הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 11469-05-17

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר יוסף פרלוביץ

התובע:
אילן עזרן, ( ת.ז.-XXXXXX774)
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר לויט

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי, ( גופים על פי דין-513436494)
ע"י ב"כ: עו"ד ילנה צ'וקלר

פסק דין

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בברכו השמאלית בגין תאונה שאירעה לו, לטענתו, בתאריך 2.12.15, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בהוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

הרקע לתביעה
התובע יליד שנת 1968.

התובע עובד בתפקיד איש אחזקה בחברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ( להלן – המעסיק).

בין התאריכים 30.11.15-3.12.15, השתתף התובע – במסגרת עבודתו - בהשתלמות מקצועית ב"קורס כבאים ביוסטון שבארה"ב". לגרסת התובע, בתאריך 2.12.15 ( ביום השלישי לקורס) בשעה 12:00 לערך, נפגע ברגלו השמאלית. זאת כאשר במהלך אימון פיזי קשה במסגרת ההשתלמות נדרש התובע לסחוב ציוד כבד של למעלה מ-50 ק"ג שכלל זרנוקים וצינורות כבדים, ותוך כדי ריצה מהירה במדרגות – סובב את רגלו השמאלית ו"הרגיש קליק בברך שמאל מלווה בכאב חד בברך שמאל". עקב כך, מיד הפסיק את הפעילות כשהוא מתקשה לדרוך על הרגל. כך נטען.

מיד לאחר התאונה, הודיע התובע למר שמעון אזולאי, ראש אגף תפעול ששימש כראש המשלחת של מקום העבודה להשתלמות ( להלן – מר אזולאי), וכן למר טל מלכה שהיה עובד אחזקה כמו התובע ( להלן – מר טל) - ומסר להם לגרסתו כי סובב את ברך שמאל וכי להרגשתו כנראה קרע את הרצועה בברך ( משהכאב היה דומה לכאב שחש בעת שקרע שנה טרם לכן את הרצועה בברכו הימנית). ולכן, הוסכם בין התובע למר אזולאי כי הוא יבצע רק פעולות שהוא מסוגל לבצע ולא יותר מכך.

היות ונותרו יומיים לקראת סיום הקורס, העדיף התובע לטענתו לקבל טיפול רפואי בארץ. כאשר ממילא בשובו לארץ היה צפוי לעבור טיפול רפואי בברך ימין ולכן העדיף לדחות את הטיפול ברגלו השמאלית ולקבל את הטיפול בשני הברכיים בארץ.

בתאריך 5.12.15, לאחר סיום הקורס, נחת התובע עם מר אזולאי ועובדים נוספים בישראל .

בתאריך 21.12.15 נבדק התובע אצל רופא כירורגיה אורתופדיה בקופת חולים לאומית. לאחר מכן, עבר בדיקות וטיפולים רפואיים שונים לרבות ניתוחים בברכו הימנית וכן בברכו השמאלית.

התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח הלאומי לקבל דמי פגיעה תוך הכרה בפגיעה בה היה מעורב בתאריך 2.12.15, כ"תאונת עבודה".

תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה האמורה, נדחתה ע"י פקיד תביעות נפגעי עבודה של הנתבע, מהנימוקים שלהלן:

"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך".

כנגד דחיית תביעתו על ידי הנתבע, עותר התובע בתביעה זו שלפנינו.

טענות התובע
התובע טוען כי דחיית תביעתו על ידי הנתבע נעשתה באופן סתמי וללא בסיס. וזאת בלא קשר לתאונה, לגרסת התובע ולגרסת מעסיקו ובהתעלמות מחקירות הנתבע שתומכות בגרסת התובע, ומבלי שהוכח כי יש בסיס כלשהו לדחיית התביעה.

