הדפסה

ביטון נ' שחר שות בע"מ

04 אוגוסט 2013

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה דורני

התובעת
לירון ביטון
ע"י ב"כ: עוה"ד ולדימיר פוסטרנק ואחוה פודים
-
הנתבעת
שחר שות', חברה להנדסה אזרחית
בניה ותשתיות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד כרמי זקן

פסק דין

התובעת, גב' לירון ביטון, עבדה אצל הנתבעת כמזכירה החל מיום 13.12.07 ועד לפיטוריה ביום 21.5.09.
לאחר פיטוריה הגישה התובעת תביעה זו , בה היא טוענת כי פוטרה במהלך ועקב טיפולי פוריות שעברה, בניגוד להורא ות חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 ולהוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. כן טוענת התובעת כי פוטרה ללא שימוע. בגין פיטוריה שלא כדין מבקשת התובעת לפסוק לה נזק לא ממוני בסך 100,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש ואבדן הזדמנויות וקידום מקצועי בסך 25,000 ₪, פיצוי בגין פיטורים ל לא שימוע בסך 10,000 ₪ ואבדן השתכרות בתקופה בה קיבלה דמי אבטלה בסך 1,711 ₪.
עובדות שאינן במחלוקת
התובעת, ילידת 1982, תושבת מעלה אדומים, הועסקה על ידי הנתבעת במשרדיה בירושלים בשכר שעתי, חמישה ימים בשבוע, במשרה מלאה. שעות עבודתה היו מ-8:30 עד 17:00.
התובעת נישאה בחודש 9/06 וחוותה קשיים בפרי יה ורבייה מתחילת נישואיה. התובעת נטלה תרופה למניעת הפרעות בביוץ (איקקלומין) והרתה בסיוע תרופה זו בחודש 4/07. הריון זה הסתיים בהפלה בשבוע 5-6. ב בירור שנערך נעשתה בדיקת אולטרה סאונד שהעלתה ממצא של אנדומטריומיה (הימצאות של תאי רחם מחוץ לרחם), בעקבותיו בוצעה כריתה לפרוסקופית של ציסטה (בחודש 1/08). בחודש 2/08 היה לתובעת היריון כימי ו בחודש 4/08 התובעת הר תה באופן ספונטני, אך גם היריון זה הסתיים בהפלה בשבוע 5-6. הפלה זו אירעה בתקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת ו התובעת המציאה לנתבעת אישור על כך שעברה הפלה.
התובעת פנתה ביום 16.12.08 להתייעצות אל ד"ר בתיה רוט, מומחית לרפואה פנימית והמטולוגיה בבית חולים הדסה. סיבת ההתייעצות שנרשמה הייתה RPL, "recurrent pregnancy loss". ד"ר רוט הפנתה את התובעת לייעוץ ובירור לטרומבופיליה (קרישיות יתר של הדם), אשר על פי החשד גרם להפלות החוזרות.
על פי הפנייתה של ד"ר בתיה רוט מיום 16.12.08, ביום 29.12.08 ביקרה התובעת במחלקה ההמטולוגית בבית חולים הדסה ונערך לה בירור במהלכו נרשמה ההיסטוריה של ההריונות וההפלות של התובעת (מוצג נ/1).
ביום 3.5.09 נעדרה התובעת מעבודתה והמציאה לנתבעת אישור מחלה בו צוין שהתובעת סבלה מחולשה.
ביום 4.5.09 זומנה התובעת לממונה הישיר שלה, מר יהונתן שחר, אשר הודיע לתובעת כי בכוונת הנתבעת לפטרה בשל צמצומים.
ביום 5.5.09 נמסר לתובעת מכתב פיטורים בו נאמר כי סיבת הפיטורים היא צמצומים.
הנתבעת לא ביקשה וממילא לא קיבלה היתר לפיטורי התובעת לפי סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים.
לאחר פיטוריה פנתה התובעת למר יהונתן שחר וביקשה ממנו מכתב המלצה, אך מר שחר סירב לתת לה מכתב כזה. לאחר מכן התובעת פנתה למנכ"ל הנתבעת, מר מאיר שחר, וביום 13.5.09 נתן מר מאיר שחר לתובעת מכתב המלצה, המופנה "לכל מאן דבעי", בו נאמר כי "הנני מוצא חובה נעימה לציין את מסירותה, חריצותה ואמינותה של גברת לירון ביטון, בתקופת עבודתה בחברתנו. הנני מברך את גברת לירון ביטון בדרך צלחה בהמשך דרכה וממליץ בחום להעסיקה".
עבודת התובעת הסתיימה, כאמור, ביום 21.5.09. סמוך לאחר מכן החלה התובעת להתייצב בשירות התעסוקה.
התובעת המציאה לנתבעת אישורים של "מרפאות חוץ" בבית חולים הדסה בדבר היותה של התובעת בטיפול המרפאה, בגין הימים הבאים: 6.5.09, 7.5.09, 13.5.09 ו-14.5.09. אין באישורים אלה אינדיקציה לכך שה"טיפולים" שניתנו לתובעת היו טיפולי פוריות. בתאריכים אלה התובעת איחרה לעבודתה וצוין בדו"ח הנוכחות החודשי שלה כי הייתה ב"בדיקות" בין 8:30 ל-10:00.
ביום 9.6.09 פנתה התובעת לנתבעת במכתב, אותו כתבה לאחר שהתייעצה עם בא כוחה, בדרישה לתשלום סכומים שונים בגין שכר עבודה, חופשה ונסיעות. במכתבה טענה התובעת כי בחודש 5/09 היו 15 ימי עבודה על לסיום עבודתה, מהם החסירה יומיים מפאת מחלה, וכי לפי תלוש השכר לחודש 5/09, שולם לה שכר עבור 11 ימי עבודה ו-7 שעות מחלה, ועל כן קיים חוסר של 9.5 שעות. במכתב זה לא הועלתה כל טענה בדבר פיטורים במהלך ועקב טיפולי פוריות או בדבר פיטורים ללא שימוע.
למכתב התובעת השיבה הנתבעת במכתב מיום 11.6.09, בו הביעה הסכמה לשלם לתובעת תשלומים שדרשה, וציינה כי "באשר ל-7 שעות מחלה, אנו משלמים לך כמחווה של רצון טוב בלבד ושאין זה מחובתנו, היות ובאישור מחלה לא מצוין סיבת היעדרות לצורך טיפולים".
ביום 11.6.09 פירסמה הנתבעת מודעת "דרושים" למשרת מזכירה לשעות 12:00-17:00 בעיתונות המקומית במעלה אדומים. בעקבות מודעת הדרושים גייסה הנתבעת עובדת שהחלה לעבוד בחצי משרה ולאחר תקופה מסוימת הועסקה במשרה מלאה.
המחלוקות
להלן המחלוקות הטעונות הכרעתנו בהליך:
האם התובעת עברה, כטענתה, טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ גופית בתקופת עבודתה אצל הנתבעת ובעת פיטוריה? או שמא כטענת הנתבעת, התובעת לא עברה טיפולים כאלה בתקופת עבודתה?
ככל שהתובעת עברה טיפולי הפריה חוץ גופית או טיפולי פוריות בתקופת עבודתה - האם היא דיווחה לנתבעת על טיפולים אלה כדין והאם הנתבעת ידעה על טיפולים אלה?
בהתאם להכרעותינו במחלוקות הנ"ל – האם התובעת פוטרה בניגוד לסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים?
מה היו הסיבות לפיטורי התובעת? האם פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשל טיפולי הפוריות שעברה או שעמדה לעבור, כטענתה, או בשל צמצומים והיעדר שביעות רצון של הנתבעת מהתובעת, כטענת הנתבעת?
האם הפרה הנתבעת את חובתה לערוך לתובעת שימוע לפני פיטוריה?

