הדפסה

בטוח לאומי-משרד ראשי נ' ויזניצר שרה רבקה

ניתן ביום 28 נובמבר 2012

המוסד לביטוח לאומי

המערער

-

שרה רבקה ויזניצר
המשיבה

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
נציג ציבור (עובדים), מר שי צפריר , נציג ציבור (מעבידים), מר מיכה ינון

בשם המערער – עו"ד ארנה רוזן-אמיר
בשם המשיבה – עו"ד אדוארדו ווסר

פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ
ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 3265/08; השופט אילן סופר), אשר קבע כי המשיבה זכאית לדמי אבטלה.
התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי
המשיבה עבדה כגננת מיום 1.9.95 ועד ליום 31.8.07 במוסד "נשות הסתדרות אגודת ישראל" (להלן- המעסיק).
ביום 2.5.07 קיבלה המשיבה מכתב פיטורים לפיו תסתיים עבודתה ביום 31.8.07.
לא התעוררה מחלוקת בין הצדדים כי בשנת הלימודים תשס"ח, החל מיום 1.9.07 המשיבה שהתה בחל"ת. בתקופת החל"ת קיבלה המשיבה מענק מקרן השתלמות למורים וגננות.
המשיבה הגישה למערער (להלן- המוסד) תביעה לתשלום דמי אבטלה ב- 14.11.07.

פסיקת בית הדין האזורי
בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה, וקבע כי יש לראות במשיבה מובטלת הזכאית לדמי אבטלה, כשהוא מסתמך על הנתונים והנימוקים הבאים:
בתקופת החל"ת יש לראות במשיבה כמי שאינה עובדת, שכן אין מחלוקת כי פוטרה ב- 31.8.07, ללא כל ביטחון כי תשוב לעבודתה. בכך יש לראות את תכלית תשלום גמלת האבטלה – לספק פיתרון למי שעבד בעבר ואיבד את מקום פרנסתו.
אמנם המשיבה קיבלה תשלום מקרן השתלמות למורות וגננות, אך הוא לא בא מאת המעסיק וודאי שאין לראות בו שכר עבודה.
כפי שניתן לראות גם ממכתב המעסיק (מוצג נ3), לא מוזכר מועד חזרה של המשיבה לעבודה, ודברים אלו עולים בקנה אחד עם מכתב הפיטורים שכן, ברגיל מעסיק המאשר חל"ת אינו באותה נשימה שולח מכתב פיטורים.
המוסד טען כי לימודי המשיבה בזמן החל"ת לא אפשרו לה להיות זמינה לכל עבודה שתוצע לה. בעניין זה לא הובאה כל ראיה לסתור את טענת המשיבה שהופיעה בתצהירה, לפיה הייתה פנויה לעבודה כאשר חתמה בלשכה. על כן, אין בטענה, כי לימודי המשיבה מנעו ממנה לקבל עבודה – כל ממש.
הטענות בערעור
בערעורו לבית הדין טען המוסד, כי טעה בית הדין האזורי, בהתעלמו משאלת זמינותה של המשיבה לעבודה. בהתאם לנוהלי קרן ההשתלמות התחייבה המשיבה לעבוד בהיקף שלא יעלה על שליש משרה. על כן, על אף שהתייצבה המשיבה בלשכה לא הייתה זמינה לעבודה. בעיקרי הטיעון טען עוד המוסד, כי טעה בית הדין האזורי עת קבע כי המשיבה פוטרה כדין מעבודה ולמעשה הייתה מובטלת החל מיום 31.8.07. מדובר במכתב פיטורים מוטעה, כאשר בפועל המשיבה כלל לא פוטרה, ובחרה על דעת עצמה לצאת לחל"ת. בעת הדיון בעל פה טענה עוד ב"כ המוסד, כי המשיבה הייתה בשנת השתלמות, ולפי הפסיקה בשנת השתלמות יחסי העבודה אינם מתנתקים.
ב"כ המשיבה תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, כשהוא מציין - בהתייחס לעניין זמינותה של המשיבה לעבודה - כי אין באמור בנהלי קרן ההשתלמות כדי לשנות את מערכת היחסים בין הצדדים, כל עוד נתקבלה טענתה העובדתית של המשיבה כי הייתה זמינה לעבוד. ב"כ המשיבה הוסיף, כי בתובענה לדמי לידה שהתנהלה בין המוסד למשיבה (תיק בל 1794/09), טען המוסד כי התשלום המשולם למורה בשבתון על ידי קרן ההשתלמות אינו בגדר שכר עבודה, כך שתוצאות הדברים היא אבסורדית - ביחס לדמי אבטלה, לא נותקו יחסי עבודה ותשלום קרן ההשתלמות הינו שכר עבודה, בעוד לגבי דמי לידה, אין המשיבה נחשבת כעובדת, ואין לראות בשכר המשולם על ידי הקרן כשכר עבודה.
הכרעה
נקדים ראשית לאחרית ונאמר, כי בחינת כלל החומר שבתיק מביאה למסקנה, כי דין הערעור להידחות.
המוסד מעלה שתי טענות עיקריות שבשלן המשיבה אינה זכאית לדמי אבטלה. טענתו האחת היא, כי המשיבה לא הייתה מובטלת אלא הייתה בשנת השתלמות אשר יחסי העבודה בה אינם מתנתקים. על כך הוסיף המוסד וטען, כי מכתב הפיטורים אשר נשלח למשיבה על ידי המעסיק, הוצא בטעות, והמשיבה אף הודתה בכך מפורשות במכתבה למוסד (מוצג נ5). בית הדין האזורי קבע כי המשיבה פוטרה ביום 31.8.07. קביעה זו היא קביעה עובדתית אשר ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה. יחד עם זה, אין להתעלם מכך שאכן מדובר במכתב אשר נשלח בדרך קבע, בתום כל שנת עבודה, אל כלל עובדי המעסיק, ובמרבית המקרים העובדות שבות לעבודה בתחילת השנה שלאחר מכן. כאמור, גם המשיבה לכאורה הודתה בכך שמדובר במכתב פיטורים שהוצא לה בטעות (מוצג נ5). נתייחס לעובדות אלו בהמשך הדברים.