לגרסת התובע, בתאריך 2.12.15 נפגע בתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. כאמור לעיל, טוען התובע כי בתאריך 2.12.15 ( ביום השלישי לקורס) בשעה 12:00 לערך נפגע ברגלו השמאלית, במהלך אימון פיזי קשה במסגרת ההשתלמות. זאת כאשר נדרש התובע לסחוב ציוד כבד של למעלה מ 50 ק"ג שכלל זרנוקים וצינורות כבדים, ותוך כדי ריצה מהירה במדרגות – סובב את רגלו השמאלית ו"הרגיש קליק בברך שמאל מלווה בכאב חד בברך שמאל". עקב כך, מיד הפסיק את הפעילות כשהוא מתקשה לדרוך על הרגל.

כך נטען כי מיד לאחר התאונה, הודיע התובע למר אזולאי ולמר טל שהשתתפו גם הם בהשתלמות כי סובב את ברך שמאל וכי להרגשתו הוא כנראה קרע את הרצועה בברך ( משהכאב היה דומה לכאב שחש בעת שקרע שנה טרם לכן את הרצועה בברכו הימנית). על כן, הוסכם בין התובע למר אזולאי כי הוא יבצע רק מה משימות שהוא מסוגל לבצע ולא יותר מכך.

עוד טוען התובע כי היות ונותרו יומיים לקראת סיום הקורס, העדיף לקבל טיפול רפואי בארץ, כאשר ממילא בשובו לארץ היה צפוי לעבור טיפול רפואי בברך ימין ולכן העדיף לקבל את הטיפול בשני הברכיים בארץ. אולם, עם הגעתו ארצה, ניסה לקבוע תור אצל רופא אורתופד בקופת חולים לאומית אלא שנמסר לו בחוזר כי אין תור פנוי בסמיכות לבקשתו אלא שהתור הקרוב הוא בתאריך 21.12.15. לגרסתו, בזמן הביניים עד למועד התור האמור, ערך בירורים טלפונים עם רופאים פרטיים אולם אלו לא הועלו על הכתב, משלא יחס משמעות לעצם העלאת הדברים על הכתב עבור תביעה עתידית כזו או אחרת אלא דאגתו לאחר התאונה הייתה למצוא מזור ולקבל טיפול לפגיעתו. כך, משלא נמצא תור זמין אצל רופא אורתופד, נדרש להמתין לתור בתאריך 21.12.15 ובינתיים השתמש במשככי כאבים.

בתאריך 21.12.15, נבדק התובע אצל רופא כירורג בקופת החולים ובמסגרתה נשלח לבצע לטענתו צילומי רנטגן בברך שמאל. התובע המשיך בבדיקות ובטיפולים רפואיים עד לתאריך 5.6.16 - בו עבר ניתוח ארטרוסקופיה בברך שמאל להטריית קרע במיניסקוס. הלכה למעשה, טוען התובע, כי הוא סבל כתוצאה מהתאונה מקרע ב MM ( מיניסקוס) בברך שמאל.

התובע סבור כי קיים קשר סיבתי בין נסיבות הפגיעה בעבודתו לבין הפגיעה בברכו השמאלית. עוד מציין התובע כי בעבודתו השגרתית במקום העבודה בישראל הוא אינו נדרש למאמץ פיזי חריג כפי שנדרש בהשתלמות, וכי בשל המאמץ הפיזי החריג ותנועה לא נכונה שהופעלו על גופו במהלך האימון בהשתלמות – סבל מקרע במיניסקוס בברך שמאל.

התובע מוסיף וטוען כי אין לקפח את זכויותיו אך בשל טעותו שלא תיעד את הטיפול הרפואי הראשוני אותו קיבל בפועל ופנה לרופאים שתחום מומחיותם אינו רלוונטי. ואין לזקוף לרעתו את העובדה שהמתין לתור שנקבע לו אצל רופא מקצועי - אורתופד בתאריך 21.12.15. כך נטען כי ככל שקיים ספק בדבר הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבו הרפואי - הספק פועל לטובת המבוטח.

