הדפסה

ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ נ' גנץ ואח'

בפני:
כב' השופט אריאל ואגו – אב"ד
כב' השופטת טלי חיימוביץ
כב' השופט גד גדעון
המערערת
ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף הוד
נ ג ד
המשיבים
1. שמואל גנץ
ע"י ב"כ עו"ד אורית סער
2. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריאל כהן
3. אבנר טוויק

4. קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עו"ד עמליה ליאור
5. נץ הסעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלי סלהוב

פסק דין

השופט גד גדעון:
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ע. כפכפי), מיום 30.9.14, במסגרת תיקים מאוחדים - ת"א 37298-07-11, ות"א 1012-09-11, במסגרתו דחה בית המשפט קמא, את תביעות המשיבים מס' 1 ו-2, נגד המשיבה מס' 4, קיבל את התביעות נגד המערערת ונגד המשיבים מס' 3 ו-5, וחייב את המערערת (אשר היתה נתבעת ישירה בתביעת המוסד לביטוח לאומי – ת"א 1012-09-11, וצד ג' בתביעת גנץ-ת"א 37298-07-11), ואת המשיבים מס' 3 ו-5, לשלם למשיב מס' 1, פיצויים עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, שאירעה במהלך עבודתו, ולשפות את המשיב מס' 2 עבור תגמולים ששילם למשיב מס' 1, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. הערעור מופנה גם נגד החלטת ביניים מיום 22.10.12, במסגרתה נדחתה, בין היתר, בקשת המערערת לדחות על הסף , את התביעה נגדה, מחמת מעשה בי ת דין.

2. הערעור מתייחס, הן לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, הן לקביעות משפטיות, בדגש על דחיית הטענה לעניין קיומו של מעשה בי ת דין, הן לביקורת החריפה של בית המשפט קמא, על התנהלות המערערת , בהליך קודם ובהליך לפני בית המשפט קמא, והן לעניין הוצאות המשפט. המערערת סבורה, כי בית המשפט קמא גיבש עמדה , ביחס למצב העובדתי והמשפטי, עוד טרם צירופה של המערערת להליך בפניו, ועמדתו זו השפיעה , על קביעותיו, העובדתיות והמשפטיות, באופן שגרר חיוב שגוי של המערערת.

3. המשיב מס' 1, מר שמואל גנץ (להלן: "גנץ"), נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.9.04, כאשר יצא מרכב הסעות בבעלות המשיבה מס' 5, נץ הסעות בע"מ (להלן: "נץ הסעות"), במקום עבודתו – תחנת הכוח באשקלון.

גנץ הגיש תביעה לתשלום פיצויים ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בבית משפט השלום בחיפה [ ת"א (שלום חי') 4259/06 ], נגד המשיב מס' 3, מר אבנר טוויק (להלן: "טוויק"), אשר נהג, לטענת גנץ, ברכב, ונגד המערערת – חברת הביטוח אשר ביטחה, לטענת גנץ, את הרכב. התביעה נדחתה, ביחס לשני הנתבעים בפסק דין מיום 2.3.10 (להלן: "התביעה הראשונה").

במסגרת פסק הדין בתביעה הראשונה, קיבל בית המשפט את גרסת גנץ, לפיה אכן נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה במועד האמור לעיל, כאשר ירד מרכב של נץ הסעות, בו נהג טוויק (ר' סעיפים 5, 6 ו-10 לפסק הדין). יחד עם זאת נקבע, כי לא עלה בידי גנץ להוכיח , את פרטי הרכב ממנו ירד עובר לתאונה, ועל כן, ממילא, לא הוכח כאמור, כי המערערת ביטחה את הרכב בו נפגע. התביעה נגד טוויק נדחתה, הגם שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב למשפט, משום שלא הוכח כי כתב התביעה נמסר לו כדין.

יצוין, כי במסגרת הדיון בתביעה האמורה , העיד מנהל נץ הסעות, מר שאלתיאל נגר, כעד תביעה, ובתצהיר עדותו הראשית אישר, בין היתר, כי: "מר טוויק היה נהג שלנו והיה מסיע עובדים של חברת החשמל לתחנת הכוח... מר טוויק עשה כן ביום 20/09/04 - ברכב שהיה של החברה, מסוג פורד מ.ר. 42-038-28. הרכב היה מבוטח בחברת ביטוח – "הביטוח החקלאי", על פי פוליסה מס'...". בית המשפט לא קיבל את עדותו לעניין הרכב, בין היתר, נוכח אי המצאת מסמכים שיכולים היו לתמוך בגרסתו, ונוכח סתירה בין גרסה זו, ובין הודעתה הראשונית של נץ הסעות למערערת.