גרסת התובעת
לטענת התובעת, בחודש 12/08 היא פתחה תיק במחלקת הפריה חוץ גופית בבית חולים הדסה הר הצופים. לטענת התובעת בעדותה , המסמך שמתעד את ביקורה במחלקה ההמטולוגית בבית חולים הדסה הר הצופים מיום 29.12.08 (מוצג נ/1), היווה חלק מן התיעוד של תהליך פתיחת התיק שלה במחלקת הפוריות בבית החולים. לטענתה, המחלקה ההמטולוגית "יושבת במחלקה של הפוריות בהדסה הר הצופים" (עדות התובעת, פרוטוקול מיום 3.4.12 בעמ' 6, שורה 16 עד עמ' 7 בשורה 2). התובעת טוענת כי סמוך לפתיחת התיק על ידה בחודש 12/08, היא פנתה למנהליה, ה"ה יהונתן ומאיר שחר והודיעה להם שבעקבות ההפלות שהיו לה, היא מתחילה בתהליך של טיפולי הפריה חוץ גופית. היא הבהירה למנהליה שהתהליך יהיה כרוך בביצוע בדיקות שיחייבו אותה להיעדר מדי פעם מעבודתה, אך הבטיחה להשתדל לצמצם עד כמה שתוכל את היעדרויותיה. ואכן לטענתה, היא השתדלה לבצע את הבדיקות הדרושות בשעות הבוקר המוקדמות כדי לא להיעדר מעבודתה, אך בכל זאת נעדרה מדי פעם, תוך עדכונו של יהונתן שחר בכל פעם שנעדרה בשל טיפולי פוריות . היא לא התביישה בכך שהיא עוברת טיפולי פוריות ודברה על כך בגלוי בעבודה, והדבר היה ידוע לעובדי הנתבעת ולמנהליה . היא נדהמה בפגישתה עם יהונתן שחר מיום 4.5.09 בה הודיע לה על הכוונה לפטרה, ולאחר שקיבלה את מכתב הפיטורים מיום 5.5.09, היא פנתה למר יהונתן שחר וביקשה ממנו לשקול מחדש את פיטוריה והסבירה לו כי פיטוריה יפגעו בה באופן ממשי כי היא לא תוכל להמשיך את טיפולי הפוריות, שכן אף מעסיק לא יסכים לקבל אותה לעבודה במהלך הטיפולים או אם תהרה. מר שחר הבטיח לשקול את פנייתה אך ביום שנקבע לסיום עבודתה, הודיע לה כי לא שינה את החלטתו. לטענת התובעת, טענת הנתבעת בדבר צמצומים הייתה מסווה לסיבת הפיטורים האמ תית – טיפולי ההפריה שעברה – והעסקתה של מזכירה אחרת במקומה מוכיחה שלא היה כל צורך אמיתי בצמצומים. לטענת התובעת, דברי יהונתן שחר במכתבו אליה מיום 11.6.09, לפיהם הנתבעת משלמת לה 7 שעות כמחווה של רצון טוב מאחר שבאישור המחלה לא מצוין כי סיבת היעדרותה היא "טיפולים", מוכיחים כי טענת הנתבעת בדבר אי ידיעתה על טיפולי הפוריות שעברה התובעת, היא שקרית.
התובעת מכחישה את טענות הנתבעת לפיה הייתה עובדת בעייתית ומפנה בעניין זה למכתב ההמלצה שניתן לה על ידי מר מאיר שחר.

גרסת הנתבעת
לטענת הנתבעת, התובעת לא עברה טיפולי פוריות או הפריה כלשהם בתקופת עבודתה וממילא לא יכול להיות כל קשר בין טיפולים כאלה לפיטוריה. התובעת מעולם לא הודיעה למי מנציגי הנתבעת כי היא מתחילה לעבור טיפולי פורי ות. התובעת פוטרה אך ורק בשל היותה עובדת בעייתית, בעלת יחסי אנוש לקויים והיעדר יכולתה לקיים יחסי עבודה תקינים עם גורמים שונים, לרבות מנהלים ועובדים אחרים, מנהלי עבודה בשטח, מהנדס החברה ולקוחות. לתובעת נערך שימוע בכך שהיא זומנה למר יהונתן שחר בתחילת חודש 4/09, לפני חג הפסח, ונאמר לה כי פיטוריה נשקלים מחמת צמצומים. התובעת ביקשה שלא לפטרה לפני חג הפסח וביקשה ה זדמנות נוספת להוכיח את עצמה אך לאחר חג הפסח הוחלט על פיטוריה ונמסרה לה הודעה על כך ביום 4.5.09 ומכתב הפיטורים נמסר לה למחרת, ביום 5.5.09. הסיבות לפיטורי התובעת היו צמצומים והיעדר שביעות רצון של הנתבעת מתפקודה, עליו התובעת ידעה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ. מפכ"ל המשטרה (מיום 8.9.05) (להלן: "פסק דין שרה אשכנזי) , סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, כנוסחו בעת פיטורי התובעת, חל רק על פיטורים של עובד או עובדת שנעדרו מעבודתם בשל טיפולי פוריות, ואילו התובעת כלל לא נעדרה מעבודתה בחודשים שקדמו לפיטוריה.