בית הדין האזורי בחן את השאלה המשפטית המתעוררת ביחס לתקופת החל"ת, בה שהתה המשיבה. כאמור לעיל, לא התעוררה מחלוקת בין הצדדים לגבי כך שהמשיבה שהתה בחל"ת החל מיום 1.9.07. בטיעוניהם בפני בית הדין האזורי לעניין זה, הסתמכו שני הצדדים על פרשת זוהרה קדם. הדיון בפרשת קדם נסב סביב השאלה, האם תקופת השבתון של קדם יכולה לבוא במניין ימי העבודה לצורך קביעת זכאותה לדמי אבטלה. בית הדין האזורי אבחן את פרשת קדם מענייננו מהנימוק שזוהרה קדם הגישה תביעה לדמי אבטלה בתום תקופת החל"ת, כך שתקופת האכשרה נמנתה קודם ליום שבו החלה להתייצב בשרות התעסוקה – דהיינו לאחר שחזרה מהשבתון, ואילו המשיבה במקרה שלפנינו הגישה תביעה לדמי אבטלה מיד עם תחילת החל"ת – כך שתקופת האכשרה מכילה את כל ימי עבודתה אצל המעסיק. מכאן הגיע בית הדין למסקנה שאין כלל צורך לדון בשאלה המתייחסת לתקופה בה הייתה המשיבה בשבתון. מסקנתו של בית הדין כי אין רלוונטיות למעמדה של המשיבה בתקופת החל"ת נשענת על נקודת מוצא לפיה המשיבה פוטרה, ועל כן אין נפקות לתקופת שהותה בחל"ת.
השאלה האם מדובר במקרה זה בפיטורים, או בחופשת שבתון מרצון מחייבת התחקות אחר המסמכים שנכתבו בנושא זה על ידי הצדדים.
בתאריך 2.5.2007 נשלח על ידי המעסיק מכתב שזו לשונו:
"עקב אי הבהירות בקשר להעסקתך בשנה"ל הבאה, נאלצים אנו להודיעך בזה כי עבודתך כגננת בארגונינו מסתיימת ביום 31.8.2007. אנו מודים לך על עבודתך המסורה ומאחלים לך הצלחה בעתיד".
אין ספק שמכתב זה הוא מכתב פיטורים, אשר בהתקיים שאר התנאים שבחוק ובפסיקה, עשוי לזכות בדמי אבטלה.
בתאריך 29.5.2007 הגישה המשיבה לקרן ההשתלמות למורים (להלן- קרן ההשתלמות) בקשת ליציאה לשנת השתלמות בשנת תשס"ח. בטופס הבקשה לשנת ההשתלמות מצוין, בין השאר, כי יש להמציא אישור חל"ת. אישור כמבוקש הומצא על ידי המעסיק ביום 24.5.07.
בתאריך 14.11.2007 התקבלה במוסד לביטוח לאומי תביעת המשיבה לדמי אבטלה.
בתאריך 15.7.2008 נשלח על ידי המעסיק מכתב למוסד לביטוח לאומי, בו נכתבו, בין השאר, הדברים הבאים:
"הריני לאשר בזה כי הגב' ויזניצר שרה נמצאת בשנה"ל תשס"ח בשנת חופשה ללא תשלום (חל"ת).
מכתב הפיטורים שנשלח ב-31.8.07 – הינו קולקטיבי לכלל עובדי הרשת, ואף לעובדת הנ"ל במקרה שתחזור בה מהשבתון והחל"ת.(ההדגשה לא במקור-ע.ר.)
יצוין שבתאריך 24.5.07 שלחנו לקרן ההשתלמות אישור על חל"ת כפי דרישתכם מתאריך 22.4.07... דהיינו הרבה לפני מועד הפיטורין 31.8.07..."
מנוסחו של מכתב זה אנו למדים, שאם תחזור בה המשיבה מכוונתה לצאת לשנת השתלמות, יראו אותה כמפוטרת. יוצא איפוא שהחל"ת שנכפה על המשיבה, היה תחליף לפיטורים במגמה לאפשר לה לצאת לשנת השתלמות, על אף שהכוונה הבסיסית הייתה לניתוק גמור של יחסי העבודה בין הצדדים. שנת ההשתלמות הייתה מפלטה של המשיבה מפיטורים על אתר, ולא היה בה כי אם דחיית הקץ בשנה אחת נוספת, היא שנת ההשתלמות.
על רקע זה יש להבין את כתיבת מכתבה של המשיבה למוסד לביטוח לאומי (נ/5), בו כתבה שמכתב הפיטורים נכתב בטעות, ואין לו תוקף, משום שלא תיתכן שנת שבתון לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד. אכן לא יתכן אישור יציאה לחל"ת לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד, ונראה שלו פוטרה המשיבה, לא הייתה יכולה לצאת לשנת השתלמות. ברם " ההסדר" של יציאה לחל"ת במקרה הנוכחי, מבחינת דמי אבטלה כמוהו כפיטורים, משום שמדובר למעשה בחל"ת כפויה הבאה להחליף את הודעת הפיטורים, מבלי כוונה אמיתית ודאית להמשיך ביחסי עובד ומעביד מעבר לתקופת החל"ת.