בית המשפט הוסיף ודן, מעבר לצריך, בפרטי הנזק, וקבע את סכומי הפיצוי שהיה פוסק לזכות גנץ בגין ראשי הנזק השונים, אלמלא נדחתה התביעה.
גנץ ערער על פסק הדין האמור [ע"א (חי') 28019-04-10], וביום 8.2.11, נדחה ערעורו בכל הנוגע למערערת (המשיבה שם), והתקבל לעניין טוויק, אשר דחיית התביעה נגדו, הומרה במחיקה.

בהמשך, הגיש גנץ, את תביעתו , בבית המשפט קמא (ת"א 37298-07-11), נגד נץ הסעות וטוויק, וכן נגד המשיבה מס' 4 – קרנית (להלן: "קרנית"), אשר נתבעה "משלא ידועה זהות הרכב המעורב באירוע התאונה ו/או קיומה של פוליסת ביטוח תקפה ו/או קיומו של רישיון נהיגה בר תוקף...".

קרנית הגישה הודעה לצדדים שלישיים, נגד נץ הסעות וטוויק, ואילו נץ הסעות הגישה הודעה לצד שלישי, נגד המערערת, בטענה כי "...כל רכבי ההסעות שלה היו מבוטחים בביטוח חובה אצל צד ג' ".

המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הגיש תביעת שיבוב נגד המערערת, טוויק, קרנית ונץ הסעות, בגין הגמלאות ששילם לגנץ בגין פגיעתו בתאונה, אשר הוכרה כתאונת עבודה (ת"א 1012-09-11). תביעת המל"ל הוגשה בבית משפט השלום בירושלים.

הדיון בתביעת גנץ ובתביעת המל"ל אוחד בפני בית המשפט קמא, בהחלטת כב' נשיאת בית המשפט העליון, מיום 10.11.11 (בש"א 7078/11).

4. המערערת הגישה בקשה לדחיית תביעת המל"ל נגדה על הסף, בטענה, כי פסק הדין בתביעה הראשונה, מקים מעשה בית דין, החוסם את תביעת המל"ל כלפיה, בהיותו חליפו של גנץ, אשר "...יצג באופן מלא את עניינו של המוסד, לטוב ולרע...", במסגרת אותו הליך.

נץ הסעות ביקשה לסלק את שתי התביעות נגדה על הסף, בטענה, כי פסק הדין שניתן ע"י בית משפט השלום בחיפה, מקים מעשה בית דין החוסם את שני הנתבעים, מלתבוע אותה, בה יותה חליפתה של מבטחתה - המערערת - אשר תביעת גנץ נגדה, נדחתה כאמור.

בהחלטתו מיום 22.10.12, דחה בית המשפט קמא, את הבקשות לסילוק על הסף. בין היתר נקבע בהחלטה זו, כי היות שהתביעה הראשונה נדחתה, בשל אי הוכח ת זהות הר כב בו נפגע גנץ, וכאשר בפסק הדין של בית משפט השלום בחיפה, לא נקבע ממצא עובדתי חיובי לזכותה, הרי שאין בפסק הדין האמור להקים השתק פלוגתא, הן ביחס לתביעת המל"ל כלפיה, והן ביחס לתביעת גנץ כלפי נץ הסעות. כן נדחו הטענות, לעניין קיום השתק עילה ביחס לשתי הבקשות.
טענת המערערת לקיום השתק עילה בתביעת המל"ל נדחתה, על יסוד הקביעה, כי הזכות לתבוע את הגמלאות, עוברת מן הניזוק אל המל"ל, כבר בעת קרות מעשה הנזיקין, ועל כן מקימה עילה עצמאית ונפרדת מתביעת הניזוק.

טענת נץ הסעות לקיום השתק עילה, בהיותה חליפת המערערת לעניין תביעת גנץ נגדה, נדחתה, משנקבע, כי אין מקום למנוע מגנץ, לתבוע את נץ הסעות, כמי שהתירה את השימוש ברכב . זאת, על רקע מטרתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נוכח העובדה שנץ הסעות לא היתה צד להליך הראשון, וכאשר עניינה לא יוצג כראוי ע"י המבטחת, אלא, לקביעת בית המשפט קמא "...להיפך, פעלה המבטחת לכאורה בניגוד לטובתו של מתיר השימוש, מבוטחה". (סעיף 6 להחלטה מיום 22.10.12).

