הדפסה

בירמן נ' ח'ורי

לפני כבוד השופטת אספרנצה אלון
התובע
אמיר בירמן, עו"ד

נגד

הנתבע
אימן ח'ורי, עו"ד

החלטה
בבקשות מס' 17, 18, 19 ו- 20

זוהי תביעה שתחילתה כתביעה לפינוי מושכר ובהחלטה מיום 30.11.14 הוריתי כי נוכח מורכבות ההליך, התביעה תתברר במסלול דיון רגיל.

לאחר שהליך גישור לא צלח, התקיים דיון בפניי ביום 29.6.15 בו הוריתי כדלקמן:

"אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע, החל מיום 1/7/2015 ועד החלטה אחרת, סך של 4,000 ₪ לחודש וזאת, כל 10 לחודש... סכום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית."

ביום 18.7.15 הגיש התובע בקשה למתן פס"ד (בקשה מס' 17) בטענה כי הנתבע לא מילא אחר ההחלטה הנ"ל. לטענתו, מדובר בתביעה לפינוי מושכר לגביו אין חולק כי תקופת השכירות הבלתי מוגנת הסתיימה והסכם השכירות לא הוארך. לטענת ההגנה היחידה אין רלוונטיות לתביעה זו שכן מדובר בטענות של התחשבנות כספית שאין כל הצדקה לדון בהן במסגרת תביעה לפינוי מושכר. גם הזכות שניתנה לנתבע בהחלטת ביהמ"ש לשלם סך של 4,000 ₪ לחודש עד למתן פס"ד, שניתנה לפנים משורת הדין וללא כל קשר למצב המשפטי המהותי של הזכויות החוזיות של הנתבע, לא נוצלה על ידו והוא בחר שלא לשלם את הסך שנפסק ולכן, יש להורות על הפינוי כמבוקש.

הנתבע הגיש הודעה על החלפת ייצוג ובקשה להארכת המועד להגשת תגובה לבקשה מס' 17 וכן למתן הוראות לתובע להמציא פרטי חשבון בנק (בקשה מס' 18 ו- 19) . הנתבע טען כי הועבר הייצוג אך לפני מספר ימים ודרושה לב"כ ארכה להגשת תגובה. כן טען הנתבע כי ביקש לקבל פרטי חשבון הבנק מהתובע אך זה סירב למוסרו. לחילופין טוען הנתבע כי יש לדחות את הבקשה למתן פסק דין שאינה אלא מחזור של טענות שכבר נטענו במסגרת כתבי הטענות, נדונו והכרעה בהם נקבעה לאחר שמיעת הראיות בתיק. ב"כ הנתבע הצהיר כי מופקד בידיו סך של 4,000 ₪ וכשיימסרו פרטי חשבון הבנק של התובע, סכום זה יופקד בחשבונו. הנתבע מוסיף כי הסנקציה שנקבעה הינה תוספת של ריבית והצמדה ואין מקום לעתור לסעדים כה דרסטיים במסגרת בקשות ביניים, שאין מטרתן אלא לבצע "מחטפים" מצ ידו של התובע.

בתגובתו טען התובע כי דין הבקשה להארכת המועד לדחייה על הסף – החלפת הייצוג לאחר אי קיום החלטת ביהמ"ש המורה על ביצוע תשלום בסך 4,000 ₪, בחלוף 22 יום ממועד התשלום, אין בה כדי לרפא את המחדל אשר נמשך שנתיים ימים. הנתבע פנה לראשונה ביום 30.7.15 אל מנהלת החשבונות של התובע וביקש פרטי חשבון בנק ולאחר מכן קיבל התובע הודעת אס אם אס ממספר לא מוכר לפיה התבקש למסור פרטי חשבון הבנק. מיום 10/7/15 ועד ליום 30/7/15 לא נשמעה כל בקשה מהנתבע. רק ביום 2.8.15 טרח הנתבע להגיש בקשה דנן, תוך ניסיון לעשות ספין חדש, כאשר אף אחד לא מנע ממנו להפקיד את הסכם בקופת בית המשפט, כפי שהציע בעצמו בדיון. לכן החלפת הייצוג אינה קשורה לאי התשלום במועד ואינה קשורה לאי ביצוע התשלום באמצעות מסירת שיק או מזומן במשרדו של התובע.

