעה ממנה הוא סובל, כתאונה בעבודה.

העובדות:

2. באוקטובר 2016 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בליקוי שמיעה ממנו הוא סובל, כתאונה בעבודה.

3. בהחלטה מחודש נובמבר 2016 נדחתה תביעת התובע בטענה כי: "תנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים... תנאי זה איננו מתקיים בתביעתך...".

4. בעקבות החלטת פקיד התביעות מנובמבר 2016, הוגש כתב התביעה מושא פסק דין זה ובמסגרתה הוסכם כי התובע יבצע בדיקת שמיעה בבית חולים הדסה לבירור המחלוקת בין הצדדים בשאלת עוצמת הליקוי בשמיעה ממנה סובל התובע (פגיעה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות).

5. בחודש נובמבר 2017 העביר התובע את תוצאות בדיקת השמיעה שנערכה בבית החולים הדסה, המראות ירידה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים.

6. על רקע תוצאות בדיקת השמיעה מ"הדסה" הגישו הצדדים רשימה של עובדות מוסכמות ובקשה למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר סיבתי רפואי בין חשיפת התובע לרעש לבין לקות השמיעה ממנה הוא סובל.

7. העובדות המוסכמות על הצדדים הן כדלקמן:

א. התובע יליד 28.6.1949.

ב. התובע עבד ברותם אמפרט נגב בע"מ משנת 1980 כמהנדס מכונות.

ג. לאורך כל שנות עבודתו היה התובע חשוף לרעש מזיק, כהגדרתו בחוק.

ד. החומר הרפואי כעולה מהתיק הרפואי ובדיקות השמיעה שהוצגו על ידי הצדדים.

8. בהמשך להודעת הצדדים על עובדות מוסכמות ו הבקשה למינוי מומחה רפואי, מינה בית הדין כמומחה רפואי את ד"ר מנחם גרוס.

בחוות הדעת שהגיש המומחה הרפואי באפריל 2018, קבע המומחה הרפואי כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעה ממנה סובל התובע, לחשיפתו לרעש מזיק בנימוק כי עקומות השמיעה בבדיקות השמיעה שהובאו לעיונו, אינן אופייניות לחשיפה לרעש מזיק.

עם זאת, בעקבות שאלות הבהרה ותיעוד רפואי נוסף שהובא לעיונו העביר המומחה הרפואי בספטמבר 2018 בתשובה לשאלות הבהרה, את העמדה הבאה:

"בחוות דעתי מתאריך 4.4.2018 התייחסתי לבדיקות השמיעה מתאריכים 5.11.2017, 17.12.2016 ו-17.12.2015. בדיקות השמיעה של התובע מדגימות עקומה מסוג Down-Slopping אשר איננו אופייני לחשיפה לרעש. ראה הסברים בסעיף א' לחוות דעתי מתאריך 4.4.2018 על בדיקות השמיעה ומאפייני הטנטון של התובע. אולם, בדיקת סינון שמיעה מתאריך 5.2.2007 ממכון הדים מדגימה עקומה אופיינית לחשיפה לרעש מזיק בשתי האוזניים. בנוסף, בדיקת סינון שמיעה מתאריך 7.8.2001 ובדיקת סינון שמיעה מתאריך 14.10.1999 מדגימים עקומה אופיינית לחשיפה לרעש באוזן שמאל. כלומר יש תיעוד מעברו של התובע על בסיס בדיקות סינון בלבד, התומכות בחשיפה ל רעש מזיק. למרבה הצער בתיעוד הרפואי שנשלח לעיוני, לא הועברה בדיקת שמיעה מתאריך 20.6.2018.

בדיקת שמיעה מתאריך 17.12.2015 מדגימה ליקוי שמיעה מעורב. ליקוי שמיעה מעורב הוא ליקוי המורכב ממרכיב תחושתי-עצבי ומרכיב הולכתי. המרכיב ההולכתי קשור להפרעה בהובלת גל הקול באוזן התיכונה ו/או החיצונית, ואיננה קורה לחשיפה לרעש. המרכיב התחושתי-עצבי בעל עקומה מסוג Down-Slopping (ללא Notch)...".