בית המשפט קמא הוסיף לעניין זה: "לא מצאתי כי ניתן לעשות גזירה שווה מיחסי הקרבה בין מבטח למבוטח ביחס להשתק פלוגתא, כאשר מי מהם תובע את המזיק, להיות שניהם נתבעים בהליכים נפרדים על ידי הניזוק. בנוסף, נוכח עקרון ההדדיות בהפעלת השתק העילה, אין נץ הסעות יכולה להנות ממעשה בית דין בהליך שלא היתה צד לו". (סעיף 6 להחלטה).

5. בפסק דינו, חזר בית המשפט קמא , על קביעותיו האמורות, ושב ודחה , את טענותיה של המערערת בסיכומיה, לקיום מעשה בית דין, אשר התייחסו, גם לתביעת גנץ כלפי נץ הסעות, במסגרתה נתבעה כאמור על דרך של הודעה לצד שלישי.

בפסק הדין, נדחתה טענה נוספת של המערערת , לעניין זה, לפיה בנסיבות , יש לחרוג מכלל ההדדיות עליו עמד בית המשפט קמא כאמור לעיל, בהיקש מ פסיקה, על פיה עשוי מעביד להיות מופטר מאחריות למעשה נזק, מקום שנתבע העובד, אשר ביצע את המעשה, ונקבע, כי הוא פטור מאחריות. לעניין זה, קבע בית המשפט קמא, כי יש לפרש בצמצום , את החריג האמור, כך שיחול רק בנסיבות של אחריות שילוחית של מעביד למעשיו של עובד. זאת, על יסוד ההנחה, כי "...העובד, יעשה כל לאיל ידו כי להדוף תביעה אישית כנגדו ובעשותו כן חל זהות אינטרסים בינו לבין המעביד" (ס' 7 לפסק הדין), מה שאין כן בענייננו, כאשר המזיק הישיר – הנהג, לא היה פעיל בהליך הקודם, כאשר אחריותה של המערערת קמה מכח חוזה הביטוח, ולא כאחריות שילוחית, וכאשר האינטרס של נץ הסעות ושל טוויק, לא יוצג ע"י המערערת בהליך הקודם. בית המשפט קמא קבע, כי החבות העיקרית בנסיבות העניין, הינה חבותם של הנהג ובעל הרכב – מתיר השימוש, ואילו חבות המבטחת, על יסוד הפוליסה , במסגרתה מבוטחים הנהג ומתיר השימוש, הינה חבות משנית.

בית המשפט קמא הוסיף בנקודה זו: "אם בהליך הראשון לא צורף אחד החייבים, אם כי לטעמי ראוי היה לעשות שימוש בסמכות לצירוף בעל דין דרוש, ולא נקבע ממצא חיובי המונע התדיינות חוזרת, אין מניעה לתבוע את האחראי הנוסף מכח החוק בהליך נפרד. חשש המבטחת בסיכומיה מריבוי התדיינויות אינו אמיתי, שכן לו הייתה פועלת בהגינות בהליך הקודם ומיידעת כנדרש את המבוטח על ההליך, או מבקשת לצרפו להליך, לא היה קם חשש להתדיינות נוספת" (ס' 7 לפסק הדין).

עוד קבע בית המשפט קמא: "לטעמי הצדק והאינטרס הציבורי מחייבים לאפשר לנפגע למצות את זכויותיו נגד מתיר השימוש וכפועל יוצא, נגד המבטחת החייבת במתן כיסוי ביטוחי למתיר השימוש. נסיבות ההליך הקודם מדגישות את חוסר הבנת המבטחת לתפקידה הציבורי כמבטחת בפוליסת רכב מנועי. מטרת המבטח להעניק כיסוי ביטוחי למבוטח ולא לחפש טעמים בגינם אין להעניק כיסוי. המבטחת לא הכחישה חבותה כלפי המבוטחת, נץ הסעות. שעה שהתנהלותה בהליך הקודם הולידה את הסיכון למבוטח, אין הצדקה כי תהנה ממחדלה ליידע את המבוטח אודות הסיכון שטמון בהתנהגותה. נציג המבוטח זומן להליך הקודם כעד מטעם הנפגע, ובגין מחדלי הנפגע לא הציג את התמונה המלאה. המבטחת, שמבוטח מטעמה העיד כנגדה שעה שלא הכחישה חבות כלפיו, התנהלה בפועל בניגוד לחובתה לייצג את עניינו ולכן אין הצדקה למנוע דיון חוזר בתאונה" (ס' 7 לפסק הדין).

בהמשך, הוסיף בית המש פט קמא, ומתח ביקורת חריפה, על התנהגותה של המערערת , במסגרת הדיון בתביעה הראשונה, כמו גם התנהגותה במסגרת ההתדיינות בתביעות המאוחדות שנדונו בפניו.

