הדפסה

בג"ץ 7882/10 עו"ד יואל שמחי נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 7882/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 7882/10 - א'

בפני:
כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט ע' פוגלמן

העותר:
יואל גואל שמחי, עו"ד

נ ג ד

המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה

2. בית הדין האזורי לעבודה בת"א

3. נציבות שירות המדינה

עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים

בשם העותר:
בעצמו

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תתאפשר השתתפותו של העותר במכרז פומבי מספר 11296 שפורסם לשם איושה של משרת מפקח מקרקעין בנתניה. כמו כן מתבקש צו ביניים המורה למשיבה 3 שלא לערוך מבחנים סופיים למועמדים המתמודדים במכרז ולא לקבל מועמד עד להכרעת בית משפט זה בעתירה דנן.

רקע עובדתי בתמצית

1. כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי), נציבות שירות המדינה פרסמה ביום 1.1.2010 מכרז לתפקיד המפקח על רישום המקרקעין בנתניה (להלן: המכרז). במכרז צוין כי המועד האחרון להגשת המועמדויות הינו 14.1.2010 וכי "הבקשות שתגענה לאחר התאריך האמור לא תובאנה בחשבון". העותר, עורך דין במקצועו, ביקש להגיש מועמדות במסגרת המכרז אך שלח את טפסי המועמדות למכרז באמצעות הפקסימיליה רק ביום 18.1.2010. לפיכך, נדחתה מועמדותו על הסף מחמת האיחור בהגשתה בניגוד לקבוע בתנאי המכרז. העותר טען כי היה מקום לאפשר לו להשתתף במכרז על אף האיחור במועד הגשת מועמדותו שכן לא היה יכול להגיש את הטפסים קודם לכן מחמת מחלה. העותר הסתמך על אישור מחלה מיום 14.1.2010 אשר קבע לו ארבעה ימי מחלה החל מאותו יום בגין "סינוסיטיס חריפה".

הליכים קודמים

2. בית הדין האיזורי לעבודה (השופט ד"ר י' לובוצקי ונציג הציבור מר מ' שקל) (להלן: בית הדין האיזורי), דחה את תובענתו של העותר בקובעו כי העותר היה אמור להודיע לנציבות שירות המדינה על מחלתו מיד לאחר קבלתה של התעודה הרפואית המאשרת את מחלתו, אלא שהעותר לא עשה זאת והסתפק בהגשת טפסי המועמדות בסופה של תקופת המחלה. כמו כן ציין בית הדין האיזורי כי אישור המחלה שהציג העותר אינו ממלא אחר התנאים הקבועים בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 בכל הנוגע להגשת חוות דעת רפואית, וממילא אין באישור המחלה כדי ללמד על כך שהעותר לא יכול היה להגיש את טפסי המועמדות במועד או לפחות להודיע על מחלתו. כנגד פסק דין זה ערער העותר לבית הדין הארצי.

3. בית הדין הארצי (הנשיא ס' אדלר, השופט י' פליטמן והשופטת ס' דוידוב-מוטולה, נציג עובדים מר ש' חבשוש ונציג מעבידים א' רף) דחה את ערעורו של העותר. בית הדין הארצי הדגיש כי אחת מתכליותיו של מכרז לבחירת עובד למשרה ציבורית היא הבטחת הליך תקין תוך שמירה על שוויון בין המועמדים הפוטנציאליים. במסגרת דיני המכרזים יש לוודא כי תתקיים הקפדה מלאה על כללי המכרז ותנאיו כפי שנקבעו במסמכי המכרז. בית הדין הארצי קבע כי חלק בלתי נפרד מההקפדה על כללי המכרז ותנאיו דורש היצמדות למועד האחרון להגשת ההצעות כפי שנקבע על ידי מפרסם המכרז.

4. בית הדין הארצי הפנה לפסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 2696/06 מדינת ישראל נ' חרכוש (לא פורסם, 25.7.2006), בו נקבע כי קבלת הצעה במכרז בחלוף המועד האחרון לכך תתאפשר רק בחריג שבחריגים:

"נוסיף את אלה: תורת המכרזים, במציאות של מכרזים רבים ברשויות וגופים שונים, גדולתה בפשטות יישומה, ללא צורך בפרשנות כל מקרה. לא נאמר כי לא ייתכנו, במציאות אנושית, חריגים כלשהם – המערער ציין לעניין זה תקלות בועדת המכרזים, ואכן אין מגישי הצעות צריכים להיות ניזוקים מתקלתה של הרשות. אולי חריג אחר –ואני מותיר זאת בצריך עיון- הוא כוח עליון מוכח, בטרם נפתחו המעטפות, וכמובן כל מקרה ייבדק לנסיבותיו. אך החריג יהיה חריג שבחריגים, שכן לשון התקנה ברורה, ונימוקה עמה, כדי למנוע "מדרון חלקלק". התרת הרצועה ולוא במעט, ראשיתה מצער ואחריתה אינה ידועה, וראוי להימנע מ"מצבי פרשנות", שהדמיון היצירתי יוסיף עליהם כהנה וכהנה, ונמצאנו מכבירים התדיינות" (שם, סעיף ה'4 לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין).