יתר על כן, טוען התובע כי קיים מחדל בדחיית תביעתו על ידי הנתבע בלא שהאחרון השלים את חקירת אירוע התאונה הנטען לכל הפחות על ידי זימון העדים לתאונה וחקירתם. שכן, פרטי ההתקשרות עם העדים ניתנו לנתבע, ומהערות החוקר מטעם הנתבע בדבר שיחות הטלפוניות שניהל עם העדים עולה כי הן תומכות בגרסת התובע. כך, הנתבע לא המציא את הקלטת השיחות ותימלולן ע"י הנתבע והדבר משמש כנגדו. בנסיבות אלו, כל העדויות תומכות בכך שהתובע נפגע במהלך פעילות גופנית אינטנסיבית בברך שמאל ביום השלישי של הקורס וסבל מכאב בברך שמאל.

מכל האמור, טוען התובע, כי יש לקבל את גרסתו לפיה קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג מיום 2.12.15 שארע במהלך יום עבודה לבין הפגיעה בברכו השמאלית.

לפיכך, מבקש התובע מבית הדין להכיר בתאונה שארעה לה בתאריך 6.10.16 בגדר " תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק. לחלופין, מבקש התובע להעביר את התיק לבדיקת רופא מומחה אורתופד.

טענות הנתבע
הנתבע מכחיש את טענות התובע וגורס כי יש לדחות את כתב התביעה משלא היה אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודה בתאריך 2.12.15; לתובע לא ארעה פגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי; אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הפגימה הנטענת בברך שמאל של התובע. עוד נטען כי הפגימה בברכו השמאלית של התובע התפתחה על רקע מחלה טבעית.

לחלופין, טוען הנתבע כי מידת השפעת העבודה על הפגימה הנטענת בברך שמאל, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה ממידת השפעת גורמים אחרים שהיו קיימים בתובע.

לכן, מבוקש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
הוראות סעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי מגדירות את המונח " תאונת עבודה" כדלהלן:

" 'תאונת עבודה' – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: מחד גיסא, גורם או מחולל ומאידך גיסא, נזק או פגימה. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות ההכרחיות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה ( ראה לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' – המוסד פד"ע כ"ז 50, דב"ע נב/88-0 כאמל קופטי – המוסד פד"ע כ"ט 169, דב"ע שם/96-0 המוסד – אל מנון וייל פד"ע יב 225, דב"ע נו/251-0 בצלאל ישינובסקי – המוסד פד"ע ל"א 241).

אשר לפגיעה באירוע תאונתי במסגרת השתלמות מקצועית נפסק להלכה כי " תביעת עובד להכרה בתאונה שאירעה לו במסגרת פעולה נלווית לעבודה, כפגיעה בעבודה, טעונה בחינה דו שלבית. בשלב ראשון על בית הדין לבחון את מסגרת האירוע בה נפגע העובד ומידת זיקתה לעבודה, ובשלב השני יבחן האירוע התאונתי הספציפי בו נפגע העובד ." (עבל ( ארצי) 22661-08-12, בניהו סימן טוב נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.14); ראו גם עב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי - עפרה קיפרמן (10.12.07); עב"ל 91/99 אילוז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז תשס"ב (2002) 209, 229-230; עב"ל 7159-10-12 המוסד לביטוח לאומי - רון בוגוסלבסקי, (23.6.14)).

לאחר שעיינו בכתבי טענות הצדדים, בתצהיר התובע ולאחר ששמענו את העדויות ושקלנו את מכלול הטענות בכתב ובעל פה – אנו סבורים כי יש מקום להיעתר לתביעה, מהנימוקים להלן.

בחינת שני השלבים שנקבעו בפסיקה לעיל , מובילה למסקנה כי לתובע ארעה תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק. השלב הראשון – בחינת מסגרת האירוע בה נפגע התובע ומידת זיקתה לעבודה, מלמדת על הקשר הסיבתי בין האירוע הכולל, קרי ההשתלמות בה נטל התובע חלק, לבין העבודה לגופה. שהרי, אין חולק כי ההשתלמות בה השתתף התובע בארה"ב הייתה מטעם העבודה ובה השתתפו עובדים נוספים של אותו המעסיק. כך, מר אזולאי מסר בעדותו כי הוא ניהל את משלחת העובדים מטעם המעסיק שהשתתפו בהשתלמות וכי מטרת ההשתלמות היא " להכשיר את העובדים חברי המשלחת להתמודד עם אירוע שריפה בתחנות דלק" (פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 5 ש' 7-8). גם מר טל מסר בעדותו כי ההשתלמות התקיימה ביוסטון טקסס ארה"ב ומטרתה להקנות ידע בכיבוי אש ( פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 9 ש' 31-32).

