הדפסה

בדיחי נ' חביבה משב, אדריכלית

בפני
כב' השופטת אביב מלכה

התובעת

דבורה בדיחי

נגד

הנתבעת

חביבה משב, אדריכלית

פסק דין

ההליך דנן התחיל ביום 28.6.03, כתביעה של התובעת (בדיחי) כנגד הנתבעת (משב) לתשלום סך של 70,598 ₪.
בתביעה טוענת התובעת כי היא שכרה את שירותיה של הנתבעת כאדריכלית, אולם זו לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע בהסכם ואף פעלה ברשלנות אשר גרמה לתובעת להוציא הוצאות נוספות ולבצע עבודות חוזרות לתיקון ליקויים בתכנון הנתבעת.

הנתבעת הגישה כתב הגנה שם היא טענה כי היא עמדה בלוח הזמנים וביצעה את העבודה כנדרש וכראוי וכי התובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם.
הנתבעת גם טענה כי התובעת הונתה אותה וכי היא למעשה גנבה את עבודתה וניצלה את טוב ליבה.
הנתבעת הגישה גם כתב תביעה שכנגד על סך 42,000 ₪ בשל טענתה על גניבת זכויות היוצרים שלה בבניית בית התובעת.
כתב התביעה שכנגד הוגש גם כנגד האדריכלית (פריש), אשר בנתה את ביתה של התובעת לאחר עזיבתה של הנתבעת.

הנתבעת שכנגד 2 (פריש) הגישה כתב הגנה בו הסבירה כי ביצעה שינויים אשר נדרשו בשל טעויות בתכנון של הנתבעת, התובעת שכנגד, וכי אין כל מניעה או איסור לעשות שינויים שכאלה לאחר שהאדריכל המתכנן המקורי יצא מן התמונה.
הנתבעת שכנגד 2 מודה כי היא עברה עבירה אתית בכך שנכנסה לעבודה כאדריכלית מבלי לקבל את הסכמתה של התובעת שכנגד, הנתבעת. הנתבעת שכנגד 2 ננזפה על כך על ידי ועדת האתיקה של האדריכלים.

במקביל הגישה הנתבעת שכנגד 2 (פריש) הודעת צד ג' כנגד הנתבעת שכנגד 1, היא התובעת (בדיחי) כי תשא בכל חבות שתוטל עליה בשל התביעה שכנגד.

לאחר שהוגשו כתבי הטענות במלואם הגישו הצדדים תצהירים וצירפו מסמכים ותמונות והעדים נחקרו על תצהיריהם.

במהלך ההליך מונה אדריכל מומחה מטעם בית המשפט אשר אישר כי תוכניותיה של הנתבעת לא תאמו את המצב הטופוגרפי והצריכו שינויים רבים: "כולל מיקום וגודל פתחים."
המומחה עוד קובע כי הנתבעת לא הכינה תוכניות בנייה אלא הגדילה את תוכנית ההגשה, אולם אלה אינן יכולות לשמש כתוכניות עבודה לבנאים. ומוסיף המומחה וקובע כי הנתבעת לא הכינה תוכניות בנייה רלוונטיות ולא היה בינה לבין התובעת כל הסכם לביצוע תוכניות בניה אלא הצעת שירות בלבד.
מסקנתו של המומחה היא כי לאחר הוצאת היתר הבנייה על פי תוכניותיה של הנתבעת, לא ביצעה הנתבעת כל עובדה נוספת.
עוד מציין המומחה כי הנתבעת שכנגד 2 (פריש) היא האדריכלית שתיכננה את השינויים הנדרשים וכן את תוכניות העבודה וביצעה את כל הנדרש להשלמת הבנייה.

מלבד השתלשלות ההליך הפורמאלי, כמפורט לעיל, שום דבר בתיק זה לא התנהל כסדרו.
בתיק הוגשו כ-140 בקשות, רובן ככולן של הנתבעת, המורכבות ממסמכים ארוכים בהם טכסט מפותל ובלתי ניתן לקריאה, מלא ב"סיפורים", "עלילות" ו"טענות", מרחיקי לכת.
פעם אחר פעם הזהרתי את הנתבעת וניסיתי למקד אותה במחלוקות שבתיק – ללא הצלחה (דוגמא אחת מני רבות, החלטה מיום 11.10.12).
גם בחקירה הנגדית של הנתבעת הגיעו מים עד נפש, כאשר הנתבעת לא הצליחה לשלוט על שטף דיבורה ולא הצליחה להתמקד (עמ' 12 לפרוטוקול).
כך הלך תיק זה והסתבך באינספור בקשות, טענות, הודעות וטרוניות כאשר פעם אחר פעם ניסיתי להזהר מפגיעה בנתבעת, שלא היתה מיוצגת. למרות שקשה מאוד היה, עד בלתי אפשרי, לעקוב אחר נפתוליה.
בתוך כך הגישה הנתבעת גם בקשה לערעור על החלטותיי (בר"ע 35768-03-10) אשר נדחתה כאשר בית המשפט המחוזי הנכבד מציין אף הוא את הקושי למקד את טענות הנתבעת (החלטה מיום 21.9.10).

בשלב מסויים, מתוך הביקורת של הנתבעת על עבודת המומחה מטעם בית המשפט, דרשה הנתבעת לחזור ולבקר בבית התובעת ביחד עם המומחה מטעמה.
בסופו של דבר איפשרתי זאת לנתבעת (עמ' 24 לפרוטוקול).
מכאן ואילך הוגשו בקשות חוזרות ונשנות של הנתבעת לדחות את המועד וכן תנאים נוספים כאלה ואחרים, ובסופו של דבר הנתבעת לא ממשה את האפשרות שנתתי לה והיא לא ביקרה שוב בבית התובעת (החלטה מיום 2.5.13 כדוגמא).

בהמשך הודיעה הנתבעת כי היא "יוצאת" מן ההליך תוך שהיא משאירה לעצמה את האפשרות לבקר בבית התובעת "לכשיתפנה נציגה".
הבהרתי לנתבעת כי היא אינה יכולה "לצאת" מן ההליך בדרך זו וכי משמעות הדבר שהתביעה כנגדה תתקבל ותדחה תביעתה שכנגד (החלטה מיום 29.5.13).
על כך השיבה הנתבעת כי בדעתה "לצאת מן ההליך" תוך חיוב התובעת והנתבעת שכנגד 2 בכל תוצאות ההליך.

בשל דברים אלה קבעתי את התיק לסיכומים (החלטה מיום 30.5.13).
התובעת סיכמה את טיעוניה ואילו הנתבעת, התובעת שכנגד, לא הגישה סיכומים.

מהקדמה ארוכה זו לגוף העניין.

התביעה העיקרית
הוכח על ידי התובעת, והמומחה מטעם בית המשפט מאשר זאת, כי הנתבעת ביצעה תוכנות אדריכלות אשר הוגשה לעירייה ונתקבל על פיה היתר בנייה.
התובעת שילמה לנתבעת את כל התשלום עבור עבודה זו.
לאחר מכן לנתבעת לא היתה כל התקשרות עם התובעת והיא לא ביצעה עבורה כל עבודה.

בנוסף, על פי ממצאי המומחה, תוכניות הנתבעת, על פיהן ניתן היתר הבנייה, לא תאמו את המצב הטופוגרפי והתובעת נאלצה לבצע שינויים רבים תוך שהיא שכרה את שירותיה של הנתבעת שכנגד 2.

לאחר שהנתבעת קיבלה את שכרה והקשר החוזי בינה לבין התובע נותק, אין כל איסור על התובעת לבצע שינויים בתכנון הבית. לא יעלה על הדעת להביא לתוצאה על פיה לאדריכל יש "זכויות" תכנון בלעדיות על כל בית שתכנן וכאילו אסור לבעלים לשכור שירותי אדריכל אחר ולבצע שינויים בבית. אני דוחה את טענות הנתבעת לעניין זה.

הוכח גם על ידי התובעת כי היא החלה בבנייה על פי תוכנית הנתבעת וכי היא נאלצה לבצע שינויים תוך כדי בנייה ולהגיש תוכניות חדשות לאישור (מכתב מהנדס המועצה מיום 21.9.05 וכן התמונות שהוגשו).
אין ספק כי תהליך שכזה גוזל זמן ומביא להוצאות גבוהות נוספות בשל הצורך לשנות את הבניה בשטח והצורך בתכנון מחודש.

