הדפסה

בית בכפר שירותי ניהול (לבתי אבות וחברות בניה) בע"מ ואח' נ' משכנות כלל - מגדלי הים התיכון בע"מ ואח'

בפני
כב' השופט יחזקאל קינר

תובעות

1.בית בכפר שירותי ניהול (לבתי אבות וחברות בניה) בע"מ
2.בית בכפר כפר סבא בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ערן סורוקר והילה מורן צ'רני

נגד

נתבעות

1.משכנות כלל - מגדלי הים התיכון בע"מ
2.חצרות הדר בע"מ
3.מג'יקפיוצ'ר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חי בר-אל וקרן שאול

פסק דין

רקע עובדתי

התובעות הן הבעלים והמפעילות של " בית בכפר" - רשת לדיור מוגן לבני הגיל השלישי ( להלן: "רשת בית בכפר"), המפעילה חמישה בתי דיור מוגן הפועלים כולם תחת המותג " בית בכפר". שניים מבתי הדיור המוגן של רשת זו פועלים בעיר כפר סבא.

התובעות רשמו מספר סימני מסחר בנוגע לסימן " בית בכפר" והרלבנטי ביותר לענייננו, הוא סימן המסחר " בית בכפר" בסוג 43 עבור ניהול והפעלה של בתי אבות, ודיור מוגן לאוכלוסיה מבוגרת. סימן מסחר זה נרשם ביום 3.9.02, ועימו תנאי כי רישום הסימן לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילה בית בנפרד, אלא בהרכב הסימן.

הנתבעות הן הבעלים והמפעילות של רשת בתי הדיור המוגן " מגדלי הים התיכון" (להלן: "מגדלי הים התיכון"). הנתבעת 1 מפעילה את בית הדיור המוגן " הבית בבת ים"; הנתבעת 2 מפעילה בשיתוף עם חברה נוספת את בית הדיור המוגן " הבית בכפר סבא", והנתבעת 3 מפעילה את בית הדיור המוגן " הבית ברמת השרון".

רשת מגדלי הים התיכון נרכשה באפריל 2010 על ידי הנתבעת 3, מפעילת " הבית ברמת השרון". בעת הרכישה החזיקה מגדלי הים התיכון בארבעה בתי דיור מוגן: בנורדיה, בבת-ים, בצומת סביון ובכפר סבא.
עם הרכישה, בחרה מגדלי הים התיכון, במסגרת מיתוגה הכולל, ליצור קו אחיד בשמותיהם של בתי הדיור המוגן של הרשת, ולעדכן את שמות סניפי הרשת בהתאם לשמו של " הבית ברמת השרון". מגדלי הים התיכון בחרה בשימוש במילה " הבית" בצירוף מיקומו הגיאוגרפי של כל בית דיור מוגן. כך יצא כי שמו של בית הדיור המוגן בכפר סבא הוא " הבית בכפר סבא", ומכאן עיקר התביעה שלפניי. כפי שיפורט להלן, עיקר טענתן של התובעות היא שהנתבעות מטעות את הצרכנים ומפרות את סימניהן המסחריים של התובעות, ועל כך מעיד, בין היתר, הדמיון בין מיתוג בית הדיור המוגן של הנתבעות בכפר סבא כ-"הבית בכפר סבא" לבין המיתוג של התובעות כ-"בית בכפר". עיקר טענתן של הנתבעות, מנגד, היה כי אין המדובר בהטעיה או בהפרת סימניה המסחריים של התובעות אלא בשימוש לגיטימי במונח " בית" שהוא מונח גנרי.

טענות הצדדים

טענות התובעות

לאחר רכישת רשת מגדלי הים התיכון על ידי הנתבעת 3, החלו הנתבעות באופן עקבי ושיטתי לפרסם עצמן בצורה מטעה, תוך העתקת הפרסומים של התובעות על מנת שקהל הלקוחות יוטעה לחשוב שמגדלי הים התיכון קשורים עם התובעות ויחפוץ בהצטרפות אליהן.

התובעות צברו מוניטין של למעלה מ-20 שנה בתחום הדיור המוגן, תחת המותג " בית בכפר", והשקיעו במהלך השנים מיליוני שקלים בפרסום וקידום מכירות של בתי הדיור שבבעלותן, ועל מנת לשמר את מעמד הרשת כמובילה בתחום. התובעות פועלות לשמר את המוניטין שלהן באמצעות פרסומים מתמשכים ותכופים באמצעי המדיה השונים, בכללם, בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות הכתובה, בעלונים ובשלטי חוצות.

הנתבעות ניצלו את המוניטין שצברו התובעות באמצעות הפרסום, ובאתר האינטרנט שלהן הן השתמשו בצבעים ובאלמנטים מרכזיים המופיעים באתר התובעות.

הנתבעות אף העתיקו את מסעות הפרסום של התובעות ברדיו ובעיתונות הכתובה והמשודרת.

הנתבעות הציבו שילוט בכפר סבא המצביע לכיוון הסניף של הנתבעות בעיר, ובו רשום מתחת ללוגו של מגדלי הים התיכון " הבית בכפר סבא" באופן המטעה את ציבור הצרכנים לחשוב כי ההפניה היא לסניף של התובעות. אין הסבר מדוע נדרש כיתוב זה בנוסף לכיתוב הרשת, במיוחד כאשר על סניף הנתבעות בכפר סבא מופיע בצורה בולטת הכיתוב " מגדלי הים התיכון – השרון".

הנתבעות הפרו את סימני המסחר של התובעות, אשר נרשמו בפנקס סימני המסחר בישראל בנוגע לסימן המסחר " בית בכפר", וגם זאת במטרה להטעות את ציבור הלקוחות ולגרום להם להצטרף אליהן בסוברם כי הנתבעות קשורות לתובעות. כך, הנתבעות פרסמו את בית הדיור המוגן של מגדלי הים התיכון בכפר סבא תוך שימוש מובלט בצמד המילים " בית בכפר".

בעקבות מעשי ההפרה של הנתבעות שכרו התובעות את שירותיו של משרד חקירות אשר הפעיל חוקרת סמויה במטרה שזו תבחן הטעיה בפועל עקב הפרת סימני המסחר והפרסומים המטעים. מחקירות שערכה החוקרת התברר כי הפרסומים המטעים של הנתבעות גורמים להטעיה ממשית של לקוחות, אשר בוחרים להצטרף לנתבעות מאחר וסוברים כי יש להן קשר עם התובעות, כאמור.

