הדפסה

בדראן נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:

כב' השופטת עפרה ורבנר
נציג עובדים – מיכאל הואש
נציג מעסיקים – ג'רנולד רוזנקרנץ

התובע
ח'ליל בדראן
ע"י ב"כ: עו"ד חאלילה חזאם
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רויטל חן

פסק דין

1. תביעת התובע להכרה בהפרדות רשתית בעינו הימנית כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 19.5.11, בנימוק, כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע ולחילופין אין קשר סיבתי בין הבעיה בעינו הימנית של התובע לבין חבלה בראש מתאריך 1.12.06, והמדובר בתהליך תחלואתי שאינו קשור לעבודה.

כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

התובע טען בתביעתו, כי היפרדות הרשתית אשר אובחנה אצלו בתאריך 05.12.06, הינה בגין החבלה בראשו מתאריך 1.12.06.

להלן עובדות המקרה הרלוונטיות לענייננו:

2. התובע יליד 1967, עבד בחברת ח.בדראן עבודות חשמל בע"מ.
במסגרת עבודתו זו, ביצע התובע עבודה על עמוד חשמל בגובה של 18 מטר בתאריך 1.12.06; לצורך ביצוע העבודה היה התובע קשור ומחובר לעמוד התובע חבש קסדה לראשו.
3. בעת ביצוע העבודה, סובב התובע את ראשו לצד ימין וקיבל מכה, מעמוד החשמל, בראשו בצד הימני באזור הרקה.
התובע חש בסחרחורת בעקבות המכה, נח מספר דקות, המשיך לעבוד, ולאחר כ-20 דקות חש שוב בסחרחורת מלווה בטשטוש ראיה בעין ימין.
התובע ירד מהעמוד ולאחר מכן, הוסע לביתו.

4. בתאריך 2.12.06 היה התובע אצל רופא עיניים, ד"ר מרזוק, וקיבל טיפות, וכן הגיע לד"ר מרזוק ב-4.12.06, משהטשטוש בראיה לא חלף, והפעם קיבל טיפות מסוג אחר, וכמו כן, הורה לו ד"ר מרזוק להגיע אליו למחרת להיבדק פעם נוספת. ד"ר מרזוק מצא לחץ תוך עיני מוגבר אצל התובע, אולם לא איבחן בתאריכים 2.12.06 או 4.12.06, היפרדות רשתית.
בתאריך 5.12.06 היה התובע, פעם נוספת, אצל ד"ר מרזוק, והפעם איבחן ד"ר מרזוק היפרדות רשתית והפנה את התובע לבית החולים כרמל.

פירוט זה של השתלשלות העניינים, הינו על יסוד העדויות שנשמעו לפנינו, לרבות עדותו של ד"ר מרזוק, ועל יסוד הרישומים הרפואיים.

5. התובע עבר ניתוח בעינו הימנית, בשל היפרדות הרישתית בבית החולים "כרמל" .

6. יש לציין, כי התובע סובל מעיוורון בעינו השמאלית בשל פגיעה ישנה בהיותו נער, וכן עבר התובע ניתוח בגין היפרדות רשתית בעינו הימנית בשנת 1987 בבית החולים בני ציון "רוטשילד", בחיפה.

7. לצורך הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין המכה שקיבל התובע בצדו הימני של הראש כפי שתוארה לעיל, לבין היפרדות הרישתית בה לקה התובע ואשר אובחנה אצלו ב- 5.12.06, מונה מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין פרופ' דוד צדוק.
פרופ' צדוק התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בתאריך 5.12.06?
ב. האם לדעת המומחה הארוע בעבודה בתאריך 1.12.06, שתואר לעיל, גרם תרם או החיש את התהוות המצב בעינו של התובע?
במילים אחרות: האם קיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה בתאריך 1.12.06, כמפורט בהחלטתנו זו לבין המחלה שאובחנה אצלו ב-5.12.06, ואשר בעקבותיה נותח התובע?
ג. באם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם אי הכושר בהתאם לתעודות הרפואיות לנפגע בעבודה, נובע מהארוע הנ"ל?

