הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 13183-10-17

לפני כב' השופט יוחנן כהן

המערער:

בני חן, (ת.ז.-XXXXXX705)
ע"י ב"כ: עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.9.2017, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% החל מתאריך 14.11.2015.

2. מדובר בוועדה לעררים שהתכנסה מכוח פסק דין שניתן בהסכמה בתיק ב"ל 63931-01-17 ובו נקבע כי:

"... עניינו של המערער יוחזר לדיון מחודש בפני הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב מיום 22.01.2017 על מנת שתקיים את הוראות פסק הדין בתיק ב"ל 54351-03-16 בכל מה שקשור לסעיף א' להסכמות הצדדים בפסק הדין.
בעניינו הנפשי של המערער, על הוועדה להתייחס בצורה עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר תודר מיום 25.03.2015.
הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושא זה.
הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה".

3. עיקר טענות ב"כ המערער:

א. מדובר בוועדה המתכנסת פעם שלישית בעניינו של המערער ואינה ממלאת אחר הוראות פסק
הדין. מדובר בפסק דין שני שניתן על ידי בית הדין המחזיר את עניינו של המערער לוועדה.
הוועדה לא התייחסה בצורה עניינית ומנומקת לחוות הדעת מאת ד"ר תודר המתאר את
הפגיעה בחייו של המערער כתוצאה מהאירוע, שבא לידי ביטוי בקשיי שינה, מתח נפשי, קשיי
תפקוד, עצבנות יתר, חששות וחרדות ובעיות בתפקוד המיני. הוועדה לא נתנה את דעתה
להגבלה בכושר העבודה של המערער , עת הועבר מתפקידו בעקבות קשייו התפקודיים והחל
לעבוד במשרה חלקית.

ב. הוועדה טעתה עת התעלמה מהעובדה שהמערער נדרש לאורך כל התקופה לנטילה קבועה של
תרופות פסיכיאטריות על מנת לנהל אורח חיים תקין במידת האפשר, וסובל משורה ארוכה של
תסמינים נפשיים חמורים.

ג. על הוועדה היה להעניק למערער נכות בשיעור 20% לפחות על עצם העובדה שקיים צורך בטיפול
תרופתי.

ד. הוועדה טעתה עת לא התייחסה לאמור בחוות הדעת העדכנית מאת ד"ר גריסרו.

ה. מבוקש להשיב את עניינו של המ ערער לוועדה בהרכב אחר.

4. עיקר טענות ב"כ המשיב:

א. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. הועדה במועד התכנסותה הראשון ביום 6.8.17 קבעה כי אין מסמך עדכני המעיד על מעקב או טיפול פסיכיאטרי בשנה וחצי האחרונות וזאת על אף דבריו של המערער שלטענתו נמצא בטיפול רפואי פסיכיאטרי ממושך.
ב. הוועדה קבעה כי חוות דעתו של ד"ר תודר, לפיה המערער סובל מהחמרה מובססת על דבריו של המערער ולא על פי בדיקה קלינית. בנסיבות הללו הוועדה ביקשה לעיין במסמכים רפואיים מהמרפאה לבריאות הנפש בה מטופל המערער.
ג. הוועדה קיבלה לידיה את המסמכים וציינה כי כן עולה שהמערער לא טופל פסיכיאטרי בתחום הנפשי בשנת 2016 ושנת 2017 וזאת על אף שזומן מספר פעמים.
ד. הוועדה אינה מסכימה עם חוות דעת של ד"ר תודר שכן, לטענתה ממצאי התרשמותו הינם על פי פגישה אחת בשנת 2015 וממצאי התרשמותו אינם תואמים את ממצאי התרשמות הוועדה. קביעת הוועדה מפורטת ומנומקת ואין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה:

5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.
6. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
ראה: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213.
היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

7. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה
ראה: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160.

8. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה בשני מועדים שונים . במועד התכנסותה הראשון ביום 6.8.17 הוועדה רשמה את תלונות המערער:

"מפי עו"ד התובע בטיפול פסיכיאטרי, נהרג לו בן אדם, שינוי תפקיד, מטופל תרופתי, מטופל פסיכיאטר בבי"ח פסיכיאטרי. מטופל כבר חצי שנה אין לי תיעוד עדכני כאן. מטופל תרופתי בסרוקסט לא מתפקד בעבודה. עצבני ולחוץ יש התקפי חרדה. סיוטים בלילה מתעורר מסיוטים.
הוועדה בפרק הממצאים ציינה:
בהמשך לפס"ד ה וועדה עיינה בתיקו הרפואי של המבוטח. אין כל מסמך עדכני על מעקב או טיפול בשנה וחצי אחרונים למרות שלדבריו נמצא במעקב קבוע תרופתי פס' וגם פסיכותרפי. הועדה עיינה במכתבו של ד"ר תודר מ-2015 ויש לציין שהחלטתו על חומרת המצב מבוססת על דבריו של הנבדק ואין פירוט בבדיקה על סטטוס מנטלי של הנבדק.
מאחר ו הוועדה לא מצאה מסמך עדכני על מעקב או טיפול בשנה וחצי האחרונות, הוועדה ביקשה לצורך סיכום דיון לעיין במסמכים רפואיים של המרפאה לבריאות הנפש בה מטופל המערער.