דיון והכרעה
השאלה הראשונה בה עלינו להכריע היא האם התובעת עברה טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ גופית בתקופת עבודתה?
סעיפים 7(ג)(4) ו-9(ה)(1) לחוק עבודת נשים מתייחסים ל"טיפולי פוריות" ול"טיפולי הפריה חוץ-גופית".
טיפולי הפריה חוץ גופית
תחילה נידרש לשאלה אם התובעת הוכיחה כי בוצעה בה "טיפולי הפריה חוץ גופית" בתקופת עבדותה:
התובעת לא הציגה כל הוכחה כי בתקופת עבודתה היא עברה טיפולי הפריה חוץ-גופית. בחומר הרפואי הרב שהתובעת צירפה לתצהירה קיים מסמך שבו נרשם כי תאריך פתיחת התיק של התובעת ביחידה להפריה חוץ גופית הינו 23.9.09. כן קיימת הפנייה מיום 7.12.09 של ד"ר יובל בדולח, מומחה למיילדות ופריון מבית חולים הדסה "לניסיון ראשון של IVF לאחר כשלון GT IVI" (IVF פירושו – in vetro fertilization, דהיינו הפריית מבחנה שהיא הפרייה חוץ גופית). מכאן עולה באופן ברור כי הפריה חוץ גופית בוצעה בתובעת לא לפני חודש 12/09. חיזוק למסקנה זו עולה מכך שקיים תיעוד לכך שבוצעו לתובעת הזרקות זרע תוך רחמיות מיום 31.8.09 ("בוצע IVI בהצלחה" ) ומיום 1.9.09 (בוצע IVI ע"י פרופ' הורוביץ), דבר שמתיישב עם מספר טפסי הכנת זרע להזרקה תוך רחמית של מחלקת הפוריות ובנק הזרע מחודשים 6/09 ו-8/09, אשר מצויים בחומר הרפואי שהוגש לתיק.
מסקנתנו היא כי לא בוצעו בתובעת טיפולים להפריה חוץ גופית ב תקופת עבודתה.
טיפולי פוריות
נשאלת השאלה אם התובעת הוכיחה כי בוצעו בה "טיפולי פוריות" בתקופת עבודתה:
בחומר הרפואי הרב שצירפה התובעת לתצהירה, אין תימוכין למתן טיפולי פוריות לתובעת לפני חודש 5/09.
התובעת טענה תחילה כי התחילה טיפולי פוריות סמוך ל"פתיחת תיק" על ידה במחלקת ההפריה החוץ-גופית בחודש 12/08. לאחר מכן טענה כי טיפול הפוריות הראשון שקיבלה היה בחודש 4/09. ואולם, התובעת לא הצביעה על מסמכים רפואיים כלשהם מתוך המסמכים הרבים שהוגשו, התומכים בטענה זו או במסקנה כי החלה בטיפולי פוריות לפני 6.5.09.
לדעתנו התובעת הוכיחה כי עברה טיפולי פוריות שהחלו יומיים לאחר שנמסרה לה החלטת הנתבעת לפטרה. אנו סבורים כי האישורים של מרפאות החוץ בדבר טיפולים שעברה התובעת בתאריכים 6.5.09, 7.5.09, 13.5.09 ו-14.5.09, הגם שאינם מציינים כי "הטיפולים" שניתנו באותן "מרפאות חוץ" היו טיפולי פוריות, תומכים במסקנה כי התובעת עברה סדרה של טיפולי פוריות באותם ימים, וכי זו סדרת טיפולי הפוריות הראשונה שעברה התובעת.
ייתכן כי אף היעדרותה של התובעת מיום 3.5.09, בגינה המציאה תעודת מחלה המציינת "חולשה" כסיבת ההיעדרות, הייתה חלק מאותם טיפולי פוריות.
האם התובעת דיווחה לנתבעת על טיפולי הפוריות שעברה החל מחודש 5/09, ומתי?
עם זאת, אנו דוחים את עדותה של התובעת לפיה דיווחה לממונים עליה בנתבעת על תחילת טיפולי הפוריות שעברה עוד בחודש 12/08, ומעדיפים לעניין זה את עדותו של מר יהונתן שחר לפיה התובעת לא דיווחה לנתבעת על טיפולי הפוריות שעברה במועד זה או בכל מועד שקדם למועד ההודעה על פיטוריה של התובעת ומסירת מכתב הפיטורים .
אשר לטענות התובעת בדבר "פתיחת תיק" במחלקת ההפריה החוץ גופית על ידה בחודש 12/08, הרי שטענה זו נדחית על ידינו כמגמתית ובלתי מהימנה.
התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית:
ש. צירפת הרבה חומר רפואי.. תפני אותי לאישור רפואי ספציפי מתקופת העבודה שבו כתוב שאת עוברת טיפולי פוריות.
ת. יש אישור מ-12/08 (מחפשת) מציגה מסמך של ביה"ח הדסה עין כרם מ-29.12.08.
אישור מיום 29.12.08 מסומן נ/1
ש. תאשרי שמדובר במסמך ממח' המטולוגיה.
ת. זה מסמך מהמטולוגית שיושבת במחלקה של הפוריות בהדסה הר הצופים.
ש. לפי מה שאני רואה זה מסמך ממחלקה פנימית המטולוגית שסוקר את הרקע הגניקולוגי שלך ואני אומר לך שהוא ניתן בהקשר של הפלות קודמות שעברת ובהקשר של חשד לטרומבופיליה.
ת. זה מסמך שניתן ע"י המטולוגית שיושבת במח' הפוריות בהדסה הר הצופים, לא במח' פנימית.
ש. חוזר על השאלה. זה מסמך שלא כולל בתוכו פירוט של טיפולי פוריות מתאריך הוצאתו. זה מסמך המטולוגי שסוקר את העבר הגניקולוגי שלך שבו יש הפלה ב-4/07, הריון כימי ב-2/08 והפלה ב-4/08, ובו מפורט גם שצילום הרחם שלך תקין ומתייחס לרקע האפילפסי שלך.
ת. נכון.
ש. אין בו שום התייחסות לטיפולי פוריות. שאת עוברת.
ת. באותה תקופה עדיין לא עברתי טיפולי פוריות. זה היה בתהליך של פתיחת התיק.
ש. באותה תקופה עדיין לא עברת טיפולי פוריות.
ת. נכון".
בעדותה של התובעת ניכר ניסיון מגמתי ובלתי מהימן לטעון שהבירור ההמטולוגי שבוצע בחודש 12/08 היה בגדר "פתיחת תיק" במחלקת ההפריה החוץ-גופית/הפוריות. לאחר מכן טענה כי "פתיחת התיק" הייתה סמוך לפני 16.12.08, התאריך בו הופנתה לבירור ההמטולוגי ע"י ד"ר בתיה רוט, וכי בסמוך ל"פתיחת התיק" היא הודיעה על כך למאיר וליהונתן שחר:

"לשאלת בית הדין, את אומרת שזה לא היה סוד ואמרת ליוני ולמאיר, האם יזמת פגישה באופן מיוחד כדי להודיע את זה, אשיב, כן, נכנסתי למאיר שחר המנהל בשבוע שבו פתחתי את התיק ב-12/08.
ש. מתי בדיוק?
ת. יום או יומיים לפני ה-16.12.08, פתיחת התיק. אמרתי למאיר שיש נושא שאני צריכה לדבר איתו. מאיר קרא ליוני, ישבנו שלושתנו ביחד ליד השולחן של מאיר והסברתי להם שבעקבות ההפלות שהיו לי, רופא הנשים שלי הפנה אותי למחלקת IVF בהר הצופים ואני הולכת לפתוח תיק, אני אתחיל לעשות בדיקות, אני אשתדל להיעדר כמה שפחות, אבל יש דברים שלא בשליטתי".

אנו דוחים כבלתי מהימנה עדות זו של התובעת. אין כל בסיס לטענת התובעת כי הבירור ההמטולוגי שביצעה היה בגדר "פתיחת תיק" במחלקת הפוריות. עדותה כי הופנתה לפתוח תיק במחלקת IVF ב-12/08 אינה מתיישבת עם מסמך של היחידה להפר יה חוץ גופית, בו מצוין תאריך 23.9.09 כמועד פתיחת התיק של התובעת באותה יחידה . בהתאם לכך, אנו דוחים את עדותה כי ב-12/08 סיפרה למאיר וליהונתן שחר כי היא מתכוונת לפתוח תיק במחלקת הפוריות לקראת טיפולי הפרייה חוץ גופית. אנו מקבלים את עדותו של מר יהונתן שחר לפיה פגישה כמתואר על ידי התובעת בעדותה לא התקיימה.
הבירור ההמטולוגי מ-12/08 נעשה, אמנם, על רקע הפלות חוזרות, אך אין כל בסיס לטענה כי הבירור היווה תחילת תהליך של טיפולי פוריות או "פתיחת תיק" במחלקת הפוריות. ואכן, התובעת הודתה לבסוף כי באותה תקופה היא עדיין לא עברה טיפולי פוריות.
כאמור, אף לגבי התקופה שלאחר 12/08 ועד לראשית חודש 5/09, התובעת לא הוכיחה כי עברה טיפולי פוריות. מן החומר הרפואי שצורף לתיק עולה כי בחודשים הראשונים של שנת 2009 התקיים הבירור ההמטולוגי ובמקביל התקיים בירור נוירולוגי בעניין האפילפסיה . ביום 11.2.09 כתבה ד"ר רוט "תשובת יועץ" לפיה מסקנת הבירור ההמטולוגי היא כי "אין אינדיקציה למתן נוגדי קרישה במהלך ההריון הבא", והתובעת הופנתה ל"המשך בירור וטיפול גניקולוגי". כאמור, באותם חודשים התקיים במקביל בירור נוירולוגי בעניין הפירכוסים מהם סבלה התובעת ושאלת הטיפול התרופתי בעטיים .
כאשר התובעת עומתה עם היעדרם של מסמכים רפואיים כלשהם התומכים בטענתה כי עברה טיפול פוריות ראשון בחודש 4/09, טענה התובעת, באופן בלתי משכנע ובלתי מהימן , כי "לא על כל ביקור" קיים תיעוד וכי "טיפולי הפוריות זה הליך של חודש שלם, יש תיעוד על היום הראשון, לפעמים על עוד איזה בדיקה באמצע, לא כל פעם נרשמים במזכירות". כשנשאלה אם היעדרם של מסמכים נובע מרשלנות של בית החולים, שינתה התובעת את גרסתה וטענה כי היא מסרה לנתבעת את האישורים על הטיפולים והיא "לא יודעת לאן הם נעלמו בדרך". טענות אלה אינן מתיישבות עם חובותיו של מוסד רפואי על פי דין לקיים רישום של כל טיפול הניתן על ידו ומצביעות על היעדר המהימנות והמגמתיות של עדות התובעת. בהתאם לכך, איננו מקבלים את טענת התובעת בעדותה לפיה היא עברה טיפולי פוריות בתאריכים 28. 1.09 ו-27.4.09, אך האישורים שהיא המציאה לגבי טיפולים אלה אינם בנמצא. נראה כי התובעת התאימה את עדותה לתאריכים לגביהם ידעה כי נרשמו בדוחו"ת הנוכחות שלה איחורים.
בעדותה טענה התובעת כי בוצעה לה הזרקת זרע ביום 7.5.09. לטענה זו אין תימוכין, ועל רקע המסמכים הקיימים בתיק המתעדים הכנות זרע בבנק הזרע מהחודשים 6/09 ו-8/09, כמו גם מסמכים המתעדים הזרקות זרע ביום 31.8.09 ו-1.9.09, ניתן להסיק שהיעדרם של מסמכים דומים לגבי תאריך 7.5.09, מצביע על כך שטענת התובעת בדבר הזרקת זרע ביום 7.5.09, אינה נכונה. כאמור, התובעת המציאה לנתבעת אישורים על טיפולים במרפאות חוץ בתאריכים 6.5.09, 7.5.09, 13.5.09 ו-14.5.09, ואין כל אינדיקציה באישורים אלה כי מדובר בטיפולי פוריות, אך בשים לב לסמיכותם ולחילופי דואר אלקטרוני בין התובעת לבין גב' אילנית קריכלי מסוף חודש 5/09, אנו מקבלים את טענת התובעת כי מדובר בסדרה של טיפולי פוריות . עם זאת, כאמור, אין בסיס לטענת התובעת בעדותה כי ב-7.5.09 עברה הזרקת זרע .
התובעת העידה בתצהירה כי לאחר שקיבלה את מכתב הפיטורים מיום 5.5.09, היא פנתה למר יהונתן שחר וביקשה ממנו לשקול מחדש את פיטוריה והסבירה לו כי פיטוריה יפגעו בה באופן ממשי כי היא לא תוכל להמשיך את טיפולי הפוריות שכן מעסיק פוטנציאלי לא יסכים לקבלה לעבודה. ואולם, עדות זו לא עמדה במבחן חקירתה הנגדית של התובעת, וכך היא העידה בחקירתה הנגדית:

ש. כשהוא דיבר איתך ב-4.5.09 ואמר לך שהחברה מתכוונת לפטר אותך, מה השבת לו באותה שיחה?
ת. הייתי בהלם, לא ציפיתי לזה. לא השבתי שום דבר. זה היה לקראת סוף היום. שיחה קצרה. ביקשתי את אישורו של יוני לצאת קצת לפני חמש. הגעתי הביתה, עיכלתי, ולמחרת אחרי שקיבלתי את המכתב אז דיברתי איתו.
ש. לא אמרת כלום באותה שיחה.
ת. לא אמרתי הרבה, הייתי בהלם.
ש. מה כן אמרת?
ת. הוא אמר לי שיש משבר כלכלי והחברה עושה צמצומים. אמרתי שאני יודעת שיש משבר כלכלי. השיחה היתה על פיטורים בגלל צמצומים. זה הכל.
ש. מה אמרת?
ת. לא אמרתי הרבה. אמרתי שאני מבינה שאני מפוטרת. הלכתי לשירותים וכשחזרתי ביקשתי ללכת הביתה קודם.

מכאן אנו מסיקים כי עדותה של התובעת בתצהירה היא עדות מגמתית ובלתי מהימנה. לו היה אמת בטענת התובעת בתצהירה כי ביקשה מיהונתן לשקול מחדש את פיטוריה שכן הם יפגעו בה פגיעה ממשית מאחר שלא תוכל למצוא עבודה אחרת במצבה, היא ודאי הייתה מזכירה דברים אלה בעת שנשאלה בחקירתה הנגדית על שיחה זו.
תמיכה נוספת להעדפת גרסתו של מר יהונתן שחר אנו מוצאים באי העלאת כל טענה לעניין פיטורים במהלך ועקב טיפולי פוריות במכתבה של התובעת לנתבעת מיום 9.6.09, אשר נכתב לאחר שהתובעת התייעצה עם בא כוחה. התובעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית:

"ש. איך זה שבמכתבים האלה אין שום התייחסות לענין היעדר שימוע, פיטורים בטיפולי פוריות, הטראומה?
ת. שני המכתבים נוגעים אך ורק לעניין התשלומים. ההתייעצות לגבי עניין הטיפולים הייתה מאוחר יותר, כשהייתי מובטלת בבית וראיתי בהתייעצות באינטרנט והבנתי שיש חוק מסוים שמגן על אישה בטיפולי פוריות.
ש. אין במכתב התייחסות להיעדר שימוע.
ת. אנחנו התקשרנו לשאול ספציפית לגבי השכר. לא התכוונתי לתבוע באותו זמן. מאוחר יותר כשהבנתי שיש חוק והתייעצתי עם ולדימיר אז הוא שאל אותי את השאלות האלה".