לגוף התביעות, קיבל בית המשפט קמא , את גרסתם העובדתית של גנץ והמל"ל, בקובעו, כי הוכח שהתאונה התרחשה ברכב , אשר בוטח ע"י המערערת, בו נהג באותה העת טוויק. על כן, ומשהוכח, כי עובר להתרחשות התאונה החזיק טוויק ברישיון נהיגה בתוקף. נקבע, כי המערערת נושאת בחבות מכח הפוליסה.

נוכח הסכמת הצדדים לעניין גובה הנזק (בהתאם לקביעת בית משפט השלום בחיפה בהליך הראשון), פסק בית המשפט קמא לזכות גנץ, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, פיצוי בסך 148,236 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין. לזכות המל"ל פסק בית המשפט קמא, סך 123,488 ₪. ההודעה לצד שלישי נגד המערערת, התקבלה כאמור, והיא חויבה בתשלום הסכומים האמורים. כן חויבה המערערת , בתשלום הוצאות המשפט של התובעים, של קרנית , ושל נץ הסעות.
6. בכתב הערעור תקפה המערערת, את רוב קביעותיו, העובדתיות והמשפטיות , של בית המשפט קמא, וטענה, כי הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט, לזכות גנץ, נקבעו על רקע של "עוינות מוקדמת והליך מוטה מלכתחילה", וכי אין להם בסיס בחומר הראיות. כן ביקשה לקבוע, כי אין יסוד לביקורת החריפה שהטיח בה בית המשפט קמא, בהתייחס להתנהלותה במסגרת הדיון בתביעה הראשונה. המערערת הוסיפה וטענה, ביחס לתביעת המל"ל, כי הסכום שפסק בית המשפט קמא לזכות המל"ל, גבוה מדי, וכי בית המשפט קמא, הקדים והוציא את פסק הדין, טרם שמיעת מלוא הטענות בנקו דה זו, על אף החלטתו מיום 7.4.14 – החלטה אשר במסגרתה ניתן צו להגשת סיכומים בכתב, וכן, הורה בית המשפט במסגרתה, כי "ככל שלא יגבשו הסכמה בדבר גובה הנזק למל"ל תוגש מטעמו בקשה מתאימה".

בעיקרי הטיעון התמקדה המערערת בשלושה עניינים מרכזיים –

א. המערערת טענה, כי נכון היה לדחות, את תביעתו של גנץ מחמת מעשה בית דין, נוכח פסק דינו של בית המשפט בחיפה, בתביעה הראשונה.

לעניין זה טענה ראשית, כי "...בהליך הקודם נקבע מעשה בית דין, שהתובע לא ירד מהפורד. זהו השתק עילה (יתכן, כי מדובר בטעות קולמוס, והכוונה היא להשתק פלוגתא – ג.ג.), המונע מהתובע לטעון בכל הליך שהוא נגד כל אדם שהוא, לרבות הנהג, לרבות נץ הסעות, כי התובע נפגע ברדתו מהפורד".

עוד טענה, כי משבחר גנץ לתבוע, במסגרת תביעתו הראשונה, את המערערת, ותביעתו נדחתה, היה מנוע מהגשת תביעה נוספת באותה עילה, והפעם נגד נץ הסעות . לסברת המערערת, אין זה מתקבל על הדעת, כי נתבע שהגיש תביעה נגד גורם העשוי לשאת באחריות בהתאם לחוק הפלת"ד, ותביעתו נדחתה, יוכל להגיש תביעה נוספת בגין אותה תאונה, נגד גורם אחר, העשוי לחוב ע"פ החוק, באופן שיאפשר צירופו של הגורם הראשון שהתביעה נגדו נדחתה, כנתבע בתביעה החדשה, על דרך של הודעה לצד שלישי. לעניין זה, פירטה המערערת בעיקרי הטיעון: "...ספרה של נינה זלצמן "מעשה בית דין בהליך האזרחי" עוסק החל מסעיף 222 במקרה מסוים מאד, הוא המקרה "שבו נובעת חבותו של אחד החייבים יחד ולחוד כלפי הנושה או נגזרת מחבותו של החייב האחר כלפי אותו נושה...".
"החייב העיקרי לפי האמור באותו מקום הוא זה, שנושא בחיוב האולטימטיבי לתשלום, דהיינו – זה שהאחרים חוזרים אליו, אבל הוא איננו יכול לחזור לאף אחד אחר.
בתיק הנוכחי המצב הוא ברור – ביטוח חקלאי היא "חייב עיקרי", נץ הסעות היא "חייב משני".
מסבירה המלומדת זלצמן בספרה הנ"ל, בסעיף 222, כי "אם בחר הנושה לתבוע תחילה את החייב העיקרי... ובית-המשפט דחה את התביעה... מונעת הדחייה בעד התובע מלהגיש תביעה נגד החייב המשני...".