אני סבור, כי גם אם נניח שהמשיבה אכן לא פוטרה אלא יצאה לחל"ת, בנסיבות המקרה שלפנינו המשיבה זכאית לדמי אבטלה, מכוח נסיבות היציאה לחל"ת כפי שפירטנו לעיל.
בפסק הדין בעניין מירי שרף קבע בית דין זה כי:
"חופשה ללא תשלום אינה מוסדרת בחוק. מדובר בהסדר המקובל במקומות עבודה רבים, במיוחד בשרות הציבורי, ותוכנו נקבע על פי ההסדר הספציפי הנוהג בכל מקום עבודה. פסיקת בתי הדין לעבודה הכירה במוסד החל"ת ואיפיינה אותו כתקופה שבה מושעים יחסי העבודה" .
גם בפרשת קדם נקבע, כי התשובה לשאלה האם יכולה תקופת השבתון לבוא במניין ימי העבודה לצורך קביעת זכאות לדמי אבטלה – "תיגזר מתוך נסיבות המקרה, קרי, מהותה של שנת השבתון בה מדובר כחופשה בתשלום או חופשה ללא תשלום, וכפועל יוצא השעייתם של יחסי עובד-מעסיק בתקופת השבתון" (ההדגשה הוספה- ע.ר.). בענייננו, אין חולק על כך שהמשיבה שהתה בחופשה ללא תשלום. התשלום אותו קיבלה המשיבה מקרן ההשתלמות אינו מהווה שכר עבודה (ראה פס"ד קדם ופס"ד מלאכי), והמשיבה היא זו ששילמה את דמי הביטוח (ולא המעסיק). היותה של המשיבה בשנת השתלמות, במעמד של חופשה ללא תשלום, מלמדת על כך שיחסי העבודה בין הצדדים היו מושעים במהלך התקופה.
השאלה הניצבת בפנינו היא, האם די בכך שיחסי העבודה בין הצדדים מושעים על מנת להימנות עם הזכאים לדמי אבטלה.
קודם שנדרש לשאלה זו נפנה בקצרה לבחינת המסגרת הנורמטיבית לזכות לדמי אבטלה.
ענף ביטוח אבטלה מוסדר בהוראות פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "מבוטח" לעניין ביטוח אבטלה, בזו הלשון:
"(1)תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים... והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו"
פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי וכן ההוראות הכלליות לחוק הביטוח הלאומי, אינם כוללים הגדרה של המונח "עובד" ושל המונח "שכר". על-פי סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי, דמי אבטלה ישולמו, למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה המוגדרת בסעיף 161 לחוק. הגדרת המונח "מובטל" מופיעה בסעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי:
"(א)רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".
הפסיקה פרשה את המונח "מובטל" בזו הדרך:
"המונח "מובטל" אינו מוגדר ופשיטא שמדובר באדם שאין לו מקור פרנסה, כגון - מי שפוטר מעבודתו. מושג זה של 'מובטל' הורחב והוא חל גם על מי שהוצא - בניגוד לרצונו - לחופשה ללא תשלום. המשותף לשני מצבים אלה הוא שעובד נקלע למצב בו - שלא מרצונו - המעסיק חדל לספק לו עבודה ולשלם לו שכר".(ההדגשה שלי- ע.ר.)
בענייננו, המשיבה יצאה לחל"ת, שבאה למעשה להחליף את הודעת הפיטורים, כאמור ממכתב המעסיק מיום 15.7.08 (מוצג נ3). במכתב זה לא מוזכר מועד חזרתה של המשיבה לעבודה. יתרה מזאת, במכתב מסביר המעסיק כי "מכתב הפיטורין שנשלח ב-31.8.07 הינו קולקטיבי לכל עובדות הרשת, ואף לעובדת הנ"ל במקרה שתחזור בה מהשבתון והחל"ת" (ההדגשה שלי- ע.ר.). במילים אחרות, המעסיק אומר כי אמנם המשיבה לא פוטרה מעבודתה, אך זאת רק בתנאי שאין בכוונתה לא לצאת לחל"ת. במידה ותחליט המשיבה שלא לצאת לחל"ת - הרי שמכתב הפיטורין יועד גם אליה. גם בלי להידרש לסוגיית תוקף הפיטורים באופן האמור, ניתן ללמוד מכך, שכוונת המעסיק במקרה זה הייתה כי המשיבה לא תמשיך בפועל את עבודתה אצלו. השעיית יחסי העבודה במקרה זה, בו ברי כי המשיבה לא תמשיך את עבודתה אצל המעסיק עם תום תקופת החל"ת, משליכה על זכאותה לדמי אבטלה, כך שבמידה והמשיבה עמדה בתנאים הנוספים הנדרשים לקבלת דמי אבטלה, הרי שהיא זכאית להם. קביעה זו עולה בקנה אחד עם תכלית תשלום דמי אבטלה והיא - לאפשר לעובדים אשר נפלטו בעל כורחם ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש.
