הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 1608-01-17

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

התובע:

חיים יפת
ע"י ב"כ עו"ד אוריה פריינטה

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד הילה גולן

פסק דין

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בפגיעה בריאותיו כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה
כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995.

רקע עובדתי

1. התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה בריאות ב"כפגיעה בעבודה".

2. תביעת התובע נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה והשפעת העבודה אף אם הייתה כזו פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הטבעיים. לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

3. עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 30.4.19 ועל פיהן:

א. התובע יליד 1941.
ב. התובע רתך ומסגר במקצועו למעלה מ-55 שנים.
ג. משנת 1964 ועד לשנת 1965 עבד התובע במפעל לייצור כיסאות ושולחנות ועיקר עבודתו במפעל זה היה ריתוך וצביעה.
ד. משנת 1965 ועד שנת 1970 עבד התובע כשכיר של קיבוץ נגבה כעובד המסגרייה המרכזית, ומשנת 1971 ועד לשנת 1988 הפך למסגר עצמאי ושימש כקבלן ביצוע עבור מחלקת הבנייה בתנועת הקיבוצים.
ה. בין השנים 1965 ועד לשנת 1988 עבודתו של התובע הייתה בעלת מאפיינים זהים, ועיקרה בניית מחסנים, קונסטרוקציות ומבנים בקיבוץ נגבה ובקיבוצים באזור.
ו. בכל השנים הללו התאפיין עיקר עבודתו של התובע בהרכבת קונסטרוקציות מתכת (ברזל בעיקר), חיתוך, השחזה, ריתוך וצביעה וכן הרכבה ופירוק של גגות וקירות אסבסט.
ז. במסגרת עבודתו לאורך השנים, נחשף התובע לחומרים כגון צבעי יסוד - בעיקר עשירי אבץ, מדללי צבע, טינר, טרפנטין, חומרי מלט וכן לאבק מתכתי ואסבסט המתנדף לאוויר כתוצאה מהעבודות במרבית שעות יום העבודה ובאופן יומיומי.
ח. בשנת 1988 ועד היום, החל התובע לעסוק בייצור והרכבת גדרות, כאשר שיטת עבודתו ואופייה זהים במהותם לעבודתו עד לאותה שנה, ובתוך כך הכנת חומר הגלם, גלוון המתכת, חיתוך והשחזה וריתוך וצביעה.
ט. במסגרת עבודתו בתחום ייצור הגדרות מאז 1988, עדיין נחשף התובע לחומרים כגון צבעי יסוד - בעיקר עשירי אבץ, מדללי צבע, טינר, טרפנטין, חומרי מלט וכן לאבק מתכתי ואסבסט המתנדף לאוויר כתוצאה מהעבודות במרבית שעות יום העבודה ובאופן יומיומי.
י. מלאכת הריתוך והצביעה (בריסוס) מתבצעות ברובן ועיקרן בחללים סגורים שבתוך המסגרייה.
יא. עד שנת 1995 התובע לא עשה כל שימוש באמצעי מיגון נשימתיים, ומאותה שנה עושה שימוש לא רציף.
יב. לאורך השנים התובע עבד 6 ימים בשבוע בממוצע 11 שעות ביום ובימי שישי בסמוך לכניסת השבת.
יג. החל משנת 2010 התובע עוסק בעיקר בניהול העסק ופחות בעבודה פיזית בשטח.
יד. מצבו הרפואי של התובע הוא כעולה מן המסמכים הרפואיים.

4. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר מרק אלן לוי מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין מחלת הריאות שממנה הוא סובל.