עדותה של התובעת אינה מקובלת עלינו. לו חשה התובעת, בעת פיטוריה, כי הם גורמים לה עוול כאישה בשל היותם עקב היעדרויות הכרוכות בטיפולי פוריות (היעדרויות שנעדרה או שהייתה צפויה להיעדר בעתיד) , ודאי הייתה מעלה תחושת עוול זו בפני בא כוחה, ולא הייתה נערכת פנייה לנתבעת בעקבות התייעצות עם עורך דין, שאינה כוללת טענות בעניין זה.
לפיכך מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה טענות התובעת בדבר פיטוריה במהלך ועקב טיפולי פוריות שעברה, הן טענות שהועלו על ידי התובעת בדיעבד, שלא ביושר. טענת התובעת בעדותה כי המכתב שלה מיום 9.6.09 היה רק בעניין תשלומים להם היא זכאית, אינה משכנעת.
על רקע מגמתיות עדותה של התובעת ומהימנותה הירודה, כמפורט לעיל, אנו מעדיפים את עדותו של מר יהונתן שחר לפיה התובעת לא דיווחה לנציגי הנתבעת כי עברה טיפולי פוריות לפני המועד בו הודע לה על פיטוריה ונמסר לה מכתב פיטורים. מסקנה זו נתמכת, כאמור, בהיעדר כל תימוכין בחומר הרפואי לכך שהתובעת עברה טיפולי פוריות כלשהם לפני 5/09, ובכך שאישורי מרפאות החוץ בדבר "טיפולים" בתאריכים 6.5.09, 7.5.09, 13.5.09 ו-14.5.09, אינם מציינים כי מדובר בטיפולי פוריות. ככל שגם ההיעדרות מיום 3.5.09 הייתה חלק מהסדרה הטיפולית שעברה התובעת בראשית חודש 5/09 , ציון "חולשה" כסיבת ההיעדרות מצטרף להיעדר הציון של מהות ה"טיפולים" שעברה התובעת, ותומך במסקנה שבאותה עת העדיפה התובעת שלא לגלות לנציגי הנתבעת כי היא עוברת טיפולי פוריות.
התובעת הפנתה לחילופי דואר אלקטרוני מ-24.5.09 ו-25.5.09 בינה לבין גב' אילנית קריכלי, עובדת הנתבעת שעבדה איתה במשרדי הנתבעת, וטוענת כי חילופי דוא"ל אלה מפריכים את גרסת הנתבעת. במייל של גב' קריכלי לתובעת שואלת גב' קריכלי "מתי יש לך תור לרופא לגבי הזריקות הביוץ? אני מאוד מקווה שאת לא יורדת מהנושא וממשיכה ומתמידה אין יותר חשוב מזה ואת יודעת, נכון שקשה אבל עוברים הכל... אני בטוחה שיניב אוהב תומך ויעזור לך בכל דבר וממה שסיפרת לי עברת מצבים קשים יותר ותקופות קשות יותר והכל עובר".
לדעתנו, מייל זה אינו מוכיח את גרסת התובעת כי טרם פיטוריה מסרה הודעה לנתבעת על טיפולי פוריות שעברה או שתעבור. ראשית, תאריך המייל של גב' קריכלי הינו כשלושה שבועות לאחר שנמסר לתובעת דבר פיטוריה. שנית, מדובר במייל לעמיתה בעבודה , שאינה נמנית עם הנהלת הנתבעת, שעבדה בצמוד לתובעת ושררו ביניהן יחסי ידידות . אין זה בלתי סביר כי התובעת שיתפה את גב' קריכלי בכך שהחלה טיפולי פוריות ולא שיתפה בכך את מנהליה, מר יהונתן שחר ומר מאיר שחר. בנסיבות אלה, ידיעתה של גב' קריכלי אינה מהווה ידיעת הנתבעת לצורך השאלה אם התובעת הודיעה לנתבעת על כך שהיא עוברת טיפולי פוריות.
גם מכתבה של הנתבעת לתובעת מ-11.6.09, בו נאמר כי הנתבעת נעתרת "לפנים משורת הדין" לדרישת התובעת לתשלום עבור שבעה ימי היעדרות בחודש 5/09 מאח ר שבאישורי ההיעדרות לא צוין כי הם בשל "טיפולים" , אינו מוכיח את טענת התובעת כי מסרה לנתבעת הודעה על כך ש היא עוברת טיפולי פוריות לפני שהודע לה על פיטוריה. מכתב זה מוכיח לכל היותר שלאחר פיטוריה של התובעת, היא הודיעה לנתבעת על כך שהיא נעדרת בתקופת ההודעה המוקדמת לפיטוריה בשל טיפולי פוריות, וזאת על מנת לזכות בתשלום עבור ימי היעדרות אלה, בהתאם להוראת סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים, לפיה היעדרות בשל טיפולי פוריות דינה כהיעדרות מפאת מחלה.
בהעדיפנו את גרסת הנתבעת איננו מתעלמים מאי דיוקים וקשיים בעדותו של מר יהונתן שחר. כך למשל, מר שחר טען בתצהירו כי בעת ששוחח עם התובעת על הכוונה לפטרה בתחילת חודש 4/09, הוא אמר לה כי הסיבות בעטיין נשקלים פיטוריה הן צמצומים וחוסר שביעות רצון של הנתבעת מתפקודה. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טען מר שחר כי לא אמר לתובעת במפורש כי קיימת חוסר שביעות רצון מתפקודה, למרות שלטענתו היא הבינה זאת.
עם זאת, בהערכה כוללת של עדויות הצדדים, עדותה של התובעת הייתה באופן בולט בלתי מהימנה ומגמתית, לאור הנימוקים שפירטנו לעיל, ועל כן אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לפיה התובעת לא הודיעה לנתבעת על כך שהיא עוברת טיפולי פוריות לפני המועד שבו הודע לה על פיטוריה (4.5.09) ומועד מסירת מכתב הפיטורים (5.5.09). טיפולי הפוריות של התובעת החלו ב-6.5.09 מבלי שהתובעת מסרה על כך הודעה לנתבעת קודם לכן. הודעה כאמור נמסרה לנתבעת רק לאחר מכן, לצורך קבלת תשלום עבור ימי היעדרות שחלו לאחר מועד מסירת מכתב הפיטורים לתובעת, ואף זאת ללא תמיכה של ההודעה באישור רפואי המציין דבר מתן טיפולי פוריות לתובעת והצורך בהיעדרות מן העבודה .
נציין כי התובעת אישרה במפורש בעדותה כי לא מסרה לנתבעת אישור רפואי המציין דבר מתן טיפולי פוריות, אך טענה שסיפרה להם על כך בעל פה. עדות זו מקובלת עלינו בסייג, והוא שהמועד בו סיפרה התובעת לנתבעת על טיפולי הפוריות היה לאחר שקבלה מכתב פיטורים, וזאת לצורך קבלת תשלום עבור ימי היעדרות.
על רקע ממצאי עובדה שקבענו, נדון בעילות התביעה להן טוענת התובעת בתביעתה.

האם התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים?
הצדדים נחלקו בשאלה אם פיטוריה של התובעת היו טעונים היתר לפי סעיף 9(ה)(1) לחוק עבודת נשים, והאם משלא נתקבל היתר כאמור, פיטוריה היו בניגוד לחוק עבודת נשים.
סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים קובע כי עובדת רשאית להיעדר מהעבודה -
"בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה".
תקנות 2 לתקנות עבודת נשים (היעדרות בשל טיפול הפריה ופריון), התשנ"א-1990, קובעת:
"תקופת היעדרות של עובדת לעניין פסקה 4 לסעיף 7(ג) לחוק, לא תעלה בכל סדרה טיפולית על המפורט להלן, ובלבד שלא יהיו יותר מארבע סדרות טיפוליות בשנה:
(1) במקום עבודה שבו נהוג שבוע עבודה של חמישה ימים – שיש ה עשר ימים.
(2) במקום עבודה שבו נהוג שבוע עבודה של שישה ימים – עשרים ימים".