ובהמשך: "...בהליך הקודם נתבעו בסופו של יום הצדדים שאכן היה צריך לתובעם – הנהג והמבטחת.
לאחר הליך מלא ותקין נדחתה התביעה לגופו של עניין, ונקבע כי לא הוכח, שהתובע נפגע ברדתו מהפורד.
ערעור על פסק הדין נדון ונדחה בפסק דין מנומק.
...כעת מבקש התובע לבצע ניסיון נוסף.
כעת הוא יודע מה היו שגיאותיו בהליך הראשון, יודע מה היו טענות הנתבעים בהליך הראשון, ולאחר שקרא את פסק הדין – הוא יוצא למקצה שיפורים.
מכיוון שלפי החוק הפלת"ד יש אפשרות לתבוע כמה גורמים – הוא תובע כעת את מתיר השימוש, ובהליך החדש מנסה להוכיח את מה שלא הצליח להוכיח בהליך הקודם.
חברת הביטוח נקראת, ועליה לנהל שוב את אותו הליך, והדבר איננו מתקבל על הדעת".

במסגרת הדיון בערעור, הבהיר ב"כ המערערת, כי מרשתו איננה עומדת עוד על הטענה לקיום מעשה בית דין, כלפי המל"ל.

ב. המערערת טענה, כי שגה בית המשפט קמא בקובעו, כי גנץ נפגע ברדתו מן הרכב שבוטח ע"י המערערת.

בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון, פורטו טענותיה, לפיהן נכון היה לדחות את גרסת נץ הסעות לעניין זהות הרכב, עליה נשען בית המשפט קמא בפסק דינו, כבלתי מהימנה, וכן, ליתן משקל, הן להימנעות גנץ ונץ הסעות מזימון עדים רלוונטיים, ו הן לגרסתה הראשונית של נץ הסעות, במסמך הראשון שהעבירה אל חברת הביטוח בעניין, בו נקבה בשם של נהג אחר, ולא של טוויק.
לסברת המערערת, במקרה זה מתקיימות נסיבות יוצאות דופן, בגינן יכול להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, וזאת, הן בשל ניתוח הראיות ע"י ב"כ בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, הן על רקע פסק דינו של בית המשפט בחיפה, והן משום שלטענתה: "כב' ביהמ"ש קמא הגיע לישיבת ההוכחות עם דעה מוקדמת, ולכן פטר את כל השקרים, הסתירות, התמיהות, והכשלים הראייתיים באמירות כלליות".

ג. המערערת טענה, כי יש לפסול ולמחוק את דברי הביקורת שכלל בית המשפט קמא במסגרת פסק הדין, לעניין התנהלותה במסגרת הדיון בתביעה הראשונה, ולעניין ההליך שהתברר בפניו, ולקבוע, "...שאין להם יסוד כל שהוא".

7. לדעת המשיבים, אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא.

המשיבים טענו, בין היתר, כי פסק הדין בתביעה הראשונה, לא הקים השתק פלוגתא ביחס לז הות הרכב בו התרחשה התאונה, באשר לא נקבע לעניין זה ממצא פוזיטיבי במסגרת פסק הדין האמור.

נטען עוד, כי לא עשויה לעמוד למערערת, טענת השתק עילה כלפי נץ הסעות, באשר האחרונה לא היתה צד להתדיינות בבית המשפט בחיפה, אלא נתבעה בבית המשפט קמא לראשונה, ולא היתה על כן מנועה מלטעון לחבות ביטוחית של המערערת.