טענות הנתבע:

9. בעקבות תשובות המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה התבקשה עמדת הנתבע באפשרות ההכרה בתביעה . ולעניין זה טען הנתבע, כי לאור חוות הדעת הראשונה של המומחה הרפואי ולפיה עקומת השמיעה איננה אופיינית לליקוי בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, אין להכיר בתביעה. עוד טען הנתבע, כי בדיקות השמיעה אליהן מפנה המומחה הרפואי בתשובותיו לשאלות ההבהרה, בשנים 1999, 2001 ו-2007, אינן רלוונטיות שכן מדובר בבדיקות סינון, להבדיל מבדיקות שבהן נבחנת השמיעה בהולכת אוויר.

דיון והכרעה:

10. סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), קובע שלושה תנאים מצטברים כתנאי להכרה בליקוי שמיעה כתאונה בעבודה והם: חשיפה לרעש התקפי ומתמשך בעבודה; ירידה בכושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים; ופרק זמן שחלף מיום שתועד ליקוי השמיעה לראשונה ועד להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי.

11. על בסיס העובדות המוסכמות בין הצדדים, נחשף התובע לרעש התקפי מתמשך במהלך עבודתו במפעל רותם אמפרט.

על בסיס תוצאות בדיקות השמיעה שערך התובע בבית החולים הדסה, סובל התובע מפגיעה בשמיעה בשיעור של למעלה מ-20 דציבל בתדירויות הדיבור בשתי אוזניו.

אין טענה כי יש לדחות את התביעה להכיר בלקות השמיעה ממנה סובל התובע בשל חלוף הזמן ממועד תיעוד לקות השמיעה ועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי.

12. יוצא מכאן כי התובע עומד בתנאים המצטברים שקבועים בסעיף 84א' שהם תנאי להכרה בלקות השמיעה ממנה הוא סובל, כתאונה בעבודה.

13. בעב"ל 469/09, שאולי אריה נ' המוסד לביטוח לאומי ובפסיקה מאוחרת יותר בעב"ל 45494-03-13, המוסד לביטוח לאומי נ' דוד גרשטיין, כי על מנת להכיר בלקות בשמיעה כתאונה בעבודה, אין המבוטח נדרש להוכיח כי הפגיעה בשיעור של 20 דציבל בתדירויות הדיבור, נובעת כולה מחשיפה לרעש מזיק; ובהקשר זה נפסק בפסק דין גרשטיין כדלקמן:

"אנו מאמצים לפיכך את קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה אין להוסיף להוראות החוק תנאי סף שאינם מנויים בו במפורש, ולכן די בכך שהמבוטח עמד בתנאי הסף הפורמאלי של ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, ללא כניסה בשלב זה לשאלה אם מלוא הליקוי נובע מתנאי העבודה אם לאו; בלשונו של הנשיא יגאל פליטמן – " כיוון שמדובר במבחן סף סינון טכני, המבחן המהותי של הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש מזיק וליקוי השמיעה בשיעור שלא יפחת מ-20 דציבל – אינו רלוונטי לבחינת התביעה בשלב המקדמי של בחינת הפיחות בשמיעה" עב"ל (ארצי) 40097-08-10, מאיר אסולין – המוסד לביטוח לאומי, פורסם בנבו (26.10.2011).

משמעות הדברים הינה כי ניתן להכיר בהחמרה בכל שיעור כפגיעה בעבודה, כל עוד מתקיימים שאר תנאי הסף הנקובים בחוק; כל עוד יש קשר סיבתי בינה לבין הרעש המזיק בעבודה; וכל עוד הפגיעה הכוללת בשמיעתו של המבוטח; לרבות המצב הקודם שאינו קשור לעבודה, עולה על 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים (והשוו לעב"ל (ארצי) 469/09, אריה שאולי – המוסד לביטוח לאומי , פורסם בנבו (27.10.2011) (הדגשה בקו, שלי-ט.מ) ".

14. בהתאם לתשובות המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה שהובאו לעיל , מקצת מהליקוי בשמיעה ממנה סובל התובע, מקורו ברעש מזיק. דהיינו, קיים קשר סיבתי רפואי בין חשיפתו של התובע לרעש מזיק לפגיעה ממנה סובל התובע בשמיעה.

כאמור בתשובות המומחה הרפואי, עמדה זו מתבססת על בדיקות שמיעה שבוצעו בין השנים 1999-2007 שבהן הודגמה עקומה האופיינית לחשיפה לרעש מזיק (שלא הוצגו בפניו בעת שנתן את חוות הדעת הראשונה) ; כמו גם על העובדה כי התיעוד הרפואי המעיד על פגיעה בשמיעה לאחר חשיפה של כ-15 שנה ברעש מזיק, אופיינית לנפגעים מחשיפה לרעש.