5. ד"ר לוי קובע בחוות דעתו כי:

"ש. מהו הליקוי ממנו סובל התובע בריאותיו?
ת. קריאת התיק הרפואי שנמסר לא מכוונת ממש אל שאלת בית הדין. הדפים שבתיק מתייחסות לבעיה נשימתית (ריאתית) אינם רבים. הובהר לי כי התובע המשיך ואולי ממשיך לעבוד בעסק שלו כשכיר (בעל שליטה) בגיל 78 ואני מאחל לו בריאות עד 120. הוא מוכר בביטוח לאומי עם נכות מעבודה עקב ליקוי שמיעה ובעיות בברכיים. נרשם בתיק ב-8.2.16 ע"י ד"ר גנופולסקי דינה רופאה מומחית במחלת ריאה, כי למעשה 4 שנים מתלונן על קשיי נשימה באים והולכים בפרט במאמץ פיזי כגון עלייה במדרגות.
בוצע CT ריאות ב-2013 אשר המסקנות שלו הינן " ללא ממצא ראוי לציון" כלומר לפחות שנה אחרי שנבדק אצל רופא ריאות CT תקין. בדיקת תפקודי נשימה בבית החולים סוראסקי ב-7.3.16 "הפרעה רסטריקטיבית קלה עד בינונית עם מרכיב חסימתי קל. לכידת אוויר קלה. הירידה בדיספוזיה מתוקנת לאחר תקנון לנספח". כלומר יש איבוד נפח קל עד בינוני של הריאות עם ירידה בזרימת אוויר קלה, אצל גבר בן 75.
אני חייב לציין שלא ראיתי בתיק רישום על מצב העישון של התובע אשר יכול להיות רלוונטי ביותר כאשר מדובר במחלת ריאה. התובע סובל בנוסף בהפרעה בהולכת הלב, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה וסכרת ומקבל טיפול תרופתי לבעיות אלו אומנם לגבי בעיה ריאתית לא צוין בדפים שקיבלתי כל טיפול תרו פתי כרוני למחלות נשימה עם הפרעה תפקודית. בכל מקרה לגבי השאלה של בית המשפט, על פי הרישום בתיק הרפואי ותוצאות בדיקת תפקודי נשימה יחידה שראיתי התובע סובל ממחלת ריאה רסטריקטיבית כלומר איבוד של הנפח התקין היחסי (לגזע, גיל, משקל, גובה) של הריאה.
ש. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לליקוי ממנו הוא סובל? דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת, על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו? גם החמרת המצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ת. התובע עבד, ועובד, יותר מ-50 שנה כמסגר כאשר חשוף לעשן של ריתוך אבק וחשיפות נוספות כמפורט בעובדות, אין כל ספק שחשיפות אלו, ובפרט בשנים הראשונות של עבודתו כאשר לא הייתה מודעות לחשיבות המיגון, חשיפות אלו יכולות לגרום למחלת ריאה או לגרות הופעתן או להחמירן. אין לי מידע לגבי העישון של התובע כך שאינני יכול להתייחס.
חשיפות לממיסים למיניהם או לצבעים מוכרות ולא גורמות לבעיה ריאתית מלבד אצל אנשים עם רגישות ואז יתכן גירוי של דרכי הנשימה והופעה או החמרה של אסתמה או מחלות דומות של דלקות הסמפונות. חשיפה לאסבסט אכן יכול לגרום מחלות של דרכי הנשימה אך בשלב ראשון ולפני כל הופעה של מחלה צריך להיות, לרוב המוחלט, סימן של חשיפה או צילום חזה או ב- CT בצורה של פלקים ב חלל שמסביב לריאה, אומנם יש גם שהוכיחו השפעה של חשיפה לאסבסט בתפקוד הריאה ללא סימני הדמיה.
חשיפה לאבק ולעשן של ריתוך יכול לגרום לתופעות מידיות מבחינה נשימתית עם דלקת של דרכי הנשימה או בצקת ריאות וגם לתופעות כרוניות בחשיפות לאורך זמן רב כגון סידרוזיס (העמסה של חלקיקי ברזל מחומצן בריאה) עם תסמינים חמורים בהדמיה, ואין ספק כי זה יכול לגרום למחלות ריאה קשות ולהפרעה בתפקודי נשימה (2,3,4,5,6
6). שוב במקרה שאנו דנים בו אין תסמינים קליניים קשים, יש עליות וירידות בהופעה של קוצר נשימה במאמץ בעיקר אצל גבר שעבר גיל 60, אין סימנים בבדיקות הדמיה של פגיעה ריאתית, יש הפרעה בבדיקה של תפקודי ריאה בלבד עם פגיעה קלה עד בינונית בנפחי הראיה ופגיעה קלה בזרימות האוויר.
החולים אשר חולים במחלות הקשורות לחשיפות של עשן של ריתוך חולים לרוב במחלות קשות ומשמעותיות ויש בצילומים סימנים ברורים. יחד עם זאת אין ספק שהתובע נחשף למזיקים אלו בעבודתו זמן רב, ואין ספק שהמזיקים הללו יכולים לגרום להפרעה זהה לזו של התובע. בכל מקרה, הייתי מצפה, אצל התובע, להופעה של מחלה ריאתית הרבה יותר מוקדם בקריירה שלו, בסביבות גיל 45-50, כאשר עדיין הוא היה בשיא הפעילות שלו והחשיפות ועם כבר 20 שנות חשיפה מאחוריו כלומר העמסה גדולה של חומרים מזיקים אשר גורמים לתופעות, ובמקום יש לנו תלונות יחסית שכיחות אצל התובע (מסביב ל-70) ולא ספציפיות ושלא מראות קשר עם העבודה כאשר אין בהכרח החמרה בעת העבודה והטבה בחופשה לפי הרישומים.
גם אם יש מקרים מעטים שישנה הפרעה בתפקודי נשימה בחשיפה לאסבסט ללא תסמינים בצילום חזה לא מוכר לי תופעה כזאת בחשיפה לעשן של ריתוך או אבק של מתכות או במחלות ריאה אחרות עם פגיעה בנפחים, בנוסף חשיפות אלו בדרך כלל פוגעות יותר בזרימות האוויר מבחינת תפקודי ריאה מבנפחים, ההיפך המקרה שאנו דנים בו. לאחר שהצגתי את כל ההסתייגויות שלי, אני גם צריך להוסיף כי על פי התיק שהוצג בפני, כולל העובדות שנקבעו בבית הדין, יש נסיבות מתאימות להיווצרות של פגם שכזה, יש היגיון רפואי בין החשיפה למחלה, ואין בתיק כל סיבה אחרת שניתן לעלות כגורם לבעיה, כך שבמקרה זה אני חושב שניתן לקבוע בסבירות שמעל 50% כי יש קשר סיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע ועבודתו.