מכאן - ברי כי להשתלמות בה השתתף התובע עם יתר העובדים לרבות מר אזולאי ומר טל בנושא כיבוי אש בתחנות דלק - קיימת זיקה הדוקה לעבודה בחברת תשתיות נפט ואנרגיה בה הועסק התובע ועמיתיו לעבודה. משכך מדובר בהשתלמות הנלווית לעבודה ו מתקיים השלב הראשון.

בהתקיים השלב הראשון, נעבור לשלב השני לבחון את האירוע התאונתי הספציפי בו נפגע התובע, ובכלל זה האם התאונה ארעה תוך כדי ועקב פעולה הנלווית לעבודה במסגרת ההשתלמות, ולמעשה האם מתקיים הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לעבודה.

בהתבסס על המצוי בתיק, אנו קובעים כי הוכח לפנינו שלתובע ארעה תאונה במסגרת אימון בהשתלמות בה השתתף בארה"ב עם עמיתיו לעבודה. קביעתנו זו אנו מבססים על גרסת התובע שהייתה מהימנה עלינו עד מאוד, הנתמכת גם בעדותם של מר אזולאי ומר טל אשר לקחו חלק באותה השתלמות מטעם המעסיק .

התרשמנו כי גרסת התובע הייתה עקבית ומהימנה בעיננו. התובע טוען בכתב תביעתו וכן מוסר באופן עקבי וקוהרנטי בתצהירו את נסיבות קרות האירוע התאונתי ולפיו ביום השלישי להשתלמות, בתאריך 2.12.15, במהלך אימון פיזי קשה בו נדרש לסחוב ציוד כבד שכלל זרנוקים וצינורות כבדים תוך כדי ריצה במדרגות - סובב הוא את רגלו השמאלית והרגיש כאב חד בברך שמאל. גרסתו זו מסר התובע גם על דוכן העדים ובכלל זה כשנשאל מה קרה באותו היום, השיב כדלהלן:

" באותו יום אנחנו בקורס כבאים, זה קורס קשה פיזית, אנחנו כל היום מהבוקר עד סוף היום עושים הרבה תרגילים, עליה במדרגות עם זרנוקים ומשאבות בלחץ גבוה. משהו כמו בצהריים בתרגיל השלישי, ירדתי מסעפת שזה גובה של 2-3 קומות עם צנרת שאני מושך וציוד מלא, רץ במדרגות למטה. באחת המדרגות סובבתי את הרגל והרגשתי קליק חזק ברגל, כאב חד מאוד, ירדתי למטה. לא יכולתי לסחוב, באתי לדלג על רגל אחת. יש תחנה שכל מי שלא מבצע את התרגיל, ממתין. אז נשכבתי שם על הרצפה, החזקתי את הרגל..."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 12 ש' 29-31; עמ' 13 ש' 1-3)

תימוכין לכך מצאנו, כאמור, גם בעדותו של מר טל אשר מסר כי הוא השתתף באותה ההשתלמות עם התובע, ובמסגרתה הם ביצעו אימון הדורש מאמץ פיזי לא מבוטל אותו תיאר כך: "הקורס הוא עם חליפות, עם ציוד, נדרש לסחוב צינורות כבדים עם מים שמופעלים עם משאבות שזה מכפיל עוד יותר את המשקל. בלוני חמצן על הגב, וצריך לעבור בין מכשולים, בתוך צנרת, לעלות מדרגות, סולמות כדי להגיע לנקודות הספציפיות שצריך לכבות". (פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 9 ש' 25-32; עמ' 10 ש' 1-6). אשר לאירוע התאונתי הספציפי מסר מר טל בעדותו וחיזק את גרסת התובע, כדלהלן:

