הדפסה

ביניאשווילי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
עת"א 15968-01-15 נוגזרי ביניאשווילי נ' שב"ס

18 מרץ 2015

לפני כב' השופטת מיכל ברנט

העותר
נוגזרי ביניאשווילי

נגד

המשיב
שירות בתי הסוהר

נוכחים:
העותר ובא כוחו עו"ד רן תגר
ב"כ המשיב עו"ד ליאור קורן

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.
עיינתי בתגובת שב"ס. בתשובה מצוין בסעיף 7 סיפא שהעותר, שסירב לטיפול, ידע על ההשלכות. לא שזה צריך לשנות משהו מהחלטת בית המשפט, אבל הוא לא ידע על ההשלכות. אם היה יודע, היה פועל אחרת. מצוין בסעיף 5 משהו שנתקלתי בו לראשונה, שיש טיפול מקביל ששב"ס מעניק לאסירים, לא רק בבית סוהר חרמון אלא גם במתקני כליאה אחרים, וגם לדעתי נסתרת חזקת תקינות המנהל כי לא ניתן מידע מלא לעותר, שאם היה יודע שבפניו יש עוד אפשרויות טיפול, יכול היה לפנות בבקשה לעבור או להגיש עת"א.
המעבר בין פרוצדורה למהות התחיל לפני שנים לא מעטות, כאשר הפרוצדורה במקרה הזה היא ציות עיוור לחוק היבש, אבל המהות היא בעצם ההבנה שמדובר באסיר שנגמל מסמים בצורה עצמאית, שלא נגע בסמים כבר שנתיים מאז תחילת מאסרו במרץ 2013, שמוסר בדיקות שתן נקיות, ההתנהגות שלו למופת והוא משתתף בקבוצות משמרות שנוגעות לשימוש בסמים. הוא הולך לקבוצת 12 צעדים, שקשור לגמילה.
בן אדם שיושב בכלא ולא עושה עם עצמו כלום ולא יוצא לחינוך או לקבוצות משמרות ומתנהג בצורה לא נאותה ומקבל הערות משמעת ויש עליו מידעים מודיעיניים, זה סיפור אחר, אבל זה לא המקרה שלנו. כאן העותר עומד בכל הקריטריונים, חוץ מעניין הטיפול. לאור כל הקריטריונים שאני ציינתי, אין שום סכנה שתיגרם לאינטרס הציבורי אם ייצא לחופשה. הרי הוא לא ייצא לחופשה של 24 שעות ויתחיל למכור סמים. הוא נמצא שנתיים ואחת ממטרות העל של מטרות לחופשה זה לחזק את הקשר של האסיר עם הקהילה ועם המשפחה.
העותר בתחילת המאסר שלו בחר בחירה אומללה שעליה הוא לא מפסיק לשלם גם בנושא ועדת השליש, גם בעתירת אסיר על החלטת ועדת השליש, כאשר בית המשפט משתמש בחופשה נגד העותר. אומר הנשיא טל שהוא לא יצא לחופשה ולכן לא ניתן לבחון את המסוכנות שלו, אבל הוא לא יצא לחופשה כי לא נתנו לו לצאת לחופשה.
הנשיא בדימוס, כב' השופט ברק, דיבר על הגעה להחלטות שיפוטיות תוך סנכרון של ההיגיון והרגש גם יחד. במקרה שלנו, אני סבור באמת ובתמים שגם ההיגיון וגם הרגש מובילים להחלטה שתוציא אותו לחופשה, כי ההיגיון אומר שאם אדם במשך שנתיים לא נגע בסמים, ההתנהגות שלו ללא דופי, אין עליו שום מידע אקטואלי והוא משתתף בקבוצות, אזי אנו למדים שלא נשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור. מבחינת הרגש, אנו מדברים על אסיר שזהו מאסר ראשון בחייו, שלא יצא את כתלי בית הסוהר למשך שעה אפילו למן תחילת מאסרו. אני לא חושב שאנו נסכן מישהו או משהו אם נאפשר לו לצאת, כדי שהוא יוכיח את עצמו.
כאשר הוא הביע כבר נזקקות ורצה ללכת לטיפול, אמרה לו העובדת הסוציאלית שיוותר על השליש וילך לטיפול כי השליש לא מאפשר לו לצאת לטיפול.

החלטה

לא ביקשתי תשובת המשיב.

העותר נדון לשנתיים ו-10 חודשים מאסר שמניינם מיום 5.3.13 בגין עבירות של סמים ( סחר בסמים), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נשיאת סכין והפעלת מאסר על תנאי, זהו מאסרו הראשון והוא מסווג לקטגוריה ב1.

העותר מלין על אי שילובו בסבב חופשות.
לטענתו, התנהגותו הינה התנהגות למופת, הוא נעדר עבירות משמעת, נוטל חלק בקבוצות שונות, וסירב להשתלב בטיפול בהתמכרויות בכלא חרמון בשל המרחק מבני משפחתו המתגוררים באור יהודה.

כמו כן נטען כי העותר מסר בדיקות שתן נקיות מתחילת מאסרו, הוא בשל ליתרת מאסר של 10 חודשים, אינו יכול לקחת חלק בטיפול המוצע לו, אשר משמעו ויתור על שחרור על תנאי.

בכתב התשובה נטען כי מהתייחסות גורמי הטיפול עולה כי לעותר רקע של שימוש בסמים והוא נעדר ניסיונות גמילה ממוסדים בעברו, במהלך מאסרו הוצע לו לא אחת להשתלב בטיפול גמילה אלא שהוא סירב ושלל כל טיפול הכרוך במעבר מבית סוהר מעשיהו וכן נזקקות טיפולית.

עוד נטען כי העותר נעדר מוטיבציה אמיתית לשילוב בטיפול.
לעתירה עצמה צורפו מכתבים אשר נשלחו החל מחודש מאי 2014 מאת קצינת האסירים אל בא כוחו של העותר במענה, ככל הנראה, למכתב שנשלח, אשר מדגישים כי באם העותר מעוניין בטיפול בתחום ההתמכרויות, עליו לפנות לעובדת הסוציאלית ולהביע רצונו והאפשרויות הקיימות תיבחנה בהתאם.

הובהר במכתבים אלה כי הקבוצות החינוכיות אינן מהוות תחליף לטיפול בהתמכרות אלא הן קבוצות חינוכיות משמרות לאסירים שסיימו הליך טיפולי, תוך הדגשה כי הוצע לעותר מספר פעמים לבחון עבורו טיפול בהתמכרות בבתי סוהר אחרים, בהם יש טיפול המתאים לצרכיו, אולם הוא סירב לכך.
כמו כן, הודע לב"כ העותר כי עד אשר לא ישתלב העותר בטיפול אינטנסיבי בתחום ההתמכרות, לא יוכל לצאת לחופשות, וזאת על פי פקודת החופשות.

תנאי להוצאה לחופשות הינו שילוב בטיפול שהוצע לעותר המתאים למצבו והיתרמותו מטיפול זה.
העותר לא עבר כל טיפול ייעודי אלא בחר להשתתף בקבוצות חינוכיות ובנסיבות אלה, אין לו להלין אלא על עצמו.
משכך, ומשחופשה הינה פריבילגיה הניתנת למי שהתנהלותו תקינה, ואשר עבר טיפול ממנו נתרם, בהעדר טיפול, החלטת המשיב הינה החלטה סבירה ולפיכך הנני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום כ"ז באדר תשע"ה, 18/3/15 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

מיכל ברנט, שופטת