הדפסה

בוארון נ' בוארון ואח'

בפני
כב' השופט אריאל ברגנר

המבקשת

מיסה בוארון

נגד

המשיבים

1.מרדכי בוארון
2.סיגלית בוארון
3.קידמה ציוד לתובלה 1971 בע"מ
4.אוטו לוקס טיירס בע"מ
5.יצחק סלוקי
6.מ.ח.ב מימון חוץ והשקעות
7.יוסי ברוך
8.אי.די.סי.אס. בע"מ
9.בית חולים ברזילאי
10.אריה קסטנבוים
11.החברה המרכזית להפצת משקאות
12.פרסום ברש 2005 בע"מ
13.בנק לאומי בע"מ
14.יוסף איבון
15.סי קלאס מוטורס יבוא ושיווק רכבי יוקרה בע"מ
16.בנק דיסקונט לישראל בע"מ
17.בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
19.בנק פאג"י
20.בנק אוצר החייל בע"מ
21.בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

בפני תובענה לפס"ד הצהרתי לפיה מתבקש בית המשפט להצהיר כי כל המיטלטלין המצוין בביתם של המשיבים 1-2 הבנוי על משק 52 במושב שדה עוזיהו (להלן – "משק 52") והמפורטים ברשימה נספח א' לתובענה, הינם רכושה הבלעדי של המבקשת וכי אין למשיבים 1-20 ו/או לכל אחד אחר כל זכות בהם.

בתחילת הדיון שהתקיים בפני היום, ביקש למחוק את המשיבים 1-2.

בהתאם לבקשה זו, הבקשה כנגד המשיבים 1-2 נמחקת.

המבקשת צירפה להמרצת הפתיחה תצהיר בו היא מפרטת את נימוקי בקשתה.

המבקשת טוענת בין היתר כדלקמן:

  1. כי משק 52, בו מתגוררים המשיבים 1-2 (שנמחקו) הינו בבעלותה.
  2. כי המשיב 1, בנה של המבקשת, נקלע לקשיים כלכליים עם אשתו, המשיבה 2, והם גרים בבית הבנוי על משק 52 שבבעלות המבקשת.
  3. כי כל המיטלטלין שבנספח א', נרכשו על ידה וע"י בעלה ז"ל ממקורות כספיים שלהם עבור המשיבים 1-2, לא כמתנה.
  4. כי בשל הזמן הרב שחלף מאז נרכשו המיטלטלין אין בידיה להמציא קבלות על הרכישה.
  5. כי בשנת 2006 הגישה עם בעלה ז"ל תביעה לפס"ד הצהרתי בה"פ 164/06 בבימ"ש השלום באשקלון וביום 18.3.07 ניתן פס"ד שקבע כי המיטלטלין המצויים במשק 52 בבעלות המבקשת ובעלה.

אציין כבר עתה כי פסה"ד מיום 18.3.07 בה"פ 164/06, אין לו כל נפקות בעניין שבפני שכן הוא ניתן אך ורק כלפי וכנגד המשיבים 1-2 ויתר המשיבים בבקשה שבפני לא היו צד לאותו הליך.

כמו כן אציין כבר עתה כי לא ניתן לקבל את העתירה ביחד ל- "לכל אחד אחר" כפי שמבוקש שכן לא ניתן ליתן פס"ד המצהיר על בעלות במיטלטלין כלפי כולי עלמא, ומבלי לאפשר לאדם מעוניין יומו בבית המשפט.

המשיבים 7 ו- 16 התנגדו לבקשה.

המשיב 7 הגיש תגובה בה הוא טוען בין היתר כדלקמן:

  1. כי תביעת המבקשת היא תביעת סרק.
  2. כי המשיב 1 (החייב) רוכש את רהיטיו מכספו ואינו צריך את עזרת המבקשת לשם כך. אחת מפעילותיו העסקיות של המשיב 1 היא השכרת מחסן בשדה עוזיהו לחברת נגב קרמיקה בע"מ תחת חברה אחרת , הקרויה א.מ. ממסי בע"מ.
  3. כי טענות המבקשת הן מצג שווא.
  4. כי המבקשת לא הציגה ראיה כי המשק בו מתגורר המשיב 1 הוא בבעלותה.
  5. כי ביום 30.12.12 הגיעו מעקלים לחצרי המשיב 1 אשר על מנת למנוע את ביצוע ההליכים שילם לקבלני ההוצל"פ 15,000 ₪ בשיקים של חברת מ.ב שילוח ולוגיסטיקה בע"מ שלטענת המשיב 1 מנוהלת ע"י בתו, כאשר בפועל המשיב 1 מנהל את החברה, כך שהוא העביר המחאות ע"ס 3,000 ₪ כל אחת בערבות אישית של בתו.
  6. כי המשיב 1 בעל יכולת השתכרות גבוהה וניצל את מערכת המשפט על מנת לקבל שלא כדין הגנה בפני נושיו.
  7. כי המבקשת לא הציגה קבלות על שמה.

הדיון בתובענה נקבע להיום בפני והעדה היחידה שמסרה תצהיר ונחקרה היא המבקשת.

לאחר חקירתה של המבקשת, סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ.

הכרעה

נטל ההוכחה מוטל על כתפי המבקשת להוכיח כי המיטלטלין שמצויים ברשימה בבעלותה.

הראיה היחידה שהובאה ע"י המבקשת היא עדותה שלה שניתנה בתצהיר אשר נחקרה עליו בבית המשפט.

מעבר לעדותה של המבקשת לא הובאה כל ראיה נוספת, המשיבים 1-2 אשר לטענת המבקשת, אינם בעלי המיטלטלין בבית בו הם גרים, לא מסרו תצהיר התומך בגרסת המבקשת ו/או בכלל למרות שהמשיב 1 התייצב לדיון עם אמו המבקשת, ולא נתאפשר למשיבים לחקור את המשיבים 1-2 בהתאם.

לאחר ששקלתי מלוא הנסיבות ולאחר ששמעתי את עדות המבקשת ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, אני לא סבור כי המבקשת רימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענותיה.

עדותה של המבקשת הינה עדות יחידה שלא ניתן לה סיוע עפ"י סע' 54 לפקודת הראיות.

אין חולק כי המיטלטלין נשוא התובענה מצויים בבית בו מתגוררים המשיבים 1-2 והמבקשת אינה מתגוררת בו וכי מדובר על מיטלטלין המצויים שם ושנקנו עבור המשיבים 1-2 לפני 8-9 שנים ומאז הם מחזיקים בהם ועושים בהם שימוש.

בנסיבות אלה הנטל הרובץ על כתפי המבקשת הינו גבוה יותר מאשר זה אשר היה מוטל עליה לו מדובר היה על מיטלטלין המצויים בביתה שלה.

המבקשת לא הרימה נטל זה.

על המבקשת היה להראות את הקבלות ו/או החשבוניות של רכישת המיטלטלין על שמה או על שם בעלה המנוח, או להראות כל אסמכתא אחרת לפיה אין בידי המשיבים כל זכות בעלות במיטלטלין.

המבקשת לא הראתה זאת.

אין די בנסיבות שפורטו בפני בעדות המבקשת בלבד ללא ראיות נוספות התומכות בגרסתה.

לאור כל האמור לעיל איני מקבל טענות המבקשת והתביעה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים 7 ו- 16, לכל אחד מהם, הוצאות המשפט בסך של 3,000 ₪.

זכות ערעור לכב' בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים.