הדפסה

בג"ץ 5393/12 הדסה ביטון נ. בית הדין האיזורי לעבודה...

פסק-דין בתיק בג"ץ 5393/12

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5393/12

לפני:
כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט י' עמית

העותרת:
הדסה ביטון

נ ג ד

המשיבים:
1. בית הדין האזורי לעבודה חיפה

2. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים

3. בית דינה מעון הורים

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרת:
עו"ד רעות פוקר קפואנו; עו"ד אלכסנדר ספינרד

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

לפנינו עתירה המכוונת לפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שבגדרו התקבל חלקית ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

תמצית העובדות

1. העותרת עבדה אצל המשיבה 3 – בית דינה מעון הורים (להלן: המעון) עד שנת 2000, במשך כ-40 שנה. עם סיום העסקתה הגישה העותרת תביעה כספית לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נגד המעון, שבמסגרתה תבעה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, דמי ביגוד, פדיון ימי מחלה ותשלומים נוספים. בית הדין האזורי בחיפה (כב' סגנית הנשיא א' קציר ונציגי הציבור מר י' הדסי ומר ג' רדר) קיבל באופן חלקי את תביעת העותרת (פסק דין מיום 19.8.2004, להלן: פסק הדין האזורי הראשון) פסק דין זה ניתן מבלי שנשמעו עדויות, על סמך ראיות בכתב בלבד, נוכח הסכמה דיונית בין הצדדים. בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים ע' רבינוביץ', ו' וירט-ליבנה ו-ר' כהן ונציגי הציבור מר ר' חרמש ומר ד' בן הרוש) דן בערעורים הדדיים שהגישו הצדדים על פסק הדין האזורי הראשון ומצא להשיב את הדיון לערכאה הראשונה, לשמיעת עדויות והערכת מהימנות העדים (פסק דין מיום 18.5.2006, להלן: פסק הדין הארצי הראשון). כן נקבע כי על העותרת להשיב למעון כספים ששולמו לה בעקבות פסק הדין האזורי הראשון. בעקבות קביעה זו הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה. בדיון שהתקיים בעתירה הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה העתירה תימחק, בכפוף לכך שהעותרת תמשיך להחזיק בכספים ששולמו לה מתוקף פסק הדין האזורי הראשון, וזאת עד להכרעה בהליך שנפתח מחדש (בג"ץ 6957/06 מיום 11.7.2007).

2. לאחר בחינה מחודשת, ניתן פסק דין חלקי של בית הדין האזורי בחיפה (כב' השופטת ד' גילה ונציגי הציבור מר ע' בריל ומר ש' איל), שבגדרו נדחו מירב טענותיה של העותרת ונפסקו לה פיצוים בגין מענק פרישה ובגין גמול שעות נוספות בלבד (להלן: פסק הדין האזורי השני). נקבע כי רכיבים אלו ינוכו מהסכום שנפסק לזכותה בפסק הדין האזורי הראשון. העותרת ערערה על פסק הדין האזורי השני לבית הדין הארצי. בית הדין הארצי (כב' השופטים ע' רבינוביץ', ש' צור ו-ר' רוזנפלד, ונציגי הציבור מר א' כרמון ומר ע' זמני) בפסק דינו נושא עתירה זו (להלן: פסק הדין הארצי השני) קיבל את הערעור בחלקו. בית הדין הארצי דחה את רוב טענותיה של העותרת – תוך שהוא סומך ידיו על הנמקתו של בית הדין האזורי – פרט לרכיב שעניינו נסיבות הפיטורים. בעניין אחרון זה נקבע כי העותרת פוטרה שלא כדין, שכן פיטוריה נעשו שלא בתום לב ולפיכך נפסקו לה פיצויים בשיעור של שכר עבודה למשך 10 חודשים.

להשלמת התמונה נוסיף כי טרם שניתן פסק הדין הארצי השני הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על החלטת בית הדין האזורי באשר לחישובי רכיב השעות הנוספות (בר"ע 53418-11-10 מיום 1.11.2010). בית הדין הארצי (כב' סגן הנשיאה י' פליטמן) בהחלטה שניתנה לאחר פסק הדין הארצי השני, סבר כי בקשה זו התייתרה נוכח קביעותיו בפסק הדין השני באשר לאופן חישוב הרכיב הנ"ל ועל כן דחה את הבקשה ביום 21.11.2011.

3. מכאן העתירה שלפנינו. בעתירה, מבקשת העותרת כי בית משפט זה יבטל את פסק דינו השני של בית הדין הארצי בכל הנוגע לרכיבים שבהם נדחה ערעורה. העותרת מלינה על התמשכות ההליכים בעניינה ועל התוצאות הסותרות שניתנו בבתי הדין השונים ברבות השנים, וגורסת כי הדבר עולה כדי עיוות דין של ממש. כמו כן טוענת העותרת לשגיאות של ממש שנפלו – לשיטתה – בהחלטת בית הדין הארצי היורדות לשורש העניין ומצדיקות את התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בתוך כך משיגה העותרת על גובה הפיצויים שנפסקו לה בגין הפגם שנמצא בפיטוריה. לטענתה הסכום שנפסק לטובתה איננו משקף את מלוא הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפיטורים. בצד האמור טוענת העותרת כי עניינה מעלה סוגיה כללית הנוגעת לפסיקתן של הערכאות השונות בבתי הדין לעבודה בנוגע לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. לשיטתה, פיטורים שלא כדין הם בגדר הפרת חוזה ועל כן יש להחיל עליהם את דיני החוזים הכללים. לטענתה בתי הדין לעבודה פוסקים פיצויים אלו שלא על פי הדינים הכלליים ובצורה שרירותית, היוצרת פערים ניכרים בין מקרים זהים וחוסר אחידות העולה כדי הפליה. כמו כן משיגה העותרת על כך שלא נפסקו לטובתה לאורך ההליכים השונים הוצאות משפט, גם כאשר לשיטתה הייתה ראויה לכך. לבסוף משיגה העותרת על ההחלטה לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישה. בתוך כך מעלה העותרת טענות נוספות, לרבות כאלה שעניינן פגמים דיוניים שנפלו בהליכים הקודמים.

דיון והכרעה

4. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. הלכה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, איננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, הפועל מתוקף מומחיותו המיוחדת בעניינים של משפט העבודה, הנתונים לסמכותו הייחודית. לבית המשפט הגבוה לצדק נתונה סמכות לקיים ביקורת שיפוטית על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, אך זו מוגבלת למקרים בהם התגלתה טעות משפטית מהותית בפסק הדין נושא העתירה, ומתקיימות נסיבות בהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 6522/06 כוכבי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 17 (לא פורסם, 22.4.2009); בג"ץ 7391/10 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (לא פורסם, ‏30.5.2012)). לכך יש להוסיף כי אמת מידה מרכזית להידרשותו של בית משפט זה לפסיקת בתי הדין לעבודה היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה, השלכות הרוחב שנודעות לה, או עקרוניות הסוגיה המתעוררת (בג"ץ 3514/07 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בעמ נ' פיורסט, פסקה 30 (לא פורסם, 13.05.2012)). המקרה שלפנינו אינו עומד באמות המידה המתוארות, ולכן לא קמה עילה להתערבותנו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

5. הטענות שמעלה העותרת בעתירה דנן, הינן טענות ערעוריות מובהקות, אשר למרות הניסיון לשוות להן אופי עקרוני וציבורי, עניינן למעשה הכרעה עובדתית ויישום הדין בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. דברים אלו אמורים ביתר שאת לעניין טענותיה של העותרת בדבר גובה הפיצויים שנפסק לה בגין הפגם שנפל בפיטוריה, והם יפים גם באשר לטענות העותרת העוסקות בפסיקת הוצאות משפט בהליכים (השוו: בג"ץ 6412/08 בוקובזה נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פסקה 9 (לא פורסם, 20.7.2008)).

6. אשר לטענותיה של העותרת בדבר פגמים דיוניים שנפלו בהחלטת בתי הדין לעבודה בבקשת רשות הערעור, הרי שגם אם נניח לטובתה שאכן נפלו פגמים דיוניים, אין משמעות הדבר בהכרח בטלות ההחלטה, בפרט מקום בו לא נגרם עיוות דין ולא נפגע באופן ממשי האינטרס הציבורי, כמו במקרה דנן (בג"ץ 3286/10 עמי עטיה נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 4 (לא פורסם, 24.6.2010)), ומכל מקום אין הם מעלים היבט עקרוני שיצדיק הידרשות לעתירה. אמנם, ההליכים בבתי הדין לעבודה התמשכו יתר על המידה, אך ההחלטות שניתנו בסופו של יום הן מנומקות ומפורטות, ואינן מקימות עילה להתערבותנו על פי אמות המידה האמורות. בצד האמור יצוין כי עתירת העותרת הוגשה לבית משפט זה בחלוף למעלה משנה מיום מתן פסק דינו השני של בית הדין הארצי לעבודה, ובחלוף למעלה משישה חודשים ממועד מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור, ואפשר שדי היה בטעם זה כדי להביא לדחייתה (בג"ץ 2055/08 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 17.3.2008)).

נוכח המקובץ, לא מצאנו – על פי אמות המידה המקובלות – כי נסיבות המקרה מקימות עילה להתערבותנו. העתירה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ‏י"ז באב התשע"ב (‏5.8.2012).

ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12053930_M01.doc נו
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il