לראשוניות יצירת הקשר עם הלקוח יש משמעות רבה בתהליך השיווק, ואם לקוח פוטנציאלי מגיע לרשת מגדלי הים התיכון במקום לרשת בית בכפר, גדלים הסיכויים שאנשי המכירות ישכנעו אותו לקבל את שירותי הנתבעות, אפילו אם הבין אותו לקוח שאין מדובר בשירותי התובעות.

הנתבעות הודו בכך שהן פרסמו " נוהל מניעת בלבול" שמטרתו להעמיד על טעותם לקוחות שסוברים כי הנתבעות קשורות עם התובעות. עצם פרסום נוהל כזה מעיד על קיומה של הטעיה.

בשל כל האמור, טענו התובעות כי מעשיהן של הנתבעות מהווים מספר עוולות אזרחיות, ואלה נטענו בעיקרי הטיעון ובסיכומיהן: הפרת סימני המסחר " בית בכפר" הרשומים; גניבת עין; גזל ודילול מוניטין ודילול ופגיעה בסימני מסחר; עשיית עושר ולא במשפט; התערבות לא הוגנת והכבדת גישה; לפיכך עתרו התובעות למתן צו אשר יורה לנתבעות: להימנע מלפרסם את שירותיהן בכל דרך המפרה את סימני המסחר של התובעות או מטעה את ציבור הלקוחות; להפסיק לעשות כל שימוש בסימני " בית בכפר"; להסיר כל פרסום קיים העושה שימוש בפרסומים המפרים או המטעים. כמו כן, עתרו התובעות לסעד כספי של פיצויים בסך של 1,500,000 ₪. לחלופין ביקשו התובעות כי בית המשפט יורה לנתבעות להשיב לתובעות את רווחי ההתעשרות שלהן על חשבון התובעות שלא כדין, וזאת באמצעות חיוב הנתבעות להעביר לתובעות דין וחשבון מפורט, הכולל פירוט של כל עסקאות ההתקשרות בין הנתבעות לבין לקוחות חדשים, שבוצעו בתקופה הרלוונטית לתביעה.
טענות הנתבעות

עיקר טענתן של הנתבעות היא כי המונחים " בית" ו-"כפר" הם מונחים גנריים אשר לא מהווים סימן מסחרי, במיוחד שעה שהשימוש בהם נעשה בנפרד ולא בצמידות. כך, "הבית בכפר סבא" הוא שמו של בית הדיור המוגן של הרשת בכפר סבא, ואין מטרת השם להעתיק את סימן המסחר " בית בכפר". הראיה היא שכל בית דיור מוגן של הרשת נושא שם המתאים למיקומו הגיאוגרפי. כך למשל, בית הדיור המוגן ברמת השרון נושא את השם " הבית ברמת השרון". מכאן שהמיתוג " הבית בכפר סבא" לא נעשה על מנת להטעות את ציבור הלקוחות או להפר את סימניהן המסחריים של התובעות. גם רשתות נוספות עושות שימוש במילה " הבית" בצירוף שם היישוב בו נמצא הבית. בנוסף, הצירוף " הבית בכפר סבא" שונה מהצירוף " בית בכפר" (ה' הידיעה בראש והמילה " סבא" בסיום), וגם ההגיה שונה.

פקודת סימני המסחר אינה מונעת שימוש אמת בשם העסק או בשמו הגאוגרפי של מקום העסק.

הטעמים לכך שהנתבעות בחרו לעשות שימוש במונח " בית" הם מאחר ו"הבית ברמת השרון" היה סניף הדגל של הרשת המתהווה וכן על מנת לשדר לקהל הלקוחות, בני הגיל השלישי, כי המעבר אל בית דיור מוגן אין משמעו ויתור על הבית, אלא החלפת הבית במקום אשר מבטא את אותם האלמנטים החשובים הגלומים במילה " בית".

אין יסוד לטענות התובעות אודות העתקת הפרסומים שלהן. כך למשל, אתר האינטרנט של הנתבעות שונה לחלוטין מזה של התובעות. יתר על כן, אין אחיזה לטענת התובעות לפיה באתר מגדלי הים התיכון נעשה שימוש בולט בסימני " בית בכפר". בנוסף, בפרסום חוצות על שלט בולט בפתחו של " הבית בכפר סבא" צוין הכיתוב " מגדלי הים התיכון- השרון" באופן בולט אשר מונע כל הטעיה שהיא.

רובן ככולן של רשתות הדיור המוגן פועלות בשיטה כלכלית זהה: מתן " פיקדון" המבטא את ערך הבית בו יתגורר הדייר וכן תשלום בגין " דמי אחזקה" המבטא את ערך השירותים הניתנים לדייר במהלך שהותו בבית הדיור המוגן. לפיכך, אך טבעי הוא כי המבצעים המוצעים ללקוחותיהם הפוטנציאליים של בתי הדיור המוגן מציעים הטבה הקשורה לרכיבים האמורים, והעובדה כי בעלות דיור מוגן שונות מציעות מבצעים דומים, אין משמעה העתקה שלא כדין.

יש לדחות את טענת התובעות לפיה הדמיון בין השם " הבית בכפר סבא" הפועל תחת חסותה של הרשת לבין " בית בכפר" יביא להטעיית לקוחות באופן שיהיו לקוחות שיצטרפו ל"בית בכפר סבא" מחמת טעות. זאת מאחר ובחירת בית דיור מוגן טומנת בחובה שיקולים משמעותיים נרחבים, כגון הקרבה למשפחה, הקרבה למרכזים חברתיים, זמינותם של שירותים רפואיים בדיור המוגן וכיו"ב. מכאן ברי כי ההחלטה על בחירת דיור מוגן אינה החלטה אשר מתקבלת כלאחר יד על סמך פרסום כזה או אחר במדיה. מי שמבקש להתגורר בבית דיור מוגן באזור כפר סבא, יבקר ממילא פיזית בבתים השונים המצויים בקרבת מקום לפחות פעם אחת ואולי יותר, כאשר השם המתנוסס על בית הדיור המוגן של רשת הנתבעות בכפר סבא שונה מהשם המתנוסס על בתי הדיור המוגן של רשת התובעות בכפר סבא.

עיון בתמלילי השיחה שהוצגו על ידי התובעות כשיחות של החוקרת הסמויה עם נציגים מטעם הנתבעות מעלה כי לא זו בלבד שהנתבעות לא הטעו את הלקוחות אלא שבכל מקרה בו היה חשש לבלבול, נציגי הנתבעות הבהירו כי מגדלי הים התיכון אינה " בית בכפר".