"ש. תאר לנו מתי לראשונה נודע לך שהוא נפגע?
ת. הקורס הוא ארבעה ימים. אני חושב שביום וחצי יומיים האחרונים, תוך כדי תרגיל מאומץ, בסוף התרגיל אני ספציפית ראיתי בסוף התרגיל כי יש אדרנלין ויש צוותים. אני הייתי בצוות אחר, כל צוות קיבל תפקיד אחר. בסוף התרגיל, ראיתי שהוא פגוע, ושאלנו מה קרה, הוא אמר שהוא סובב את הברך.
ש. מה זה אומר ראיתי שהוא פגוע?
ת. הוא נשכב על הרצפה ותפס את הרגל.
ש. כלומר בזמן אמת ראית אותו, בזמן התרגיל פגוע על הרצפה?
ת. בסוף התרגיל.
ש. אתה זוכר אם היה שינוי בהיקף האימונים והפעילות של אילן מהנקודה הזאת ואילך?
ת. הוא פנה למנהל ואמר לו שהוא קיבל מכה ברגל, סובב את הרגל. אני לא יודע מה ספציפית הוא אמר לו, זה היה ביניהם. הבנתי שהוא עשה מה שהוא יכל. הוא היה בעמדות סטטיות, פחות ללכת לתפס ולסחוב."
(פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 10 ש' 7-19)

הנה כי כן, גם מר טל מוסר כי התובע נפגע תוך כדי תרגיל מאומץ במסגרת אימון בהשתלמות , כיום וחצי-יומיים האחרונים להשתלמות. עוד מוסר מר טל כי הוא ראה את התובע בסוף התרגיל שכוב על הרצפה פגוע ותופס את רגלו והתובע סיפר לו שסובב את רגלו.

עדותו זו של מר טל עולה בקנה אחד ומתיישבת עם גרסת התובע, ויש בה לחזק ולבסס את המסקנה כי התובע אכן נפגע במסגרת ההשתלמות מטעם המעסיק תוך כדי פעולה הנלווית לעבודה. עוד מוסר מר טל בעדותו כי בתום ההשתלמות הוא המשיך לטייל בארה"ב ולא חזר מיד לארץ (פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 10 ש 22-23). זאת להבדיל מהתובע, אשר בתום ההשתלמות שב ארצה ולא המשיך לטייל בחו"ל עם חלק מעמיתיו , וסביר להניח כי לא נותרה לו אפשרות כזו עקב פגיעתו.

גרסת התובע מתחזקת ונתמכת גם בעדותו של מר אזולאי שמוסר כי במסגרת אימון כיבוי אש שהתקיים ביום השלישי להשתלמות, התובע פנה אליו והתלונן בפניו על כאבים בברך שמאל שנגרמו עקב האימון. ובשל כך נדרש התובע להפחית בעומס ולנוח. להלן עדותו כלשונה:

"ש. אתה מספר במסמך שהתובע התלונן בפניך על כאבים במהלך אימון כיבוי אש?
ת. נכון.
ש. אתה ראית אותו נפגע?
ת. לא.
ש. אתה ראית אותו שוכב על הרצפה?
ת. לא.
ש. אתה ראית אותו שוכב בצד?
ת. לא.
ש. איך אתה יודע על התאונה?
ת. הוא פנה אלי, אם אני זוכר נכון זה היה ביום השלישי להשתלמות והתלונן על כאבים בברך שמאל, והוא נדרש על ידי להפחית עומס ולנוח.
ש. הוא פנה אליך בזמן אימון?
ת. כן.
ש. שאלת אותו מה קרה?
ת. שאלתי אותו מה קרה, הוא אמר שהרגיש כאבים בברך.
ש. הוא לא דיבר באופן כללי אלא רק על האימון הספציפי?
ת. כן. לפני כן לא היה ידוע לי על איזה שהיא בעיה שיש לו".
( פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 5 ש' 16-32)

