הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 1301-05-17

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

התובע:

שלמה קדוש
ע"י ב"כ עו"ד דוד פייל

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מיכל כהן

פסק דין

תביעה זו עניינה עתירה להכיר במחלת הריאות שבה לקה התובע כ"פגיעה בעבודה" על פי עילת המיקרוטראומה.

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1960, הועסק בין החודשים 9/1985 - 7/1991 במפעל אגן כימיקלים (להלן: המפעל) כאחראי על התנורים המיועדים לייבוש חומרי גלם. לטענתו, עבד החל משנת 1995 ועד לשנת 2013 כחקלאי עצמאי, ובמקביל, לצד עבודתו כחקלאי, בין השנים 2006-2013 הקים חברה לשיווק שקים ודשא סינטטי בשם " פרוטק" (להלן: החברה).

2. במסגרת עבודתו כאחראי על התנורים עסק התובע בייבוש חומרים שונים בתנורים גדולים. כמו כן לטענתו בעבודתו כחקלאי, עסק בריסוס ונחשף לחומרי הדברה שונים. בשנת 2010 אובחן התובע כסובל ממחלת ריאות חסימתית ( COPD). לטענתו, חשיפותיו לחומרים שונים במסגרת עבודתו גרמו למחלתו.

3. התובע פנה לנתבע ביום 6.10.15 בתביעה להכיר במחלתו כ"פגיעה בעבודה". ביום 3.05.16 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק כי:

"מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך, מדובר באמפיזמה על רקע עישון. החשיפה למזיקים הסביבתיים בעלת השפעה זניחה לעומת העישון הממושך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעה שבפני.

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע העיד ו מר דב אברהם (להלן: מר אברהם) המועסק כמנהל מחלקת הבטיחות ואיכות הסביבה במפעל, מר מוטי מלצר (להלן: מר מלצר) ששימש לפני מר אברהם כממונה בטיחות במפעל, ומר שלמה בן גיגי (להלן: מר בן גיגי) שעבד לצד התובע בהפעלת התנורים במפעל.

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, במהלך שנות עבודתו נחשף לחומרים מסוכנים שונים אשר בהצטברם גרמו למחלת הריאות שממנה הוא סובל. לדבריו, בתקופת עבודתו במפעל כאחראי תנורי ייבוש נחשף לחומרים הן כאשר הגיעו בחביות במצב בוצי והוכנסו לתוך התנור והן בעת שעסק בהוצאת האבקה, תוצר הייבוש , והכנסתה לשקים. ל גרסתו, בעת שעבד במפעל לא הועמדו לרשותו אמצעי הגנה נאותים למעט מסכה חד פעמית וחליפת נייר חד פעמית אשר לא הגנו עליו כנדרש כיום.

מוסיף וטוען התובע כי בעת שעבד כחקלאי עסק בריסוס שטחים ונח שף לחומרי הדברה רבים ושונים וזאת ללא שימוש במסכה כלל. עוד הוא טוען כי גם בעבודתו כבעל החברה נחשף לדבק בעת שעסק בהדבקת דשא סינטטי וכן עסק בממכר שקים שהדיפו ריח חזק של נפט.

לטענת התובע , חשיפה זו לחומרים גרמה למחלתו ו אין לייחס את העישון כגורם למחלתו שכן לדבריו, עישן כחצי קופסא ליום בלבד.

6. לטענת הנתבע, בעבודתו במפעל לא נחשף התובע לחומרים מסוכנים שכן היה מצויד באמצעי מיגון אישיים והמתקן שבו הוכנסו החומרים הוא מתקן סגור שמותקנת בו מערכת להחלפת אוויר. לטענת הנתבע, התובע היה אחראי על צוות של שלושה עובדים והוא עצמו לא עסק בטיפול בחומרים.

באשר לעבודה בחקלאות , טוען הנתבע כי התובע העסיק פועלים רבים אשר עבדו תחת פיקוחו והוא לא ביצע את הריסוסים בעצמו כך שלא הוכחה תשתית ראייתית שלפיה נחשף באופן קבוע לחומרים. הנתבע גם חולק על תקופת העבודה כחקלאי הנטענת על ידי התובע.

מוסיף וטוען הנתבע , כי כל התשתית הראייתית שאותה הניח התובע מתבססת על עדותו בלבד ובחקירתו הוכח כי לא היתה שלמה ומדויקת כלל ועיקר.

המצע המשפטי

7. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובעות:

"'תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

8. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי", שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומה.

9. לתורת המיקרוטראומה מספר יסודות ובהם:
(1) קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;
(2) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה (ראו עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה פד"ע ל"ו 213, 221; דיון נ"א/0-116 המוסד - כמיליה חורי פד"ע כ"ה 25).

כאמור, היסוד הראשון מצריך כי התובע יוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (ראו דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד פד"ע י"ט 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד (לא פורסם); בג"ץ 4690/97 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג(2), 529. זיהוי כל אירוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף (ראו ש. קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה בעמ' 99 (1994)).