רשת מגדלי הים התיכון יוקרתית יותר מרשת בית בכפר, ומחירי " הכניסה" לבתי הדיור המוגן שלה גבוהים יותר מאלה של רשת בית בכפר, ולכן אין זהות מלאה בין סוגי הלקוחות שיכולים ליהנות משירותיהן של שתי הרשתות.

התובעות לא הוכיחו כל נזק שנגרם להן וכן לא הוכיחו את בסיס החישוב שלהן, המציג רווח שולי שגובהו מגיע כמעט לסכום ההכנסה כולה.

דיון והכרעה

הפרת סימן מסחר?

סעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") מגדיר "הפרה" (בעניין הרלבנטי לענייננו), כדלקמן:

""הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך –

(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר".

סעיף 2 לפקודת סימני מסחר קובע כי הוראות הפקודה יחולו גם על סימני שירות, וכי מקום בו נאמר טובין, אף שירות במשמע.

סעיף 46( א) לפקודה קובע כי "רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר יזכה אותו לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם, בכפוף לכל תנאי וסייג הרשומים בפנקס".

בע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' בייל (29.12.10) נסקרו המבחנים שנקבעו בפסיקה, על מנת לקבוע האם קיים דמיון מטעה בין שני סימנים, וכך נכתב שם:

"לאורך השנים בפסיקה... ועד לאחרונה... התגבש מבחן משולב, שנועד להכריע האם קיים דמיון מטעה בין הסימנים ומטרתו לבחון האם הצרכן הסביר יוטעה לחשוב כי מקור שני סימני המסחר הינו זהה, לאור הדמיון בין השניים. המבחן כולל שלושה רכיבים העומדים זה לצד זה ומשתקללים לבסוף לכלל הכרעה. המבחן נפתח בבחינה ממוקדת של הסימן דהיינו מבחן העין, החזות והפרטים המבחינים ומבחן הצליל; הוא נמשך בבחינת הקונטקסט של הסימן דהיינו מבחן חוג הלקוחות, מבחן סוג הטובין ומבחן צינורות השיווק; ולבסוף מבחן כולל הבוחן את יתר הנסיבות העשויות להשפיע על שאלת ההטעיה".

נסקור, אפוא, להלן את שלושת המבחנים דלעיל, בהתייחס לסימן " הבית בכפר סבא", בו עושות הנתבעות שימוש, לעומת הסימן הרשום " בית בכפר".
מבחן הצליל והמראה

נקבע כי מבחן זה הוא המבחן המרכזי והעיקרי מבין שלושת המבחנים [ רע"א 10804/04 Prefetti Van Melle Benelux B.V נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ, פ"ד נט (4) 461, 465 (2005) ; ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (9.9.14)].
עוד נקבע לגבי תוספת מסוימת הנעשית בסימן, כי:

"ייתכן שתוספת מסוימת, מילולית או ויזואלית, תקנה לשם אופי המבדילו משם המסחר הרשום עד כי יהיה בכך כדי לאיין את החשש מפני הטעיית הציבור, אולם לא כל תוספת תקיים את התכלית האמורה, אלא רק תוספת דומיננטית, בעלת משמעות, שאינה משנית או שולית לשם הרשום כסימן מסחר, תוספת שיש בה כדי לבטל את הדמיון התודעתי בין הסימן לסימן המסחר הרשום, תוכל לקיים את ההסדר המוצע" [ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט (1) 873, 887 (2004) ].

בחינת הסימן של רשת מגדלי הים התיכון ( "הבית בכפר סבא", להלן: "הסימן שבמחלוקת"), לעומת הסימן הרשום של רשת בית בכפר ( "בית בכפר", להלן: "הסימן הרשום") מגלה מספר הבדלים, ואלו הם:

א. בסימן שבמחלוקת נוספה ה' הידיעה.
ב. בסימן שבמחלוקת נוספה המילה " סבא" בסוף הסימן.
ג. יש שוני בהיגוי של שני הסימנים. את המילה " בכפר" בסימן שבמחלוקת הוגים עם חיריק מתחת לאות ב' ועם כ' שאינה דגושה, ואילו את הסימן הרשום הוגים עם פתח מתחת לאות ב' ועם כ' דגושה.

איני סבור שהשוני בהיגוי יוצר אופי מבחין בין שני הסימנים. מדובר בהבדל אשר בא לידי ביטוי רק בהגיה של הסימן, דהיינו בצליל, וגם אז ההבדל אינו כה בולט.

גם באשר לתוספת של ה' הידיעה כשלעצמה, אין אופי המבדיל בין שני הסימנים באופן בולט (" בית בכפר" לעומת " הבית בכפר").

לעומת זאת, התוספת של המילה " סבא" בסוף הסימן מציבה אבחנה בולטת בין שני הסימנים, הן מבחינת המראה והן מבחינת הצליל.
תוספת זו משנה לחלוטין את המונח " בית בכפר" והופכת אותו לצירוף של המילה " בית" עם הם המילה " כפר סבא", שהוא מקום יישוב בו נמצא הבית.
אם נוסיף לכך את התוספת של ה' הידיעה בראשית הסימן, והפעם בהקשר של מקום היישוב ( שתי המילים האחרונות בסימן), יהא בכך משום אופי מבחין נוסף לגבי הסימן שבמחלוקת לעומת הסימן הרשום.

לפיכך, המתעניין הסביר בתחום זה, לא יטעה לחשוב כי הסימן " הבית בכפר סבא" (הסימן שבמחלוקת) כה דומה לסימן הרשום " בית בכפר", עד כי ישייך את הסימן שבמחלוקת לרשת " בית בכפר", הבעלים של הסימן הרשום.

אני ער לכך שהתובעות טענו גם להטעיה שהתרחשה בפועל, וזאת על יסוד חקירות שבוצעו על ידן. עם זאת, ההטעיה נטענה באופן ספציפי לגבי בתי הדיור המוגן של רשת " בית בכפר" בכפר סבא, לעומת בית הדיור המוגן של מגדלי התיכון בכפר סבא. הראיות שהובאו על ידי התובעות בעניין זה היו לגבי בתים ספציפיים אלה, ולגבי הסימן "בית בכפר כפר סבא" של רשת " בית בכפר" שאיננו סימן המסחר הרשום, אלא יש בו תוספת לסימן המסחר הרשום, כשהוא ניצב אל מול הסימן שבמחלוקת "הבית בכפר סבא" של מגדלי הים התיכון.
במסגרת בחינת השאלה של הפרת סימן המסחר הרשום, יש להתייחס רק לסימן המסחר הרשום, ללא תוספות, כפי שנאמר: "בהפרת סימן מסחר הבחינה תחומה לדמיון בין הסימנים גופם בלבד" [ ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (30.5.13)].
מקומה של בחינת טענת ההטעיה בפועל איננו, אפוא, במסגרת בחינת הטענה להפרת סימן המסחר הרשום, אלא במסגרת בחינת טענת התקיימות עוולת גניבת העין שנטענה על ידי התובעות, והדבר ייבחן, אפוא, בהמשך פסק הדין.
אדגיש כי גם אם יימצא בבדיקת טענת גניבת העין כי נוצרה הטעיה בפרסום הסימן שבמחלוקת אל מול הסימן "בית בכפר כפר סבא", שאינו הסימן הרשום, לא יהא בכך כדי לגרוע מהקביעה, כי לא מתקיים החשש הסביר להפרת סימן המסחר באמצעות הסימן שבמחלוקת, כפי שנקבע בסעיף 34 לעיל.
מבחן סוג הטובין וחוג הלקוחות

מבחן זה בודק האם שני הניצים מציעים אותם טובין ( או שירותים) והאם פונים הם לאותו חוג לקוחות.