15. עמדה זו של המומחה הרפואי לפיה קיים קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק, היא עמדה שהייתה מקובלת גם על רופא המוסד אשר לבקשת הנתבע מסר בנובמבר 2016 את חוות הדעת הבאה:

"מדובר בליקוי שמיעה מעורב לפי הבדיקה בקולות בתדירויות הדיבור הממוצע ... לדעתי אין להכיר בלקות של התובע כמקנות אחוזי ליקוי".

ברור מאליו כי בשלב זה של ההליך שבו אין בית הדין נדרש לשאלת אחוזי הנכות שיש להכיר לתובע, די בעמדת רופא המוסד המכיר בקשר הסיבתי שבין החשיפה לרעש לבין הפגיעה בשמיעה, כדי להוביל להכרה בפגיעה ממנה סובל התובע בשמיעה, כתאונה בעבודה.

16. במציאות שבה רופא המוסד שותף לעמדה לפיה קיים קשר סיבתי רפואי בין הפגיעה בשמיעת התובע לבין חשיפתו לרעש, הרי שלכאורה לא אמורה ב"כ הנתבע להתעלם מתשובות המומחה הרפואי לשאלות הבהרה - הקושרות בין החשיפה לרעש בעבודה לבין הפגיעה בשמיעה - בטענה כי מדובר בבדיקות שמיעה שבהן נבחנה הפגיעה בשמיעה ב"הולכת אוויר".

עם זאת, משהעלתה ב"כ הנתבע הסתייגות לחוות הדעת של המומחה הרפואי, דעתי היא כי אין לקבל את אותה הסתייגות בנימוק כי עמדת המומחה הרפואי בתשובותיו לשאלות ההבהרה, מתבססות על בדיקות שמיעה בהולכת אוויר. זאת משום שההלכה לפיה יש לבחון את מידת הפגיעה בשמיעה בבדיקת מוליכות העצם מתייחסת לבחינת עמידתו של המבוטח בתנאי הסף להכרה בלקות השמיעה כתאונה בעבודה, כאמור בסעיף 84א(א)(2). הלכה זו לא נועדה לשלילת האפשרות לפיה הלקות בשמיעה נובעת מחשיפה לרעש מזיק, באותם מצבים שבהם המומחה הרפואי מצא קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין החשיפה לרעש מזיק, בבדיקת שמיעה בהולכת אוויר.

17. יוצא מכאן כי יש להכיר בפגיעה ממנה סובל התובע בשמיעה, כתאונה בעבודה.

18. התיעוד הרפואי מלמד על תלונות של התובע לרעשים באוזניים, החל מספטמבר 2015 על פי חוות הדעת של המומחה הרפואי, תלונות התובע לטנטון אינן מאופיינות לתלונות על טנטון כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק. לעניין זה קבע המומחה הרפואי:

"בדיקת מאפייני טנטון מתאריך 17.11.2016 מדגימה טנטון בתדר Hz 250 בגירוי Narrow band, שאיננו אופייני לטנטון על רקע נזק מחשיפה לרעש בעוצמה גבוהה. בנוסף, ד"ר נתן שלמקוביץ אשר בדק את התובע בתאריך 14.7.2016 מתאר שמדובר בטנטון בתדר סביב Hz 1000 מסוג Narrow band. טנטון זה איננו אופייני לטנטון הנגרם מנזק הקשור לחשיפה לרעש בעוצמה גבוהה.

בבדיקת מאפייני טנטון מתאריך 5.11.2017, התובע מציין טנטון "מגיע מהראש". טנטון זה איננו אופייני לטנטון קוכלארי דו"צ".

19. יוצא מכאן כי על פי חוות הדעת של המומחה הרפואי, אין לקשור את הטנטון עליו מתלונן התובע, לחשיפתו לרעש מזיק.

סוף דבר:

20. לאור האמור לעיל, תביעת התובע להכיר בפגיעה בשמיעה ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה – מתקבלת .

תביעת התובע להכיר בטנטון כתאונה בעבודה – נדחית.

21. משהתקבלה התביעה ישתתף הנתבע בהוצאות שכ"ט התובע בסכום של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

22. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ט, 08 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.