הדפסה

בוארון נ' חיון

בפני
כב' הרשם בכיר נועם רף

תובע

שבתאי בוארון

נגד

נתבע

אורי חיון

פסק דין

1. ביום 6.6.11 התקיימה בין הצדדים עסקת חליפין בין שני רכבים, כאשר התובע מסר לנתבע רכב מסוג ניסאן טראנו מודל 1996 (להלן: "הניסאן"), ובתמורה קיבל רכב מסוג סובארו אימפרזה מודל 00' (להלן: "הסובארו ו/או הרכב") והסך של 8,000 ₪. בין הצדדים לא נחתם הסכם ו/או זיכרון דברים בכתב.

2. טוען התובע כי לאחר מספר ימים, וכאשר הגיע למוסך לצורך החלפת שמן, התגלה לו שהרכב עבר תאונה קשה ולרכב נגרמה פגיעה קשה בשלדה.

3. התובע לקח ביום 14.7.11 את הרכב לבדיקה במכון "דינמומטר", ובבדיקה אושרר כי הרכב עבר תאונה מקדימה ומאחור, וברכב פגיעה בקורות השלדה. ממצאי הבדיקה צורפו כנספח ב' לכתב התביעה.

4. התובע מבקש את שווי הרכב מסוג סובארו (26,500 ₪) בניכוי סך של 8,000 ₪ שקיבל לידיו, וכן אגרת טסט, עוגמת נפש ונסיעות. סה"כ כתב התביעה עומד ע"ס של 30,000 ₪.

5. הנתבע לא הגיש כתב הגנה אך הגיש בקשה לביטול פסה"ד שניתן בזמנו בתיק , ובתצהיר התומך בבקשה ביקש לראות בתצהירו ככתב הגנה.
הנתבע ביקש בתחילת הדיון לנהלו, אף מבלי שהוגש כתב הגנה במתכונתו זו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם, והתרשמתי מעדותם – הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה, וזאת מהנימוקים הבאים:
א. התובע פנה לנתבע זמן קצר לאחר ביצוע העסקה והודיע לו שגילה שהרכב עבר תאונה קשה ונגרם נזק לשלדה. שפנה התובע לנתבע והודיע לו האמור, השיב לו הנתבע שהינו מוכן לרכוש את הרכב חזרה ולהחזיר הגלגל אחורה, אך על התובע לשאת בעלות העברת הבעלות.
ב. הנתבע לא הביע תדהמה או הפתעה כאשר התובע מסר לו שהרכב עבר תאונת שלדה, אלא ההיפך הוא הנכון, כאשר הציע לרכוש ממנו בחזרה את רכבו והמחלוקת בין הצדדים היתה אך מי מביניהם יישא בעלויות העברת הבעלות (סך של כ-400 ₪).
ג. הנתבע נשאל על כך ע"י ביהמ"ש שלוש פעמים, והשיב (בעמ' 5 לפר'):

"לשאלת ביהמ"ש, למה הצעת לו לקחת את הרכב בחזרה – אני משיב שלא הצעתי לו כלום. אמרתי לו שישלם את העברת הבעלות בחזרה, והוא לא רצה. אני לא הייתי מוכן לשלם פעמיים את העברת הבעלות.
לשאלת ביהמ"ש, התובע לא הפתיע אותך כשאמר לך שיש לרכב תאונת שאסי – אני משיב שקניתי את האוטו ממגרש מכוניות.
ביהמ"ש שואל פעם נוספת, בא לך האדון אומר לך, שהחזקת את הרכב, כרעם ביום בהיר יש תאונת שלדה קשה על הערב, הפתיע אותך – אני משיב שבטח הפתיע אותי. אני יכול להשבע על כך. לא היה לי פגישת שאסי באוטו.
לשאלה נוספת של ביהמ"ש, הרכב עבר מספר ידיים, שנים על הכביש, האם זה בא לך כרעם ביום בהיר והופתעת – אני משיב שאני לא מבין את השאלה של ביהמ"ש. האם הופתעתי? בטח שהופתעתי. האוטו היה שלם."

תשובתו הראשונה של הנתבע לשאלת ביהמ"ש האם הגילוי בדבר התאונה והנזק הפתיעה אותו הושבה בדברים : "קניתי האוטו ממגרש מכוניות". תשובה זו מדברת בעד עצמה. אין בתשובה האמורה כל אלמנט של הפתעה או הכחשה לעצם הידיעה וההפך הוא הנכון.

ד. עדותו של הנתבע אינה נחזית כאמינה בעיניי ומצפה אנוכי כמי שקיבל חדשות מפתיעות לכך שמכר רכב שהיה בבעלותו תקופה של כשנה וחודשיים ושנודע לו זה עתה שהרכב עבר תאונת שלדה קשה, להגיב ולהתנהג בהתאם ולא כך היו פני הדברים בהתנהלותו של הנתבע אל מול התובע ובעדותו בביהמ"ש.
ה. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע פנה לראשונה לנתבע לאחר העסקה לאחר כ"שבוע-שבועיים", דהיינו, בסמוך למועד ביצוע העסקה וזמן סביר בעיניי לגילוי הנזק לשלדה ופניה לנתבע.
ו. איני מקבל את טענת הנתבע לכך שהרכב "לא עבר תאונה". כל הודאתו של הנתבע היתה לכך שבזמן שהרכב היה בבעלותו (תקופה של כשנה וחודשיים) היה לו ביטוח מלא והרכב לא עבר תאונה, ואם ובמידה והיה עובר תאונה, אזי היה מופעל הביטוח.
ראשית, הנתבע לא הציג אישור אי הגשת תביעות. בנוסף, התרשמתי שהנתבע התחמק מספר פעמים ממתן תשובה ישירה באם ידוע היה לו שלרכב היה תאונה בעבר ונזק לשלדה אם לאו, כאשר השיב פעם אחר פעם שבזמן שהרכב היה בבעלותו, לא היתה תאונה.
אין בכך בכדי לשלול האפשרות הסבירה בעיני שהנתבע רכש את הרכב לאחר שעבר תאונה, וזאת גם בהתחשב גם שלא יכול היה ליתן תשובה לגבי עלות המחיר בו רכש את הרכב ממגרש המכוניות.
ז. בנסיבות אלו, הנני רואה בנתבע כמי שהסתיר מידע על פגם מהותי ויסודי ברכב בעת מכירתו לתובע.