בעניין זה, ההכרעה קלה ופשוטה. אין ספק כי שני הצדדים מפעילים בתי דיור מוגן, ומציעים אותם שירותים בפרסומיהם.
גם מבחינת חוג הלקוחות הפוטנציאליים, מדובר באותו קהל לקוחות המעוניינים לבדוק מעבר לדיור מוגן.
אמנם, הנתבעות טענו כי הרשת שלהן מפעילה בתי דיור מוגן העולים באיכותם וביוקרתם על הבתים המופעלים על ידי הרשת האחרת, וכי גם דמי הפקדון בהם גבוהים באופן משמעותי מאלה של התובעות, אולם טענות אלה של הנתבעות נטענו ללא ביסוס, ואין לפיכך לקבלן. גם אם הדבר היה מוכח, עדיין ברור כי קיים קהל לקוחות פוטנציאלי משותף.

הצדדים משתמשים גם באותם אמצעי פרסום במדיות התקשורת השונות, כך שגם מבחינת צינורות השיווק, מדובר באותם צינורות שיווק.

התוצאה היא כי מבחן זה מתקיים בענייננו במלואו.

מבחן יתר הנסיבות

מבחן זה נלווה לשני המבחנים האחרים, ובמסגרתו נבחנות הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות למקרה הנדון [ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (9.9.14)].

במסגרת מבחן זה יש להביא בחשבון כי רשת מגדלי הים התיכון שינתה את המיתוג של כלל בתי הדיור המוגן של הרשת, ולא רק את המיתוג של בית הדיור המוגן בכפר סבא. כלומר, לא נעשתה כאן פעולה אשר ייעודה ומטרתה היו לקרב את סימנו של אותו בית ספציפי לסימני רשת בית בכפר, ולא הייתה כאן כוונה להטעות. לאותה פעולה גם היה הגיון בכך שהרשת נרכשה על ידי החברה המפעילה את " הבית ברמת השרון", ורצונה לשלב את המילה " בית" בשמות בתי הדיור המוגן של הרשת.
העובדה כי אחד מבתי הרשת מצוי בכפר סבא, מביאה אמנם לכך שהשם " הבית בכפר סבא" כולל בתוכו את הסימן הרשום של רשת " בית בכפר", אך הדבר נובע רק מכך ששם היישוב כפר סבא כולל בתוכו את המילה כפר, וכבר נזכר לעיל כי הכללת השם המלא של היישוב בסימן שבמחלוקת, מקהה עד מאד את הדמיון בין שני השמות.

המילה " בית" משמשת גם לתיאור בתי דיור מוגן אחרים ( כגון " הבית בראשון לציון" של רשת עד 120, ר' פירוט בנספח " א" לתצהירו של תומר רוזנברג מטעם הנתבעות). אין זה סביר כי רשת " מגדלי הים התיכון" תהא מנועה מלכלול את השם " הבית" בשמות בתי הדיור המוגן שלה, רק מאחר שאחד מבתי הרשת מצוי בכפר סבא.

עוד יש לציין כי השם " בית" הוא שם גנרי בהקשרנו, והשם " כפר" הוא תיאורי, וכך גם הצירוף " בית בכפר". ודאי כי אין התובעות זכאיות להגנה על שימוש נפרד באותם שמות.

יש להפנות גם לסעיף 47 לפקודה, בו נקבע, בין היתר, כי "רישום לפי פקודה זו לא ימנע אדם מהשתמש שימוש אמת ... בשמו הגיאוגרפי של מקום עסקו".
רשת מגדלי הים התיכון משתמשת בשם הישוב כפר סבא, ומוסיפה אליו את התוספת " הבית ב...", ואין מקום למנוע זאת ממנה.

כמו כן, בע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (30.5.13) נקבע כי:

"לעתים הזיקה בין מבחן המראה והצליל לבין מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות עשויה דווקא להביא להקשחתו של מבחן המראה והצליל. כך, ככל שמדובר במוצר יקר ואיכותי יותר ובחוג לקוחות מתוחכם יותר, תגבר הנטייה לייחס לצרכן ערנות ויכולת הבחנה דקה בבואו לרכוש את המוצר המדובר".
בענייננו, אין מחלוקת כי עסקה של כניסה לדיור מוגן היא עסקה יקרה מאד ( בד"כ נדרשת הפקדת פקדון של כמיליון ש"ח ומעלה), ומקובל על הצדדים כי מי שמתעניין בעסקה כזו, אינו מסתפק בביקור בבית דיור מוגן אחד, אלא בכמה בתי דיור מוגן הקיימים באותו אזור ( עמ' 90).

התובעות טוענות, כי עדיין, יש משמעות למקום הביקור הראשון, שנותן עדיפות מבחינת הרשת ש"זוכה" בו ומגביר את הסיכוי שיבחרו בה. בחוות דעתה של הגב' מורגן מטעם התובעות, התייחסה היא לכך, שעקב " ההטעיה" לדבריה, הנתבעות מובילות את הצרכן להגיע לפגישה אצלן, ולא נותר להן אלא " לסגור עסקה". עם זאת, לא מצאתי בחוות הדעת התייחסות של הגב' מורגן לכך שבעסקה יקרה ומהותית מעין זו, אין נסגרת עסקה קודם לעריכת ביקורים במספר בתי דיור מוגן באזור, דבר ששני הצדדים אישרו. יש להביא גם בחשבון כי מטבע הדברים נבדקת העסקה על ידי המתעניינים מבחינת פרמטרים שונים ( מחיר, קרבה למשפחה, קרבה למרכזים מסחריים ומשפחתיים, השירותים הניתנים בכל אחד מבתי הדיור המוגן ועוד). ברור, כי גם בעובדה זו של עסקה יקרה, הנבחנת בקפדנות, לאחר ביקורים במספר מקומות, יש כדי להקהות את הטענות בדבר אפשרות הטעות.