המשיבים טענו, כי אין יסוד לעמדת המערערת, לפיה היה גנץ מנוע מלתבוע את נץ הסעות, נוכח דחיית תביעתו נגד המערערת, בהיות המערערת בגדר "חייב עיקרי", בעוד נץ הסעות היתה, לטענתו, "חייב משני". כך לדוגמא, נטען בעיקרי הטיעון של קרנית: "...טועה ומטעה "ביטוח חקלאי" בטענתה, כי "המבטח הוא "חייב ראשי" לעומת נוהג ו/או בעלים המהווה "חייב משני". טועה ומטעה "ביטוח חקלאי" בטענותיה, כאילו חוק הפיצויים שינה את מעמדם של הנוהג והבעלים של הרכב, והם היום בגדר "חייבים משניים", כאשר המבטח הוא החייב הראשי. הדבר אינו נכון. החבות שמטיל חוק הפיצויים מוטל, בראש ובראשונה, על הנהג ועל הבעלים ו/או המחזיק, אשר התירו את השימוש (סעיף 2(א) לחוק הפיצויים). העובדה, כי החוק מטיל חובת ביטוח וכן זכות תביעה ישירה כנגד המבטח, אין בה כדי לשנות את מעמד הנוהג ו/או הבעלים ו/או המחזיק מהיותם החייבים העיקריים.
...במילים אחרות: האחריות עפ"י חוק הפיצויים מוטלת, קודם כל, על הנוהג ועל בעל הרכב ו/או המחזיק בו שהתירו את השימוש. אלו הם החייבים הראשיים, וזו גם הסיבה, שהכירו במבטח להיות בעל חובו של הנוהג/הבעלים לפי סעיף 42 לפקודת הראיות. בדין ובצדק כך נקבע גם ע"י בימ"ש קמא (בעמ' 6 לפסק-דינו)".
המשיבים הוסיפו וטענו, כי משנמנעה המערערת מלעדכן את נץ הסעות, או את נציגה שהתייצב כעד בבית המשפט בחיפה, כי המערערת כופרת בכיסוי הביטוחי, כי נטענת קנוניה כלפי נץ הסעות, וכי נץ הסעות עומדת בפני סיכון להיתבע בהמשך, לא יכול לקום מעשה בית דין, ביחסים שבין המערערת לנץ הסעות.

המשיבים סבורים, כי אין להתערב בממצאי העובדה שנקבעו בפסק הדין, או באיזו ממסקנותיו העובדתיות או המשפטיות של בית המשפט קמא.

המשיבים גם הצדיקו את הביקורת שמתח בית המשפט קמא, על המערערת , בפסק הדין.

8. דעתי לעניין טענת מעשה בית דין, כדעת בית המשפט קמא, היינו, כי יש לדחות טענה זו על כל ראשיה.

א. אכן לא התקיים בענייננו השתק פלוגתא, על רקע פסק דינו של בית המשפט בחיפה – הלכה היא, כי: " השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם:
א. הפלוגתא העולה בכל אחד מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
ב. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא.
ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.
ד. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה" [ע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1), 642, 650].

אין אפוא די בכך שפלוגתא מסוימת נדונה במשפט הראשון והוכרעה, כדי להקים השתק פלוגתא במשפט נוסף באותו עניין, אלא יש צורך, כי הפלוגתא תוכרע בקביעת ממצא חיובי דווקא, ולא בשל העדר הוכחה [ר' לעניין זה גם נ. זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי , הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב (תשנ"א), עמ' 190]. זאת, כאשר אחד מהטעמים שבבסיס כלל השתק הפלוגתא, הינו מניעת הכרעות שיפוטיות סותרות, אשר מטבע הדברים קמות, כאשר מותבים שונים קובעים ממצאים חיוביים סותרים , באותו עניין.

בית המשפט בחיפה, דחה את התביעה הראשונה, לא על יסוד ממצא עובדתי חיובי, בדבר זהות הרכב שהיה מעורב בתאונה, אלא , "... משלא עלה בידי התובע להוכיח את זהות הרכב המעורב בתאונה ..." (סעיף 23 לפסק הדין).

ב. מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא, לפיה, לא קם בנסיבות השתק עילה כלפי גנץ, במסגרת תביעתו נגד נץ הסעות.

אין חולק, כי דחיית תביעתו של גנץ נגד המערערת, הקימה השתק עילה, אשר מכוחו מנוע גנץ, לשוב ולת בוע את המערערת עצמה, בגין התאונה.

יודגש, כי נץ הסעות, כלל לא נתבעה בתביעה הראשונה . לפיכך, ככל שלא תתקבלנה טענותיה של המערערת , לפיה ן, נץ הסעות מהווה חליפתה , לעניין השתק עילה, הרי שלא יכול לקום השתק עילה ביחסים שבין גנץ ונץ הסעות.

יוער, כי נץ הסעות לא ערערה על פסק הדין, ולא ביקשה לערער על החלטת בית המשפט קמא , לדחות את בקשתה לסילוק התביעה על הסף. במצב זה, ספק אם המערערת, כמי שנתבעה בהודעה לצד שלישי, ולא נתבעה ישירות על ידי גנץ, יכולה במסגרת הערעור לבוא בנעלי נץ הסעות, ולהישמע בטענות שעניינן השתק עילה במסגרת התביעה הראשית, בין גנץ לנץ הסעות. מכל מקום, סבורני כי יש לדחות את טענותיה של המערערת בנקודה זו, לגופן.