10. דרך המלך להוכחת הפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה היא שכאשר מביא מבוטח ראיות שמהן עולה כי יתכן שהיו פגיעות זעירות, על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי (דיון מח/0-11 המוסד - אשר חליוא פד"ע י"ט, 379).

בשלב האמור, הטרום-רפואי, די בכך שהתובע יראה כי הייתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה". פעולות שכל אחת מהן הייתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה ולו לכאורה.

11. לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראו עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529; עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף פד"ע ל"ה 463; דב"ע תשן/0-232 המוסד - רבוס חסאן, פד"ע כ"ג 31). השאלה, אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת יישום הילכת המיקרוטראומה, היא שאלה שבעובדה.

הכרעה

12. תביעת התובע מבוססת על שלוש עבודות שונות בזמנים שונים ואשר לטענתו בהצטברן הביאו לפגיעה בריאותיו וזאת בהתאם לתורת המיקרוטרא ומה. נדון בכל אחת מהעבודות לגופה.

א. אחראי תנורים בחברת אגן כימיקלים

13. בתצהירו מסר התובע כי עבד במשך כ-6 שנים כאחראי על תנורי הייבוש. לטענתו, עבד משמרות של 8-12 שעות ובמסגרת עבודתו עסק בהזנת התנורים תוך שפיכת חומר בוצי מחביות לתוך התנור. לאחר ייבוש הח ומר לאבקה היה התובע פותח את התנור והחומר היה יורד לחילזון ומשם מוכנס לתוך שקים, תהליך בו היתה נוצרת "עננה כבדה" של חומר אותו היה נושם (סעיפים 10-11 לתצהיר התובע).

התובע הוסיף וציין בתצהירו כי עבד עם חליפה פשוטה וקלה לקריעה והשתמש במסכה חד פעמית. התובע הכחיש (סעיפים 12-13 לתצהיר התובע) כי עבד עם כפפות אך בהמשך תצהירו טען כי הכפפות כלל אינן קשורות לחשיפתו לחומרים שכן זו נעשתה בשאיפת החומר (סעיף 15 לתצהיר התובע).

14. התובע נמנע מלציין בתצהירו כי עבד כאחראי על צוות של עוד שני עובדים (עמ' 6 ש ' 9-12 לפרוטוקול). בהמשך עדותו טען כי עבד יחד עם העובדים וכולם עשו את כל העבודה (עמ' 8 ש' 1-5 לפרוטוקול). מנגד, העיד מר בן גיגי כי כאחראי לא היה התובע עוסק באופן פיזי באריזת השקים אלא רק בשעה שהיה עומס יוצא מגדר הרגיל. מר בן גיגי גם ציין כי פתיחת דלת התנור נעשתה על ידי האחראי בקומה העליונה כאשר החומר ירד דרך החילזון לקומה התחתונה, שם העובדים ארזו וכי רק במקרה של חוסר גדול בעובדים היה האחראי נדרש עם פתיחת התנור לרוץ למטה לאזור האריזה (עמ' 22 ש ' 10-23 לפרוטוקול).

התובע טען כי בזמנו לא היה מפוח וכי עבד בעננה כבדה של אבק. לעומת זאת, מר בן גיגי העיד כי היה אבק אך לא בכמות רבה שכן המפוח היה שואב את רובו (עמ' 24 ש' 2-19 לפרוטוקול). יצויין כאמור, כי התובע הכחיש את עצם קיום המפוח.

התובע בתארו את מילוי התנורים גם נמנע מלהזכיר בתצהירו ובעדותו כי בחלק ניכר מהמקרים מולאו התנורים באופן אוטומטי על ידי צינור אטום במערכת סגורה (עמ' 21 ש ' 4-10 לפרוטוקול).

מכלל העדויות עולה שביום עבודה ממלאים העובדים כ-5 תנורים ומרוקנים מספר דומה. לגבי מילוי התנורים הרי ש לרוב נעשה הדבר באופן אוטומטי וגם אלו שלא מולאו באופן אוטומטי, הרי שמדובר בחביות שהכילו חומר בוצי ואשר נשפכו בקלות מלמעלה ישירות לתוך התנור מבלי להפיץ אבק. כך שהחשיפה לחומר לא היתה גדולה. גם בתהליך הריקון עולה מהעדויות שהתובע כאחראי בדרך כל ל לא עסק בריקון הממשי של התנור בניגוד לעובדים שעסקו בכך תחת פיקוחו. כמו כן נסתרה גרסת התובע באשר לכמות האבק ואמצעי ההגנה שהיו במקום. עוד יצויין כי בכתב התביעה התובע כלל לא ציין את עבודתו זו כבסיס לפגיעה על דרך המיקרוטראומה.

משכך, הנני קובעת כי בכל הנוגע לעבודת התובע במפעל, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח חשיפה משמעותית וסדירה על פי תורת המיקרוטראומה.