5. עוד הוסיף בית הדין הארצי כי עקרון השוויון וההקפדה הנדרשת על אחידות וודאות הנובעת ממנו גוברים על האפשרות לבצע שינויים גמישים ופרטניים בהתאם לצרכי המתמודדים ומחייבים להקפיד הקפדה יתרה על המועד האחרון שנקבע לצורך הגשת המועמדויות, הקפדה אשר הודגשה במקרה זה במפורש על ידי מפרסם המכרז. משמעותה של הקפדה זו הנה כי יש לדחות על הסף כל מועמדות שהוגשה לאחר מועד זה. עוד ציין בית הדין הארצי כי יתכן שאף מועמדים אחרים לא הגישו מועמדותם אך היו חפצים לעשות כן באיחור, אולם לא ניסו לעשות כן בשל העובדה כי מודעים הם למועד האחרון להגשת מועמדות. לכן, קבע בית הדין הארצי כי אם תותר לעותר הגשת המועמדות יפגעו מועמדים פוטנציאליים באופן שיפר את עקרון השוויון.

6. בית הדין הארצי קבע כי בנסיבות העניין מדובר באיחור משמעותי של ארבעה ימים ואין הוא יכול לעלות כדי מקרה שנמנה על ההגדרה של "חריג שבחריגים" המצדיק סטייה מהמועד האחרון שנקבע על ידי מפרסם המכרז ומהבהרתו כי לא תתקבלנה הצעות לאחר מועד זה. בהקשר זה ציין בית הדין הארצי כי מחלת הסינוסיטיס הנה מסוג המחלות השכיחות שיש לצפותן ואין לראותן כנסיבה חריגה או יוצאת דופן. עוד הוסיף בית הדין הארצי כי העותר הגיש את טפסי המועמדות באמצעות הפקסימיליה, דרך שלא תאמה את דרישות המכרז. כך, ציין בית הדין הארצי כי אדם המבקש להגיש מועמדות למכרז אמור לקחת בחשבון גם את האפשרות כי יחלה ביום האחרון להגשת המועמדות ולהתארגן בהתאם, בין אם על ידי הגשת טפסי המועמדות טרם המועד האחרון על מנת שלא לקחת סיכון מיותר ובין על ידי תכנון דרכי הגשה חלופיות ככל שלא יוכל לגשת בכוחות עצמו לתיבת המכרזים. בית הדין הארצי קבע כי עניינו של העותר נופל בגדרם של מקרים בהם קיים קושי אך לא הוכחה נבצרות מהגשת המועמדות במועד. משכך, קבע בית הדין הארצי כי בעניינו של העותר כלל לא עולה הצורך להכריע בשאלה האם יש נסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר יחשבו כ"כוח עליון מוכח" ואשר יצדיקו הכשרתה של הצעה שהוגשה באיחור.

נימוקי העתירה

7. העותר שב וטוען לפנינו כי היה על נציבות שירות המדינה לקבל את מועמדותו אף אם הוגשה באיחור, זאת עקב מחלתו. העותר מעלה טענות שונות ובהן גם בדבר התערבותם של בתי הדין לעבודה בהליך תוך העלאת טענות שנציבות שירות המדינה כלל לא העלתה כנימוק לדחיית מועמדותו על הסף. לטענת העותר קיים מדרג בין חופש העיסוק לבין הזכות לשוויון, שכן חופש העיסוק מעוגן עלי כתב באופן מפורש בעוד שהזכות לשוויון הינה זכות נגזרת. העותר מעלה שורה של שאלות שסבור הוא כי הן עולות בנסיבות העניין ואשר לטענתו מצדיקות התערבותו של בית משפט זה בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה שניתנו בעניינו, כמו למשל מהו כוח עליון המצדיק מתן ארכה להגשת מועמדות במכרז, האם נכון להתיר ארכה למועמד שחלה במועד האחרון להגשת טופסי המועמדות, מהו המדרג הראוי בין הזכות לשוויון לבין חופש העיסוק ועוד כהנה וכהנה שאלות.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף אף מבלי לבקש את תגובתה של נציבות שירות המדינה.

9. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על הכרעותיהם של בתי הדין לעבודה. כך נקבע כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בפסקי דין של בית הדין לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, וכן כי הצדק מחייב את תיקונה [ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673, 693 (1986); בג"ץ 5618/01 יצחק צויזנר נ' בית-הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 21.8.2001); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז (6) 810, 814 (2003)]. מעיון בעתירה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה כל טעות בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, ובוודאי שלא טעות מהותית כאמור. פסקי הדין של בתי הדין לעבודה בעניינו של העותר מנומקים ומפורטים כדבעי ולא נפל בהם כל פגם.