כיוון שהנתבעת לא הגישה סיכומים וכיוון שהמסמכים הרבים שהיא הגישה לתיק המנוסחים על ידה אינם ניתנים להבנה – אין בפני משנה סדורה לגירסתה של הנתבעת.
לאור האמור אני מקבלת את התביעה העיקרית, בכפוף לאמור להלן.

אני דוחה את התביעה לתשלום שכר לאדריכלית המחליפה לשם השלמת העבודה, בסך 7,898 ₪, שהרי הנתבעת ביצעה את החלק של העבודה לעניין הוצאות היתר הבנייה והיא קיבלה תשלום רק בעבור זאת.
ממילא היה על התובעת לשכור שירותי אדריכלות לביצוע העבודות הנדרשות לאחר מכן, כגון תוכנית עבודה ופיקוח ואין מקום להטיל את העלות על כך על הנתבעת.
יחד עם זאת, תוכנית השינויים שהוגשה היא תוצאה של הליקויים בתכנון הנתבעת ועל כך זכאית התובעת להחזר חלק מן הסכום שקיבלה הנתבעת כשכר.
התובעת שילמה לנתבעת סך של 6,000 ₪ ואני קובעת כי על הנתבעת להחזיר לתובעת סך של 3,500 ₪ מתוך סכום זה.

אני מקבלת את כל יתר סעיפי התביעה. התובעת צירפה מסמכים ותמונות המעידים על השינויים שנאלצה לבצע במהלך הבנייה בשל התוכניות המוטעות של הנתבעת, כדי להתאים את הבנייה לתוכניות המתוקנות.
על הפסקת הבנייה ועל הצורך לבצע שינויים בשטח במהלך הבנייה ניתן ללמוד גם מן ההתכתבות שהגישה התובעת, בין מהנדס המועצה מר רוזנברג לבין הנתבעת (מכתב רוזנברג מיום 21.9.05).

כיוון שהנתבעת לא הגישה כל התנגדות לסכומים שתבעה התובעת, אין לי אלא לקבל את הסכומים ככתבם וכלשונם.
סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 66,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.6.06 ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה שכנגד
אני דוחה את התביעה שכנגד. הנתבעת שכנגד 1, שהיא התובעת, לא פגעה בשום זכות של התובעת שכנגד, שהיא הנתבעת.

כבר ציינתי לעיל שהנתבעת שכנגד 1 לא התקשרה עם התובעת שכנגד ב"חתונה קתולית" והיא היתה זכאית לבצע שינויים בתוכנית שהכינה התובעת שכנגד, על אחת כמה וכמה כאשר אלה היו שינויים מחוייבי מציאות עקב ליקויים בתכנון של התובעת שכנגד.

הנתבעת שכנגד 2 (פריש) מודה כי היא עברה עבירה אתית, כאשר נכנסה לעבודה מבלי לקבל את אישורה של התובעת שנגד, כפי שמחייבים כללי האתיקה בין אדריכלים. הנתבעת שכנגד 2 ננזפה על כך על ידי ועדת האתיקה.

אינני סבורה כי נגרם לתובעת שכנגד נזק בשל כך.
ממילא לו היתה הנתבעת שכנגד 2 פונה אליה מבעוד מועד, היה עליה לתת את האישור כדי לאפשר את המשך העבודה אצל הנתבעת שכנגד 1.

כאמור לעיל, ההתקשרות בין הנתבעת שכנגד 1 (התובעת) לבין התובעת שכנגד (הנתבעת) נסתיימה לאחר קבלת היתר בנייה על פי תוכנית התובעת שכנגד (כאמור בחוות הדעת).

התובעת שכנגד לא הגישה סיכומים ומכאן כי למעשה היא זנחה את תביעתה.
לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד.

הוצאות
הליך זה נמשך והולך שנים רבות מאוד כשהוא מסורבל ומורכב רק בשל אינספור הבקשות שהגישה הנתבעת, התובעת שכנגד.
בסופו של יום זנחה הנתבעת הן את הגנתה והן את התביעה שכנגד.

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הוצאות אלה הן עבור התביעה העיקרית, כמו גם התביעה שכנגד.

אינני עושה צו להוצאות לנתבעת שכנגד 2, בשל הודאתה על הפגיעה האתית בתובעת שכנגד.

ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.