ש. האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (דוגמת טפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?
ת. במחלות ריאה יש בהחלט מקום לראות התפתחות של מחלה עקב חשיפה מתמשכת ונשנית, כגון בעישון, אבל אני חוזר למה שכתבתי למעלה שבמקרה זה קשה מאוד לראות בהופעה של "מחלה" בפגיעה של התובע ישנה הפרעה תפקודית אלא עדיין לא הוגדרה כמחלה, אך בהחלט אפשר לראות זאת עקרונית כפגיעות זעירות חוזרות ונשנות.
ש. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)?
ת. לאור כל מה שנכתב בתשובה לשאלה 2 של חוות דעת זו בנוגע להשפעות המזיקות של החשיפות אליהן התובע היה חשוף, אפשר בהחלט לומר כי הייתה השפעה של לפחות 20% של עבודתו של התובע על ההפרעה ממנה הוא סובל.
ש. במידה שהמצב הקיים נגרם בגין תהליך תחלואתי וגם בגלל פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם ניתן לקבוע, כי תנאי עבודתו של התובע החמירו מחלותיו ולפיכך מדובר בפגיעת עבודה בגין החמרת מצב רפואי?
ת. אני חושב כי יש לראות קשר סיבתי בין תנאי העבודה, לא משנה אם באופן חד פעמי או לפי תורת הפגיעות הזעירות, והופעה ה"מחלה" של התובע )כפי שדנו ארוכות בשאלה 2) כי לא נמצא בתיק סיבות אחרות וזאת למרות שהייתי מצפה לראות סימנים בבדיקת הדמיה (צילום וCT) אצל עובד בחשיפות אלו מעל 50 שנה כך שניתן לקבוע כי מדובר ב"פגיעה בעבודה" (הדגשות במקור + הדגשות שלי – י.א.ש. ).

6. הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר לוי. בהחלטה מיום 29.10.19 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן :

"ש. הינך מציין בחוות דעתך "אין סימנים בבדיקות הדמיה של פגיעה ריאתית, יש הפרעה בבדיקה של תפקודי ריאה בלבד עם פגיעה קלה עד בינונית בנפחי הריאה ופגיעה קלה בזרימות האוויר" לאיזו בדיקת תפקודי ריאה התייחסת, היות וציינת בחוות דעתך כי עמדה לרשותך רק בדיקה אחת ובהתייחס לעובדה כי בתיקו הרפואי של התובע נמצאו שתי בדיקות, האחת מביה"ח ברזילי מיום 7.8.13 והשניה מביה"ח איכילוב מיום 3.7.16?
ת. בתיק הרפואי מצאתי תרשים של בדיקה אחת בלבד מבית החולים סורסקי מ-3.7.16 עם פענוח חתום ע"י ד"ר שוורץ מנהל מכון ריאות שבו נכתב הפרעה רסטריקטיבית קלה עד בינונית, לגבי בדיקה שנייה יש בטקסט של ביקור אצל רופא המטפל ב-28.10.13 (עמוד 76 של המסמכים בדיסק) רק מספר שורות אשר מתארות הפרעה בינונית בנפחי הריאה. לא ראיתי תרשים של הבדיקה בתיק.
ש. אם היו עומדות לנגד עיניך שתי הבדיקות (אשר מסקנתן שונה לגמרי), האם עדיין היית מגיע לאותה המסקנה שאליה הגעת?
ת. לגבי מסקנותן של שתי הבדיקות הן זהות עם הפרעה רסטריקטיבית (איבוד נפחים) קלה עד בינונית. מסקנה זו הינה ממצא של בדיקה ולא נחשב כאבחנה רפואית אלא כתסמין אשר בתיק לא חובר למחלה כלשהי ושאני בחוות דעתי אימצתי.
ש. האם הבדיקה מ-3.7.16 שמראה הפרעה קשה הייתה מביאה אותך לאותה המסקנה שאליה הגעת?
ת. אין פענוח של הפרעה קשה הן בבדיקה מ-2013 והן בבדיקה מ-2016. ואין בתוצאות אלה כדי להשפיע על המסקנות שלי כי החולה סובל מהפרעה רסטריקטיבית בתפקודי הריאה.
ש. האם הבדיקה מ-3.7.16 יכולה להצביע על מצב קליני קשה ללא ביטוי בבדיקות רנטגן ו-C.T אשר נמצאו תקינות?
ת. גם מחלות ריאה עם איבודי נפח נראות בצילומי חזה או CT ולא מצופה לראות הפרעה "קשה" ב תפקודי ריאה ללא ממצא בהדמיה.
ש. האם יש לדעתך מקום להורות על בדיקות נוספות לפני סיכום סופי של חוות דעתך (תפקודי נשימה עדכניים, צילומי רנטגן, C.T ריאות, HRCT).
ת. לא התבקשתי לעשות בירור לחולה אלא לחוות דעתי על פי הנתונים שנמסרו לי, אם התובע או מי מטעמו היה רואה לנכון כי יש צורך בבדיקה נוספת או חוזרת אני מניח שהיה מתבצע או יתרה מכך אם רופא מטפל של התובע היה רואה לנכון לשלוח אותו לבירור, הייתי רואה את התוצאות.
ש. אנא עיונך בחוות הדעת מטעם התובע של ד"ר שפירר (רצ"ב) . בחוות הדעת צויין כי התובע עישן 5 סיגריות ביום במשך 5 שנים האם יש בנתון זה כדי לשנות את חוות דעתך?
ת. עישון של 5 סיגריות ליום במשך 5 שנים מתורגם כ-1.20 שנת/חפיסה בשפה הרפואית כלומר קופסא ליום במשך שנה וזוהי מינורי ולא יכול להיחשב כעישון כבד ובפרט כאשר בתיקו הרפואי בשנת 2013 נכתב כי הפסיק לעשן שנים רבות.
ש. ציינת בחוות דעתך כי לא נמצא כל תיעוד רנטגן או C.T אשר מעיד על מחלת ריאות כמו כן ד"ר שפירר מציין כי C.T של הריאות נמצא תקין, הכיצד נתון זה מתיישב עם מסקנתך להפרעת רסטרקטיבית קשה?
ת. לא דירגתי את חומרת ההפרעה של התובע לא לקל לא לבינוני או לקשה, כתבתי שהתובע סובל ממחלה רסטריקטיבית של הריאה כלומר איבוד נפחים יחסית לגיל, גזע, משקל וגובה. לא צוין בתיק כי התובע סובל ממחלה קשה אלא בש ני המקומות שיש פענוח של בדיקות תפקודי ריאה נרשם הפרעה קלה עד בינונית. בהפרעה קלה יתכן שאין סימנים בבדיקות הדמיה" (הדגשה שלי – י.א.ש) .

7. הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה נוספות. בהחלטה מיום 29.1.20 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן :

"ש. בבדיקה היחידה שראית מיום 3.7.16 ציטטת את הפענוח של ד"ר שוורץ באופן חלקי בלבד. ד"ר שוורץ כתב: "מבחן דיפוזיה ירוד אך לאחר תיקון נפח האלבאולרי תקין. ריווין חמצן 97%". האם תסכים כי לתובע אין מחלה חסימתית?
ת. בדיקת דיפוזיה שמתבצעת תוך כדי בדיקה תפקודי נשימה בודקת את המעבר של גזים מצד הריאות לצד הדם ומתבצע כדי לאבחן בעיה במעבר הגזים אשר קשור לשינויים בעובי או במבנה של דופן האלבאולות של הריאה . הבדיקה לא אמורה לתת תשובה לגבי טיב של מחלה של איבוד נפחים או איבוד זרימות אלה להוסיף מידע על חומרתה של מחלת ריאה.
ש. הינך מתבקש להבהיר את תשובתך לשאלות ב' ו-ג' היות וכתבת קודם לכן כי לא ראית את הבדיקה הראשונה אך אתה כותב בכל זאת כי המדובר בבדיקות שהן זהות. נא תשומת ליבך כי בתיקו של התובע נמצאה חוות דעתו של ד"ר שפירר יצחק, מומחה במחלות ריאה מיום 8.8.15 שבה הוא כותב כי בהסתמך על בדיקת תפקודי ריאה מ-17.8.13 המדובר ב"מחלה רסטריקטיבית קשה". ניסיון בקריאת תפקודי נשימה מראה כי הבדיקה השנייה מ-2016 גרועה מזו מ-2013. נא הסברך מדוע קבעת כי שתי הבדיקות זהות?
ת. אני חוזר על מה שכתבתי לא ראיתי את התרשים של הבדיקה מ- 2013, לפי הרישום בתיק הרפואי גם לרופא המטפל היה קשה לקבל, אומנם נכתב ב-26.2.14 "תפקודי נשימה בגדר הנורמה גבולי לרסטריקציה". לגבי הבדיקה מ-7.3.16 הפרעה רסטריקטיבית קלה עד בינונית עם מרכיב חסימתי קל. לכ ידת אוויר קלה מבחן דיפוזיה תקין כאשר מתוקנן לנפח. אין הבדלים גדולים בין שתי הבדיקות, יתכן החמרה קלה, אך שוב, הבדיקה של 2013 רק מצוטטת בתיק ואיני יודע אם הציטוט מלא. בביקור מ-3.3.14 אצל הרופאה מטפלת שוב נרשם תוצאות סירומטריה (לא ברור האם מדובר באותה בדיקה או אחרת) ושוב נכתב הפרעה רסטירקטיבית בינונית שם יש מספרים עם ירידה של הנפח ל-61% כאשר הפענוח של בדיקות אלו זה תקין בין 80-100%, קל בין 60-80% , בינוני 40-60% וקשה מתחת ל-40%, בכל מקרה על סמך הכתוב בתיק לא מדובר במחלה קשה, וזאת בלי לערער על קביעתו של ד"ר שפריר שאולי ראה תרשים אחרים.
ש. תשובתך לשאלה ד' - המתייחסת לבדיקה מיום 3.7.16 אינה מתאימה לתוצאה של תפקודי הנשימה המראים הפרעה רסטריקטיבית קשה. היות והמדובר, במקרה הנוכחי, בהפרעה רסטריקטיבית קשה, האם נכון כי על פי תשובתך היו צריכים להופיע סימנים רנטגניים המסבירים הפרעה תפקודית?
ת. תשובתי לשאלה ד' מהפעם הקודמת אומרת כך: שבמחלה רסטריקטיבית קשה היינו מצפים לראות שינויים בצילום חזה ובטח ב- CT. ברפואה יש הכל אבל הסבירות של מחלה ראתית קשה ללא סימנים אובייקטיבים בבדיקות הדמיה הינה נמוכה מאוד. אך אני לא הגדרתי את המחלה כקשה.
ש. לא ענית לשאלה ה' כפי שנוסחה. אתה מתבקש לענות עליה באופן המדויק כפי שנוסחה ולא בכדי. כמו כן נא הסברך למה אינך ממליץ על הפניית התובע לבדיקה HRCT אשר יכולה באופן מדויק לאבחן מחלתו של התובע?
ת. עדיין לא ברור לי השאלה; אני מתנצל; אין בתפקידי לשלוח את הנבדק לבדיקות אבחון אלה, על פי הבנתי לחוות את דעתי על פי העובדות שמוצגות בפני וכמובן לא כאשר אני מגיע לזירה שנים לאחר קרות המקרה לרוב. יתכן מאוד שאם הייתי הרופא המטפל בזמן אמת, הייתי ממליץ על ביצוע של HRCT, ובפרט בגלל הרקע של התובע.
ש. קיימת ספרות מקצועית בנושא פתולוגיה ריאתית אצל רתכים המצביעה על מחלה חסימתית, אסטמה וסרטן ולא מדברת על הפרעות רסטריקטיביות. מצ"ב לדוגמה מאמר של joanna Szram משנת 2012. על כן, הינך מתבקש להמציא מקורות מדעים באשר לקשר שקבעת בין חשיפתו של התובע לגזים, לאבק ולעשן מתכות לבין גרימת המחלה הרסטריקטיבית שלו.
ת. לגבי ספרות מקצועית אצל רתכים אכן יש הרבה מאמרים המתארים מחלה חסימתית אבל אני בטוח שקובץ המאמרים שאני מצרף לתשובות אלו יספקו את בית הדין לגבי קיום של מחלה רסטריקטיבית אצל רתכים כולל פרקים של ספרי לימוד שונים "OCCUPATIONAL LUNG DISEASES" של SEATON מהדורה שלישית ושני פרקים של הספר האחרון של PARKES על מחלות ריאה תעסוקתית."

8. הנתבע ביקש למנות מומחה אחר/נוסף בטענה כי מתשובות במומחה לשאלות ההבהרה עולה שהמומחה היה "נעול" והוא לא נתן מענה אמיתי וענייני לסוגיות שאליהן נדרש להתייחס. כך, גם נמנע המומחה מלהתמודד עם שאלות שהופנו אליו. Vנתבע טען, כי חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה הן לקוניות ושטחיות והמומחה הסתמך על מידע רפואי חלקי ומוטעה.

9. בהחלטה מיום 19.3.20 נדחתה הבקשה תוך שנקבע כי:

"המומחה השיב לשאלות שהופנו אליו באופן מפורט, ברור, מנומק ומבוסס על המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו תוך ציון ספרות רפואית רלוונטית. טענת הנתבע כי בפני המומחה הוצגו שתי בדיקות והוא התייחס רק לאחת מהן אינה מדויקת שכן בפני המומחה הוצג תרשים של בדיקה אחת בלבד ואילו השנייה היא רישום רפואי של תוצאות הבדיקה האחרת. עם זאת המומחה התייחס לשתיהן תוך שסבר כי אין הבדל בין שתי הבדיקות. לא שוכנעתי כי חוות דעת המומחה מוטה ונעולה ולא מצאתי כי לא השיב כראוי לשאלות שהוצגו בפניו".

הצדדים נדרשו להגיש סיכומיהם.