8. פרופ' צדוק בחוות דעתו מ-12.12.13, תיאר את כל הרקע הרפואי המתייחס למצב עינו של התובע וחיווה דעתו, כי אין קשר סיבתי בין מחלת התובע בעינו הימנית לבין האירוע בעבודה בתאריך 1.12.06.
מתשובתו של המומחה עולה כי הוא אינו וסבור שהארוע בעבודה גרם, תרם או החיש את התהוות המצב בעינו של התובע.
פרופ' צדוק הסביר, כי חבלה קהה בראש (כאשר אין המדובר בחבלה ישירות בעין), אינה מוגדרת כגורם סיכון מובהק להיפרדות רשתית.
פרופ' צדוק ציין, כי יש בספרות הרפואית תיאורים על חבלת ראש כתוצאה מפגיעה של כדורסל שגרמה להיפרדות זגוגית, ולאחר מספר שבועות לקרע ברשתית.

ספציפית לגבי התובע, ציין המומחה, כי התובע סבל מהיפרדות פני הזגוגית האחורית מהרשתית (PVD), וזאת עוד בשנת 1984, כך שאצל התובע מנגנון של חבלה קהה באזור הרקה, לא יכול לגרום להיפרדות רשתית.
פרופ' צדוק גם ציין, שלתובע שינויים ניווניים רבים ברשתית עין ימין בכל ההיקף של הרשתית, והטיפול בחלק מהפתולוגיות שנעשה בניתוח הראשון שעבר התובע בשנת 1987, לא מנע היווצרות קרעים חדשים ברשתית שיובילו להיפרדות רשתית.
פרופ' צודק אף ציין, כי גם בשנת 1984, סבל התובע מהיפרדות רשתית בעין ימין, בלא סיפור של טראומה.
עוד ציין פרופ' צדוק, כי עין שמאל של התובע לא רואה לאחר טראומה מאבן שפגעה באזור העין, וכי התובע סבל מהיפרדות רשתית בעין שמאל שנותחה פעמיים, וגם בעין זו קיים רישום בעבר על חורים ושינויים ניווניים בהיקף הרשתית.

9. לאור בקשת ב"כ התובע, ולאחר קבלת תגובת הנתבע, הופנו למומחה פרופ' צדוק שאלות הבהרה, כאמור בהחלטה מ-16.1.14.
באשר לשאלה האם חייבת להיות קודם הפרדות בזגוגית ורק לאחר מכן קרע או הפרדות ברשתית, או שיכולה להיות הפרדות רשתית בלא שקדמה לה הפרדות בזגוגית, השיב המומחה כי בטראומה קהה, כאשר אין פגיעה ישירה בעין, צריכה להיות קודם כל טראומה לזגוגית האחוזה ברשתית ופגיעה זו בזגוגית תגרום למשיכת הרשתית, שעלולה לגרום לקרע או להפרדות רשתית. המומחה הדגיש כי זאת בניגוד לחבלה ישירה בעין שאז המנגנון של הפגיעה ברשתית הוא שונה ונובע משינוי חד ומהיר במבנה הכדורי של העין.

10. המומחה חיווה דעתו כי הדימום בחלל הזגוגית אצל התובע, משנת 2006, נבע מפגיעה בכלי דם ברשתית באזור הקרעים. המומחה חיווה דעתו כי הקרעים ברשתית לא נגרמו מהדימום אלא הפוך, הדימום בחלל הזגוגית נגרם עקב הקרעים ברשתית.
נציין כי ד"ר מרזוק, עד התובע, לא העיד כי ראה קודם דימום בעין ורק לאחר מכן הבחין בקרע, אלא העיד שבתחילה התלונן התובע, ואובחן לחץ תוך עיני, ולאח מכן הוא אבחן הפרדות רשתית.
מן הסתם לו היה מדובר בדימום בחלל הזגוגית שהופיע לפני הקרע ברשתית, הדברים היו צריכים להגיע לידי ביטוי ברישומים של ד"ר מרזוק.
רק בשלב מאוחר יותר, בעת הבדיקה בבי"ח כרמל, הופיע רישום על דימום בזגוגית, ויש בכך כדי לתמוך בחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין כי אצל התובע הדימום נגרם עקב הקרעים ברשתית ולא הקרעים ברשתית עקב הדימום.