10. בתי הדין לעבודה יישמו במקרה דנן את הדין החל והמחייב בענייני מכרזים. כך, נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי עקרון מרכזי וחשוב שיש להקפיד על יישומו במסגרת דיני המכרזים הוא עקרון השוויון.

בבג"ץ 688/81 מיגדה בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד לו(4) 85 (1982) פסק השופט א' ברק (כתוארו אז):

"כאשר הפעולה המנהלית היא פנייה לקבלת הצעות, מתבלט במיוחד הצורך לפעול בהגינות (מהותית ודיונית) ותוך שוויון כלפי בעלי ההצעות השונים" (שם, בעמ' 91).

ובהמשך ציינה השופטת ש' נתניהו כי:

"כפי שהבהיר כבוד השופט ברק, המדובר הוא בעניינים שבעיקרון ולא רק בהפרת כללי המשפט הפרטי, החלים על המכרז, אלא גם בהפרת עקרון השוויון, שהוא מיסודות דיני המכרזים..." (שם, בעמ' 109).

11. נגזרתה של החובה לנהוג בהגינות ולהקפיד על השוויון היא החובה להקפיד על עמידה במועד האחרון של הגשת ההצעות כפי שזה צויין במסמכי המכרז שכן "...אין רחמים בדין המועד האחרון להגשת ההצעות" [אמרתו של השופט ח' כהן בבג"ץ 86/73 ויינר חברה לבניין והובלות בע"מ נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד כז(2) 358, 361 (1973) (להלן: עניין ויינר)]. כך נקבע בעניין ויינר כי:

"אין ספק בכך שאיחור בהגשת ההצעה הוא בבחינת פגם המצדיק, ואפילו מחייב פסילת ההצעה. אמת, כמו שהדגיש בא-כוח העותר לפנינו, בזמן האחרון מסתמנת בהלכתו של בית-משפט זה מגמה שלא לפסול מכרז בגלל פגמים קלי-ערך שאינם יורדים לשרשו של עניין. אבל איחור אינו פגם קל ערך..." (שם, דבריו של מ"מ הנשיא י' זוסמן, בעמ' 363).

ובהמשך:

"אין צריך לומר כי שמירת המועדים להגשת הצעות היא מעיקרי הלכות המכרזים" (שם).

12. בית משפט זה הדגיש לא אחת כי עקרונות דיני המכרזים חלים אף במכרזי כוח אדם במגזר הציבורי, ומשום כך עקרון השוויון מחייב ואף ביתר שאת במכרזיה של נציבות שירות המדינה. כמו כן הודגש בפסיקתו של בית משפט זה כי אף בתי הדין לעבודה מחויבים ביישום מוקפד של עקרון השוויון ככל שעסקינן בסוגיית המכרזים בשירות הציבורי. כך למשל הדגיש השופט מ' חשין (כתוארו אז):

"... מכרז מסוג זה, כמוהו ככל מכרז שהוא, כופף עצמו לעקרונות היסוד ולדוקטרינות השליטים בדין המכרזים, וחלים עליו דיני המכרזים הרגילים, בשינויים ובהתאמות המתחייבים מן המכרז שבו מדובר... אלא שבצד אותם שינויים והתאמות המתחייבים מן העניין, מתייצב ומתקיים עיקר אחד מן הליבה, עיקר העובר כבריח התיכון בכל המכרזים הציבוריים לסוגיהם ולמיניהם. העיקר הוא עיקר השוויון, ובענייננו: שוויון ההזדמנויות שיש להעניק לכל המועמדים ולכל ההצעות שבמכרז..." [בג"ץ 3715/03 אילן נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נט(3) 817, 826 (2004)].

13. משכך, ולאור דיני המכרזים, ובפרט עקרון השוויון, יש לקבוע כי פסיקתם של בתי הדין לעבודה בעניינו של העותר מעוגנת בדין. העותר ניסה לעטות על עתירתו חזות המעוררת שאלות משפטיות בעלות השלכות כלליות, כמו למשל האם מחלה עולה כדי כוח עליון המצדיק מתן ארכה להגשת מועמדות בדיעבד. ואולם, לאור עקרון השוויון כמפורט לעיל, ובמיוחד לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו בעניינו ובאשר לטיב מחלתו של העותר בתקופה הרלבנטית, הרי ששאלה זו, כמו גם שאלות אחרות אותן עורר העותר בעתירתו, כלל אינן רלבנטית בעניינו. משכך, אין כל הצדקה להתערבות בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה שניתנו בעניינו של העותר.

14. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, ומשכך מתייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים.

ניתן היום, א' בכסלו התשע"א (8.11.2010).

ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10078820_W01.doc/שצ
מרכז מידע, טל' 02-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il