טענות הצדדים

10. לטענת התובע, פנה לבירור רפואי אצל רופאת ריאות ובבדיקות ההדמיה ובאבחונים שביצע, אובחן שהוא סובל ממחלת ריאות רסטריקטיבית קשה. התובע טוען, כי הן המומחה מטעמו, ד"ר שפירר והן המומחה שמונה מטעם בית הדין, הגיעו למסקנה כי קיים קשר בין חשיפתו לחומרים שונים במסגרת עבודתו כמסגר-רתך לאורך השנים לבין המחלה שממנה הוא סובל. עוד מציין התובע כי המומחים התייחסו לעישון המועט בעברו וקבעו שאין לו כל משקל בהופעת מחלתו. התובע מוסיף וטוען כי הוא הרים את הנטל להוכיח כי מידת ההשפעה עמדה על למעלה מ-20% וביקש להכיר במחלת הריאות שממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה.

11. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעת ד"ר לוי ולחילופין למנות מומחה אחר או להציג בפניו בשנית. הנתבע טוען כי בחוות הדעת נפלו פגמים רבים ובהן העובדה שקביעת המומחה שלפיה סובל התובע ממחלת ראיה רסטריקטיבית נסמכת על בדיקת תפקודי נשימה אחת בלבד ולא ברור מדוע לא התייחס המומחה לשתי בדיקות או ביקש בדיקה עדכנית; המומחה מציין כי אין כל נתונים אודות עישון בתיקו הרפואי של התובע ואולם בחוות הדעת מטעמו של התובע קיים רישום שהתובע עישן רק 5 סיגריות ביום במשך חמש שנים ולא ברור מדוע המומחה לא התייחס לנתון זה; המומחה מציין כי לא נמצא תיעוד של צילומי רנטגן או CT ואילו בחוות דעתו של ד"ר שפירר שהוגשה מטעם התובע מצוין כי בדיקת ה- CT נמצאה תקינה. הנתבע טוען, כי לא ברור איך מסקנות אלה מתיישבות עם המסקנה שלפיה קיימת אצל התובע הפרעה רסטריקטיבית קשה.

הנתבע מוסיף וטוען, כי בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה לא ניתן מענה אמיתי וענייני לסוגיות אליהן נדרש המומחה להתייחס והמומחה היה נעול בעמדתו. הנתבע מציין כי תפקודי הנשימה של התובע "מראים כאמור הפרעה רסטריקטיבית (הקטנת נפח הנשימה)" וכי "מחלות ריאה מצירות (Restrictive lang disease) קבוצה גדולה מאוד של מחלות שהמשותף להן הוא ירידה בנפחי הריאה כפי שמתבטא בבדיקת תפקודי ריאה ". הנתבע מציינת כי קיימות סיבות שונות לירידה בנפחי הריאה ולא בהכרח מדובר בגורם בקשור לרקמת הריאה. לטענת הנתבע, לאור החומר הרפואי במקרה של התובע, אין הוכחה לבדיקה אינטרסטיציאלית (היות שבדיקת ה-CT תקינה) ולא בוצעו בדיקות שיכולות להצביע בוודאות על חשיפה וטיבה (כגון: בדיקת כיח מגורה או בדיקת CT ברזולוציה גבוהה) היכול ות לאבחן או לשלול מחלה של הרקמה בריאה. הנתבע טוען, כי המומחה לא ביצע אבחנה מבדלת ולא התייחס לקיומן של סיבות אחרות שיכולות לגרום לירידה בנפחי הריאות. הנתבע מוסיף וטוען כי על פי ייעוץ רפואי שקיבל אין התובע סובל ממחלת COPD או הפרעה חסימתית כמקובל אצל רתכים/מסגרים. הנתבע טוען כי נוכח המסקנות הבעייתיות של המומחה והפגמים בחוות הדעת יש צורך במינוי מומחה אחר.

הכרעה

12. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא . לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, (1.4.1976); ראו גם דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה – המוסד (29.3.1995); ההדגשה שלי י.א.ש.).

13. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה , כי הוא סבור שהחומרים שאליהם נחשף התובע בעבודתו עשויים לגרום למחלת ריאות ועל כן הוא סבור שהתובע עמד בנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי רפואי בשיעור העולה על 50%. אשר לשיעור ההשפעה - המומחה סבור שבהעדר כל סיבה אחרת לגרימת מחלת ריאה ניתן לקבוע כי שיעור ההשפעה עולה על 20%.