בהמשך עדותו גם אישר מר אזולאי כי מדובר באימון פיזי קשה מאוד, וזאת בהתאם לגרסה שמסר גם בפני החוקר מטעם הנתבע שהתקשר אליו טלפונית ( פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 6 ש' 7-11), וכפי שאישר גם מר טל כאמור לעיל. עוד אישר מר אזולאי כי התובע שינה בפועל את האימונים בהשתלמות ומסר כי " הורדנו ממנו עומס. גם חלק מהזמן הוא ישב ונח" (פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 6 ש' 12-13), וכאשר הסתיימה ההשתלמות, התובע הצטרף אליו בחזרה לארץ כאשר חלק מהעובדים המשיכו לטייל בארה"ב ( פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 6 ש' 14-19).

הנה כי כן, בהתאם לגרסת התובע שהייתה עקבית ומהימנה בעיננו וקיבלה חיזוק וביסוס של העובדים הנוספים, מר טל ומר אזולאי – שהשתתפו באותה השתלמות – התרשמנו ושוכנענו כי התובע אכן נפגע בברכו השמאלית במסגרת ההשתלמות מטעם העבודה בתאריך 2.12.15.

לא נעלם מעיננו כי התובע לא פנה לטיפול רפואי בחו"ל בסמוך לקרות האירוע התאונתי. אולם, זאת, כפי שהסביר התובע בכתב תביעתו ובתצהירו, מתוך כוונה לקבל טיפול רפואי בשובו ארצה כיומיים לאחר קרות האירוע התאונתי. כך גם מסר בעדותו: "... אמרתי לו במילים האלה, שמעון אני בארץ זרה, הוא רצה לדעת מה עושים. אמרתי לו שמעון, לפי ההרגשה שלי שזה קריעה של רצועה, אין לי מה לעשות פה. אני לא אלך להתאשפז. אני יודע בוודאות שזו הפציעה לפי ההרגשה שהיתה לי ברגל השניה. אמר לי מה עושים? אמרתי נשאר יומיים ונחזור לארץ ובארץ אני אטפל בבעיה. שמעון דיווח כמובן למנהל, הוא דיווח לחברה ולמי שצריך שנפצעתי שם. הוא לא רצה לקחת עליו משהו. אמר שבהתייעצות איתי החלטנו שאני אעשה את הטיפול בארץ. אני לא יודע את השפה ולא רציתי להתאשפז שם. אם הייתי צריך למלא דו"ח פציעה, זה לא באחריות שלי אלא של המנהל" (פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 13 ש' 15-22).

גם מר אזולאי מסר בחקירה הנגדית כי הייתה העדפה שהתובע יקבל את הטיפול הרפואי בארץ, כדלהלן: " אני רוצה לציין שבאותו מועד לא היה ברור לי שהעובד קרע את הרצועה, אלא הוא יותר התמקד בכאבים ומשם מאחר ונשאר לנו יום וחצי וידענו גם שאילן אמור לחזור לארץ ביחד איתי ולא להמשיך את השהות שלו בארה"ב, אז התמקדנו במנוחה ובטיפול בארץ." (פרוטוקול הדיון מתאריך 19.5.19, עמ' 8 ש' 16).

אנו מקבלים את גרסת התובע כי העדיף להמתין לטיפול בארץ. יחד עם זאת, עולה מהתיק כי גם לאחר שובו ארצה, התובע לא פנה לטיפול רפואי בסמוך לאירוע או בסמוך לשובו ארצה אלא פנה לטיפול רפואי בתאריך 21.12.15 בלבד - כשלושה שבועות לאחר מועד קרות התאונה. כך, במסמך הרפואי מיום 21.12.15 אין תיעוד רפואי בדבר הפגיעה בברכו השמאלית של התובע כתוצאה מהתאונה בהשתלמות אלא נרשם בכלליות כי התובע "מועמד לניתוח בברכיים" והוא הופנה לצילומים. כך גם ביתר המסמכים הרפואיים המאוחרים יותר אין כלל תיעוד או אזכור כלשהו בקשר לתאונת העבודה בה נפגע התובע. ולכן, במסמכים הרפואיים אין כדי לסייע לתובע דיו בדבר תיעוד הפגיעה בעבודה.