הגב' מורגן, וכך גם התובעות, טענו כי הנתבעות חיקו את הפרסומים השיווקיים של התובעות, ובכך יש חוסר תום לב, וכן הגדלת החשש להטעיה.

בחנתי את טענות התובעות בעניין זה, ולא מצאתי כי מתקיים הנטען על ידן. מבצעים שונים מתקיימים על ידי רשתות הדיור המוגן מעת לעת. נושאי המבצעים הם מצומצמים, ואין מרחב גדול של תמרון ובחירה ביניהם. אם בחרה רשת בית בכפר, למשל, במבצע הנושא את הכותרת " מצטרפים עד סוף נובמבר ומקבלים שנה שלמה חינם בלי דמי אחזקה", ורשת מגדלי הים התיכון יוצאת לאחר מכן במבצע הנושא כותרת " חצי שנה ללא דמי אחזקה", אין לראות בכך העתקה. הנושא הוא אותו נושא, אך המבצע במהותו שונה.
הפרסום של רשת מגדלי הים התיכון העושה שימוש בסלוגן " בלי למכור את הבית", שיצא אחרי פרסום דומה של רשת " בית בכפר", עושה אכן שימוש באותו סלוגן, אך מתברר כי סלוגן זה נמצא גם בשימוש של רשתות אחרות ( למשל, אחוזת נווה חוף ורשת משען – נספח " ג" לתצהירו של מר רוזנברג).

באשר לצד הויזואלי של אותם מבצעים, עיינתי במסמכים שצורפו ולא מצאתי כי קיים דמיון ביניהם באופן שיש בו כדי להטעות מי מהמעיינים במבצעים הנ"ל.
סיכום

נוכח המסקנות אליהן הגעתי לגבי מבחן המראה והצליל ומבחן " יתר הנסיבות", נדחית הטענה בדבר הפרת סימן המסחר של התובעות.

גניבת עין

עוולת גניבת העין, שעיגונה הקודם היה בסעיף 59 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש], מעוגנת כיום בסעיף 1( א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1998 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") הקובע כך:

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

תכליתה של עוולת גניבת העין היא להגן על עוסק מפני פגיעה בזכותו הקניינית במוניטין שרכש לעסקו, ועל מנת ליהנות מהגנה זו על התובע להוכיח שני יסודות:
עליו להראות כי אכן רכש מוניטין בטובין או בשירות, וכן עליו להראות כי מעשי הנתבע מובילים לכך שהציבור מוטעה או עלול להיות מוטעה לחשוב כי הטובין או השירות אשר סופקו על ידו, סופקו למעשה על ידי התובע, או כאשר הם נחשבים בטעות לקשורים אליו [ ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (9.9.14); ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' בייל (29.12.10)].

בכל הקשור למוניטין הקיימים לתובעות בצירוף " בית בכפר", דומה כי הן הוכיחו קיומו של מוניטין כאמור. הדברים עולים מהפירוט הרב בעניין זה בתצהירו של מר קרוגמן, בעניין ההשקעה במותג, על מנת שיזוהה עם התובעות ובתי הדיור המוגן שלהן, וכן מהנספחים שצורפו לתצהיר זה, לרבות סקר משנת 2010 שצורף לתצהיר, ואשר עולה ממנו מודעות של הקהל הפוטנציאלי למותג האמור, דבר המלמד על המוניטין שנרכש.

כאמור לעיל, הצירוף " בית בכפר" הוא שם תיאורי. שמות תיאוריים יזכו להגנה מועטה ביותר ובמקרים נדירים, ואחד החריגים הוא מקום שבעל עסק רכש במהלך עסקו אופי מבחין לשם הטובין או השירות, המייחד אותו מאחרים בני מינו. במקרה זה יכול בעל השם לזכות בהגנה, ושימוש באותו שם בידי מתחרה יהא בבחינת הטעיה [ ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון " משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון " משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933 (2001)].
בענייננו, מתקיים אותו חריג, כאמור לעיל.

בחינת התנאי השני להתקיימות עוולת גניבת העין ( חשש סביר להטעיה) דומה לבחינה שנעשתה בשאלת הפרת הסימן המסחרי הרשום, ואף כאן נעשה שימוש ב"מבחן המשולש" אשר נבחן קודם לכן, אליו יש להוסיף גם את מבחן " השכל הישר" [ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (30.5.13)].
עם זאת, צוין בעניין אנג'ל שנזכר לעיל, כי "אף שהמבחן המשולש זהה בשמו בעילה של הפרת סימן מסחר ובעילה של גניבת עין, הרי שהוא שונה במהותו, באשר בהפרת סימן מסחר הבחינה תחומה לדמיון בין הסימנים גופם בלבד, בעוד שבגניבת עין נבדק המוצר בכללותו והאם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר"

הבחינה הנזכרת לעיל, מאפשרת אכן בחינה כוללת, שבמקרה זה תתמקד בפרסומים לעניין בתי הדיור המוגן של הצדדים בעיר כפר סבא, שם ניטשת חזית המאבק ביניהם, שהרי רק הצירוף " הבית בכפר סבא" מטריד את התובעות, כפרסום העלול להטעות את הציבור לחשוב שבית הדיור המוגן של מגדלי הים התיכון בכפר סבא שייך לרשת " בית בכפר".
אל מול הצירוף "הבית בכפר סבא" בו עושות שימוש הנתבעות, ניצב הצירוף "בית בכפר כפר סבא" בו עושות שימוש התובעות.
לסימן המסחרי של התובעות מצטרפת כאן תוספת, של היישוב בו נמצאים בתי הדיור המוגן שלה. מדובר בצירוף מותר המתאר את מיקום הבתים הללו ( כפי שעשו גם הנתבעות במיתוגן החדש לבתי הדיור המוגן שלהן). השימוש בסימן זה נעשה על ידי התובעות זמן רב לפני שמיתגו הנתבעות את בתי הדיור המוגן שלהן, ובית הדיור המוגן שלהן בכפר סבא החל להופיע בפרסומיהן כ " הבית בכפר סבא".