11. באשר למנגנון יצירת הקרע ברשתית והפרדות הרשתית, הסביר המומחה כי מנגנון זה כאשר המדובר בחבלה קהה שאינה ישירות בעין, נובע מטלטול הזגוגית שגורמת למשיכה ולקרע ברשתית. המומחה הסביר כי אם המצב של המאובחן הוא הפרדות פני הזגוגית מהרשתית, הרי שטלטול הזגוגית לא קשור לרשתית.
המומחה אף הבהיר כי מבחינה מדעית אין כל בסיס המצביע על קיום קשר סיבתי בין החבלה לבין הפרדות הרשתית, וסמיכות זמנים כשלעצמה אין בה כדי ליצור קשר סיבתי.
באשר לשאלה שעניינה הרישומים הרפואיים שעל פיהם הגיע המומחה למסקנה שלתובע היו שינויים ניווניים רבים ברשתית ימין, היפנה המומחה לשורה מספר 1 בפרק הדיון בחוות דעתו מ-12.12.13, שם צוין האמור במכתב סיכום האשפוז מ- 19.8.84.

12. באשר לשאלת התובע מה משמעות האמירה "טפול בחלק מהפתולוגיה בחלק הראשון" בכל הקשור להיווצרות קרעים חדשים ברשתית, השיב המומחה כי מתאור הרשתיות בשתי העיניים של התובע, ניתן להסיק שהרשתיות עשירות בשינויים ניווניים פתולוגים.
המומחה הסביר כי טיפול בליזר או הקפאה באזורים בעין בהם קיימים שינויים ניוונים ברשתית, לא מונע יצירת קרעים חדשים ברשתית באזורים אחרים בעין שלא טופלו בליזר או בהקפאה.
עוד הסביר המומחה, כי הטיפול בליזר או הקפאה, כשלעצמו, עלול לגרום להיווצרות קרעים ברשתית או להמשך התפתחות שינויים ניווניים קיימים או להיווצרות שינויים ניווניים חדשים.

13. באשר לשאלה על מה מבוססים דברים המומחה, שגם בשנת 1984 היתה הפרדות רשתית בעין ימין ללא סיפור של טראומה, הפנה המומחה פעם נוספת לסיכום האשפוז מ- 19.8.84 עליו חתום ד"ר גדלאון.

14. המומחה שב וחיווה דעתו כי יותר סביר לקבוע שאין קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין הפרדות הרשתית (בדרגת סבירות העולה על 50%).
נראה לנו כי בענין זה לא ירד בא כח התובע לסוף דעתו של המומחה, שכן מחוות דעתו של המומחה כמו גם מתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה, כי הוא סבור שאין קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין הפרדות הרשתית ובשום מקום המומחה לא סבר כי סביר לקבוע בדרגת סבירות העולה על 50% קיומו של קשר סיבתי כזה.
יש לקרוא את חוות דעתו של המומחה ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה במדויק.

15. התובע טען בסיכומיו כי גם אם היה לו עבר רפואי שהשפיע, ואפילו השפעה מכרעת, על הפרדות הרשתית, הרי לאור עיתוי הפרדות הרשתית יש לקבוע כי קיים קשר סיבתי ולאמץ לגבי התובע את מבחן הגולגולת הדקה.
התובע הוסיף וטען כי אין קשר בין הפרדות הרשתית ממנה סבל התובע בעין ימין בשנת 1984, לבין הפרדות הרשתית בשנת 2006 ובמהלך השנים בין 1984 ל-2006, לא היתה לתובע בעיה בעינו הימנית.
מסיבה זו סבור התובע כי יש קשר סיבתי בין החבלה באזור המצח שנחבל התובע לבין ההפרדות בשנת 2006.
התובע מביע תמיהות על כך שהפרדות הרשתית לא ארעה במועד אחר אלא לאחר התאונה וטוען כי המומחה לא נתן הסבר מדוע הפרדות הרשתית ארעה דווקא לאחר התאונה.
עוד מוסיף התובע וטוען כי מהמסמכים הרפואיים ניתן להבין כי אצלו היה קודם דימום בזגוגית ולאחר מכן קרעים ברשתית וכן ניתן להסיק כי הפגיעה באזור המצח גרמה לטלטול הזגוגית ולמשיכת הרשתית.
לטענת התובע המומחה אינו מסביר מה גרם לפגיעה בכלי הדם בטרם החל הדימום בזגוגית.

16. הנתבע הגיש סיכומים מטעמו, בהם חזר על טענותיו כי לא הוכח קיומו של ארוע תאונתי בתאריך 1.12.06 ולחילופין כי גם על יסוד חוות דעתו של פרופ' צדוק ותשובותיו לשאלות ההבהרה, יש לדחות את התביעה בהעדר קשר סיבתי בין הארוע בעבודה כפי שתואר בהחלטת בית הדין, לבין הפרדות הרשתית ממנה סבל התובע.
הנתבע הדגיש כי מחוות דעתו של המומחה עולה בבירור שלא ניתן לקבוע קשר סיבתי בדרגת סבירות העולה על 50% בין הארוע בעבודה לבין הפרדות הרשתית.