יחד עם זאת, כן מצאנו במסמכים הרפואיים התייחסות למצב הרפואי של התובע ביחס לברך שמאל והטיפול בה: כך במסמך הרפואי מתאריך 23.2.16 נרשם בסיפא לסיכום ביקור אצל אורטופד כי "מבקש גם MRI של ברך שמאל בשל החמרת תסמינים גם בה " (נספח ג לכתב התביעה) ; במסמך הרפואי מיום 7.3.16 של המכון לתהודה מגנטית MRI ניתן לראות כי לתובע בוצעה בדיקת MRI לברך שמאל כא שר ב"התוויה קלינית" נרשם "ברור נזק מניסקיאלי" ומהממצאים עולה כי נגרם לתובע נזק בברכו השמאלית (נספח ח לכתב התביעה) ; כך גם במסמך הרפואי מ תאריך 14.3.16 צוין "בהדמייה MRI של הברכיים קרע MM דו"צ ", עוד צוין כי "לדברי המטופל נתחיל באוטרוסקופיה של ברך ימין להטריית במיניסקוס לאחר מכן בביקורת מרפאה נשקול הטרייה של MM שמאל " (נספח ט לכתב התביעה); בסיכום אשפוז בו נותח התובע בברך ימין בתאריך 20.3.16 צוין בין היתר תחת הכותרת " בבדיקתו בטרם ניתוח", כי קיימת " רגישות מעל לסדק מדיאלי ברך ימין ושמאל, שמור NV" (נספח יא לכתב התביעה); במסמך הרפואי מתאריך 4.4.16 צוין " ברך שמאל עשה MRI- קרע מניסקוס פנימי קרן אחורית, מעט שחיקה...ביקורת בעוד חודש ונראה אם מעוניין בניתוח גם לברך שמאל" (נספח יד לכתב התביעה); במסמך מתאריך 4.5.16 צוין כי "מעוניין בארטרוסקופיה לברך שמאל" (נספח טז לכתב התביעה); בסיכום אשפוז לניתוח בברך שמאל מיום 5.6.16 צוין כי התובע עבר " ארתרוסקופיה ברך שמאל בהרדמה כללית" (נספח יח לכתב התביעה).

הנה כי כן, במסמכים הרפואיים שהובאו לפנינו ברור כי התובע סבל מפגיעה בברכו השמאלית אשר הובילה בסופו של יום לניתוח הברך השמאלית (זאת לאחר שעבר תחילה ניתוח בברכו הימנית ובשל כך היה בגינה גם תיעוד רחב יותר במסמכים הרפואיים). אומנם, כאמור, במסמכים אלו אין כל תיעוד או אזכור באשר לתאונת העבודה בהשתלמות בה נפגע התובע כנטען בברכו השמאלית ו אין בהם כדי לסייע לתובע לעניין תיעוד הפגיעה בעבודה. אולם, נוכח התיעוד הרפואי בדבר מצבו הרפואי של התובע בברכו השמאלית ונוכח העדויות שהובאו לפנינו בדבר האירוע התאונתי והפגיעה בברכו של התובע במסגרת ההשתלמות שתמכו וביססו את גרסת התובע המקובלת עלינו - אנו סבורים כי די בהם כדי לקבוע שקיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי בפעילות הנלווית בהשתלמות לבין הפגיעה בברכו השמאלית של התובע. כמו כן, יש לשים לב שגם לא נטען וממילא לא הוכח כי טרם לקרות האירוע התאונתי בעבודה , לא הייתה לתובע בעיה רפואית כלשהי בברכו השמאלית.

מהמקובץ – אנו קובעים כי יש להיעתר לתביעת התובע.

כללו של דבר - התביעה מתקבלת.

משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יוסף פרלוביץ

יוחנן כהן, שופט

ניתן היום, א' אלול תשע"ט, (01 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.