הבחינה תיעשה, אפוא, במקרה זה לגבי המכלול, ואף שכבר נקבע לעיל כי לא קם כאן החשש הסביר להטעיה בין שני הסימנים (" בית בכפר", הסימן הרשום, מול " הבית בכפר סבא") כאן המקום לבדוק האם בפועל טעו אנשים לחשוב בהסתכלם על שני הפרסומים (" בית בכפר כפר סבא" של התובעות אל מול " הבית בכפר סבא" של הנתבעות), כי הפרסום השני מקורו ברשת " בית בכפר" ומכוון אל בתי הדיור המוגן שלה בכפר סבא. יוזכר, כי אין אמנם הכרח להוכיח קיומה של הטעיה בפועל, ואף לא כוונת הטעיה ( עניין אנג'ל), אך אם תוכח הטעיה כזו, לעניין שני הצירופים הנזכרים בסעיף זה, יהא בכך כדי לחזק באופן משמעותי את טענת התובעות בעניין זה בכל הקשור לשני צירופים אלה ולעיר כפר סבא.

במישור זה פעלו הנתבעות והגישו ראיות בדמות שיחות שהתקיימו בין חוקרות מטעמן לבין נשות מכירות של בית הדיור המוגן של רשת מגדלי הים התיכון בכפר סבא ( מדובר בשתי חוקרות, כאשר תצהירה של חוקרת שלישית שלא התייצבה למתן עדות, הוצא, ומובן כי לא ניתן להסתמך על תמלילי השיחות של אותה חוקרת). יצוין כי לא הוקלטו שיחות של מתעניינים " אמתיים" בכניסה לבית הדיור המוגן הנ"ל, אך באותן שיחות שהוקלטו, וכאשר נטען מפי החוקרות לבלבול בין בית הדיור המוגן של הנתבעות לבית הדיור המוגן של הנתבעות, נשמע מפיהן של נשות המכירות הנ"ל, כי אין זו הפעם הראשונה שהן נתקלות בתופעה זו.

כך, בשיחה בין החוקרת סהר עזרפור לבין נציגת מכירות בשם מיכל ממגדלי הים התיכון, אומרת החוקרת כי אימה התבלבלה וחשבה שבית הדיור המוגן של הנתבעות בכפר סבא הוא " בית בכפר", והיא חושבת שהתבלבלה בגלל שהיא מבוגרת, נשמעות התשובות הבאות מפיה של מיכל:
"לא לא הרבה אנשים מתבלבלים. יש " בית בכפר", ויש בפרסום שאתם ראיתם באמת הוצאנו פרסום וכתוב " בית בכפר" בכפר סבא..."
ולאחר מכן:
"...יש אנשים שבאים לשם ומחפשים אותנו, ויש אנשים שבאים לפה וחושבים שהם הגיעו לשם...".
ולאחר מכן:
"...אני יודעת שזה מטעה, כן"

בשיחה נוספת בין החוקרת נעמה קפטן לבין נציגת המכירת מיכל ממגדלי הים התיכון, לאחר שעולה שוב נושא ההבדל בין "בית בכפר" לבין " הבית בכפר סבא", שואלת החוקרת:
"אתם לא משנים את זה שלא יהיה הבלבול הזה?"
ונציגת המכירות משיבה:
"אה, דיברתי על זה כבר הרבה אבל אה, לא... כל כך".
ובהמשך:
"נתקלתי בזה שמישהו התבלבל שהוא חשב שפה זה בית בכפר או להיפך, או.קיי? אבל לא נתקלתי בעניין של המבצע משום שזה דבר חדש לגמרי".
עוד יש להוסיף את עדותה של דורית לבקוביץ, אשת מכירות ברשת " בית בכפר" בדבר מקרה שאירע בשלהי 2011 בו הגיעה שיחה טלפונית ל"בית בכפר" ובו ביקשה המתקשרת להגיע לחתום על ערבות להסכם שנחתם עם " בית בכפר", אך בסופו של דבר התברר כי כי אין מדובר בלקוחה של " בית בכפר" (ומכאן מסקנתה כי מדובר בלקוחה של " מגדלי הים התיכון").

המקרה האחרון שתואר, אינו מעיד על דבר, שכן אין כל ביסוס לכך שההתקשרות ל"בית בכפר" הייתה בקשר לחוזה שנחתם עם " מגדלי הים התיכון".

לא כך הדבר לגבי שתי השיחות המוקלטות שנזכרו לעיל, מהן עולה, כי גם אם אין תיעוד של מתעניינים שהוטעו לחשוב כי הבית בכפר סבא שייך לרשת " בית בכפר" (וסביר להניח כי אם התופעה נפוצה, יכולות היו התובעות לאתר מבין דייריהן ב בתים בכפר סבא, לפחות דוגמא אחת לטעות כאמור), הרי מפי נציגות המכירות של רשת מגדלי התיכון נשמע, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי היו מקרים של אנשים שהתבלבלו בשל הפרסומים. אין לדעת אמנם, ולא הוכח בכמה מקרים מדובר, אך חשש סביר לטעות כאמור לעיל אכן קיים נוכח האמור לעיל. בעניין זה יש להוסיף כי העד מטעם רשת מגדלי התיכון, מר תומר רוזנברג, העיד כי קיימת הנחיה לומר למתקשרים לרשת כי הגיעו לרשת מגדלי הים התיכון, וזאת אם המתקשר נוקב בשם בית דיור מוגן אחר כגון " בית בכפר", "בית גיל פז", "אחוזת רעננה" וכד' (עמ' 145 ש' 28-31), וכי ייתכן שהיו מקרים בודדים של בלבול כאמור ( עמ' 146 ש' 24). בהקשר זה יצוין כי מר רוזנברג לא ייחד את דבריו לבלבול בין הנתבעות לתובעות בלבד, אלא לכלל בתי הדיור המוגן באזור.

בהתחשב באמור לעיל, וכאשר נקודת המבט היא על המכלול הקרוי " בתי הדיור המוגן בכפר סבא", ושני הפרסומים " הבית בכפר סבא" אל מול " בית בכפר כפר סבא", ניתן לקבוע, ובעיקר נוכח השיחות המוקלטות והדברים שנאמרו בהם על ידי נציגות המכירות של הנתבעות, כי קיים חשש, בעצימות נמוכה אמנם, כי מי שקורא את הפרסום של " מגדלי הים התיכון" הנושא את השם " הבית בכפר סבא", עלול לסבור כי מדובר בבתי הדיור המוגן בכפר סבא של רשת " בית בכפר".
ציינתי כי העצימות במקרה זה נמוכה, מכיוון שבכל הפרסומים של " הבית בכפר סבא" שהוגשו לבית המשפט, צוין בפרסום שם הרשת " מגדלי הים התיכון". עם זאת, ייתכנו מצבים בהם הצירוף " הבית בכפר סבא" בולט יותר, או מוזכר מספר פעמים, דבר היכול לגרום לאותו חשש סביר שנזכר לעיל, וכפי שהסתבר, אף התרחש בפועל.
אוסיף כי לעניין זה, ולמרות שהוסבר כי השימוש בצירוף " הבית בכפר סבא" אינו נגוע בכוונת הטעיה של הנתבעות, אלא מדובר בחלק משינוי המיתוג ברשת הנתבעות כולה, אין צורך בהוכחת כוונת הטעיה, על מנת להקים את עילת גניבת העין, ודי בכך שנגיע למסקנה כי התקיים החשש הסביר להטעיה כאמור לעיל.

עוד יש לומר, כי מהשיחות המוקלטות עולה, כי הנתבעות מבדילות היטב בינן לבין הרשת האחרת כבר בתחילת שיחת הטלפון, וגם כאשר מועלה חשש לבלבול על ידי החוקרות המנווטות את השיחה לכיוון זה. אף במישור זה אין לומר, אפוא, כי הנתבעות מנסות להטעות את המתקשרים, אך אין בכך כדי לשנות את התוצאה האמורה לעיל.

גם העובדה כי בכניסה לבית הדיור המוגן של רשת מגדלי התיכון בכפר סבא מתנוסס השילוט " מגדלי הים התיכון – השרון", אינה משנה את התוצאה דלעיל. אמנם, יש בשילוט הנזכר לעיל כדי לצמצם עד למאוד את הסיכוי כי מי שייכנס לבית דיור מוגן זה כדי להתעניין באפשרות רכישה יסבור כי הוא נכנס לבית דיור מוגן של " רשת בית בכפר". עם זאת, והגם שהמתעניינים מבקרים במספר בתי דיור מוגן קודם לקבלת החלטה, עשויה להיות חשיבות מצומצמת לבית הראשון אליו מגיעים, גם אם כאשר נכנסים אליו כבר יודעים שהוא אינו שייך לרשת " בית בכפר".

הגם שמבחן יתר הנסיבות שהוזכר ופורט במסגרת הדיון בטענה להפרת סימן המסחר של התובעות, כוחו יפה אף לדיון בעוולת גניבת העין הנטענת, וגם אם נטה הוא שם לטובת הנתבעות, הרי העובדה שהוכח כי יש מי שטעו בפרסומי הנתבעות ושייכו אותם לרשת המתחרה בית בכפר, מטה את הכף, ולו במעט, לטובת התובעות בעניין זה.

התוצאה היא כי גם התנאי השני להתקיימות עוולת גניבת העין התקיים במקרה זה.

לא מצאתי כי יש בסיס ליתר העילות הנטענות על ידי התובעות.

גזל ודילול מוניטין

באשר לעילת גזל ודילול המוניטין, לא הוכח כי נגזל מוניטין של התובעות, ואין לומר כי הנתבעות ניצלו את המוניטין של התובעות לצורך גיוס לקוחות. לשתי הרשתות מוניטין נכבד בפני עצמו, כפי שנזכר. ההחלטה בדבר כניסה לדיור מוגן מתקבלת לאחר ביקורים שנערכים במספר בתי דיור מוגן באזור בו מתעניינים המועמדים הפוטנציאליים, וההחלטה מתקבלת בסופו של דבר לא בשל פרסום זה או אחר.
אין גם יסוד לטענה בדבר פגיעה ודילול במוניטין של התובעות. על התובעות היה להוכיח כי המוניטין שלהן נפגע עקב השימוש בסימן האחר על ידי הנתבעות, אך כל הוכחה כזו לא הובאה.

עשיית עושר

באשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט, אף עילה זו לא הוכחה. מקום בו יכולה להיגרם טעות עקב השימוש בסימן " הבית בכפר סבא", הרי טעות זו יכולה להיגרם לשני הכיוונים, כפי שטענו אף התובעות. בנוסף לכך, כבר הוזכר כי עיסקה לכניסה לדיור מוגן, מוצר יקר לכל הדעות, נעשית לאחר בדיקה מעמיקה וביקור במספר בתי דיור מוגן ( ובמקרה זה, בסבירות גבוהה, הן אלה של התובעות והן זה של הנתבעות), כך שגם אם פרסום גרם לטעות אצל פלוני, אין בכך כשלעצמו כדי להביא לעסקה. זאת ועוד, מי שטעה כאמור, ככל שטעה, מועמד על טעותו, כפי שהוברר אף בשיחות הטלפוניות המוקלטות. אין לומר, אפוא, כי הנתבעות ניצלו את המוניטין של התובעות לצורך גיוס לקוחות, וכבר הוסבר כי לא הייתה כאן פעולה יזומה לשינוי מיתוג של בית דיור מוגן אחד בכפר סבא, אלא של כל בתי הרשת, והוסברה גם הסיבה לכך, שאינה קשורה כלל לתובעות.

התערבות בלתי הוגנת

באשר לעילת ההתערבות הבלתי הוגנת הקבועה בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, לא הוכחו יסודות עילה זו. אין לומר גם כי עשיית השימוש בסימן " הבית בכפר סבא" בנסיבות שנזכרו לעיל בהרחבה, הכבידו באופן לא הוגן על גישת לקוחות לעסקן של הנתבעות.

סעדים

צו מניעה

איני סבור כי הקביעה בדבר התקיימות עוולת גניבת העין, כפי שנזכרה לעיל, צריכה להביא מיניה וביה להוצאת צו שיאסור על התובעות מכל וכל את השימוש בצירוף " הבית בכפר סבא" בפרסומיהן.

סעיף 1( א) לחוק עוולות מסחריות קובע הרי כך:
"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

מכאן, כי מקום בו השימוש בצירוף " הבית בכפר סבא" אינו מקים את החשש האמור, לא תהא כלל תחולה לסעיף 1( א), וממילא לא יהיה מקום ליתן סעד בעניין זה.

גם ההיגיון והשכל הישר מביאים למסקנה כי אין לאסור על פרסום אם אין בו כדי להקים את החשש האמור.

נבחן, אפוא, את המקרים האפשריים אשר בהם לא יחול סעיף 1( א) לחוק עוולות מסחריות.