במקביל הנתבע הפקיד ביום 13.8.15 בקופת בית המשפט סך של 4,000 ₪ וטען שוב כי התובע מסרב למסור את פרטי חשבון הבנק על מנת להפקיד את התשלום החודשי.

ביום 17.8.15 הגיש התובע בקשה נוספת למתן פסק דין ולמתן סעד של פינוי מושכר וזאת בשל עילה נוספת שהתגבשה ביום 10.8.15 – אי תשלום סך של 4,000 ₪ (בקשה מס' 20) . בבקשה זו חזר התובע על נימוקיו שהובאו בבקשה הראשונה וביקש להורות על פינוי הנתבע וכן לחייבו בתשלום סך של 8,000 ₪ בעבור דמי שכירות ריאליים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
עוד באותו יום הוגשה תגובת הנתבע לפיה בניגוד לנטען בבקשה, הנתבע הפקיד סך של 4,000 ₪ בקופת בית המשפט כבר ביום 13.8.15 וסך נוסף של 4,000 ₪ יופקד תוך 48 שעות. במקום להטריח בית המשפט בבקשות חסרות בסיס, עדיף היה למסור פרטי חשבון הבנק על מנת לאפשר הסדרת התשלום באופן סדיר.
הנתבע מוסיף כי כל מטרתו של התובע לנשל את הנתבע מביתו ולשים את ידו על נכס שאינו של התובע ושהוצא מהנתבע במרמה ובהטעיה – על שולחן בית המשפט גרסת הנתבע המלאה והמפורטת באשר למערכת היחסים הסבוכה בין הצדדים ואין בבקשות אלו אלא ניסיון לקבל סעד סופי, במסגרת בקשות ביניים, שמרוקנות מתוכן את ניהול ההליך. הטענות אינן של התחשבנות כספית בלבד, אלא של הטעייה וגזילת זכויות הנתבע תוך מצגי שווא והטעיית הנתבע כי הסכם המכר הווה אך בטוחה לצורך בהתחשבנות בין הצדדים – טענות שיש לברר לגופן. הנתבע שב וטען כי הסנקציה שנקבעה בהחלטה הינה של ריבית והצמדה ולא של פינוי המושכר וכי נכון למועד כתיבת ההחלטה הופקדו בקופת בית המשפט סך של 8,000 ₪ (4,000 ₪ ביום 13/8/15 ו- 4,000 ₪ ביום 23/8/15).

הכרעה
ההחלטה מיום 26.6.15 היא החלטת ביניים בה הוריתי לנתבע לשלם סך של 4,000 ₪ לחודש, כל 10 לחודש וזאת עד להחלטה אחרת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין פיגורים. החלטה זו אינה עומדת בבדידותה אלא קדמה לה ההחלטה המורה על העברת הדיון לסדר דין רגיל בשל העובדה כי אין עסקינן ביחסי שוכר-משכיר אלא במערכת יחסים סבוכה ומורכבת בין השניים, המחייבת בירור מעמיק. העובדה כי הנתבע אינו עומד בלוחות הזמנים שקבע בית המשפט אינה מביאה לביטול טענותיו לגוף ההליך. הסעד המבוקש- בקשה למתן פסק דין- אינו מידתי ואינו שולל מהנתבע את יומו בבית המשפט לבירור טענותיו. התובע רשאי, כמובן, לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע.

אשר על כן אני מורה כי שתי הבקשות נדחות- הבקשה למתן פסק דין ו הבקשה להארכת המועד.

ירשמו נא שני הצדדים בפניהם כי בהתאם לתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי אני מוצאת כי ריבוי הבקשות לבית המשפט מאריך שלא לצורך את הדיון, במיוחד שהצדדים יכלו להסדיר זאת מחוץ לכותלי בית המשפט ומכאן ואילך אשקול הטלת הוצאות, ללא כל קשר לתוצאת ההליך.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, ח' אלול תשע"ה, 23 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.