לעניין זה מגדירות התקנות "סדרה טיפולית" כ"סדרה של טיפולים בהפריה חוץ גופית, בין באשפוז ובין בטיפול אמבולטורי לרבות ימי המנוחה הכרוכים בסדרה כאמור".
סעיף 9(ה) כנוסחו במועד פיטוריה של התובעת קבע:
"לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי העניין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השכר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור".
בפסק דין שרה אשכנזי פסק בית המשפט העליון, ברוב דעות, כי איסור הפיטורים לפי סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, כנוסחו בעת פיטוריה של התובעת, חל בזיקה ל"היעדרות" מן הע בודה, ואין הוא חל על טיפולים הקשורים בפוריות אשר אינם מצריכים היעדרות מן העבודה. כב' השופט רובינשטיין, שהצטרף לדעתה של כב' השופטת חיות, פירש "היעדרות" גם כ"שינוי ממשי בשעות העבודה על פי קביעה רפואית" ובכך ניסה ליצוק גמישות מסוימת בפרשנות המונח "בימי היעדרם". דעת המיעוט של כב' השופט לוי סברה שסעיף 9(ה) לחוק אוסר פיטורים שנעשו לאחר שנודע למעביד דבר טיפולי פוריות מתוכננים, אף אם טרם גרר הדבר היעדרות ממקום העבודה. עם זאת הדגיש כב' השופט לוי כי "לא כל הודעה מטעמו של עובד בדבר טיפולים מתוכננים תקנה לו את ההגנה שבדין, אלא רק הודעה שעל-פי האמור בסעיף 7 לחוק נדרשת להיות מגובה באישור רפואי מתאים, ואשר תתייחס לטיפולים העלולים לפגוע בתפקודו המקצועי של העובד".
בחוק עבודת נשים (תיקון מס. 45) מיום 4.2.10 (ס"ח 2225), תוקן סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים , כך שלאחר המילים "בקשר עם היעדרות כאמור" , נוספו המילים "או עם טיפולים כאמור". תיקון זה נוגע לשיקולי שר העבודה במתן היתר לפיטורים לפי סעיף 9(ה)(1) לחוק.
כמו כן, נקבע תיקון לפיו התווסף סעיף 9(ה)(3), אשר קבע:
"הוראות פסק (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהועבדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעביד על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעביד אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין".
תיקון מס. 45 לחוק עבודת נשים התקבל בעקבות הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס. 48) (הרחבת איסור הפיטורים במהלך טיפולי פוריות), התש"ע-2009 (פורסם בהצעות חוק (הכנסת) 290, מיום ט"ו בכסלו התש"ע 2 בדצמבר 2009). בדברי ההסבר להצעת החוק הוזכר פסק הדין בעניין שרה אשכנזי ונאמר כי:
"הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להבהיר את הדין החל במצבים מעין אלה. מוצע להרחיב את ההגנה מפני פיטורים הניתנת לעובדת ולעובד העוברים טיפולים כאמור, גם אם הם אינם נעדרים ממקום העבודה. כך, נוסף על ההגנה מפני פיטורים בשל היעדרות, תינתן הגנה גם לעובדת או עובד כאמור שאינם נעדרים באופן מלא או חלקי ממקום העבודה, בעת הטיפולים האמורים לקראת ילדם הראשון או השני, וכן במשך 150 ימים מעת תחילת טיפולי הפוריות או מעת תחילת טיפולי ההפריה החוץ גופית, לפי העניין".
על רקע המצב המשפט שסקרנו לעיל, הגענו למסקנה כי פיטוריה של התובעת לא היו טעונים אישור לפי סעיף 9(ה)(1) לחוק עבודת נשים.
על פי סעיף 9(ה)(1) לחוק עבודת נשים כנוסחו במועד פיטורי התובעת, חל איסור לפטר אישה "בימי היעדרות לפי סעיף 7(4)(ג)". היעדרות לפי סעיף 7(4)(ג) היא היעדרות בה עוברת עובדת טיפולי פוריות "אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש".
התובעת לא נעדרה מעבודתה היעדרות שעומדת בתנאי סעיף 7(4)(ג) לחוק עבודת נשים, מאחר שלא המציאה לנתבעת אישור בכתב של הרופא המטפל כי טיפולי פוריות שהיא עברה מחייבים היעדרותה מעבודתה. לפיכך, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים, שעניינו "בימי היעדרם לפי סעיף 7(4)(ג)".
די בכך לדחות את תביעת התובעת המבוססת על פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, ואין לנו צורך להידרש למחלוקות בין הצדדים בשאלה אם התובעת נעדרה כלל מעבודתה, כנדרש על פי הלכת שרה אשכנזי שחלה במועד פיטוריה, ואם תיקון מס. 45 לחוק עבודת נשים חל רטרואקטיבית.
הוראות חוק עבודת נשים יוצרות איזון בין הצורך להגן על תעסוקתה של אישה העוברת טיפולי פוריות לבין זכותו של מעביד להבטיח כי הוראות החוק לא ינוצלו לרעה. בשל כך נדרשים עובד או עובדת המבקשים להיעדר מן העבודה בשל טיפולי פוריות, להודיע על כך מראש למעסיק ולתמוך את טענתם בדבר היעדרות מחמת טיפולי פוריות באישור רפואי של הרופא המטפל.
התובעת נעדרה מעבודתה במהלך טיפולי הפוריות שהתקיימו בתאריכים 6.5.09, 7.5.09, 13.5.09 ו-14.5.09 למשך שעה וחצי בלבד בכל יום. כפי שקבענו, התובעת לא שיתפה את הנתבעת בכוונתה לעבור את טיפולי הפוריות אלא לאחר שפוטרה, וזאת לצורך קבלת תשלום בגין היעדרויות אלה. גם כאשר שיתפה התובעת את הנתבעת בכך שהיא עוברת טיפולי פוריות, היא לא המציאה אישור רפואי כדין על כך, שכן כאמור, האישורים הנ"ל אינם מציינים את מהות הטיפולים שהתובעת עברה ב"מרפאות חוץ" באותם תאריכים . בשים לב לאיזון שהמחוקק ביקש ליצור בין הצורך בהגנה על תעסוקתה של אישה העוברת טיפולי פוריות לבין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק, כפי שבא לידי ביטוי בהוראות החוק, אנו סבורים כי התובעת לא נעדרה היעדרות העומדת בתנאי סעיף 7(4)(ג) לחוק.
בהקשר זה נפנה לדבריו של כב' השופט אדמונד לוי בעניינה של רס"ר שרה אשכנזי, לפיהם "לא כל הודעה מטעמו של עובד בדבר טיפולים מתוכננים תקנה לו את ההגנה שבדין, אלא רק הודעה שעל פי האמור בסעיף 7 לחוק נדרשת להיות מגובה באישור רפואי מתאים, ואשר תתייחס לטיפולים העלולים לפגוע בתפקודו המקצועי של העובד".