ראשית, בכל מקום בו נעשה פרסום שאינו ייחודי ובלעדי לבית בכפר סבא של רשת מגדלי הים התיכון, לא קם החשש להטעיה כאמור לעיל. זאת, מאחר ש"הבית בכפר סבא", מתפרסם אז ביחד עם בית או בתים אחרים של הרשת, שם הרשת מגדלי הים התיכון מופיע, וניתן להבין במפורש כי אין מדובר ברשת " בית בכפר", מאחר ששמות הבית או הבתים האחרים של רשת מגדלי הים התיכון הנזכרים בפרסום אינם כוללים את המילה " בכפר".
לפיכך, אין לאסור על השימוש בצירוף " הבית בכפר סבא" בפרסומים של רשת מגדלי הים התיכון שאינם נעשים במיוחד עבור " הבית בכפר סבא" בלבד .
למען הסר ספק, מקום בו נעשה פרסום לגבי הבית בכפר סבא בלבד, אך בפרסום מאוזכרים שמות הבתים האחרים של רשת מגדלי הים התיכון, כמו, למשל, בנספח 15 לתצהירי הנתבעות, ייחשב הפרסום כפרסום ייחודי ובלעדי לבית בכפר סבא.
מקום בו נעשה פרסום ייחודי ובלעדי לגבי הבית בכפר סבא, וקם אותו חשש סביר להטעיה שנזכר לעיל, החשש נובע מכך שאותו צירוף שמי יביא אנשים לחשוב כי מדובר בבית השייך לרשת " בית בכפר". חשש זה יוסר, אם יהיה ברור כי " הבית בכפר סבא" שייך לרשת מגדלי הים התיכון.

לפיכך, פרסום זה יהיה מותר אם ייקבעו תנאים אשר יבטיחו הבלטת העובדה כי הבית בכפר סבא שייך לרשת מגדלי הים התיכון.

מצאתי מקום לקבוע לגבי מקרה זה את התנאים החלופיים הבאים, שאם יתקיים אחד מהם לא תהא מניעה להשתמש בצירוף האמור:

פרסומים בכתב

א. בפרסום יופיע שם רשת " מגדלי הים התיכון" כשגודל האותיות של שם הרשת יהיה גדול ב-25% לפחות מגודל האותיות הגדולות ביותר של השם " הבית בכפר סבא" המופיע בפרסום. במקרה זה, אין חשיבות למיקום בו יופיע שם הרשת, ודי בהבלטה האמורה..

ב. בכל מקום בו יופיע בפרסום הצירוף " הבית בכפר סבא", תופיע בצמוד אליו התוספת " מגדלי הים התיכון" או "( מ)רשת מגדלי הים התיכון" באותו גודל אות לפחות. "בצמוד אליו", יכול להיות מעליו, מתחתיו או באותה שורה, אך ללא מלים מפרידות בין שני הצירופים.

פרסום קולי
בכל מקום בו ייאמר בפרסום " הבית בכפר סבא", תתווסף בצמוד אליו ( לפני או אחרי, אך ללא מלים מפרידות) התוספת " מגדלי הים התיכון" או "( מ)רשת מגדלי הים התיכון".

פיצוי כספי

באשר לדרישת הפיצוי שדורשות התובעות, הרי נזק של ממש לא הוכח.
באשר לפיצוי שניתן לפוסקו ללא הוכחת נזק ( סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות), לא מצאתי כי בנסיבות תביעה זו, יש לפסוק נזק כאמור לעיל.
אמנם, התקבלה עילת גניבת העין, אך קבלתה הייתה גבולית מאד מבחינת שני היסודות הנדרשים להתקיימותה.
הצירוף בו משתמשות הנתבעות " הבית בכפר סבא" אינו זהה לצירופים בהם עושות שימוש התובעות, הן מבחינת הסימן המסחרי הרישום, והן בתוספת היישוב כפר סבא. מדובר גם בצירוף תיאורי שהגנה לגביו תינתן לעתים נדירות, וגם אם ניתנה במקרה זה, יש להיזהר בסעדים הניתנים, הן מבחינת צווי המניעה והן בצווים הכספיים.
כך גם לגבי היסוד השני של חשש סביר להטעיה. הטענה בעניין זה התקבלה בעילת גניבת העין בשל אמירות של נציגות הנתבעות בשיחות מוקלטות, וזאת חרף ההבדלים בין שני הסימנים, במבחן המראה בעיקר, וכן יתר הנסיבות כפי שפורטו בהרחבה בעילת הפרת סימן המסחר. עם זאת, החשש להטעיה הוא בעל עצימות נמוכה, לא התקבלה טענת התובעות כי הייתה כאן כוונה של הנתבעות להטעות, והסיכוי כי במקרים של טעות תתקבל החלטת כניסה לדיור מוגן זה או אחר בשל הפרסום, הם קלושים ביותר.
נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום לפסוק פיצוי לתובעות בתביעתן זו.

סיכום

התביעה בעילה של גניבת עין התקבלה ויתר העילות נדחו.

התוצאה האופרטיבית היא כי ניתן צו מניעה האוסר על הנתבעות לעשות שימוש בצירוף " הבית בכפר סבא", אלא אם התקיים אחד מהתנאים החלופיים הבאים:

פרסומים בכתב ופרסומים קוליים
הפרסום אינו ייחודי ובלעדי לבית בכפר סבא של רשת מגדלי הים התיכון.

לגבי פרסומים ייחודיים ובלעדיים לבית בכפר סבא של רשת מגדלי הים התיכון:

פרסומים בכתב ( לרבות בשילוט ובאינטרנט)

א. בפרסום יופיע שם רשת " מגדלי הים התיכון" כשגודל האותיות של שם הרשת יהיה גדול ב-25% לפחות מגודל האותיות הגדולות ביותר של השם " הבית בכפר סבא" המופיע בפרסום. במקרה זה, אין חשיבות למיקום בו יופיע שם הרשת, ודי בהבלטה האמורה.

ב. בכל מקום בו יופיע בפרסום הצירוף " הבית בכפר סבא", תופיע בצמוד אליו התוספת " מגדלי הים התיכון" או "( מ)רשת מגדלי הים התיכון" באותו גודל אות לפחות.
"בצמוד אליו", יכול להיות מעליו, מתחתיו או באותה שורה, אך ללא מלים מפרידות בין שני הצירופים.

פרסום קולי

בכל מקום בו ייאמר בפרסום " הבית בכפר סבא", תתווסף בצמוד אליו ( לפני או אחרי, אך ללא מלים מפרידות) התוספת " מגדלי הים התיכון" או "( מ)רשת מגדלי הים התיכון".

על מנת לאפשר לנתבעות פרק זמן להתארגנות לגבי פרסומים קיימים, אני קובע כי צו המניעה ייכנס לתוקף ביום 1.4.15.

למען הסר ספק, צו המניעה דלעיל אינו חל על צירוף שונה מהצירוף " הבית בכפר סבא".

בהתחשב בדחיית מרבית טענות התובעות מחד, ובקבלת טענה אחת שלהן מאידך, וכן בהתחשב בסעדים המוגבלים שניתנו, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.