הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 13890-07-17

לפני: כב' השופט יוסף יוספי

התובעת:
ילנה קרטו
ע"י ב"כ: עו"ד אילן צינמן ו/או עו"ד ריטה אהוד מטעם הסיוע המשפטי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן קונביסר

פסק דין

1. המדובר בתובענה לתשלום גימלת הריון, אותה הגישה התובעת כנגד החלטת הנתבע שלא להעניק לה גימלת שמירת הריון בגין התקופה שמיום 1.5.17 ועד 24.7.17.

2. הצדדים הגיעו להסכמה לעניין התשתית העובדתית כמפורט להלן:

"1. התובעת ילידת שנת 1988.
2. התובעת עבדת במועדים הרלוונטיים בחברת "פלאס תעשיות נטו בע"מ", בתפקיד עובדת ייצור ומפעילת מכונה.
3. התובעת עבדה במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, כ-8.5 שעות ביום.
4. התובעת עבדה במתכונת משמרות כדלקמן:
שבוע משמרות בוקר, מ- 7:00 עד 16:00.
שבוע משמרות ערב מ- 16:00 עד 23:30.
שבוע משמרות לילה מ- 23:30 עד 7:00 בבוקר.
כאשר בכל משמרת הפסקה של חצי שעה רצופה וכן 15 דקות הפסקה נוספת.
5. במסגרת תפקידה, התובעת נדרשה לעמוד ולשבת לסירוגין, לדאוג להפעלת המכונה, לתקינותה ולניקיונה, וכן במהלך משמרת, התובעת מרימה כ-25 עד 30 קרטונים במשקל של כ-7 ק"ג.
6. התובעת ילדה ביום 14.10.2017.
7. התובעת הגישה תביעה לגמלת שמירת הריון וזכאותה אושרה בתקופה שמיום 25.7.17 ועד הלידה, ונדחתה בתקופה שמיום 1.5.17 ועד 24.7.17.
8. מצבה הרפואי של התובעת כעולה מהחומר הרפואי".

3. לצורך הכרעה בסוגיה מונה פרופ' איצקוביץ' יוסף, והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלה הבאה:

"האם מצבה הרפואי של התובעת בתקופה שבמחלוקת, מיום 1.5.17 ועד 24.7.17, מזכה את התובעת בשמירת הריון עקב מצב המסכן את התובעת או את עוברה?".

4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 30.1.18, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו וציין:

"...לפיכך, נראה לי שהיה סביר בהחלט להמליץ על שמירת הריון לפחות החל מהשבוע ה-20 להריונה של גב' קרטו שלב בו 'המעמסה' של ההריון הינה יותר משמעותית".

5. בהחלטה מיום 15.2.18 דחה בית הדין את בקשות הצדדים להציג למומחה שאלות הבהרה.

6. בהחלטה מיום 31.1.18 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב.

7. בדיון מיום 15.3.18 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יועברו למומחה השאלות הבאות:

8. ביום 1.7.18 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל תוך שהוא מציין כי אינו משנה את מסקנת חוות דעתו וקובע: "הקביעה לצורך בשמירת הריון מתבססת לא רק על הופעת טחורים והסוכרת אלא על סיבות נוספות כמפורט בהמשך".

9. בהחלטה מיום 18.10.18 אישר בית הדין לנתבע להציג למומחה 16 שאלות הבהרה נוספות:

10. ביום 25.11.18 השיב המומחה על השאלות עליהן נשאל תוך שהוא מציין את הדברים הבאים:
"לסיכום, אני נחרץ בעמדתי כפי שפורטה גם בחוות הדעת הקודמות, וקובע שהיה מקום לשמירת הריון כפי שהמלצתי, נא לא לשכוח כי נשים בהריון (רופאות ואחיות למשל) משוחררות מעבודה במשמרות, החל משבוע ה- 20 להריון".

11. בהחלטה מיום 25.11.18 ניתנה החלטה על מועד לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה.

12. בהחלטה מיום 17.1.19 הועברה למומחה בהסכמת הצדדים שאלת הבהרה נוספת בהאי לישנא:
"האם במקרה הנוכחי, היה מקום לאשר לתובעת ימי מחלה בגין מצבה הרפואי, וזאת במקום מתן שמירת הריון?".

13. ביום 12.3.19 השיב המומחה הזו הלשון:
" לדעתי, אישור ימי מחלה לתובעת כלל אינו מעשי מאחר והבעיה (סוג העבודה והסיבוכים שנלוו אליה) היו מתמשכים וממושכים ואיני רואה כיצד ניתן להעניק ימי מחלה בתדירות כה גבוהה ולמשך זמן כה רב מבלי שהדבר למעשה ייחשב כשמירת הריון".

14. ביום 15.5.19 הגישה התובעת את סיכומיה בכתב, וביום 15.7.19 עשה זאת גם הנתבע , והתובעת אף הגישה סיכומי תשובה ביום 26.7.19.

15. לטענת התובעת, יש לאמץ את חוות דעת המומחה שענה 3 פעמים לשאלות ההבהרה, ונותר איתן בדעתו כי יש לאשר לתובעת שמירת הריון. הי ועץ סבר שהמשך עבודת התובעת היווה סכנה לתובעת או לעוברה והגדיל את סיכויה להחמרת מצבה. התובעת הסתמכה על המלצת רופאיה, שכאמור המלצתם אומצה על ידי המומחה. לאור כל האמור לעיל יש לקבל את התובענה.

16. לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה כי לא הוכח כל סיכון רפואי לתובעת בשל מצבה הרפואי שהוצג בהתייחס לתקופה שבמחלוקת. אין בדברי המומחה כדי להעיד כי אכן מדובר בעבודה מסוכנת או במצב רפואי המסכן את היולדת או את עוברה. קביעת המומחה כי נשים בהריון משוחררות מעבודה במשמרות החל משבוע 20 להריון לא גובתה באסמכתאות לכך. כמו כן, לא ברור מדוע אושרה שמירת הריון דווקא החל משבוע 20 להריון , בשים לב שלתובעת אובחנו טחורים בשבוע 24 והסוכרת ההריונית החל ה משבוע 26. לפיכך, ביקש הנתבע לדחות את התובענה.

דיון והכרעה

17. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להתקבל בהתאם לאמור בחוות הדעת של המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן.
18. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת
מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה
מירבית".

ראו: עב"ל (ארצי) 411/97 בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין).
סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".

ראו: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95,
פסקה 13 לפסק הדין).

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא:

" ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה".

ראו:
עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין).

לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים.

ראו:
דב"ע (ארצי) 37 – 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82.
ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370.

19. במקרה דנן קבע המומחה כי מצבה הרפואי של התובעת בתקופה שבמחלוקת הצדיק היעדרות מהעבודה בגין שמירת הריון כנדרש בחוק.

20. המדובר בקביעה רפואית שהובאה במסגרת חוות דעת מקצועית ומנומקת, וראוי לקבלה. המומחה פירט ביחס למצבה הרפואי של התובעת בכל הקשור לטחורים ולסוכרת ההריונית מהם סבלה, וזאת על רקע תנאי עבודתה והתשתית העובדתית שפורטה. המומחה היה נחרץ בדעתו , וענה על עשרות שאלות הבהרה שהופנו אליו במספר סבבים.

21. במסגרת חוות דעתו ערך המומחה רישום כרונולוגי של מצבה הרפואי של התובעת לאורך הריונה, תוך שהוא מציין כי החל משבוע 20 מדובר בשלב בו "המעמסה" של ההריון יותר ויותר משמעותית; על אחת כמה וכמה על רקע עבודתה הפיזית ועבודתה במשמרות, ובשים לב שלא נמצא לה תפקיד חלופי. המומחה היה ער למועד גילוי הסוכרת והטחורים , ועדיין היה נחרץ בדעתו, בין השאר תוך שאימץ והסתמך על עמדת הרופא התעסוקתי שבדק את התובעת בזמן אמת.

22. בחוות דעתו מיום 1.7.18 הבהיר המומחה כי קביעתו אינה מתבססת רק על הופעת הטחורים והסוכרת, אלא גם על סיבות נוספות, תוך שהוא מוסיף ומפרט את כוונתו למ ילה "מעמסה" בה השתמש בחוות דעתו. בנוסף , צירף מקורות ספרותיים התומכים בטענתו לעניין עבודה במשמרות לנשים בהריון.

23. עוד ציין המומחה, כי אופי עבודתה של התובעת יכול להחמיר את מצבה הרפואי תוך השפעה על העובר כפי שעלה מהמקורות אותם צירף לתשובותיו על שאלות ההבהרה.
בהקשר זה יצוין, כי הסוכרת והטחורים התגלו לאחר שבוע 20 אך כפי שעולה מתשובות המומחה הם היו קיימים עובר לגילויים, דהיינו במהלך ההריו ן, והחמירו עם הזמן.
המומחה הוסיף וקבע, כי עבודה גופנית קשה המתבצעת במשמרות מעלה את שיעור התחלואה הגופנית והנפשית, ו כאשר שמדובר באישה הרה סוכרתית הנדרשת לעבוד במשמרות ובעבודה פיזית קשה, הסיכון אצלה גובר. המומחה חותם את חוות דעתו מיום 25.11.18 תוך שהוא מציין כי הרמת משאות במשקל 7 ק"ג 4 פעמים בשעה מצדיקה ללא ספק שמירת הריון במצבה של התובעת, תוך שהוא כבר ציין מדוע דווקא משבוע 20.

24. לבסוף, ענה המומחה מדוע לא היה מקום לדידו ליתן ימי מחלה לתובעת, וזאת בין השאר היות וסוג העבודה והסיבוכים שנלוו אליה היו מתמשכים וממושכים.

25. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות מנומקות מטעם המומחה שמונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב, קל וחומר לא ור שפורט לעיל ביחס לחוות דעתו ולתשובותיו לשאלות ההבהרה. תשובות המומחה היו ברורות ומנומקות, תוך שהוא חוזר ומציין שוב ושוב מדוע היה מקום ליתן שמירת הריון החל משבוע 20 על רקע אופי עבודתה של התובעת.

אחרית דבר

26. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להתקבל.
משהתובעת יוצגה באמצעות הסיוע המשפטי אין צו להוצאות.

27. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

28. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ט, (23 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.