במסגרת הדיון בתביעה הראשונה, לא נתבעה נץ הסעות וממילא, לא נטלה על עצמה המערערת, את ייצוגה של נץ הסעות במשפט. המערערת גם התנערה מכיסוי ביטוחי בגין התאונה, משום שלטענתה, לא נפגע גנץ ברכב בו טען שנפגע. זאת, על אף עמדתה הברורה של נץ הסעות, כפי שעלתה בעדות מנהלה באותו הליך.

המערערת לא העמידה את נץ הסעות, עובר לדיון בתביעת גנץ נגד המערערת ונגד טוויק, על כפירתה בכיסוי הביטוחי, ומנהל נץ הסעות התייצב לדיון כעד בלבד, ולא כ נציגו של בעל דין, על כל המשתמע מכך. ברי, כי במסגרת אותו הליך, לא היתה זהות , בין אינטרס המערערת ואינטרס נץ הסעות . כן ברי , כי המערערת לא העמידה את נץ הסעות, על האפשרות , כי האחרונה תיתבע כמתירת השימוש ברכב בו התרחשה התאונה . אילו עשתה כן המערערת , יתכן , כי נץ הסעות היתה בוחרת לבקש להצטרף להליך כנתבעת, להגיש הודעת צד שלישי נגד המערערת, ולנסות להוכיח במסגרתה, כי גנץ נפגע ברכב שבוטח על ידי המערערת.

ב"כ המערערת הסביר, במסגרת הדיון בערעור , כי בעת הדיון בתביעה הראשונה, סבר שאינו רשאי לפנות אל מנהל נץ הסעות , משום שזומן על ידי גנץ כעד תביעה . סבורני , כי אילו ביקשה המערערת להודיע לנץ הסעות, את עמדתה לעניין החבות הביטוחית ולעניין זהות הרכב , לא היתה מנועה לעשות זאת בפניה בכתב לנץ הסעות עצמה, על אף שמנהלה זומן להעיד במשפט כעד תביעה. מעבר לכך, גם אילו ביקשה להודיע את הדבר למנהל נץ הסעות באופן אישי, עובר לחקירתו, יש להניח, כי היה בית המשפט מתיר לה לעשות כן. במנותק מהשאלה, כיצד ראוי היה שתנהג המערערת באו תן נסיבות, הרי שבמצב בו לא היתה נץ הסעות צד ל תביעה הראשונה, לא הודעה לה עמדת המערערת, לעניין הכיסוי הביטוחי , ולעניין זהות הרכב, ולא היתה זהות אינטרסים בינה ובין המערערת, סבורני , כי לא ניתן לראות בנץ הסעות , חליפתה של המערערת , לעניין התביעה בפני בית משפט קמא.

סבורני, כי יש לדחות את התזה שהציגה המערערת לעניין השתקת גנץ, או מניעותו מתביעת נץ הסעות, בהיות המערערת בגדר "חייב עיקרי", ונץ הסעות – "חייב משני". לעניין זה מקובלים עלי נימוקי בית משפט קמא, לפיהם, אין דין אחריות שילוחית של מעביד כלפי ניזוק, כדין אחריותה של מבטחת לפצות ניזוק , מכ ח הסכם הביטוח בינה ובין המבוטחת. נכון גם, כי ביחסים שבין המערערת, ונץ הסעות, אין המערערת בגדר חייב עיקרי, כי אם "חייב משני" היות שחבותה כמבטחת, עשויה לקום רק מכח אחריות המבוטחת – נץ הסעות.

במצב זה, אין כל הצדקה להכיר בקיומו של השתק עילה בתביעת גנץ נגד נץ הסעות. יוער עם זאת, כי, אפשר שניתן היה להכיר בקיומו של השתק פלוגתא (להבדיל מהשתק עילה) , בתביעת גנץ נגד נץ הסעות, מקום שהיתה התביעה הראשונה נדחית, על יסוד ממצא עובדתי חיובי, אשר היה בו כדי לפטור את נץ הסעות מאחריות להתרחשות התאונה (ור' לעניין זה נ. זלצמן, מעשה – בית-דין בהליך אזרחי , המוזכר לעיל, בעמ' 456-462)

מקובלת על י גם קביעת בית המשפט קמא, לפיה, מחייבים גם שיקולי הצדק והאינטרס הציבורי , לאפשר תביעת מתיר השימוש על ידי הנפגע, בנסיבות בהן לא עלה בידו להוכיח את זהות הרכב בו נפגע, כאשר טוויק, אשר נתבע כנהג הרכב לא התייצב למשפט, ואילו נץ הסעות , לא היתה צד לאותו הליך, ומנהלה העיד כעד תביעה בלבד.