מכאן נפנה לבחינת הטענה הנוספת אותה העלה המוסד בערעור.
טענתו השנייה והעיקרית של המוסד היא, כי המשיבה לא הייתה זמינה לכל עבודה שתוצע לה, משום שהתחייבה לקרן ההשתלמות שלא תעבוד מעל שליש משרה. זמינות זו היא תנאי מחייב לקבלת דמי אבטלה, ולפיכך אינה זכאית לדמי אבטלה. טענה זו דינה להידחות.
בית הדין האזורי קבע קביעה עובדתית, כי בטענת המוסד בעניין זה - אין כל ממש. בית הדין האזורי נימק את קביעתו בכך, שבמקרה הנוכחי לא הובאה כל ראיה לסתור את טענת המשיבה, שהופיעה בתצהירה עליו לא נחקרה בחקירה נגדית, ולפיה הייתה פנויה לעבודה כאשר חתמה בלשכה. על האמור נוסיף דברים אחדים, הכל כפי שיפורט להלן.
כאמור לעיל לא הוכח שאכן קיימת הגבלה בפועל מצד המשיבה לקבל כל עבודה שתוצע לה. לא ברור באלו שעות ההשתלמות התקיימה, האם בשעות הבוקר או בשעות אחר הצהריים או בשעות הערב. יתרה מזו, כפי שטען ב"כ המשיבה בדיון בפנינו, דרישתה של קרן ההשתלמות היא שהעובד לא יעבוד מעל שליש משרה בממוצע שנתי, כלומר המשיבה יכלה לעבוד ארבעה חודשים מלאים בשנה, ועדיין היא תעמוד בכללי קרן ההשתלמות. זאת ועוד, התחייבויותיה של המשיבה כלפי קרן ההשלמות אינן מונעות מהמשיבה להצהיר על זמינותה לכל עבודה, ואף לעבוד בה בפועל, שהרי לכל היותר יתכן ותחרוג מכללי קרן ההשתלמות, אך תנאים אלה רלוונטיים רק למישור היחסים שבין הקרן למשיבה, ואין הם משליכים על עמידה בתנאים הנדרשים לקבלת דמי אבטלה על פי חוק הביטוח הלאומי. מכל מקום במקרה הנוכחי המוסד לא העמיד במבחן את זמינותה של המשיבה לעבודה, ולכן אין בסיס לטענת אי זמינותה של המשיבה לעבודה. בעניין כרמלה דבש נאמרו הדברים הבאים:
"ג.על פי הממצאים העובדתיים, רישום המערערת בשירות התעסוקה לא היה פיקטיבי. הוא נעשה בכוונת מכוון למצוא עבודה, אך זו לא הוצעה לה. ד. עצם הרישום של דורש העבודה בלשכת שירות התעסוקה במדור אבטלה מעיד, לכאורה, על כך, כי דורש העבודה הרשום בלשכת התעסוקה במדור זה, הוא מחוסר עבודה המוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1965. חזקה זו קיימת כל עוד לא הוכח ההפך. במקרה הנוכחי לא רק שלא הוכח ההפך, אלא הוכח, שהמערערת הייתה זמינה לכל הצעת עבודה מתאימה לו הוצעה לה, אלא שזמינות זו לא הועמדה במבחן, באשר לא הוצעה לה כל עבודה".
דברים אלה יפים גם לענייננו.
אכן עולה וצפה במקרה זה השאלה, האם מי שנמצא בשנת השתלמות, ואמור להקדיש את עיתותיו ללימודים, ראוי להיקרא מובטל, או שמא לא לסוג זה של מבוטחים כיון המחוקק בהקניית הזכות לדמי אבטלה. השאלה הזו מחריפה, לאור העובדה שהמשיבה וכמותה נהנים מהכנסה מקרן השתלמות של שני שליש מן השכר הרגיל שלהם בתקופת ההשתלמות. אכן לא ניתן לקבוע כי בכל מקרה מעין זה יהיה זכאי מבוטח לדמי אבטלה, וכי הכל תלוי בנסיבות. במקרה הנוכחי ההסדר היה למעשה תחליף לפיטורים, ולכן התוצאה המתבקשת היא זו שאנו מגיעים אליה בפסק דין זה.
אשר על כן, לאור האמור לעיל הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ג (28 נובמבר 2012), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

עמירם רבינוביץ,
שופט, אב"ד

רונית רוזנפלד,
שופטת

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

מר שי צפריר,
נציג ציבור (עובדים)

מר מיכה ינון,
נציג ציבור (מעבידים)