9. לבקשת הוועדה ב"כ המערער העביר אליה מסמכים רפואיים בדבר רשימת הנפקת תרופות וכן חוות דעת נוספת מיום 29.8.17 מאת ד"ר גיסרו, מומחה לפסיכיאטריה.
הועדה התכנסה בשנית ביום 25.9.17 וציינה כדלקמן:
"עפ"י המסמכים הרפואיים, הנ"ל לא הגיע ב-2016 לטיפול למרות שהוזמן מס' פעמים. גם
בשנת 2017 לא טופל בתחום הנפש. בהקשר למכתבו של ד"ר תודר שראה אותו פעם אחת
בשנת 2015 ממצאים שחומרת המצב אינם תואמים את התרשמותה של הועדה ועדות לכך שבשנים 2016-2017 לא טופל ולכן הועדה קובעת שנכותו כפי שנקבע בועדה מיום 22.1.17 10% לפי סעיף 34(ב)2 צמיתה".

10. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות, ואפרט:
הוועדה התכנסה בשני מועדים שונים בעניינו של המערער, ודנה בנכותו הנפשי ת תוך התייחסות לחוות הדעת מאת ד"ר תודר כפי שנתבקשה בהתאם להוראות פסק הדין. בהתכנסותה הראשונה הוועדה ציינה כי לא מצאה כל מסמך עדכני המעיד על מעקב או טיפול נפשי בשנה וחצי האחרונות , וזאת למרות דבריו של המערער כי הוא נמצא במעקב קבוע תרופתי וגם פסיכותרפי. הוועדה התייחסה לאמור ב חוות הדעת מאת ד"ר תודר, וציינה כי קביעתו של ד"ר תודר על חומרת המצב מבוססת על דבריו של המערער , ולא על פי בדיקה קלינית שערך ד"ר תודר למערער . בנסיבות אלו שלא עמד בפני הוועדה מסמך עדכני המעיד על מעקב או טיפול נפשי ומשהוועדה התרשמה כי קביעותיו של ד"ר תודר בדבר חומרת מצבו של המערער מבוססות על דברי המערער ולא על ממצאי בדיקה קלינית, הוועדה הגדילה לעשות וביקשה שיומצאו לידיה מסמכים רפואיים מהמרפאה לבריאות הנפש בה מטופל המערער וזאת על מנת שתוכל להתרשם מהתיעוד הרפואי באשר לטיפול בתחום הנפשי שקיבל המערער. הוועדה התכנסה בשנית לאחר ש קיבלה לידיה את המסמכים ממרפאת בריאות הנפש בה מטופל המערער. הוועדה ציינה כי מהמסמכים עלה כי המערער לא הגיע לטיפול בשנת 2016 למרות שהוזמן מספר פעמים, וגם בשנת 2017 לא טופל. הוועדה שבה והתייחסה לחוות הדעת מאת ד" ר תודר, וציינה כי קביעותיו של ד"ר תודר במסמך ניתנו על בסיס ביקור אחד בלבד של המערער אצל המומחה בשנת 2015. הוועדה נימקה מדוע אינה מקבלת את קביעתו של ד"ר תודר וזאת מאחר והחומרה של המצב הנפשי שתיאר המומחה ד"ר תודר, אינה תואמת את התרשמות הוועדה, זאת בנוסף לעובדה שהמערער לא היה בטיפול נפשי בשנים 2016 ו – 2017. בהתאם הוועדה קבעה את נכותו הנפשית של המערער בשיעור של 10% לפי סעיף 34(ב)(2). מדובר בקביעה רפואית מקצועית של הוועדה, שאין מקום להתערב בה.

11. לא מצאתי פגם משפטי בכך שהוועדה לא התייחסה לחוות הדעת מאת ד"ר גריסרו, שכן מדובר בוועדה מתכנסת מכוח פסק דין, ואין הוראה בפסק הדין המורה לוועדה להתייחס לחוות הדעת מאת ד"ר גריסרו . בעניין זה אציין כי הוועדה בסיום התכנסותה הראשונה ביקשה לעיין במסמכים מאת המרפאה לבריאות הנפש, ובהתאם לכך פעלה שעה שמסמכים הובאו בפניה.

12. לאור האמור לעיל , ומשלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.