14. הנתבע טוען, כי בחוות הדעת נפלו בפגמים רבים שיש בהם כדי לאיין את חוות הדעת.

אשר לטענה כי המומחה לא התייחס לעישון של התובע ול בדיקות ה-CT כפי שעל ו מחוות הדעת של ד"ר שפירר, המומחה מטעם התובע. לא מצאתי יסוד לטענה זו. ראשית, כמקובל , חוות דעת המומחה מטעם התובע כלל לא הוצגה בפני המומחה רפואי בסבב השאלות הראשון בטרם נתן את חוות דעתו וגם הנתבע עצמו מסכים כי ברישום הרפואי אין כל התייחסות לעישון של התובע. כאשר הוצגה בפניו חוות דעתו של ד"ר שפירר, נתן המומחה את התייחסותו לסוגיית העישון וקבע כי הוא עומד על 1.20 שנות קופסא וכי אין בו כדי להשפיע על מחלת התובע שנית, המומחה מתייחס לבדיקת ה-CT כבר בחוות דעתו הראשונה וקובע כי היא נמצאה תקינה.

אשר להתייחסות לממצאי בדיקת תפקודי ריאה - המומחה לאורך כל חוות דעתו ותשובות לשאלות ההבהרה מציין כי בפניו נמצא ים תרשים של בדיקה אחת (משנת 2016) ורישום רפואי שמתייחס לבדיקה השנייה (משנת 2013). יצוין כי הנתבע לא צירף מסמכים אחרים בעניין זה.

יש לציין כי הנתבע חוזר לאורך כל ההליך ומתעמת עם הקביעה שהתובע סובל ממחלת רסטירקטיבית קשה אלא שהמומחה חוזר ומציין במפורש כי "לא דירגתי את חומרת ההפרעה של התובע לא לקל לא לבינוני או לקשה, כתבתי שהתובע סובל ממחלה רסטריקטיבית של הריאה כלומר איבוד נפחים יחסית לגיל, גזע, משקל וגובה. לא צוין בתיק כי התובע סובל ממחלה קשה אלא בשני המקומות שיש פענוח של בדיקות תפקודי ריאה נרשם הפרעה קלה עד בינונית".

הנתבע טוען, כי המומחה לא ביצע כל אבחנה מבדלת אלא שגם טענה זו אינה מדויקת שכן המומחה מציין באופן ברור כי מצד אחד יש חשיפה משמעותית במשך יותר מ-50 שנה כאשר בשנים הראשונות אף לא הייתה מודעות לחשיבות המיגון ומנגד לא עולה מהתיק הרפואי "כל סיבה אחרת שניתן לעלות כגורם לבעיה". הנתבע אומנם מפרט בסיכומיו גורמים אחרים היכולים להביא לירידה בנפחי הריאות ואולם גם הנתבע לא מציין כי מתיקו הרפואי של התובע ניתן ללמוד על סיבה ספציפית אחרת שהייתה יכולה לגרום לירידה בנפחי הריאות של התובע. אשר לטענת הנתבע כי לא נצפו אצל התובע סימנים למחלת COPD או הפרעה חסימתית כמקובל אצל רתכים/מסגרים, לא מצאתי כי יש בכך כדי לגרוע מקביעת המומחה ובמיוחד על רקע העובדה שציין כי: " בהפרעה קלה יתכן שאין סימנים בבדיקות הדמיה ".

על יסוד האמור, מצאתי כי חוות הדעת מנומקת ומפורטת ואין בסיס להסתייגויות הנתבע. המומחה הסביר את קביעותיו באופן ברור והגיוני ולא מצאתי כי נפל בחוות דעתו כל פגם ולא מצאתי מקום שלא לאמצה.

15. לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר לוי והנני קובעת, כי מחלת הריאות שממנה סובל התובע נובעת מתנאי עבודתו ומהווה "פגיעה בעבודה".

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
 
זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ט"ז אייר תש"פ, (10 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.