ב. העבודה כחקלאי

15. בתצהירו טען התובע כי בין השנים 1995-2013 עבד כחקלאי. לטענתו, עבד בכל יום מהשעה 7:00 בבוקר ועד לשקיעה, כאשר במהלך עבודתו עסק בריסוס בבוקר או אחר הצהריים. וזאת למשך כשעתיים עד ארבע שעות, מספר פעמים בשבוע. לטענתו, עם סיום העונה היה מבצע חיטוי של האדמה באמצעות חומר מטיל ברומיד אשר היה מוחדר לאדמה באמצעות טיפטוף תהליך ש ארך כשעתיים (סעיפים 18-26 לתצהיר התובע).

בתצהירו ציין התובע כי בשנת 2006 פתח במקביל לעבודתו, חברה אשר עסקה ב שיווק שקים לענף הבנין ודשא סינטטי. התובע לא צי ין כמה זמן השקיע בחברה אותה פתח ( זמן שנגרע מעבודתו כחקלאי). אם כי בחקירתו התעקש כי חשיפתו לחומרי ההדברה נמשכה גם לאחר שנת 2006 (עמ' 10 ש' 21-27 לפרוטוקול).

16. התובע בתצהירו ניסה ליצור את הרושם כי רק הוא לבדו עבד בחממות ובתאור שנתן, ניסה ליצור את הרושם כי רק הוא עבד בחלקותיו וכי רק הוא עסק בריסוס. אלא שבחקירתו הודה התובע כי כבר מראשית תקופת עבודתו כחקלאי העסיק בין 8-10 עובדים (עמ' 8 ש' 8-16 לפרוטוקול) וכי את הריסוס ביצע בעזרת עובד נוסף. בהמשך עדותו העיד כי ילדיו עזרו לו אך התעקש כי עד לשנת 2013, עת חדל לעבוד, היה זה הוא שעסק בריסוס (עמ' 11 ש' 14-19 לפרוטוקול).

עדות זו של התובע לא נתמכה בסיוע ממקור חיצוני כלשהו ואינה סבירה שכן כעולה מתצהירו, כבר בשנת 2010 אובחן התובע כסובל ממחלת ריאה חסימתית קשה (סעיף 29 לתצהיר התובע). יצויין כי בעבודתו זו היה התובע עובד עצמאי וככזה, הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו הוא נטל מוגבר.

17. יתרה מזו, מעדותו של התובע עצמו עולה כי היקף חיטוי הקרקע עמד על 30 שעות בשנה בחלוקה לשתי פעמים (עמ' 9 ש' 24-25 לפרוטוקול) וכי היקף הריסוס של הגידולים עמד בתחילה על פעם בשבוע בין שעתיים ל-4 שעות (עמ' 9 ש'26-31 לפרוטוקול) ולאחר שנת 2006 על כ- 16 שעות בשנה. טענת התובע כי ביצע את הריסוס לבדו לא נתמכה בכל ראיה שהיא לרבות אחד מילדיו שלטענתו עבד עימו.

18. מכלל העדויות שלפני לא מצאתי כי טענת התובע שלפיה ביצע לבדו את עבודת הריסוס יכולה להתקבל. ראשית, אין זה סביר שחקלאי המעסיק 10 עובדים ולו בני משפחה המסייעים בידו, ימשיך לעסוק בריסוס גם לאחר האבחנה כחולה במחלת ריאות חסימתית קשה בשנת 2010. שנית, גרסת התובע באשר לכמות השעות ואופן החשיפה בעבודתו אשר כאמור לא נתמכה בכל ראיה אחרת מביאים לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תשתית ראייתית לחשיפה לפי תורת המיקרוטראומה גם באשר לעבודתו כחקלאי.

ג. העבודה בחברת פרוטק

19. בכתב התביעה לא טען התובע דבר לענין חשיפה בתקופת עבודתו בחברה.

בתצהירו הסתפק התובע באמירה לקונית כי:

"שם היינו עוסקים בין היתר בשיווק והתקנה של דשא סינתטי" (סעיף 27 לתצהיר התובע) .

התובע לא פירט ולא הסביר את סוג וכמות החשיפה ורק בסיכומיו טען התובע כי בעבודתו בחברה נחשף לריחות חריפים של נפט ודלק בשקים שאותם ייבא ומכר לענף הבנין וכן לדבק חריף אשר שימש להדבקת הדשא הסינטטי.

20. בדברים אלה, אשר לא נתמכו בכל ראיה נוספת אין כדי ליצור תשתית ראייתית כלשהי לחשיפה. משכך, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תשתית ראייתית לחשיפה לחומרים מסוכנים במסגרת עבודתו בחברה.

סוף דבר

21. לאור כל האמור, משלא הרים התובע את הנטל להוכיח כי נחשף בעבודתו לחומרים מסוכנים באופן חוזר ונשנה היכול להקים תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה - דין התביעה להדחות.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ט, (22 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.