17. אין די בתשתית עובדתית המצביעה על חבלה באזור הראש/המצח בסמוך למועד בו אובחנה הפרדות רשתית אלא יש צורך אף בקשר סיבתי בין אותה חבלה לבין הפרדות הרשתית.
סמיכות הזמנים כשלעצמה, במנותק ממצבו הרפואי הספציפי של התובע, אינה יכולה להיות הגורם לקביעת קשר סיבתי.

בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (18.1.06), נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"עצם העובדה כי המערער היה חשוף..., אינה בהכרח מלמדת כי... ממנו סובל המערער לטענתו, הינו תוצאת חשיפה ... התשובה לשאלה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין החשיפה לרעש, מחייבת את בית הדין, החסר ידע רפואי, למנות מומחה רפואי מטעמו, אשר ישמש כ"זרועו הארוכה" לעניינים שברפואה. הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק. בהתאם לחומר שבפניו, קבע המומחה באופן חד משמעי כי הליקוי בשמיעה לא נגרם ולא הוחמר כתוצאה מחשיפתו לרעש וכי מצבו של המערער הינו תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל. משכך, הרי שקביעת בית הדין קמא לפיה לא קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש, נכונה."

18. קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין.

(עיין לענין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994 וכן עיין בדב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי נ. נחתום פד"ע כד' 89, ועיין גם בדב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374, ובדב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)).

על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה – היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק. (ראה עב"ל 110/98 זאב מנדל נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי).
אין מקום לקבלת טענת התובע, כי מאחר שהפרדות הרשתית הופיעה לאחר שנים רבות מאז הניתוח הקודם לתיקון הפרדות הרשתית, ובסמיכות זמנים לקבלת החבלה, די בכך על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי.

עיין לענין זה גם בעב"ל 215/05 מוריס מגיירה נ. המוסד לביטוח לאומי, בו נפסק:

"כמו כן אין חזקה שבדין כי כל ליקוי רפואי הינו בגדר "פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח אחרת. ההיפך הוא הנכון, ליקוי אינו נחשב כ"פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח הקשר הסיבתי, הרפואי והמשפטי, בין הליקוי לבין טראומה או טראומות מצטברות בעבודה. אף במחלת מקצוע יש להוכיח קשר סיבתי כאמור אף כי קיימת בענין זה חזקה שבדין."

19. ועיין גם עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מרדכי בוארון (15.5.07), שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לענין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד' 377).

עיין גם בעב"ל 615/08 ישראל גרינהיים נ. המוסד לביטוח לאומי, בו חזר בית הדין הארצי ופסק כי יש ליתן משקל מיוחד לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין (ועיין גם בעב"ל 683/07 לוי מצליח נ. המוסד לביטוח לאומי עב"ל 138/07 מיכאל סלע נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 471/07 אסתר אביסרור נ. המוסד לביטוח לאומי).

20. מחוות דעתו של פרופ' דוד צדוק ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, עולה בבירור, כי הוא אינו סבור שיש קשר סיבתי, לרבות לא בדרך של תרומה או החשת ההפרדות, בין החבלה שנחבל התובע בתאריך 1.12.06 לבין הפרדות הרשתית שאובחנה אצלו בתאריך 5.12.06.
המומחה מטעם בית הדין סבור כי מצבו הרפואי של התובע בעיניו, לרבות הפרדות הרשתית בעבר, השינויים הניווניים ברשתית, והטיפולים שקיבל התובע בעבר באזור הרשתית, הם אלה שגרמו בסופו של יום, להפרדות הרשתית בשנת 2006.
מחוות דעתו של המומחה, אף עולה , כי מנגנון הפגיעה והת יאור ברישומים הרפואיים, אינם מתאימים להיפרדות רשתית בשל חבלה.

21. על יסוד חוות דעתו של המומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, פרופ' דוד צדוק, התביעה נדחית.

22. אין צו להוצאות.

23. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ב סיוון תשע"ד, (10 יוני 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מיכאל הואש
נציג עובדים

עפרה ורבנר - שופטת

ג'רנולד רוזנקרנץ
נציג מעסיקים