7. לאחר שקבעתי שיש לקבל את תביעתו של התובע בחלקה, אדון בסוגיית הפיצוי.

8. מבקש התובע פיצוי בסך של 26,500 ₪ בניכוי סך של 8,000 ₪ שקיבל עבור הרכב מהנתבע.
התובע טוען שמחיר המחירון של הרכב במועד העסקה היה 23,000 ₪.
מוסיף וטוען התובע, שביצע שיפוצים/תיקונים לרכב באופן של החלפת רדיאטור וצמיגים.
לפיכך טוען התובע, שיש להוסיף הוצאות אלו למחיר המחירון.
איני מקבל טענה זו של התובע.
ראשית, לא הוצגה כל קבלה/חשבונית לעניין התקנת צמיגים חדשים והקבלה/חשבונית לעניין תיקון הרדיאטור (ת/1) מחודש 5/12.
בנסיבות אלו, איני רואה כל קשר בין תיקון הרדיאטור לבין הנזק לשלדה, ועסקינן בבלאי סביר לרכב שאין להשיתו על הנתבע.
מוסיף וטוען התובע, שמחיר הרכב כ-6,000-7,000 ₪ במצבו הנוכחי.
התובע קיבל בנוסף 8,000 ₪ עבור הרכב.
התובע מסר תמורת הרכב את רכב הניסאן.
התובע אינו טוען בכתב תביעתו להפרשים במחיר שבין הרכב מסוג הניסאן לרכב מסוג הסובארו.
משכך, מאחר ולא הוצגה בפניי כל חוו"ד בעניין שווי הרכב במועד רכישתו ע"י התובע, וטענה זו של התובע לא נסתרה, הנני מקבל את האומדנה בדבר מחיר המחירון של הרכב דאז בסך של 23,000 ₪.
מסכום זה יש להפחית את התמורה שקיבל התובע בסך של 8,000 ₪ (כמפורט בכתב התביעה סעיף 13), וכן יש להפחית את שווי הרכב נכון להיום, שאף טענה זו כלל לא נסתרה בפניי ונחזית בעיניי כסבירה, בסך ממוצע של 6,500 ₪. סה"כ הנזק שנגרם לתובע עומד על סכום של 8,500 ₪.

9. התובע בחר שלא לקחת את הרכב לבדיקה עובר למועד רכישתו. התובע יכול היה למנוע או
להקטין את נזקיו אילו היה לוקח את הרכב לבדיקה במכון, קודם לרכישתו מהנתבע, כדרכם של קונים וכפי שנהוג בעסקאות רכב (ר' תק (י-ם) 2727/07 תמי יהושוע נ' יוסי רב טל (פורסם בנבו). אכן, אמון בבני אדם הוא מעלה אבל אין להתעלם מהכלל "יזהר הקונה" (ר' תק (פ"ת) 3073/06 דלית דאטש נ' נחום קלמפנר (פורסם בנבו). אשר על כן, הנני קובע שלתובע רשלנות תורמת לנזקיו וזאת בשל זאת שבחר שלא לקחת הרכב לבדיקה עובר לרכישתו והנני קובע רשלנות תורמת זו בשיעור של 40% מנזקיו המפורטים בסע' 8 לעיל.

10. איני מקבל את תביעתו של התובע לפיצוי בגין אגרת רישוי.
התובע העיד כי אינו עושה שימוש ברכב אך ורק משיקוליו הפרטיים, שכן בבעלותו רכב נוסף.
בשולי הדברים, ולמרות שדחיתי את תביעתו של התובע במחיר נזק זה, אבקש להתייחס בקצרה לטענתו של הנתבע לכך שלא היה כל מקום לתשלום אגרת רישוי.
איני מקבל את טענתו של הנתבע לכך שרכב שעובר תאונת שלדה אינו כשיר לנסיעה בכביש. נכון, אכן ישנם רכבים שנגרם להם נזק לשלדה שאינם מורשים לנסוע בכביש, אך לא הוכח בפניי כי חל איסור על נסיעה בכביש לרכב הסובארו, וישנם רכבים אשר ניזוקים בפגיעת שלדה ואין כל מניעה שבדין להמשיך ולנסוע עימם.

11. תביעתו של התובע ברכיב עוגמת נפש ונסיעות תילקח בחשבון בפסיקת רכיב ההוצאות.
יש לציין שהתובע לא הוכיח הצורך בנסיעות מיוחדו ת המצדיקות הפיצוי המבוקש על ידו
בכתב התביעה.

12. בסיכומו של דבר, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,100 ₪ בצירוף הפרשי
הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום במלא בפועל.

13. כמו כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ועוגמת נפש בסך של 800 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום.
במידה ולא ישולם הסכום במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

14. הסך של 2,000 ₪, על פירותיו, שהופקד בקופת בית המשפט יועבר ע"י המזכירות לתובע ויופחת מהפיצוי שעל הנתבע לשלם לתובע.

15. הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד תוך 15 יום.

16. המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.