9. סבורני, כי יש לדחות , את טענות המערערת , ביחס לממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא. ערכאת הערעור לא תתערב דרך כלל , בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים. ודאי, כאשר מדובר בממצאים , אשר ביסודם התרשמות ישירה של המותב, אשר ששמע את העדים, ממהימנותם.

המערערת ניתחה את הראיות שעמדו בפני בית המשפט קמא, וטענה, כי אין בה ן כדי לבסס את הממצאים העובדתי ים שבפסק הדין. המערערת הוסיפה וטענה, כי במקרה זה, יש לחרוג מן הכלל, לפיו אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאי עובדה של ערכאה מבררת, משום שלסברתה " כב' ביהמ"ש קמא הגיע לישיבת ההוכחות עם דעה מוקדמת ולכן פטר את כל השקרים, הסתירות והתמיהות, והכשלים הראייתיים באמירות כלליות". יש לדחות טענות אלה, אשר לדעתי, הינן נטולות יסוד , ו נוסחו בלשון בלתי ראויה. בית המשפט קבע את ממצאיו, על יסוד הראיות שעמדו בפניו, ובמידה רבה , על יסוד התרשמותו מעדותו של מנהל נץ הסעות. לא מצאתי יסוד לסבר ת המערערת, כי עמדתו הביקורתית של בית המשפט קמא , כלפי התנהלות המערערת בעת הדיון בתביעה הראשונה, יצרה אצלו הטיה פסולה, אשר השפיעה על הערכת הראיות שעמדו בפניו, ועל התרשמותו מן העדים.

איני רואה אפוא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא.

10. כאמור לעיל, כוונו טענות המערערת, גם כלפי אמירות ערכיות של בית משפט קמא, אשר כללו ביקורת חריפה כלפי המערערת – לסברתה – ללא הצדקה. לא ראיתי בנסיבות העניין , מקום להידרש לטענות המערערת בעניין זה, אשר אין בהן להשפיע על תוצא ות פסק הדין בערעור.

11. אשר לטענות שעניינן תביעת המל"ל וסכום הפיצוי שנפסק לזכותו –

אפשר שבהתנהלות לעניין זה אירעה תקלה, כאשר בתחילה הורה בית המשפט קמא , כי המל"ל יגיש בקשה מקום שהצדדים לא יגיעו להסכמה , לעניין סכום הפיצוי שעל המערערת לשלם למל"ל, ובהמשך , דן בעניין , מבלי שהוגשה בקשה , ומבלי שהמערערת פרטה טענותיה לעניין זה בסיכומיה.

יחד עם זאת, גם במסג רת הערעור לא טענה המערערת, כי סכום הפי צויים ששילם המל"ל לגנץ בפועל , נמוך מן הסכום שפסק בית המשפט קמא לזכותו. טענתה היחידה במישור זה היתה , כי בעבר שילמה למל"ל , סכום כסף על פי דרישתו בגין אותם תגמולים, וסכום זה, אשר הוחזר לה על ידי המל"ל לאחר דחיית התביעה הראשונה, נמוך מהסכום שפסק בית משפט קמא. טענה זו , אינה מצדיקה לסברתי, התערבות בפסיקת בית משפט קמא, משהוברר כי סכום התגמולים ששילם המל"ל לגנץ, גבוה מן הסכום ששולם על ידי המערערת בעבר, ואשר אושר על ידי המל"ל.

לפיכך, וכאשר חרף התקלה הדיונית לא נגרם כל עיוות דין, והמל"ל לא התעשר על חשבון המערערת, סבורני כי יש לדחות גם חלק זה של הערעור.

12. על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו, ולחייב את המערערת לשלם לכל אחד מן המשיבים 1, 2, 4 ו – 5, שהגישו עיקרי טיעון והתייצבו לדיון בערעור, הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 15,000 ₪.

גד גדעון, שופט

השופט אריאל ואגו, אב"ד:
אני מסכים.

אריאל ואגו, שופט
אב"ד

השופטת טלי חיימוביץ:
אני מסכימה.

טלי חיימוביץ, שופטת

לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינו של הש' גדעון.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ה, 15 באפריל 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה

אריאל ואגו, שופט
אב"ד

טלי חיימוביץ, שופטת

גד גדעון, שופט