לעניין זה אנו אף מצטרפים בהסכמה לדברים של כב' הנשיאה עליה פוגל בעב' (ת"א) 2046/08 טל נ. מרמנת ארגון וניהול פרוייקטים (מיום 1.4.08), אשר הובאו בסיכומי הנתבעת, לפיהם :
"המחוקק ביקש להגן על עובדת או עובד הנאלצים להעדר מעבודתם בגלל טיפולי פוריות, והתיר בהוראת חוק העדרות מסיבה זה (בתקופה הקבועה בתקנות), אך היה מודע גם לזכות הניהולית של המעביד במקום העבודה לדעת מראש על העדרות זו, ולקבל אישור רפואי בכתב ומראש כי הטיפול מחייב היעדרות ומהו משך ההיעדרות. המחוקק הציב דרישות אלה כתנאי לזכות העובד/ת להיעדר מהעבודה, ולא בכדי: טיפולי פוריות הם מצב ידוע שלוח הזמנים שלו נקבע מראש. לפיכך – על העובד/ת להודיע מראש על ההעדרות, ולתמוך אותה באישור רפואי המצדיק את ההעדרות ומשך ההעדרות. כנגד הזכות להיעדר מהעבודה בגלל הצורך בטיפולי פוריות, עומדת חובתו של העובד לקיים את התנאים המקדמיים הקבועים בסעיף 7(4)(ג) לחוק עבודת נשים".
בשים לב לעמדתנו כי התובעת לא נעדרה מעבודתה היעדרות שעמדה בתנאי סעיף 7(4)(ג) לחוק, לא קם צורך בהיתר לפיטורי התובעת לפי סעיף 9(ה)(1) לחוק עבודתם נשים.
אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובעת ככל שהיא מבוססת על טענתה לפיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים.
האם התובעת פוטרה "מחמת" טיפולי פוריות שעברה ?
סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו מחמת טיפולי פוריות בפיטורים.
הצדדים חלוקים בשאלה אם פיטורי התובעת היו "מחמת" טיפולי פוריות.
לעניין זה טוענת התובעת כי הוכיחה כי לא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה, ולפיכך בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, על הנתבעת להוכיח שפיטוריה היו שלא מחמת טיפולי הפוריות שעברה.
בין שנטל ההוכחה עבר לנתבעת לפי סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובין שלא, הנתבעת הוכיחה כי פיטורי התובעת היו שלא מחמת טיפולי פוריות שהתובעת עברה.
מסקנה זו עולה מן העובדות שקבענו: בעת מתן הודעה לתובעת על פיטוריה ובעת מסירת מכתב הפיטורים לתובעת, טרם הודיעה התובעת לנתבעת על כך שהחלה טיפולי פוריות.
אנו מקבלים את עדותו של מר יהונתן שחר לפיה סיבות פיטוריה של התובעת היו היעדר שביעות רצון של הנתבעת מהתנהגות התובעת בעבודתה והרצון לוותר על עבודתה ולהסתפק במזכירה אחרת שתעבוד בחצי משרה במקומה, על רקע קשיים כלכליים של הנתבעת.
נציין כי סירובו של מר יהונתן שחר, שהיה הממונה הישיר על התובעת, לתת לתובעת מכתב המלצה, תומך בעדותו לפיה לא היה שבע רצון מתפקודה של התובעת. מר יהונתן שחר העיד כי חשב שלא מגיע לתובעת מכתב המלצה והתנגד לכך שמר מאיר שחר, המנכ"ל, יתן לה מכתב המלצה. מתן ההמלצה על ידי מר מאיר שחר, לאחר שהממונה הישיר על התובעת סרב ליתן לה מכתב כזה, איננו סותר את עדות יהונתן שחר בדבר חוסר שביעות רצונו מעבודת התובעת, והוא ניתן להסבר בכך שהנתבעת הייתה נכונה לנסות לסייע לתובעת למצוא עבודה במקום אחר, חרף חוסר התאמתה לעבודה אצלה.
טענות התובעת לפיהן טענת הצמצומים הייתה מסווה לרצון הנתבעת לפטרה בשל טיפולי פוריות, אינן מקובלות עלינו. טענת התובעת כאילו לא היו בפועל צמצומים בנתבעת, ככל שהיא מבוססת על גיוס מזכירה מחליפה לתובעת, אינה משכנע ת, משום שאין מחלוקת שהמזכירה שגויסה במקום התובעת הועסקה תחילה בחצי משרה.
אף איננו מתרשמים מחילופי המיילים בין התובעת לבין גב' קריכלי מסוף חודש 5/09 בהם גב' קריכלי כינתה עצמה "הקורסת" והתלוננה על עומס עבודה, שעל יסודם טענה התובעת כי לא היה אמת בטענות הנתבעת בדבר צורך בצמצומים. לא למותר לציין כי התובעת העידה שכאשר נאמר לה בשיחה בה הודע לה על פיטוריה כי "יש משבר כלכלי", היא השיבה כי "אני יודעת שיש משבר כלכלי".
אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובעת שעילתה בהפרת הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
היעדר שימוע
אנו מקבלים את עדותו של מר יהונתן שחר כי שוחח עם התובעת לפני חג הפסח על האפשרות שתפוטר וכי התובעת ביקשה "הזדמנות נוספת" והוסכם כי פיטוריה יישקלו לאחר חג הפסח. לפיכך, אין בסיס לטענת התובעת שלא נערך לה שימוע.
נציין כי הנתבעת נהגה שלא כשורה משלא גלתה לתובעת את סיבת הפיטורים האמיתית – חוסר שביעות רצון מעבודתה - והציגה לתובעת את פיטוריה כנובעים מסיבות כלכליות בלבד. בהליך שימוע נדרש מעביד לפרט בפני העובד באופן אמיתי את סיבות הפיטורים הנשקלות, על מנת שהעובד יוכל לנסות לשכנע להימנע מן הפיטורים.
עם זאת, מאחר ששוכנענו באמיתות הסיבות שהנתבעת טענה כי בעטיין פוטרה התובעת, והיותן סיבות מוצדקות לפיטורים, ובשים לב לאישורה של התובעת בעדותה לכך שידעה כי היה "משבר כלכלי" בנתבעת כפי שצוין בפניה , ובהתחשב בחוסר תום לבה של התובעת בהגשת תביעה זו תוך העלאה בדיעבד של טענות בדבר פיטורים עקב טיפולי פוריות, אשר התובעת ידעה כי לא היוו סיבה לפיטוריה, החלטנו שלא לפסוק לתובעת פיצוי בשל כך שלא נאמר לה כי פיטוריה נשקלים גם בשל חוסר שביעות הרצון מעבודתה.
משדחינו את טענות התובעת כי פיטוריה נעשו תוך הפרת הוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ממילא אף אין בסיס לתביעתה לפיציי בגין אבדן השתכרות בתקופה בה קיבלה דמי אבטלה.
סוף דבר
התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ג, (4 באוגוסט 2013 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט